Loading AI tools
עמותת שמאל ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בצלם (שם מלא: בְּצֶלֶם - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים) היא עמותת שמאל ישראלית[1] שהוקמה בשנת 1989. מטרת העמותה, לפי פרסומיה, היא:
לסיים את הכיבוש מתוך הכרה שרק כך ניתן לממש עתיד בו זכויות האדם, דמוקרטיה, חירות ושוויון יובטחו לכל בני האדם – פלסטינים וישראלים – החיים בין הירדן לים. [...] לשם מימוש מטרה זו פועל בצלם כדי לחשוף את אי הצדק, האלימות והנישול העומדים בבסיסו של משטר הכיבוש, כדי לקעקע את המנגנונים המאפשרים זאת וכדי לאתגר את הלגיטימיות לה הוא זוכה בישראל ובעולם.
 | |
| תחום |
international activities  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מטה הארגון | ירושלים |
| מקום פעילות | יהודה, שומרון וחבל עזה |
| מייסדים |
זהבה גלאון, דוד צוקר, חיים אורון |
| יושב ראש | אורלי נוי |
| מנכ"ל | יולי נובק |
| תקופת הפעילות |
3 בפברואר 1989 – הווה (35 שנים) |
| פרסים והוקרה |
פרס זכויות האדם קרטר-מניל (דצמבר 1989) |
| http://www.btselem.org | |
  | |
הארגון מציין כי: "מאז הקמתו בשנת 1989, ובמשך למעלה משנות דור, ייחד הארגון את עיקר מאמציו לתיעוד הפרות זכויות האדם על ידי ישראל של פלסטינים בגדה המערבית (כולל במזרח ירושלים) וברצועת עזה. בצלם פרסם נתונים, עדויות, תיעוד וידאו ודו"חות בנושאים אלה, במטרה לצמצם הפרות אלה."[דרוש מקור][מפני ש...][2]
שמה של העמותה נגזר מהפסוק בספר בראשית: ”וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם” (ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ז). סמל העמותה כולל את שמה בצירוף ניקוד וטעמי המקרא, כפי שהם מופיעים בחומשים.[4]
הארגון הוקם כשנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה. חבר הכנסת דדי צוקר החל לפרסם ביוזמה אישית דפי מידע על פעילות ישראל בשטחים. בסוף 1988 קיבל צוקר בתיווכו של מייק פזנר, יו"ר Human Rights Watch, תרומה ראשונית של 25,000 דולר מקרן קפלן בארצות הברית להקמת ארגון מסודר. כנס הייסוד של הארגון, שנקרא תחילה "מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים", נערך ב-18 בדצמבר 1988. את היוזמה הובילו באותה עת בנוסף לצוקר, חיים אורון, אביגדור פלדמן, ואדי קאופמן. חברי הכנסת יוסי שריד, עמיר פרץ, חיים רמון, אמנון רובינשטיין ויאיר צבן הצטרפו ליוזמה.[5] את שם הארגון הציע יוסי שריד, ובראש הארגון עמדו בראשיתו צוקר וזהבה גלאון, אנשי רצ (היום מרצ). במרץ 1989 נרשם "בצלם" כעמותה.[6] לצד הארגון הוקמה בשנת 2011 מועצה ציבורית של כ-65 אנשים. בין החברים במועצה ניתן למנות את סמי מיכאל, דויד גרוסמן, רונית מטלון, דליה רביקוביץ, יורם קניוק, א"ב יהושע, אילנה המרמן, יזהר סמילנסקי, מכרם ח'ורי, אריאל רוזן-צבי, אביגדור פלדמן, דוד ליבאי, חיים גנז, גבריאלה שלו וכן חברי כנסת ממפ"ם ומרצ.[7] לפי דברים אשר מופיעים באתר "בצלם" חברי המועצה הציבורית מביעים את תמיכתם במאבק למען זכויות האדם, ובפעילות בצלם לקידום השמירה על זכויות האדם בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה.[8]
שנה לאחר הקמתו, בדצמבר 1989, קיבל הארגון את "פרס ג'ימי קרטר לזכויות אדם" מידי נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ימי קרטר.[9]
"בצלם" סבור כי ישיבת אזרחים ישראלים בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים מהווה הפרה מצד ישראל של המשפט הבינלאומי, זאת בשל עמדתו כי האיסור שמטילה אמנת ז'נבה הרביעית על העברה של אזרחי המדינה הכובשת לתוך שטח כבוש (סעיף 49 לאמנה) חל על ישראל. הארגון מתנגד לסטיית תוואי גדר ההפרדה מהקו הירוק, תוך חדירתה אל שטח הגדה המערבית, וטוען כי יש בכך פגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים שנותרו בין הגדר לבין הקו הירוק, ושל פלסטינים שהגדר מפרידה בין בתיהם לבין אדמותיהם החקלאיות.[10] עוד טוען "בצלם" כי המניעים לקביעת תוואי הגדר הם פוליטיים במהותם, ולא ביטחוניים כפי שממשלת ישראל מציגה.
