נמל אשדוד

נמל אשדוד, בהגדרתו, הוא המרחב המשתרע לאורך החוף מצפון לעיר אשדוד וגבולותיו מוגדרים בצו נמל אשדוד (הכרזת נמל), תשכ"א-1960^[3]. הנמל פועל לצד שני מרחבי הנמלים המסחריים האחרים בישראל – נמל חיפה ונמל אילת. נמל אשדוד שוכן בצפון-מערב העיר אשדוד, לחוף הים התיכון, במישור החוף הדרומי של ישראל, ומשמש גם למעבר סחורות עבור ממלכת ירדן וכן עבור הרשות הפלשתינאית.

ערך זה עוסק בנמל בישראל. אם התכוונתם לחברה המפעילה את הנמל ובעלת אותו שם, ראו חברת נמל אשדוד.

נמל אשדוד

חברת נמל אשדוד – מבט מהאוויר
מיקום
מדינה	ישראל ישראל
מיקום	אשדוד, מחוז הדרום
גוף מים	הים התיכון
קואורדינטות	31°49′49″N 34°38′29″E
פרטים
תאריך פתיחה	1965
מפעיל	חברת נמל אשדוד, נמל הדרום
בעלים	מדינת ישראל
סוג מעגן	מלאכותי
רציפים	15
סטטיסטיקות
תפוסת מטען שנתית	21.7 אלף טון (2022)
נפח מכולות שנתי	1.849 מיליון TEU ב-2022[1]
תנועת נוסעים	64,146 (2022)[2]
www.ashdodport.co.il
מפת מיקום מפה דינמית (למפת אשדוד מוגדלת)   נמל אשדוד (למפת אשדוד רגילה)   נמל אשדוד (למפת השפלה רגילה)   נמל אשדוד (למפת השפלה מוגדלת)   נמל אשדוד נמל אשדוד נמל אשדוד מפת  __ אשדוד  __ גן יבנה [‌למפה דינמית של השפלה וסביבותיה‌] מצפון וממזרח: __ מועצה אזורית חבל יבנה ממזרח ומדרום: __ מועצה אזורית באר טוביה ממערב: הים התיכון tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

מספר תאגידים מורשים פועלים במרחב נמל אשדוד וביניהם: "חברת נמלי ישראל", "חברת נמל אשדוד"^[4][5], "נמל הדרום", חברת "לוגיסטיקר ממגורות בע"מ^[6]" וחברת "תעבורה ימית אשדוד"^[7]". כלל שטחי הנמל וקרקעותיו שייכים למדינת ישראל באמצעות חברת נמלי ישראל. בשטח הנמל פועלת "חברת נמל אשדוד" לצידו של "נמל הדרום". כלל התעבורה הימית בשטחו הימי של מרחב הנמל ובעיקר הכנסת והוצאת אומניות, מתבצע על ידי חברת "תעבורה ימית אשדוד"

היסטוריה

נמל אשדוד הקדום

ערכים מורחבים – תל מור, אשדוד ים

מצודת אשדוד ים

אשדוד העתיקה, אחת מחמש ערי פלשתים, הייתה עיר נמל כבר מתקופת הברונזה המאוחרת. נמלה היה ממוקם בתל מור, תל ארכאולוגי קדום שנמצא סמוך לשפכו של נחל לכיש שהיה חלק מממלכת אשדוד הפלשתית, ותושביו התפרנסו מהנמל הסמוך. הנמל בתל מור הוחרב ביחד עם אשדוד במהלך המאה ה-10 לפנה"ס ולא שוקם. ב-732 לפנה"ס נכבשה העיר על ידי סרגון השני, מלך אשור, שהחריבה והגלה את תושביה לאחר שמרדו בו ב-712 לפנה"ס^[8]. סרגון בנה וביצר את העיר אשדוד-ים והפך אותה לעיר נמל חדשה לאשדוד. בין שתי הערים אשדוד ואשדוד-ים, היה קיים קשר של עיר יבשתית ועיר הנמל שלה, בדומה לקשרים בין הערים יבנה ויבנה-ים^[9].

עם דעיכתה של אשדוד היבשתית במאה ה-4, צמחה ושגשגה העיר הסמוכה לה אשדוד ים, שהפכה לעיר נמל מסחרית חשובה שנקראה אזוֹטוּס פאראליוּס, שפירושה "אשדוד-חוף". אשדוד ים מופיעה במפת מידבא, כעיר גדולה עם מזח ורציף, מדרגות שהוליכו לבתים וביניהן היו מזרקות, כנסיות ומבני ציבור רבים. במהלך המאה ה-10, בשלטון השושלת הפאטמית, נבנתה המצודה וכונתה קלעת אל-מינה, שפירושה "מצודת הנמל". היא הוקמה במטרה להגן על העיר מפני פלישת אוניות האימפריה הביזנטית. המצודה נפגעה ב-1033 מרעידת אדמה, ולאחר מכן, ב-1099, במסע הצלב הראשון, יושבה מחדש על ידי צלבנים, בוצרה ונקראה קסטל ברואר. המצודה ננטשה סופית ב-1260, ונשמרה במצבה עד היום.

