שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
סיכול ממוקד
טקטיקה ללוחמה בטרור מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
סיכול ממוקד הוא אסטרטגיה וטקטיקה ללוחמה בטרור שפיתחה ישראל ובה כוחות הביטחון פוגעים והורגים באופן ממוקד פעילי טרור במטרה לסכל פיגועים ולפגוע בארגוני הטרור. ישראל רואה בפעילות הסיכול הממוקד, המופנית נגד פעילי טרור, תוך השתדלות שלא לפגוע באזרחים שאינם עוסקים בטרור, בגדר הגנה עצמית המותרת על פי כללי החוק והמוסר.
.jpg)
Remove ads
שם ואטימולוגיה
השם "סיכול ממוקד" הוא תחדיש שטבעו ממשלת ישראל וצה"ל במהלך האינתיפאדה השנייה לתיאור פעולה צבאית של צה"ל המכוונת להתנקשות בפעילי טרור פלסטינים. עם תחילת השימוש במונח נטען על ידי ישראל כי בכל המקרים מדובר בפעולה נגד "פצצה מתקתקת", המסכלת באופן ברור ומיידי פעולות טרור ספציפיות. בהמשך הורחב השימוש במושג, והוא מתאר כל התנקשות בפעיל המעורב בטרור, בין אם הוא פעיל טרור בעצמו, או מנהיג בארגון שעוסק בטרור. מושג ספציפי זה בא כתחליף למושג הכללי יותר "חיסול", ששימש קודם לכן גם לתיאור פעילות מסוג זה שנעשתה קודם לכן, כדוגמת ההתנקשות ביחיא עיאש או באבו ג'יהאד.[2] בעיתונות האמריקנית מכונה פעולה כזו targeted killing ("הריגה מוכוונת"). בעיתונות הערבית מכונה פעולה כזו "התנקשות" (اغتيال, אע'תיאל).
Remove ads
מטרות הסיכול הממוקד
לסיכול הממוקד יש מספר מטרות:
- מניעה – במקרה של "פצצה מתקתקת", הריגת מחבל העומד לבצע פיגוע היא דרך למניעת פיגוע זה. בנוסף, המאמץ המתמיד הנדרש לשמירה על החיים, מגביל את יכולת הפעולה של המחבלים. הסיכול מופעל לא רק נגד מחבלים מתאבדים אלא גם נגד מהנדסי חבלה ונפץ, מניחי מטענים וחוליות המשגרות רקטות קסאם, גראד ופצמ"רים.
- הרתעה – לגרום ליורשים אפשריים ולתושבים לפחד לבצע פיגועי טרור.
- פגיעה – הסיכול הממוקד אמור לפגוע בתשתיות הטרור ולעכב את התפתחותן. בנוסף, הוא מסלק ניסיון מבצעי רב שנצבר על ידי המחבל שנהרג (דבר שנכון במיוחד כאשר המחבל שנהרג הוא מנהיג בכיר, מפקד שטח או מהנדס המייצר מטעני חבלה, חגורות נפץ ורקטות ארטילריות).
ישראל רואה בסיכול הממוקד גישה שיש בה שמירה על טוהר הנשק, משום שלטענתה, בסכסוך המתמשך בין שני העמים החיים בין הירדן לים, נוקטים הפלסטינים באופן שיטתי בטרור חסר הבחנה, המכוון כלפי תושבי ישראל באשר הם. ישראל טוענת כי אינה מגיבה בפעולות תגמול ברוטליות של עין תחת עין, אף שפעולות מסוג זה היו מקובלות בעשור הראשון לקיום המדינה, אלא מנסה להתמקד רק במי שנלחם נגדה, באמצעות הסיכול הממוקד.
בג"ץ, בפסק דין בדבר חוקיות הסיכולים הממוקדים, ב-14 בדצמבר 2006, פסק כי על הסיכול הממוקד לשמש למטרות מניעה בלבד ולא למטרת נקם, ענישה או הרתעה.
Remove ads
ביצוע הסיכול הממוקד
סכם
פרספקטיבה
האמצעי המקובל ביותר לביצוע סיכול ממוקד הוא כלי טיס, היורים טילים אל מטרתם. המודיעין מאתר את המטרה וכשניתן "אור ירוק" (אישור לפעולה) מוזנקים כלי טיס לאוויר ופוגעים במיועד להריגה. אמצעים נוספים הם, בין השאר, הטמנת מטען נפץ והפעלתו ברגע הנכון, הטלת פצצה (כמעט תמיד פצצה מונחית) ממטוס קרב, ירי מטווח קרוב על ידי כוח צבאי כגון המסתערבים, וירי צלפים.
