Remove ads
דוד ("דדי") צוקר (נולד ב-11 בספטמבר 1948) הוא יזם, מנכ"ל חברת Mappo, ממקימי "שלום עכשיו" ומייסדו של ארגון "בצלם". חבר הכנסת בכנסות ה-11 עד ה-14 מטעם מפלגות רצ ומרצ.
.jpg) | |||||
| לידה |
11 בספטמבר 1948 (בן 76) חיפה, ישראל | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב | ||||
| מפלגה |
רצ, מרצ, מפלגת רק ביחד  | ||||
| סיעה | רצ, מרצ, סיעת יחיד | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
.jpg)
דדי (דוד) צוקר נולד בחיפה ב-1948, ילדם השלישי של שמחה וציפורה צוקר.
עד גיוסו גר בשכונת נווה שאנן בחיפה, שם למד בבית ספר יסודי 'בארי' וסיים תיכון עירוני ג', במגמה הומנית. היה חניך קן נווה שאנן של התנועה המאוחדת שהתאחדה עם הנוער העובד והקימה את הנוער העובד והלומד. בגיל 18 התגייס לנח"ל עם גרעין 'דלב' שיצא להגשמה בקיבוץ מעיין ברוך. צוקר שירת בנח"ל המוצנח וסיים את שירותו הצבאי בתעלת סואץ בזמן מלחמת ההתשה. את שירות המילואים שלו עשה צוקר בחטיבת הצנחנים הצפונית. בתום שירותו הצבאי עבר לירושלים שם עבד באוניברסיטה עם עולים חדשים במהלך לימודיו לתואר ראשון. צוקר למד באוניברסיטה העברית. הוא בוגר תואר ראשון בכלכלה וביחסים בינלאומיים (1974) ותואר שני בהצטיינות במדע המדינה (1983). עבודת הגמר שלו עסקה בחינוך המקצועי בשנות ה-60. למד לתואר דוקטור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, אותו לא סיים עקב כניסתו לכנסת.
עם סיום הלימודים לתואר הראשון החל לעבוד כעוזרו של מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, אלעד פלד, בתקופת כהונתם של יגאל אלון ואהרון ידלין כשרי חינוך ותרבות.
מיד בסיום העבודה במשרד החינוך והתרבות יצא לקריית שמונה מטעם שרי האוצר החינוך והרווחה, בניסיון ליצור מודל של איחוד כל השירותים החברתיים בעיר שדה. הניסיון לא עלה יפה.
בתום העבודה בקריית שמונה החל לעבוד כמנהל 'עצרת בית הנשיא לשלום הילד' שקדמה ל'המועצה לשלום הילד'. בשנים 1977–1982 עבד ב'מכון ון ליר' בירושלים, במחקר חינוכי. העבודה כונסה בספר שהיה בו עורך שותף וכותב שותף - 'ישראל בחברה מתהווה'.
חיים אישיים
לצוקר ארבעה ילדים ונכדים.
פעילות פוליטית
שלום עכשיו
בשנת 1978 נמנה צוקר על הקבוצה המרכזית בירושלים, שהקימה את 'שלום עכשיו', עליה נמנו צלי רשף, עמרי פדן, מוטי פרי ויולי תמיר, יחד עם פעילים בקיבוץ הארצי ובתל אביב וחיפה.
צוקר היה מדובריה המרכזיים של התנועה בשנים הראשונות לקיומה ועסק בגיוס כספי תרומות בחו"ל ובסוגיות ארגוניות של התנועה. בשנת 1980 עוררה פגישה של צוקר ויולי תמיר עם איש אש"ף עיסאם סרטאווי, סערה בתנועת 'שלום עכשיו'. בעקבות הסערה הושעו תמיר וצוקר מהתנועה לפרק זמן.
צוקר נטל חלק וארגן מפגשים עם פלסטינים בישראל, בשטחים ובחו"ל. בשנת 1986, לפני שהחל לכהן כחבר כנסת, ניפגש צוקר בתוניס עם יאסר ערפאת בחשאי. פגישה זו הובילה סדרת מפגשים עם צמרת אש"ף, במטרה להגיע למסמך פוליטי משותף.
רצ - התנועה לזכויות האזרח
יחד עם יולי תמיר, צוקר וקבוצת פעילים מ"שלום עכשיו", תמיר וצוקר הצטרפו ב-1981 ל"רצ - התנועה לזכויות האזרח" מיסודה של שולמית אלוני. דדי צוקר מונה למזכ"ל התנועה והוצב במקום השלישי ברשימתה לכנסת בבחירות 1981. הרשימה זכתה במנדט אחד בלבד (שולמית אלוני).
בשנת 1985 היה היזם ומו"ל ראשון של 'פוליטיקה' – ירחון פוליטי (במסגרת רצ).
באותה שנה ייסד בשותפות עם אורנה צ'לאג את 'נוער רצ'.
מרצ
בבחירות 1984, אחרי איחוד של רצ עם של"י וחבירת אישי ציבור לתנועה, הוצב במקום הרביעי. עם התפטרותו של מרדכי (מורה'לה) בר-און שהיה במקום השלישי ברשימה, הושבע צוקר לכנסת בדצמבר 1986[1].
בצלם
בשנת 1989 יזם את הקמת ארגון "בצלם - לשמירת זכויות האדם בשטחים". צוקר הגה את הרעיון והקים את הארגון מחוץ למערכת המפלגתית והביא לחתימתם של 63 אישים ממספר מפלגות, מהעולם האקדמי, משפטנים ואנשי רוח, כמניחי היסוד של הארגון[2]. להקמת 'בצלם' קדמה פעילות של מספר שנים, במסגרתה החל משנת 1982 פרסם צוקר מדי שלושה חודשים דו"ח בשם 'שלא תאמרו לא ידעתי'. בדו"ח קיבץ מידע על הפרות זכויות אדם של פלסטינים בשטחים ופעילות ההתנחלות שהחלה לצבור תנופה באותן שנים.
הקמת הארגון התאפשרה על ידי תרומה שגייס צוקר מ'קרן קפלן' הניו יורקית. צוקר שימש כיו"ר הארגון. עם הקמתו, גויסה לפעילות זהבה גלאון בתור המנכ"לית הראשונה, ועמה עבדו נעמה ישובי ורוני טלמור.
שנה לאחר הקמת ארגון 'בצלם', קיבלו בשמו צוקר וגלאון את פרס 'קארטר-מניל', פרס בינלאומי המוענק לאנשים וגופים המקדמים פעילויות בתחום זכויות האדם ברחבי העולם[3]. עם הקמת ממשלת רבין סיים צוקר את תפקידו כיו"ר 'בצלם'.
בכנסת
עם כניסתו לכנסת מונה צוקר לוועדת הכספים בה שירת עד סוף כהונת הכנסת ה-11. בהמשך הכהונה בכנסת מילא שורת תפקידים במספר ועדות: חבר בוועדת החינוך והתרבות 1986-1992, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט 1992–1996, חבר ועדת החוץ והביטחון 1996–1999, חבר הוועדה לביקורת המדינה 1996–1999
פעילות החקיקה של צוקר התמקדה בשאלות הנוגעות לזכויות האדם. בתחום הפוליטי והמדיני הוא עסק בכל שנות השירות בכנסת בשאלה הפלסטינית וקידום הסיכוי לפתרון שתי המדינות. עיקר הפעילות החקיקתית שלו הייתה בשנים בהן מילא את תפקיד יו"ר ועדת החוקה של הכנסת.
בשנת 1999 צוקר הקים סיעת יחיד לאחר שהוצב במקום לא ראלי ברשימת מרצ לקראת הבחירות לכנסת ה-15. בבחירות התמודד צוקר כראש הרשימה הראשונה של מפלגת הירוקים לכנסת אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה[4]. צוקר הוצב בעשיריה הסוגרת של רשימת מרצ לכנסת, במערכות הבחירות שהתקיימו מאז 2019.
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
במהלך כהונתו של צוקר כיו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, שמה הוועדה דגש על חקיקה הממוקדת בהגנה על חירויות הפרט. בתקופת כהונתו העביר צוקר מגוון יוזמות חקיקה, לרבות ניסוח חקיקת האזנות סתר; חוק חופש המידע (הצעת חוק פרטית של ח"כ צוקר ששולבה עם הצעת חוק ממשלתית)[5]; חוק המחשבים; חוק המעצרים וחיפוש על גוף; ביטול מאסר על חייבים בהוצאה לפועל.
צוקר שימש כיו"ר ועדת החוקה עליה הוטל ב-1993 לנסח מחדש את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק היסוד: חופש העיסוק, בעקבות משבר שפרץ סביב 'חוק הבשר'. ועדת החוקה ניסחה מחדש את שני חוקי היסוד, והכניסה בהם שני שינויים מרחיקי לכת: הראשון הוא קביעת מגילת העצמאות כמקור השראה לכל מעשי החקיקה והפרשנות המשפטית בישראל. השני הוא קביעת הדרך שבה הכנסת תוכל לחוקק פסקת התגברות גם בניגוד לדעת בג"ץ, במסגרת חוק יסוד: חופש העיסוק[6][7][8]. שני חוקי היסוד המתוקנים אושרו במרץ 1994: החוקים אושרו בקריאה ראשונה ברוב של 82 תומכים מול 11 מתנגדים, וברוב של 67 תומכים מול 9 מתנגדים בקריאה שנייה ושלישית.
בתחום החוקתי ביצעה הכנסת בשנת 1994 מאמץ נוסף לקדם את חוקי היסוד. וועדת החוקה קיימה במשך כשנה דיונים ארוכים בשורת חוקי יסוד והצליחה להביא שלוש הצעות חוק לאישור בקריאה ראשונה: הצעת חוק יסוד: זכויות במשפט; הצעת חוק יסוד חופש ביטוי והתאגדות; והצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות שאף היא אושרה בקריאה ראשונה. כל שלוש ההצעות הוכנו בוועדה לקריאה שנייה, ואולם הן לא הובאו לאישורה של מליאת הכנסת.
ועדת החוקה בתקופתו עסקה בהשלכות של חוקים שונים המשפיעים על פעילות השב"כ: האזנות סתר; התרת מפגשים עם אש"ף; שינויים בחוק העונשין ("חוק המעצרים"); חיפושים על גוף; חוק שירות המדינה; הגנה על הפרטיות. ביוזמת צוקר הוחלט על כינון ועדה משותפת עם ועדת החוץ והביטחון לפיקוח על האזנות סתר של השב"כ ועל פעילות השב"כ בכל הקשור לגיוס כוח אדם לשירות הממשלתי. הוועדה נמנעה מהעדפת עליונות האינטרס הביטחוני בכל מקרה ובכל מצב, על פני זכויות האדם וחירויותיו.
חקיקה
- חקיקת החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע בשנת 1988, על בסיס הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת חנן פורת, יצחק לוי ודדי צוקר. החוק קבע לראשונה את חובת הדיווח לרשויות המדינה, על התעללות בקטינים וחסרי ישע. אי מילוי חובה זו גורר ענישה פלילית[9].
- חקיקת חוק הקולנוע יחד עם חברי הכנסת ראובן ריבלין ויונה יהב, שקבע הקצאה של סכומי כסף 'משוריינים' להפקות קולנוע ישראלי, באמצעות קרנות ייעודיות[10].
- הצעת חוק להחזרת עקורי בירעם ואיקרית. יחד עם חבר הכנסת חיים אורון וחברים מרוב סיעות הבית הוגשה הצעה לתיקון העוול שנגרם לתושבי שני כפרים שפונו מבתיהם ב-1948, בהבטחה שישובו לבתיהם תוך מספר שבועות. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ולא התקדמה.
- חוק שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות - פרק 'חופש תנועה'. הצעת חוק פרטית שמוזגה עם הצעת החוק הממשלתית. בשנת 1996 אושרה בקריאה ראשונה הצעת חוק חופש המידע שהוצעה ונוסחה על ידי ח"כ צוקר וקבוצת ח"כים ולאחר שנה הצטרפה הממשלה להצעת החוק והוא אושר סופית ב-1998.
- חקיקת החוק למחזור מיכלי משקה יחד עם חבר הכנסת אברהם פורז ומרינה סולודקין ב-1998.
- אפליה מתקנת לנשים בדירקטוריונים ממשלתיים: בתיקון לפקודת החברות ביוזמת חברי הכנסת צוקר ואורון, נקבעה לראשונה בספר החוקים הישראלי העדפה מתקנת לנשים בעלות כישורים שווים, במינוי דירקטורים לחברות ממשלתיות. התפיסה שעמדה מאחרי החקיקה קיבלה גיבוי מבג"ץ בשורת פסיקות. מיד אחר כך נקבעה העדפה של נשים בעלות כישורים שווים לגברים במכרזים ממשלתיים[11].
- אישור חוק האימוץ – אימוץ חו"ל: הצעת ממשלתית שמוזגה עם הצעת חוק פרטית של צוקר. ההצעה הכשירה את האימוצים שנעשו עד אז בחו"ל, וקבעה את דרכי האימוץ בחו"ל והתאמתם לאמנות בין לאומיות.
- הקמת בתי המשפט למשפחה – בשנת 1995 אישרה ועדת חוקה, חוק ומשפט את הצעת הממשלה להקמת בתי המשפט למשפחה, ואחרי כשנה של עבודה אישרה הכנסת את הקמת בתי המשפט למשפחה. החוק אושר לאחר שההצעה של צוקר להקמת יחידת ייעוץ פסיכולוגית אושרה על ידי הממשלה ומשרד האוצר.
- קביעת עונשי מינימום בעבירות אינוס ועבירות מין במשפחה בהתבסס על הצעת חוק פרטית של צוקר ודיין. קביעה זו הציבה לראשונה עונשי המינימום לעבירות מין במשפחה, ואושרה במסגרת וועדת החוקה בשנת 1995. בנוסף אושרו הצעות חוק שהביאו להפרדת אולמות בין החשוד לבין הקורבן, חובת הגשת תסקיר על מצב הקורבן לפני גזר הדין והארכת תקופת ההתיישנות. ועדת החוקה החריגה את עבירות המין משאר העבירות הפליליות בסוגיית ההתיישנות, והאריכה את תקופת ההתיישנות על עבירות מין.
- אישור חוק הסנגוריה הציבורית בשנת 1995 – החל את דרכו בהצעת החוק הממשלתית והצעת חוק פרטית של צוקר וקבוצת חברי כנסת. החוק שאישרה הכנסת נועד לתת לכל אדם את האפשרות להגנה משפטית גם אם הוא מחוסר אמצעים[12].
- אישור הצעת החוק להקמת בתי קברות שיאפשרו קבורה אזרחית בשנת 1996. הצעת החוק של צוקר וח"כ בני טמקין נידונה בוועדת החוקה תוך קיום דיאלוג עם הרב עובדיה יוסף והרב אליעזר שך. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה ושלישית ללא התנגדות הסיעות החרדיות.
- כיתוב על מצבות חללי צה"ל – דיון ציבורי ממושך על זכותן של משפחות לתת ביטוי אישי במקום או בתוספת לכיתוב הצה"לי האחיד, קיבל ביטוי בחקיקה ביזמת צוקר. החוק הציע פשרה שהוסכמה על ידי הכנסת, צה"ל וארגונים המייצגים את חללי צה"ל. החוק מאפשר להוסיף כיתוב אישי בנוסף לנוסח הצה"לי.
- פרופיל 21 – הצעת חוק פרטית של צוקר לאסור שימוש בפרופיל הצבאי כחלק מהראיונות והשיקולים בקבלה לעבודה, הפכה בשנת 1995 לחוק שתיקן את חוק שוויון זכויות בעבודה, במסגרתו בקשת פרופיל צבאי בעת קבלה לעבודה הפכה לעבירה.
- חוק חופש המידע נחקק על בסיס הצעת חוק פרטית של צוקר וקבוצת חברי כנסת, שאושרה בקריאה ראשונה בסוף 1996. עם תחילת החקיקה של הצעת החוק הפרטית מינה שר המשפטים ועדה ציבורית בראשות השופטת מרים אוסטרובסקי כהן, שניסחה עבור הממשלה הצעת חוק. שתי ההצעות אוחדו, והחוק נכנס לתוקפו בשנת 1999.