הארגון מגנה כל פגיעה מכוונת באזרחים, אותה הוא מגדיר כ"הפרה חמורה" של המשפט הבינלאומי וכפשע מלחמה. הארגון דוחה ניסיונות של דוברים פלסטיניים להצדיק התקפות על מתנחלים[דרוש מקור], ואף על פי שהוא מסכים עמם כי ההתנחלויות אינן חוקיות, הוא טוען כי אוכלוסייתן היא אוכלוסייה אזרחית מובהקת, הזכאית לכל ההגנות שהמשפט הבינלאומי מעניק לאזרחים. הארגון מתח ביקורת על השימוש שעשו ארגונים פלסטיניים בקטינים בלחימה, או לשם העברת אמצעי לחימה.[11] ביוני 2007 האשים "בצלם" את החמאס בפשעי מלחמה כלפי פלסטינים ברצועת עזה, וקרא להנהגתו להעמיד לדין את האחראים לפשעים.[12]
"בצלם" אינו מגנה פגיעות בחיילים או באזרחים ישראלים שניתן לראותם כממלאים תפקיד צבאי או משטרתי, ומתייחס לחיילים ישראלים בדומה למחבלים פלסטינים, אך עם אחריות מוגברת, בשל היותם כוח מאורגן השולט בשטח. הארגון מחשיב מחבלים פלסטיניים שנהרגו שלא בעת ביצוע פעולת טרור כאזרחים, גם אם הריגתם מתרחשת בסמיכות לפעולת טרור. יידוי אבנים על ידי פלסטינים, גם כלפי אזרחים ישראלים, אינו מוגדר על ידי "בצלם" כפעילות מלחמתית אלא כמעשה מחאה לגיטימי.[13] במקביל "בצלם" פועלת לפרסום מקרים של יידוי אבנים של יהודים על פלסטינים.[14][15][16] ביחס לאנשי המשטרה הפלסטינית מטעם חמאס ובפרט בעופרת יצוקה, קובע "בצלם" כי:
עם זאת, בצלם סבור כי ספק אם המשטרה הפלסטינית, כמוסד, יכולה להיחשב לכוח לוחם במובן זה שחבריה ממלאים תפקיד לחימה מתמשך. לאור החזקה כי אנשים הם אזרחים שאינם יעד לגיטימי להתקפה, נראה שבהעדר ראיות חד משמעיות להשתתפותם בלחימה הם לא יכולים להיחשב ליעד לגיטימי להתקפה.
— הבהרות לנתוני ההרוגים, אתר "בצלם"
הארגון סבור שגם כאשר ארגון טרור מכריז על הרוג כפעיל שלו - אין בכך הוכחה לגבי הגדרת ההרוג, משום שלדברי "בצלם" הארגונים "מנכסים" לעצמם הרוגים מטעמים שונים.[17]
בתגובה לחטיפת גלעד שליט, אמר "בצלם" כי "נסיבות תפיסתו של שליט והדרך שבה הוא מוחזק בידי שוביו, ככל הנראה ברצועת עזה, מצביעות בבירור על היותו בן ערובה", וכן כי "לקיחת בני ערובה נחשבת לפשע מלחמה שכל המעורבים בביצועו נושאים באחריות פלילית אישית. על הנהגת חמאס חלה חובה לשחרר את שליט לאלתר וללא תנאים". הארגון הוסיף כי "העובדה שזכותו של שליט לביקורים נשללה, מהווה הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי, והיא מטילה צל כבד על טענותיו של חמאס כאילו מצבו של שליט טוב".[18]
ב-2010 עוררה מנהלת אגף המידע של הארגון, ליזי שגיא, סערה כשכתבה בבלוג האישי שלה פוסט, שבו השוותה את ערכי ישראל לערכי הנאציזם, וטענה שישראל גורמת לזוועות מהקשות ביותר של האנושות. כמו כן קראה ליום הזיכרון "קרקס פורנוגרפי".[19] בעקבות הביקורת הציבורית על התבטאויותיה, התפטרה שגיא מכל תפקידיה בארגון. מנכ"ל "בצלם", ג'סיקה מונטל, הביעה זעזוע מדבריה של שגיא ואמרה ש"בצלם" אינו תומך בעמדות שהביעה.
ב-2014, בעקבות מבצע צוק איתן, הוציא "בצלם" הודעה לתקשורת לפיה אין לו אמון ברשויות החוק והחקירה הקיימות של ישראל וצה"ל (בפרט בפרקליטות הצבאית, בפצ"ר וביועץ המשפטי לממשלה), ונימק זאת בניסיון העבר של מבצע עופרת יצוקה ומבצע עמוד ענן.[20] בהודעה נוספת נאמר כי המנגנון הקיים אינו מסוגל לחקור שאלות של מדיניות או הפרת חוק על ידי דרגים בכירים בצבא ולכן הוא אינו יכול להוביל למיצוי הדין עם האחראים. הנתונים מוכיחים כי הרשויות הישראליות לא מעוניינות לחקור הפרות של זכויות אדם של פלסטינים על ידי כוחות הביטחון.
[21]
בעקבות מעצרם של פעילי ימין קיצוני בצו מעצר מנהלי פרסם "בצלם" הודעה השוללת אמצעי זה הפוגע קשות בחירותו של אדם, בזמן שלשם הגנה על הפלסטינים ניתן להשתמש באמצעים שגרתיים.[22]
בינואר 2016 פורסם בתוכנית "עובדה" תחקיר המבוסס על צילומים של עמותת "עד כאן – צעירים למען ישראל" המתעד את נסר נוואג'עה, איש השטח של "בצלם" בדרום הר חברון, מעביר למנגנוני הביטחון הפלסטיניים שמות של פלסטינים שמעוניינים למכור אדמות ליהודים, ובכך מעמיד אותם בסכנה של רצח בעינויים.[23] בתגובה לתחקיר פרסם "בצלם" הודעה שבה אמר כי נוואג'עה נקט באפיק הפעולה הלגיטימי היחיד עבור פלסטינים.[24] שרת המשפטים איילת שקד גינתה במליאת הכנסת את הארגון, לצד ארגוני שמאל נוספים, בשל חלקם בפרשה.[25]
"בצלם" אינו מגדיר את חמאס כארגון טרור. בריאיון לשרון גל נמנע מנכ"ל "בצלם" חגי אלעד מלהגדיר את חמאס כארגון טרור ואמר שמדובר רק ב"ארגון פלסטיני חמוש". דוברת "בצלם" שרית מיכאלי אמרה ששאלה זו נועדה להשמיץ את "בצלם" והסכימה לומר רק שהזרוע הצבאית של חמאס מבצעת מעשי טרור כשהיא מפגיזה אזרחים ישראלים, וכי ארגונה גינה זאת בעבר.[26]
בפברואר 2019 פרסם "בצלם" דו"ח המותח ביקורת על בג"ץ בעניין פסקי דין המאשרים הריסת בתי פלסטינים שנבנו ללא היתר. לדברי הדו"ח:
באלפי פסקי דין והחלטות שניתנו במהלך השנים בתיקים שעסקו בהריסת בתיהם של פלסטינים בגדה התייחסו השופטים למדיניות התכנון הישראלית כחוקית וראויה, והתמקדו כמעט תמיד אך ורק בשאלה הטכנית האם לעותרים היו היתרי בנייה. שוב ושוב התעלמו השופטים מתכליתה של המדיניות הישראלית, מהעובדה שהיא מטילה בפועל איסור כמעט מוחלט על בנייה פלסטינית ומתוצאותיה: חיים בתנאים מינימליים ולעיתים מחפירים, כורח לבנות בתים ללא היתרים וחוסר ודאות מוחלט לגבי העתיד.
— צדק לכאורה: אחריותם של שופטי בג"ץ להריסת בתי פלסטינים ולנישולם, באתר "בצלם", פברואר 2019
בנובמבר 2017, רמזה שרית מיכאלי, רכזת קשרי חוץ של בצלם, כי ישראל אחראית להתעללות מינית בילדים בעזה. בהתייחסותה לכתבה בהארץ, שבה טען פסיכולוג פלסטיני כי "יותר משליש מהילדים שראיתי במחנה ג'באליה בעזה סיפרו לי שנפגעו מינית"[27] צייצה מיכאלי: "סוגרים שני מיליון איש בכלא גדול למשך עשור, והם יורדים מהפסים. מי היה מאמין?"[28]
בינואר 2021 פרסם "בצלם" נייר עמדה בשם "משטר של עליונות יהודית מהים עד הירדן: זהו אפרטהייד", הקובע כי ישראל מנהלת משטר אפרטהייד בכל השטח שבשליטתה, כאשר בכל יחידת שטח העיקרון המארגן הוא קידום והנצחת עליונות היהודים על פני הפלסטינים. לפי נייר העמדה, ישראל מקדמת עיקרון זה בארבעה תחומים עיקריים, והם קרקע, אזרחות, חופש תנועה והשתתפות פוליטית.[29]
"בצלם" פרסם עשרות דו"חות העוסקים בהפרת זכויות האדם של פלסטינים בשטחים, ובהם דו"חות בנוגע לעינויים,[30] ירי קטלני בידי כוחות הביטחון, הגבלות על תנועה,[31] הפקעת קרקעות, אפליה בתכנון ובנייה במזרח ירושלים, מעצרים מנהליים,[32] ואלימות של מתנחלים.[33]
"בצלם" מפיק סרטי וידאו קצרים העוסקים בנושאים שונים של הפרת זכויות האדם של פלסטינים בשטחים. הארגון מדווח גם על מקרים שבהם ארגונים ואזרחים פלסטינים פגעו בישראלים, בפלסטינים או באזרחים זרים.[34]
הארגון מפרסם דו"ח שנתי על מספר ההרוגים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומסווג אותם ללוחמים ולמי שלא השתתף בלחימה.