עם זאת, בכל אחד משלבי הסיכול, קרי: איתור המטרה, מעקב, וידוא, הזנקת כוח וירי, ישנה אפשרות לבטל מיידית את הפעולה אם קיים חשש סביר לפגיעה בלתי-מידתית בבלתי מעורבים. בסופו של דבר, גם כאשר הטייס באוויר וישנו אישור של מפקד המטה ואישור של אמ"ן או השב"כ שמדובר במטרה, השאלה האם ללחוץ על ההדק מונחת לפתחו של הטייס והוא יכול להחליט לבטל את התקיפה גם ברגע האחרון.[3]
חרף השם "סיכול ממוקד", לא תמיד הסיכול הוא אכן ממוקד. המחבלים הפלסטינים חיים בקרב האוכלוסייה האזרחית, ופגיעה מדויקת, שבה ייפגעו אך ורק מחבלים, קשה מאוד לביצוע. לעיתים המחבלים מקיפים את עצמם באזרחים באופן מכוון על מנת שאלה ישמשו כמגן אנושי. כתוצאה מכך פעמים רבות בפעולות הסיכול הממוקד נפגעים גם אנשים שלא היו יעד של הסיכול הממוקד. לשיא הגיעו הדברים בהריגתו של בכיר גדודי עז א-דין אל-קסאם של חמאס, סלאח שחאדה, ביולי 2002, כששתי פצצות במשקל של חצי טונה כל אחת הוטלו על ביתו בלב שכונה צפופה בעזה, וכתוצאה מהפעולה נהרגו לא רק שחאדה ועוזרו, אלא גם אשתו וילדיו, וכן דיירי בתים אחרים בסביבה. בסך הכול נהרגו 15 פלסטינים, בהם שמונה ילדים. מצד שני, הניסיון לצמצם פגיעה בעוברי אורח הביא לכישלונן, המלא או החלקי, של פעולות אחדות. דוגמה בולטת לכך היא הניסיון להרוג את צמרת החמאס במבצע קטיף כלניות, שנכשל. עם זאת, החל מ-2005 כמות האזרחים שנהרגו בסיכולים הממוקדים ירדה באופן דרסטי.[4]
מאז 2003 שיכלל צה"ל את טכניקות הסיכול הממוקד שלו. הטכניקות שוכללו במספר מישורים:
- קשר עם השב"כ – הוקם מערך תיאום המאפשר לבצע סיכול ממוקד תוך דקות מקבלת המידע המודיעיני על ידי השב"כ וקשר בזמן אמת מתנהל בין הטייס לחפ"ק ולשב"כ. מערך זה אורגן בידי יובל דיסקין, סגנו של אבי דיכטר.
- חימוש מונחה מדויק – בהתחלה בוצעו הסיכולים באמצעות טיל הלפייר סטנדרטי, המיועד במקור נגד טנקים. אי-ההתאמה של החימוש למטרה גרמה לכשלונן של מספר פעולות. בעקבות מספר סיכולים ממוקדים במחנה הפליטים נוסייראת, נחשף שבידי צה"ל יש טיל חדש המותאם במיוחד להריגת מחבלים בתוך מכוניות, הן מבחינת הנחיה והן מבחינת ראש הקרב, אך סוג החימוש המדויק לא הותר לפרסום. ב-2014 הותר לפרסום שחלק מהסיכולים הממוקדים נעשו באמצעות טיל ה"תמוז" שהותאם לשיגור ממסוקי ה"צפע" (AH-1 קוברה) של חיל האוויר הישראלי.[5] עבור מטרה סטטית נעשה שימוש גם בפצצות מונחות כגון ברד-חד (פצצת SDB) – פצצה במשקל 125 ק"ג עם חומר נפץ במשקל 16 ק"ג, הניתנת לשיגור ממרחק של כ-100 ק"מ, על ידי מטוסי הקרב F-15, F-16 ו-F-35I אדיר.[6]
- פלטפורמות תקיפה – את רוב התקיפות באינתיפאדה השנייה ביצע צה"ל באמצעות מסוקי קרב, בעיקר באמצעות מסוקי AH-64 אפאצ'י (שנהפך לאחד הסמלים העיקריים למדיניות זו בעיני הפלסטינים) אך פעמים רבות גם על ידי מסוקי AH-1 קוברה. צה"ל ביצע מספר תקיפות אוויריות גם בידי מטוסי קרב (בעיקר F-16), בייחוד כאשר נדרשו פצצות כבדות (כמו בהריגת בכירי הטרור של החמאס: סלאח שחאדה וניזאר ריאן). לקראת סוף 2004 החלו להישמע טענות מפי הפלסטינים שחלק מתקיפות הטילים של חיל האוויר בוצעו בידי כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים), טענות אלו זכו לחיזוק גם בהדלפה של ויקיליקס.[7] רק ביולי 2022 התירה הצנזורה הצבאית לפרסום שצה"ל ביצע סיכולים ממוקדים גם באמצעות כטב"מים, בהם ה"זיק" וה"איתן". כיום מבצע חיל האוויר הישראלי סיכולים ממוקדים באמצעות מגוון כלי טיס, כולל מטוסי קרב ומסוקי קרב.
