שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

גדודי עז א-דין אל-קסאם

הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גדודי עז א-דין אל-קסאם
Remove ads

גדודי עז א-דין אל-קסאם (בערבית: كتائب الشهيد عز الدين القسام, תעתיק מדויק: כתאא'ב אלשהיד עז אלדין אלקסאם) הם הזרוע הצבאית של ארגון הטרור האסלאמיסטי-סוני הפלסטיני חמאס. הארגון ידוע בפיגועי ההתאבדות שיזם באינתיפאדה השנייה, ברקטות שפעיליו משגרים לעבר יישובים ישראליים, ובטבח שבעה באוקטובר שאותו הוביל. זהו הארגון הצבאי הגדול והחמוש ביותר ברצועת עזה. נכון ל-2019 היו לארגון כ-30,000 פעילים, כ-7,000 אנשי עתודה וכ-15,000 רקטות[3].

עובדות מהירות תקופת הפעילות, אידאולוגיה ...
Remove ads

גדודי אל-קסאם נכללו באופן מפורש ברשימות ארגוני הטרור של האיחוד האירופי[4], אוסטרליה[5], ניו זילנד[6], מצרים[7], ובריטניה[8]. ארגון האם של הגדודים, חמאס, נכלל ברשימות ארגוני הטרור של ארצות הברית[9] וקנדה[10]. מפקד הארגון לשעבר, מוחמד דף, הוכרז כטרוריסט עולמי באופן רשמי על ידי ארצות הברית[11].

Remove ads

שם הארגון

Thumb
עז א-דין אל-קסאם

שם הזרוע מורכב מהמילים הערביות עז (תמיכה, דבקות או גאווה) א-דין (דת) אל-קסאם (מחיצה או שבירה)[12]. כמו כן, הארגון קרוי על שם השייח' עז א-דין אל-קסאם, אבי ההתנגדות הפלסטינית, שנהרג באזור ג'נין ב־1935 בידי הבריטים.

תאים חמושים של הארגון כינו את עצמם בשמות מחבלים, כגון "הסטודנטים של עיאש", "הסטודנטים של המהנדס" או "חוליות יחיא עיאש", לזכרו של המחבל יחיא עיאש ("המהנדס"), שנהרג על ידי זרועות הביטחון של ישראל בשנת 1996.

Remove ads

אידאולוגיה

אידאולוגית הארגון מבוססת על שלושה עקרונות עיקריים:

  1. עקרון הסוּמוּד (صمود): היצמדות עיקשת לקרקע עליה נולדו הפליטים הפלסטינים, בין אם זו בשטחי הרשות הפלסטינית או בשטחי מדינת ישראל.
  2. עקרון הסַבְּר (صبر): אורך רוח וסבלנות לנהל את המאבק ככל שיידרש במשך דורות.
  3. עקרון השורא (شورى): התייעצות או התוועדות בין ראשי הארגון לצורך קבלת החלטות וגיבוש מדיניות.

מטרת הארגון, על פי האתר הרשמי[13], היא "לשחרר את כל פלסטין מהכיבוש הציוני שגזל אותה בכוח מאז 1948, ולהשיג את הזכויות של הפלסטינים שנגזלו על ידי הכיבוש".

Remove ads

היסטוריה

סכם
פרספקטיבה

הקמת הארגון

בשנת 1984 השייח' אחמד יאסין, הד"ר איבראהים מקאדמה, השייח' סלאח שחאדה ואחרים החלו להיערך להקמת ארגון חמוש להתנגדות למדינת ישראל. מאמציהם התרכזו בהשגת כלי נשק לפעילויות הטרור בעתיד. בשל כך חברי הקבוצה נעצרו ואמצעי הלחימה הוחרמו. באותו הזמן הקבוצה עדיין לא נקראה "חמאס" או "גדודי עז א-דין אל-קסאם".

בשנת 1986 הקים השייח' שחאדה רשת של תאי טרור בשם "אל-פלסטיניין אל-מוג'אהדין" (לוחמי הקודש הפלסטינים). הרשת התמקדה בפיגועים נגד מדינת ישראל ובטיפול במשתפי פעולה לראייתם מקרב המחנה הפלסטיני. הרשת המשיכה לעבוד עד 1989; פעולותיהם המפורסמות ביותר היו חטיפתם של שני חיילי צה"ל אילן סעדון ואבי סספורטס בשנת 1989 - פעולה שגרמה לגל מעצרים נרחב ברצועה של מאות מאנשי הארגון.

חמאס, שהוקם באופן רשמי ב-14 בדצמבר 1987, עם פריצת האינתיפאדה הראשונה, יצר רשתות טרור דומות אחרות, כגון "גדודי עבדאללה עזאם" ו"מג'ד", אשר תפקידן היה איתור משת"פים. באמצע שנת 1991 נודעו גדודי עז א-דין אל-קסאם כזרוע הצבאית של חמאס.

פעולות מוקדמות

בשנת 1992 ביצעו פעילים מהזרוע את חטיפת נסים טולדנו ורציחתו, מה שגרם לגירוש של 415 פעילי חמאס וג'יהאד אסלאמי ללבנון, על ידי ישראל, לתקופה של מספר שנים. באותה שונה בוצעה גם החטיפה של החייל אלון קרוואני בעזה.

בשנים 1994–1995, בתקופת חתימת הסכמי אוסלו, היה הארגון מזוהה עם ההתנגדות לתהליך. מבין הפעולות שבוצעו על ידיו בתקופה זו ניתן למנות למשל את הפיגוע בקו 5, פיגוע מכונית התופת בעפולה, הפיגוע בתחנה המרכזית של חדרה, וחטיפת נחשון וקסמן. לאחר ההתנקשות ביחיא עיאש ב-1996, ביצע הארגון עוד גל פיגועים משמעותי כתגובה (לדוגמה הפיגועים באוטובוסים בקו 18 בירושלים).

האינתיפאדה השנייה

בתקופת האינתיפאדה השנייה, היה הארגון מהמובילים המרכזיים בביצוע פיגועים בישראל, כאשר מבין הפיגועים הבולטים בהם השתתפו אנשיו משטחי יהודה ושומרון ניתן למנות את הפיגוע במסעדת סבארו, הפיגוע בדולפינריום, ואת הפיגוע במלון פארק.

ב-26 באוקטובר 2001 ירה הארגון בפעם הראשונה רקטה על ישראל, "קסאם 1", לעבר שדרות, ולקח אחריות על כך[14][15][16]. בשנת 2002 הופיעה גרסה חדשה יותר של הרקטה, "קסאם 2", עם טווח של 9–12 ק"מ[14].

בתקופה זו פעל הארגון גם כדי לפגוע בהתנחלויות בתוך רצועת עזה וכנגד חיילי צה"ל, למשל על ידי פיצוץ מטעני גחון על טנקים[17][18], או בעזרת ירי RPG, כמו בתקריות כגון אסון הנגמ"שים.

במאי 2004, בעקבות אסון הנגמ"שים ובעקבות רצח טלי, מרב, הילה, רוני והדר חטואל, פתחה ישראל במבצע קשת בענן. המבצע הסתיים בהריגת 40 לוחמי הארגון.

בספטמבר 2004 פתחה ישראל במבצע ימי תשובה בעקבות מותם של ילד קטן ופעוטה בשדרות מרקטת קסאם. המבצע הסתיים בהרג 87 מחבלים.

על-פי נתונים שפרסמה מערכת הביטחון לאחר מותו של יאסין, בשלוש וחצי שנותיה של האינתיפאדה השנייה ביצע חמאס 425 פיגועים, שבהם נהרגו 377 ישראלים ונפצעו 2,076 אנשים.

לאחר תוכנית ההתנתקות

בעקבות תוכנית ההתנתקות ב-2005 הכריז חמאס על הקמת "הצבא העממי" או ה"מוראביטון" ברצועת עזה. ה"מוראביטון" אמור לפעול בדומה למיליציות של חזבאללה ולמעשה להפוך את הרצועה לשטח הנמצא בפועל בשליטתה של חמאס. ה"מוראביטון" לא נועד רק נגד ישראל, אלא גם כדי להרתיע את הרשות הפלסטינית מנקיטת פעולות נגד חמאס.

בספטמבר 2005, ביצעו פעילים מהארגון את חטיפת ששון נוריאל ורציחתו. באותו חודש פתחה ישראל במבצע גשם ראשון, בעקבות ירי של קסאמים על שדרות. המבצע, שהסתיים עם כ-10 מחבלים הרוגים, היה המבצע הצבאי הראשון ברצועת עזה מאז ההתנתקות.

במהלך שנת 2006, לאחר ניצחונה של חמאס בבחירות והקמת הממשלה בראשותו של אסמאעיל הנייה, הכריזה התנועה על הקמת כוח מבצעי ברחבי רצועת עזה. הדבר גרר את עימות חמאס–פת"ח ברצועת עזה, וכך בהדרגתיות (ובכוח) נטל חמאס את האחריות הביטחונית בעזה מידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים הרשמיים, המזוהים עם תנועת פת"ח.

בנובמבר 2006 ישראל פתחה במבצע גשמי קיץ בעקבות הרג שני חיילי צה"ל וחטיפת גלעד שליט. המבצע הסתיים עם הרג 270 מחבלי הארגון.

בפברואר 2008 ישראל פתחה במבצע חורף חם שהחל ברצח אזרח ישראל במכללת ספיר והסתיים עם 112 מחבלים הרוגים.

בשלהי שנת 2008 ישראל פתחה במבצע עופרת יצוקה בעקבות ירי לעבר ישראל, מבצע שהסתיים עם 871 מחבלים הרוגים.

בשנת 2012 ישראל פתחה במבצע עמוד ענן עם חיסול מפקד הארגון בפועל, אחמד ג'עברי, מבצע שהסתיים עם 155 מחבלים הרוגים.

בשנת 2014 פעילי הארגון ביהודה ושומרון רצחו את שלושת הנערים איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל. במקביל, החל ירי רקטי כבד על ישראל מרצועת עזה. בעקבות זאת צה"ל פתח במבצע צוק איתן שהסתיים עם 1,408 מחבלים הרוגים.

בשנת 2018 הארגון הוביל את העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה. במהלך העימותים אלף רקטות שוּגְרוּ מרצועת עזה לעבר ישראל. בתגובה צה"ל בִּיצַע 865 תְקיפות ברצועה, רובן נגד חמאס, והושמדו 15 מנהרות של גדודי עז א-דין אל-קסאם[19].

בשנת 2021 ישראל פתחה במבצע שומר החומות, בעקבות המהומות בישראל באותה שנה. המבצע הסתיים עם כ-225 מחבלים הרוגים.

מלחמת חרבות ברזל

קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

ב-7 באוקטובר 2023 פתח חמאס במבצע "מבול אל-אקצא" – מתקפת פתע על ישראל – שבמסגרתו חדרו כ-3,000 מחבלים ליישובי עוטף עזה, טבחו ביותר מ-1,200 ישראלים ואזרחים ממדינות אחרות, פצעו יותר מ-2,500, חטפו כ-250 אזרחים וחיילים לרצועת עזה, וביצעו מעשי אונס ועינויים. בתגובה יצאה ישראל למלחמת חרבות ברזל, שכללה הפצצה נרחבת ברצועת עזה[20], ובהמשך תמרון קרקעי במסגרתו נכבשו חלקים גדולים מרצועת עזה בידי צה"ל. בנוסף הרגה ישראל רבים מבחרי הארגון, לרבות מוחמד דף ומרואן עיסא.

Remove ads

מבנה

סכם
פרספקטיבה

בשנת 2005 מנה הארגון פחות מ-15,000 פעילים[21][22]. לפי מרכז המידע למודיעין וטרור, בשנים 2008–2012 מנה הארגון כ-15,000 מחבלים חמושים[23][22][24][25], ובשנים 2014–2016 עלה המספר לכ-20,000[26][27][28] או 30,000[29]. עד 2019 התעצם לכ-30,000 פעילים ועוד 7,000 אנשי עתודה[30][31], ולפי דיווחים והערכות אחרות, לרשותו היו כ-40,000 פעילים בשנים 2021–2023[32][33][34].

Thumb
חלוקה גאוגרפית של גדודי הזרוע הצבאית של חמאס, על פי צה"ל

מבנה הארגון הוא כשל צבא. הוא מחולק לחמש חטיבות גרעיניות, בהתאם לערים המרכיבות את הרצועה: עזה, ח'אן יונס, צפון הרצועה, מחנות המרכז ורפיח. כל חטיבה מורכבת ממספר גדודים, וכל גדוד מורכב ממספר פלוגות כגון פלוגת נוח'בה, פלוגת חיל רגלים, קומנדו ימי, וכו'[22]. כמו כן הפלוגות מחולקות למחלקות וחוליות. בעבר הגדודים היו מאורגנים בתצורה של 6 חטיבות מרחביות במקום 5[35][36].

הגדודים בזרוע קרויים בפי הפעילים עצמם לעיתים על שמות מפקדים שנהרגו על ידי ישראל לאורך ההיסטוריה, למשל "הגדוד על שם עימאד עקל"[37] (האחראי על אחת מגזרות ג'באליה), או בשמות אחרים[38], אך הם אחראיים על גזרה גאוגרפית מתוחמת ברצועה.

נוסף לכך לארגון ישנן יחידות מטה כגון המודיעין הצבאי, הייצור, ההסברה, התקשורת וכו'.

לוחמי הארגון מתפקדים כחיילים ועוברים הכשרה צבאית בנושאים שונים (מטענים, נ"ט, וכו'), באופן מקומי ברצועה או באיראן (כשהדבר מתאפשר). רבים מהם מגויסים במסגרת פעילותם בגוש האסלאמי בבתי הספר של אונר"א ובאוניברסיטאות, ובמסגדים, וכחלק מפעילות הדעוה[39].

חטיבות מרחביות

חטיבת צפון הרצועה

Thumb
חלוקה גאוגרפית של גדודי הזרוע הצבאית של חמאס בצפון הרצועה, על פי צה"ל

חטיבת צפון הרצועה היא החטיבה השנייה בגודלה בארגון הטרור חמאס[40], וערב מלחמת חרבות ברזל מנתה כ-5,500 מחבלים[41][42].

עד למלחמת חרבות ברזל עמדו בראשה אחמד ע'נדור[22] וסגנו ואאל רג'ב[43]. לפני כן, סגן מפקד החטיבה היה איימן מנסור, שנהרג בסכסוך משפחות ביוני 2023[44] ותפקד גם כמג"ד[45].

  • גדוד בית לאהיא. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו נסים אבו עג'ינה[46][47][48][49]. מפקדו הראשון היה אחמד חמודה[50] (שנהרג במלחמת חרבות ברזל)[51].
  • גדוד בית חאנון. מפקד עליו חוסיין פיאד (פיאצ')[52][53]. לפני כן (למשל בזמן מבצע צוק איתן), פיקד עליו גם איאד שנאברי[54][55][56][57]. מפקדו הראשון של הגדוד היה עלא יוסוף שבאת[58].
  • גדוד מערב ג'באליה.
  • גדוד מזרח ג'באליה.
  • גדוד מרכז ג'באליה. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו אבראהים ביארי[47]
  • גדוד כפר ג'באליה

חטיבת העיר עזה

חטיבת עזה היא החטיבה הגדולה בארגון הטרור חמאס[59], ובתקופה שבין 2008-2017 הייתה מחולקת לחטיבת צפון העיר עזה וחטיבת דרום העיר עזה[35]. ערב מלחמת חרבות ברזל מנתה כ-9,000 מחבלים[60][42].

מאז 2021 מפקד החטיבה הוא עז א-דין אל-חדאד[61][62], ועד מבצע עוז וחרב סגנו היה אחמד שמאלי.[63] לפני כן, מ-2017 ועד למבצע שומר החומות ב-2021 פיקד על החטיבה באסם עיסא.[64][65][66] כמו כן בעבר פיקד עליה גם ראא'ד סעד.

חטיבת מחנות המרכז

חטיבת מחנות המרכז אחראית על מרחב מחנות הפליטים שבמרכז רצועת עזה.

עד למלחמת חרבות ברזל פיקד על החטיבה איימן נופל[22][93][94][95]. בעבר פיקד עליה גם ע'אזי אבו טמאעה (למשל החל מתקופת היעדרו של נופל בין 2008 ל-2011[96], במבצע עמוד ענן[97] וכן במבצע שומר החומות[87]. נהרג במלחמת חרבות ברזל ביחד עם מרואן עיסא)[98].

  • גדוד דיר אל-בלח. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו ואיל עספה[99]. במהלך המלחמה נהרג גם מחליפו ח'אלד מסמח.[100]
  • גדוד אל-בורייג'. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו איאד טיב[101][102]. ערב המערכה מנה כ-1,000 מחבלים[103].
  • גדוד נוסייראת. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו אסמאעיל סראג'.[47][104]
  • גדוד מע'אזי.

חטיבת ח'אן יונס

חטיבת ח'אן יונס אחראית על מרחב העיר ח'אן יונס ועל סביבותיו, בדרום הרצועה.

מאז 2016 ועד למלחמת חרבות ברזל פיקד על החטיבה ראפע סאלמה[62] (שנהרג במהלך ההתנקשות במוחמד דף[105]). לפני כן, פיקד עליה מוחמד סינוואר[22].

חטיבת רפיח

חטיבת רפיח בנויה מאלפי מחבלים חמושים, אך נחשבת לקטנה וחלשה יותר ביחס לחטיבות חמאס האחרות[116][117].

מאז 2014 מפקד על החטיבה מוחמד שבאנה[118]. עד למבצע צוק איתן ב-2014 פיקד עליה ראאד אל-עטאר.

  • גדוד דרום רפיח (מחנה הפליטים יבנא)
  • גדוד מזרח רפיח. מפקד עליו "אבו אחמד" אל-בוואב[116].
  • גדוד מערב רפיח (מחנה הפליטים תל א-סולטאן). מאז 2017 ועד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו מחמוד חמדאן[119][120].
  • גדוד צפון רפיח (מחנה הפליטים א-שאבורה). בעבר פיקד עליו עטיה אבו נקירה[121][122][123][124][125].

הזרוע היבשתית "הנוח'בה"

ערך מורחב – נוח'בה
Thumb
פעילי נוח'בה במהלך מצעד צבאי ב-2014

חלק מפלוגות הזרוע משתייכות ליחידת עילית הנקראת א-נוח'בה (בערבית: النخبة – "המובחרת") ובה כ-5,000 לוחמים נכון לשנת 2016[126]. מטרת היחידה לבצע תקיפות בשטח ישראל אך היא מתאמנת גם בפעולות הגנה בשטח הרצועה. הם מתמקדים בחדירה לשטח ישראל, בהסתערות על מוצבים וסיורים, בהרג חיילים ובהשמדת אמצעי לחימה[126]. כמו כן הם מתאמנים על נסיגה דרך המנהרות עם שבויים או עם גופות חיילים, כדי שישמשו קלפי מיקוח לשחרור אסירים ביטחוניים[126][26]. לוחמיה מתאמנים באינטנסיביות והם מצוידים באמצעי לחימה מתקדמים ומדויקים[126].

אנשי הנוח'בה מתמחים בקרבות גרילה, בירי נ"ט מתקדם, בצליפה, בניווט, בחבלה, בהסוואה, בלחימה במנהרות ובמבצעים מיוחדים. הם נחשבים כנשק יום הדין של חמאס בביצוע פיגועים מורכבים[127]. היחידה מחולקת לפלוגות ולכיתות, והן מפוזרות בין הגדודים השונים, המוצבים לפי חלוקה גאוגרפית. רמת המידור של היחידה היא מהגבוהות שיש בארגון.

היסטוריה

במהלך מבצע צוק איתן, ניסו מחבלים מהיחידה לחדור לשטח ישראל באמצעות מנהרות חוצות גבול. במהלך המבצע נהרגו 11 חיילים ישראלים בשלושה מקרי חדירה לשטח ישראל, בהם החדירה למוצב נחל עוז.

יחידת הנוח'בה הובילה ב־7 באוקטובר 2023 את טבח שבעה באוקטובר, במהלכה השתלטו אנשיה על מוצבי צה"ל בעוטף עזה, רצחו, חטפו, עינו ואנסו ישראלים רבים, בהם זקנים, נשים, תינוקות וילדים. בבלימת הפלישה הרגו כוחות צה"ל למעלה מ־1,600 מהמחבלים[128][129]. במהלך מלחמת חרבות ברזל שפרצה לאחר מכן, צה"ל פגע ברבים ממפקדי כוחות הנח'בה.

הקומנדו הימי

Thumb
פעילי הקומנדו הימי של הזרוע הצבאית של חמאס

הקומנדו הימי של הזרוע משמש לביצוע פעולות מורכבות בשטח ישראל דרך הים. בשונה מהנוח'בה, הקומנדו הימי מיועד לבצע פעולות נגד כלי שיט ישראליים, נכסים אסטרטגיים כגון אסדות גז ונמלים ולחדור לשטח ישראל באמצעות החפה או צלילה על מנת לתקוף יעד יבשתי. היחידה נחשפה באופן רשמי במרץ 2014, אולם היא הוקמה כמה שנים לפני כן[130].

בשנת 2018 הוערך כי הקומנדו הימי מונה לפחות כ-1,500 פעילים[131].

על פי המידע של מספן המודיעין בחיל הים הישראלי, הקומנדו הימי מצויד בעשרות ערכות צלילה מהמתקדמות בעולם ובעלות יכולת צלילה בעומק, של עד ארבע שעות[132]. בנוסף, הלוחמים מצוידים בשעוני מחשב צלילה מתקדמים ואף בסקוטרים תת-ימיים, המגדילים את מרחק הצלילה ואת מהירותה כדי שהצוללן לא יתעייף לפני הלחימה על החוף[133]. הקומנדו הימי של חמאס מקפיד על מידור מבצעי. לוחמי היחידה עוברים אימונים קשים ונמרצים, הכוללים צלילה מבצעית תוך נשיאת אמצעי לחימה רבים, חבלה ימית, הפעלת כלי שיט (כדוגמת סירות ואופנועי ים) לתקיפה, לוחמה אמפיבית, לוחמת חי"ר ושימוש במגוון רחב של כלי נשק.

היסטוריה

ביום הראשון של מבצע צוק איתן, ב-8 ביולי 2014, חדרה חוליית מחבלים מהיחידה לחוף זיקים וחבריה נהרגו על ידי כוחות צה"ל. עם זאת, לאחר כ־40 דקות של שהייה על החוף אחד מהם הצליח להצמיד מטען חבלה לטנק ולפוצץ אותו, אך לא היו נפגעים[134].

לאחר מבצע צוק איתן חמאס השקיע רבות בקידום הקומנדו הימי. באמצעות המימד התת-ימי, חמאס תכנן לבצע פיגועים בעומק האסטרטגי של ישראל. כך למשל לשגר טילי נ"ט מקרוב לעבר ארובות תחנת הכוח רוטנברג שבדרום אשקלון. על ידי כך ישיג "תמונת ניצחון". אפשרות נוספת היא צלילה למרחב שבין אשקלון לאשדוד ושיגור טילים מהקרקע לעבר אונייות סוחר העוגנות בנמל אשדוד[132]. זאת כדי לשתק את הסחר הימי של ישראל בתקופת הלחימה. באוגוסט 2016 נחשף מעגן שנבנה עבור היחידה הימית של חמאס, הכולל מגדל פיקוח ותצפית[135].

במבצע שומר החומות נחשף כי הקומנדו הימי מחזיק בצוללות בלתי מאוישות היכולות לשאת 50 קילוגרם של חומר נפץ[136].

בטבח שבעה באוקטובר יצאו 9 סירות של הקומנדו הימי של חמאס לכיוון ישראל, 7 מהן יורטו בים התיכון ו-2 נוספות המשיכו לחוף זיקים וביצעו בו טבח בו נרצחו 19 נופשים ישראלים.

הזרוע האווירית

Thumb
כטב"ם של הזרוע הצבאית של חמאס מסוג אבאביל מוצג לראווה במהלך מצעד צבאי בעזה ב-2014
Thumb
סמל היחידה האווירית של הזרוע הצבאית של חמאס, מאז אפריל 2023

נוסף ליכולות היבשתיות והימיות, הארגון מחזיק אוסף של כטב"מים וכלי טיס נוספים. כלי הטיס של הארגון בעלי יכולת צילום, ולעיתים בעלי יכולת הטלה[137]. המזל"טים בעלי יכולת טיסה למרחקים ארוכים ומסוגלים להגיע צפונה לגוש דן[138]. על פי הערכה, ב-2023 בידי אנשיו מאות בודדות של מל"טים, טיסנים ורחפנים[139]. קיים חשש שהמזל"טים יישאו חומר נפץ באופן מאולתר וישמשו כמזל"טי נפץ "מתאבדים", אם כי פוטנציאל הנזק שלהם קטן משל רקטות[140].

בנוסף לכלי הטיס, חמאס מפעיל גם אמצעים אחרים, כמו מצנחי רחיפה, בהם השתמש למשל בטבח שבעה באוקטובר[141]. בשנת 2010 מפקד חוליה שנחקר על ידי השב"כ סיפר כי גויס לכוח מיוחד שנשלח למלזיה לצורך אימונים במצנחי רחיפה. עמו יצאו כעשרה פעילים נוספים מגדודים שונים, אשר התאמנו כשבוע בהטסת מצנחי רחיפה, כדי לבצע פיגוע חדירה בישראל. ארבע שנים לאחר מכן זומנו הפעילים לאימון נוסף, הפעם ברצועה[142].

עד למלחמת חרבות ברזל, אחראי המערך האווירי היה עאצם אבו רכבה[143][144]. בהמשך המלחמה, פיקד על המערך האווירי סאמר אבו-דקה עד שחוסל גם הוא בספטמבר 2024[145]. כמו כן, במהלך המלחמה נהרגו בכירים אחרים במערך[143][146][147].

היסטוריה

לאחר השתלטות חמאס על הרצועה ב-2007, החלו בזרוע הצבאית לפתח את מערך כלי הטיס הבלתי מאוישים, על בסיס ידע שנרכש באיראן ובסוריה[148]. אבי התוכנית היה בכיר חמאס עדנאן אל־ע'ול, שנהרג בידי ישראל ב־2004.

חיל האוויר הישראלי תקף במספר מקרים את מחסני המזל"טים של חמאס. כך למשל במבצע עמוד ענן תקף מחסן מזל"טים בשלבי פיתוח מתקדמים, שהיו בעלי יכולות תקיפה מדויקות ויכולות איסוף מודיעין איכותי[138]. במבצע צוק איתן חיל האוויר יירט מזל"ט של הזרוע הצבאית אשר חדר לשטח ישראל[149]. ב־25 ביוני 2015 התרסק מזל"ט בסמוך לגדר המערכת[150]. ב־20 בספטמבר 2016 יורט מזל"ט שטס על קו החוף ברצועה, אף על פי שלא חדר לשטח מדינת ישראל[151]. ב-2016 נורה למוות מוחמד א-זווארי, שהיה מהנדס תעופה בזרוע הצבאית של חמאס[152]

במהלך טבח שבעה באוקטובר כטב"מים של היחידה נטרלו מספר מצלמות רואה-יורה וציוד אחר של צה"ל על גדר המערכת באמצעות הטלת פצצות עליהם[153].

במלחמת חרבות ברזל ישראל חיסלה את ראשי המערך וכן בכירים בדרגי ביניים שונים, למשל את אחראי הכטב"מים בחטיבת מחנות המרכז נצאל עמאר[143] ואת אחראי הכטב"מים בחטיבת צפון הרצועה מוחמד אל-מבחוח[154].

מטה הייצור

ערך מורחב – ייצור נשק על ידי ארגונים פלסטינים
Thumb
RPG-7, תוצרת יחידת הייצור של הזרוע הצבאית של חמאס. ניתן לראות את סמל יחידת הייצור מוטבע מצד שמאל על האריזה.
Thumb
מתחם לייצור רקטות באזור אל-בורייג'

יחידת הייצור של הארגון אחראית על הייצור המקומי של חלק גדול מאמצעי הלחימה בהם משתמשים הגדודים, בהם רקטות וטילים (M-75, J-80, עיאש 250, וכו'), נשק נגד טנקים (RPG-7, יאסין, וכו'), מטענים, רימונים, וכן נשק קל. הייצור מתבצע באמצעות עשרות אתרי ייצור המפוזרים ברחבי הרצועה, הכוללים מחרטות, כבשנים, ומערבלים לייצור מנועים וצינורות, סדנאות כימיות לייצור דלקים (למשל בעזרת AP) וחומרי נפץ, מטענים, ועוד. המטה מורכב ממספר מחלקות, ביניהם:

  • מחלקת פיתוח ופרויקטים, האחרית על פיתוח אמצעי לחימה חדשים ושיפור אמצעי לחימה קיימים. עד למבצע שומר החומות עמד בראשה ג’מאל א-זבדה[155][156].
  • מחלקת מהנדסים, המחזיקה בידע טכני על חילוץ חומרי נפץ, תחזוק אמצעי לחימה קיימים וכו'. עד למבצע שומר החומות עמד בראשה חאזם ח'טיב[155]
  • מחלקת ציוד תעשייתי ומחלקת ייצור רקטות, האחראיות על תפעול שוטף ותחזוקה של המחרטות ושאר הציוד המקצועי הדרוש לייצור נשק. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד על מחלקת הייצור מחסן אבו זינה[157]. לפני כן, עד למבצע שומר החומות עמד בראשה וליד שמאלי[155][73].
  • מחלקת מכניקה
  • מחלקת כימיה, העוסקת בייצור חומרי הנעה רקטית (HTPB, AP), דלקים, חומרי נפץ, ועוד.

כחלק מהסגר על רצועת עזה, מתבצע פיקוח על הכנסת חומרים רבים הדרושים להכנת נשק[158][159] (הן ציוד והן חומרים דו-שימושיים כגון ברזל, פלדה, אשלגן, אשלגן חנקתי, אמוניום כלוריד), מה שמאלץ את היחידה להשתמש במקורות מאולתרים לחומרי הגלם ולחומרי הנפץ, למשל משאריות פגזים של ספינות מלחמה בריטיות[160], מנפלים של פצצות חיל האוויר הישראלי[161][162][163], ומהברחות (דרך מצרים[164][163][165], דרך ישראל[166][167][168][169][170][171][172][173] או דרך הים[174][175][176][177]).

לאורך השנים הרג צה"ל מספר בכירים במערך ופגע באתרים שלו, למשל במבצע שומר החומות ב-2021 אז צה"ל הרג יותר מ-6 בכירים במערך, בהם חאזם ח'טיב, שהיה גם סגן המערך[178][179][155]. במלחמת חרבות ברזל צה"ל איתר והשמיד מספר משמעותי של מחרטות ואתרי ייצור של המערך[180][181][182].

