קרב מוצב נחל עוז
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב מוצב נחל עוז היה אחד הקרבות הראשונים שהתנהלו ב-7 באוקטובר 2023, עם מספר האבדות הרב ביותר לצה"ל בטבח שבעה באוקטובר. בקרב נהרגו עשרות חיילים, ובהם תצפיתניות, לוחמי גדוד 77 וגדוד 13 ובנוסף נחטפו שבע תצפיתניות ושלושה לוחמי שריון. עשרות מחבלים נהרגו במוצב וסביבותיו. לקראת השעה 17:30 בערב המוצב שוחרר בסיוע כוחות צנחנים מהפלוגה המסייעת של גדוד 890, כוח קצינים לומדים של חטיבת גולני (בפיקודו של רס"ן אבינעם בן פזי), כוח נוסף שהגיע מבא"ח צנחנים וכוח ימ"מ שחיסלו את שארית המחבלים. התקפת הנגד בהובלת מג"ד 890 (סא"ל יוני הכהן) ומפקד הפלוגה המסייעת של הגדוד (סגן רועי בן דוד), מפקד מגמה בבא"ח צנחנים (רס"ן רועי זבאטני ומפקדי פלוגות הכשרה נוספים שחברו אליו[1]
.jpg) | |||||||||||||
| מערכה: טבח שבעה באוקטובר | |||||||||||||
| מלחמה: מלחמת חרבות ברזל | |||||||||||||
| תאריכים | 7 באוקטובר 2023 – 9 באוקטובר 2023 (50 שעות) | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מוצב נחל עוז | ||||||||||||
| קואורדינטות | 31°28′44″N 34°30′03″E | ||||||||||||
| תוצאה | המוצב נכבש על ידי חמאס ושוחרר לאחר קרב | ||||||||||||
| |||||||||||||
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   מוצב נחל עוז  | |||||||||||||
  | |||||||||||||
בקרב נלחמו לוחמי גדוד 13 של חטיבת גולני, נהגי קו מיחידה 7643 של החטיבה הצפונית, לוחמי גדוד 77 של חטיבה 7, צוות לוחמות מיחידת רוכב שמיים, צוות לוחמי בלון מיחידה 414, חוליית צלפים של סיירת צנחנים, חוליית צלפים של מהלוט"ר, הפלוגה המסייעת של גדוד 890, כוח מבא"ח צנחנים וכוח ימ"מ, נגד מחבלים המשתייכים לזרוע הצבאית של חמאס, שפשטו על המוצב.
ערך מורחב – טבח שבעה באוקטובר
מוצב נחל עוז ממוקם כ-800 מטרים מרצועת עזה, ומשמש כבסיס לתצפיתניות וליחידות אחרות. המוצב בנוי ממבנים פשוטים כגון גלילונים, שער קטן מברזל ומיגונית חלקית עם שלושה קירות. המוצב מהווה מרכז חשוב לצפייה והתרעה על גבול רצועת עזה.[2]
המוצב היה בפיקוד של מפקד גדוד זמני שהתחלף כל ארבעה חודשים, ולכן לא היה לו עניין לשפר את התשתיות. התצפיתניות משתייכות לחיל הגנת הגבולות, אך במוצב הן נתונות לפיקודו של מפקד הגדוד, מה שהוביל לאי-עקביות בטיפול בהן. עם זאת, תחושת הביטחון של החיילות הייתה מוחלטת; הן התנהלו במוצב בשלווה ובביטחון, חשבו שהחמ"ל הוא המקום הבטוח ביותר במוצב, ללא חששות. למרות זאת - התצפיתניות היו מודעות לכך שמגורי החיילות במוצב לא מוגנים, ואין מיגוניות עם דלת קרובה לגדר. החמ"ל של המוצב, היה המקום שבו בוצעו המשמרות של חיילי המוצב הקבועים, תחת ריכוז מוחלט של 4 שעות על המסך, מבלי להסיט את המבט. לחיילי המוצב לא היה קשר ישיר עם הדרגים הגבוהים כמו מפקד הגדוד, שהיה מגיע לעיתים רחוקות, והיו בקשר מקצועי רק עם הדרגים הנמוכים.[2]
