Loading AI tools
חטיבה של צה"ל במלחמת העצמאות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חטיבת גבעתי (חטיבה 5) הייתה חטיבת חי"ש מובחרת שהוקמה בתל אביב, על בסיס חי"ש פרברים (נוער עובד), פלוגות ה"נחשונים" (משוחררי הצבא הבריטי) ועולים חדשים. היא הוקמה בסתיו 1947 על ידי ארגון ההגנה כחטיבת חי"ש, ועם הקמת צה"ל במאי 1948 צורפו אליה לוחמי אצ"ל ומגויסים ואחרי פרשת אלטלנה הצטרפו עוד רבים מאנשי האצ"ל והיא הפכה לחטיבה צה"לית. החטיבה נקראה על שם הכינוי המחתרתי של מפקדה הראשון שמעון קוך אבידן. בפברואר 1948 הוצאה החטיבה מתל אביב, כדי לתפוס את חזית הדרום, ואת מקומה תפסו גדודי חטיבת קרייתי. רוב החטיבה הועברה לדרום, 200 מחייליה הועברו לחטיבת הנגב, שהורכבה ברובה מחברי פלמ"ח, ו-200 חיילים הועברו לירושלים בשביל לחזק את חטיבת עציוני. ערב קום המדינה מנתה החטיבה 3,229 חיילים ומפקדים.[1] גבעתי נחשבת חטיבת החי"ש המצטיינת במלחמת העצמאות, שבה לחמה בכ-180 קרבות. נהרגו בהם 675 חיילים משורותיה ונפצעו כ-2,000 לוחמים.
 | |
| סמל חטיבת גבעתי תש"ח | |
| סוג היחידה | חטיבת חי"ר |
|---|---|
| מדינת מוצא |
 ישראל |
| יחידות משנה |
|
| תקופת הפעילות |
1948–1956 (כ־8 שנים)  |
| עימות | מלחמת העצמאות |
| גזרת פעילות | החזית המצרית |
בסתיו 1947, מייד לאחר עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר, כאשר הותקף היישוב היהודי וכוח המגן העברי, הקימה 'ההגנה' ארבע חטיבות חי"ש מרחביות, אשר הפכו בהמשך לשש. בתל אביב הוקמה חטיבה שהייתה מורכבת מאנשי חי"ש המובחרים, המאומנים והמגובשים ביותר, חברי חי"ש פרברים ופלוגות ה"נחשונים", משוחררי הבריגדה היהודית. המטה הארצי של ההגנה הטיל את משימת הקמתה של החטיבה על שמעון אבידן - שהיה מפקד ותיק בהגנה ובפלמ"ח. השם "גבעתי" היה שמו המחתרתי של שמעון אבידן בתקופה שקדמה לקום המדינה.
עוד בתקופת התגבשותה בתל אביב השתתפו כוחות חי"ש שלימים היוו את שלד החטיבה בפעולת תגמול כנגד הכפרים א-ריש שתקף את חולון ובת ים וסלמה שתקף את שכונת התקווה והגנה על דרך הביטחון מתל אביב לראשון לציון. כמו כן השתתפה החטיבה במבצע חמץ לכיבוש יפו והכפרים והשכונות הערביים שמדרום לתל אביב. ב-28 באפריל 1948, נסוג גדוד 52 של החטיבה מפני מתקפת נגד של כוח מצבא ההצלה על תל א-ריש תוך שהוא סופג אבדות כבדות. משימתה הבאה של החטיבה הייתה הדרך לירושלים.