פעילי הטרור הבכירים ביותר שנהרגו בסיכול ממוקד הם אחמד יאסין, שהיה מנהיג ומייסד תנועת חמאס, סאלח אל-עארורי ששימש כממונה על פעילות הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון וסגן ראש הלשכה המדינית של הארגון ואחמד ג'עברי שהיה מפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם.
Remove ads
הוויכוח סביב השימוש בסיכול ממוקד
סכם
פרספקטיבה
הסיכול הממוקד נתון לביקורת בקהילה הישראלית והבין-לאומית, בעיקר בקרב ארגוני זכויות האדם הרואים בסיכול ממוקד הוצאה להורג ללא משפט. כמו כן מושמעת ביקורת במדינות אירופה ומדינות ערב. ארצות הברית ברוב המקרים, במיוחד אחרי פיגועי 11 בספטמבר, מסכימה שזכותה של ישראל להשתמש בסיכולים ממוקדים ואף נקטה בטקטיקה דומה בעצמה כנגד אל-קאעידה. בעיתונות האמריקנית מקובל לתרגם את הביטוי "סיכול ממוקד" ל-targeted killing ("הריגה ממוקדת"). דוגמאות לפעולות צבאיות שביצעה ארצות הברית, בעלות מאפיינים מסוימים הדומים לאלו של הסיכול הממוקד, ניתן לראות במבצעי נקם במלחמת העולם השנייה וחנית נפטון בו התנקשו באוסאמה בן לאדן, כמו גם ההתנקשות באבו בכר אל-בגדאדי (מנהיג המדינה האסלאמית וארגון הטרור דאעש).
הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון אמר בנוגע לסיכולים הממוקדים:
"סיכול ממוקד" אינו נועד להעניש מחבלים על פעולותיהם בעבר – הוא נועד לצורך מניעת פעולותיהם בעתיד. בשבע השנים שעברו מאז החלה מלחמת הטרור הפלסטינית, אירע רק מקרה בודד בו חיסל צה"ל אזרח בכוונה, יחד עם מחבל, במהלך מבצע. המחבל המדובר נטל חלק מרכזי בתכנון ובביצוע פיגועי התאבדות רבים. בפעם הראשונה שהייתה לנו ההזדמנות לחסל אותו, הוא שהה בחברת בנותיו, וביטלנו את המבצע כדי לחוס על חייהן. שישה חודשים לאחר מכן, שוב בחרנו לחסל אותו כשהיה לבד עם אשתו. האם העובדה שגם אשתו נהרגה הפכה את המשימה שלנו לבלתי צודקת? האם דחיית חיסולו – אשר כתוצאה ממנה הוא הספיק לפקד על הריגתם של ישראלים רבים – הייתה צעד נבון?
