גליל ים - Wikiwand

גְּלִיל-יָם הוא קיבוץ באזור השרון, ליד הערים הרצליה ורמת השרון, מדרום לכביש 541. הקיבוץ שייך למועצה אזורית חוף השרון ומהווה היישוב הדרומי ביותר בה.

ערך זה עוסק בקיבוץ השוכן בקרבת הרצליה ורמת השרון. אם התכוונתם לשכונה בהרצליה, מצפון לקיבוץ גליל ים, ראו הרצליה.

עובדות מהירות

Remove ads

היסטוריה

סכם

פרספקטיבה

כקיבוץ עירוני בתל אביב

הקיבוץ נוסד ב-13 בפברואר 1932, כקיבוץ עירוני בתל אביב, בידי 5 עולים חדשים מברית המועצות במסגרת תנועת הבחרות הסוציאליסטית של תנועת העבודה, שעסקה בהגשמה של התארגנויות פועלים במסגרת עירונית^[3]. החברים התיישבו ב-2 צריפים בשכונת מחלול, שהייתה ממוקמת ליד חוף הים^[4]. ביולי 1933 כשהיו כבר 12 חברים בקבוצה, הם עברו לשכונת בורוכוב בגבעתיים (רחוב בן צבי בגבעתיים), וגרו שם בצריפים ובאוהלים וניהלו חיי שיתוף שכללו גם בית ילדים^[5].

הקבוצה האמינה בכיבוש העבודה העברית בתוך הערים, והחברים עבדו בנמל יפו בסבלות, ועם הקמת נמל תל אביב עברו לעבוד בו. בנות הקבוצה עבדו במפעל הטקסטיל לודז'יה ובחלוקת עיתון "דבר". בעקבות המרד הערבי הגדול, עובדים ערבים עזבו את שירות הרכבת המנדטורית, חברי הקבוצה נכנסו לעבודה במקומם, וחבר הקיבוץ מיזיה דקל היה לנהג הקטר העברי הראשון. במסגרת זו הם הצליחו להעלות בחשאי 1,000 עולים מקהיר. בנוסף סייעו בהברחת נשק עבור ההגנה^[4].

הקבוצה גדלה במהירות, וב-1940 מנתה כ-300 חברים. כדי שיהיה לכל החברים מקום, וגם כדי להתקרב לעבודה בנמל תל אביב, חלק מחברי הקבוצה עברו לשלושה בנייני שיכון על גדות הירקון (ברחוב בני דן בתל אביב). בשני האתרים שבהם חיו החברים היו תנאים תברואתיים קשים, המגורים היו ארעיים וצפופים, והיה מחסור באוכל. בנוסף, החלוקה ל-2 מחנות לא אפשרה ליכוד חברתי וארגון חיי משפחה בריאים. בעקבות כך, בשנים אלו הייתה עזיבה גדולה וב-1942 נשארו בקיבוץ רק 50 חברים^[3].

העלייה על הקרקע

במקביל למגורים בתל אביב, חברי הקבוצה חיפשו שטח קרוב שבו יוכלו להתגורר, להתרחב ולעבוד בחקלאות, ורכשו בשיתוף הקרן הקיימת לישראל קרקע בשטח של 420 דונם מהכפר הערבי "אג'ליל", ליד הרצליה. תחילה רק עיבדו את הקרקע ולא גרו במקום. הקבוצה עלתה על הקרקע ב-7 בינואר 1943^[6]. בטקס העלייה על הקרקע נכחו ראשי מוסדות ההסתדרות, נציגים של יישובי הסביבה, ונכבדים ערבים מהכפרים השכנים. עם העלייה על הקרקע הוקמו 24 צריפים^[7]. הקיבוץ באותן השנים היה חבר בתנועת הקיבוץ המאוחד^[8].

השם "גליל ים" נזכר בספרות השומרונית והוא השתמר כנראה בשם הכפר הערבי "אג'ליל", ששכן באזור עד שנחרב בעקבות מלחמת העצמאות, והוא נבחר כשם הקיבוץ^[9].

עוד לפני העלייה על הקרקע, הפקיעו שלטונות המנדט הבריטי, חלק מהשטח. גבעה שעליה הוקם מחנה של חיל האוויר המלכותי ובו מכ"ם, כחלק ממערך ההגנה במהלך מלחמת העולם השנייה לגילוי מטוסי מדינות הציר, בעקבות הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב. על המתקן שמרו חיילים מאוגנדה הבריטית. לכן חברי הקיבוץ התיישבו תחילה בשיפולים הדרומיים של הגבעה. לאחר פינוי המחנה ב-1944, הושב השטח שהופקע לקיבוץ^[4].

לאחר הקמת המדינה

מיד לאחר הקמת המדינה, הערים הסמוכות הרצליה ורמת השרון החלו להתרחב לכיוון הקיבוץ. שטח השיפוט של הרצליה הוגדל פי שלושה, וכלל שטחים הצמודים לקיבוץ ממזרח ומצפון^[10]. בהם הוקמו שכונת מגורים ואולפני הרצליה^[11]. רמת השרון התרחבה דרומה ומערבה, אך גם הקיבוץ קיבל שטחים נוספים לעיבוד חקלאי בסמוך^[12]. בנוסף הוקמה מעברת גלילות מדרום מערב לקיבוץ, במקום בו שכן הכפר הערבי "אג'ליל"^[13]. אחר כך הוקמו באזור זה מחנות גלילות והוא סופח לרמת השרון. כך שהקיבוץ הוקף בשטח עירוני תוך שנים ספורות.

בשנת 1950 עבר לגור בקיבוץ, ד"ר פאול רייך, רופא ילדים, שביקש להשתקע בקיבוץ. רייך לפני בואו לקיבוץ, אסף פרפרים מכל העולם בעת ששימש כרופא על אוניה וביקר בארצות רבות. הוא שימר בביתו את אוסף הפרפרים, שהיה הגדול במזרח התיכון. האוסף הוצג מספר פעמים לציבור הרחב. לאחר מותו ב-1960 הועבר אוסף הפרפרים למבנה ארכיון הקיבוץ, ובהמשך נתרם לאוניברסיטת תל אביב^[14].

הקיבוץ קיבל תחילה מעמד של מועצה מקומית עצמאית, אך בסוף 1963 סופח לשטח מועצה אזורית חוף השרון^[15].

בשנים שלאחר הקמת המדינה הוקם בקיבוץ אולפן עברית בו למדו אלפי עולים חדשים, בית ספר ו"חברת נוער", מסגרת בה נקלטו בקיבוץ כל 4 שנים קבוצה של בני נוער בכתה ט'^[16].

בשנות ה-80 נקלע הקיבוץ לחובות, בדומה לקיבוצים רבים אחרים במשבר הקיבוצים^[17].

בשנת 2009 אושרה הקמת בניית שכונה מגורים חדשה בתחומו של הקיבוץ, שבה 52 יחידות דיור^[18].

פרויקט הבנייה בשטחי הקיבוץ

בשנת 1991, נרקם הסכם בין הקיבוץ מינהל מקרקעי ישראל, עיריית הרצליה, מועצת רמת־השרון וחברת נתיבי איילון, לשנות את ייעודם של מאות דונמים של קרקע חקלאית שברשות הקיבוץ לקרקע לבנייה, ולמכור אותה ליזם פרטי לצורך בנייה למגורים. היוזמה לעסקה הייתה עקב הצורך להפקיע חלק מקרקעות הקיבוץ לשם סלילת המשך נתיבי איילון, הרחבת רצועת מסילת החוף והקמת בית קברות ומכון טיהור שפכים להרצליה. ההסכם נועד לעקוף את ההליכי הפקעה והפיצוי, ולחסוך את הזמן והכסף הכרוך בהם^[19]. בשנת 1997 החליט הקיבוץ שחלק מהכנסות המיזם יעברו למטה הסדר חובות הקיבוצים, במסגרת הסעיף לסיוע ההדדי בהסדר המשלים לחובות הקיבוצים^[20].

עם זאת מימוש ההסכם התעכב במשך כ-25 שנים, עקב מספר גורמים: סכסוך עם מינהל מקרקעי ישראל על היקף הבנייה ושטח הקרקע שיקבל הקיבוץ במסגרת המיזם^[21]. עיכובים והתנגדויות במהלך אישור תוכנית הבנייה^[22], סכסוך בין הרצליה ורמת השרון על שטח השיפוט של המיזם^[23], ותביעה של קבוצת יוצאי הקיבוץ לחלק מההכנסות, כולל השחקן ששי קשת, שהוריו היו ממייסדי הקיבוץ אך הוא עזב אותו מיד לאחר השירות הצבאי^[24]. חלק מחברי קבוצה זו, זכו לקבל חלק מההכנסות^[25].

עיכוב משמעותי נוסף בקידום המיזם נגרם בעקבות בג"ץ הקרקעות, שהוגש על ידי ארגון הקשת הדמוקרטית המזרחית נגד החלטה של מינהל מקרקעי ישראל שנתנה הרשאה לקיבוצים ומושבים לשינוי יעוד של קרקע חקלאית. החלטת המינהל התקבלה לאחר שנחתם ההסכם עם קיבוץ גליל-ים, אך העתירה הביאה לביטול ההחלטה, בנובמבר 2002, ולפתיחת ההסכם עם הקיבוץ^[26]. החלטת בג"ץ ניתנה זמן קצר לאחר שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה של הרצליה אישרה את השלב הראשון של התוכנית^[27].

בספטמבר 2008, חתם לבסוף הקיבוץ על הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל, בו צומצם משמעותית היקף הבנייה שהובטח לקיבוץ תמורת הקרקעות, לכ-700 דירות בלבד בשטח שמצפון לקיבוץ, מתוך המיזם שבו ייבנו יותר מ-4,000 דירות וכן שטחים מסחריים שינוהל על ידי המינהל^[28]. המשך קידום התוכנית נעשה במסגרת הוועדה לדיור לאומי^[29], לאחר שעתירה שהוגשה נגדו לבג"ץ נדחתה^[30].

במאי 2014, זכתה חברת אפריקה ישראל מגורים במכרז לבניית 270 דירות לשכירות ארוכת טווח בשכונת גליל ים של הרצליה^[31]. בדצמבר 2015, נחתם "הסכם גג" בין משרדי האוצר והשיכון, רשות מקרקעי ישראל ועיריית הרצליה, שכלל בין היתר מימון הקמת התשתיות ומבני הציבור בשכונה^[32]. ביוני 2016, פרסמה רשות מקרקעי ישראל מכרז במסגרת תוכנית "מחיר למשתכן", לבניית 1,468 דירות בשכונה^[33].

Remove ads

כלכלה

סכם

פרספקטיבה

בעת הקמת הקיבוץ הקרקע החקלאית שעמדה לרשותו הייתה בשטח מצומצם, ונוסף על המשק החקלאי (שכלל לול ורפת), הקים מספר מפעלי מלאכה, כולל בית אריגה בשם "גיזה", נגריה, מכבסה לעבודות-חוץ ומתפרה. בנוסף עסק הקיבוץ בדיג, אך ספינת הדיג שהפעיל טבעה במאי 1945 מול חופי העיירה הערבית אל־מג'דל, כל אנשי הצוות ניצלו בסיוע תושבי המקום, והקיבוץ לא חזר לעסוק בדיג^[34].

בשנת 1947 הוקם בקיבוץ מפעל טקסטיל בשם "תנחום", על שם תנחום כהן, נדבן ציוני מארצות הברית, שהיו לו עסקים בענף הטקסטיל וביקש להקים מפעל לפיתוח הענף בארץ ישראל, כולל סדנא להכשרת עובדים. קיבוץ גליל-ים נבחר כמיקום למפעל, מאחר שלחברים היה כבר ניסיון בתעשיית הטקסטיל^[35]. המפעל הורחב בשנת 1951^[36], אך בשנת 1955 נסגר, בעקבות תחרות וגם בעקבות לחץ של התנועה הקיבוצית לסגור אותו (עקב כך שהיה מבוסס בעיקר על עבודה שכירה)^[37]. בשנת 1962 רכש הקיבוץ את מפעל "מדגל" למדי מים, מפעל שפעל בתל אביב ובעליו ביקש למכור אותו, והקיבוץ העביר אותו למבנה ששימש קודם את מפעל "תנחום"^[38]. המפעל הוקם על בסיס ידע שנרכש ממפעל בשווייץ^[39]. התחרות העזה בתחום מדי המים מצד מפעל "ארד" של הקיבוצים דליה ורמות מנשה גרם ל"מדגל" להפסדים שבעקבותיהם בשנות ה-70 נסגר המפעל. על בסיס המבנה הקיים, הוקם באותן שנים מפעל לייצור מוצרי פלסטיק בהזרקה, שהתבסס על קבלנות משנה. בשנת 1973 הוקם במפעל קו ייצור לברזים מפלסטיק, שעשה חיל, הגיע לייצוא שנתי של מיליוני דולר, והיה לענף מרכזי של הקיבוץ. בשנת 2015 מוזג מפעל "מדגל" עם חברת פלסאון תעשיות של קיבוץ מעגן מיכאל^[40].

אחרי הקמת המדינה קיבלה גליל ים השלמה למשבצת הקרקע הקטנה שהייתה לה, לפיתוח ענף החקלאות. ענפי החקלאות שהוקמו בקרקע זו כללו את ענפי המספוא, הפלחה, תפוחי אדמה, בוטנים, בטטות, תירס, פרדס, אבוקדו, אפרסמון, בננות ומשתלת פרחים^[41]. בשנות ה-2000, עם צמצום שטחי החקלאות של הקיבוץ לטובת פיתוח עירוני, סלילת כבישים ותשתיות, צומצם המשק החקלאי של הקיבוץ במידה ניכרת.

Remove ads