מפקד החטיבה, שמעון אבידן, מונה במקביל גם למפקד מבצע נחשון. לקראת המבצע פשט כח של גדוד 52 מהחטיבה על מפקדת חסן סלאמה, מראשי הכנופיות הערביות באזור רמלה. הכוח השמיד את המפקדה, ששכנה ליד באר יעקב, גרם לאויב אבדות קשות ושיבש, לפחות זמנית, את פעילות חסימת הדרך באזור לוד ורמלה. בראשית מאי השתתפה החטיבה במבצע מכבי לפריצת הדרך לירושלים, יחד עם פלמ"ח-הראל. בהמשך, כחלק מתוכנית ד', פעלו כוחות גבעתי במבצע ברק לכיבוש הכפרים הערביים במרחב גדרה - תל נוף - צריפין - באר טוביה ובכך נוצר רצף טריטוריאלי בין דרום יהודה למבואות הנגב. המבצע הופסק באמצעו וחלק ניכר מן החטיבה הועבר לאזור חולדה - לטרון לצורך אבטחת שיירות לירושלים. לאחר פלישת צבאות ערב הוטל על חטיבת גבעתי להילחם בחזית הדרומית מול הצבא המצרי. תחילה, מאמצע מאי ועד כמעט לסוף החודש, ביצעה החטיבה מעין "השלמה" למבצע ברק שהופסק, כאמור. ב־29 במאי 1948, שבועיים לאחר פלישת צבאות ערב, החל חיל המשלוח המצרי לנוע ממג'דל צפונה. בטור היו יותר מ-500 כלי רכב - מכוניות משא, זחלים, טנקים בינוניים ותותחים מכל הסוגים. אלה עברו ב"מצעד" על הכביש הראשי ממערב לניצנים ופניהם לעבר העיירה איסדוד הטור הגיע לאיסדוד וחלקו נכנס לעיירה, בעוד חלק אחר המשיך צפונה כ־3 ק"מ ונעצר ליד הגשר המפוצץ על נחל לכיש (גשר עד הלום). גשר זה פוצץ על ידי חבלני גבעתי ב-12 במאי 1948 במסגרת מבצע ברק. המרחק לתל אביב היה 32 ק"מ בלבד, וגשר זה מהווה את הנקודה הצפונית ביותר אליה חדרו המצרים בגזרה זו. אם כי ההתקפה על איסדוד נכשלה תוך אבדות כבדות, היו שרשמו לזכות החטיבה תרומה בבלימת הצבא המצרי והיו שלא.[2] במקביל נחסמה דרכו של הצבא המצרי עם השתלטות החטיבה על יבנה. במבצע פלשת לחמה חטיבת גבעתי ביחד עם חטיבת הנגב, בימים 1 ביוני - 3 ביוני 1948, לתקיפת הצבא המצרי שנעצר בציר החוף.
ב"קרבות עשרת הימים" (אמצע יולי) אם כי החטיבה השתלטה על מספר כפרים ועמדה בפני התקפות נגד עזות (כרתיה, עיבדיס), נשמר בדרך כלל הסטטוס-קוו של החטיבה מול המצרים, והנגב נותר מנותק. לאחר מכן פעלה החטיבה לחיבור הנגב למדינת ישראל במבצע יואב, כולל כיבוש משלטי "הצומת" (כיום צומת גבעתי), ומבצע גי"ס בהם לכדו את הצבא המצרי בכיס פלוג'ה. ב-13 בספטמבר 1948 נערך ברחובות מסדר חגיגי של חטיבת גבעתי, ובו השתתפו אלפי חיילים על נשקם וכלי רכבם. על כתף שמאל של כל חייל התנוסס, לראשונה, תג היחידה של גבעתי, חרב ומשני צדיה עלי צבר.
ב-13 בספטמבר 1948 נערך ברחובות מסדר חגיגי של חטיבת גבעתי, ובו השתתפו אלפי חיילים על נשקם וכלי רכבם. על כתף שמאל של כל חייל התנוסס, לראשונה - תג היחידה של חטיבת גבעתי ה'תש"ח - המציגה חרב לוחם סימטרית ומשני צדי הניצב של החרב עלי צבר (ראו תמונה לעיל).
בנובמבר 1948 צורפו לחטיבה כוחות אצ"ל בפיקודו של איתן לבני והיא הועברה לרמת הכובש להתמודדות מול הכוחות העיראקיים.
בתום המלחמה הועברו מרבית חטיבות צה"ל לצבא המילואים שזה עתה הוקם, ואילו גבעתי הפכה לחטיבה הסדירה של פיקוד המרכז.
בשנת 1955 התבצע בפיקוד החטיבה ומפקדה חיים בר-לב, מבצע ירקון, לשם חיפוש דרכים עבירות מאילת ועד שארם א שייח.
בקיץ 1956 הוחלט על פירוק החטיבה הסדירה כשגדוד 51 הועבר לחטיבת גולני, וגדוד 52 הועבר לחטיבה 7. לאחר שלושה חודשים הוקמה שנית כחטיבת מילואים מרחבית בחזית המרכז תחת השם "חטיבה 17", אך המשיכה לשאת במקביל את השם "גבעתי". מאוחר יותר שונה שם החטיבה מחדש לחטיבה 5, שמה הרשמי הראשון של החטיבה במלחמת השחרור, והיא הפכה לחטיבת חי"ר מתמרנת במילואים.
ערך מורחב – הקרב על ניצניםבדומה לפלמ"ח, ובניגוד לשאר חטיבות החי"ש היה לגבעתי קצין תרבות (פוליטרוק, בלשון הפלמ"ח) בדמותו של אבא קובנר, קובנר הוציא במהלך הקרבות "דפים קרביים", מנשרים שחולקו לחיילים ונועדו לרומם את רוחם ולנטוע בהם מוטיבציה. אחד הדפים האלה שחוללו סערה שגליה מכים עד היום היה הדף שכתב בעקבות כניעת ונפילת ניצנים. נפילת ניצנים הייתה מכה קשה לחטיבת גבעתי והשפעה קשה על היישובים בדרום. החטיבה החליטה להילחם נגד הלך רוחות זה באמצעות הדף הקרבי הראשון שנכתב בידי קובנר ואושר על ידי מפקד החטיבה שמעון אבידן. בחטיבה נוצר הרושם המוטעה שניצנים נכנעה בטרם כלו כל הקיצין. רושם זה הוליד חשש פן יחדור הלך רוח מסוכן ותבוסתני של הליכה בשבי אל לבות הלוחמים ותושבי היישובים שבמרחב החטיבה. הדף נכתב בצורה תוקפנית ולא סלחנית, ברוח דפי הקרב של הצבא האדום. אחת השורות המייצגות בדף הקרבי נוסחה כך: ..."טוב ליפול בחפירת הבית מלהיכנע לפולש הרצחני. להיכנע - כל עוד חי הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית - חרפה היא! לצאת לשבי הפולש - חרפה ומוות!". חברי קיבוץ ניצנים נפגעו מאוד מן הדפים שכתב בעקבות הקרב על ניצנים, ולא סלחו לקובנר על כתיבתו עד יומו האחרון. ניסיונות לפיוס בין הקיבוץ לקובנר שנעשו ברבות השנים לא צלחו. רק בשנות השמונים התנצל יצחק פונדק בפני חברי ניצנים.
בגבעתי הוקמה להקת החישטרון, להקה צבאית במתכונת הדומה לזו שהייתה נהוגה בצבא הבריטי. חיילים בעלי הכשרה במוזיקה ובדרמה מהחטיבה העלו תוכניות בידור ותרבות להנאת החיילים, על סמך זמנם הפנוי. הפיקוד סייע במידה מועטה באמצעים טכניים ובמימון זעום. מקים הלהקה והרוח החיה בה היה טולי רביב (מחבר השיר "אל נא תאמר לי שלום"), הזמרת המפורסמת ביותר בלהקה הייתה יפה ירקוני ושירתו בה גם בובי פנחסי ואהובה צדוק.
ערך מורחב – שועלי שמשוןבחטיבת גבעתי פעלה יחידת ג'יפים למשימות מיוחדות, שנהוג לכנותה "הסיירת הראשונה של צה"ל".[3] "שועלי שמשון" היה כינויה של פלוגה ב' של גדוד 54, בפיקודו של אריה שפק. הפלוגה הפכה ליחידה ממוכנת בדומה ליחידת ג'יפים בשם "חיות הנגב" שפעלה בחטיבת הנגב של הפלמ"ח, על בסיס ג'יפים שגויסו מאזרחים תל אביביים. השם "שועלי שמשון" נבחר על ידי אבא קובנר.