התצפיתניות במוצב נחל עוז טיפחו גאוות יחידה, חברות אמיצה והומור פנימי, גם כשהמתח הביטחוני בגבול עלה. החיים במוצב כללו מסורות מיוחדות כמו ארוחות שישי קבועות עם קונספטים משתנים, שירה ובישול משותף. הבנות פיתחו תרבות מיוחדת סביב האוכל, ושיתפו אוכל עם חברי היחידות האחרות במוצב, כגון יחידת רוכב שמיים וקומץ. התצפיתניות היו מביאות אוכל מהבית בגלל התנאים הירודים בבסיס. בנוסף, התצפיתניות נאלצו להזמין משלוחים מחוץ לבסיס, כי שעות חדר האוכל לא תאמו את שעות המשמרות שלה. הבסיס והמטבחונים היו במצב ירוד מאוד - המטבחונים היו מלוכלכים, הכילו עכברים, ולא נעשו פעולות הדברה או שיפור. אספקת האוכל מהצבא הייתה בעייתית, כללה מזון בשקיות זבל שחורות, לחם שהיה נגיש לעכברים, ומוצרים מקולקלים. המצב הזה יצר תחושת הזנחה ואי-חשיבות בקרב התצפיתניות, אשר חשו שהצבא לא מעריך את מאמציהן. המ"מית שלהן, סגן שיר אילת, נתפסה כדמות האם של התצפיתניות, אך גם היא התקשתה לקבל מענה מהמפקדים הבכירים. תרבות הפיקוד בצה"ל כללה איום תמידי בעונשים על התצפיתניות במקום אווירת למידה ותמיכה לאחר תחקירים, מה שגרם להן תחושה של ניכור וחרדה.[2]
בחודשים שלפני מתקפת הפתע, התצפיתניות הבחינו בהכנות של חמאס לפלישה. התרחש שינוי הדרמטי בשגרה בין 2022 ל-2023, כשבשנת 2023 נרשמו כמעט כל יום חציות של הגדר ופעילויות חמאס. התצפיתניות הכירו היטב את השגרה בגזרה, כולל חקלאים וצפרים, ואף נתנו להם שמות, אך בתקופה זו הבחינו באנשים חדשים ובפעילות חתרנית מוגברת. הפרות הסדר הפכו לשגרה, עם עשרות עד מאות אנשים המתקרבים לגדר ומבצעים פעולות כמו הבערת צמיגים, יידוי אבנים והשלכת מטענים. חודשיים לפני מתקפת הפתע, התצפיתניות זיהו הסלמה משמעותית והעריכו שמשהו גדול עומד לקרות, אך חשו שההתרעות שלהן אינן זוכות למענה הולם. התצפיתניות זיהו מגמת התקרבות לגדר ושימוש הולך וגובר במטענים מצד חמאס, אך התגובות בשטח כללו פעולות מינימליות כמו ירי פצצות תאורה, שלא היו יעילות. התצפיתניות חשו שמפלים את שגרת הפעילות שלהן בכך שלא ברור למי מגיעים הדיווחים שלהן ואילו תגובות ננקטות בעקבותיהם - הן היו מדווחות בזמן אמת לכוחות בשטח ומכווינות אותם, אך לא היו בטוחות מי בדרגים הגבוהים מקבל את המידע וכיצד הוא מטופל. תחושת חוסר אונים גברה בקרב התצפיתניות, שהרגישו שהתרעותיהן אינן מטופלות, ולרוב חששו מהשלכות שליליות בתחקירים, כמו ריתוקים לבסיס, במקום תמיכה לשיפור ביצועיהן. התצפיתניות חשו שהולך להתרחש אירוע גדול או מלחמה, ושוחחו ביניהן על תחושות אלו לעיתים בציניות כדי להקל על הפחדים. התצפיתניות דיווחו למשפחות על תחושותיהן, וציינו כי הן צופות הסלמה אך זוכות להתעלמות מהמפקדים.[2]
קורס ההכשרה לתצפיתניות האחרון לפני מתקפת הפתע הסתיים ב-4 באוקטובר 2023 עם טקס סיום בתל חדיד, בו השתתפו 400 חיילות. ביום חמישי, ה-5 באוקטובר, חמש חיילות נוספות הצטרפו למוצב: שירת ים עמר, אגם ברגר, נעמה לוי, נועה מרציאנו ולירי אלבג. בלילה שלפני מתקפת הפתע, נערכה בבסיס מסיבת פרידה לאחת התצפיתניות במוצב, שחף ניסני. שחף שלחה סרטונים מהמסיבה לאחותה, ספיר, ותיארה איך כל החברות התלהבו מאירוע הפרידה, עם ריקודים, צילומים ואווירה של חברות קרובה. לאחר מכן, החיילות נכנסו לחמ"ל למשמרת שגרתית, והשאר הלכו למגורים.[2]
בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בטבח שבעה באוקטובר. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ־6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[3] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־251[4] אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,609[5] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55[6] שוטרים ו־10[7] אנשי שירות הביטחון הכללי.
מוצב נחל עוז נמצא סמוך לקיבוץ נחל עוז ולצפון רצועת עזה. במוצב שירתו כמה עשרות תצפיתניות. בטרם המתקפה ישבו במוצב כוחות של חטיבת גולני וחטיבה 7 שמשימתם הייתה הגנה על גזרת נחל עוז והמוצב בתוכה.
ב-7 באוקטובר 2023, בשעה 6:29, תחת מתקפת טילים חריגה בהיקפה מרצועת עזה, זיהו התצפיתניות במוצב נחל עוז מחבלים המתקרבים למרחב הגדר, כמו גם פיצוצי מטענים, במטרה לפרוץ את הגדר. בשעה 6:40 פשטו כ-75 מחבלים על המוצב, תוך שיגור מאות פצמ"רים, והפעלת רחפנים שהטילו פצצות על מערכות התצפיות ונטרלו אותן. דקות לאחר הפלישה הראשונה, התרחשה פלישה שנייה, של כ-50 מחבלים נוספים. שלוש שעות וחצי לאחר מכן, התבצעה פלישה שלישית של כ-50 מחבלים.[8]
במוצב שהו לוחמי פלוגה מבצעית ב' "זאבי הדממה" של גדוד 13 של חטיבת גולני, שהיו בכוננות שבת ובכוח מצומצם, והם נערכו לקרב מול המחבלים, שבשלב הראשון של המתקפה היו ביתרון מספרי גדול (לפי ההערכות – 4 מחבלים על כל חייל).[9] שישה לוחמים ניהלו בקרב פנים מול פנים במרחקים קצרים מול מחבלי חמאס, בעזרת הסמב"ציות שהכווינו אותם לחוליות המחבלים יחד עם התצפיתניות. בקרב נהרגו רבים מ-41 לוחמי הגדוד שנהרגו ביום זה בקרבות בעוטף עזה.[10] צוות הטנק של פלוגה ח' מגדוד 77 שהיה במוצב קפץ ללחימה על גדר המערכת[11] ולאחר תחילת הלחימה בתוך המוצב, חזר הטנק אליו והשתתף בלחימה עד שנפגע מרקטות RPG, ושניים מאנשי הצוות נהרגו.[12]
עם פרוץ המתקפה, הגיעו שמונה לוחמים בצמדים לעמדות שעל חומת הבסיס וחיסלו עשרות מחבלים, אך תוך דקות ספגה העמדה ירי צלפים וטיל נ"ט שהרס אותה. בתקרית זו נפצעו באורח אנוש שני לוחמי פלוגה ב׳ של גדוד 13, סמ"ר נאור סיבוני וסמ"ר דוד רתנר. הם נסוגו למיגונית וניהלו ממנה אש במשך שעות ארוכות. החובש הפלוגתי יחד עם שלושה חובשים מחלקתיים וקומץ לוחמים ניסה לטפל בהם תוך שהם נלחמים במחבלים רבים בהיתקלויות מטווח קצר ומבקשים בקשר פינוי מוסק מיידי. זמן קצר לאחר מכן זרקו מחבלים שלושה רימונים לתוך המיגונית, וכתוצאה מכך נהרגו הפצועים במקום ומספר לוחמים נוספים נפצעו.
מפקד הפלוגה, שילה הר-אבן, החליט לצאת מהמוצב עם הקשר שלו, שמעון מלכה, כדי להגיע לנגמ"ש המרכבה (נמ"ר) שהיה שני קילומטרים צפונית למוצב. כאשר הגיעו לעמדה הצטרפו לסמל רועי ברקת וארבעה לוחמים נוספים מהפלוגה, סמ"ר דביר זכאי, סמ"ר דור ירחי, סמ"ר ישי פיטוסי ויצאו להילחם מול מחבלים רבים שפרצו את גדר המערכת. בדרכו לגדר, חיסל הכוח מחבלים רבים. באחת ההיתקלויות עלה הנמ"ר על מטען וספג ירי RPG שהשבית את המנוע, אך לא פגע בכוח שהיה בתוכו.
סמג"ד 13 רס"ן ניר בוימפלק יחד עם עוד שלושה לוחמים קפצו לכיוון הש"ג, שם התנהל קרב גבורה עיקש של הלוחמים סמ"ר דור לזימי, סמ"ר אורי כרמי וסמ"ר אדיר אישטו בוגלה מול המחבלים. הסמג"ד ושלושת החיילים נתקלו באש תופת שכתוצאה ממנה נפגע הסמג"ד בראשו. לאחר שהתקבל דיווח על פציעתו של הסמג"ד, החליט המ"פ הר-אבן, שנלחם עם כוח הנמ"ר באזור הגדר, לחזור רגלית למוצב כדי לעזור להדוף את עשרות המחבלים שכבר היו בתוכו. עם התקרבות הכוח לש"ג הוא הופתע ממארב של מחבלים, ובקרב שהתפתח נהרגו המ"פ הר-אבן, סמל רועי ברקת, שנפגע מירי צלף, וארבעת הלוחמים הנוספים. שמעון מלכה, הקשר שנותר לבדו, תפס מחסה במבנה סמוך כשהמחבלים התקדמו לעברו. הוא הצליח לעזוב את המקום ולחבור לפלוגה אחרת איתה המשיך ללחימה בכפר עזה.[9]
בצידו האחר של הבסיס הסתגרו תצפיתניות וקציני מטה של גדוד 13 בתוך החמ"ל ואיתם ארבעה לוחמים (גשש הגדוד, שני קצינים ולוחם מגדוד 13), שניהלו קרב מהחמ"ל החוצה תוך שהם יוצאים ממנו וחוזרים. במשך שעות של לחימה קשה ניסו המחבלים להשתלט על החמ"ל, אך נהדפו בידי הלוחמים. לאחר שניסו לשכנע את הלוחמים להיכנע ונענו בשלילה, וכשאזלה ללוחמים התחמושת, ניסה אחד המחבלים להיכנס לחמ"ל וחוסל על ידי הלוחמים שהשתמשו בסכין של אחד המחבלים. המחבלים השליכו לתוך החמ"ל רימונים עם חומר בערה שכלל גזים רעילים והציתו את החמ"ל.[8] כתוצאה מכך נהרגו חמישה-עשר חיילים שהיו בחמ"ל (שבע תצפיתניות, המפקדת שלהן סגן שיר אילת, שתי סמב"ציות וסמב"צ, קצין הקשר הגדודי של גדוד 13, סרן עידן בלוי, מ"מ ולוחם מגדוד 13, סגן יוחאי דוכן, סמ"ר איתי אברהם רון והגשש רס"ם איברהים ח'רובה). שבעה חיילים שרדו - מספר קציני מטה, לוחם גולני ותצפיתנית אחת. שלוש מההרוגות – שיראל חיים פור,[13] ים גלס[14] ורוני אשל[15] – נחשבו כנעדרות במשך מספר שבועות, עד שזוהו גופותיהן כחודש ימים לאחר המתקפה.
בתחילת המתקפה התפנו לוחמי בלון מיחידה 414 למיגונית פנימית במוצב סמוך לגדר המזרחית. לוחם הבלון אמיר איל היה בשמירה במיגונית אחרת סמוך לבלון התצפית. איל ניהל קרב עם מחבל שפלש למוצב ונפצע, אך הצליח להשיב אש ולהרגו. לאחר מכן חבר לשאר חברי הצוות במיגונית הפנימית. הבלונאים נלחמו במספר גדול של מחבלים בסמוך ובתוך המיגונית והרגו חלק מהמחבלים, תוך כדי שהם מטפלים בפצעים שסבלו מהמתקפה. הקשר איתם נותק לקראת השעה 8:00, כאשר מספר גדול של מחבלים הכניע מספרית את הצוות. חמשתם נמצאו למחרת בתוך המיגונית ללא רוח חיים.[16]
עם פתיחת המתקפה וירי הטילים, חיילות רבות שלא היו במשמרת התפנו למרחב מוגן - מיגונית פתוחה. מספר לוחמים וצוות של חמש לוחמות מיחידת רוכב שמיים ניהלו קרב יריות קצר עם המחבלים, שבסופו זרקו המחבלים שלושה רימונים לתוך המיגונית. כתוצאה מזריקת הרימונים נהרגו כמה חיילים וחיילות ביניהם מפקדת ביחידת רוכב שמיים, סרן עדן נימרי[17] וחיילותיה, שבע תצפיתניות. שאר החיילות ברחו מהמיגונית לפני שהמחבלים חדרו אליה, והצליחו להסתתר בחדרי מגורים.
