Loading AI tools
חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חטיבת גולני (חטיבה 1) היא חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל שהשתתפה בכל מלחמות ישראל. החטיבה המסונפת לפיקוד הצפון, נמצאת תחת פיקודה של עוצבת געש (אוגדה 36).
  | |
| תג החטיבה, דגל החטיבה | |
| "גולני שלי" | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 צה"ל |
| סוג | חטיבת חי"ר סדירה |
| בסיס האם | מחנה שרגא |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 22 בפברואר 1948 – הווה (76 שנים) |
| מלחמות |
 מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מבצע שלום הגליל המערכה ברצועת הביטחון מלחמת לבנון השנייהמבצע עופרת יצוקה  מבצע צוק איתןמבצע שומר החומות מבצע שובר גלים מלחמת חרבות ברזל |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי |
נשק אישי: M4A1 פלאט-טופ[1] נשק קל נוסף: מאג, נגב, M2 בראונינג, M24 SWS, ברק 338. נשק נ"ט: M-72 לאו, מטאדור (רקטה), טילי ספייק,קשת (מרגמה), עוקץ פלדה. נגמ"ש: נמ"ר. |
| פיקוד | |
| יחידת אם |
 עוצבת געש |
| יחידות בת | |
| דרגת המפקד |
 אלוף-משנה |
| מפקד נוכחי | עדי גנון |
| מפקדים | מפקדי החטיבה |
חיילי חטיבת גולני חובשים כומתה חומה עם סמל חיל הרגלים ונועלים נעליים שחורות. הצבע החום מסמל את הלוחמים הראשונים של החטיבה שהיו עובדי אדמה שגויסו. דגל החטיבה הוא בצבעי ירוק וצהוב המסמל את שטחי הלחימה, גם בצפון וגם בדרום. סמלה של החטיבה, הנמצא גם על תג היחידה, הוא עץ זית בעל שורשים עמוקים ביותר, שעוצב על ידי דוד אלף.[2][3] זאת, אף על פי שההשראה לציור העץ הייתה ככל הנראה של עץ אלון.[4][5] בשנת 1979 ניטע עץ זית על יד "קירות הזעקה" במוזיאון גולני.
מחטיבת גולני צמחו הרמטכ"לים מרדכי גור, משה לוי, גבי אשכנזי וגדי איזנקוט שהיו אף מפקדי החטיבה. מאיר עמית ראש המוסד היה מג"ד ומח"ט בחטיבה. מפקדים רבים בחטיבה כמו אברהם יפה, משה פלד, אריאל שרון, רחבעם זאבי, יונה אפרת, אורי שגיא, יקותיאל אדם, משה קפלינסקי, אמיר דרורי, יאיר נוה ועוד הפכו לאלופים בצה"ל.
חטיבת גולני הוקמה ב-22 בפברואר 1948[6][7] על ידי ארגון ההגנה, יחד עם חטיבת כרמלי, בעקבות פיצולה של חטיבת לבנוני, אשר הוקמה בשנת 1947 והייתה מופקדת על הגנת צפון הארץ. חטיבת גולני, בפיקודו של משה מן, הופקדה על האזור הצפון-מזרחי, וחטיבת כרמלי הופקדה על האזור הצפון-מערבי. בקיץ 1948 החליף נחום גולן את מן בפיקוד על החטיבה, כאשר למספר שבועות בתווך שימש בתפקיד מישאל שחם.
במבוא לספר "אילן ושלח" כתב נחום גולן:
...צמחנו בנוף הגלילי ובמישורי העמקים, ובמרחבי הנגב הרחבנו אופקים – התבגרנו. ההתישבות בעמקים ובגליל היא שנתנה לחטיבה את צביונה וחותמה המיוחד, וממנה ספנה את ערכיה, כי על-כן, הייתה החטיבה כפרית באופיה ונאמנה לערכים שינקה בגושי התישבות אלו. צינוה תכונותיו של עובד-האדמה ויושב-הכפר: עקשנות, צמידות למשימה, שורשיות והשקט...סביב אנשי-ההתיישבות התלכדו בחורים מן העיר והמושבה (ביניהם שומרי מסורת לא מעטים), ואנשי גח"ל ומח"ל – כולם נתערו ונתמזגו בתוכה...בחורות לא מעטות שירתו ביחידות החטיבה בתפקידים שונים, ומהן רבות אשר פעלו כבחורים לכל דבר – כקשריות או כחובשות קרביות..."
כחטיבת חי"ר סדירה השתתפה חטיבת גולני בכל מלחמות ישראל, ונפלו בחלקה קרבות קשים ביותר.
ערך מורחב – חטיבת גולני במלחמת העצמאותגולני השתתפה בקרבות הבלימה בעמק הירדן מול צבאות סוריה, לבנון, ירדן ועיראק. השתתפה במבצע דקל לשחרור הגליל המערבי וכיבוש נצרת. השתתפה במבצע חירם לסילוק "צבא ההצלה" של פאוזי קאוקג'י מצפון הארץ והגליל. השתתפה במבצע אסף לסילוק נקודות אחיזה מצריות בנגב המערבי ובמבצע חורב, שבו נהדפו כוחות צבא מצרים מאדמת ישראל. גדוד גדעון 13, גדוד הפשיטה 19, שתי סוללות תותחי שדה, סוללת תותחי נ"ט ומחלקת הנדסת שדה של החטיבה השתתפו בכיבוש הערבה ומפרץ אילת במבצע עובדה בסיום מלחמת העצמאות.
בלילה שבין 22–23 דצמבר 1948, במסגרת "מבצע חורב" לשחרור הנגב, נערך אחד הקרבות הידועים של החטיבה על ידי גדוד גדעון – הקרב על גבעה 86. התקיפה של הכוחות המצריים ברצועת עזה הייתה חלק ממבצע הטעיה נרחב. התוכנית כללה תקיפה ברצועה אך למעשה כוחות צה"ל נעו דרך רביבים לניצנה כדי לשחרר את הנגב המערבי. בחצות תקף גדוד גדעון 13 את מוצב 86 המצרי אשר נמצא כשני קילומטר מזרחית למסילת הרכבת בדרך בין ח'אן יונס לעזה. הקרב נערך בגשם עז ובמהלך הלילה הצליחו לוחמי הגדוד לכבוש את המוצב. עקב הגשמים העזים הוצפו הנחלים באזור ומנעו את הגעת שיירת התגבורת והאספקה. בבוקר פתחו המצרים בהתקפת נגד משולבת של חי"ר, שריון וארטילריה. לוחמי גדוד 13, שהיו מצוידים ברובים ובמקלעים מסוג "בזה" בלבד, נלחמו בגבורה עד להוראה של מפקד חזית הדרום יגאל אלון על נסיגה מהגבעה. במהלך הקרב נהרגו 29 לוחמים, 10 נותרו בגדר נעדרים ו-35 לוחמים נפצעו.
.jpg)
עם פתיחת המלחמה ב-5 ביוני 1967 נכנסו יחידות החטיבה, בפיקודו אל"ם יונה אפרת, לתקופת המתנה מתוחה בצפון, שבה הם התאמנו והתכוננו לפקודת הצטרפות ללחימה. ביום השני ללחימה נקרא גדוד "אריות הגולן" (גדוד 17), יחד עם פלוגת הסגל של בסיס הטירונים בא"ח 1, להילחם תחת פיקוד חטיבת שריון בפריצה לעיר שכם וכיבושה. בשבוע הראשון של הלחימה נכנסה פלוגת הפלחה"ן יחד עם גדוד 12, לג'נין וטובאס. לאחר סיום הקרבות הוחזרה החטיבה לגזרה הסורית.
ביום החמישי למלחמה, 9 ביוני, עם כניסת החזית הסורית למהלך המלחמה, יועדה החטיבה לאחד משני מאמצי ההבקעה העיקריים בצפון רמת הגולן – כיבוש מערך המוצבים הסוריים בין קו הגבול לכפר זעורה. בגלל מצוקת זחל"מים נשאר גדוד "גדעון" כעתודה כללית בידי המח"ט, על-פי התוכנית החטיבתית להבקעת המערך הסורי בצפון הגולן "וניצול הצלחה" להרחבת המאחז מזרחה (למתחם זעורה) וצפונה (למתחם הבניאס).
תוכנית הקרב הייתה: גדוד 12 "ברק" (בפיקודו של מוסא קליין) על גבי זחל"מים ומתוגבר בפלוגת טנקים מחטיבה 37 יכבוש באיגוף ממזרח את תל פאחר ואת בורג' בביל, לאחר מכן יסייע באש לכיוון תל עזזיאת ויהיה מוכן לפעולה בבניאס, עין פית ותל חמרה. גדוד 51 "הבוקעים הראשון" (בפיקודו של בני ענבר) עם מחלקת טנקים יכבוש את מוצב בחריאת, תל עזזיאת וחירבת סודה. גדוד 13 "גדעון" (בפיקודו של פנחס נוי) הוצב בעתודה ומוכנות לכבוש את אזור הבניאס. גדוד 334, גדוד מרגמות מתנייעות 120 מ"מ, היה חלק אורגני של חטיבת גולני במלחמת ששת הימים. המג"ד אלי עשת היה בחפ"ק החטיבתי בעת תקיפת הרמה והגדוד נתן סיוע ארטילרי.
המהלך התפתח לקרב תל פאחר, שבו נכבש המוצב הסורי בתל פאחר לאחר חמש שעות של לחימה. גדוד 12 ספג אבדות כבדות: 34 הרוגים, כולל המג"ד סא"ל משה קליין וקצינים אחרים, ופצועים רבים.
גדוד 51 היה אמור להתחיל בהתקפה על תל עזזיאת רק לאחר כיבוש תל פאחר, אולם בשעה 15:47, עוד במהלך הקרבות בתל פאחר, הורה המח"ט יונה אפרת לגדוד 51 להתחיל בהתקפה. הקרב התנהל כמתוכנן ובשעה 17:06 דיווח הגדוד כי כבש את תל עזזיאת. עוד קודם נכבשו מוצב בחריאת שהתגלה כנטוש, וח'רבת א-סודה. לגדוד 51 היה הרוג אחד וכמה פצועים.
בלילה שבין 9 ו-10 ביוני הוטל על החטיבה לכבוש את אזור הבניאס: גדוד 51 נשלח לתפוס את מחנות הבניאס ומבנה המשטרה וגדוד 13 הופנה לתפיסת הכפר בניאס. עד בוקר שבת השלימה חטיבה 1 את משימתה וכבשה את אזור הבניאס ללא התנגדות. בהמשך היום נעה החטיבה בתנועה מהירה לתוך הרמה כדי להספיק לתפוס כמה שיותר שטח עד כניסת הפסקת האש לתוקף. גדוד אחד של החטיבה נע יחד עם חטיבה 45 לכיוון מסעדה ונערך באזור עד הערב. שאר החטיבה התקדמה לכיוון קוניטרה, ומג"ד 13, פנחס נוי, הניף את דגל ישראל מעל בניין הכוחות הסורים בצפון הרמה.
ב-12 ביוני הונחת כוח מגדוד 13 של חטיבה 1 על שלוחה של החרמון בגובה 2,224 מטרים ותפס אותה ללא קרב.
ימים ספורים לאחר המלחמה, ב-15 ביוני 1967 נהרגו 11 לוחמים מגדוד 13 כאשר נכנסו לבונקר ממולכד בבית המכס העליון ברמת הגולן.
עם תום מלחמת ששת הימים החלה מלחמת ההתשה אשר נמשכה למעלה משלוש שנים לאורך החזית המצרית, הירדנית, הסורית והלבנונית. חטיבת גולני על כל יחידותיה השתתפה בלוחמה בכל הגזרות. כוחות החטיבה פעלו במשימות ביטחון שוטף במרחב רמת הגולן בגזרת עמק הירדן שהחלה להיות כר נרחב לפעילות חבלנית ובגזרת הלבנון – הפתחלנד. בחזית תעלת סואץ החזיקו חיילי החטיבה את קו המוצבים לאורך תעלת סואץ. בכל הגזרות, כולל השנים שלאחר הסכם הפסקת האש עם מצרים, ביצעה החטיבה מאות פשיטות ומבצעים, בהם:
ערך מורחב – חטיבת גולני במלחמת יום הכיפוריםערב מלחמת יום הכיפורים החטיבה התכוננה לטקס 25 שנה להקמתה בפארק הירקון. גדוד גדעון 13 בפיקודו של זאב אורן (אונגר) החזיק את מוצבי צפון רמת הגולן ולא נסוג חרף הוראה ברורה של מפקד הגזרה. עם תחילת המלחמה החלה החטיבה בהתארגנות מהירה ועלתה לסייע בבלימה של הכוחות הסורים וניסיון לכבוש את החרמון לאחר נפילתו, גדוד ברק 12 והסיירת סייעו לגדוד גדעון בכוח אדם ואספקה. אלישיב שמשי בספר "ולא אשוב עד כלותם" מתאר את עמידתם של המוצבים הצפוניים 104 ו-105 בפיקוד גבי אופיר, מפקד פלוגה ג' של גדוד גדעון בפני המתקפות העזות של כוחות חיל רגלים ושריון, כך עמידתו של אברהם אלימלך מפקד מחלקה במסייעת של גדוד גדעון אשר עמד יחד עם לוחמיו במוצב פורטוגל 107 בהתקפות בלתי פוסקות החל מהיום הראשון ללחימה ועד לסיום קרבות הבלימה ב-9 באוקטובר. שלושה מחיילי המוצב קיבלו צל"שים. גדוד ברק 12 סייע במהלך הקרבות באספקות, שמירה על צירי התנועה, אבטחה של נפח ובלימה של כוחות סורים אשר חדרו מעבר למוצבים. ב-9 באוקטובר היום אשר קיבל את הכינוי קרב עמק הבכא חדרו כוחות קומנדו סורים לאזור יער אודם (יער מסעדה), בוקעאתא והר ורדה. אל הכוחות הסתערו פלוגת הסיור של חטיבה 7, ובמהלך הקרב נהרגו 24 מלוחמי הפלס"ר, ובאותה עת הסתערו לוחמי גדוד ברק ובראשם מפקד הגדוד יעקב שחר, אשר נפגע אנושות אך המשיך לפקד על הקרב ומת מפצעיו, כך גם עוד שישה לוחמים מהגדוד. בקרב בלמו לוחמי ברק את הסורים והסבו להם אבדות.