(הקישור אינו פעיל, 29 באוגוסט 2016)
הדיון סביב הסיכול הממוקד נסוב סביב מספר נקודות:
- סיכול ממוקד אל מול העמדה לדין – תומכי הסיכול הממוקד סוברים שטרוריסט הפועל בשטח עוין ואינו נגיש למעצר רגיל, מהווה מטרה צבאית שאינה מוגנת על ידי אמנת ז'נבה וזכויות אדם אחרות, כמו לוחם בצבא אויב במהלך מלחמה. בהתאם לכך, נטען שלאחר מבצע חומת מגן פחת מאוד הצורך בסיכולים ממוקדים ביהודה ושומרון, משום שניתן היה לעצור את ראשי הטרור שם, לעומת רצועת עזה בה פעולות מעצר הן כמעט בלתי אפשריות.[8][9] לעומתם, מתנגדי הסיכול הממוקד טוענים שיש להעמיד את המחבלים לדין, ולתת לבתי המשפט לקבוע את עונשם, שכן הוצאה להורג ללא משפט היא רצח, גם אם קורבנה הוא רוצח בעצמו.[10] כמו-כן, יש הטוענים כי הזמינות של אמצעי הסיכול הממוקד והמחיר הנמוך יחסית בהפעלתו (בהיותו אש מנגד), הביאה לכך שהצבא תומרץ להחיל את ההגדרה של טרוריסט או לוחם על קטגוריה רחבה של אנשים – לא רק מי שנושא נשק, אלא גם מי שמתכנן את הפעולות או מורה עליהן, כפי שעלה מעמדת המדינה בבג"ץ.[11] היו שטענו כי גישה זו אפשרה לצבא להתנקש בחייהם של מנהיגים פוליטיים, כאשר די היה בחברות בארגון צבאי או טרוריסטית, כסוג של סיוע לפעולה עוינת, כדי להצדיק התנקשות, כשמידת המעורבות הישירה של ההורג בטרור אינה תמיד מובהקת.[12]
- שימוש בסיכול ממוקד כענישה – בעוד ממשלת ישראל טוענת שהסיכול הממוקד משמש רק כלחימה כנגד טרוריסטים פעילים, מתנגדי הסיכול הממוקד טוענים שחלק מהסיכולים נעשים מתוך מטרת ענישה. לטענתם, חלק מההרוגים בסיכולים הממוקדים הם פעילים פוליטיים שאינם עוסקים ישירות בטרור. חלק מתומכי הסיכולים הממוקדים טוענים שטרוריסט שלוקח חלק במאבק כנגד ישראל הוא מטרה לגיטימית גם אם אין מידע קונקרטי על מעורבות עכשווית שלו בטרור. אחרים מגבילים את ההצדקה לשימוש בסיכול ממוקד למי שיש עליו מידע שהוא עוסק באופן עכשוויי בטרור, ומהווה מה שמכונה "פצצה מתקתקת". בהקשר זה הועלו טענות לגבי סיכולים ממוקדים ספציפיים שהם נעשו ללא צורך, משיקולים פוליטיים: דוגמה לכך היא הריגתו של מוחמד שייח' חליל, אחד מראשי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, שעליו דווח בעת כינוס של מרכז הליכוד. יש, בימין ובשמאל, שקישרו בין הפעולה לבין השאיפה לקדם את סיכוייו של אריאל שרון אצל חברי המרכז.[13]
- נפגעים חפים מפשע – נטען שברבים מהסיכולים הממוקדים נהרגים עוברי אורח, שאינם שותפים לפעילות טרור. בהקשר לאפשרות הפגיעה באזרחים במהלך סיכול ממוקד, נטען שאין אפשרות להימנע מכך מכיוון שאחרת טרוריסטים יתחבאו תמיד מאחורי אזרחים ויזכו לחסינות מפגיעה. כן נטען שישנה אחריות מסוימת על האזרחים שאינם מתרחקים מהטרוריסטים הללו ואינם מקיאים אותם מקירבם אלא הופכים אותם לגיבורי תרבות.[14] בסיכול הממוקד נהרגים לעיתים אזרחים, אך ההרג (הנלווה והלא מכוון) הוא מידתי ביחס לתועלת הצבאית של הפעולה: הרג המחבל וסיכול פיגועים. בפעולות מלחמתיות ברחבי העולם, לא אחת נפגעו אזרחים במהלך הלחימה, וכך היה למשל בהפצצות של ארצות הברית ובריטניה כלפי גרמניה ויפן במלחמת העולם השנייה. "לעומת זאת ישראל אינה מפציצה ערים שלמות אלא פועלת נגד המחבלים ושולחיהם באופן כירורגי. גם אם נפגעים אזרחים חפים מפשע בסביבה הרי שלשון המאזניים אומרת כי אם עומדת ההגנה על חייהם של אזרחים ישראליים מול הגנה על פלסטינים, חיי הישראליים עדיפים."