נכון ל-2024 מפקד על המערך ראא'ד סעד[183]. בעבר פיקד עליו גם ראא'ד ת'אבת שנהרג במהלך מלחמת חרבות ברזל[184], ועד ל-2006 פיקד עליו אחמד עוואד[185].

המודיעין הצבאי

Thumb
סמליל מחלקת המודיעין של הזרוע הצבאית של חמאס (2022)
Thumb
פעילי יחידת התצפיות של המודיעין הצבאי בתוך חדר תצפית

הארגון מחזיק ביחידת מודיעין מטה אשר אחראית על איסוף מודיעין על הצבא הישראלי ועל ישראל במספר שיטות. היחידה מונה כ-2,100 פעילים והיא מחולקת למספר מחלקות, לדוגמה[186][187]:

  • יחידת תצפיות ומטרות, האחראית על הפעלת מערכי מצלמות בקרבת גבול ישראל וניתוח הצילומים כדי לגלות מוצבים צבאיים, סד"כ כוחות, מצלמות רואה-יורה, שגרת פעילות, מכשולים וכו'. כמו כן היחידה אחראית על התראה וניטור של תנועות כוחות צה"ל בתוך הרצועה באמצעות רשת מצלמות וכן פעילים מתצפתים. במהלך מלחמת חרבות ברזל עמד בראש היחידה אסאמה טבש[188]. עד למלחמת חרבות ברזל עמד בראשה עבד אל־עזיז רנתיסי (נהרג בדצמבר 2023)[189].
  • יחידת סייבר[190] ויחידה וטכנית, האחראיות על איסוף מידע על צה"ל באמצעות האינטרנט. פעולות היחידה כוללת פריצה לטלפונים של חיילים באמצעות פיתוי ברשתות החברתיות[191], פריצה לאתרי אינטרנט ישראליים בעלי משמעות צבאית (למשל, פריצה למערכות החשמל של קיבוץ מפלסים[186] ושל בסיסים צבאיים, פריצה למצלמות באינטרנט באזור העוטף[192], ופריצה למערכת מסר לאומי), ועוד. עד למבצע שומר החומות ב-2021 עמד בראש המחלקה הטכנית סאמי רצ'ואן[66], ובראש מחלקת הסייבר עמד ג'ומעה טחלה[66][193][190].
  • יחידת סיגינט (מודיעין אותות), האחראית להפעלה של מערכות האזנה לרשתות קשר צה"ליות גלויות (לדוגמה באזורי האימונים בנגב, שמרוחקים מספר קילומטרים מהרצועה). במבצע עופרת יצוקה נמצאו סורקי תדרים של היחידה, מכוונות לתדרי הקשר של צה"ל בתוך הרצועה.
  • יחידת ידיעות ומודיעין גלוי (אוסינט), האחראית על איסוף וליקוט מידע שמתפרסם בתקשורת הישראלית וברשתות החברתיות, למשל מידע על בסיסי צה"ל או מיקומים של מערכות כיפת ברזל.
  • יחידת הפעלת סוכנים (יומינט), האחראית על הפעלת פעילים בתוך ישראל כדי לאסוף מידע על בסיסים צבאיים, ועל ניסיונות גיוס של מקורות בישראל. ב-2020 פורסם כי היחידה גייסה שני סוכנים מתל אביב ומלוד[194].
  • יחידת ריגול נגדי וביטחון מידע, האחראית על מניעת זליגת מידע לישראל. עד למבצע שומר החומות פיקדו עליה חסן קאוג'י[195][66] וסגנו ואא'ל עיסא (אחיו של מרואן עיסא)[186][195].

אחד ממייסדי מחלקת המודיעין, ומי שעמד בראשה לפחות החל מ־2010, הוא מוחמד חמיס דבאבש, שעמד בראשה עד 2022[186], ונהרג על ידי ישראל במלחמת חרבות ברזל. בזמן מבצע שומר החומות פיקד על המחלקה מוחמד יאזורי[196][197]. בעבר עמד בראש המחלקה גם איימן נופל, שנהרג במלחמה[198]. כמו כן, סגן מחלקת המודיעין, שאדי בארוד, נהרג במלחמה[199].

חלק מפעולות איסוף המודיעין של היחידה מחולקות לאזורים ברצועה. למשל, מ-2019 ועד למלחמת חרבות ברזל אחראי המודיעין הצבאי מטעם חטיבת העיר עזה היה עאדל חמדיה, שנהרג בתקיפה במרחב זייתון[200].

נכון ל-2024 מפקד על המחלקה מחמד עודה[183].

מערך ההסברה

ערך מורחב – מערך ההסברה של חמאס
Thumb
פעילי מערך ההסברה של הארגון, בשנת 2005. ניתן לראות את סמל המערך במרכז

יחידת ההסברה של הארגון אחראית ליצור, לעבד ולהפיץ את תוכני התעמולה ואת הלוחמה הפסיכולוגית של הארגון.

במסגרת היחידה מועסקים צלמים צבאיים המתעדים קרבות בין פעילים לבין לוחמי צה"ל, מסיבות עיתונאים, כנסים ומצעדים צבאיים. כמו כן היחידה מעסיקה עורכי וידאו וכותבי מסמכים האחראים ליצור, לעבד, ולפרסם חומרי תעמולה. היחידה אחראית על ניהול טכני והפעלה של אמצעי המדיה של הארגון, בהם אתר האינטרנט הרשמי וערוץ הטלגרם. פעמים רבות אפשר לראות את סמל היחידה (עם הכיתוב: "Information Office" או "Military Information Department") מוטבע על החומרים שהיא יוצרת.

במהלך מלחמת חרבות ברזל היחידה יצרה ועיבדה סרטוני לוחמה פסיכולוגית רבים הקשורים לחטופים. בנוסף, היחידה יצרה חומרי אינפוגרפיקה רבים.

הפעילות של היחידה מחלוקת בין אזורים שונים ברצועה. לדוגמה, עד למלחמת חרבות ברזל אחראי מערך ההסברה מטעם חטיבת רפיח היה מניר חרב[201], ואחראי מערך ההסברה מטעם חטיבת העיר עזה היה פאדי סלים[202].

בראש מערך ההסברה של הזרוע הצבאית עומד דובר הארגון, אבו עוביידה.

מערך ההסברה של הזרוע הצבאית הוא חלק ממערך הסברה רחב יותר של תנועת חמאס, שכולל גם ערוצי טלוויזיה כגון ערוץ אל-אקצא, עיתונים כגון עיתון פלסטין, ואתרי אינטרנט כגון מרכז המידע הפלסטיני. בראש מערך ההסברה של התנועה עמד פאזי ברהום[203].

מטה הגדה המערבית

מטה הגדה המערבית היא יחידת לחימה שהוקמה על ידי משוחררי עסקת שליט שמקורם בגדה המערבית אך שוחררו לרצועת עזה עקב התנגדות של ישראל. מטרתה הבלעדית של היחידה היא ליזום פיגועי טרור בתוך שטחי יהודה ושומרון באמצעות הקשר שאנשיה מנהלים עם אנשי קשר בגדה.

בראש היחידה עמד מאזן פוקהא עד לחיסולו ב-24 במרץ 2017. חברים אחרים ביחידה הם סאלח אל-עארורי אשר שלט ביחידה מחו"ל ועבד אל-רחמן רנימאת. היחידה שילחה מספר פיגועי התאבדות ביהודה ושומרון ומזרח ירושלים במסגרת "אינתיפאדת הסכינים". פיגועים רבים נוספים נמנעו וסוכלו על ידי פעילות שירות הביטחון הכללי והרשות הפלסטינית. עד למלחמת חרבות ברזל בראש היחידה עמד יאסין רביע[204].

Remove ads

אמצעי לחימה

סכם
פרספקטיבה

ברשות הארגון כמה עשרות אלפי רובי סער AK-47, מאות אלפי רימוני יד, כמה עשרות משגרים ניידים ונייחים וכמה מאות רקטות המאוחסנות בדירים תת-קרקעיים ברצועת עזה, לרוב מתחת לגני ילדים ובתי עלמין.

בנוסף לכך הארגון מחזיק גם בכמות קטנה של נשק ישראלי, אשר נגנב מבסיסים צבאיים ומחיילים בתקריות כגון טבח שבעה באוקטובר.

המערך הרקטי

ערך מורחב – ארטילריה רקטית
Thumb
דגם של רקטת ה-M-75, מייצור עצמי של הזרוע הצבאית, מוצג לראווה בעזה (2014)

לאורך השנים הארגון ייצר ופיתח מגוון רחב של רקטות ונשק ארטילרי, אותן ירה לשטח מדינת ישראל. בהם:

  • פצצות מרגמה – כלי ירייה ארטילרי פשוט, המורכב מקנה מתכתי המחובר למשטח, אשר יורה פצצות במסלול תלול בלבד.
  • קסאם – רקטה פרימיטיבית קצרת-טווח (עד 10 ק"מ) בייצור מקומי. הרקטה מורכבת מצינור מתכת פשוט הממולא בחומר נפץ. הדגמים הראשונים היו עשויים מעמודי תמרורים. בעלת דיוק נמוך.
    • קסאם 1: בעלת טווח מרבי של 3 ק"מ וראש נפץ במשקל חצי קילו.
    • קסאם 2: בעלת טווח של עד 8 ק"מ וראש נפץ במשקל 5–7 ק"ג.
    • קסאם 3: בעלת טווח של 10 ק"מ וראש נפץ במשקל 10–20 ק"ג.
  • גראד - רקטה רוסית לטווח קצר-בינוני (עד 40 ק"מ) ובעלת ראש נפץ במשקל 20 ק"ג.
    • WS-1E – שדרוג סיני של הגראד שהגיע לטווח של 45 ק"מ עם ראשי נפץ במשקל 18–22 ק"ג.
    • S-40 – רקטה בעלת טווח קצר-בינוני (40 ק"מ) וראש נפץ של 20 ק"ג.
  • S-55 – רקטה בעלת טווח בינוני (55 ק"מ) וראש נפץ של 40 ק"ג.
  • פג'ר – רקטה איראנית מתקדמת לטווח בינוני-ארוך, תלוי בדגם.
    • פג'ר 3 – רקטה לטווח קצר-בינוני (עד 45 ק"מ) הנושאת ראש נפץ של 45 ק"ג.
    • פג'ר 5 – רקטה ארוכת-טווח (עד 75 ק"מ) הנושאת ראש נפץ של 90 ק"ג.
    • M-75 – רקטה ארוכת-טווח (עד 75 ק"מ) הנושאת ראש נפץ במשקל 10 ק"ג ומהווה גרסה מקומית של פאג'ר 5 האיראני. הרקטה אינה מצוידת במערכת הנחיה כך שדיוקה מוגבל. נקראת על שם ד"ר איבראהים מקאדמה.
    • M-90 - רקטה ארוכת-טווח (עד 90 ק"מ), גרסה משופרת של רקטת ה-M-75, שהוצגה לראשונה במלחמת חרבות ברזל, אז גם שוגרה לראשונה לעבר מרכז ישראל[209].
  • SH-85 – רקטה ארוכת-טווח (עד 85 ק"מ) המיוצרת על ידי חמאס. נקראת על שם מוחמד אבו שמאללה, שנהרג ב-2014[210].
  • J-80 – רקטה ארוכת-טווח (עד 80 ק"מ) המיוצרת על ידי חמאס, עם ראש נפץ במשקל 20 ק"ג. כינויה ניתן לה על שם בכיר חמאס לשעבר אחמד ג'עברי, שנהרג ב-2012.
  • J-90 – רקטה ארוכת-טווח (עד 90 ק"מ) המיוצרת על ידי חמאס.
  • A-120 – רקטה ארוכת-טווח (עד 120 ק"מ) בעלת ראש קרב של כ-100 ק"ג. נעשה בה שימוש ראשון במסגרת מבצע שומר החומות כששוגרה לעבר אזור ירושלים. קרויה על שמו של ראאד אל-עטאר[211].
  • R-160 – רקטה ארוכת-טווח (עד 160 ק"מ) בעלת ראש קרבי קטן. במבצע 'צוק איתן' רקטה מדגם זה הגיעה עד חיפה (120 ק"מ). נקראת על שם עבד אל-עזיז א-רנתיסי.
  • M-302 – רקטה ארוכת-טווח (עד 90–200 ק"מ, תלוי בדגם) המהווה שכפול סורי של רקטה סינית דומה.
    • M-302 A: בעלת טווח מרבי של 90 ק"מ וראש נפץ במשקל 170 ק"ג.
    • M-302 B: בעלת טווח של עד 100 ק"ג וראש נפץ במשקל 175 ק"ג.
    • M-302 C: בעלת טווח של 140 ק"מ וראש נפץ במשקל 140 ק"ג.
    • M-302 D: בעלת טווח של 160 ק"מ וראש נפץ במשקל 144 ק"ג.
    • M-302 E: בעלת טווח של 200 ק"מ וראש נפץ במשקל 125 ק"ג.
  • עיאש 250 – רקטה ארוכת-טווח (עד 250 ק"מ) הקרויה על שמו של יחיא עיאש. שוגרה לראשונה במהלך מבצע שומר החומות לעבר נמל התעופה רמון[212].

מאז תחילת המאה ה-21 ועד מלחמת חרבות ברזל עמד בראש המערך הרקטי הכלל-רצועתי המפקד איימן ציאם[213][214] - אותו ניסה לצה"ל להרוג במספר סבבי הסלמה[54], עד שהצליח לבסוף בנובמבר 2023.

היסטוריה

מאז סגירת מנהרות ההברחה ממצרים בשנת 2013 על ידי עבד אל-פתאח א-סיסי מיוצרות הרקטות במפעלים תת-קרקעיים ברצועת עזה.

ערב מבצע צוק איתן היו בידי חמאס כ־11 אלף רקטות, רובן לטווחים קצרים ומקצתן לטווחים ארוכים (עד כ־160 קילומטרים). בתום הלחימה, כתוצאה מירי מסיבי לעבר ישראל (כ-4,000 רקטות) ותקיפות מצד ישראל, נותר בידי חמאס כשליש ממספר הרקטות המקורי. לפיכך הציב חמאס בעדיפות גבוהה את הגדלת מלאי הרקטות ופצצות המרגמה ושיפור יכולותיהן הטכניות. לאור לקחי הלחימה במבצע צוק איתן וכן עקב קשיים להבריח לשטח הרצועה מחצי־האי סיני רקטות תקניות ארוכות טווח, חמאס הדגיש את ההצטיידות בנשק תלול מסלול לטווחים קצרים.

כשנה וחצי אחרי מבצע צוק איתן, הוערך בישראל כי חמאס הספיק לחדש את מלאי הרקטות שהיה בידיו ערב העימות, אם כי רובן קצרות טווח. מכיוון שרובן מייצור מקומי, דיוקן נופל מזה של רקטות תקניות. ב-2018 כבר היה ברשותו מאגר גדול יותר. פעילות צה"ל ברצועה לאורך 2018 הפחיתה את מספר הרקטות לכ-6,000. עשרות רקטות לטווח של 100 ק"מ, מאות לטווח של 80 ק"מ, 1,500 לטווח של עד 45 ק"מ ואלפים בודדים לטווח של 20 ק"מ[215].