הנמל המודרני

החלטה על מיקומו של נמל חדש למדינת ישראל, על אדמות הכפר הערבי הנטוש ערב סוכריר, התקבלה כבר בשנת 1951, על פי תוכנית אב ארצית שהכין האדריכל אריה שרון^[10], אך בנייתו של הנמל החלה רק באפריל 1961. בשלב הראשון נבנו שוברי הגלים, ואחר כך נבנו הרציפים הימיים. ב-31 ביולי 1961, הונחה אבן הפינה^{[11][12][13][14]}. הנמל נחנך בנובמבר 1963. כדי לבנות את שובר הגלים, שאורכו 2,200 מטר, הובאו 2.5 מיליון טונות של גושי סלעים ברכבות ובמשאיות מהמחצבות בטירת יהודה ובבנימינה. 40,000 טטראפודים ענקיים הונחו בזה אחר זה. כלונסאות נקבעו, קירות בטון נוצקו, ואצבעות הרציפים נשלחו אל הים, מזמינות את האוניות להיכנס^[15].

באוגוסט 1964 נבחר סמל הנמל, המציג עוגן, מגדלור וספינה פלשתית, בעיצובם של האחים שמיר^[16].

ב-25 באוקטובר 1965 נכנסו האוניות האחרונות לנמל יפו ולנמל תל אביב, וב-3 בנובמבר הופסקה הטעינה והפריקה בהם. חלק גדול מעובדי נמלים אלה, שהם מוותיקי היישוב העברי, עברו להתגורר באשדוד, עיר העולים החדשה, כדי להפעיל את נמל אשדוד החדש אשר היווה יחידה בתוך רשות הנמלים. ב-21 בנובמבר הופעל לראשונה הנמל לפריקה וטעינה, עם כניסתה של האונייה השוודית "וינגלאנד"^[17] שהביאה 1,621 טונות של סוכר. האונייה "מלטיאן" הייתה הראשונה שהטעינה בנמל, מטען של 55,000 תיבות פרי הדר. ב-1966 הושלמה סופית בניית שוברי הגלים. אורכו של השובר הצפוני 900 מטרים, ושל הדרומי 2,200 מטרים. בינואר 1967, הופעל לראשונה רציף הצובר (תפזורת), הכולל מערכות פריקת קרונות רכבת וטעינת אוניות. בשנה זו החל לפעול בסיס חיל הים באשדוד שאחראי על הזירה הימית באזור זה ועל אבטחת הנמל.

ב-23 בנובמבר 1973 טבעה האונייה הקפריסאית "אנט", שנסחפה בסערה אל שובר הגלים. 21 אנשי צוות נהרגו^[18].

באוקטובר 1975, עם חתימת הסכם הביניים עם מצרים, החל בנמל אשדוד עידן התיירות הימית, עם בואה של אוניית התיירים הגדולה "סטלה סולריס" מנמל אלכסנדריה. בנובמבר 1975 הסתיימה בנייתו של רציף 5 באורך של 380 מטרים והוא הוכנס לעבודה שוטפת. חלקו הראשון של הרציף באורך 180 מטרים הוכן עוד באפריל 1973 לעגינה היסטורית חד-פעמית של אוניית התיירים הגדולה בעולם "קווין אליזבת' 2" (Queen Elizabeth 2). ב-7 ביולי 1977 נפתח רציף מספר 7 – רציף המכולות, עת נקשרה "צ'לסי-סטרים" הבריטית לרציף, והפעילה אותו לראשונה.

"אני לא אשכח בחיים את הרגע שבו עמדתי על רציף חמש, שהוכן במיוחד לכניסת המלכה – הקווין אליזבת' שתיים, ספינת התיירים הגדולה בעולם! היא עגנה בישראל באופן חד-פעמי – ובחרה לעשות זאת בנמל שלנו! על הרציף ניגנה תזמורת הנוער של אשדוד. כולם היו שם. גם שמעון פרס הצעיר, אז שר התחבורה והתקשורת, הגיע לאירוע..."

— מתוך סרטון הסברה במרכז המבקרים של נמל אשדוד

• 
  תחילת הבנייה בנמל, 1961
• 
  בניית שובר הגלים בנמל אשדוד מטטראפודים מבטון ב-1962. כל אחד מהם שוקל 12.5 טון.
• 
  בניית שובר הגלים הראשי ב-1963
• 
  בניית מסילת הרכבת לנמל אשדוד ב-1962
• 
  מסילה להעברת חומרי בנייה ומנוף בעת בנייתו של שובר הגלים הראשי בנמל, 1963
• 
  נמל אשדוד בתהליך בנייתו, 1964
• 
  קטר Decauville TE900 הביא רכבת קרונות שטוחים עם סלעים לבניית נמל אשדוד, 1964–1965

הרחבת נמל אשדוד לכיוון צפון - נמל היובל

מבט על רציפים 21–24 של נמל היובל

ערך מורחב – נמל היובל

תוכנית הפיתוח לנמל "היובל" אושרה עקרונית על ידי ממשלת ישראל בישיבתה מיום 16 ביולי 1995. הממשלה קיבלה את החלטתה לאחר שהוצגו בפניה תוכניות מפורטות שהוכנו על ידי צוות ההיגוי להקמת הנמל הצפוני שמונה על ידי שר התחבורה. מתוך החלטת הממשלה:

• להכיר בצורך החיוני לפתח ולהרחיב את נמלי הים התיכון, חיפה ואשדוד, כדי לענות על גידול בתנועת המטענים והנוסעים, וכן עקב השינויים המדיניים שהושגו עם מדינות האזור.
• לפתח את שני הנמלים לרמת השירות הנאותה, להכינם לתנאי תחרות, להבטיח רמות תעריפים תחרותיים, ולהגדיל את פעילותם העסקית.