[15] לעומת זאת, מתנגדי הסיכול הממוקד שואלים האם יש הבדל בין דמם של הנהרגים לדם הישראלים הנרצחים. הטענה התעוררה במיוחד לאחר הפצצת הבית בו שכן סלאח שחאדה, בו נהרגו עוד 13 אזרחים, בהם ילדים וטף, ונפצעו כ-150.[16] במקרים רבים נפצעים ונהרגים מספר רב של אזרחים שאינם קשורים לטרוריסטים, ולכן השימוש במושג "סיכול ממוקד" מטעה ולטענת המתנגדים לכך אינו מוסרי.[10] לפי ארגון בצלם, בסיכולים נהרגו 337 פלסטינים בעוד שרק 208 פלסטינים היוו מטרות לסיכול ממוקד.[17]
- כדאיות ויעילות – כנגד השימוש בסיכולים ממוקדים נטען שמותם של טרוריסטים וחפים מפשע בסיכולים מביא למעגל דמים ועדיף להימנע מסיכול ממוקד ולהתמקד בפעילות הגנתית. לטענת המתנגדים, לכל מנהיג טרור שנהרג נמצא מחליף. כדוגמה הם מביאים את הסיכול הממוקד של עבאס מוסאווי כמנהיג החזבאללה, שהביא להחלפתו על ידי חסן נסראללה (ולפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה, אליבא דחזבאללה). דוגמה נוספת שמובאת היא סיכולו הממוקד של ראאד כרמי, שגרר הקצנה משמעותית בעמדות הפת"ח לגבי פיגועים בתוך ישראל. יש המייחסים לסיכולו של כרמי גם את מרץ השחור, כחודש וחצי לאחר הסיכול, חודש בו נהרגו קרוב ל-130 ישראלים. דוגמה נוספת שמובאת היא סיכולו הממוקד של אבו עלי מוסטפא, שגרר את ההתנקשות ברחבעם זאבי על ידי מחבלי החזית העממית.
- סוג אחר של טיעוני כדאיות עניינו היעדר חשיבה מדינית. על-פי קו טיעון זה, יש המבקרים את השימוש בטכניקת הסיכולים הממוקדים ככזו שהתנתקה מן ההיגיון המדיני שאמור להנחות אותה, וככזו נבחרת אך משום שהאמצעי זמין. זהו מקרה של "רציונליות אינסטרומנטלית", במסגרתו האמצעים והזמינות שלהם היא שמכתיבה את ההיגיון הצבאי. בתוך כך, נטען כי נתונים כמותיים מלמדים כי הסיכולים הממוקדים מסייעים לכל היותר בטווח המידי, וברמת מדיניות לטווח הבינוני-ארוך לא ניתן להצביע על תרומה שלהם בהפחתת פעולות טרור, אלא להפך. עוד נטען כי השיח הציבורי אינו עוסק די הצורך בהיגיון המדיני מאחורי פעולת הסיכול. על-פי גישת ביקורת זו, גם המבקרים את השימוש באמצעי הסיכולים הממוקדים המתמקדים בהיבטי זכויות אדם ודין, לוקים בכשל בבסיס השיח, העוסק בשאלות אופרטיביות כדוגמת היחס בין בלתי מעורבים לפעילים, או מידת הבכירות של המחבל או בהיבטים המשפטיים של המדיניות.[18]
- תומכי הסיכולים הממוקדים מביאים דוגמאות נגדיות המראות על ירידה בכושר ארגוני טרור לפעול במשך זמן רב בעקבות סיכול ממוקד של בכירים בארגון. לטענתם, השימוש הנרחב בסיכולים פגע באיכות ההנהגה של ארגוני הטרור, וגרם לאובדן ניסיון וידע רב שהצטבר בידי בכירי המחבלים ומהנדסי הטרור. כתוצאה מכך "איכות" הפיגועים ירדה באופן ניכר, דבר שגרם להרבה יותר "תאונות עבודה"[19] והקל על מערכת הביטחון לסכל פיגועים ולחשוף התארגנויות טרור. בנוסף, הפעולות כנגד מנהיגי הטרור גורמות להם להתעסק בהישרדות עצמית, דבר שמפחית את היכולת המבצעית שלהם להוציא פיגועים לפועל.[20] כנגד הטענה על מעגל דמים, הם מביאים כדוגמה את השקט היחסי ששרר אחרי סיכול ממוקד של בכיר הטרוריסטים הפלסטיניים ומייסד החמאס, ה"שייח" אחמד יאסין, כיוון שהמוטיבציה לנקמה הייתה צריכה להיות ברמה חסרת תקדים. עוד טענה שמביאים תומכי הסיכולים ליעילותם הן הפסקות האש (ה"הודנה" וה"תהדייה") שחמאס נאלץ לסכם עם ישראל עקב פגיעה קשה בפעיליו ובהנהגתו בסיכולים ממוקדים ופעולות עומק צבאיות.