בספטמבר 2009, בעקבות מבצע עופרת יצוקה, הסבירה שרית מיכאלי, דוברת "בצלם", את שיטותיו של הארגון לסווג הרוגים לאזרחים או אנשי חמאס, ואמרה:
העובדה שתמונתו של הרוג מופיעה על גבי כרזה, או ששמו מוזכר בפורום באינטרנט, אינה יכולה להיות הראיה היחידה עליה יתבסס סיווגו כלוחם או אזרח. הדרך היחידה לברר את העובדות לאשורן היא לשלוח תחקירן לשטח. וכך עשה "בצלם". עובדי השטח שלנו בעזה גבו עדויות מעדי ראיה, ושוחחו עם משפחות ההרוגים. הם אספו מסמכים רפואיים ותעודות פטירה, ותיעדו זירות אירוע. "בצלם" מצליב לאחר מכן את המידע שנאסף בשטח עם כל מקורות המידע הגלויים, בהם גם אתרי אינטרנט ובלוגים, אולם לא יסתמך עליהם כעל מקור יחיד
— [35]
לשם הבחנה בין הרוגים שהשתתפו בלחימה לכאלה שלא השתתפו בלחימה, קובע הארגון כי "אדם הממלא 'תפקיד לחימה מתמשך' ייחשב כמטרה לגיטימית גם אם באותו הרגע הוא אינו לוקח חלק ישיר בלחימה", ולעומתו "אדם שאינו ממלא 'תפקיד לחימה מתמשך' הוא יעד לגיטימי להתקפה רק בעת שהוא נוטל חלק ישיר בלחימה (לדוגמה, בדרכו לשיגור רקטה, בזמן הפעולה ובדרך חזרה מן הפעולה)". עוד מציין "בצלם" כי "בכל מקרה בו קיים ספק בנוגע למעשיו של אדם, יפעל הספק לטובתו והוא ייחשב כאזרח שאסור שיהיה יעד להתקפה".[36]
בספטמבר 2008 פתח הארגון משרד בוושינגטון, לשם מסירת מידע על מצב זכויות האדם בשטחים לממשל האמריקני ולקונגרס.[37]
במאי 2016 הודיע "בצלם" שיפסיק לשתף פעולה עם צה"ל ולשלוח תלונות וחומרים לפרקליטות הצבאית. הארגון נימק את דבריו במיעוט התלונות שמסתיימות בהרשעה ובכך ששיתוף הפעולה "משרת את המשך הצדקת הכיבוש במקום להוביל לשיפור זכויותיהם של הפלסטינים".[38]
ב-2018, בעקבות אירועי צעדת השיבה הגדולה ב-30 במרץ 2018, שבהם נורו למוות 18 פלסטינים, רובם מחבלים, השיק "בצלם" קמפיין סרבנות שבו קרא לחיילים לסרב פקודה ולא לירות במתפרעים סמוך לגדר הגבול סביב רצועת עזה.[39]
בינואר 2007 החל הארגון בפרויקט "חמושים במצלמות", שבמסגרתו סופקו למעלה מ-100 מצלמות וידאו לפלסטינים באזורים מועדים לעימותים. הפרויקט נועד לתעד את שגרת החיים והפרת זכויות האדם של פלסטינים, ולאפשר שימוש בחומר המצולם לצורך הגשת תלונות וכבסיס ראייתי.[40] ב-2008 הוצג הפרויקט בפסטיבל סאנדנס,[41] ב-2009 הוא זכה בפרס "One World Media",[42] וב-2012 זכה בפרס פורום היוצרים הדוקומנטריים בקטגוריה "תעודה חופשית".
מאז תחילת הפרויקט תועדו במסגרתו עשרות מקרים של אלימות מצד חיילי צה"ל ומתנחלים וכמה מהם שודרו בהבלטה בתקשורת הישראלית.[43] במסגרת הפרויקט תועדה מריבת שכנים בתל רומיידה שבחברון, שבמהלכה נקטה המתנחלת יפעת אלקובי ניבול פה כלפי פלסטינית. צילום הווידאו פורסם ב-ynet וגרר גינוי חריף מצד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הקמת ועדת שרים בראשות עמיר פרץ וחקירה של אלקובי.[44] אירוע נוסף שתועד בפרויקט וגרר זעזוע ציבורי וחקירה משטרתית הוא "הפורעים מסוסיא".[45] באירוע נוסף תועד ירי כדור גומי לעבר כף רגלו של עציר כפות ומכוסה עיניים בכפר נעלין, אשר גרר את העמדתם לדין של החייל היורה ושל מפקד הגדוד שהחזיק את העציר ואשר דבריו לחייל הביאו לירי.
ב-2014 הפיק הארגון את הסרט התיעודי הקצר "אם תחייך העולם יחייך אליך", סרט תיעודי שיתופי שיצרו משפחת אל-חדאד מחברון, איהאב טרביה ויואב גרוס, יוצרי קולנוע ואנשי פרויקט "חמושים במצלמות". הסרט הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בברלין, בפסטיבל "הוטדוקס", פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים, וזכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע של מילאנו.
הצילום המפורסם ביותר במסגרת זו היה זה שהוביל לפרסום פרשת אלאור אזריה. ב-24 במרץ 2016 צילם עימאד אבו שמסייה, פעיל הארגון בחברון, את הירי של החייל אזריה במחבל עבד אל-פתאח א-שריף ששכב פצוע על הקרקע לאחר שביצע פיגוע דקירה. הארגון העביר את הסרטון לכלי התקשורת ובעקבות כך נעצר אזריה, הועמד לדין והורשע בהריגה. "בצלם" פרסם גם כי לפי עדויות שגבה מתושבי תל-רומיידה, גם המחבל השני שהשתתף בניסיון הפיגוע, רמזי עזיז א-קסראווי תמימי, לא נורה מיד למוות, כפי שנמסר על ידי צה"ל, אלא לאחר ששכב פצוע ניגש לעברו חייל וירה "בראשו או בצווארו שתי יריות מטווח של מטרים ספורים".[46]
בדצמבר 2017 הופץ ברשתות החברתיות באינטרנט סרטון וידאו שצילמו בני משפחת תמימי המתעד את בתם, עאהד, תוקפת במכות ובסטירות חיילי צה"ל שהגיבו באיפוק. לאחר שהסרטון הפך לוויראלי נחשף כי הצלמים, הוריה של עאהד, היו חברים בפרויקט "חמושים במצלמות". המשפחה אמרה שקיבלה את המצלמות ואת ההדרכה כיצד לצלם מ"בצלם", והדוד של עאהד, בילאל תמימי, אמר שהמשפחה ו"בצלם" משתפים פעולה דרך איש קשר ברמאללה. "בצלם" אישר שבני המשפחה התנדבו בארגון, אך לדבריו כבר אין להם קשר אליו.[47]
עם תחילת מבצע צוק איתן, ב-21 ביולי 2014, פנו "בצלם" ועוד תשעה ארגוני זכויות אזרח (בהם האגודה לזכויות האזרח בישראל, יש דין, מחסום Watch ועדאלה) ליועץ המשפטי לממשלה וטענו שיש חשד להפרות חמורות של הדין ההומניטרי הבינלאומי בפעילות צה"ל בעזה.[48]
בצלם ביחד עם מספר ארגוני שמאל פנו ב-22 ביולי 2014 אל מועצת זכויות האדם של האו"ם בבקשה לגנות את הפגיעה הנרחבת באזרחים בעזה וברכושם, ולהקים ועדת חקירה בינלאומית עצמאית לחקירת מבצע צוק איתן בעזה.[49] דו"חות "בצלם" צוטטו על ידי דו"ח האו"ם על מבצע צוק איתן שהזמינה מועצת זכויות האדם של האו"ם.[50]
באוגוסט 2014 דחה בג"ץ עתירה של "בצלם" נגד רשות השידור, על שזו סירבה לשדר תשדיר של "בצלם" המונה את שמות הילדים הפלסטינים שנהרגו ברצועת עזה במבצע צוק איתן. בג"ץ נימק את החלטתו בכך שאין מדובר במידע אינפורמטיבי בלבד אלא בעניין פוליטי שאין מקומו בפרסומת.[51][52]
באוגוסט 2014, במהלך המבצע, הודיע מנכ"ל רשות השירות הלאומי-אזרחי, שר-שלום ג'רבי, על ביטול ההקצאה של מתנדבי שירות ל"בצלם". ג'רבי נימק זאת בין היתר בכך שהארגון פועל כנגד מדינת ישראל וכנגד חיילי צה"ל בישראל ומחוצה לה ובכך שמנכ"ל הארגון, חגי אלעד, סירב להגדיר את חמאס כארגון טרור.[53] החלטתו של ג'רבי בוטלה בהוראת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר.[54]
בספטמבר 2016 פרסם הארגון דו"ח מסכם על מבצע צוק איתן.[55] על פי הדו"ח כמעט שני שלישים מההרוגים במהלך המבצע היו אזרחים לא-מעורבים, מהם 526 קטינים. רובם נהרגו כשבתיהם הופצצו מהאוויר, והדבר "מעורר חשדות כבדים כי ישראל הפרה את הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי". עוד קובל הארגון על כך שהדרג המדיני והדרג הפיקודי הבכיר בצבא לא נחקרו על ידי אף גוף רשמי, ולא נדרשו לתת דין וחשבון על החלטותיהם. לדעת הארגון, הפצ"ר הורה לסגור תיקי חקירה בהתבסס על "פרשנות בלתי סבירה של הוראות החוק", וכן "הפצ"ר קבע ב־22 מקרים כי החיילים פעלו כחוק, תוך התבססות על בחינה של כל אירוע כאילו היה מקרה בודד וחריג, במנותק מכל הקשר.... פרשנות זו של הפצ"ר משחררת את כל הגורמים שהיו מעורבים בהתקפות - החל מרה"מ, דרך הפצ"ר עצמו וכלה באדם שירה - מהחובה לעשות כל שביכולתם כדי לצמצם את הפגיעה באזרחים".[56]
בצה"ל אמרו בתגובה לדו"ח כי "הדו"ח לוקה בהטיה קשה ובחוסר מקצועיות... הדו"ח מתעלם מנתונים וממידע רב שפורסמו על ידי מדינת ישראל מתוך גישה של שקיפות, או מציג מידע זה באופן מסולף. הדו"ח גם מגלה חוסר הבנה גמור של מציאות הלחימה ברצועת עזה, בצד חוסר מקצועיות וחוסר מומחיות ביחס לפרשנות וליישום דיני הלחימה במציאות זו".[57]
באוקטובר 2016 קיימה מועצת הביטחון דיון פומבי לא רשמי שנושאו "ההתנחלויות כמכשול לשלום ולפתרון שתי המדינות". בדיון השתתף גם מנכ"ל "בצלם", חגי אלעד, שמתח ביקורת על מדיניותה של ישראל בשטחי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים, על מערכת המשפט הישראלית ועל פעולות צה"ל.[58] אלעד הקרין בדיון סרטונים ואמר: "אני מפציר בכם היום לעשות מעשה. כל מהלך שאינו מגיע לכדי פעולה בינלאומית נחרצת לא ישיג מאום מלבד לבשר את ראשיתה של המחצית השנייה של המאה הראשונה של הכיבוש. [...] אנחנו זקוקים לעזרתכם. חמישים שנים של כיבוש "זמני" הם זמן ארוך מדי מכדי שאפילו אדם אחד על פני כדור הארץ יקבל את הסתירה המובנית הזו. זכויותיהם של הפלסטינים חייבות להתממש. הכיבוש חייב להיפסק. מועצת הביטחון חייבת לפעול. הזמן לכך הוא עכשיו."[59]
דבריו עוררו ביקורת בישראל, בין היתר מצדו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו,[60] שאמר כי יפעל לביטול תקני השירות הלאומי של הארגון על ידי שינוי חוק השירות הלאומי.[61] מחלקת המדינה האמריקאית אמרה בתגובה כי "ארצות הברית סבורה שממשלות צריכות להגן על חופש הביטוי וליצור אווירה שבה כל הקולות יכולים להישמע."[62] השינוי בחוק עבר בקריאה שלישית במרץ 2017.
יחד עם ארגוני זכויות אדם נוספים הגיש "בצלם" עתירות לבג"ץ נגד התנהלות צה"ל בשטחי יש"ע. רבות מהעתירות נדחו.
אחת העתירות שהתקבלו קשורה בפרשת הירי בנעלין. הארגון היה בין העותרים להורות לפרקליט הצבאי הראשי, אביחי מנדלבליט, לתקן את כתב האישום שהוגש נגד מג"ד וחייל בעבירה של התנהגות שאינה הולמת, בעקבות ירי לעבר פלסטיני כפות, ולהמיר את האישום לסעיפים חמורים יותר. העתירה התקבלה, ובעקבותיה הוגש כתב אישום מתוקן, שהביא להרשעת המג"ד בניסיון לאיומים ולהרשעת החייל בשימוש בלתי חוקי בנשק. שניהם הורשעו גם בהתנהגות בלתי הולמת.[63]
בשנים שקדמו לאינתיפאדה השנייה העסיקה "בצלם" 18 עובדים. לאחר מכן גדל מספרם ל-26 עובדים, חלקם במשרד העמותה בירושלים וחלקם כתחקירני שטח.[7] נכון ל-2011 מעסיקה "בצלם" כ-40 עובדים.[64] מנכ"לית העמותה היא יולי נובק, לשכבר מנכ"לית שוברים שתיקה,[65] שהחליפה את חגי אלעד שכיהן בתפקיד 9 שנים.[66] יושבת ראש ההנהלה היא אורלי נוי. עם חברי ההנהלה נמנים: דוד זונשיין, עו"ד אליאס ח'ורי ודני רובינשטיין.[67]
בשנים הראשונות לקיום "בצלם" מימנה הקרן החדשה לישראל כ-80% מתקציבו.[68] "בצלם" ממומן על ידי קרנות ממשלתיות, בהן משרדי החוץ של בריטניה ושל נורווגיה וקרן של האיחוד האירופי שלה תרמו ממשלות שוודיה, הולנד, שווייץ ודנמרק,[69] קרנות פרטיות וארגונים (כגון הקרן החדשה לישראל וקרן פורד) ואנשים פרטיים בישראל ובעולם.[70]
מחזור הפעילות של הארגון ב-2008 עמד על 8.7 מיליון שקל, וזה גם סכום התרומות שהארגון קיבל. הוצאות הנהלה והוצאות כלליות בשנה זו עמדו על 880 אלף שקל, 10% מהמחזור.[71]
על פי הדוחות הפיננסיים של "בצלם", בשנת 2010 קיבל הארגון תרומות בסך של כ-9 מיליון שקלים, כאשר התורמים העיקריים היו קרן סיגריד ראוזינג (1,689,868 ש"ח), הכנסייה האוונגלית הגרמנית (990,777 ש"ח), הנציבות האירופית (787,661 ש"ח) וגורמים אירופאים נוספים.
יש המערערים על מידת מהימנותם של הנתונים שאותם מספק "בצלם".[72] אחד הבולטים שבמבקרים הוא יהונתן דחוח-הלוי, שכתב סדרת מאמרים ודו"חות בנושא זה.[73] עיקר ביקורתו של דחוח-הלוי היא על ליקויים באיסוף המידע, על שיטת סיווג ההרוגים של "בצלם" ועל השמטת פרטי מידע המשפיעים לדעתו באופן מהותי על המשמעויות הנלמדות מהנתונים. דוגמה לכך היא טענתו אודות נתוני "בצלם" משנת 2007 לפיהם נהרגו בשנה זאת 373 פלסטינים ומהם לפחות 131 (כ-35%) היו "אזרחים אשר לא נטלו חלק בלחימה בעת שנהרגו". בדו"ח שחיבר דחוח-הלוי, עולה לדבריו, כי למעשה 83.3% מההרוגים בשנה זאת היו "פעילים צבאיים". שאר ההרוגים בשנה זאת נהרגו לדבריו בעת שביצעו פעילות חשודה, שהו בזירת לחימה בשטח בנוי, שהו בקרבת טרוריסטים או משגרי רקטות וכדומה. דחוח-הלוי מתח ביקורת גם על פרויקט "חמושים במצלמות" ואמר כי בחלק מהמקרים מדובר בניסיונות מכוונים ליצירת פרובוקציה על ידי הפלסטינים,[74] וש"בצלם" אינו מדייק בתיאור האירועים בקטעים המצולמים שהוא מפיץ לתקשורת, באופן הפוגע בתדמיתה של ישראל.[75] טענות דומות על מהימנות המידע שמפרסם "בצלם" העלתה גם קרולין גליק, עיתונאית וסגנית העורך בג'רוזלם פוסט.[76][77]
ביחס לצילומי "בצלם" ופרויקט "חמושים במצלמות" נטען שחלק מן הצילומים הם תוצאה של פרובוקציה מכוונת מצד המצלמים.[78][79][80]
במקרה אחר, בספטמבר 2009, טען המזרחן טל פבל כי הרוגים במבצע עופרת יצוקה ש"בצלם" קבע כי לא השתתפו בלחימה, מוצגים במודעות אבל באתרי אינטרנט פלסטיניים כחללי החמאס.[81] בתגובה הטילה שרית מיכאלי, דוברת "בצלם", ספק במהימנות מקורותיו של פבל וציינה כדוגמה שלושה שמות שלדבריה פבל הציג אותם בטעות כלוחמי חמאס. לדבריה, "בצלם" אינה מסתפקת במידע אינטרנטי בלבד, כשם שעשה פבל, אלא נעזרת גם בתחקירני שטח ולכן נתוניה עדיפים.[35]
ביקורת מופנית גם לגבי המהימנות של תחקירני "בצלם", רובם פלסטינים החיים ביהודה, שומרון ועזה. בשנת 2014, בעקבות החשיפה של העיתונאי טוביה טננבום שתחקירן "בצלם" בגזרת ג'נין, עאטף אבו א-רוב, הוא מכחיש שואה[82][83] ובעל דעות קיצוניות, הועמדו בספק גם דיווחים ותחקירים אחרים שלו, כגון האשמותיו שישראל גנבה את המים של הפלסטינים ובכך ייבשה את יהודה ושומרון וכן האשמה ש"היהודים הורגים עשרות [פלסטינים] בשנתם וטוענים שזה בגלל ההתנגדות".[84] תגובת "בצלם" לפרשה ספגה גם היא ביקורת על חוסר אמינות.[85] עוד טענה שעלתה בעקבות מבצע צוק איתן היא שתחקירני "בצלם" ברצועת עזה שתחת שלטון חמאס לא חופשיים לחשוף ולבקר הפרות זכויות אדם מצד חמאס מחשש לחייהם.
ליאור אקרמן, לשעבר בכיר בשב"כ (ארגון ש"בצלם" מבקר בחריפות[30]), כתב בשנת 2017 על עדויות ודו"חות "בצלם": "הארגון מציג את פרסומיו ואת העדויות בפורמט רשמי ואף אקדמי לעיתים, המאוגד כדוח מסודר ומחקרי. ואולם בפועל מדובר בעבודה ברמה חובבנית ביותר, המבוצעת כולה על ידי פלסטינים חסרי הכשרה ייחודית, למען פלסטינים ובמימון פלסטיני או פרו־פלסטיני. חלק גדול מאותן עדויות ורובן הגדול של טענות בצלם כלפי כוחות הביטחון, נבחנו לעומק בערכאות משפטיות לאורך השנים והוכחו כבלתי אמינות ובלתי מבוססות".[86]
בישראל ומחוצה לה זוכה "בצלם" לאהדה בקרב ארגונים ביקורתיים כלפי מדיניות ישראל בשטחים. מאידך, לדברי גורמים ישראליים פעילות "בצלם" פוגעת ביכולתה של מערכת הביטחון הישראלית להילחם בטרור. ב-1 במרץ 1994 ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, אמר בנאום טלוויזיוני בערוץ הראשון: "המשטרה הפלסטינית תילחם בחמאס בלי בצלם, בלי בג"ץ ובלי אמהות נגד שתיקה". דבריו של רבין הפכו למטבע לשון, "בלי בג"ץ ובלי בצלם".
הביקורת על "בצלם" בחוגי הימין חריפה אף יותר. בשנת 2011, שר החוץ אביגדור ליברמן האשים את "בצלם" וארגוני שמאל אחרים בהפצת שקרים והכפשת ישראל, ואף טען שהתנהגות זו הופכת אותם ל"סייעני טרור נטו, שכל מטרתם להחליש את צה"ל."[87]
בעקבות מבצע צוק איתן ב-2014 גברה הביקורת הציבורית על "בצלם", שהתבטאה בין השאר בסגירת תערוכת וידאו של "בצלם" בפתח תקווה.[88] הביקורת בעקבות המבצע התבטאה גם בהחלטה של מנכ"ל רשות השירות האזרחי-לאומי לשלול מ"בצלם" את הזכות ליהנות ממתנדבי שירות לאומי,[53] אשר נפסלה על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר. במרץ 2017 עוגנה האפשרות לקבל החלטה כזו בחוק שחוקקה הכנסת.[89]הדו"ח שפרסם "בצלם" על המבצע, נתפס בעיני חלקים רחבים של הציבור הישראלי כחד-צדדי ומוטה, ואפילו גובל בהסתה.[90][91]
בעקבות מלחמת חרבות ברזל, וטענת "בצלם" שישראל מבצעת פשעי מלחמה ברצועת עזה, פרסמה גילה אלמגור הודעה בה היא מתנערת מהארגון (שהמשיך להשתמש בשמה גם אחרי שעזבה את המועצה הציבורית שלו) ומגנה אותו.[92] חודשים ספורים אחרי פרוץ המלחמה התגלעו ויכוחים ואף קרע בתוך צמרת הארגון בעקבות פיטוריו של רועי ילין, פעיל וותיק ואחד מבכירי הארגון.[93] לפי עדויות אנשים בארגון קיים ויכוח פנימי בין פעילים בו לבין תחקירני שטח פלסטינים, שמציגים קו סובלני יותר כלפי החמאס ומכחישים או מקטינים את הפגיעה באזרחים ישראלים במתקפת הפתע ב-7 באוקטובר, ואף נקטו בעיצומים בעקבות פרסומי הארגון שהיו לדעתם יותר מדי פרו ישראלים. ויכוח נוסף קיים בין ילין לבין הקו של מנכ"לית הארגון יולי נובק, שגורסת כי יש להבין את פעילות חמאס כ"התנגדות שאיננה לגיטימית" לאפרטהייד שישראל לכאורה מקיימת מול הפלסטינים, בעוד ילין טוען כי ניתוח פוליטי כזה הוא שגוי, מונע הגנה אוניברסלית על זכויות אדם וגורם לניכור עם פעילי זכויות אדם ישראלים.[94]
לעומת הביקורת בישראל זכה "בצלם" בפרסים מטעם ארגונים ומדינות באירופה ובארצות הברית (ראו פירוט להלן).
הארגון זכה מספר פעמים בפרסים:
סרטים של "בצלם" זכו אף הם בפרסים:
אתר האינטרנט הרשמי של בצלם
בצלם, ברשת החברתית פייסבוק
בצלם, ברשת החברתית אקס (טוויטר).svg){kind=icon}
בצלם, סרטונים בערוץ היוטיוב
אור קשתי, טבח 7 באוקטובר קורע מבפנים את ארגון בצלם. זה נגמר בהדחה של בכיר — ותביעה, באתר הארץ, 20 במרץ 2024
בצלם - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