ב-6 בספטמבר 1998, הונחה אבן הפינה לנמל היובל. לשם הקמת נמל זה היה צורך להאריך את שובר הגלים לצד צפון. ב-23 בנובמבר 2004, בעת שסערה קשה פקדה את הנמל, טבע למוות רפאל איתן, שניהל את פרויקט ההקמה של שובר הגלים^[19]. ב-2 באוגוסט 2005 נחנכו רציפיו החדשים של הנמל אשר זכו לשם נמל היובל אשר הסב את שמו בהמשך לנמל איתן, על שמו^[20][21][22]. תוספת הרציפים הוקמה בהשקעה של 3 מיליארד ש"ח וביססו את מעמד הנמל כשער כלכלי חשוב לישראל.

הפיגוע בנמל

ערך מורחב – הפיגוע בנמל אשדוד

ב-14 במרץ 2004 נרצחו 8 מעובדי הנמל, שני אזרחים ו-16 נפצעו בפיגוע התאבדות כפול שביצעו החמאס וגדודי חללי אל-אקצא^[23][24]. למרות האבטחה הכבדה, הצליחו שני המחבלים לחדור לשטח הנמל בתוך מכולה בעלת דופן כפולה שלא התגלתה במעבר קרני, ובשעה 14:20 פוצצו עצמם. המחבל הראשון התפוצץ בתוך מתחם הנמל, בבניין משרדים אחורי, והשני על הגדר.

לאחר האירוע נבנו שתי אנדרטאות זיכרון לנרצחים בפיגוע; האחת בשדרות בן-גוריון פינת שדרות הרצל בעיר אשדוד, אנדרטה עשויה דבלטי שבור ומעליו שחפים מרחפים. השנייה היא כיכר בכניסה לנמל שנקראת "כיכר השמונה", לזכר שמונה מעובדי הנמל שנהרגו בפיגוע, כיכר ובה שמונה עצי זית.

ב-17 בפברואר 2005 יושמה "הרפורמה בנמלי הים בישראל"; נכנס לתוקף חוק רשות הספנות והנמלים התשס"ד–2004, אשר פירק את רשות הנמלים כאשר פעילותה חולקה לארבע חברות ממשלתיות ובהן "חברת נמל אשדוד בע"מ", אשר הוסמכה לפעול בנמל אשדוד ולספק בו שירותי נמל.

ב-2013 הודיעה חברת נמלי ישראל על החברות הניגשות למכרז לבניית מסופי מכולות חדשים, "נמל המפרץ" בחיפה ו"נמל הדרום" באשדוד. למרות התוכניות הכפולות, הכוללות חפירה ימית ובניית רציפים שיאפשרו כניסת אוניות ענק, התוכנית להרחבת הנמל באשדוד כוללת רציף ראשי באורך 1,050 מטרים וכן הארכת שובר גלים קיים יחד עם שוברי גלים משניים בעוד 2,800 מטרים. הנמל החדש מתוכנן לקלוט קיבולת של כ-1.1–1.4 מיליון מכולות בשנה^[25].

במאי 2014 נעצרו מספר בכירים בחברת נמל אשדוד בחשד לשחיתות בנמל^[26].

מיקום הנמל וממשקיו עם העיר אשדוד

תעשיות עורף הנמל במבט מגבעת יונה

מתחם האספקה וצי המכוניות המיובאות

נמל אשדוד שוכן כארבעים ק"מ דרומית לתל אביב, ליד שפך נחל לכיש. הצורך בהקמת נמל עמוק מים התעורר כבר בימיה הראשונים של המדינה, לאחר שהתברר, שאין אפשרות להרחיב את הנמלים הקיימים כדי להבטיח שינוע וטיפול יעיל במטעני היצוא והיבוא, שהיקפם הלך וגדל. ההחלטה להקים את הנמל הנוסף באשדוד, התבססה על מספר שיקולים:

• הקמת הנמל עולה בקנה אחד עם מגמת ב-102 ק"מ מהמרחק מרחובות לנמל חיפה. דוגמה נוספת – הובלת אשלג מסדום לנמל אשדוד מקצרת את הנסיעה ב-120 ק"מ.
• מיקום הנמל מבטיח כמה יתרונות חשובים נוספים והם: הנמל קרוב לעורקי התחבורה הקיימים, ובנוסף לכך הוא קרוב למרכזי התעשייה והייצור של ישראל, ולתל אביב – מרכז המסחר של המדינה.

הנמל מקושר לקו מסילת לוד–אשקלון בשלוחה מיוחדת בת 7 ק"מ היוצאת מצומת פלשת, המייעלת ומקצרת את תהליכי העבודה למינימום. התוכנית מבטיחה את חיבור הנמל לשלושה עורקי תחבורה, מצפון, ממזרח, ומדרום, המסוגלים לשאת מטענים בהיקף גדול אל הנמל וממנו. כמו כן קיים תכנון לחבר את המחלף לכניסה צפונית לכביש 4, "דרך הרצל ג'" שתחבר בין הנמל למחלף אשדוד צפון ואזור התעשייה הצפוני של העיר.