לטענת אחרים, הסיכול הממוקד היא טקטיקה הכרחית לצמצום הטרור אך איננה מספיקה. לדידם, טקטיקה זו – על כל יתרונותיה – אינה מהווה תחליף למבצע קרקעי רחב-היקף לטיהור תשתיות הטרור ופגיעה כמותית נרחבת במחבלים (דוגמת מבצע חומת מגן).
פסיקת בג"ץ בנוגע לסיכול הממוקד
ערך מורחב – בג"ץ הסיכולים הממוקדים
ב-14 בדצמבר 2006 פסק בג"ץ בנוגע לעתירה שהגישו שני ארגוני שמאל כנגד הסיכול הממוקד.[21] לפי פסק הדין כל סיכול ממוקד ייבחן לגופו שכן "אין לקבוע מראש כי כל סיכול ממוקד הוא אסור על פי המשפט הבין-לאומי, כשם שאין לקבוע מראש כי הוא מותר". בג"ץ קבע שאזרחים פעילי טרור אינם נחשבים כלוחמים, אך מנגד אינם נהנים מההגנה שהחוק הבין-לאומי נותן לאזרחים. בפסיקה קבע בג"ץ כללים שלאורם תיבחן חוקיות הסיכולים הממוקדים. בין השאר נקבע כי על הסיכול הממוקד להיות רק כפעולת מניעה של סיכון חזק ומשכנע ולא כהרתעה או ענישה, המחבל צריך להיות שותף בפעילות מתמשכת ולא חד-פעמית, שאין להשתמש בסיכול ממוקד כאשר ניתן לבצע מעצר או כאשר לסיכול הממוקד נלווית פגיעה בלתי-מידתית באזרחים תמימים, ושסיכולו הממוקד של אדם ייעשה כאשר הוא עדיין חלק ממערך הטרור.
מאז הפסיקה לא דיווחה ישראל על ביצוע סיכולים ממוקדים ביהודה ושומרון, בניגוד לרצועת עזה שם קשה ומסוכן לבצע מעצרים. לטענת "הארץ", במבצע שני מגדלים, שבו נהרגו ביוני 2007 שני פעילי הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני מצפון לג'נין, ניתנו הנחיות מראש שאישרו להרוג אותם אם הם מזוהים.
Remove ads
יחס מחבלים-אזרחים שנהרגו בסיכול ממוקד
סכם
פרספקטיבה
העיתונאי והכתב הצבאי של "הארץ", עמוס הראל, סקר את יחס ההרוגים האזרחיים לעומת הרוגים בקרב פעילי הטרור, בפעולות הסיכול הממוקד במהלך השנים. ב-2002 ו-2003, היחס היה 1:1, כלומר על כל מחבל שנהרג, נהרג גם אזרח. הראל קרא לתקופה זו "הימים השחורים" בגלל יחס האבדות האזרחיות הגבוה בהשוואה לתקופות יותר מאוחרות. הוא ייחס זאת לגישת חיל האוויר הישראלי בתקופה זו לתקוף מחבלים גם כאשר הם נמצאים במקום מאוכלס בצפיפות. הראל מסכים שהיו חוקי ביטחון כדי למנוע הרג רב של אזרחים, אך טען שאלה "כופפו" או "עוקמו" כאשר היה צורך לפגוע במטרה חשובה.[22]
עד סוף 2005 יחס ההרוגים האזרחיים ירד באופן חד ל-1:28, כלומר: אזרח אחד נהרג על כל 28 מחבלים שנהרגו. הראל נותן קרדיט לירידה זו למפקד חיל האוויר דאז, האלוף אליעזר שקדי. היחס עלה ל-1:10 ב-2006, עקב "מספר תקלות של חיל האוויר". ברם, ב-2007 ו-2008 היחס ירד שוב ליחס חסר תקדים של 1:30, כלומר: על כל אזרח שנהרג, לפחות 30 מחבלים נהרגו. יחס זה אומר שמתוך סך ההרוגים בסיכולים ממוקדים בתקופה זו, רק 2%–3% היו אזרחים.[22] גרפים המראים שיפור ביחס מ-2002 עד ל-1:30 ב-2008 צוטטו על ידי יעקב כץ בג'רוזלם פוסט.[23] לפי שקדי עצמו, עם סיום תפקידו (ב-2008) היה היחס 1:24.[24]