פעילות חברתית
בשנות ה-90 התנהלה כנגד צוקר חקירה בחשד לביצוע עבירות בעת ששימש כיו"ר עמותת בית הספר לצילום קמרה אובסקורה. החשדות נגדו התעוררו לגבי העברות כספים ממשרד החינוך לבית הספר. בשנת 1995 היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה החליטו לסגור את התיק[13].
בשנת 2000 יזם צוקר את הקמתו של בית תמחוי באזור שוק הכרמל בתל אביב, בשיתוף מספר פעילים חברתיים: ענת גוב, שלומי לחיאני, צביה ולדן ואחרים. בית התמחוי מומן כולו על ידי חברים של היזמים, סיפק כ-250 ארוחות חמות מדי יום ופעל במשך כ-3 שנים[14].
בין השנים 2017 עד 2019 התנדב צוקר לעבודה ביוון עם פליטים מסוריה ועיראק. ההתנדבות נעשתה באי קיוס, שהיווה את אחד מהמקלטים העיקריים של פליטים שחצו את הים מטורקיה ליוון. הוא שימש במקום במגוון תפקידים ועסק בעבודות הבישול, קליטת פליטים מהים, הלבשה, נהיגה ועוד.
בשנים 2019 עד 2022 התנדב צוקר כמנטור באקסלרטור היהודי-ערבי של אוניברסיטת תל אביב להכשרת יזמים בהייטק[15].
פעילות עסקית
פעילותו של צוקר התרכזה סביב תוכן דיגיטלי[16]. הוא ניהל והיה בעלים של חברות שהפיקו ערוצי טלוויזה בכבלים ותכנים לאינטרנט. בין השנים 2005–2013 יזם את "צרצר פיס" – תחרות סיפורים קצרים ב-140 תווים. התחרות נערכה בשיתוף מפעל הפיס אחת לשנה, למשך 10 ימים, בהשתתפות עשרות אלפי משתתפים[17].
בשנת 2013 הקים את חברת LEARNI, פלטפורמת למידה על גבי טאבלטים. החברה פיתחה תוכנות שאפשרו לקיים את כל הלמידה בבית הספר על גבי טאבלטים באמצעות ספרי לימוד דיגיטליים[18]. בשנת 2018 הקים את חברת ההזנק "Mappo"[19], פלטפורמה דיגיטלית לחיבור בין תכנים לבין המיקום בו הם רלוונטיים. החברה פיתחה תוכנת AI שמייצרת שכבות של תוכן על גבי מפות, ועובדת עם חברות הרכב הגדולות בעולם[20]. הפלטפורמה מספרת תוך כדי נסיעה את סיפור הדרך באמצעות קטעים מספרים, מוזיקה, פודקאסטים ווידאו.
פרסומים והוראה
בשנים 2000–2004 כתב צוקר טור דו שבועי קבוע בעיתון 'גלובס' ובשנים 2002–2004 לימד בפקולטות למשפטים בקרית אונו ובאוניברסיטת תל אביב.
במהלך השנים 2000–2003 פרסם מספר ספרים: 1999 – 'אנחנו היהודים החילוניים' – עורך וכותב, 1985 - זכויות הילד בישראל, 1982 - זכויות האדם בשטחים המוחזקים-הוצאת המרכז הבינ"ל לשלום, 1980 - חינוך בחברה מתהווה". הוצאת מוסד ואן-ליר עריכה וכתיבה.
Remove ads
דדי צוקר, באתר הכנסת- דדי צוקר, באתר כנסת פתוחה
- נרי ליבנה, ילד גדול, דדי צוקר; ח"כ, כותרת ראשית, 12 בנובמבר 1986
- סמדר שילוני, למה לי פוליטיקה עכשיו, באתר ynet, 15 במרץ 2006
מורן שריר, הצביעות של השמאלנים, הדנ"א הפתטי של מרצ והשינוי העצוב בפוליטיקה הישראלית. ראיון עם דדי צוקר, באתר הארץ, 12 בינואר 2021- דדי צוקר באתר גלובס
- דדי צוקר באתר הארץ
- דדי צוקר, ניצחון הגֶן המשיחי, באתר גלובס, 7 באוקטובר 2019
- מעיין כהן, דדי צוקר יקים תואם בינלאומי לאתר "ליגה ליגה", באתר הארץ, 9 בנובמבר 2008
Remove ads
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads