Loading AI tools
חטיבת חיל רגלים בצה"ל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חטיבת אלכסנדרוני (חטיבה 3; בעבר: חטיבה 820 וחטיבה 609) היא חטיבת חי"ר במילואים בצבא הגנה לישראל ואחת משלוש חטיבות גולני במילואים, יחד עם חטיבת כרמלי וחטיבת עודד. החטיבה החלה דרכה כחטיבת חי"ש שפעלה במלחמת העצמאות והופקדה על הגנת השרון (נקראה על שם נחל אלכסנדר[1]). החטיבה הוקמה ב-1 בדצמבר 1947 ומפקדה במשך רוב תקופת המלחמה היה דן אבן. עם הכרזת המדינה הפכה חטיבת אלכסנדרוני לחטיבת חיל רגלים בצה"ל.
פרטים | |
---|---|
כינוי | חטיבה 3 |
מדינה | ישראל |
שיוך | צה"ל |
סוג | חטיבת חי"ר במילואים |
בסיס האם | עין זיתים |
אירועים ותאריכים | |
תקופת הפעילות | 1 בדצמבר 1947 – הווה (77 שנים) |
מקים היחידה | דן אבן |
מלחמות |
מלחמת העצמאות מלחמת ששת הימים מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון הראשונה מלחמת לבנון השנייה מלחמת חרבות ברזל |
נתוני היחידה | |
ציוד עיקרי |
נשק אישי: מיקרו-תבור נשק קל נוסף: מאג, נגב, M2 בראונינג, M24 SWS, ברק 338. נשק נ"ט: M-72 לאו, מטאדור (רקטה), ספייק, קשת (מרגמה). נגמ"ש: אכזרית. |
פיקוד | |
יחידת אם | עוצבת הגליל |
יחידות בת |
|
דרגת המפקד | אלוף-משנה |
מפקד נוכחי | אל״מ משה פסל |
מפקדים | ראו בהמשך |
כיום החטיבה מוזנת בעיקר מיוצאי גדוד 51 של חטיבת גולני.
חטיבת אלכסנדרוני הייתה אחת מארבע חטיבות החי"ש הראשונות של ההגנה. עם ייסודה, הופקדה על המרחב שבין הכרמל מצפון לגוש דן בדרום. בתחילת אפריל 1948 השתתפה פלוגה מהחטיבה במבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים. במקביל השתתפה פלוגה נוספת בצירוף מחלקת מקלעים בינוניים בקרב משמר העמק.
בסוף אפריל 1948 השתתפה החטיבה במבצע חמץ בו השתתפו גם גבעתי וקרייתי. הפיקוד על המבצע הוטל על מפקד החטיבה דן אבן. המבצע נועד להטיל מצור על יפו, שהייתה עד אז העיר הערבית הגדולה בישראל, ובכך להביא לנפילתה. מטרות נוספות של המבצע היו להפסיק את הירי על תל אביב וסביבתה, להסיר את האיום המיידי על גוש דן כדי לשחרר כוחות צבא רבים לחזיתות אחרות, ולפתוח את הדרך הראשית לישובי הדרום. במבצע כבשה החטיבה את מחנה תל ליטוינסקי, את העיירה סלמה ואת הכפרים סאקיה ואל-ח'ירייה שמדרום לרמת גן, ובכך הבטיחה את השליטה על ציר יפו-מסובים-לוד. כתוצאה מהמבצע פסק הירי על תל אביב, ורוב תושבי יפו וסביבתה ברחו. עקב המצור ומנוסת התושבים, נכנעה יפו כשבועיים מתום המבצע, יום לפני הכרזת העצמאות. בהמשך הוקמו מספר יישובים ושכונות בשטחים שנכבשו במבצע, כולל דרום רמת גן, גבעתיים, אזור, כפר שלם, ואור יהודה.
מעט לפני הכרזת העצמאות כבשה החטיבה, במבצע מדינה, את כפר סאבא. בקרב לכיבוש כפר סאבא שהתחולל ב-13 במאי 1948, נהרגו בחסימות בסמוך לאתר נבי ימין ומצפון לו 29 מחיילי החטיבה.
החטיבה נלחמה נגד העיראקים בחזית השרון. גדוד 32 של החטיבה השתתף במבצע בן נון א' לכיבוש לטרון, שלא צלח. רבים מלוחמי גדוד 32 נפגעו במהלך הקרב.
ב-23 במאי 1948, במבצע נמל, כבשה החטיבה את טנטורה, אשר לאחר שחרור חיפה נותר הבסיס הערבי היחידי לאורך החוף, באמצעותו התקיים קשר עם לבנון וממנו יצאו התקפות על כביש חיפה-זכרון יעקב.
ב-20 ביוני 1948, בעת שספינת הנשק אלטלנה עגנה מול כפר ויתקין, קיבלה חטיבת אלכסנדרוני פקודה לעצור את פריקת הספינה, לכתר את כפר ויתקין, ולהחרים את ציוד האוניה. עם השלמת פקודת הכיתור שלח מפקד החטיבה, דן אבן, אולטימטום מטעם ממשלת ישראל למנחם בגין ובו דרישה למסירת האונייה על תכולתה לרשות הצבא. את התשובה נדרש בגין לתת תוך 10 רגעים (כדי שלא יוכל להתלבט). בגין לא רצה להיענות לאולטימטום הדחוק. לאחר מספר שעות החלו חילופי-אש, שבהם מצאו את מותם שישה אנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל. הקרב נפסק בעקבות מגעים בין סגנו של בגין, יעקב מרידור, לבין דן אבן, ביוזמת חברי כפר ויתקין, מגעים שבהם נקבעה הפסקת אש, על-פיה הועבר הנשק שעל החוף לידי צה"ל.
במבצע דני שנערך ביולי 1948 כבשה החטיבה את הכפרים שבאזור ראש העין של ימינו: רנתיה, וילהלמה, אל-יהודייה, טירה וקולה, אך לא הצליחה לכבוש את טולכרם. ב-15 ביולי נכבש הכפר קולה על ידי גדוד 1 של הלגיון הערבי, בקרב שגרם לכוחות חטיבת אלכסנדרוני אבדות רבות. בהמשך נכבש הכפר מחדש על ידי כוח ישראלי, עבר שוב לידי הלגיון, ולבסוף נכבש סופית ב-18 ביולי על ידי הכוחות הישראליים. באותו חודש השתתפה החטיבה במבצע שוטר לכיבוש "המשולש הקטן" בדרך לחיפה.
עם הקמת מפקדות החזית שימשה מפקדת החטיבה כולל מפקדה האלוף דן אבן וחלק ניכר מקציני המטה כמפקדת מחוז ב' (המחוז התיכון).
מאז נובמבר 1948 השתתפה החטיבה בחזית הדרום במצור על כיס פאלוג'ה מול חיילי הצבא המצרי. בקרב שנערך ב-28 בדצמבר 1948 על עיראק אל-מנשייה במסגרת מבצע חיסול, ספגה החטיבה אבדות קשות - בקרב נהרגו כמעט כל חיילי פלוגה ג', 87 חיילי "הפלוגה הדתית", של גדוד 33, אחרי שנלכדו בתוך חצר בה התארגנו, וללא שהייתה יכולת לשלוח להם סיוע מצד הכוחות האחרים.
לקראת סוף המלחמה, בין 2 ל-9 במרץ 1949, השתתפה החטיבה במבצע ייצוב, שהיה חלק ממבצע עובדה, כבשה את עין גדי, מצדה ושטחים בהר חברון.
בסוף יולי 1949, עם תום מלחמת העצמאות, ניתנה פקודה לפירוק החטיבה, והיא פורקה זמן קצר לאחר מכן. מאז הוקמה החטיבה מחדש כחטיבה מרחבית וכחטיבת חי"ר במילואים בפיקוד הצפון. בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 קיבלה מחדש חטיבת המילואים את השם אלכסנדרוני.
בשנות התשעים כתב תדי כ"ץ, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת חיפה, עבודת גמר תחת הכותרת "יציאת הערבים מכפרים למרגלות הכרמל הדרומי ב-1948". בעבודה זו טען כ"ץ, בהתבסס על ראיונות שבעל פה שנערכו עם לוחמים, כי חיילי חטיבת אלכסנדרוני ערכו טבח בתושבי הכפר טנטורה, והרגו כמאתיים גברים בלתי חמושים. הוא נתבע לדין על ידי ותיקי החטיבה, על הוצאת לשון הרע. בהסכם פשרה נקבע שעל כ"ץ לחזור בו מההאשמה על טבח ולפרסם הודעת התנצלות. בעקבות זאת אוניברסיטת חיפה בדקה מחדש את העבודה שבמקור קיבלה ציון 97, והחליטה לפסול אותה.
מספר הגדוד | הרכב | תאריך הקמה | פעילות עיקרית | מפקדת הגדוד והפלוגות | מפקדים ואנשי מפתח |
---|---|---|---|---|---|
31 | ותיקי חי"ש בנפות שומרון וחפר. | דצמבר 1947 | אבטחת תחבורה בכבישי האזור: נתניה, חדרה, רמת השופט ועין שמר. מבצע מטאטא, השתלטות על שדה התעופה בעין שמר ומשטרת כרכור. הגדוד פורק במהלך המלחמה עקב ארגון מחדש של החטיבה. | חדרה, בת שלמה, המעפיל | שמואל אדמון, יעקב נור סלע (ליכטנשטיין) |
32 | פלוגות החי"ש של יישובי השרון ופתח תקווה. | דצמבר 1947 | אבטחת התחבורה בכביש השרון מפתח תקווה ועד רמת הכובש. תפיסת ואבטחת מתקני השאיבה בראש העין ומחצבות מגדל צדק. כיבוש מחנה בית ליד, תל ליטווינסקי (תל השומר) והשתתפות במבצע חמץ. במאי 48 סופח הגדוד לחטיבה 7 (באותו זמן הגדוד נקרא גדוד 2), ועמה השתתף במבצע בן נון א' לכיבוש לטרון (שנכשל). | גליל ים, כפר יעבץ, כפר יונה, כפר הס, כפר סבא | צבי גרמן |
33 | חי"ש גוש-דן (רוכז ברמת אפעל) ופלוגות גדנ"ע של רמת גן, גבעתיים ובני ברק. | דצמבר 1947 | אבטחת יישובי מזרח גוש-דן. הגדוד החזיק גם מחלקה בהר-טוב. החזקת תל ליטווינסקי והשתתפות במבצע נחשון, מבצע חמץ, מבצע מדינה (כיבוש כפר סבא הערבית), טנטורה, קאקון, מבצע שוטר ומבצע חיסול. | שכונת בורוכוב גבעתיים, כפר סירקין, מג'דל יאבא, רמת גן ומחלקה 9 בהר-טוב | בן ציון פרידן (זיו), דב גור |
34 | סגל מחנה האימונים של אלכסנדרוני, שהכשיר טירונים ומ"כים | מאי 1948 | גדוד סיוע חטיבתי (כלל פלוגת סיור, פלוגת ג'יפים ופלוגת משוריינים). | שכונת רמב"ם גבעתיים | |
35 | אנשי אצ"ל | יוני 1948 | הגדוד עבר שידוד מערכות אחרי פרשת אלטלנה. | מחנה דורה נתניה | שמואל "מייק" אמיתי |
בינואר 1950 הוקמה החטיבה מחדש כחטיבה 3, חטיבת מילואים. החטיבה שהוצבה בחזית הסורית השתתפה בקרב תל מוטילה.
ב-1965 הפכה החטיבה לחטיבה מרחבית בגבול עם סוריה ולבנון.
במלחמת ששת הימים, החטיבה בפיקוד אל"ם עמנואל שקד, כללה 4 גדודי חי"ר - גדוד 32 בפיקוד סא"ל משה בן דרור, גדוד 33 בפיקוד סא"ל יצחק חלפון, גדוד 34 בפיקוד סא"ל שמחה אסף, וגדוד 92 בפיקוד רס"ן רן בר גיורא, גדוד חי"ם - גדוד 920 בפיקוד סא"ל אריק נחמקין, פלס"ר (פלוגת סיור) 78 בפיקוד רס"ן עזרא אוריון, פלחה"ן (פלוגת חיל הנדסה) 858 בפיקוד סגן אמנון ארז, פח"ח (פלוגת חיל רפואה) 493 בפיקוד רס"ן שמואל מנסור, פלחי"ק (פלוגת קשר) 356 בפיקוד סגן גיורא שני, גנ"ט – גדוד תותחי 90 מ"מ נגד טנקים שנגררו על ידי טרקטורים, חמ"ץ (חיל משטרה צבאית) 446 בפיקוד סגן אבנר מכס, גמ"כ (גדוד מרגמות כבדות) 337 בפיקוד סא"ל יעקב דיבון. החטיבה גויסה במהלך ה-18 וה-19 במאי 1967, והחלה להתחפר ולהניח מוקשים, בסיוע גדוד 602 שצורף לחטיבה. ב-2 ביוני בהיתקלות עם כוח סורי נהרגו שני לוחמים מהפלס"ר. ב-3 ביוני נהרג לוחם מגדוד 32 באש דו"צ על ידי כוח מגדוד 602. ב-4 ביוני כוח סורי שניסה לצלוח את הירדן נהדף על ידי גדוד 32 ואש ארטילרית.
ב-9 ביוני החל השתתפה החטיבה בהבקעה לרמת הגולן. המאמץ העיקרי תוכנן לגזרה הצפונית דרך גבעת האם (מעל כפר סאלד), אך דוד אלעזר הורה על תקיפה באזורים נוספים כדי למנוע מהסורים לזהות את המאמץ העיקרי. בבוקר 9 ביוני הורה מפקד החטיבה עמנואל שקד לגדוד 33 שלא הועסק בקו המוצבים לכבוש את מוצבי דרדרה ותל הילאל. בהמשך הבקיעה החטיבה אל רמת הגולן, תוך שהיא תוקפת בכמה מאמצים:
במהלך הקרבות נהרגו 40 מלוחמי החטיבה.
לאחר המלחמה הפכה לחטיבה 820 קיבלה אחריות על מרחב רמת הגולן ובסיסה מוקם במחנה יצחק ("נפח") על שמו של חלפון.
החטיבה בפיקוד אל"ם צבי בר גויסה ביום שבת, 6 באוקטובר, עם פרוץ המלחמה. גדודי החטיבה השתתפו בהגנה על גשרי הירדן ובלחימה במחבלים בהר דב. גדודי המילואים וגדוד המרגמות של החטיבה התפרסו בגבול הלבנון, והסיירת השתלבה בלחימה ברמת הגולן. בהמשך לחמה החטיבה במלחמת ההתשה במובלעת הסורית.
בסוף המלחמה השתתפה החטיבה במבצע קינוח, כאשר המח״ט יחד עם גדוד 92, נשלחו לסייע לכוחות גולני וצנחני המילואים בסריקה וטיהור החרמון. תאג"ד 92 התמקם בחניון שעל יד הרכבל התחתון וטיפל בפצועים הרבים מהקרב של חטיבת גולני, ובמקביל שאר לוחמי הגדוד סרקו את רכס החבושית ולקחו בשבי מספר לוחמי קומנדו סורים.
בינואר 1974, בתקופת ההתשה שלאחר מלחמת יום כיפור, נהרגו ארבעה לוחמי פלוגה ג' מגדוד 32 בהפגזה סורית בסמוך לתל פארס. אנדרטה הוקמה בסמוך למקום נפילתם[2]
לאחר המלחמה הפכה החטיבה לחטיבת חי"ר ושמה שונה לחטיבה 609. החטיבה אוישה על ידי לוחמים יוצאי חטיבת גולני. במלחמת לבנון הראשונה נלחמו כוחות החטיבה בגזרה המרכזית.
החטיבה, תחת פיקודו של אל"ם שלומי כהן[3], לקחה חלק במלחמת לבנון השנייה[4]. גדוד 7012 של החטיבה, עליו פיקד סא"ל רוני בן חיים, לחם ברציפות במרחב הכפרים רג'מין, שיח'ין וג'יבין במשך חמישה עשר ימים. במהלך הלחימה הרג הגדוד עשרות מחבלים, שבה שלושה מחבלי חזבאללה והשמיד אמצעי לחימה רבים[5]. כמו כן כבש הגדוד בזמן קצר את הצומת המקשר בין הכפרים רג'מין ושיחין, שטח מפתח אוגדתי שאפשר את הכרעת הקרב במרחב. כמו כן סיפק הגדוד סיוע הומניטארי לכמה עשרות אזרחים לבנונים, ובכלל זה מתן סיוע רפואי. בעקבות הדבקות במשימה, העמידה במשימות והמוסר שהפגין הגדוד בלחימה, העניק אלוף פיקוד הצפון, גדי איזנקוט, בספטמבר 2007 לגדוד צל"ש אלוף "על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות, דוגמה אישית, משמעת ומקצועיות[6]". לאחר המלחמה הופיעו בתקשורת טענות של חיילי היחידה על העדר פקודות, על אימונים לא רלוונטיים, חוסר בציוד, וטענות מצד הדרג הפיקודי על מוטיבציה לקויה של החיילים. מקצת מחיילי היחידה שיצאו למסע העלו טענות על חוסר באספקה, חוסר בהכנה, ציוד לקוי, מודיעין לקוי, וכי מטרת המבצע לא הייתה ברורה. מ"פ בחטיבה תיאר את אחד מימי הלחימה במילים: "היה להם יום קשה במיוחד עם היתקלויות ופצועים וכן עם בעיות מים ומזון קשות מאוד. אני מדבר עם ערן המג"ד ומבין שיש צורך בשיירה נוספת במהירות לטובת מזון ומים נוספים, ציוד קשר וסוללות וכן מדים וציוד אישי לחיילים וכמובן סיגריות."[7]
גדוד 8101 של החטיבה המשיך דרך הכפרים רג'מין ושיח'ין, בהם שהה גדוד 7012, למרחב ראס אל ביידה במערב. הגדוד נתקל בדרכו אל הכפר במספר מחבלים שנהרגו בקרב, וכן נפצעו מספר חיילים. הגדוד שהה במרחב במשך שבועיים, והוחלף יומיים לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף בחיילי חטיבת הצנחנים. את דרכו חזרה לגבולות הארץ ביצע הגדוד במהלך רגלי שארך פחות מלילה אחד.
החטיבה גויסה בשמחת תורה, ה-7 באוקטובר, לשמירה על גבול הצפון. תוך 12 שעות ראשוני הכוחות הגיעו לקו הגבול. החטיבה השתתפה בקרב ההגנה מעל לארבעה חודשים בגזרת הצפון, והסבה אבדות לאויב. במשימת ההגנה על גבול הצפון נהרג סמ"ר עומר בלווה מפגיעת נ"ט[8].
במהלך חודש יוני גויסה החטיבה פעם נוספת לגזרת עזה ותפסה את מסדרון נצרים. ב-20 ביוני 2024 במהלך אירוע ירי פצמ"רים של חמאס משכונת זיתון בעיר עזה- לעבר ציר נצרים נהרגו שני לוחמים מהחטיבה, רס"ל במיל' סעדיה יעקב דרעי[9][10] ורס"ל במיל' עומר סמדג'ה[11][12], מפגיעת פצמ"ר[13].
בתחילת אוקטובר 2024 נקראה החטיבה שוב לצפון המדינה, לצד יחידות מילואים נוספות של אוגדת הגליל (חטיבת אלון וחטיבה 8). ב-7 באוקטובר 2024 לפנות בוקר יחידות אלו נכנסו לפעילות בדרום לבנון[14].
כיום קיימים רחובות במודיעין, בפתח תקווה, בכפר סבא, בנתניה ובערים אחרות על שם היחידה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.