גשר דרך לסקוב מעל נחל לכיש עם פתיחתו, 9 ביוני 1969. הדרך נקראה על שמו של לסקוב, מייסד רשות הנמלים ומנהלה הראשון ב-25 ביוני 1991.^[27]

הנמל ממוקם צפונית לאשדוד, באופן שמנתק אותו משטחי המגורים שבה, על ידי נחל לכיש שחוצץ ביניהם. בניגוד לעיר חיפה, שבה הנמל נבנה כחלק מהעיר, בניית הנמל באשדוד לא השפיעה בעבר על התפתחותה של העיר, שכן היא תוכננה מראש והוא נבנה בנפרד ממנה אולם ללא מחשבה על התפתחות העיר צפונה. כיום, עם התרחבותה של העיר אשדוד צפונה עד לגדותיו הדרומיות של נחל לכיש התעוררו בעיות סביבתיות בשל שכנות נמל אשדוד וגבולות "חברת נמל אשדוד" לשכונותיה הצפוניות המתפתחות של העיר (קריית פארק לכיש)^[28].. הנמל נמצא בסמוך ליבנה, לבני דרום ולניר גלים.

הנהלת נמל אשדוד (עד שנת 2005)

ראו גם – חברת נמל אשדוד

שביתת העובדים, שסגרה את הנמל בהנהגת יהושע פרץ, 1975

מאז הקמתו ועד לשנת 2005, שנת הקמתה של "חברת נמל אשדוד", היו נמל אשדוד ופעילותו יחידה אורגנית ומוגדרת ברשות הנמלים והרכבות. עם הקמת חברות הנמל וחברת נמלי ישראל נמסר תפעול הנמל בשטחו דאז לאחריותה וסמכותה של "חברת נמל אשדוד בע"מ" שהוסמכה לפעול בשטח בו התנהלה פעילותו של נמל אשדוד.

12 מנהלים עמדו בראשות נמל אשדוד ו"חברת נמל אשדוד" מאז החל לפעול באמצע שנות ה-60 ו-7 מנכ"לים ל"חברת נמל אשדוד" מהקמתה ב-2005:

• אנריקו לוי (1965–1967)
• ארנון גפני (1967–1969)
• יגאל דרור (1969–1970)
• מרדכי ברגר (1970–1973)
• יצחק גזית (1973–1977)
• הדר קמחי (1977–1980)
• יצחק דוידי (1980–1983)
• אילן אור (1983–1988)
• גדעון שמיר (1988–1996)
• ישעיהו מירון (1996–1997)
• אריה גביש (1997–2002)
• שאול רותם (2002–2005)^[29]

בשנת 2024 למנכ"ל הנמל מונה ניסן לוי.

מבנה ותפקוד חברת נמל אשדוד

מפת הנמל

שער 1 בכניסה לנמל לעת שקיעה

רציף 30 לפריקת חומרי נפץ ומלט, שנמצא על שובר הגלים המרכזי של הנמל

אנדרטה לנרצחים בפיגוע בנמל אשדוד

אוניית התענוגות "ריו" עוגנת בנמל אשדוד

חברת נמל אשדוד נפתחת למבקרים ביום העצמאות ה-63 לישראל

מרכז המבקרים בחברת נמל אשדוד

שוברי הגלים והרציפים שבהם פועלת "חברת נמל אשדוד"

נמל אשדוד הוא אחד הנמלים עמוקי המים הבודדים בעולם שנבנו בים הפתוח, ובנייתו הייתה כרוכה בקשיים הנדסיים רבים. להחלטה על מיקום הנמל ובנייתו קדם סקר ימי ואקלימי, שאושש את ישימות הקמתו. בנמל פועלים 13 רציפים תפעוליים, שאורכם הכולל מסתכם ב-4,123 מטרים: 2,074 מטרים שמיועדים לטעינת מטען כללי ופריקתו, 485 מטרים למטעני מכולות, 434 מטרים לרציף רב-תכליתי, וכ-500 מטרים למטעני צובר. בנוסף לרציפים אלו ישנם גם שני רציפי תפזורת ונוזלים, הנמצאים בחלקו הדרומי של הנמל. מתקן התפזורת אחראי לייצוא מחצבים מישראל לאירופה ולאמריקה. סמוך לרציף 22, נמצא חניון המכוניות המיובאות.

מספר רציף	תפקיד	אורך (במטרים)	עומק (במטרים)
1	חקלאות, מטען כללי וצובר, גלנוע	560	5–10.5
2	רציף המתנה/כלי שיט קטנים	150	5
3	אוניות נוסעים, מטען כללי וצובר, גלנוע	620	9–11.5
4	אוניות נוסעים, מטען כללי וצובר	207	12.5
5	מטען כללי, צובר, מכולות גלנוע	480	10.5–13.8
6	רציף המתנה/כלי שיט קטנים	150	7–10
7	מסוף מכולות	480	10–12
8	מסוף מכולות, מכליות	105	12
9	פחם ומכולות	438	13.8
10	דוברת תדלוק	150	4
11,12	צובר, פוספטים, אשלג (רציפי התפזורת)	396	12–13.8
21	מסוף מכולות, מדלים ומסוע גרעינים	850	17.3
22,23,24	מסופי מכולות (רציפי היובל)	250,600,250	13.5–15.5
25	רציף עבודה	150	5
27	מכולות ומטען כללי	800	17.3
28	מכולות ומטען כללי	500	17.3
30	מלט	150	9.5

נמל אשדוד מוגן על ידי שובר גלים ראשי שאורכו 3,350 מטרים, אשר יוצא סמוך לקצה הדרומי של קו החוף, חודר לים, ונמשך לכיוון צפון. שובר גלים צדדי, אשר ממוקם בחלק הצפוני, חוסם את שטח המעגן מכיוון צפון באורך של 800 מטרים.

מנופים"

לאורכם של רציפי הנמל בהם פועלת "חברת נמל אשדוד" פרושים כ-80 מנופים ועגורנים. חלוקתם לפי רציפים וערוגות^[30]:

• רציף 1: 3 מנופי זרוע בעלי כושר הרמה של עד 15–25 טון.
• רציף 3: 5 עגורני זרוע כפולה בעלי כושר הרמה 35–50 טון.
• רציף 5: 6 מנופי זרוע כפולה בעלי כושר הרמה של 32–35 טון.
• רציף 7: 3 מנופי גשר בעלי כושר הרמה של 40 טון.
• רציף 9: 3 מנופי גשר, אחד בעל כושר הרמה של 40 טון ו-2 עד 55 טון.
• ערוגות A-B-C:‏ 10 מנופי שער, בעלי כושר הרמה של 35 טון.
• רציף 21: 6 עגורני גשר בעלי כושר הרמה של עד 50 טון, מסוע ומדלים לפריקת לתבואה בתפוקה של עד 1,200 טון לשעה.
• רציף 22 (נמל היובל): 2 מנופי גשר בעלי כושר הרמה של עד 40 טון.
• רציף 23 (נמל היובל): 7 עגורני גשר בעלי כושר הרמה עד 55 טון.
• ערוגות YO-7:‏ 24 מנופי שער על גלגלים בעלי כושר הרמה של 40 טון.
• רציף 28: 4 עגורני גשר בעלי כושר הרמה עד 60 טון.
• ערוגות נמל הדרום: מספר מנופי שער על מסילות

עורף הנמל כולל את משרדי לקוחות "חברת נמל אשדוד" ו"נמל הדרום", ובהם: סוכני אוניות, עמילי מכס, חברות תובלה, חברות לתיקוני אניות ועוד, תחנת רכבת, מחסני ערובה ומטענים שונים, מחסנים לריקון ומילוי מכולות, מחסנים לאחסון מכולות, תבואות ותפזורות למיניהם, בתי קירור ומאגרי דלק לאספקה לאוניות.

בשטח "חברת נמל אשדוד" נמצא מרכז המבקרים של "חברת נמל אשדוד" שהושק בסוף 2010. מרכז המבקרים מציע פעילויות רבות, ביניהן סרט פנורמי המציג את התפתחותו של נמל אשדוד ושל "חברת נמל אשדוד", פלטפורמה מתקדמת המציגה את ההיבטים התפעוליים בעבודת הנמל, משחק מטענים ובו חידוני טריוויה וסימולטור ניתוב אונייה לנמל. מרכז המבקרים מעניק סיור בכל רחבי הנמל, בין הרציפים, חניון המכוניות המיובאות, מסופי המכולות והמנופים.

חיבור רכבתי

בנמל אשדוד ובעורף הנמל קיימות מספר שלוחות מסילת רכבת ומסופי רכבת פרטיים בעלי קישור מסילתי אליהן המחברות את "חברת נמל אשדוד" ואת "נמל הדרום" :

• אשדוד מיון
  • מסוף פרידנזון
  • מסוף היובל (מכולות)
  • מסוף 207 בע"מ (מרין קונטיינרס) (מכולות)
  • מסוף קונטרם (מכולות)
  • מסוף אוברסיז^[31] (מכולות)
  • מסוף גופרית
  • מסוף ממגורות
• חברת נמל אשדוד
  • מסוף חומצה
  • מסוף חומצה ירוקה
  • מסוף אשלג
  • מסוף פוספטים
  • מסוף מכולות 3

שלוחות לא פעילות: מסוף מכולות 17, מסוף יונקס^[32], מסוף רותם.

שערי חברת הנמל

הכניסה לתחום "חברת נמל אשדוד" מתבצעת דרך שלושה שערים:

• שער 1 – שער לכניסת כלי רכב. משמש בעיקר לבאים מחוץ לעיר.
• שער 2 – דרכו נכנסות ויוצאות רוב המשאיות.
• שער 3 – שער הולכי רגל. נמצא סמוך לחניון המשאיות, ודרכו נכנסים לבניין המנהל ולאזור בתי המלאכה.
• שער 5 – לבאים מכיוון אשדוד. דרכו נכנסים לבניין התפעול ולמרכז המבקרים. דרך שער זה אין כניסה למשאיות.

עורף הנמל

בעורף הצפוני של נמל אשדוד החל להיבנות על ידי חברת נמלי ישראל, פארק תעשייה ולוגיסטיקה שייקרא פארק נמלי ישראל^[33], שיכיל בתוכו חברות לוגיסטיקה והייטק, ומסוף עתידי לרכבות מטען. דב סבידור, סמנכ"ל בחברת נמלי ישראל, ציין כי ההשקעה בהקמת פארק תעשייה זה עומדת על כ-160 מיליון שקלים. פארק התעשייה והלוגיסטיקה מוקם במסגרת תוכנית ארוכת טווח לפיתוח עורף נמל מודרני, כפי שקיים בנמלים המתקדמים בעולם.

מסוף הפחם

בעורף נמל אשדוד נמצא מסוף הפחם. ההקמה של המסוף החלה ב-1987 והסתיימה ב-1989. שטחו של מסוף הפחם הוא 420 דונם, מתוכם 380 דונם הם שטחים תפעוליים, ו-40 דונם הם שטחים המיועדים לשימוש אדמיניסטרטיבי. ביחד עם המסוף נבנה גם מזח לפריקת הפחם. החזון של רשות הנמלים היה שהמתקן ישמש כמסוף בין-לאומי לאחסון ואספקת פחם למדינות נוספות באגן הים-התיכון, ולא רק לישראל, באמצעות שטעון והעמסה על אוניות-צובר קטנות^[34]. עלות הקמתו הייתה כ-80 מיליון דולר^[35]. עם זאת, הסיבה המידית להקמתו הייתה לפריקת פחם לשימוש בתחנת הכוח רוטנברג הפחמית שבאשקלון, שנבנתה באותה עת. זאת למרות התנגדות חברת החשמל, שביקשה להקים מזח לפריקת פחם ליד התחנה^[34]. לשם אספקת הפחם לתחנה נסללה שלוחה ממסילת הרכבת אשקלון-עזה באזור מושב מבקיעים אל התחנה ורכבות משא הובילו פחם שנפרק מאוניות בנמל אשדוד אל התחנה^[36]. זמן קצר לאחר הקמת המסילה הודיעה חברת החשמל שתקים מזח ליד התחנה לפריקה ישירה, עקב העלות הגבוהה של השינוע דרך נמל אשדוד והרכבת^[37]. הקמת המזח באשקלון החלה ב-1997, בידי קונצרן יונדאי שזכה במכרז להקמתו^[38], והוא הושלם בפברואר 1999^[39]. עקב כך נסגר מסוף הפחם באשדוד, ועורר הדים בנוגע לבזבוז הכסף המיותר על בנייתו, מאחר שהיה בשימוש פחות מעשר שנים^[35][34].

במאי 2023, שוב החלו לפרוק פחם בחברת נמל אשדוד, עבור תחנת הכוח רוטנברג^[40], לאחר שעגורן קרס והשבית את המזח של התחנה^[41].

מסוע הגרעינים

בעורף נמל אשדוד ממוקמות ממגורות גרעיני תבואה מיובאים שהוקמו בשנת 1984, המופעלות על ידי חברת חברת "לוגיסטיקר ממגורות בע"מ" הפועלת בנמל אשדוד כתאגיד מורשה. לממגורות כושר אחסון של כ-60,000 טון תבואה (לשם השוואה, לממגורות מילניום ממגורות דגון בחיפה כושר אחסון של 85,000 טון). עם זאת, למרות גודלן היחסי, כ-90% מסך יבוא התבואה לישראל עובר דרך ממגורות דגון בגלל חוסר יעילות הליך הפריקה באשדוד. בחיפה הממגורות נמצאות על קו המים ופריקת התבואה מתבצעת ישירות אליהן. באשדוד הממגורות מרוחקות מקו המים ופריקת התבואה מתבצעת באמצעות ציוד מיושן ברציפי הנמל והתבואה משונעת לממגורות באמצעות משאיות^[42].

על מנת להתגבר על בעיית הריחוק של הממגורות מקו המים, הושלמה באפריל 2022 בניית מסוע הגרעינים בשטח "חברת נמל אשדוד" באורך של כ-2.5 ק"מ, לצורך שינוע התבואה מרציף 21 לממגורות. בפברואר 2023, נכנס המסוע לעבודה שוטפת והשימוש בו היה צפוי להגביר את כושר פריקת התבואה בנמל פי שמונה. אולם חצי שנה לאחר שהחל לפעול, הוא עבד רק בכ-10% מהתפוקה (הוא יכול לשנע עד 1,800 טונה גרעינים בשעה, אבל שינע רק 150 טונה בשעה בממוצע)^[43]. בספטמבר 2023, אחד משני מתקני הפריקה שנכנסו לשימוש נפל והתרסק^[44]. בפברואר 2024, הושבת המסוף כולו, לאחר שמתקן הפריקה השני נשבר אף הוא^[45].

פקידת אוניות ותנועת מכולות

ברציפי נמל אשדוד רבתי יכולות לעגון כ-30 אוניות בו זמנית.

היקף פעילות המכולות בנמל אשדוד (כולל פעילות נמל הדרום החל משנת 2021) הוא:

מכולות/שנה	2024	2023	2022	2021	2020	2019	2018	2017	2016	2015	2014	2013	2012	2011	2010	2009	2008	2007	2006	2005	2004	2003	2002	2001	2000
מס' מכולות באלפי TEU	1,849	1,597	1,622	1,637	1,584	1,538	1,477	1,525	1,443	1,307	1,250	1,182	1,170	1,160	1,018	893	828	809	693	586	545	514	535	511	480

על פי נתוני רשות הספנות והנמלים^[1].

נוסעים

במאי 2007, נחנך טרמינל הנוסעים החדש של "חברת נמל אשדוד". הטרמינל מכיל חניון אולם נוסעים, אולם יוצאים, בידוק ביטחוני וביקורת גבולות, המרת מטבע (Change), קפיטריה ושתי חנויות דיוטי פרי. כמו כן, הטרמינל מציע הסעות מחניון הנוסעים ואל האולם.

מספר הנוסעים (באניות נוסעים) בנמל אשדוד באמצעות "חברת נמל אשדוד" לפי שנים:

נוסעים/שנה	2023	2022	2021	2020	2019	2018	2017	2016	2015	2014	2013	2012	2011	2010	2009	2008	2007	2006	2005
מס' נוסעים	52,266	64,215	-	2,439	27,991	21,040	26,757	21,534	33,308	40,780	88,364	128,710	140,916	290,502	168,931	104,660	168,462	100,067	59,542

על פי נתוני רשות הספנות והנמלים^[2].

חברת "תעבורה ימית אשדוד"

חברת "תעבורה ימית אשדוד" אשר היא חברת בת של חברת נמלי ישראל, היא התאגיד המורשה במרחב נמל אשדוד למתן שירותי תעבורה ימית ופועלת על פי כתב ההסמכה שניתן לחברת נמלי ישראל כחברת האם של חברת התעבורה ממדינת ישראל באמצעות שרי התחבורה והאוצרחברה זו היא המוסמכת לתת שירותי תעבורה ימית לכלל התאגידים המורשים הפועלים בנמל אשדוד לרבות "חברת נמל אשדוד". חברת "תעבורה ימית אשדוד" היא ממשיכת פעילותה של מחלקת ים אשר עד לשנת 2019 הייתה יחידה אורגנית ב"חברת נמל אשדוד". בהמשך לתהליכי הרפורמה בנמלי הים בישראל, נסגרה מחלקת הים ב"חברת נמל אשדוד" וכאמור הוקמה במקומה חברת בת לחברת נמלי ישראל בשם "תעבורה ימית אשדוד" אשר אחראית ומנהלת את כלל פעילות התעבורה הימית בנמל אשדוד ומעניקה שירות לכלל הגופים הפועלים בו לרבות "נמל הדרום". חברת התעבורה הימית" כאמור אחראית ומוסמכת על מתן השירותים הימיים, בהם ניתוב האוניות, גרירתן, קשירתן, עיתוקן ושחרורן, אספקת מים ודלק לאוניות, פינוי מי שיפולים, פינוי אשפה וכדומה. הצי של חברת "תעבורה ימית אשדוד" ב"חברת נמל אשדוד" כלל 11 כלי שיט, ביניהם חמש ספינות נתב, שלוש ספינות פיילוט ושלוש ספינות שירות.

סמוך למרכז חברת "תעבורה ימית אשדוד" במרכז הנמל, נמצאת תצפית הנמל, ובה מגדל הפיקוח של נמל אשדוד. מגדל תצפית נוסף ממוקם גם סמוך למסוף המכולות בנמל היובל.

מגדלור אשדוד מתנשא מעל גבעת יונה, במבט מפארק לכיש, 2024

ערך מורחב – מגדלור אשדוד

מגדלור אשדוד ניצב על גבעת יונה (דרום מזרחית לנמל), בגובה 68 מטרים מעל פני הים, ואורו נראה למרחק 27 ק"מ. סימן ההיכר של המגדלור הוא שלושה הבהובים קצרים, מדי 20 שניות.

איכות הסביבה

בנמל אשדוד הופעלו עם תחילת המאה ה-21, מספר פרויקטים שמטרתם הגנה על הסביבה, שיפור איכות האוויר והמים. בין הפרויקטים ניתן למנות:

• פרויקט הזנת החופים בחול – ייבוש ים, או הקמת שובר גלים חדש, גורמים להצטברות של חול הנלכד מדרום לו ולחוסר באספקת חול מצפון לו, מה שעלול לגרום לנסיגת קו החוף. פרויקט מיוחד בנמל אשדוד, מתמודד עם התופעה, באמצעות העברת כ-180,000 מטרים מעוקבים של חול בכל שנה, מדרום לשובר הגלים, אל החופים שמצפון לו.
• מניעת זיהום אוויר בטעינת אוניות צובר – בנמל אשדוד מיוצאים מדי שנה מיליוני טונות של דשנים מסוג פוספט ואשלג. בעבר, הוטענו אוניות הצובר באמצעות מטען צינור אשר בדרך פעולתו גרם לפליטה מוגברת של אבק פוספטים, אשלג ולזיהום ים ואוויר. בתוכנית השקעות שנמשכה על פני ארבע שנים, הוחלפו כל המטענים הישנים במטענים אקולוגיים מדכאי אבק. כמו כן, מופעלים ב"חברת נמל נמל אשדוד" מדלים פניאומטיים לפריקה נקייה של גרעינים ישירות מהאנייה למשאית. חרף האמור, בכל הנוגע למניעת זיהום האוויר מכלי השיט המגיעים לנמל, לא מתבצעת כלל אכיפה שכן הנספח השישי לאמנת מרפול שאושר בשנת 2005 טרם סיים את הליכי החקיקה הנדרשים, ומשכך לא אושר בהיעדר חקיקה מתאימה^[46].
• מניעת זיהום ים בעת פריקת מטענים – לפתרון הבעיה, תוכננו כל רציפי צובר ומטען כללי בפרויקט היובל בנמל אשדוד עם מערכת ניקוז אחורית, בשילוב בורות שיקוע, המבטיחים שכל שארית מטען שתוותר על הרציף תיקלט על ידי בורות שיקוע ולא תגלוש לים.

מקורות וקריאה נוספת

עיינו גם בפורטל פורטל אשדוד הוא שער לכל הנושאים הקשורים בעיר אשדוד. בפורטל תמצאו מידע נגיש אודות ההיסטוריה של העיר, אתריה והאנשים המרכיבים אותה, הרבעים וכל מה שיש לדעת אודות העיר הגדולה במחוז הדרום בישראל.

• רפאל איתן, "בונים פה נמל: מכתבים מסבא נודניק", הוצאת תמוז, 2004
• אסנת, ד. "מחייטים וסנדלרים בנינו פה נמל: פועליות, לאומיות ואתניות בקרב פועלי נמל אשדוד, 1961-1967, חיבור לקבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2004
• מבקר המדינה, חברת נמל אשדוד בע"מ(הקישור אינו פעיל), עמ' 45, דוח ביקורת שנתי 58א, 2007
• דניאלה רן, בין ספינה לרציף "תולדות לשכת הספנות הישראלית 1982-1932", פרדס הוצאה לאור, 2008, עמ' 104, 147, 156, 163-159, 168-166, 173, 187, 189, 203, 219.
• מבקר המדינה, חברת נמל אשדוד בע"מ(הקישור אינו פעיל), עמ' 427, דוח ביקורת שנתי 60א, 2009
• מבקר המדינה, חברת נמל אשדוד בע"מ(הקישור אינו פעיל), עמ' 419, דוח ביקורת שנתי 63א, 2012
• מבקר המדינה, חברת נמל אשדוד בע"מ(הקישור אינו פעיל), עמ' 303, דוח ביקורת שנתי 63ג, 2012
• עֲבוֹדַת נְמֵלִים - תהליכי עבודה, תנועת מטענים וסחר ימי בנמל אשדוד, בהוצאת חברת נמל אשדוד, 2017
• עבודת נמלים - זירת הקרבות בין הממשלה לוועד העובדים החזק בישראל, יואב צוקרמן, בהוצאת מטר, 2018
• נמל אשדוד - סיור במרכז המבקרים

ראו גם

• בסיס אשדוד של חיל הים, הממוקם בנמל אשדוד.
• טביעת האונייה אנט

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נמל אשדוד בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של נמל אשדוד
• אתר חברת נמלי ישראל
• אריה בר-ציון, נמל אשדוד, 'מערכות ים' 61, ספטמבר 1962, עמ' 27.
• גיליה אראל, הנמלים בארץ, 'מערכות ים' 67, יוני 1964, עמ' 20.
• אלי שחף, נמל אשדוד, 'מערכות ים' 69, נובמבר 1964, עמ' 13.
• טוביה כרמל, עם פתיחת נמל אשדוד, 'מערכות ים' 74–75, ינואר 1966, עמ' 38.
• יוסף ירבלום, נמל אשדוד, 'מערכות ים' 104, יולי 1971, עמ' 30.
• נמל אשדוד ב-360 מעלות, סרטון תדמית, בערוץ נמל אשדוד, מאי 2020

כתבות

• אבי בר-אלי, הדו"ח שהרגיז את אלון חסן: כך תופרים ג'ובים בנמל, באתר TheMarker‏, 18 בנובמבר 2013
• אבי בר-אלי, כך נהפכה הנהלת נמל אשדוד לזרוע ענישה שסוגרת חשבונות בשם הוועד, באתר TheMarker‏, 30 בינואר 2013
• שרון שפורר, המלך חסן: ראש הוועד שמחזיק מדינה בכיס הקטן, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2011
• חגי עמית, בלי ועדי עובדים ושביתות איטלקיות: הכירו את הנמל הפרטי הראשון בישראל, באתר TheMarker‏, 19 בינואר 2013
• שרון שפורר, עובד נמל אשדוד הורשע אך התפקיד יחכה לו שבע שנים, באתר הארץ, 18 בפברואר 2013
• מירב ארלוזורוב, עובדי הנמלים: שכר גבוה, תפוקה נמוכה, באתר TheMarker‏, 23 באפריל 2012
• אסנת ניר, שליטת הגנרלים: משה זנה נבחר למנכ"ל נמל אשדוד, באתר TheMarker‏, 10 בנובמבר 2019
• נמל אשדוד: נקלטו חמישה מנופי גשר חצי-אוטומטיים, באתר Port2Port, ‏7 באפריל 2022
• ניצן צבי כהן, ‏"חובתנו לאפשר להם להתפרנס בכבוד": עובדי נמל אילת יועסקו בנמל אשדוד, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 24 ביולי 2024
• ליאת רון, ‏מנופים לקישוט, משפכים שצוברים אבק: מאות מיליוני השקלים שטבעו במצולות בנמל אשדוד, באתר מעריב אונליין, 16 במאי 2025

היסטוריה

• בניית נמל אשדוד, 1962, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• נמל אשדוד לקראת סיום שלבי הבניה הראשונים, 1965, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• נמל אשדוד, 1967, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• שביתת האטה בנמל אשדוד, 1969, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• אבי אובל, נמלים ללא תחרות- חיפה אשדוד, 'בין גלים' 182 ינואר 1991, עמ' 22.
• הפיגוע בנמל אשדוד, 14 במרץ 2004, ארכיון AP