הפרופסור ועורך הדין אלן דרשוביץ מאוניברסיטת הרווארד ציין שהנתון של 1:30 מ-2008 מייצג את יחס האבדות אזרחים-חמושים הנמוך ביותר בהיסטוריה של הלוחמה בטרור. דרשוביץ מבקר את התקשורת העולמית וארגוני זכויות אדם על כך שלא התייחסו לכך באופן מספק ונמנעו לדווח על כך בהרחבה. הוא טען שגם שנתון זה יכול להיות מטעה (והתכוון לכך שהיחס האמיתי נמוך עוד יותר) מאחר שלא כל האזרחים הם עוברי אורח תמימים.[25]
באוקטובר 2009 ציין דרשוביץ שהיחס במערכת הסיכולים הממוקדים של ישראל עמד על יחס של אזרח 1 הרוג על כל 28 מחבלים. הוא טען ש"זה היחס הטוב ביותר של כל מדינה שהיא בעולם שנלחמת מלחמה אסימטרית כנגד טרוריסטים שמתחבאים מאחורי אזרחים. יחס זה טוב בהרבה מזה שהושג על ידי הממלכה המאוחדת וארצות הברית בעיראק או באפגניסטן, שם שתי האומות הפעילו סיכולים ממוקדים של מנהיגי הטרוריסטים." ביחס לנהלים ושיטות העבודה של צה"ל שהובילו ליחס שיא זה, והסיבות שבכל זאת עדיין נהרגים מדי פעם אזרחים, ציטט דרשוביץ את עדותו של קולונל ריצ'רד קאמפ על מבצע עופרת יצוקה:[26]
"מהידע שלי על צה"ל וממה שאני עוקב אחריו במבצע הנוכחי, אני לא חושב שהיה אי פעם בהיסטוריה של הלחימה מצב שבו צבא עשה יותר מאמצים להפחית אבדות אזרחיות ומוות של אנשים חפים מפשע, מאשר צה"ל עושה כיום בעזה... חמאס, האויב נגדו הם נלחמים, אומן באופן נרחב על ידי איראן וחזבאללה, להילחם בקרב אנשים, להשתמש באוכלוסיה האזרחית של עזה כמגן אנושי... הפקטור של שימוש חמאס באוכלוסיה היא חלק עיקרי בתוכנית ההגנה שלהם. למרות זאת, כפי שאני אומר, ישראל, צה"ל, נקטו בצעדים ענקיים... להפחתת אבדות אזרחיות, זה בלתי אפשרי, זה בלתי אפשרי למנוע את זה לחלוטין כאשר האויב משתמש באזרחים כמגן אנושי."
— עדות של קולונל ריצ'רד קאמפ
ברם, ביולי 2011 במאמר שפורסם ב-Michigan War Studies Review תחת השם "Targeted Killings: A Modern Strategy of the State" על ידי A.E. Stahl ו-William F. Owen נכתב שאל יחסי אבדות ומניין מתים צריך להתייחס בהתחלה בספקנות. הם כתבו ש"אזהרה: אל מנייני מתים מדווחים ויחסי אבדות צריך לגשת עם ספקנות. יותר מדי קל לעשות מניפולציות על סטטיסטיקות למטרות פוליטיות, ובכך לדרבן טיעונים המבוססים עליהן."[27]
ארגון זכויות האדם הישראלי "בצלם" עורך מחקרים וסטטיסטיקות משלו על אבדות בסכסוך הישראלי-פלסטיני ולא מסתמך על הנתונים הרשמיים של צה"ל. לפי הסטטיסטיקות של "בצלם" בסיכולים הממוקדים נהרגו 384 פלסטינים בין ספטמבר 2000 לדצמבר 2008. מתוכם, 232 בני אדם (60.4%) היו המטרות (כלומר: החמושים שאותם התכוונו להרוג) ו-152 (39.6%) היו עוברי אורח. זה מצביע על יחס של 1:1.52 במשך כל התקופה.[28] מנגד, חוקרים כמו יהונתן דחוח-הלוי הטילו ספק במהימנות של נתוני "בצלם" וטענו שהארגון מסווג במקרים רבים פעילים חמושים ופעילי טרור כאזרחים שלא נטלו חלק בלחימה.[29][30][31]
Remove ads
פעילי טרור פלסטיני שנהרגו בסיכול ממוקד
סכם
פרספקטיבה
הערה: תיאור התפקידים הוא על פי דובר צה"ל.