המחבלים הגיעו לחלק מחדרי המגורים והצליחו לחטוף לעזה שבע תצפיתניות: קרינה ארייב, אגם ברגר, לירי אלבג, נעמה לוי, דניאלה גלבוע, אורי מגידיש ונועה מרציאנו.[18][19] הן זוהו באותו היום בסרטוני וידאו שהפיץ חמאס, חלקן בסרטון בתוך נחל עוז סמוך לזמן החטיפה, וחלקן בדרכן לעזה בג'יפ סופה צבאי שנגנב מהבסיס.[20] חיילות אחרות הצליחו להסתתר כשננעלו בחדרי המגורים, ובהן יעל רוטנברג, התצפיתנית היחידה מאותה המיגונית שלא נרצחה ולא נחטפה.[21]
אחרי 6 שעות של לחימה של לוחמי גולני, הגיעה תגבורת של הפלוגה המסייעת של גדוד 890, כוח של קצינים מבא"ח צנחנים וכוח ימ"מ. אליהם גם הצטרפו מספר לוחמים במילואים מחטיבה 55. התקפת הנגד על המוצב תוכננה בשטח המיוער שבין מוצב נחל עוז לבין קיבוץ נחל עוז. כוח מרכזי - צוות אוה"ד מהפלוגה המסייעת וקצינים נוספים מבא"ח צנחנים (בפיקוד רס"ן רועי זבאטני), יחד עם כוח ימ"מ שתקף את לב המוצב. כוח משני - צוות צלפים מהפלוגה המסייעת של גדוד 890, מג"ד 890 (סא"ל יוני הכהן) ומפקד הפלוגה המסייעת (סגן רועי בן דוד) תקף מתקן צבאי בחלקו המזרחי של המוצב ואיפשר את הכניסה של הכח העיקרי ללחימה. במהלך ההתקפה על המתקן, נתקל הכח המאגף במחבלים שזרקו רימונים וביצעו ירי לעבר הכח. במהלך ההיתקלות נפגע קשר מפקד הפלוגה ופונה לאחור. הכח חיסל את המחבלים וחילץ את חמשת אנשי השב"כ אשר שהו במתקן.
טיהור המוצב ופינוי הפצועים וההרוגים הסתיים עד השעה 17:30 בערב. במהלך הלילה נמשכו הקרבות. צוות הצלפים מהפלוגה המסייעת של גדוד 890 חיסל במהלך הלילה כ-10 מחבלים נוספים אשר ניסו לפשוט על המוצב, בשיתוף פעולה עם יחידת זיק של חיל האוויר.
שבע תצפיתניות נחטפו לעזה.[18][19] באותו הבוקר התצפיתנית נעמה לוי נראתה בסרטון חמאס בג'יפ בתוך עזה,[20] ושאר החטופות זוהו בסרטונים נוספים שהופצו על ידי חמאס כשהן חטופות בתוך ג'יפ גנוב של צה"ל.
בליל 29–30 באוקטובר, בפעילות קרקעית ברצועה, חילצו כוחות צה"ל ושב"כ את החיילת טוראי אורי מגידיש, ששירתה כתצפיתנית ונחטפה במהלך הקרב.[22][23]
ב-13 בנובמבר, פרסם חמאס סרטון מתחילת המלחמה שבו נראית החיילת נועה מרציאנו, ששירתה כתצפיתנית ונחטפה במהלך הקרב, כשהיא מדברת בשבי. לאחר מכן היא נפצעה בשוגג בעקבות תקיפה של צה"ל מהאוויר כנראה על המבנה בו שהתה מבלי שידעו שהיא חטופה שם. מרציאנו בעקבות כך הובאה לבית החולים שיפא ונרצחה בעודה בשבי בידי רופא הפעיל בחמאס.[24] ב-16 בנובמבר חילצו כוחות צה"ל את גופתה של מרציאנו במהלך סריקות סמוך לבית החולים שיפא.[25][26]
משפחות התצפיתניות החטופות פרסמו ב-22 במאי ב-18:00 סרטון באורך של כ-3 דקות שצולם ממצלמת גו-פרו של מחבלי חמאס, המתעד את תחילת חטיפתן.[27] במהלך יולי 2024, המשפחות פרסמו תיעוד נוסף שהגיע אליהן, שתיעד את השבוע הראשון לחטיפתן של 5 התצפיתניות שנותרו עד כה חטופות .