החטיבה השתתפה בניסיון הישראלי הראשון לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, בקרבות באזור ה"מובלעת" ובמבצע קינוח – כיבוש החרמון על ידי צה"ל בסוף מלחמת יום הכיפורים.[23][24] פלוגת המילואים של הפלחה"ן נלחמה בגזרה הצפונית של רמת הגולן, השתתפה בכיבוש חאדר למרגלות החרמון, בית ג'ן ומזרעת בית ג'ן, וכן שימשה ככוח סיור, פינוי ובדיקת צירים של החטיבה. כמו כן עזרו כוחות הפלוגה בליווי שירות אספקה, בבדיקה וניקוי של מעברי מים ממולכדים, בדיקת בונקרים ומחסני תחמושת ממולכדים, בפיצוץ טנקי אויב, מיקוש השטח המפורז בין ישראל לסוריה, וכיבוש החרמון הסורי במקביל לכיבוש החרמון הישראלי.
לאחר המלחמה השתתפו חיילי "גולני" במבצע יונתן לשחרור בני הערובה מאנטבה שבאוגנדה ב-4 ביולי 1976.
בליל 14 במרץ 1978, שלושה ימים לאחר פיגוע כביש החוף יצא צה"ל למבצע ליטני וכבש את אזור דרום לבנון דרומית לנהר הליטני. חטיבת גולני בפיקוד אמיר ראובני, פעלה במבצע כחלק מעוצבת געש. גדוד 13 כבש את העיירה אל חיאם וגדוד 12 (ברק) כבש את תל דהור ותל עכוש. החטיבה כבשה את הציר מע'נדוריה מערבה והרגה כשנים עשר מחבלים. כוחות צה"ל כבשו בתחילה רצועה ברוחב של כ-10 קילומטרים ולאחר מכן הגיעו לנהר הליטני, ועסקו בהשתלטות על הכפרים שבדרום לבנון. ב-21 במרץ, הורה שר הביטחון, עזר ויצמן, לכוחות צה"ל להתחיל בנסיגה לקו הגבול הבין-לאומי. בפועל נמשכה נסיגה זו כשלושה חודשים והסתיימה בחודש יוני. כתוצאה מהמבצע נוצרה מציאות חדשה בדרום לבנון. אש"ף נדחק אל מעבר לנהר ליטני ונוצרו שני בלמים – הבלם הראשון היה כניסת כוח ההתערבות הבין-לאומי מטעם האו"ם, והבלם השני – מובלעת בדרום לבנון נשלטה על ידי סעד חדאד. לארגוני הטרור הפלסטינים היו כ-300 הרוגים.
ערכים מורחבים – מלחמת לבנון הראשונהבמהלך מבצע שלום הגליל נטלו חיילי החטיבה חלק מרכזי בלחימה, (כולל כיבוש מבצר ה"בופור"), וכן באחזקת המוצבים ברצועת הביטחון לאחר סיומה.
בשבועות הראשונים של המלחמה השתתפה חטיבת גולני בשלושה קרבות קשים: הראשון במחנה הפליטים עין אל-חילווה, השני בכפר סיל שהשקיף על העיר ביירות ליד שדה התעופה כאשר כל כניסתו של צה"ל לביירות הייתה תלויה בכיבושו. השלישי היה חילוץ יחידת המילואים 669 שנלכדה במנצוריה:
במלחמה השתתפה הפלנ"ט בכיבוש כפר סיל, בסיוע כוחות שריון. במהלך שהות צה"ל ברצועת הביטחון איישו הלוחמים עמדות של טילי עורב במוצבים השונים, או שיצאו למארבים רגליים כשהם נושאים את מערכת הטיל על גבם. פלוגת החה"ן פוצלה לשניים: כוח מ"פ החה"ן יחד עם חיילי גדוד 51 וחלק מלוחמי הסיירת חצו את נהר הליטני והשתתפו בכיבוש מבצר הבופור ויעדי מחבלים השולטים בסביבתו, ולאחר מכן בכיבוש וטיהור א-נבטיה. הכוח השני של היחידה נע לכיוון א-נבטיה, וביצע חסימות על צירי הבריחה האפשריים של המחבלים מכיוון מערב וצפון.
במחצית השנייה של שנות השמונים, תחת פיקודם של אמיר מיטל ולאחריו ארז גרשטיין,[25] ביצעה סיירת גולני סדרה ארוכה של פעולות יזומות רבות בגזרת לבנון והגיעה להישגים מבצעיים רבים.[26]
בשנת 1994 נחטף חייל הפלנ"ט נחשון וקסמן על ידי מחבלי חמאס ונהרג מאוחר יותר בקרב החילוץ הכושל.
אסון השרפה בוואדי סלוקי – ב-26 באוגוסט 1997, כוח מגדוד 13 יצא לפעילות מבצעית בנחל סלוקי שבגזרה המזרחית של רצועת הביטחון בדרום לבנון. הלוחמים נתקלו בחוליית מחבלים, אשר את חלקם הצליחו להרוג, אך שרפה שפרצה בשדה הקוצים בו היו גבתה את חייהם של חמישה לוחמים. שישה לוחמים נוספים ובהם מפקד הכוח נפצעו.
האינתיפאדה השנייה הייתה התקוממות פלסטינית אלימה נגד מדינת ישראל, שהחלה בסוף ספטמבר 2000 היא פרצה בתום שלוש שנים של שקט יחסי בין ישראל והפלסטינים, והסתיימה בפברואר 2005 לאחר פסגת שארם א-שייח' בין אריאל שרון למחמוד עבאס בה ישראל הסכימה להקפיא את מדיניות החיסולים והריסת הבתים וזאת בתמורה להפסקת פעולות הטרור על ידי הפלסטינים.
את משימתה הראשונה באיו"ש קיבלה חטיבת גולני בסוף חודש נובמבר 2001 לאחר הפיגוע בקו 823 בצומת מחנה 80 בו נהרגו שלושה אזרחים ישראלים. המשימה הייתה במרחב מחנה הפליטים ג'נין שממנו יצאו המפגעים והתבצעה מ-30 בנובמבר עד 1 בדצמבר בשולי העיר ג'נין ומחנה הפליטים הסמוך.[27]
ב-10 בפברואר 2002 פעלו הפלס"ר, בפיקוד סא"ל רון וייזל, והפלנ"ט, בפיקוד רס"ן יואב ירום, בפיקוד המח"ט, בעיירה מסאכן שעבייה הסמוכה לשכם במטרה לאתר מעבדות ייצור רקטות,[28] יחידת דובדבן פעלה במקביל בכפר בלאטה.
ב-27 בפברואר אישר הדרג המדיני לחטיבת גולני את השלב הראשון של ההשתלטות על מחנה הפליטים ג'נין. הפקודה אישרה: "כיתור וביצוע פטרול משוריין לגירוי ופגיעה בחמושים ללא כניסה למחנה הפליטים ג'נין". הנחיית חטיבת המבצעים, לבצע רק את השלב הראשון של המבצע (כיתור מחנה הפליטים), לא הגיעה למח"ט גולני, ולאחר שכבר החלו כוחות החטיבה לנוע לכיוון ג'נין במטרה לתפוס את השטחים השולטים ולהיכנס לתוך פאתי מחנה הפליטים, הורה הרמטכ"ל לעצור את התקדמות הכוחות.[29]
בליל 28 בפברואר, במקביל לכניסתם של כוחות מחטיבה 35 ומחטיבת הנח"ל לבלאטה, נכנס כוח גולני למחנה הפליטים ג'נין. בחילופי האש בגזרת גדוד 51, נהרג חייל מפלוגת הנ"ט, ומ"פ א' מהגדוד נפצע קשה. בחצות למחרת, לאחר השלמת ההשתלטות על המחנה וביצוע סריקות יצאו הכוחות משטח מחנה הפליטים על גבי רק"ם והתמקמו בשטחים השולטים. ב-4 במרץ פשטו כוחות החטיבה על מחנה הפליטים, הציבו מארבי צלפים בפאתי המחנה ולמחרת יצאו מהמחנה תוך שהם ממשיכים לכתרו. במבצע נהרגו 21 מחבלים ונפצעו כ־140, יותר משליש מהם נפגעו מירי ממארבי צלפים. לא נפגעו מבוקשים בכירים, שכנראה נמלטו לעיר ג'נין.[30]
צה"ל והתקשורת הישראלית ראו את שני המבצעים, של הצנחנים וגולני, בהם נכנסו הכוחות ללב מחנות הפליטים שנחשבו "קשים" עם מעט נפגעים – כהצלחה גדולה.[31]
.jpg)
בתחילת חודש מרץ קיבלה החטיבה את המשימה להשתלט על טולכרם ועל מחנה הפליטים הסמוך לה. הרעיון המבצעי היה להשתלט בשלב ראשון על העיר, לדחוק את המחבלים למחנה הפליטים ובשלב שני לכתר את המחנה ולטהרו. המבצע החל בלילה שבין 6 ו-7 במרץ כאשר גדוד 51 נכנס על גבי רק"ם לעיר והניס את החמושים למחנה הפליטים. גדוד 12 נע לתוך מחנה הפליטים מצפון ופלוגה מיחידת אגוז והגדס"ר מדרום (שני הכוחות בפיקוד הסמח"ט). התקדמות גדוד 12 והגדס"ר במחנה הפליטים הייתה איטית ובמהלך אותו יום נהרג חייל מיחידת אגוז. גדוד 51 אשר השלים את משימתו, העביר בצהרי היום את האחריות על העיר לגדוד 9 (חטיבה 401) ושתי הפלוגות של הגדוד 51 נכנסו אף הן ללחימה במחנה הפליטים כסיוע לתנועת גדוד 12 והגדס"ר. עד לבוקר ה־8 במרץ הוכרע הקרב, מאות מתושבי המחנה נכנעו וחלקם הועברו לחקירה בשב"כ, נפגעו תשתיות הטרור והושמדו שתי מעבדות נפץ ו־15 רקטות קסאם אשר התגלו בסריקות.[32]
ב־10 במרץ אישר הרמטכ"ל תוכנית להידוק הכיתור על המוקטעה כאמצעי להפעלת לחץ על ערפאת. על פי הנחייתם של ראש הממשלה ושר הביטחון הצטמצמה הפקודה לתקיפה והשתלטות על אזורים נבחרים ברמאללה. בפעולה זו עצרה סיירת גולני 12 מבוקשים וצוות חטיבתי משוריין של גולני השתלט על שכונת אל־בירה.[33]
בעקבות רצף פיגועים קטלניים כמעט מדי יום, ששיאם הפיגוע במלון פארק בנתניה ב-27 במרץ 2002 בו נרצחו 30 אזרחים ישראלים בעת ליל הסדר. יצא צה"ל למבצע חומת מגן (29 במרץ 2002 – 10 במאי 2002), אשר מטרתו העיקרית הייתה לפגוע בתשתיות הטרור הפלסטיני ולעצור את גל הפיגועים.
החלק הראשון של המבצע כלל השתלטות על רמאללה וכיתור המוקטעה. הכוחות שהוקצו למבצע כללו שלושה צק"חים (צוות קרב חטיבתי): צק"ח גולני שמשימתו השתלטות על צפון העיר רמאללה ומתחם המוקטעה, צק"ח חטיבת הנח"ל שמשימתו השתלטות על דרום העיר, ניתוק ביתוניא מרמאללה ומאמץ הטעיה באזור א־טירה, וצק"ח בפיקוד חטיבת בנימין, שמשימתו הייתה השתלטות על מרחב אל-בירה וג'בל טוויל.
מח"ט גולני קיבל פקודת התראה למבצע כבר בליל הסדר. החטיבה ביצעה נוהל קרב מזורז והחיילים נקראו לשוב מחופשת החג ולרכז את הרק"ם בבית אל. התכנון המבצעי החטיבתי היה להשתלט בהפתעה על מתחם המוקטעה לאחר בידוד אזור הפעולה מדרום. משימת גדוד 12, מתוגבר בפלחה"ן, בפלנ"ט ובפלוגת שריון, הייתה השתלטות על כיכר אל-מנארה ואל-בירה, ולאחר מכן בידוד מתחם המוקטעה מדרום. משימת גדוד 51, מתוגבר במחלקת שריון, הייתה להשתלט על השטחים השולטים על המוקטעה ועל האגף הדרומי, ולהכניס את יחידת דובדבן למתחם; משימת גדוד אגוז הייתה השתלטות על האגף הדרום-מערבי של המתחם.
.jpg)
כוחות החטיבה החלו לנוע רגלית לכיוון רמאללה לאחר חצות 28 במרץ תחת גשם, ברד וערפל כבד. בשעות הבוקר המוקדמות החלה ההשתלטות על המבנים במוקטעה אשר במהלכה נהרגו קצין מיחידת אגוז וחייל מהפלוגה המסייעת בגדוד 51. עד שעות הלילה השלימו כל צוותי הקרב החטיבתיים את ההשתלטות על רמאללה.[34]
החל מ-2 באפריל השתתף גדוד 51 יחד עם כוחות נוספים של חטיבה 5 ואחרים בקרב בג'נין. אור ל-3 באפריל התחיל הגדוד לנוע יחד גדוד 8110 מחטיבה 5 במאמץ לכבוש את מחנה הפליטים. שני הגדודים התחילו לנוע ממחסום סאלם בנגמ"שים וב"אכזריות". נוכח קשיים שבהם נתקלו הכוחות, התחילה ההתקפה רק לקראת השעה 11 בבוקר. למרות ירי מדויק לעבר הכוחות ומטענים רבים בבתים בפאתי המחנה, שפצעו מספר חיילים בפלוגות א' ו-ג', עד לשעות הערב הצליח הגדוד לייצב קו מצפון לציר "תחתון" (דרומי) של מחנה הפליטים. במהלך 4 באפריל המשיך הגדוד בתנועה צפונה תוך כדי ירי מדויק לעבר החיילים. שתי מחלקות מפלוגה א' נקלעו לבית שהיה נתון לאש מדויקת ממנה נהרגו קצין וחייל. כוחות הגדוד המשיכו להתקדם צפונה לתוך מחנה הפליטים ובשעות הערב הגיעה הפלוגה המסייעת של הגדוד במסוקים מהצפון. ביום שישי, 5 באפריל נכנסה הפלוגה המסייעת למחנה ממזרח ותוך כדי הכניסה לבתים נהרג חייל אחד וכמה חיילים נפצעו. למחרת הגיעו לגדוד אמצעים מיוחדים לנטרול זירות מטענים וביומיים הבאים המשיך הכוח להתקדם צפונה. במהלך התנועה ב-8 באפריל, נורה ונהרג אחד החיילים מהפלוגה המסייעת ובעת ניסיון לחלצו נהרג חייל נוסף. בעקבות תחקיר שערך בוכריס, מג"ד 51, הוא הנחה שהתנועה הרגלית תופסק, והמעבר בסמטאות ייעשה ב"אכזריות" בלבד. הטכניקה כללה פתיחת הציר למעבר רק"ם באמצעות דחפור דִי-9, פריצת פתח בקיר הבית, היצמדות ה"אכזרית" לפתח שנוצר בקיר ויציאת הלוחמים היישר לתוך הבית. ביום שלישי, 9 באפריל 2002, נתקלה מחלקת לוחמי חי"ר במילואים מגדוד נחשון במארב שכלל לוחמים פלסטינים ובתים ממולכדים, בדיעבד כונה אזור המארב ה"אמבטיה". במהלך הקרב וניסיונות החילוץ של הפצועים וההרוגים נפלו 13 חיילים מהגדוד. גדוד 51 קיבל משימה להשתלט על מרכז מחנה הפליטים ולצורך זה קיבל הגדוד עוד שני דחפורי דִי-9 אשר אפשרו התקדמות ברק"ם. ב-10 באפריל במהלך ההתקדמות של הגדוד לעבר מרכז מחנה, התחילו להגיע דיווחים על מאות אנשים שנעים מכיוון מחנה הפליטים ומבקשים להיכנע ובהמשך הערב נודע שקבוצה גדולה של מבוקשים מעוניינת להיכנע. עד למחרת (יום חמישי, 11 באפריל). השלים גדוד 51 את משימתו.[35]
.jpg)
מבצע אולי הפעם החל ב-1 באוגוסט 2002, כהמשך למבצע חומת מגן ומבצע דרך נחושה בשטחי יהודה ושומרון, אשר נועדו למיגור הטרור. המבצע התבצע על ידי יחידות מהחטיבה וכוחות נוספים כולם תחת פיקוד המח"ט משה תמיר.
בין 18 במאי ל-25 במאי 2004, במסגרת מבצע קשת בענן שנערך לאחר אסון הנגמ"שים, חדרו כוחות מהחטיבה בפיקוד המח"ט ארז צוקרמן לרפיח בתנועה רגלית ופגעו במהלך הלילה במספר מחבלים.
במסגרת מבצע ימי תשובה, בין 30 בספטמבר 2004 ל-15 באוקטובר, אשר מטרתו הייתה למנוע מארגוני הטרור הפלסטינים לשגר רקטות קסאם ופצצות מרגמה על יישובים ישראלים בתוך הרצועה ומחוצה לה, פיקד המח"ט ארז צוקרמן על כוחות החטיבה.
בקיץ 2005 במהלך תוכנית ההתנתקות לא השתתפה החטיבה באופן פעיל בפינוי, כיוון שהצבא חשש מסרבנות בקרב חיילי החטיבה. לכן, הופקדה החטיבה על מעגל הפינוי הרביעי, שאמור להגן על הכוחות המפנים מפני אש פלסטינית. למרות זאת ואף על פי ששיעור המפקדים והחיילים הדתיים בחטיבה גבוה יחסית, השתתפו מפקדי החטיבה בביצוע תוכנית ההתנתקות שבו קציני צה"ל נדברו עם מתיישבי גוש קטיף לפני הפינוי.
מבצע גשמי קיץ אשר נערך בין 28 ביוני ל-26 בנובמבר 2006, בא כתגובה על הריגת שני חיילים וחטיפתו של גלעד שליט ב-25 ביוני 2006 סמוך למעבר כרם שלום. הייתה זו הכניסה הקרקעית הראשונה של צה"ל לרצועת עזה מאז ביצועה של תוכנית ההתנתקות כשנה קודם לכן. במסגרת המבצע פעלו יחידות החטיבה ברצועה. ב-3 ביולי, כוח מיחידת אגוז שפעל בג'נין זיהה שני פלשתינאים מניחים מטען חבלה בכניסה לעיר. הכוח ירה לעברם, הרג אחד מהם ופצע שני. במכונית שממנה ירדו השניים נמצא מטען חבלה נוסף ובו שני בלוני גז במשקל כולל של 24 ק"ג.
.jpg)
ערך מורחב – מלחמת לבנון השנייהבמלחמת לבנון השנייה ב-2006 השתתפו מספר גדודים בלחימה והחטיבה איבדה למעלה מעשרה מלוחמיה. אחד הקרבות הקשים בלחימה היה בבינת ג'בייל כאשר בשבוע השלישי למלחמה גדוד 51 חדר לעיירה ונתקל בשתי חוליות מחבלים שארבו לו. בקרב זה אבדו שמונה לוחמים מהגדוד ועשרים ושבעה נפצעו.
ב-23 ביולי נכנסו כוחות החטיבה לעיירה בינת ג'בייל במבצע שנודע מאוחר יותר כקורי פלדה 2. במהלך הלחימה היו לוחמי הגדס"ר מעורבים בשני אירועים בולטים: כוח גדול מהפלנ"ט נפגע מירי דו צדדי כששהה בבית בעיירה במהלכו ניהלו קרב חילוץ קשה,[36] והשתתפות בקרב של גדוד 51 בעיירה על ידי לוחמי הפלס"ר והפלחה"ן. לאחר מכן ניהלה היחידה קרבות בכל ימי המלחמה, תחת פיקוד מח"ט גולני.
ב-4 באוגוסט לפנות בוקר, פשט כוח מגדוד 13 של חטיבת גולני על הכפר מרכבה, בעקבות מודיעין שהגיע על בית המכיל אמצעי לחימה. הכפר, שנמצא במרחק שניים וחצי קילומטרים מהגבול, שימש משך כל הלחימה בלבנון כמרחב שיגור רקטות לעבר ישראל. הכוח ניהל קרב יריות באחד הבתים, שבו נהרג חייל אחד. בהמשך התפתח קרב בין כוחות צה"ל למחבלים, שהפעילו מטענים רבים. במהלכו נהרגו בנוסף רופא מילואים וסמל ראשון. חיילי הכוח חילצו את הנפגעים וחיסלו את המחבלים.
ביולי 2007, לאחר אימון חטיבתי של חודשיים, עברה החטיבה לתעסוקה מבצעית בגזרת עזה. כאשר גדוד 12 וגדוד 13 עשו פעילות ביטחון שוטף סביב הגדר והישובים, וגדוד 51 והגדס"ר ביצעו פשיטות לתוך שטחי הרצועה. על פעילות זו קיבל גדוד 51 צל"ש מאלוף פיקוד הדרום יואב גלנט.
במהלך מבצע עופרת יצוקה החטיבה השתתפה במבצע הקרקעי ברצועת עזה. ב-5 בינואר 2009 פעל גדוד גדעון של חטיבת גולני באזור 'ח'ראת תופאח' שבצפון רצועת עזה. במהלך הפעילות, נורה פגז בשוגג מטנק צה"ל אשר היה בפעילות מבצעית באזור, ופגע במבנה בו שהו לוחמים מהגדוד. מפגז זה נפגעו חיילים רבים ומפקדים, בהם מפקד החטיבה ומפקד הגדוד, ונהרגו שלושה חיילים. לרב-סרן ד"ר אלכסנדר קטייב הוענק ציון לשבח מטעם מפקד פיקוד הדרום, יואב גלנט, על תפקודו באירוע.
במהלך מבצע צוק איתן גדודי החטיבה השתתפו בפעילות הקרקעית ברצועת עזה ובפאתי העיר עזה, בשכונת שג'אעייה. ב-20 ביולי 2014 נהרגו 13 מחיילי חטיבת גולני, בהיתקלויות עם מחבלי החמאס. מפקד החטיבה, רסאן עליאן, נפצע בקרב זה אולם לאחר אשפוז של כיומיים חזר לשטח הלחימה ברצועת עזה.[37]
במהלך מבצע שומר החומות פעלה החטיבה במסגרת צק"ח גדעון והגנה על יישובי עוטף עזה ובנוסף לקחה חלק בפעילות התקפית משולבת ביחד עם חיל האוויר וכוחות שריון בתקיפת המטרו של החמאס.
במבצע מגן וחץ הוקפצו סיירת גולני וגדוד 51 לתגבור בגזרה ולהגנת יישובים.
ערך מורחב – זליגת מלחמת האזרחים בסוריה לישראלב-27 בנובמבר 2016 הותקף כוח של גדס"ר גולני שהיה במארב ברמת הגולן על ידי חוליה של צבא ח'אלד בן אל-וליד. הכוח השיב אש והרג ארבעה מחבלים, כלי טיס של חיל האוויר הישראלי שבא לסייע הרג ארבעה מחבלים נוספים. כמה שעות לאחר הקרב הפציץ חיל האוויר הישראלי מוצב של הארגון ששימש כבסיס למחבלים והשמיד אותו.
ערכים מורחבים – מבצע שובר גלים, גל הטרור בישראל (אביב 2022), מבצע בית וגן.jpg)
מחודש מרץ ועד חודש יולי 2022 פעלה במסגרת מבצע שובר גלים סיירת גולני בגזרת מנשה, במהלך הפעילות פגעה הסיירת בעשרות מחבלים חמושים בשורה של היתקלויות בגזרה וביצעה כ-250 פעילויות התקפיות והחרימה כ-25 כלי נשק וכ-15 מטעני חבלה. בנוסף בחודשים ספטמבר ואוקטובר הוקפצה הסיירת לגזרות שכם ג'נין וטולכרם וביצעה מארבים מוצלחים שבהם נהרגו מספר מחבלים.[דרוש מקור]
בנובמבר 2022 קיבלה היחידה את צל"ש הרמטכ"ל על פועלה במבצע.[38]
בתחילת 2023 פעלה הסיירת בגזרת שכם ולקחה חלק ברוב הפעילויות בגזרה שהשיא היה ב-22 בפברואר במהלך מבצע בשכם לסיכול פצצה מתקתקת בשיתוף עם הימ"מ שבמהלכו נהרגו כ-13 מחבלים, שבעה מהם על ידי לוחמי הסיירת.[39]
ביולי 2023 לקחה הסיירת חלק במבצע בית וגן.[40]
באוגוסט 2023 עלתה הסיירת לקו ג'נין-טולכרם וביצעה מבצעים משמעותיים בעיקר בטול כרם בשיתוף כוחות הנדסה ופגעה במחבלים רבים והשמידה תשתיות בהם מעבדת נפץ שהושמדה על ידי כוח חבלה של הסיירת.[דרוש מקור]
ערך מורחב – חטיבת גולני במלחמת חרבות ברזל.jpg)
בזמן מתקפת הפתע על ישראל החזיקה החטיבה (גדודים 13 ו-51) את גבול רצועת עזה,[41] לוחמי חטיבת גולני לחמו באומץ וגבורה בקרבות קשים מול מאות רבות של מחבלים וספגו את תחילת המתקפה. 71 מהם נהרגו ועשרות נפצעו.[42]
לאחר טיהור עוטף עזה החטיבה נכנסה לרצועת עזה והובילה ביחד עם הנדסה ושריון התקפה על יעדים כבשה אותם הכווינה אש ופגעה במאות מחבלים מעבר למחבלים שהרגה בשטח ישראל.[43][44]
ערך מורחב – קרב שג'אעייה (2023)
ב-12 בדצמבר נערך קרב בין מחבלי חמאס ללוחמי חטיבת גולני בשכונת שג'אעייה שבמזרח העיר עזה, במסגרת הלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל. במהלך הקרב נהרגו 6 חיילים מגדודים 13 ו-51 של גולני, בהם מפקד גדוד 13 סגן-אלוף תומר גרינברג, וכן 2 חיילים מיחידת החילוץ 669 שנהרגו במהלך ניסיון חילוץ הנפגעים, ומפקד חפ"ק מח"ט גולני, אלוף-משנה יצחק בן בשט.