| מספר הגדוד | הרכב | תאריך הקמה | פעילות לפני הוצאת גבעתי מתל אביב | פעילות לאחר הוצאת גבעתי מתל אביב | מפקדים ואנשי מפתח |
|---|---|---|---|---|---|
| 51 | הפלוגה הדתית של חי"ש תל אביב, חי"ש חולון וטירוני חי"ש מתל אביב | קיץ 1947 | אחזקת הקו ואבטחת התחבורה בחזית דרום תל אביב - בת ים - חולון - מקוה ישראל. תגבורת ליישובי הדרום ולירושלים. חלק מהפלוגה הדתית הועבר לכפר הנוער בן שמן וסופח לחטיבת קרייתי וחלקה השני נשלח לגוש עציון וסופח לעציוני. | אבטחת גזרת ראשון לציון וקטע הכביש תל אביב - ירושלים בגזרה זו - דרך הביטחון. כיבוש יאזור (אזור) ובית דג'אן (בית דגן) הרחיב את תחום אחריות הגדוד עד שער הגיא. הגדוד ספג אבדות כבדות במבצע בן נון ב' לכיבוש לטרון. מיד לאחר הקמת צה"ל - קרבות בלימת הצבא המצרי בקו יבנה - גן יבנה - חצור אשדוד, הקרב על גבעה 69, מבצע גי"ס, מבצע יואב, חבלני גדוד 51 השתתפו בשתי התקפות על משטרת עיראק סווידאן (מצודת יואב) בתאריכים 19.10.48 ו-21.10.48. בהתקפה השנייה נפצעו רבים מהחבלנים כתוצאה מפגזי "2 ששוגרו אליהם מהמשטרה. בין הפצועים היה מפקד מחלקת החבלה סגן דוד אלפלנג. | מאיר דודזון, אפרים דגן (קמפינסקי), שמעיה ברקת (בקנשטיין), יהודה ואלך, יובל נאמן, יוסף (יוש) הרפז |
| 52 | חי"ש רחובות, ראשון לציון ו"נפת דרום" | סוף נובמבר 1947 | אחזקת המרובע: ניצנים - גלאון - כפר אוריה - גזר - תל אביב. | סיוע לגדוד 51 בכביש לירושלים וליווי שיירות דרך חולדה. פיצוץ מפקדת חסן סלאמה, מבצע חמץ, השתלטות על סרפנד (צריפין), כיבוש משלטי חוליקאת במבצע יואב. | יעקב פרי (פרולוב), שמואל איל |
| 53 | פלוגת "השחר" מבני גדוד הפרברים ופלוגות "נחשונים" של משוחררי הצבא הבריטי | סוף נובמבר 1947 | אחזקת החזית המרכזית מול יפו, פעולות גמול כנגד סלמה (כפר שלם) ויאזור ואבטחת התחבורה היהודית. | הגדוד יצא למבצעים התקפיים לשיתוק התחבורה הערבית באזור יבנה - איסדוד, פרץ את הדרך לגת וגלאון והשמיד כוחות צבא ההצלה באזור גלאון. הוא השתתף במבצעים חסידה, חמץ, ברק, בו פוצץ את גשר עד הלום; ובמבצע תינוק לפינוי ילדי ניצנים. לאחר הקמת צה"ל השתתף הגדוד במבצע יואב. | יצחק פונדק, נחמן ניר |
| 54 | המשכו של גדוד א' של חי"ש תל אביב שנוסד עוד ב-1946 ומגויסים ייעודיים | סוף נובמבר 1947 | סיוע בגזרות תל אביב השונות | ליווי שיירות לירושלים, מבצע נחשון, מבצע מכבי, מבצע ברק. לאחר הקמת צה"ל - כיבוש משלטי חוליקאת (כיום צומת גבעתי) במבצע יואב. במסגרת הגדוד פעלה פלוגת הג'יפים הנועזת, שועלי שמשון (פלוגה ב'). | צבי צור, ד"ר אליהו ויור, אלדד אוארבך, אריה שפק |
| 55 | סגל ההדרכה החטיבתי, פל"מים (פטרולים לוחמים, היחידות הכפריות של החי"ם) של מושבות הדרום (נס ציונה, רחובות) | מאי 1948 | הכשרת טירונים ומ"כים | בלימת הצבא המצרי בגזרת רחובות, כיבוש איסדוד ומג'דל (אשקלון) ושחרור יד מרדכי, קרב רמת הכובש. | רפאל ורדי. |
| 56 | חיילי חטיבת קרייתי[4] | מאי 1948 | — | מבצע פלשת | |
| 57 | כוחות אצ"ל | ראשית יוני 1948 | מבצע פלשת | איתן לבני |
חגיגה לכבוד לוחמי הדרום, יום חטיבת גבעתי ברחובות, ספטמבר 1948, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
ישראל, צה"ל. חטיבת גבעתי, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