ב-5 בנובמבר 2023, שלושים יום אחרי נפילת המוצב, חזר לפעילות חמ"ל התצפיתניות של נחל עוז בתוך מחנה רעים.[28]
ב-14 בנובמבר 2023, במהלך הלחימה הקרקעית ברצועת עזה, פשטו לוחמי גדוד 13 על מתחם המשטרה הצבאית של חמאס בשכונת א-רימאל במרכז העיר עזה. במהלך הסריקות במבנה מצאו הלוחמים ציוד לחימה ששייך לגדוד, שנלקח בקרב על מוצב נחל עוז וכלל אמצעי לחימה, מסמכים וציוד של לוחמי הגדוד שנהרגו במתקפת הפתע.[29] בדצמבר, לוחמי שריון איתרו בשג'אעיה "האמר" שחמאס גנב, במצב יחסית תקין, והוא הושב למוצב "נחל עוז" שממנו נגנב.[30]
ב-19 בדצמבר 2023, צה"ל ערך סיור להורי הנופלים במוצב, ובפעם הראשונה נחשף החמ"ל השרוף לציבור (בין אם בתצלומים או בפתיחת גישה פיזית על ידי צה"ל לציבור הרחב שיראה את נזקי האסון).[31]
הקרב על נחל עוז, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 5 בנובמבר 2023- נחל עוז - המוצב שהופקר, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 בספטמבר 2024
- מפת הטבח ב־7 באוקטובר – פרויקט גיאו־ויזואלי לייצוג מקיף של הזוועות – מקומות, שמות ותמונות הנרצחים, באתר oct7map ובאתר github.
זמן אמת עונה 7 פרק 10 | התצפיתניות שראו הכל, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב, 26 באוקטובר 2023- קרן נויבך בתוכנית "סדר יום", הקרב על נחל עוז, באתר כאן חדשות
- מיכל פעילן, "נלחמה עד הדקה האחרונה": גבורתן של הלוחמות שיצאו להגן על הבית - ולא שבו, באתר מאקו, 31 באוקטובר 2023
- יהודה שלזינגר, צוות של שבעה מול מאות מחבלים: סיפור הגבורה של סרן שילה הר אבן ז"ל, באתר ישראל היום, 14 בנובמבר 2023
- שרון כידון, ניר כהן, יוחאי נפל בקרב 21 שנה לאחר אביו – קרוביו מגייסים מימון לספר תורה לזכרו, באתר ynet, 7 בנובמבר 2023
- אלישע בן קימון, עינב חלבי, הגדוד שאיבד עשרות לוחמים במתקפת הפתע - עם דגלי ישראל בבניין מועצת חמאס | תיעוד, באתר ynet, 13 בנובמבר 2023
- אלון בן דוד, המג"ד שאיבד 41 לוחמים ביום אחד: "חשבתי רק על היישובים", באתר חדשות 13, 17 באוקטובר 2023
אמיר תיבון, מפעילי בלון התצפית בנחל עוז נלחמו עד הסוף: "הם מנעו מעוד מחבלים להגיע לקיבוץ", באתר הארץ, 1 בדצמבר 2023- "גדוד 13 לא נשבר ולא ישבר" - קללת שג'אעיה של גולני, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב, 13 בדצמבר 2023
- כומתה חומה: קרב הגבורה של גדוד 13 של גולני ב-7 באוקטובר, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב, 15 בדצמבר 2023
- "מסוגלת לעשות הכל": עדן הצילה את חיי הלוחמות שלה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 באוקטובר 2023
- ליאור ורוצלבסקי, הגבורה של עדן, שנלחמה במחבלים בנחל עוז: "הצילה חיים", באתר חדשות 13, 18 באוקטובר 2023
- ניר כהן, שרון כידון, סרן עדן נימרי הצילה את צוותה ונהרגה: "אהבת חיי, עכשיו צריך להגן על המדינה", באתר ynet, 16 באוקטובר 2023
- עידו רקובסקי, עדן נימרי פרשה מהשחייה בשביל להיות לוחמת. ב-7 באוקטובר נהרגה בעת שהצילה רבות, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2023
- יניב קובוביץ, התצפיתניות הוכנו לכל תרחיש מלבד אחד: מה עושים כשפושטים על המוצב, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2024
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