לחטיבת גולני שישה גדודים מבצעיים: גדוד 12, גדוד 13, גדוד 51, סיירת גולני (לשעבר הגדס"ר), גדוד הנדסה אלון (מאוגוסט 2020), וגדוד יחס"מ דרור (מ-2018). כמו כן, קיים גדוד בא"ח גולני.
יחידת אגוז, השייכת כיום לחטיבת הקומנדו, הייתה חלק מהחטיבה מהקמתה בשנת 1995 ועד לדצמבר 2015.[45] גדוד 334 שימש גדוד הסיוע הארטילרי של החטיבה בין השנים 1948–1970. גדוד 103 בעמק הירדן במהלך מלחמת העצמאות. גדוד נ"ט 417 שימש גדוד סיוע נ"ט של החטיבה בין השנים 1949 עד 1960. בוגרי החטיבה מאיישים את חטיבות המילואים אלכסנדרוני, כרמלי ועודד.
.jpg)
גדוד 12 – גדוד ברק, נקרא על שם המצביא המקראי ברק בן אבינעם שהכריע את סיסרא בעמק הקישון. מספרו של הגדוד משקף שהוא הגדוד השני בחטיבה מספר 1. הגדוד הוקם ב-22 בפברואר 1948. המוטו של הגדוד הוא "ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהמם". סמל הגדוד עץ החטיבה ועליו חרב וברק. הגדוד השתתף בכל מלחמות ישראל. במלחמת העצמאות לוחמי הגדוד השתלטו על עמק הירדן, סג'רה ומורדות הר תבור. הגדוד השתתף במבצע כחול וחום.
בגדוד ישנן שש פלוגות:
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| אברהם יפה | 1948 | הקים את הגדוד, ולאחר 3 חודשים נקרא להקים את גדוד 13 |
| דוד פרדקין[46] | 1948 | נהרג בתפקידו כמג"ד במלחמת העצמאות |
| יצחק ברושי | 1948–1950 | |
| יעקב אליאב | 1950–1952 | מפקד הגדוד בקרב תל מוטילה |
| יהודה קלאוז | 1952 | |
| עמנואל שרון | 1952–1953 | |
| אליעזר אמיתי | 1953–1954 | |
| אורי בר-רצון | 1954–1956 | |
| שמואל אלבק (אמיר) | 1956–1957 | |
| אורי בידץ | 1957–1958 | |
| יקותיאל אדם | 1958–1960 | לימים ראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל. נהרג במלחמת לבנון הראשונה |
| יעקב שטרן | 1960–1962 | |
| זאב עופר | 1962–1964 | |
| גבריאל ברשי | 1964–1966 | |
| משה קליין | 1966–1967 | נהרג בתפקידו כמג"ד בקרב תל פאחר במלחמת ששת הימים |
| חיים יפרח | יוני–יולי 1967 | מ"מ המג"ד במלחמת ששת הימים |
| משה יוסף | 1967–1968 | |
| ברוך גורודיש | 1968–1969 | |
| חיים סלע | 1969–1971 | לימים מפקד חטיבה 408 |
| אליעזר רם | 1971–1972 | |
| אמיר ראובני | 1972–1973 | |
| יעקב שחר | 1973 | נהרג בתפקידו כמג"ד במלחמת יום הכיפורים |
| גדעון מאירי | 1973–1974 | לימים מפקד עוצבת ברעם |
| עזרא סלע | 1974–1975 | |
| ארוין לביא | 1975–1976 | מ"מ המג"ד במלחמת יום כיפור, לימים מח"ט גולני ומפקד עוצבת הגליל |
| צבי פולג | 1976–1977 | לימים מח"ט גולני וראש מטה פיקוד הצפון |
| עמנואל הרט | 1977–1978 | המג"ד במבצע ליטני, לאחר שנפצע בתקרית, הוחלף זמנית על ידי סגנו גבי אשכנזי |
| דובי גזית | 1978–1979 | |
| אפי איתם | 1979–1981 | לימים מח"ט גבעתי ומפקד עוצבת הגליל |
| ברוך שפיגל | 1981–1982 | לימים מח"ט גולני |
| יוסי בירן[47] | 1982 | נפצע כמג"ד במלחמת לבנון הראשונה |
| מוטי רוזן | 1982–1983 | |
| יוסי גז | 1983–1985 | לימים מפקד חטיבת יהודה, קצין אג"ם של פיקוד הדרום ונספח יבשה בארצות הברית |
| מוטי שפס | 1985–1987 | |
| ניצן נוריאל | 1987–1988 | לימים ראש החטיבה לקשרי חוץ באגף המבצעים במטכ"ל |
| אמיר מי-טל | 1988 | נהרג בתפקידו כמג"ד במבצע כחול וחום |
| נמרוד רן | 1988–1990 | לימים מפקד חטיבת ביסלמ"ח |
| אפי עידן | 1990–1992 | לימים ראש מטה פיקוד הדרום |
| יריב קריגר | 1992–1993 | לימים מפקד חטיבת אלכסנדרוני |
| משה תמיר | 1993–1995 | לימים מח"ט גולני ומפקד אוגדת עזה |
| חוסיין עאמר | 1995–1996 | נהרג בתפקידו כמג"ד בקרב בלבנון |
| חגי פלג | 1996–1997 | לימים מפקד חטיבת עודד |
| שלומי כהן | 1997–1999 | לימים מפקד חטיבת אלכסנדרוני |
| דן חפץ | 1999–2001 | לימים ראש מחלקת שיתוף פעולה צבאי בין–לאומי באג"ת |
| אורן אבמן | 2001–2002 | לימים מפקד עוצבת עידן |
| מרדכי כהנא | 2002–2004 | לימים קצין איסוף קרבי ראשי |
| גיא הלוי | 2004–2006 | לימים סגן מפקד עוצבת הגליל |
| עמית פישר | 2006–2008 | לימים מפקד אוגדת הבשן |
| פיני יוסף | 2008–2010 | לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי |
| אודי בן חמו[48] | 2010–2012 | לימים רע"ן חי"ר במל"י, מפק"ץ במלט"ק וסמח"ט גולני |
| שי סימן טוב[48] | 2012–2014 | נפצע קשה כמג"ד במהלך מבצע צוק איתן, לימים מפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי |
| אביחי זפרני[49] | 2014–2016 | המג"ד בהמשך מבצע צוק איתן, לימים מפקד חטיבת יהודה |
| סיון בלוך | 2016–2018 | לימים מפקד עוצבת חירם |
| איתי מטק | 2018–2020 | לימים מפקד חטיבת עציון |
| שחר ברקאי | 2020–2022 | לשעבר ראש ענף גדס"ר במא"ש במל"י, לימים מפקד חטיבת יהודה |
| עומר סולימאן | 2022–אוקטובר 2023 | נפצע בתאונה מבצעית ערב הכניסה לעזה במלחמת חרבות ברזל ובתקופת ההחלמה פיקד על בא"ח גולני |
| שחר ברקאי | אוקטובר-דצמבר 2023 | חזר לפקד על הגדוד והוביל אותו במלחמת חרבות ברזל לאחר פציעת עומר סולימאן, עד שנפצע באורח בינוני בקרב בחאן יונס |
| עומר סולימאן | דצמבר 2023-יוני 2024 | חזר לפקד על הגדוד לאחר פציעת שחר ברקאי |
| מירן אלטיט | יוני 2024– | מפקד הגדוד הנוכחי |
גדוד 13 – גדוד גדעון, נקרא על שמו של השופט גדעון בן יואש, מכיוון שבראשיתו, תפס הגדוד את גזרת עמק יזרעאל שהייתה נחלתו של גדעון. מספרו משקף שהוא הגדוד השלישי בחטיבה מס' 1. על פי המקרא גדעון חילק את לוחמיו לשלוש קבוצות ונתן לכל איש כד ובתוכו לפיד בוער ושופר, ומכאן סמל הגדוד: עץ החטיבה עליו חרב, כד ושופר. המוטו של הגדוד הוא "חרב לה' ולגדעון".
בגדוד ישנן 6 פלוגות:
הגדוד השתתף באופן פעיל בכל מערכות ישראל. באוקטובר 2023, במהלך מתקפת הפתע על ישראל ניהלו לוחמי הגדוד קרב נגד מחבלים רבים שחדרו למוצב נחל עוז, מוצב פגה, קיבוץ כפר עזה וליישובים הנוספים, 41 מלוחמי הגדוד נהרגו בקרבות,[50] ו-91 נפצעו ביניהם הסמג"ד ניר בוימפלק שנפצע קשה. ב-12 בדצמבר 2023 נפל מפקד הגדוד תומר גרינברג במהלך הקרבות בשכונת שג'אעייה במזרח העיר עזה.[51]
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| אברהם יפה | 1948 | המג"ד במלחמת העצמאות, לימים אלוף פיקוד הדרום וצפון |
| משה (אלן) חורין | 1948–1950 | |
| רחבעם זאבי | 1950–1952 | לימים אלוף פיקוד המרכז וראש אג"ם |
| מנחם אבירם | 1952–1954 | לימים מפקד אוגדה 49 |
| יוסף גטרויר | 1954–1955 | |
| שלמה אלטון | 1955–1956 | לימים מפקד בה"ד 1 |
| זאב שחם | 1956–1958 | |
| צבי ציטרון | 1958–1960 | |
| יהודה גביש | 1960–1962 | לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים |
| יהודה גולן | 1962–1965 | |
| משה גת | 1965–1967 | |
| פנחס נוי-אלוש | 1967–1968 | |
| אמיר דרורי | 1968–1970 | לימים סגן הרמטכ"ל |
| מנחם עינן | 1970–1971 | לימים ראש אג"א |
| אורי שגיא | 1971–1973 | לימים ראש אמ"ן |
| אלי מלמד | 1973 | |
| זאב אונגר-אורן | 1973–1974 | המג"ד במלחמת יום הכיפורים |
| יצחק זמיר | 1974–1975 | |
| אילן בירן | 1975–1977 | לימים ראש אט"ל ואלוף פיקוד המרכז |
| חגי לוי | 1977–1978 | לימים ראש מטה פיקוד המרכז |
| שמואל צוקר | 1978–1979 | לימים מפקד עוצבת הגליל |
| יעקב סלע | 1979–1980 | |
| עדי אדירי | 1980–1981 | |
| מוטי מזרחי | 1981–1982 | נפצע בקרב במלחמת לבנון הראשונה |
| משה צין | 1982–1984 | לימים מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה |
| יאיר נוה | 1984–1985 | לימים סגן הרמטכ"ל |
| משה קפלינסקי | 1985–1987 | לימים סגן הרמטכ"ל |
| צבי ברקאי | 1987–1988 | לימים מפקד חטיבת עודד |
| גדי איזנקוט | 1988–1990 | לימים הרמטכ"ל ה-21 |
| קובי מרום | 1990–1991 | לימים מפקד עוצבת חירם |
| יוסי היימן | 1991–1993 | לימים ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי באג"ת |
| אפרים מושקטו | 1993–1994 | |
| יואלי אור | 1994–1996 | לימים מפקד חטיבת כרמלי |
| ניר רגב[52] | 1996–1998 | |
| תמיר ידעי | 1998–1999 | לימים מפקד זרוע היבשה |
| רביב ניר | 1999–2001 | לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי |
| ניר סלומון | 2001–2003 | לימים מפקד חטיבת עציון |
| רפי מילוא | 2003–2005 | מעוטר שני צל"שי אלוף, לימים מפקד פיקוד העורף |
| יואב מרדכי | 2005–2007 | לימים מפקד חטיבת ירושלים |
| אורן כהן | 2007–2009 | לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי |
| אבינועם סטולוביץ' | 2009–2011 | לימים מפקד המרכז לאימונים באש במל"י |
| אלישב בהרב | 2011–2013 | לימים מפקד חטיבת יפתח |
| ארז אלקבץ | 2013–2015 | לימים מפקד בית הספר להגנת הגבולות |
| יאיר פלאי | 2015–2017 | מעוטר צל"ש מפקד אוגדה,[53] לימים מפקד החטיבה |
| אבישי ברוקנטל | 2017–2019 | לשעבר ראש ענף חי"ר במא"ט במל"י, לימים סגן מפקד חטיבת עוז |
| אבי מרציאנו | 2019–2021 | לימים מפקד חטיבה 769 |
| יובל מזוז | 2021–2023 | לימים קצין המבצעים של פיקוד הצפון |
| תומר גרינברג | יוני–דצמבר 2023 | מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל עד נפילתו בקרב שג'אעייה |
| יובל מזוז | דצמבר 2023–ינואר 2024 | חזר לפקד על הגדוד לאחר נפילת תומר גרינברג |
| טל תורג'מן | ינואר 2024– | מפקד הגדוד הנוכחי. לשעבר מפקד גדוד 906 |
גדוד 51 – גדוד הבוקעים הראשון, עשה את הצעד הראשון להבקעת הדרך לנגב[54] שהיה נצור במלחמת העצמאות עד לסיומו של מבצע יואב ומכאן שמו. הגדוד היה במקור הגדוד הראשון בחטיבה 5 היא חטיבת גבעתי בתש"ח, ובספטמבר 1956, מספר שבועות לפני מבצע קדש, הועבר לחטיבת גולני. סמל הגדוד מורכב מעץ החטיבה שבמרכזו חרב פיפיות, המסמלת את רוח הלחימה של הגדוד.