2000–2005 (האינתיפאדה השנייה)
2005–2010
2010–2020
2020–2023
מלחמת חרבות ברזל (2023–2025)
- ערך מורחב – סיכולים ממוקדים במלחמת חרבות ברזל
זוהי רשימה חלקית של מחבלים פלסטינים שנהרגו בסיכולים ממוקדים במלחמת חרבות ברזל. הרוגים מארגון הטרור חזבאללה בזמן החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל, ניתן לראות ב#מלחמת חרבות ברזל (2024).
Remove ads
פעילי חזבאללה שנהרגו בסיכול ממוקד
סכם
פרספקטיבה
הערה: חלק מן הסיכולים הממוקדים הללו לא אושרו באופן רשמי על ידי ישראל, והם יוחסו לה על ידי מקורות זרים.
מלחמת חרבות ברזל (2024–2023)
- ערכים מורחבים – סיכולים ממוקדים במלחמת חרבות ברזל, מבצע חיצי הצפון, מבצע סדר חדש
Remove ads
ראו גם
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל צה"ל | ||
| פורטל ישראל | ||
| פורטל חוק ומשפט | ||
- הוצאה להורג ללא משפט
- טרור פלסטיני
- לוחמה בשטח בנוי
- חיל האוויר הישראלי
- מבצע זעם האל – סיכולם הממוקד של מחבלי ספטמבר השחור בשנים 1972–1979
- מבצע שני מגדלים
קישורים חיצוניים
- ד"ר אהרון יפה, הסיכול הממוקד - סיכוי וסיכון, נתיב 109, מרץ 2006, עמ' 55–58
- אסא כשר, דילמה טרגית, באתר הארץ, 29 בפברואר 2004
- עמוס הראל, בצה"ל מציגים נימוקים מוסריים להתנקשויות, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2003
- אורי בלאו, מכירת חיסול, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2008
- בג"ץ 769/02 הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פסק הדין המלא
- מרדכי קרמניצר, האם הכול כשר בהתמודדות עם הטרור? על מדיניות ההריגה המונעת (הסיכול הממוקד) של ישראל ביו"ש ובעזה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006
- ליאור טבנסקי, "המאבק בטרור בעידן המידע", בית הספר לממשל ולמדיניות ע"ש הרולד הרטוג, אוניברסיטת תל אביב, 2006
- ירון דרוקמן, מהמהנדס ויאסין ועד ג'עברי - בכירי חמאס שנהרגו, באתר ynet, 15 בנובמבר 2012
- ד"ר לירם קובלנץ שטנצלר, סיכולים ממוקדים חלק שני, מערכות, 6 באוגוסט 2024
- מ"המהנדס" לרמטכ"ל חמאס - היסטוריה של חיסולים, באתר וואלה, 15 בנובמבר 2012
- אמיר בוחבוט, קצין איסוף: גלגולו של הסיכול הממוקד, באתר וואלה, 28 בדצמבר 2012
כתבה על הסיכולים הממוקדים נגד הנהגת חמאס ברצועת עזה, ערוץ היוטיוב של חרדים10, 29 במרץ 2014- אסף זוסמן, נעם זוסמן, סיכולים ממוקדים - הערכת יעילותם למלחמה בטרור באמצעות נתוני שוק ההון, באתר בנק ישראל, נובמבר 2005
- יוסי מלמן, לישראל אין ולא היתה דוקטרינת התנקשויות, באתר הארץ, 12 במאי 2022
- איתם אלמדון, דירת המסתור, ההזדמנות המבצעית ומכת הפתע: "בשביל פגיעה בשלוש מטרות, הכוכבים צריכים להסתדר", באתר מאקו, 11 במאי 2023
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads