רובה צלפים דרגונוב

רובה צלפים דרגונוב (ברוסית: Снайперская винтовка Драгунова, "סנייפרסקייה וינטובקה דרגונובה" ובקיצור SVD או СВД) הוא רובה צלפים סובייטי חצי-אוטומטי בקליבר 7.62X54 המשמש בעיקר את צבא רוסיה, ארצות ערב וארצות מזרח אירופה.

SVD דרגונוב
Снайперская винтовка Драгунова

מידע כללי
סוג	רובה צלפים
נגזרות	SVDS, SVDSN, SVU,SVU-A, SWD-M
תכנון	יבגני פיודורוביץ' דרגונוב, 1958-1963
מדינה מייצרת	ברית המועצות ברית המועצות
יצרן	Izhmash, Norinco, Zastava Arms
מעצב	יבגני דרגונוב
תקופת השימוש	1963–הווה (כ־61 שנים)
מלחמות	מלחמת וייטנאם, מלחמת סין–וייטנאם, פלישת ברית המועצות לאפגניסטן, מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה, מלחמת איראן–עיראק, מלחמת המפרץ, מלחמת האזרחים בבורונדי, מלחמת אפגניסטן (2001–2014), מלחמת עיראק, מלחמות יוגוסלביה, מלחמת צ'צ'ניה הראשונה, מלחמת צ'צ'ניה השנייה, מלחמת האזרחים בלוב (2011), מלחמת האזרחים במאלי, מלחמת האזרחים בסוריה, ההתקוממות של בוקו חראם, המלחמה בדונבאס, מלחמת האזרחים בתימן (2015 ואילך)
מידע טכני
קליבר	7.62X54 R מ"מ
פעולה	חצי אוטומטי, מופעל גז, בריח מסתובב
הזנה	מחסנית נתיקה בת 10 כדורים
כוונות	כוונת טלסקופית PSO-1 וכוונות ברזל
אורך כולל	כ-1225 מ"מ
אורך קנה	610 מ"מ
משקל ריק	כ-4.3 ק"ג (עם כוונת טלסקופית)
קצב אש	30 כדורים בדקה
מהירות לוע	830 מטר לשנייה (2.4 מאך)
טווח אפקטיבי	כ-450 מטר
טווח מקסימלי	700 מטר
דיוק	בין 1 ל-2 דקות קשת (תלוי בתחמושת)

אימון משותף של צבא אתיופיה עם חיילי מרינס, בירי ברובה צלפים PSL תוצרת רומניה המבוסס על הדרגונוב שלקחו שלל מחמושים עיראקים

למרות הדמיון שקיים בין ה-SVD לרובה הסער "AK-47 (קלשניקוב) הם כלי נשק שונים לחלוטין במבנה הפנימי: המכלול שונה לחלוטין, הפין המחזיר בקלאשניקוב הוא חלק מהמכלול, כשבדרגונוב הוא נפרד (כדי להגדיל את הדיוק בתנועת מכלול קטן וסימטרי יותר), מכסה הגוף מתחבר בצורה שונה (לא ניתן לניתוק), סתרש"פ שונה, יכולת חיבור וניתוק אמצעים (בהמשך גם לקלשניקוב הוסיפו יכולת זאת).

בעבר, היה הדראגונוב נשק הצליפה העיקרי של הצבא הסובייטי והרוסי אחריו, אך כיום השימוש בו הפך לשימוש צלפי סער בגדודי החי"ר, כשהיחידות המיוחדות עברו לכלי נשק בעלי בריחים, דוגמת SV-98.

תכנון ופיתוח

באמצע שנות ה-50 יצאה דרישה בצבא האדום לפתח נשק צלפים חצי אוטומטי שייתן מענה לירי מדויק בטווחים מעבר ליכולותיו של הרובאי הפשוט בעל ה AK47. שלושה מתכננים ניגשו למכרז ולאחר מספר סבבים נבחר הנשק שתוכנן על ידי יבגני פיודורוביץ' דרגונוב להיות נשק הצלפים הבא של הצבא האדום. רשמית נכנס הנשק להצטיידות רחבה ב-1963.

משקלו קל, הוא מדויק יחסית לרובי סער בעלי קליבר דומה, הוא חצי-אוטומטי (יורה כדור אחר כדור ללא צורך בדריכה חוזרת) ומשתמש בכדורים שמזינה מחסנית רב פעמית. הרובה יכול להשתמש בכדורים סטנדרטיים של 7.62x54 אך מיוצרים גם כדורים מיוחדים לשימוש ה-SVD, עם קליעים בעלי ליבת מתכת כבדה לשיפור הדיוק. מלבד הכוונת האופטית שאותה מרכיבים על הנשק יש לו כוונת ברזל המשמשת כגיבוי במקרה של אובדן פעילות של הכוונת האופטית, אחד היתרונות בשילוב של הכוונת הטלסקופית עם כוונות הברזל היא שניתן להשתמש בהם יחד, מבלי שהאחת מפריעה לשנייה (כל עוד מורידים את תמוכת הלחי שמפריעה לזהות את כוונות הברזל), בנוסף ניתן להרכיב עליו כידון סטנדרטי של AK-47.

שימוש בעולם

ה-SVD הוא נשק אמין ביותר ומתפקד בתנאי שטח קשים. הוא עבר בהצלחה מספר מבחנים של לחימה כמו בפלישה לאפגניסטן, צ'צ'ניה וחיכוכים פנימיים וכן בקרבות רבים בעולם ומשמש עד היום את הצבא הרוסי ורוב מדינות ברית ורשה לשעבר, רוסיה, סין, טורקיה, איראן ועיראק. חלקם משתמשים בדגם הרוסי, וחלקם מייצרים אותו באופן עצמאי.

דגמים נוספים

SVDS - דגם קצר יותר עם קת מתקפלת שנועד לשימוש צנחנים וכוחות חי"ר שמנויידים בנגמ"שים.

PSL - העתק רומני של הדראגונוב.

שימוש בצה"ל

ה-SVD שימש גם יחידות בצה"ל בעת האינתיפאדה השנייה שפרצה בשנת 2000. הראשונים להשתמש בו היו גדוד העלייה ("יחידת הצ'צ'נים") - כוח צלפים מיוחד באוגדת עזה שפעל מספטמבר 2003 עד יולי 2004 שכלל יהודים שעלו מרוסיה והיו בעל ניסיון קרבי מהקרבות בצ'צ'ניה בה שירתו כצלפים.^[1] כאשר פורקה היחידה, עברו רובי ה-SVD לשמש את חיילי מחס"ר 603, מחלקת הסיור של גדוד "להב" של חיל ההנדסה הקרבית, שזכתה לצל"ש אלוף על לחימתה ברצועת עזה. בשנת 2002 נתפסו כ 30 רובים על אוניית הנשק הפלסטינית הקארין איי.

נתונים טכניים

• תוצרת: ברית המועצות.
• קליבר: 7.62 מילימטר.
• תחמושת: 7.62X54 R מ"מ.
• הזנה: מחסנית בת 10 כדורים.
• אורך כולל: 1225 מ"מ.
• אורך הקנה: 610 מ"מ.
• משקל: 4.31 ק"ג (ריק, אך עם כוונת טלסקופית).
• סוג כוונת אופטית: PSO-1 עם רשתית מוארת.
• חירוק הקנה: 4 סלילים במעלה ימני.
• פעולה: חצי אוטומטי, מופעל על ידי גז.
• מהירות לוע: 830 מטר לשנייה.
• קצב אש מקסימלי: 30 כדורים בדקה.
• קצב ירי מכוון: 3-5 כדורים בדקה.
• טווח יעיל: 450 מ' (עם כוונת טלסקופית).
• דיוק: בין 1 ל-2 דקות קשת, תלוי בתחמושת, בטווח של 600 מטר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רובה צלפים דרגונוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. עמרי אסנהיים ואלי ברדנשטיין, "לא חוזר לפני הורגת", באתר nrg‏, 20 בנובמבר 2004