בגדוד ישנן שש פלוגות:
.jpg)
הגדוד השתתף באופן פעיל בכל מערכות ישראל. במלחמת העצמאות הגדוד לחם במסגרת חטיבת גבעתי, במהלך המלחמה השתתף במבצע בן נון ב', בקרבות בלימה נגד הצבא המצרי, במבצע יואב, ובמבצעים נוספים. השתתף בקרב תל עזזיאת במלחמת ששת הימים, בכיבוש החרמון,[56] במלחמת יום הכיפורים, בשני אירועים בגזרה המזרחית בדרום לבנון בחודש אוקטובר 1995 שבהם איבדה הפלוגה המסייעת של הגדוד תוך שלושה ימים תשעה מחייליה, בהם מפקד הפלוגה וסגנו, ובאחד הקרבות הקשים שהתרחשו במלחמת לבנון השנייה, קרב בינת ג'בייל, שבו איבד הגדוד שמונה מלוחמיו, כולל הסמג"ד, רועי קליין, ומאוחר יותר גם עוטר בשישה עשר צל"שים פרטניים שונים ובנוסף צל"ש גדודי.
באוקטובר 2023, במהלך מתקפת הפתע על ישראל ניהלו לוחמי הגדוד קרבות נגד המחבלים הרבים שחדרו למעבר ארז, מוצב כיסופים, ולאחר מכן גם בקיבוץ הסמוך, מוצב מארס ומוצב מו"פ דרום, 30 מלוחמי הגדוד נפלו בקרבות, והצילו בגופם את חבריהם לבסיס ותושבים.[57]
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| מאיר פעיל | 1956–1958 | המפקד הראשון של הגדוד לאחר שהוכפף לחטיבה, לימים מפקד בה"ד 1 |
| אברהם מנדלר | 1958–1959 | לימים מפקד עוצבת סיני |
| שאול אפק | 1959–1960 | לימים נספח צה"ל בברזיל |
| יונה אפרת | 1960–1962 | לימים מפקד פיקוד המרכז |
| אורי שילה | 1962–1963 | |
| חגי חפץ | 1963–1964 | |
| צבי לבנון | 1964–1966 | לימים מפקד פיקוד הנח"ל |
| מיכאל פייקס | 1966–1967 | נהרג במלחמת ששת הימים כמג"ד 161 בחטיבה 16 בלחימה על שחרור ירושלים. |
| בנימין ענבר | 1967–1968 | מעוטר עיטור העוז, לימים קצין משטרה צבאית ראשי |
| עמוס מדרוני | 1968–1969 | לימים מפקד חטיבת הבקעה |
| דוד כהן | 1969–1971 | מעוטר עיטור המופת, לימים מפקד אוגדת יהודה |
| ראובן אליעז | 1971–1972 | |
| מיקי כהן | 1972–1973 | |
| יהודה פלד | 1973–1974 | מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים, לימים מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה |
| יואב גולן (לוי) | 1974–1976 | |
| אברהם חידו | 1976–1977 | |
| ציון זיו (זלוף) | 1977–1978 | מפקד הגדוד במבצע ליטני |
| גבי אופיר | 1978–1980 | לימים מפקד פיקוד העורף |
| שלום בן משה | 1980–1981 | לימים קצין משטרה צבאית ראשי וקצין חינוך ראשי |
| גבי אשכנזי | 1981–1982 | לימים הרמטכ"ל ה-19 |
| יעקב עמר | 1982–1983 | נפצע כמג"ד במלחמת לבנון הראשונה |
| גיורא ענבר | 1983–1984 | לימים מפקד יחידת הקישור ללבנון |
| שוקי שחרור | 1984–1986 | לימים ראש מטה פיקוד הצפון |
| אילן הררי | 1986–1987 | לימים קצין חינוך ראשי |
| טל רז | 1987–1989 | |
| ארז גרשטיין | 1989–1991 | לימים מפקד יחידת הקישור ללבנון |
| שמואל זכאי | 1991–1993 | לימים מפקד אוגדת עזה |
| צפריר בן זאב | 1993–1994 | לימים מפקד חטיבת אלכסנדרוני |
| אלון פרידמן | 1994–1996 | לימים ראש מטה פיקוד הצפון |
| יובל בזק | 1996–1998 | |
| אילן אטיאס | 1998–1999 | סיים את תפקידו לאחר שנפצע במהלך מבצע שבר ענן, לימים מפקד חטיבת כרמלי |
| אבי פלד | 1999–2001 | לימים ראש החטיבה לקשרי חוץ באגף התכנון |
| אופק בוכריס | 2001–2002 | לימים מפקד המכללה לפיקוד ולמטה |
| יובל ג'רבי | 2002–2004 | לימים מפקד מרום |
| יניב עשור | 2004–2006 | לימים ראש אכ"א |
| דוד זיני | 2006–2008 | לימים מפקד עוצבת עידן ומפקד מל"י |
| שוקי ריבק | 2008–2010 | לימים ראש תורת חי"ר וצנחנים במפקדת קחצ"ר |
| שי קלפר | 2010–2012 | מעוטר צל"ש מפקד אוגדה, לימים מפקד עוצבת הגליל |
| ברק חירם[58] | 2012–2014 | מעוטר צל"ש מפקד אוגדה, לימים מפקד עוצבת הבזק |
| ישראל פרידלר | 2014–2016 | מעוטר צל"ש מפקד אוגדה, מפקד הגדוד במבצע צוק איתן, לימים מפקד חטיבת ביסלמ"ח |
| עדי גנון | 2016–2018 | לימים מפקד החטיבה |
| אפרים תהילה | 2018–2020 | מעוטר צל"ש אלוף וצל"ש מפקד אוגדה, לימים מפקד יחידת אגוז |
| משה פסל | 2020–2022 | לימים מפקד חטיבת אלכסנדרוני |
| מאיר אוחיון | 2022–2024 | מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל,[59] לימים מפקד בא"ח גולני |
| רן טריג' (טיניקיג'יו) | יוני 2024– | מפקד הגדוד הנוכחי |
גדוד הסיור (631) של חטיבת גולני (כונה גם גדס"ר גולני), הורכב מארבע פלוגות ייעודיות, והתקיים במתכונת זו עד שנת 2018, אז שונה שמו לסיירת גולני. פלוגות הגדוד היו:
.jpg)
הקמת הגדוד במתכונת זו נעשתה, בדומה לשאר גדס"רי החי"ר, בשנת 2001. בראשית התגלה חוסר אחידות בהסתגלות הפלוגות העצמאיות לשעבר למבנה החדש. בעוד פלוגות הנ"ט והחה"ן קיצרו את מסלולי ההכשרה מ-20 חודשים לשנה, ופעלו תחת מפקדה משותפת אחת, המשיכה פלוגת הסיור להחזיק מפקדה השייכת לה בלבד, ומסלול ההכשרה שלה התפרש על 20 חודשים. בוגרי הגדוד במילואים מאיישים את פלוגות הסיור של חטיבות החי"ר במילואים.
במהלך האינתיפאדה השנייה ובמבצע חומת מגן פעלו היחידות בלחימה בערים הפלסטיניות, במאוחד או בנפרד. בשנת 2003 הוענק לרון וייזל, מפקדו הראשון של הגדס"ר, צל"ש אלוף מאת מפקד פיקוד הצפון, בני גנץ,[60] על האופן בו פיקד על הגדוד בשורה של מבצעים באיו"ש וברצועת עזה, ובהם מבצע משפחה במצור, פשיטה בעומק שכונת שג'אעייה שברצועת עזה, על מנת לעצור שלושה מחבלים בכירים מארגון החמאס. הכוח שבפיקודו הרג אחד-עשר מחבלים והשלים את המשימה.[61]
.jpg)
בשנת 2005 שונה מסלול ההכשרה כך שכל הלוחמים עברו מסלול דומה, מלבד הפרק הייעודי, ב"שטח אש 100". המסלול כלל אימוני חי"ר מתקדמים כגון: לוחמה בטרור, ניווטים, צניחה, סיור וקרב מגע. מסלול ההכשרה של כל הפלוגות היה דומה ברובו, אך בעוד הפלס"ר התמקדה באימוני לוט"ר וסיור, הפלנ"ט עברה הכשרת טילי עורב, והפלחה"ן – הכשרת חבלה. למעט חודש אחד במסלול בו כל פלוגה עברה את האימון הייעודי שלה, כל המסלול לכל הפלוגות נעשה במקביל אחת לשנייה.
בשנת 2013, תחת פיקודו של קובי הלר זכה הגדוד בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות על מבצע שכנות טובה.[62]
בשנת 2018 הפך גדוד הסיור לסיירת ושמו שונה לסיירת גולני.[63] כמו כן הוחלט שכל הלוחמים יענדו רק את הסמל של הפלס"ר, הנמר המעופף במקום הסמל הקודם, של הגדס"ר (שכלל בתוכו את הסמלים של הפלס"ר, פלחה"ן ועורב).
.jpg)
.jpg)
פלס"ר גולני הייתה פלוגת הסיור של חטיבת גולני, והייתה ידועה גם בשמה העממי סיירת גולני. מוטו היחידה "לכל מקום שנרצה, בכל דרך שנבחר".
.jpg)
במלחמת העצמאות הקים רפי קוצר,[64] מפקד מחלקה בגדוד 12 (ברק) את "מחלקת הקומנדו", שהייתה גלגולה הראשון של הסיירת, ופיקד עליה במהלך קרבות סג'רה, הקרב על קיבוץ גשר ומבצע חירם.[65] לקראת תום מלחמת העצמאות המחלקה הורחבה לכדי "פלוגת הג'יפים החטיבתית", תחת פיקודו של מוסה פלד, אשר בדצמבר 1948 הוקמה כחלק מגדוד 19, גדוד הפשיטה של החטיבה, עליו פיקד מאיר עמית.[66] הפלוגה שימשה כיחידת הסיור של החטיבה ופעלה במסגרת זו במבצע חורב ובמבצע עובדה.[67]
הפלס"ר השתתפה במספר רב של פעולות, המפורסמת מכולן היא כיבוש הבופור, במלחמת לבנון הראשונה. בפעולה זו נהרג מפקד הסיירת, רס"ן גוני הרניק. היחידה גם פעלה בקרב תל פאחר, במבצע נוקייב, הקרב על החרמון, בו נהרג מפקד היחידה רס"ן שמריהו ויניק, במבצע אנטבה, בפיגוע במשגב עם, מבצע כחול וחום,[68] כיבוש המוקטעה ברמאללה,[69] ובקרבות מפורסמים רבים אחרים. בין לוחמי הפלס"ר היה גם אורי אילן, בן קיבוץ גן שמואל שבשנת 1955 נתפס בשטח סוריה יחד עם מפקד הסיירת מאיר מוזס במהלך מבצע צרצר והתאבד בכלא הסורי. בשנת 1994, בעת פיקודו של זהר דביר על הסיירת, נהג מפקד אחד הצוותים להעניש ולאמן את חייליו באופן שחורג משמעותית מן הפקודות והכללים,[70] אותם קבעו מפקד הסיירת והמח"ט, משה קפלינסקי. הקצין הודח ונשפט,[71] האירוע נודע כמקרה "צוות אחי", על שם מפקד הצוות.[72]
במסגרת ארגון מחדש של חטיבות החי"ר שהוזכר לעיל, הוכפפה גם פלוגת הסיור למפקדת הגדס"ר. טרם השינוי, היה מסלול הפלס"ר ארוך יותר (שנה ושמונה חודשים) וכלל קורס מ"כים ותכנים מורחבים יותר בתחום הניווטים ולוחמת החי"ר. אורך מסלול הלוחם היה שנה וחודשיים, בהם עבר קורס לוט"ר, מו"ס, צניחה, אימוני קרב מגע, ניווטים רבים ולוחמת חי"ר. בסיסה היה מחנה שרגא, ושטח האימונים שלה היה שטח 100 בצפון הארץ בו נערכה טירונות היחידה של חיילי הפלוגה. הפלס"ר שימשה כיחידת ההתערבות של פיקוד הצפון, וקיימה כוננות מתמדת כל השנה, כמענה לאירועי טרור.[73] הפלס"ר התקיים במתכונת זו עד שנת 2018.
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| רפי קוצר | 1948 | (מפקדה הראשון כשהסיירת הייתה חלק מגדוד 12 במהלך מלחמת העצמאות) |
| משה פלד | 1948–1949 | לימים מפקד גייסות השריון |
| אריאל שרון | 1949–1950 | לימים ראש הממשלה ה-11 |
| יונה אפרת | 1950–1951 | לימים מפקד פיקוד המרכז |
| ישראל גרנית | 1951–1952 | לימים מפקד בית הספר לקצינים |
| יהודה גביש | 1952–1953 | לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים |
| חגי חפץ | 1953–1954 | |
| מאיר מוזס | 1954 | נפל בשבי כמפקד הסיירת במבצע צרצר |
| יעקב שטרן | 1954–1955 | |
| משה מילמן | 1955–1956 | |
| ג'ורג' ווידא-יעקב גולן | 1956 | |
| יעקב כפרי | 1956 | |
| יהודה גולן | 1956–1957 | |
| משה גת | 1957–1958 | |
| דוד נחמוני | 1958–1959 | |
| יוסף קסטל | 1959–1960 | |
| אהרון שריג-סרגוסי | 1961–1962 | בעל צל"ש אלוף, השתחרר בדרגת אלוף-משנה[74] |
| צבי עופר | 1962–1963 | |
| ישראל שרף | 1963–1964 | |
| אורי ירון | 1964–1965 | |
| דוד כהן | 1965–1966 | |
| ראובן אליעז | 1966–1967 | בעל עיטור המופת. מפקד הסיירת במלחמת ששת הימים, בין היתר בקרב תל פאחר. |
| משה ספקטור | 1967–1968 | |
| אורי שגיא | 1968–1969 | מפקד הסיירת במלחמת ההתשה |
| דוד כץ (דוביד) | 1969–1970 | מפקד הסיירת במלחמת ההתשה |
| יהודה פלד (יודקה) | 1970–1972 | |
| יעקב אור | 1972–1973 | |
| שמריהו ויניק | 1973 | בעל עיטור המופת. נהרג כמפקד הסיירת במהלך הקרב על החרמון במלחמת יום הכיפורים |
| יועד זליבנסקי | 1973–1974 | |
| מודי בן ש"ך | 1974–1975 | |
| דוד מטק | 1975–1976 | |
| אפי איתם | 1976–1977 | מפקד הסיירת במבצע אנטבה, לימים מפקד עוצבת הגליל ושר בממשלה |
| אסף שלגי | 1977–1979 | מפקד הסיירת במבצע ליטני |
| גיורא ענבר[75] | 1979–1981 | |
| גוני הרניק | 1981–1982 | מעוטר צל"ש מפקד אוגדה |
| משה קפלינסקי | 1982 | נפצע קשה כמפקד הסיירת בקרב על הבופור |
| גוני הרניק | 1982 | חזר לפקד על הסיירת לאחר פציעת מחליפו משה קפלינסקי ונהרג בקרב על הבופור |
| יאיר נווה | 1982 | מונה זמנית למפקד הסיירת עד להגעת נדב פלטי |
| נדב פלטי | 1982 | ממלא מקום מפקד הסיירת לאחר נפילתו של גוני הרניק |
| משה קפלינסקי | 1982–1984 | חזר לפקד על הסיירת לאחר שהשתקם מפציעתו |
| גבי סיבוני[76] | 1984–1985 | |
| אמיר מי-טל | 1985–1987 | נהרג בהיותו מפקד גדוד 12 במבצע כחול וחום |
| ארז גרשטיין | 1987–1989 | מפקד הסיירת במבצע כחול וחום. לימים מפקד יחידת הקישור ללבנון |
| דרור רופא | 1989–1990 | |
| משה תמיר | 1990–1991 | לימים מפקד אוגדת עזה |
| שגב מנדלסון | 1991–1992 | |
| זהר דביר | 1992–1994 | לימים מפקד הימ"מ וסגן המפקח הכללי של משטרת ישראל |
| ארז נהיר[77] | 1994–1996 | |
| רביב ניר[78] | 1996–1998 | |
| אסף ישראלי | 1998–2000 | |
| ניר סלומון | 2000–2001 | |
| מרדכי כהנא | 2001–2002 | מפקד הסיירת במבצע חומת מגן, לימים קצין איסוף קרבי ראשי |
| רפי מילוא | 2002–2003 | לימים מפקד פיקוד העורף |
| שניר ניר | 2003–2004 | |
| אילן דיקשטיין | 2004–2005 | לימים קצין אג"ם של הגיס הצפוני |
| שי קלפר | 2005–2006 | מפקד הסיירת במלחמת לבנון השנייה, לימים מפקד חטיבת גולני |
| אלישב בהרב | 2006–2007 | לימים מפקד חטיבת יפתח |
| רועי לוי | 2007–2008 | לימים מפקד יחידת רפאים, נפל במהלך מתקפת הפתע על ישראל. |
| שמעון בן זכריה | 2008–2009 | מפקד הסיירת במבצע עופרת יצוקה, לימים סגן מפקד חטיבת בנימין |
| מוטי הוכמן | 2009–2010 | |
| איתי מטק | 2010–2011 | לימים מפקד חטיבת עציון |
| עמית אימברמן | 2011–2013 | |
| ליליס מימון[79] | 2013–2014 | מפקד הפלס"ר במבצע צוק איתן |
| שמעון סיסו | 2014–2015 | לימים מפקד חטיבת שומרון |
| יפתחאל קר | 2015–2016 | |
| עמיחי הוד | 2016–2017 | |
| אליעזר מרחביה | 2017–2018 | |
| בן אבישר | 2018–2019 | בתקופתו הוסב הפלס"ר לפלגה בסיירת |
| נבו כרסנטי[80] | 2019–2020 | |
| אבינועם בן-פזי | 2020–2021 | |
| אדר אפק | 2021–2022 | |
| עומר אביר | 2022–2023 | |
| חן נבון | 2023– | מפקד הפלגה במלחמת חרבות ברזל |
יחידת הנ"ט (עורב) של החטיבה הוקמה בשנת 1974, על ידי מיקי מוסברג,[81] לאחר מלחמת יום הכיפורים, על ידי לוחמים מהפלוגות המסייעות של כל גדוד. היחידה הייתה בגודל של פלוגה, והוספו לה כיתת סיור וכיתת מרגמות. באמצע שנות ה-70 היחידה פורקה. היא הוקמה מחדש בשנת 1977 והתקיימה במתכונת זו עד שנת 2018.
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| מיקי תדהר-מוסברג | 1974–1975 | מפקד היחידה הראשון |
| אבי פיינמן | ||
| גרשון דוד (גרי) | 1975 | סיים את תפקידו לאחר שנפצע ברגלו ממוקש במהלך פעילות מבצעית |
| אליעזר אור (אוליבר) | 1975–1976 | |
| יוסי נלקנבאום | 1976 | |
| דוד חכים | 1976–1977 | |
| דני הרמן[82] | 1977–1979 | הקים בשנית את היחידה |
| רפי תדהר-מוסברג | 1979–1980 | (אחיו של מיקי מוסברג) |
| רמי וילמוש | 1980 | |
| מוטי שפס | 1980–1981 | |
| יואב שדמה | 1981 | |
| ציון גזית (אוטמזגין) | 1981–1982 | מפקד הפלנ"ט במלחמת לבנון הראשונה |
| מאיר דהאן | 1982 | |
| דוד מרציאנו | 1982–1983 | |
| ניצן נוריאל[83] | 1983–1984 | |
| גדי איזנקוט[84] | 1984–1985 | |
| אילן הררי[85] | ||
| רוני בושארי | 1985–1986 | |
| יצחק ג'בטאני | 1986–1987 | |
| עופר מלכה | 1987–1988 | |
| אלי שלום | ||
| יונס נאסר א-דין | 1988–1989 | |
| רועי מנדל | 1989–1990 | |
| עידן דדון | 1990–1991 | |
| רונן ז'ורנו | 1991 | |
| אילן אטיאס[86] | 1991–1992 | |
| רביב ניר | 1992–1994 | |
| שלומי דרוויש | 1994–1995 | |
| יובל ג'רבי | 1995–1996 | |
| חיים קניזו | 1996–1998 | |
| אריק חן (אוחנה) | 1998–1999 | |
| ארז הדרי | 1999–2001 | |
| יואב ירום[87] | 2001–2002 | מפקד הפלנ"ט במבצע חומת מגן |
| אייל אסרף | 2002–2003 | |
| טל ברודי | 2003–2004 | |
| ערן אפשטיין | 2004–2005 | |
| הראל קוהלי | 2005–2006 | |
| רועי לוי | 2006–2007 | |
| צפריר בר אור | 2007–2009 | מפקד הפלוגה במבצע עופרת יצוקה, נהרג במבצע צוק איתן |
| נתאי עוקשי | 2009–2010 | מעוטר צל"ש אלוף, לימים מפקד חטיבת ירושלים |
| רועי יונתן | 2010–2011 | |
| אביחי ויצמן | 2011–2012 | |
| אבי מרציאנו | 2012–2013 | לימים מפקד גדוד 13 |
| נאור עמיחי[88] | 2013–2014 | לימים סגן מפקד עוצבת הגולן |
| אליה אביחי | 2014–2016 | מדליק משואה בשנת 2024 |
| תומר גרינברג | 2016–2017 | לימים מפקד גדוד 13. נפל במלחמת חרבות ברזל |
| אודי שוורץ | 2017–2018 | |
| בנימין ירס | 2018–2019 | בתקופתו הוסב הפלנ"ט לפלגה בסיירת |
| הראל שלמה[דרוש מקור] | 2019–2020 | |
| ניקולאי (ניקו) אשורוב | 2020–2021 | |
| נתאי שלמון | 2021–2022 | |
| יונתן רון | 2022– | מפקד הפלגה במלחמת חרבות ברזל |
.jpeg)
פלוגת החבלה וההנדסה של חטיבת גולני הוקמה בשנת 1965 על ידי ריכוז של 50 חיילים משלושת גדודי החטיבה במסגרת גדוד 601 של הנדסה קרבית. בשנת 1978 הוקמה הפלוגה הסדירה על ידי המח"ט אמיר ראובני, באישור אביגדור בן-גל, סגל הפלוגה הוקם על ידי פיני דגן (ששימש כמ"פ הראשון של הפלוגה) ו-17 לוחמים מקורס מ"כים שנשלחו להכשרה בקורס משק"י חבלה בבית הספר להנדסה צבאית באדורים. היחידה התקיימה במתכונת זו עד שנת 2018.
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| פיני דגן | 1978–1979 | מקים היחידה ומפקדה הראשון, לימים מפקד גדוד 601 ומפקד בהל"ץ |
| מוטי סוויסה | 1979 | |
| יאיר נוה | 1979–1980 | |
| שוקי שחרור | 1980–1981 | |
| צבי ברקאי | 1981–1982 | מפקד הפלחה"ן במלחמת לבנון הראשונה |
| בני תבין | 1982–1983 | |
| יואש רובין | 1983–1984 | |
| רן תמיר | 1984–1985 | |
| שמואל אביבי | 1985–1986 | |
| גברעם הגלילי | 1986–1987 | |
| שמואל זכאי | 1987–1988 | |
| צפריר בן זאב | 1988–1989 | |
| זהר דביר | 1989–1990 | |
| שגב מנדלסון | 1990 | |
| יובל בזק | 1990–1991 | |
| אבי חליפה | 1991–1993 | |
| אורן אבמן | 1993–1995 | |
| אופק בוכריס | 1995–1996 | |
| איל שחר | 1996–1997 | |
| יניב עשור | 1997–1998 | לימים ראש אכ"א |
| אילן דיקשטיין | 1998–2000 | |
| אופיר לויוס | 2000–2001 | לימים קצין חינוך ראשי |
| צביקה כנות | 2001–2002 | |
| אורי חגי | 2002–2003 | |
| שי קלפר | 2003–2004 | לימים מפקד חטיבת גולני |
| אלעד כהן | 2004–2005 | |
| ארז אלקבץ | 2005–2007 | מפקד הפלוגה במלחמת לבנון השנייה, לימים מפקד חטיבת כרמלי |
| אייל היימן | 2007–2008 | לימים מפקד גדוד הסיור של חטיבת ביסלמ"ח |
| איתי פריד | 2008 | שימש סגן מפקד ולזמן קצר מילא את מקום מפקד הפלחה"ן |
| מולי יחזקאל | 2008 | |
| דביר חבר | 2008–2009 | מפקד הפלוגה במבצע עופרת יצוקה, לימים מפקד חטיבת עודד |
| מוטי עמר | 2009–2010 | |
| עדי גנון | 2010–2011 | לימים מפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי |
| עמיחי טרייבר | 2011–2013 | |
| אבישי ברוקנטל | 2013–2014 | מפקד הפלוגה במבצע צוק איתן, לימים מפקד גדוד 13 |
| חיים מזרחי | 2014–2015 | |
| תאמר בדר | 2015–2016 | |
| נחמיה שנייד | 2016–2017 | |
| הרון לבאי | 2017–2018 | |
| טל תורג'מן | 2018–2020 | בתקופתו הוסב הפלחה"ן לפלגה בסיירת, לימים מפקד גדוד 13 |
| מוטי שמיר | 2020–2021 | נפל בקרב רעים במתקפת הפתע על ישראל. |
| אשר אילוז | 2021–2022 | |
| אביב אברמוביץ' | 2022–2023 |
ליחידה בסיס קבע בצפון מדינת ישראל.
פלוגה מסייעת של סיירת גולני הוקמה בשנת 2012 במהלך מבצע עמוד ענן על ידי לוחמים מחטיבת גולני. הפלוגה מורכבת משתי מחלקות:
א. מחלקת מרגמות קשת.
ב. מחלקת פינוי (קלה וכבדה).
הפלוגה לקחה חלק פעיל במבצע צוק איתן ומלחמת חרבות ברזל.
מחלקת הפינוי מורכבת מלבנה קלה וכבדה, ביצעה עשרות פינויים תחת אש כבדה, בזמנים קצרים ובאירועים מורכבים מאוד עם מטפלים בכירים חובשים רבים.
מחלקת המרגמות השתתפה בירי באש לחילוץ באירועים רבים כגון אירוע קרב שג'אעייה (2014) ואירועים נוספים במבצע צוק איתן וביצעה אש לחילוץ במספר אירועים במלחמת חרבות ברזל.[89]
במלחמת חרבות ברזל נעשה שימוש ראשון בחטיבה בפצמ"ר 120 מ"מ מדויק עוקץ פלדה אשר הופעל על ידי סיירת גולני למטרות איכות והשמדה של למעלה מ-55 מטרות, בסגירת מעגלי אש בצורה מהירה, אפקטיבית ומדויקת.
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| אבישי סנדר | 2012–2022 | מקים הפלוגה ומפקדה הראשון, מבצע עמוד ענן ומבצע צוק איתן |
| איילון טובי | 2022– | מלחמת חרבות ברזל |
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| רון וייזל | 2001–2003 | מעוטר צל"ש אלוף |
| אסף ישראלי | 2003–2005 | |
| יואב ירום | 2005–2007 | לימים סגן מפקד עוצבת געש |
| רסאן עליאן | 2007–2009 | לימים מתאם פעולות הממשלה בשטחים |
| אורן כהן | 2009–2011 | לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי |
| קובי הלר | 2011–2013 | לימים מפקד חטיבת עוז |
| רועי לוי | 2013–2014 | נפצע קשה במבצע צוק איתן והוחלף על ידי אבינועם סטולוביץ' עד לסיום המבצע.[49] לימים מפקד יחידת רפאים. נפל בתחילת מלחמת חרבות ברזל |
| אודי בן חמו | 2014–2015 | מונה לממלא מקום המג"ד לאחר מבצע צוק איתן עד לינואר 2015 |
| יצחק בן בשט | 2015–2016 | לימים מפקד חטיבת יפתח. נפל במלחמת חרבות ברזל |
| דביר חבר | 2016–2017 | לימים מפקד יחידת רפאים |
.jpeg)
בסתיו 2018, ביצע צה"ל שינוי בגדוד הסיור של החטיבה ובפלוגותיו. שם הגדוד שונה מ"גדס"ר גולני" ל"סיירת גולני" והוא הוגדר כסיירת. הפלס"ר והפלחה"ן הוסבו לשתי פלגות המתמחות בפשיטה, סיור, חבלה, לוחמה בשטח בנוי, לחימה בסבך, לחימה בתוואי תת-קרקע ולוחמה בטרור, ואילו הפלנ"ט שודרגה ביכולותיה להפעלת אמצעים טכנולוגיים ואמצעי לחימה מתקדמים, בנוסף להתמחותה בהפעלת טילים נגד טנקים.[63] בנוסף קיימת פלוגה מסייעת המורכבת ממחלקת מרגמות קשת ומחלקת פינוי במילואים.[דרוש מקור].אורך המסלול שונה לבין 12-14 חודשים
בנובמבר 2022 הוענק לסיירת גולני צל"ש הרמטכ"ל על לחימתה במבצע שובר גלים, בו הרגה 16 מחבלים ופצעה 44 מחבלים. בתיאור הצל"ש נכתב:
”סיירת גולני שותפה חשובה במשימות הביטחון השוטף ובמבצעים שנערכים בצפון השומרון במסגרת מבצע "שובר גלים". הלוחמים פועלים בנחישות ובמסירות, חותרים למגע תוך סיכון חיים, ומפגינים אומץ לב, מקצועיות ויצירתיות. היחידה נוטלת חלק משמעותי בפעילות המבצעית באיו"ש לסיכול פעילות חבלנית עוינת וביצעה מעל 240 פעולות לתפיסת מחבלים, שבמהלכן נהרגו כ-16 מחבלים ונפצעו כ-44 מהם ובמהלך פעולותיה תפסה כלי נשק ומטעני חבלה רבים. פעילות היחידה הביאה לצמצום ניכר של אירועי הפרות סדר, שבמהלכם יידו פלסטינים אבנים לעבר צירי התנועה בגזרה שבאחריותה”.[90]
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| שמעון סיסו | 2017–2019 | מעוטר צל"ש אלוף. תחת פיקודו הגדוד הוסב ממתכונת גדס"ר לסיירת. לימים מפקד חטיבת שומרון |
| איוב כיוף[91] | 2019–2021 | לימים מפקד יחידת שלדג ומפקד חטיבת מנשה |
| מתן פלדמן | 2021–2023 | תחת פיקודו קיבלה היחידה את צל"ש הרמטכ"ל. לימים ראש לשכת הרמטכ"ל |
| דוד כהן | אפריל 2023– | מפקד הסיירת במלחמת חרבות ברזל |
(פלוגה 351) היא פלוגת הקשר והתקשוב של חטיבת גולני. הפלוגה אחראית על הפעלת אמצעי הקשר, התקשוב והשו"ב במפקדת החטיבה ובגדודים. בנוסף הפלוגה אחראית לפריסה והקמת מפקדות וחמ"לי החטיבה, וחפ"ק המח"ט.
הפלוגה מורכבת מ-4 מחלקות מקצועיות (אלחוט, שו"ב, כ"ס, וקצ"ק), ומצוותי לוחמים.
לוחמי הפלחי"ק מבצעים את מסלול הכשרת הלוחם בסיירת גולני. בתקופת השגרה מבצעים פעולות ביטחון שוטף יחד עם סיירת גולני. בחירום ובאימונים משמשים לוחמי הפלחי"ק כקשרי המח"ט ובתוך כך אמונים על אבטחת המח"ט וקציני המטה.
בשנים 1993–1997, צוות לוחמים ייעודי מלוחמי הפלחי"ק, אשר עבר הכשרה מיוחדת בשטח אש 100 על ידי השב"כ צוות ליחידה 504 של חיל המודיעין. לפלוגה 18 חללים, מתוכם שישה נהרגו באסון המסוקים בשאר ישוב ב-1997. מדי שנה נערך "מרוץ השישה" לזכרם. ושניים מחייליה באוקטובר 1995 באסון הנגמ"ש בריחן עם מסייעת 51.[92]
בא"ח (בסיס אימון חטיבתי) גולני הוא בסיס ההדרכה, ההכשרה והאימונים של חטיבת גולני, והוא משמש להכשרת טירונים באימון בסיסי ואימון מתקדם.
בסיס האימונים הראשון של החטיבה היה באזור יבנאל, שם קמה לראשונה מפקדת החטיבה בתש"ח.
בשנת 1950 עבר הבסיס למחנה בן עמי, הקרוי על שמו של בן עמי פכטר שנהרג בשיירת יחיעם.
בשנת 1969 עבר הבסיס למחנה שרגא. רס"ר מחנה שרגא היה יום טוב חזן.
בשנת 1975 עבר בסיס האימונים למחנה בזק (בין א-זבאבדה לקבטיה, ליד העיר ג'נין) שהיה בסיס ירדני עד למלחמת ששת הימים, ונקרא על שמו של משה (מוסה) קליין[דרושה הבהרה]. מחנה בזק שימש בסיס לטירונות בסיסית עד נובמבר 2000, ופונה בשנת 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות בשומרון.
בשנת 2000 עבר הבסיס למחנה פלס (בעבר נקרא "פלס גולני").[93]
בשנת 2004 עבר בסיס האימונים לרגבים. הבסיס ובא"ח צנחנים נבנו לפי מודל זהה, בעיצובו של האדריכל שמואל שילה, והיוו פריצת דרך בתכנון בסיסי צה"ל, דבר שלווה בשיפור תנאי החיילים והאימונים. הבסיס ידוע בתנאיו הטובים, דבר שהביא לכינויו לעיתים – 'לונה בא"ח'. העיצוב לקח בחשבון את מרכיבי האימונים ואת צורכי החייל עצמו. הבסיס נבנה על פי מודל אמריקאי כחלק מפרויקט שמימנה ארצות הברית, עקב הסכם ואי, במסגרתו התחייב צה"ל להעתיק בסיסים מהשטחים ולהקימם בתחומי הקו הירוק.[94]
בשנת 2017 החל הבא"ח להפעיל את "קורס אלון" המכשיר סמלים ומפקדי כיתות בתפעול מקצועי של הנמ"ר, עם דגש על מקצועות המפקד, הנהג והקטלן (מפעיל עמדת המקלע קטלנית).[95]
ב-13 באוקטובר 2024 נפגע הבסיס מכטב"ם ששוגר על ידי חזבאללה ופגע בחדר האוכל של הבסיס, ארבעה חיילים נהרגו ועשרות נפצעו.
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| חזי אשל (בטאט) | 1966–1967 | אביו של אמיר אשל |
| עמוס מדרוני | 1967–1968 | |
| חיים יפרח | 1968–1969 | |
| אורי שגיא | 1969–1970 | לימים ראש אמ"ן |
| עמנואל בוכוולטר | 1970–1972 | |
| יוסי מור | 1972–1973 | |
| דני הררי | 1973–1974 | |
| איתן לחמן | ||
| יורם גלבוע | 1975–1976 | לימים מפקד פיקוד הנח"ל |
| יריב חן | 1976–1977 | |
| אברהם חידו | 1977–1978 | |
| יעקב דביר (בז'ה) | 1978–1980 | |
| עובדיה אהרון | 1980–1981 | |
| צבי כץ (פוקה) | 1981–1982 | |
| ברוך שפיגל | 1982–1983 | לימים מפקד החטיבה |
| משה גבעתי | 1983–1984 | לימים מפקד חטיבת יהודה |
| יוסי בירן | 1984–1985 | |
| יצחק אברכהן | ||
| יאיר נוה | לימים סגן הרמטכ"ל | |
| ניצן נוריאל | 1988–1989 | לימים ראש החטיבה לקשרי חוץ באמ"ץ |
| אילן הררי | 1989–1991 | לימים קצין חינוך ראשי |
| נמרוד רן | 1991–1993 | לימים מפקד חטיבת ביסלמ"ח |
| קובי מרום | 1993–1994 | |
| אפרים מושקטו | 1994–1996 | לימים קצין בדרגת תא"ל בפיקוד העורף |
| יואלי אור | 1996–1998 | לימים מפקד חטיבת כרמלי |
| יובל בזק | 1998–2000 | |
| אילן אטיאס | 2000–2002 | |
| רביב ניר | 2002–2004 | לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי |
| יובל ג'רבי | 2004–2006 | לימים מפקד מרום |
| דודי אוברמן | 2006–2007 | לימים סגן מפקד אוגדת איו"ש |
| גיא הלוי | 2007–2008 | לימים סגן מפקד עוצבת הגליל |
| עמית פישר | 2008–2010 | לימים מפקד אוגדת הבשן |
| אייל אסרף | 2010–2012 | לימים סגן מפקד עוצבת געש |
| אבינועם סטולוביץ' | 2012–2014 | לימים מפקד חטיבת החרמון |
| ברק חירם | 2014–2016 | לימים מפקד החטיבה |
| אביחי זפרני | 2016–2018 | לימים מפקד חטיבת יהודה |
| סיון בלוך | 2018–2020 | לימים מפקד עוצבת חירם |
| שמעון סיסו | 2020–2022 | לימים מפקד חטיבת שומרון |
| שחר ברקאי | אוגוסט 2022 – אוקטובר 2023 | לשעבר מפקד גדוד 12. שב לפקד על גדוד 12 במלחמת חרבות ברזל בעקבות פציעת עומר סולימאן, עד לפציעתו בקרב בחאן יונס |
| עומר סולימאן | אוקטובר–דצמבר 2023 | ממלא מקום. נפצע בתאונה מבצעית ערב הכניסה לעזה ובעת החלמתו פיקד על הבא"ח. שב לתפקיד מפקד גדוד 12 לאחר פציעת שחר ברקאי |
| אבישי ברוקנטל | דצמבר 2023 – פברואר 2024 | ממלא מקום לאחר פציעת שחר ברקאי |
| שחר ברקאי | פברואר–יולי 2024 | לאחר החלמתו שב לפקד על הבא"ח, לימים מפקד חטיבת יהודה |
| מאיר אוחיון | יולי 2024– | מפקד הבא"ח הנוכחי |
בשנת 2018 הוקמה יחס"מ דרור (יחידת סיוע מבצעי) בחטיבת גולני. היחס"מ מוזנת מלוחמי הסיירת וגדודי החטיבה ומונה מאות לוחמים. היחידה ממונה על פינוי נפגעים והובלת מבצעים לוגיסטיים בגזרת הלחימה של החטיבה.
במלחמת "חרבות ברזל" הובילה היחידה עשרות מבצעים בגזרת הלחימה ובהם מבצעי פינוי, חילוץ והגנה על מרחבים מורכבים.
ערך מורחב – גדוד הנדסה 7086באוגוסט 2020 קלטה חטיבת גולני גדוד הנדסה קרבית הכולל 6 פלוגות ופלוגת סיור. הגדוד קיבל את השם גדחה"ן אלון על השם הגדוד הראשון של חטיבת גולני במלחמת העצמאות.
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| שחף אלחיאני | 2020–2021 | |
| שי טובול | 2021– | מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל |
חטיבת גולני היא חטיבה סדירה, עם סיום השירות הסדיר בשורות החטיבה, משויכים הלוחמים לחטיבות גולני במילואים:
| שם החטיבה | מספר | גדוד מזין | יחידת אם | פיקוד |
|---|---|---|---|---|
 חטיבת אלכסנדרוני |
3 | גדוד 51 | 
|
|
 חטיבת עודד |
9 | גדוד 12 |  אוגדת הבשן | |
 חטיבת כרמלי |
2 | גדוד 13 |  עוצבת המפץ |
גדוד 17 הוקם במאי 1967, בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, משה יוסף מונה למפקדו. עד להקמת הגדוד הוכשרו מפקדי הכיתות בפלוגת המ"כים בחטיבה.
בשנת 1974, כחלק מלקחי מלחמת יום הכיפורים, הוקמה חטיבת ביסלמ"ח, בית הספר למ"כים, תחת פיקודו של אל"ם יעקב חסדאי, כדי לאגד את גדודי הכשרת מפקדי הכיתות, אשר השתייכו לכל אחת מחטיבות החי"ר הקיימות, תחת מסגרת תורתית ופיקודית אחודה. החטיבה כללה את גדוד 17, יחד עם גדוד 906 (שועלי הנגב) שהועבר מהנח"ל וגדוד 450 (האריה המעופף) שהועבר מחטיבת הצנחנים.
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| זאב עופר | מפקד פלוגת המ"כים בחטיבת גולני | |
| יהודה גולן | 1958–1960 | |
| בנימין ענבר | 1960–1962 | |
| יוסי וייס | 1962–1964 | |
| משה שפיר | 1964–1965 | |
| חיים יפרח | 1965–1966 | |
| משה יוסף | 1966–1967 | תחת פיקודו הפכה הפלוגה לגדוד, והיה למפקד הגדוד הראשון. מפקד הגדוד במלחמת ששת הימים |
| איתן ברק | 1967–1969 | |
| מרא אלעמי | 1969–1971 | לימים מפקד חטיבת ירושלים |
| יעקב דביר | 1971–1972 | |
| דובי דרור | 1972–1973 | נהרג במלחמת יום הכיפורים |
| גדעון מאירי | 1973 | |
| דוד כץ | 1973–1974 | מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים בהבקעה ברמת הגולן ובכיבוש מוצב החרמון הישראלי. |
| אהרון ורדי | 1974–1975 | |
| יעקב אור | 1975–1976 |
גדוד דרור הוקם בדצמבר 1947 כחלק מהליך הקמת החטיבות המרחביות של ארגון ההגנה וצורף לחטיבת גולני עם הקמתה בפברואר 1948.[96] מפקד הגדוד היה יעקב דרור.
בחודש נובמבר 1948 אוחדו גדוד 14 וגדוד 15 והוקם גדוד 19.
גדוד גורן הוקם במאי 1948 כחלק מהליך הקמת החטיבות המרחביות של ארגון ההגנה וצורף לחטיבת גולני עם הקמתה בפברואר 1948.[97] מפקד הגדוד היה משה גורן (גורניצקי).
בחודש נובמבר 1948 אוחדו גדוד 14 וגדוד 15 והוקם גדוד 19.
גדוד 19 הוקם בחודש נובמבר 1948 על ידי איחודם של גדוד 14 (גדוד דרור) וגדוד 15 (גדוד גורן) תחת פיקודו של מאיר עמית.[66] הגדוד השתתף במבצע חורב ובמבצע עובדה ופורק בספטמבר 1949.
ערך מורחב – חטיבת כרמליגדוד 21 הוקם ב-25 בדצמבר 1947 כגדוד ג' של חטיבת "לבנוני", והיה אחד מהגדודים הסדירים הראשונים של ארגון ההגנה. למפקד הגדוד הראשון מונה בן עמי פכטר ולסגנו מונה צבי בן ארי. בשלהי פברואר 1948, עם הקמת חטיבת כרמלי היה לגדוד הראשון שלה. במלחמת העצמאות תרם רבות לקרבות ההכרעה בצפון הארץ.
בתום המלחמה ועם היערכות צה"ל מחדש, החל מספטמבר 1949, הוצב הגדוד תחת פיקוד חטיבת גולני, והשתתף בפעולות הביטחון השוטף בצפון. בינואר 1955 פורק הגדוד במסגרת סגירת יחידות ומפקדות.[98] ביוני 1989, ביוזמתו של אלוף (במיל') אהרון יריב שונה מספר גדוד 8206 של חטיבה 228 לגדוד 21.[99]
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| בן עמי פכטר | דצמבר 1947 – מרץ 1948 | נהרג בקרב שיירת יחיעם |
| דב צסיס | מרץ–יולי 1948 | |
| אהרן יריב | יולי 1948 – מאי 1949 | |
| אהרן אבנון | מאי 1949 – אוגוסט 1951 | |
| גיורא שנאן | אוגוסט 1951 – ינואר 1952 | |
| שלמה ענבר | ינואר 1952 – אפריל 1953 | |
| יוסף יהלום | אפריל 1953 – ינואר 1954 | |
| יוסף גטרויר | ינואר 1954 – ינואר 1955 |
צל"ש הרמטכ"ל – מאת הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק הוענק ליחידת אגוז בשנת 1998 על פעילות היחידה בלחימה בלבנון.[100] צל"ש הרמטכ"ל – מאת הרמטכ"ל משה יעלון הוענק ליחידת אגוז ב-14 באפריל 2005 "על פעילותה המבצעית בשנת 2004. במבצעים הרבים בהם השתתפה היחידה היא הגיעה להישגים מבצעיים מרשימים, הפיקה לקחים והשכילה להנחילם לכלל היחידות המשתתפות בלחימה".[101] צל"ש הרמטכ"ל – מאת הרמטכ"ל אביב כוכבי לסיירת גולני על פעילותה במבצע שובר גלים ב-2022[102]
צל"ש אלוף – מאת מפקד פיקוד הצפון עמירם לוין הוענק לסיירת גולני בשנת 1996 "על הנחישות והיוזמה בתכנון, התעוזה ואומץ הלב, במבצע בשטח לבנון".[103] צל"ש אלוף – מאת מפקד פיקוד הצפון הוענק לסיירת גולני בשנת 1997[104] צל"ש אלוף – מאת מפקד פיקוד הצפון בני גנץ הוענק לגדוד 51 באוקטובר 2002 "על חלקו בלחימה ביו"ש במהלך מבצע חומת מגן".[105] צל"ש אלוף – מאת מפקד פיקוד הצפון גדי איזנקוט הוענק לגדוד 51 בספטמבר 2007 "על שהראה רעות, נחישות, מקצועיות ואומץ לב במהלך מלחמת לבנון השנייה".[106] צל"ש אלוף – מאת מפקד פיקוד הדרום יואב גלנט הוענק לגדוד 51 ב-27 באפריל 2008 "על לחימה ממושכת ברצועת עזה תוך גילוי יוזמה, נחישות, דבקות במשימה וחתירה לניצחון".[107]חטיבת גולני מצוידת כיום באמצעי הלחימה הסטנדרטיים של חיל הרגלים הישראלי ובנוסף גם בנגמ"שי "נמ"ר", הנחשב אחד מהכלים הממוגנים ביותר שבשימוש צה"ל. חטיבת גולני הייתה חטיבה הראשונה שצוידה בנגמ"ש המרכבה (נמ"ר).
בין השנים 2008–2012 הנשק האישי התקני של לוחמי החטיבה היה רובה הסער (רוס"ר) תבור מדגם "קומנדו" ("מקוצר"). בשנת 2012 הוחלף ה"תבור" במיקרו-תבור, ובשנת 2019 הוחלף בתבור X-95 פלאט-טופ (מיקרו-תבור דור ג').
בשנת 2023 חזרה החטיבה לרובי ה-M4A1 פלאט-טופ בדגמים חדשים.[108]
.jpg)
צבע הכומתה חום. הצבע נקבע לחטיבה ב-1976. לפני כן היו הכומתות של גולני בצבע חאקי כמו לשאר יחידות צה"ל. רק לוחמי סיירת גולני חבשו כומתות שחורות. אל"ם יום-טוב חזן היה אז מפקד היחידות המיוחדות של החטיבה, סיפר: "עשינו מלחמת חורמה כדי לקבל כומתה משלנו, שלא נהיה דומים לג'ובניקים. רפול היה הקחצ"ר, והוא אמר לנו 'לכו תקבעו צבע'. נתתי לו ארבע אפשרויות והוא פסל את כולן מכל מיני סיבות 'רפוליות'. הוא אמר לי: 'לך תסתובב בין היחידות, שהחיילים יחליטו'. הם רצו חום כי זה מסמל את הקשר שלנו לאדמה". הפעם הראשונה שחולקה הכומתה הייתה בסוף אימון קיץ במדבר יהודה. המח"ט חיים בנימיני חילק אותה לקצינים והמג"דים חילקו לחיילים.[109][110]
בשנת 2013 פורסמה ב-ynet סדרה בבימויו של ניר (שוקו) כהן[114] שנקראה: "גולני – ריאליטי טירונות".[115] הסדרה ליוותה את מחזור הגיוס של אוגוסט 2011 של גדוד 51, מהגעתם לבסיס ההכשרה של החטיבה ועד לסיום ההכשרה במסע הכומתה. הסדרה אפשרה הצצה לתהליך הפיכתם של הטירונים ללוחמים, תוך שהיא מספרת את סיפוריהם האישיים של החיילים והמפקדים בפלוגה. צילומי הסדרה נערכו במהלך שישה חודשים בבסיס ההכשרה בסמוך לקיבוץ רגבים.
ביוני 2013 רכש ערוץ 10 את זכויות השידור של הסדרה ושידר אותה כסרט דוקומנטרי בן שני חלקים.[116]
.jpg)
.jpg)
אתר האינטרנט הרשמי של חטיבת גולני (באנגלית)
ישראל, צה"ל. חטיבת גולני, דף שער בספרייה הלאומית
הסיירת - המבצעים הנועזים, המפקדים הנערצים, גבורת הלוחמים והאבידות הקשות - סיפורה של סיירת גולני, סרטון באתר יוטיוב, סרטו של אלון בן-דוד, אפריל 2021
חטיבת גולני מתאמנת בגולן, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1971 חטיבת גולני בקרב על מבואות ביירות במלחמת לבנון הראשונה, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון מסדר סיום תרגיל של חטיבת גולני בחורף 1969 בנוכחות המח"ט יקותיאל אדם ואלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון כנס גולני בחיפה, מצעד ותמרוני ראווה לכבוד יום החיל, יומני כרמל 1954 גולני מדבר, סרט של ערוץ 2 מ-1998, סרטון באתר יוטיוב
נגה ברנדר, הצצה ראשונה לקורס שישנה את חטיבת גולני, באתר צה"ל, 29 בנובמבר 2017
70 שנה ב-70 תמונות: חטיבת גולני מאז ועד היום - גלריה מיוחדת, באתר צה"ל, 23 בפברואר 2018
יוסי יהושוע, ראובן וייס, "הצלף פעל בצורה סופר־ערכית ומקצועית. נגד החייל שצילם וקילל ננקטו צעדים", באתר "ידיעות אחרונות", 12 באפריל 2018 מיכאל אוריה, רצינו לספר לכם איך היה האימון של סיירת גולני, אבל התמונות מדברות בעד עצמן, באתר צה"ל, 21 באוגוסט 2018 חטיבת גולני - סרט תדמית 2022, סרטון בערוץ "Skypro 360", באתר יוטיוב (אורך: 01:27) סיירת גולני נערכת ללחימה מול חיזבאללה בשטח ישראל | תיעוד מהאימון המיוחד, סרטון בערוץ "ynet", באתר יוטיוב (אורך: 02:49)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