ערב מלחמת חרבות ברזל היו לחמאס על פי הערכות כ-18,000-20,000 רקטות לטווחים שונים, כגון רקטות מדגם באדר לטווח קצר, פג'ר 5 לטווח של 75–80 ק"מ הכולל את אזור גוש דן עם 90 ק"ג חומר נפץ, רקטה מדגם R-160 או בדר 3 לטווח 160 ק"מ וכושר נשיאה של 250 ק"ג חומר נפץ ודגם עיאש שמגיע למרחק 250 ק"מ[31].

במהלך מלחמת חרבות ברזל, חמאס ירה לשטח מדינת ישראל מעל 9,000 רקטות ופצצות מרגמה. במהלך התמרון צה"ל השמיד אלפי רקטות מדגמים וסוגים שונים, ולפי הערכות מחודש ינואר 2024 לחמאס נשארו כמה מאות בודדות[216].

אמצעי לחימה נוספים

  • עפיפוני תבערה – עפיפון אליו קשור בחוט מכל דלק קטן ובו רצועת בד בוערת. העפיפון משוגר ונישא על גבי רוחות מערביות מעבר לגדר. כשנוחת בצד הישראלי הוא מצית שדות חקלאיים או יערות בישובי הנגב המערבי.
  • בלוני תבערה (או פצצת בלון) – מספר בלונים המנופחים בעזרת גז קל וקשורים אחד לשני. הם נושאים חומרי דליקה ובעירה ונעים עם הרוח. מטרתם להצית שריפות בשדות חקלאיים צמודי גבול.
  • בלוני נפץ – מספר בלונים הקשורים לחומר נפץ ונעים עם הרוח מרצועת עזה לכיוון ישראל. מטרתם להפריע לתושבי עוטף עזה בעזרת פיצוצים רועשים. בחודש יוני 2019, הופרח לראשונה רימון מאולתר שאף נועד לפגוע פיזית בתושבים אך לא עשה כן.

היתרון העיקרי של השלושה האחרונים הוא שהם חמורים מספיק כדי להפריע לחייהם של תושבי עוטף עזה וחקלאיהם אך לא חמורים מספיק כדי לגרור תגובה נרחבת מצד ישראל (למעט הרחבת וצימצום מרחב הדיג העזתי).

פרויקט המנהור

ערכים מורחבים – מנהרות הברחה ברצועת עזה, מנהרות לחימה ברצועת עזה

הנשק האסטרטגי החשוב ביותר של הגדודים הוא מנהרות הלחימה וההברחה משלושה סוגים שונים[217]:

בסה"כ קיימות ברצועת עזה כ-5,000 מנהרות המשמשות לפיקוד, בקרה, תנועה ואספקה[218]. בעבר החזיק הארגון במספר מנהרות על ציר פילדלפי, אשר נהרסו ברובן על ידי צבא מצרים[219].

Remove ads

שיתופי פעולה

הארגון נוהג לשתף פעולה עם עוד שמונה ארגונים ברצועת עזה[220]. לעיתים מתאם איתם את הירי לעבר ישראל ולעיתים מקבל או כופה עליהם להשתתף בהפסקות אש:

כמו כן משתף הארגון פעולה עם ארגונים אחים בטריטוריות אחרות: חזבאללה בלבנון, גדודי חללי אל-אקצא ברשות הפלסטינית, וארגון מג'לס שורא אל-מוג'אהדין פי אכנאף בית אל-מקדס בסיני.

Remove ads

פעילים בולטים

פעילים שנהרגו

  • עימאד עקל היה ראש הזרוע הצבאית הראשון של חמאס. נהרג בשנת 1993 בהתקלות עם מסתערבים ברצועת עזה.
  • כאמל כחיל, היה סגנו של יחיא עיאש ("המהנדס"), ראש הזרוע הצבאית של חמאס. נהרג בפיצוץ מסתורי בשכונת שיח' רדואן בעזה בשנת 1995.
  • יחיא עיאש ("המהנדס") היה ראש הזרוע הצבאית של חמאס. נהרג בשנת 1996 באמצעות טלפון סלולרי ממולכד.
  • מוחי א-דין א-שריף ("המהנדס" 2), תפס את מקומו של יחיא עיאש כמכין המטענים הראשי של חמאס. נהרג בשנת 1998.
  • האחים עוודאללה, מפקדי הזרוע הצבאית של חמאס בגדה עד חיסולם ב-1998.
  • איימן עדנאן אל-חלאווה, היה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בשכם בתחילת האינתיפאדה השנייה. נהרג בפעילות של ישראל באוקטובר 2001.
  • מחמוד אבו הנוד, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בגדה אחרי חיסול האחים עוודאללה. נהרג בירי טילים למכוניתו בנובמבר 2001[225].
  • קייס עדואן, מפקד ומהנדס בכיר של חמאס בשומרון, אחראי לטבח ליל הסדר. נהרג במצור של צה"ל, השב"כ והימ"מ ב-5 באפריל 2002 אחרי שנורה בראשו והבית בו התבצר נהרס על ידי דחפור D9 משוריין של צה"ל.
  • סלאח שחאדה ניהל את הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה אחרי ניסיון החיסול הכושל של מוחמד דף ב-2002. נהרג על ידי פצצה במשקל טון שהוטלה על ביתו ושהרגה 16 אנשים[226].
  • מוהנד טאהר, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס באזור השומרון במהלך האינתיפאדה השנייה. נהרג בפעילות של ישראל יחד עם פעיל בכיר נוסף עימאד דראוזה ביולי 2002[227].
  • נאסר עסידה, היה בכיר המבוקשים בשומרון. נהרג בהיתקלות עם כוחות שייטת 13 במרץ 2003[228].
  • עלי עלאן, בכיר המבוקשים בכלל שטחי איו"ש. נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל במרץ 2003[229].
  • יאסר טאהא, אחד מראשי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה בזמן האינתיפאדה השנייה. נהרג בפעילות של ישראל ביוני 2003.
  • עבדאללה קוואסמה, בכיר המבוקשים בחברון. נהרג בהיתקלות עם הימ"מ ביוני 2003[230].
  • אחמד באדר, יורשו של קוואסמה. נהרג במצור על ידי כוחות צה"ל יחד עם עוזרו עז א-דין מיסק בספטמבר 2003.
  • באסל קוואסמה, יורשו של באדר. נהרג על ידי דחפור D9 של צה"ל בספטמבר 2003[231].
  • מוחמד אל-חנבלי, היה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בשכם. נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל בשכם בספטמבר 2003[232].
  • איימן סיאם, ראש מערך הרקטות. תיפקד בתפקיד זה לפחות מאז תחילת המאה ה-21[213]. במבצע עופרת יצוקה[233] ב-2008, ניסה צה"ל להתנקש בו. במבצע צוק איתן ב-2014 דווח בטעות שנהרג, אך לאחר מכן צה"ל חזר בו[234][235]. לבסוף נהרג בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל[236], אז חמאס אישר את מותו.
  • באסם עיסא, היה מפקד חטיבת עזה. נהרג במבצע שומר החומות ב-2021.
  • סעד ערביד, היה אחד מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה. נהרג בפעולה של ישראל באוקטובר 2003.
  • ואאל נסאר, פעיל בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ואחראי על פרויקט הקסאם ועוזרו, מוחמד סרסור שעסק בתכנון פיגועים ובגיוס פעילים לארגון. נהרגו בטיל שנורה ממסוק חיל האוויר לעבר אופנוע שרכבו עליו ב-30 במאי 2004.
  • עדנאן אל-ע'ול, היה מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה, מומחה להכנת מטעני נפץ, "אבי התעשייה הצבאית הפלסטינית", "אבי הקסאם", ויד ימינו של ראש גדודי עז א-דין אל-קסאם, מוחמד דף. אחראי לרצח עשרות חיילים ואזרחים ישראלים. נהרג על ידי צה"ל בסיכול ממוקד באוקטובר 2004.
  • אחמד סארי, פעיל בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה. נהרג בתאונת עבודה בביתו בזמן הכנת מטען.
  • אסעד ריאן, פעיל חבלה בצפון רצועת עזה ואחיו של השייח' ניזאר ריאן. נהרג בהתפוצצות בזמן עצרת של חמאס בשנת 2005. לטענת הפלסטינים הוא נהרג על ידי ישראל.
  • חסן אבו שקפה, ממפקדי הזרוע הצבאית של חמאס בצפון הרצועה. נהרג בזמן הכנת מטען בבית לאהיא ביוני 2008[237].
  • אשרף מושתהא, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בשכונת תופאח בבית לאהיא. נהרג בזמן הכנת מטען בבית לאהיא ביוני 2008.
  • הש'ייח ניזאר ריאן (נודע בכינוי: "הענק"), המופתי של גדודי עז א-דין אל-קסאם, נהרג במחנה הפליטים ג'באליה בהפצצה של חיל האוויר על ביתו ב-1 בינואר 2009[238], במהלך מבצע עופרת יצוקה.
  • אמיר מנסי, מפקד המערך הארטילרי במרחב העיר עזה, נהרג בתקיפת חיל האוויר הישראלי בעת שניסה לשגר פצצת מרגמה לעבר כוחות חטיבת גולני ב-10 בינואר 2009 במסגרת מבצע 'עופרת יצוקה'[239].
  • מחמוד אל-מבחוח, נהרג בבית מלון בדובאי ב-20 בינואר 2010, בהתנקשות המיוחסת למוסד[240].
  • אחמד ג'עברי, ראש בפועל של גדודי עז א-דין אל-קסאם ומנהיג הצבא העממי של חמאס, בין השאר החזיק בגלעד שליט. נהרג בעזה ב-14 בנובמבר 2012. כונה על ידי התקשורת הישראלית "רמטכ"ל חמאס".
  • אחמד אבו ג'לאל, מפקד פלוגה במערך הקרקעי של חמאס, נהרג בנובמבר 2012 בעת שהיה בדרכו לשגר טיל נ"ט.
  • ח'אלד שאער, בכיר במערך הנ"ט של חמאס, נהרג בנובמבר 2012[241].
  • מוחמד שעבאן, מפקד בקומנדו הימי של חמאס בעזה, נהרג ב-8 ביולי 2014 במהלך מבצע צוק איתן בכלי רכבו יחד עם שלושה מחבלים נוספים.
  • מוחמד אבו שמאלה, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בדרום הרצועה. אחראי מנהרות ההברחה ברפיח. נהרג במבצע צוק איתן[242].
  • ראאד אל-עטאר, מפקד חטיבת רפיח. היה מפקד החטיפה של גלעד שליט. שלח מחבלים למרחב סיני כדי שיבצעו ירי רקטות לעבר אילת. נהרג במבצע צוק איתן[243].
  • מוחמד אל-ע'ול, אחראי הכספים של חמאס. נהרג מהפגזה של חיל האוויר על מכוניתו ב-24 באוגוסט 2014 במסגרת מבצע 'צוק איתן'[244].
  • מאזן פוקהא, ראש "מטה הגדה" של חמאס. נהרג בידי מתנקש ב-24 במרץ 2017[245].
  • נור בראכה, סגן מפקד גדוד מזרח ח'אן יונס של חמאס. נהרג בהיתקלות כוח צה"ל עם מחבלי חמאס בח'אן יונס ב-11 בנובמבר 2018 במסגרת מבצע סודי של מערך המבצעים המיוחדים[246].
  • עלי קאדי, מפקד כוחות ביחידת הנוח'בה, יחידת העילית של חמאס. מהמתכננים והמפקד של כוחות הנוח'בה בטבח שבעה באוקטובר. נהרג ב-13 באוקטובר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
  • איימן נופל, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס במרכז הרצועה. היה עצור בידי מצרים, ברח מהכלא בפברואר 2011. נהרג ב-17 באוקטובר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
  • שאדי בארוד, סגן ראש מחלקת המודיעין של חמאס. נהרג ב-26 באוקטובר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
  • עיסאם אבו רכבה, ראש המערך האווירי של חמאס. נהרג ב-28 באוקטובר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
  • מוחמד עסאר (עצאר), ראש מערך הנ"ט של חמאס. נהרג ב-1 בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
  • ג'מאל מוסא, מפקד מנגנון הביטחון המיוחד של משטרת חמאס ברצועה. בשנת 1993 ביצע פיגוע ירי לעבר כוחות צה”ל שהיו בסיור בשטח רצועת עזה. נהרג ב-5 בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
  • אחמד ע'נדור, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בצפון רצועת עזה. נהרג בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל[236].
  • עבד אל-פתאח מעאלי, סגנו של יחיא עייאש ("המהנדס") נהרג בתאריך 30 בדצמבר 2023 ברצועת עזה על ידי ישראל. החיסול נחשב לסגירת מעגל משמעותית מאחר ש-30 שנה נחשב למבוקש על ידי צה"ל. [דרוש מקור]
  • סאלח אל-עארורי, ממונה על פעילות הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון וסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס. נהרג ב-2 בינואר 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
  • מרואן עיסא, סגן מפקדה של הזרוע הצבאית של חמאס. לשעבר מפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם, מאז מותו של אחמד ג'עברי ועד חזרתו של מוחמד דף לתפקיד. נהרג ב-11 במרץ 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
  • ע'אזי אבו טמאעה, אחראי אמצעי הלחימה ולשעבר מפקד מחנות המרכז בזרוע הצבאית[98]. נהרג ב-11 במרץ 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל יחד עם מרוואן עיסא.
  • מחמד דבאבש, לשעבר ראש מערך המודיעין. נהרג בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל[247].
  • ראא'ד ת'אבת, ראש מטה כוח האדם, נהרג במרץ 2024 במבצע ניתוח מקומי במהלך מלחמת חרבות ברזל[248].
  • מוחמד דף, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס. נהרג בהתנקשות ביולי 2024[249].
  • ראפע סלאמה, מפקד חטיבת ח'אן יונס בזרוע הצבאית. נהרג ביולי 2024 בח'אן יונס בהתנקשות במוחמד דף במהלך מלחמת חרבות ברזל.
  • רווחי מושתהא, ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס, מעורב בחטיפת נחשון וקסמן וממשוחררי עסקת שליט. על פי דיווח של העיתון א-שרק אל-ווסט, נהרג בפיצוץ מנהרה במהלך מלחמת חרבות ברזל ביולי 2024.
  • סאמח א-סראג', האחראי לביטחון הפנים ברצועת עזה בממשלת חמאס, נהרג ביחד עם רווחי מושתהא ביולי 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל מפיצוץ מנהרה.
  • יחיא סינוואר, ראש חמאס בעזה, אחד ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס, ואחיו הגדול של מוחמד סנוואר, המוציא לפועל של טבח שבעה באוקטובר.
  • אחמד שמאלי, סגן מפקד חטיבת עזה. נהרג בסיכול ממוקד במהלך מבצע עוז וחרב במרץ 2025.[63]
Remove ads

הכרה כארגון טרור

בישראל וארצות הברית הן הלשכה המדינית והן הזרוע הצבאית של חמאס מוגדרים כארגון טרור. בדצמבר 2014 הוצא מרשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי[250], החלטה שהתהפכה בשנת 2023 כאשר בית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי קבע שהיא התקבלה תוך הסתמכות על נתונים שגויים.[251]

ימים ספורים לאחר מכן הוכרז הארגון כארגון טרור על ידי בית המשפט המצרי[252].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גדודי עז א-דין אל-קסאם בוויקישיתוף

ד"ר מיכאל מילשטיין, מהי הנחבה, הכוח המיוחד של חמאס?, אתר מערכות, 2023

הערות שוליים

Loading content...
Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads