בני ברק
עיר במחוז תל אביב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בְּנֵי בְּרַק היא עיר במחוז תל אביב, השמינית בגודל אוכלוסייתה בישראל. היא גובלת בתל אביב, ברמת גן, בפתח תקווה ובגבעת שמואל.
  סמלי העיר בני ברק | |||||||||||||||||||||||||
 דגל העיר בני ברק | |||||||||||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||||||||||
| מדינה |  ישראל | ||||||||||||||||||||||||
| מחוז | תל אביב | ||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | עירייה | ||||||||||||||||||||||||
| ראש העירייה | חנוך זייברט | ||||||||||||||||||||||||
| גובה ממוצע[1] | 26 מטר | ||||||||||||||||||||||||
| תאריך ייסוד | 1924 | ||||||||||||||||||||||||
| סוג יישוב | עיר 200,000–499,999 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2024 (אומדן)[1] | |||||||||||||||||||||||||
| - אוכלוסייה | 227,463 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] | 8 | ||||||||||||||||||||||||
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 2.5% בשנה | ||||||||||||||||||||||||
| - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] | 0.06 אלפי תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| - צפיפות אוכלוסייה | 30,947 תושבים לקמ"ר | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג צפיפות ארצי[2] | 1 | ||||||||||||||||||||||||
| תחום שיפוט[4] | 7,350 דונם | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[2] | 165 | ||||||||||||||||||||||||
(למפת גוש דן רגילה)   בני ברק  | |||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[5] |
2 מתוך 10 | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[2] | 242 | ||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני לשנת 2019[4] |
0.4075 | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[2] | 117 | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
|
פרופיל בני ברק נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||
| http://www.bnei-brak.muni.il | |||||||||||||||||||||||||
העיר נוסדה ב-1924 על ידי קבוצת חסידים יוצאי ורשה שבפולין מחברת "בית ונחלה"[6] בראשות יצחק גרשטנקורן, על אדמות שנרכשו מהכפר הערבי הסמוך אל-ח'ירייה, שנקרא באותה עת "אבן אבריק", תוך שימור שמה של העיר המקראית ומתקופת בית שני, המשנה והתלמוד "בני ברק", הנזכרת בתנ"ך ובמקורות חז"ל במיקום זה. בעיר זו התרכזה פעילותו והתקיימה ישיבתו של התנא הנודע רבי עקיבא, אשר על שמו קרוי רחובה הראשי של העיר כיום. תל בני ברק נמצא כיום מדרום לעיר.
שטח השיפוט של העיר, שבעת היווסדה עמד על 1,020 דונם, הוא כיום 7,310 דונם. הרוב המכריע של השטח מכוסה במבני מגורים ומסחר. היא הוכרזה כעיר בשנת 1949.
רחובה הראשי של העיר הוא רחוב רבי עקיבא. רחובות מרכזיים הם רחוב חזון איש, רחוב הרב כהנמן ורחוב ז'בוטינסקי (כביש 481).
בני ברק היא עיר בעלת צביון חרדי מובהק, בעיר ישנן ישיבות ומוסדות דתיים רבים.
עד שנות ה-80 של המאה ה-20 הייתה בני ברק העיר החרדית היחידה בישראל.
בני ברק הקדומה
ערך מורחב – בני ברק (יישוב עתיק)
העיר בני ברק הקדומה, שעל שמה קרויה העיר הנוכחית, החלה כיישוב פלשתי בתקופת הברזל ובימי בית ראשון. בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד התקיימה העיר כיישוב יהודי.
העיר נזכרת לראשונה בספר יהושע בתיאור ערי נחלת שבט דן. במנסרת סנחריב, המתארת את מסע סנחריב לארץ ישראל בסוף המאה השמינית לפני הספירה, ואת המצור שערך על חזקיהו בירושלים, נזכר כיבוש העיר "בני ברקה" לצד הערים יפו, אזור ובית דגון.
בתקופת בית שני הייתה בני ברק עיר יהודית, ולאחר המרד הגדול התקיימה בה ישיבתו של התנא רבי עקיבא, בה למדו תורה חכמים רבים, ובהם חנניה בן חכינאי ורבי שמעון בר יוחאי.[7] בהגדה של פסח נזכרת קריאת סיפור יציאת מצרים בבני ברק: ”מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית”. מעשה זה מונצח בשמו של מחלף מסובים, הסמוך לתלהּ העתיק של העיר, תל בני ברק, בשטחו של פארק אריאל שרון.[8] נראה שהיישוב היהודי בעיר המשיך להתקיים לאורך תקופת התלמוד, שכן בתלמוד הבבלי נזכרת העיר בהקשרים שונים.
תולדות העיר החדשה
שנים ראשונות
.jpg)
בני ברק נוסדה בי"א בסיוון תרפ"ד (13 ביוני 1924) כמושבה חקלאית. היא הוקמה על ידי קבוצת "בית ונחלה" מפולין, שביקשה לעסוק בחקלאות. המתיישבים הראשונים היו דתיים, בני העלייה הרביעית. האדמות, 1020 דונם, נקנו באמצעות חברת "גאולה בע"מ" מבני משפחת אלביטר מהכפר הערבי הסמוך אל-ח'ירייה (אז – "אבן אבריק"), ורובן נמכרו לחברי "בית ונחלה". ביישוב קיוו כי הרכישה תוביל לרצף התיישבות יהודית מפתח תקווה ועד יפו.[9] התכנון הראשוני של המושבה הוזמן בידי קבוצת המייסדים מן האדריכל יוסף טישלר.[10] בראשיתה של המושבה הייתה פרנסתה על גידול פרי הדר, אך עסקו בה גם בענפי חקלאות אחרים כגידול בקר לחלב. עם זאת, קרבתה לתל אביב העניקה לה צביון עירוני.
.jpg)
.jpg)
כדי לבסס את המושבה בשנים שלאחר עלייתה אל הקרקע, נעשו מאמצים לרכישת קרקעות להרחבת שטח המושבה, ולהבאת בתי חרושת ותעשייה קלה אל המושבה החדשה. המכשיר הפיננסי שנועד לאפשר מימון לכל הפרויקטים שעל הפרק שנתקלו בספקנות בקרב מנהלי הבנקים המבוססים ביישוב, היה "בנק בני ברק", בנק קואופרטיבי שנוסד ב-1925 כאגודה שיתופית בידי ועד המושבה ומייסדי המושבה בראשות יצחק גרשטנקורן. עם היווסדו, נסע גרשטנקורן לפולין ואחר כך שלוש פעמים לארצות הברית לגיוס הון באמצעות מכירת מניות הבנק. בשנותיה הראשונות היווה הבנק מכשיר מימון חיוני להתפתחות המושבה, הוא דעך ונסגר כעשור לאחר הקמתו. בבני ברק הוקם בית חרושת לאריגים בשם "ברקאי".
בספטמבר 1928 נחנך בית הכנסת הגדול במושבה, ועד המושבה שילב את חגיגת חנוכת בית הכנסת עם תערוכה לסיכום הישגי המושבה בארבע שנות קיומה הראשונות. בתערוכה הוצגה סטטיסטיקה של מצב המושבה: כ-800 תושבים; התרחבות ל-2000 דונם, מהם 800 דונם של פרדסי הדר; 116 בתים ו-31 צריפים; 6 מבני ציבור; 48 רפתות (ובהן 115 פרות).[11] בין הפרדסים: פרדס טריואקס, פרדס כץ, פרדס מזרחי, פרדס גליקמן ופרדס פלטניק.
בקיץ 1929 חוברה המושבה לרשת החשמל, בשלב הראשון חוברו רק מוסדות הציבור, בתי הכנסת ובית החרושת "ברקאי", ואחריהם רוב בתי הרחוב הראשי, רחוב רבי עקיבא. ברחוב הראשי הוצבו שלושה עמודי תאורה.[12] בסוף הקיץ נפתחה לראשונה סוכנות דואר במושבה.
בשנת 1930 עבר מעכו לבני ברק מפעל העורות של פרגמן והצטרף למפעל הטקסטיל שכבר היה במושבה. בסוף הקיץ, הוקמה השכונה הראשונה בעיר, גבעת רוקח, שנקראה על שמו של ישראל רוקח, תעשיין ונדבן יהודי אורתודוקסי ליטאי-אמריקאי, שהקים קרן צדקה למענקים והלוואות ארוכות טווח עבור דיור מוזל בארץ ישראל. בשכונה נמכרו עשרים וחמישה מגרשים בני דונם.[13] על המדרון הצפוני של הגבעה, קנה האדריכל ומתכננה הראשון של "בני ברק", יוסף טישלר, קרקע שעליה הקים במחצית הראשונה של שנות ה-30 18 בתים, "בניני האינג'ינר טישלר". הייתה זו אחת מעבודותיו האחרונות של טישלר כאדריכל, הוא עבר עם משפחתו להתגורר במקום עד הקמת המדינה.[10] בשל מיקומם היו הבתים חשופים להתנכלויות ואף נורו לעברם יריות מכיוון הכפר ג'מאסין א-שרקי.[14][15]
בשנת 1932 השלים יעקב הלפרין את רכישת קרקעות המושבה שתכנן להקים מדרום-מזרח לבני ברק, בשנה שאחריה השלים את בניית השלב הראשון - 30 בתים.
באלול תרצ"ג (1933) התכנסה אגודת ישראל העולמית, ויצחק גרשטנקורן השקיע מאמצים רבים להביא להחלטה שהארגון יסייע לרכוש קרקעות בבני ברק, ללא הצלחה. לבסוף הקרקעות נרכשו תוך גיוס כספים באמצעות חברה פרטית ("בית ונחלה").[16]
בסוף 1933, בעקבות פטירת הרב מאיר שפירא, החליט הלפרין לקרוא לפרויקט על שמו "זיכרון מאיר". כאשר הוכרזה בני ברק כמועצה מקומית נותרה זיכרון מאיר מחוצה לה, רק ב-1941 הצטרפה זיכרון מאיר כשכונה לבני ברק. ראשי ישיבת חכמי לובלין שבראשה עמד הרב שפירא, שקלו לייסד סניף לישיבה ב"זיכרון מאיר" והלפרין הקצה לשם כך מגרש גדול.[17] התוכנית לא יצאה אל הפועל עד לאחר שואת יהודי אירופה וחורבן הישיבה, ב-1947 הקים בוגר הישיבה ורבה החדש של השכונה, הרב שמואל וואזנר, את ישיבת חכמי לובלין - בני ברק.
בשנת תרצ"ג (1933) התיישב בגבעת רוקח שבבני ברק הרב אברהם ישעיה קרליץ, "החזון איש". פרנסי המושבה קיבלו אותו עליהם כסמכות דתית עליונה שעל פיה ישק כל דבר. הרב חיים עוזר גרודזנסקי פרסם את שמו של החזון איש בארץ ישראל והוא הפך לסמכות בקרב הציבור החרדי בארץ ישראל. מעמדו של החזון איש בציבור החרדי ובציבור הרחב תרם להפיכת המושבה למרכז יהודי חשוב. על כך כתב הרב יוסף שלמה כהנמן ליצחק גרשטנקורן: "יהא מחלקך חלקי אשר התחכמת לעשות לחזון איש בעלים ופטרון בעיר שלך".[18] מספר חודשים אחרי בואו של החזון איש לבני ברק עלה בעקבותיו גיסו הרב יעקב ישראל קניבסקי והתיישב אף הוא בגבעת רוקח, כשהוא מכהן כראש הישיבה הגדולה הראשונה במושבה, ישיבת בית יוסף, שהוקמה אז בגבעת רוקח.
באפריל 1934 הונחה אבן הפינה לבית הראשון של שיכון ד' שנבנה בידי התאחדות מרכז בעלי מלאכה. בסוף השנה עלו על הקרקע רוכשי המגרשים בשכונת "הר שלום", אף היא בתחומי המושבה.[19] ב-1935 הגיע מספר תושבי בני ברק ל-3,000. בשנה זו הוקם בעיר מפעל הטבק של "דובק". בספטמבר 1936 הוקם בעיר בית חרושת לייצור צמר גפן רפואי בידי שמואל אהובי.
בשנת 1937 היו במושבה כ-550 משפחות שכללו כ-3600 נפשות, ב-425 בתים.[20] באותה שנה הוקמו לראשונה במושבה תחנת טיפת חלב[21] ומושב זקנים,[22] אבן הפינה למבני הקבע של מושב הזקנים נורתה רק כעבור שמונה שנים, ב-1945.[23]
שנות ה-40
ב-1940 הגיע מספר תושבי בני ברק ל-4,500 נפש ב-1,000 משפחות. פעלו בבני ברק 25 מפעלים שונים, הבולטים בהם: "דובק", "מנורה" לייצור נברשות, "זיזו" ו"יובל".[24] להגעת בתי חרושת למושבה תרמה גם המלחמה הממשמשת ובאה והחשש מפני התקפות מן האוויר על הערים הגדולות.[25]
ב-1941 קמה בבני ברק תחנת כיבוי אש שהופעלה בידי גדוד מתנדבים. תוכנית בניין עיר ראשונה שנכתבה בידי מהנדס בריטי אושרה בידי הוועדה המחוזית לבניין ערים של מחוז לוד.
ב-1944 יזמה המועצה סלילת כבישים נוספים מכבישי העיר כמו רחוב סוקולוב ושדרות רבי טרפון, נבנתה מדרכה לחלק מרחוב רבי עקיבא ליד בית הכנסת הגדול ובדרך לבית הספר ובית הפועלים (בנין ההסתדרות), וסודרה העלייה משדרות רבי טרפון אל הר שלום. שטח השיפוט של בני ברק גדל פי שלושה והיא השתרעה על פני 5,500 דונם.[26] הוכרז על תוכנית לבניית שיכונים במזרח העיר בידי ההסתדרות ("שיכון ההסתדרות", בין רחוב דון יוסף נשיא לכביש גהה) והפועל המזרחי ("שיכון הפועל המזרחי", בין הר שלום לשיכון ג'). בסוף השנה החל תכנון בניית השכונות החדשות ועמן שכונת "קריית הישיבה", סביב לישיבת פוניבז'. צורפו בשנה זו לשטח השיפוט של בני ברק, השכונות: תל אפרים, גבעת יהודה (בשטח גבעת שמואל) ומרכז בעלי מלאכה. בכך הגיע שטח המועצה המקומית ל-3,675 דונם, אך עדיין לא נכלל בה כל השטח שיועד לבני ברק לפי תוכנית בניין העיר שאושרה ב-1941. בבית הפועלים (לימים ברחוב מימון) הוקם אולם קולנוע בעל 200 מקומות ישיבה[27] שקיבל בהמשך את השם "אוריה".[28] בשנה זו הוקמה במושבה ישיבת פוניבז', אשר הטביעה את חותמה על אופייה של העיר.
ב-1945 הוקמה במזרח המושבה, בתוך שטח המועצה המקומית בני ברק, שכונת גבעת שמואל. בנובמבר 1949 הוכרה השכונה יחד עם שכונת גבעת יהודה כמועצה מקומית נפרדת.[29]
בינואר 1946 הורחב שטח השיפוט של בני ברק כך שיכיל את כל השטח שמדרום לכביש 481 ומערבית לכביש המקשר מן הדרך לפתח תקווה לתל ליטוינסקי, בתוואי שבו יעבור לימים כביש גהה.[30] בתחום התחבורה ושיפור פני העיר ידעה בני ברק תנופה בשנת 1946,[31] רחובה הראשי - רחוב רבי עקיבא, נסלל כולו והורחב ומדרכות נבנו משני צדיו. רחוב סוקולוב נסלל לכל אורכו כך שיחבר את כל המושבה לכביש תל אביב, ומלבדו נסללו עוד רחובות קטנים אחדים. בשדרות רבי טרפון ובכל הגינות במושבה הותקנו ספסלים. לצד הכביש לתל ליטוינסקי, על שטחו של "פרדס מזרחי" הוקמה מטוויית צמר של חברת "פלך" של התעשיין יחיאל מאיר פיק מלודז', במקביל הוחל בהקמת אזור תעשייה בן 120 דונם בצפון-מזרח המושבה ובו בשלב ראשון 18 מפעלים, בין היתר נבנו באזור התעשייה החדש: מפעלי "משי זקס" ומפעל "ארגמן", חברת הטקסטיל "ארג" והקואופרטיב "טווה-אורג".[32] שטח נוסף, 70 דונם מאדמת הקרן הקיימת בין מרכז בעלי מלאכה לכביש תל ליטוינסקי, הוקצה להקמת אזור תעשייתי נוסף[33][34] באפריל נחנך מבנה בתי אבות לילדים פליטים בקריית ישיבת פוניבז'.[35]
עם סיפוח מרכז בעלי מלאכה לשטח השיפוט של בני ברק, הרחיבה המועצה את תאורת הרחובות גם לשכונה זו, בסך הכל עמדו במושבה 120 עמודי תאורה בשנת 1946.[28] בדצמבר 1946 הונחה אבן הפינה לישיבת סלובודקה בבני ברק.[36]
בתקופת פעילות המחתרות ידעה בני ברק פעילות מחתרתית רבה, בהיותה יושבת על הדרך בין פתח תקווה ופרדסיה לתל אביב. חלק מתושבי בני ברק לקחו חלק בפעילות המחתרתית, וב-1947 החלו פעילי אצ"ל ולח"י לבנות את שכונת תל גיבורים במושבה. מלבד חיכוכים עם המשטרה הבריטית ומעצרים, נרשמו גם מאבקים אלימים בין אנשי המחתרות. בפברואר 1948 הגיעו האירועים לשיא, כאשר נרצח יצחק בראודר חבר "ההגנה" בעת שניסה לסכל גנבת מתכות ממחסן המועצה המקומית בידי חברי אצ"ל.[37][38]
הקמת המדינה: בני ברק כעיר
.jpg)
.jpg)
בראשית 1948 היו במושבה כ-8,000 תושבים, בתקופת הקמת המדינה והעלייה ההמונית גדל מספר התושבים במהירות ובסוף אוקטובר באותה שנה נמנו בה כבר 11,000 תושבים והוחל בהכנות לקראת הכרזתה של בני ברק כעיר. המועצה ציינה בשנה זו 25 שנים לרכישת אדמות בני ברק,[39][40] במהלך השנה הושג הסכם גבולות בין מועצות בני ברק ורמת גן, רמת גן ויתרה על דרישותיה בנוגע לפרדס כץ ואזור התעשייה הקטן שממול הכניסה לרחוב רבי עקיבא (מכון מור ומאחוריו מתחם BBC - בני ברק ביזנס סנטר) ובתמורה ויתרה בני ברק על קרקעות באזור בית המטבחים החדש של גוש דן.[39] בסוף השנה נחנך בשכונת מרכז בעלי מלאכה, בית החולים המרכזי לחולי שחפת של הליגה למלחמה בשחפת.[41][42]
בשל מצב החירום של מלחמת תש"ח שהו בבני ברק אורחים רבים מירושלים, הן בתקופת "המצור" (מאי-יוני 48') והן לאחריו. בימים הנוראים של ראשית שנת ה'תש"ט התארחו בבני ברק רבנים ידועי שם: הרבי ישראל פרידמן מהוסיאטין שהתגורר בחודשי הקיץ בירושלים, "הרב מבריסק" - הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, "הרב מפרשבורג" - הרב עקיבא סופר, והרב אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר שהתארח בזיכרון מאיר והתפלל עם החזון איש.[39]
בעקבות ההסכם שהושג בין מועצות בני ברק ורמת גן, הוכפל בפברואר 1949 שטח השיפוט של בני ברק, מלבד האזורים שהיו במחלוקת הוכלל באופן רשמי גם אזור שכונת מרכז בעלי מלאכה בשטח המועצה, בצו עליו חתם שר הפנים יצחק גרינבוים.[43]
העלייה ההמונית הביאה לעיר עולים רבים מהציונות הדתית, שהקימו את שיכון ג', שיכון ה', שיכון ו' וקריית הרצוג, שבה הוקמה הישיבה התיכונית בני עקיבא בני ברק. במרכז העיר הוקם מרכז קהילתי-תורני בשם "בית במברגר".
בשכונת פרדס כץ, בצפון-מערב מהעיר, הוקמה מעברה גדולה, שבה התגוררו בעיקר עולים יוצאי תימן, פולין ועיראק. שכונות נוספות הוקמו על ידי חסידי ויז'ניץ, בדרום העיר, בה מתגורר האדמו"ר מויז'ניץ, ושכונת נוה אחיעזר של פועלי אגודת ישראל. הסתדרות הכללית הקימה שכונות לחבריה בעיר, בהן "שיכון ההסתדרות". העיר הייתה מוקד חשוב לפעילות "העובד הדתי" – סיעה של פועלים דתיים בהסתדרות.
עם חגיגות הכרזתה כעיר ה-13 בישראל, במרץ 1950, הקיף שטח השיפוט של בני ברק 7,000 דונמים ומספר תושביה עמד על 12,100.[44][45] בשנה זו עברו משרדי העירייה שהיו עד אז בבתים פרטיים לבית העירייה החדש שהוקם בתוך הגן העירוני "בית ונחלה" (גן עקיבא גור) על מורדותיו הדרומיים של "הר שלום".[46] תקציב העיר עמד על חצי מיליון ל"י.[47]
שנות ה-50 של המאה ה-20
ביוני 1950 החלה סלילת הכביש המחבר בין בני ברק לכביש ירושלים-תל אביב (כביש גהה), עד אז הייתה הנסיעה מבני ברק לשאר חלקי הארץ כרוכה בהגעה לתל אביב רבתי.[48] קטע הכביש בין אזור לבני ברק נחנך באמצע דצמבר 1953.[49]
בנובמבר 1953, זמן קצר אחרי פטירת הרב אברהם ישעיהו קרליץ שהיה לסמל של בני ברק המתחדשת כעיר תורנית החליטה עיריית בני ברק לקרוא על שמו רחוב בעיר, הוא רחוב חזון איש.[50]
באוקטובר 1954 השתרעה העיר בני ברק על פני 7,000 דונם, ומניין תושביה עמד על 25,000 נפש. בתחום השיפוט של עיריית בני-ברק פעלו כ-150 מפעלי תעשייה קלה.[51]
ב-1957 הושלמה הקמת רשת הביוב של בני ברק וחיבור כל בתי העיר לרשת זו.[52] ביוני קמה מחאה בקרב תושבי מעברת בני ברק שהוקמה על חלק מאדמות הכפר ג'מאסין א-שרקי, כאשר החלה בניית שיכון באזור שבין תל גיבורים לפרדס כץ מזרחית למקום בו נבנה מכון מור, על דרך פתח-תקווה. הדירות בשיכון החדש יועדו מתחילה ליוצאי אירופה ולא לשוכני המעברה, בעקבות המהומות הודיעה החברה המשכנת "משכנות" כי תקצה דירות גם למי שיעמדו בתנאי השיכון מקרב שוכני המעברה.[53][54] המשטרה דיכאה את ההפגנות.[55]
עשר שנים לאחר קום המדינה, בשנת תשי"ח, התגוררו בעיר כ-40,000 איש והיא הייתה בתהליך בנייה מואץ. הפילוח המגזרי בתקופה זאת בא לידי ביטוי בבתי הספר בהם למדו ילדי העיר, בחלוקה זו: 38% מהתלמידים בגילאי בית הספר היסודי למדו בבתי הספר של החינוך העצמאי, 34% למדו בבתי ספר ממלכתיים דתיים ו-28% למדו בבתי ספר ממלכתיים.[56]
בשנות ה-50 המאוחרות נבנה שיכון סאטמר, "קריית יואל", בעיר. השיכון נבנה על קרקע הגובלת בזיכרון מאיר, והוקמו בו 300 יחידות דיור. משרד העבודה והסוכנות העמידו לאנשי החסידות הלוואה שאפשרה את בנייתן של חלק מיחידות הדיור. בנוסף הוקמו בשיכון מבני ציבור שנועדו לשרת את תושביו. חברת הבנייה רסקו ביצעה את הקמת השיכון.[57]
שנות ה-60 ואילך
בשנות ה-60 של המאה ה-20 ניסתה ההסתדרות להקים שכונות לחילונים בעיר. אולם לאחר ששיכון עובדים הצליחה למכור רק 80 דירות מתוך 180 דירות שהוקמו בשיכון ברחוב השומר היא מכרה את קרקעותיה בבני ברק לגורמים חרדיים ולמרות מחאות של מועצת פועלי בני ברק הרימה ידיים במאבק על צביון העיר.[58]
עד שנות ה-80 הייתה בני ברק העיר החרדית היחידה בישראל. בשנות ה-80 הוקמו עמנואל וביתר עילית ובשנות ה-90 הוקמו מודיעין עילית ואלעד. ולצידן יש ערים וישובים שהתחרדו במידה רבה כמו בית שמש, תפרח ועוד.
אירועי טרור בעיר
בשנות ה-30 של המאה ה-20 סבלו תושבי בני ברק מהתנכלות ואף נורו לעבר בתי המושבה יריות מכיוון הכפר ג'מאסין א-שרקי.[14] בשנות ה-40 של המאה ה-20 אירעו מספר אירועי חדירה לעיר, בעיקר על רקע כלכלי, באחד מהם נרצחה מחסנאית ישיבת פוניבז', אלמנה ניצולת השואה בגיל 42.[59]
ב-14 באפריל 1986 התפוצץ מטען חבלה מאולתר באוטובוס קו 66 ברחוב ז'בוטינסקי ואישה אחת נפצעה פצעים בינוניים.[60] עם התחדשות אירועי הטרור בערי ישראל בתקופת האינתיפאדה הראשונה ובהמשך בעת האינתיפאדה השנייה לא ידעה בני ברק אירועי טרור בתוך העיר. ניסיון פיגוע אחד הסתיים בפיצוץ מטען החבלה בידי המחבלים בצומת הרחובות רבי עקיבא-חזון איש באוקטובר 1990.[61] בדצמבר שבאותה שנה נרצח אברך תושב העיר, ותלמיד תיכון בן העיר נפצע, בפיגוע דקירה באוטובוס קו 66 ברחוב ז'בוטינסקי.[62]
ב-2022 התרחש פיגוע ירי בו נרצחו חמישה בני אדם.[63]
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוגוסט 2024 (אומדן), מתגוררים בבני ברק 227,463 תושבים (מקום 8 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 2.5%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 6.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 7,359 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[64] להלן גרף המציג את התפתחות האוכלוסייה בעיר:
יותר מ-90% מהאוכלוסייה בבני ברק היא חרדית. נכון ל-2024 מקומות בהן יש אוכלוסיות לא-חרדיות בעיקר שכונת תל גיבורים, וכן ברחובות על הגבול המוניציפלי עם רמת גן כמו ברחוב בן-גוריון. עד לעשור השני של המאה ה-21, פרדס כץ אופיינה עם רוב לא חרדי, אך הדבר השתנה ורוב האוכלוסייה שם בשנות העשרים של המאה ה-21 היא חרדית. עד שנות התשעים היו קהילות דתיות לאומיות בעיר, גם בשכונות שמדרום לציר ז'בוטינסקי.
בבני ברק חי ופעל הרב אברהם ישעיהו קרליץ המכונה ה"חזון איש" ממעצבי היהדות החרדית בארץ ישראל בתקופת קום המדינה, ורבנים בולטים נוספים, בהם הרב יעקב ישראל קניבסקי (הסטייפלר), הרב אלעזר מנחם מן שך, הרב חיים גריינימן, הרב שמואל וואזנר, הרב אהרן לייב שטיינמן הרב נסים קרליץ, הרב גרשון אדלשטיין והרב חיים קניבסקי. גם כיום מתגוררים בעיר רבנים בולטים כמו הרב מאיר צבי ברגמן, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש וחברים נוספים במועצת גדולי התורה.
רבים מאדמו"רי החסידות גרו וגרים בבני ברק. בעבר גר בה האדמו"ר מגור. כיום גרים בה בין היתר האדמו"רים מוויז'ניץ ונדבורנה, טשערנוביל, לעלוב, מודזיץ ואלכסנדר, אשר גם מרכזי החסידות שלהם מצויים בה.
עקב גידולה המהיר של העיר, בני ברק מדורגת במקום הראשון בדירוג הצפיפות של הרשויות המקומיות בישראל, עם צפיפות של כ-29,707 נפשות לקמ"ר (נכון למרץ 2023), כ-9,000 נפשות לקמ"ר יותר מהעיר השנייה בצפיפותה בישראל - מודיעין עילית. מעל 50% מכלל תושבי העיר הם צעירים וילדים.[65] עקב גידול האוכלוסין החד בבני ברק, ושטחה הקטן שלא מאפשר התרחבות, נבנו ערים ושכונות חרדיות למתן מענה לאוכלוסייה החרדית. בין אלו המאופיינות בעיקר ב"יוצאי בני ברק" ניתן למנות את אלעד, השכונות החרדיות באשדוד, וקרית אילון בלוד.
בשנים הראשונות נטו רוב תושבי בני ברק לכיוון תנועת "המזרחי", אך לצידם היה מיעוט של תומכי אגודת ישראל הירושלמית שנאבקו בסממני תמיכה במזרחי ובציונות.[66]
יחסי דתיים-חילוניים עמדו במרכז הסיקור העיתונאי של בני ברק בעשורים הראשונים לקיומה. הקונפליקט המובנה בין צביונה של העיר כפי שנתפס בידי מייסדיה החסידיים יוצאי פולין ובין צביונה הפועלי כפי שנתפס בעיני תנועות הפועלים מפא"י ומפ"ם שעליהן נמנו רבים מתושבי העיר בשנים אלו, היה לשאלה פוליטית ומעת לעת התרחב לדיונים בוטים שהחלו בשאלת כשירותה של עיריית בני ברק לנהל את העיר והסתיימו בשאלות של כפייה דתית והאשמות שונות.[67] עיתוני ההסתדרות נהגו לתקוף את אנשי הפועל המזרחי כמי שמעדיפים את האינטרס הדתי על פני זה המעמדי, ועיתון חרות, שרבים מקוראיו התגוררו בבני ברק, בעיקר בשכונות פרדס כץ ותל גיבורים מצא עמדה נוחה לתקוף את עיתוני מפא"י ומפ"ם השמאליים כאשר אלו לא ביקרו בחריפות מספיקה לטעמו את מהלכי הדתיים. בני ברק הייתה למוקד מאבקי-דת לצד אחותה ירושלים בנושאים שעמדו על הפרק במשך השנים, כמו המאבקים נגד ניתוחי מתים בשנות ה-60.[68][69]
פרשיות בולטות סביב נושאי דת ומדינה שהתרחשו בבני ברק לאורך השנים:
איחוד בני-ברק – רמת גן
שאלת איחודה של בני ברק עם רמת גן כרשות מוניציפלית אחת, שבה ועלתה עוד בטרם נהיו שתי המועצות לערים. בתקופת השלטון הבריטי עלתה הצעה זו, מועצת בני ברק קיבלה החלטה בתמיכת כל חברי המועצה הדתיים להתנגד לאיחוד שבו ראו סכנה לאוטונומיה-זוטא הדתית שניתנה בידם. הוקמה ועדה שתבחן את הנושא ואפשרויות הביצוע, אך הממשל הבריטי בארץ שהיה אז בסוף ימיו, לא קידם את העניין. בבחירות שהתקימו בשנת 1948 הצליחה רשימת "למען האיחוד" שדגלה באיחוד להכניס את המהנדס י. מגידוביץ כנציג למועצה. בהמשך הצטרפה מועצת רמת גן להתנגדות והנושא ירד מסדר היום. במהלך כהונת הממשלה הראשונה, הכיר משרד הפנים בראשותו של חיים משה שפירא בשתי המועצות כערים וחתם על מסמך קביעת הגבולות בין ערי גוש דן.
ב-1953 עם כניסתו של ישראל רוקח למשרד הפנים, הורה לבחון מחדש את היוזמה. הנושא עמד מיד למחלוקת בין דתיים וחילוניים.[70][71][72] בעיתונות הדתית התפרסמו מאמרי עמדה מפורטים[73] ורגשניים[74] נגד האיחוד. מכאן ואילך, עלה הרעיון מפעם לפעם וירד מן הפרק באופן סופי ב-1956.[75]
השבת בפרהסיה בבני ברק
מלחמות השבת, כפי שכונו,[76] ליוו את בני ברק כמעט מראשית התהוותה. כבר ביוני 1926 דיווח דבר[77] כי לאחר שחשדו באחד המתיישבים, חבר מועדון הפועלים בעיר, כי הדליק מנורה בביתו בליל שבת, עצר רבה של העיר את התפילה למחרת לפני קריאת התורה במחאה על חילול השבת במושבה, והוחלט להטיל סנקציה על מועדון הפועלים כולו ולא לאפשר את העברת ההרצאות בו באותה שבת.
הוקמה משמרת שבת, שפעלה באישור המשטרה הבריטית. לעיתים ספגו אנשי המשמרת מכות ממחללי השבת.[78] בשבת פרשת כי תבא, ט"ז באלול ה'תש"ט, 10 בספטמבר 1949, הגיעו כלי רכב רבים חלקם רכבי צבא ועליהם משפחות נופשים שביקשו לעבור דרך שטחי המועצה, הם עברו גם ברחוב הראשי, רחוב רבי עקיבא, לצד בתי הכנסת ועד מהרה החלו הרוחות להתלהט, תושבים ובהם גם הרבנים המקומיים וראש המועצה[79] יצאו להפגין ולבלום את מעבר הרכבים,[80] באחד המקרים פורסם כי הוכה רופא שהגיע במטרה להעניק טיפול רפואי אך המפגינים לא הבחינו בו בין יתר הבאים.[81] העיתונות סערה ופורסם מכתבם של רופאים שהכריזו כי לא יבואו להעניק יותר טיפול רפואי בשבתות לתושבי בני ברק גם במקרה של סיכון חיי חולים,[82] בעיתונות הדתית פורסם מנגד כי הרופא המדובר נסע בכביש הלוך ושוב להנאתו וכי מכתב הרופאים האחרים מקורו בקונספירציה של מחללי השבת הרוצים לכפות את דעתם על תושבי בני ברק. בשבת שלאחריה הציבה המשטרה כוחות כדי למנוע את ההתנגשויות. רחוב רבי עקיבא נסגר לתנועה בשבתות.[83] עיתון הצופה פרסם כי בליל שבת פרצה קבוצת חמושים תושבי גבעתיים ורמת גן לשטיבל של חסידי גור בבני ברק, המתפרצים נופפו באקדחים ובמוטות, הכו את המתפללים והוציאו את המנורות מבתיהן. העיתון האשים באחריות לתקיפה את ההסתה בעיתון "דבר" בימים שקדמו לאירוע.[84] למחרת, כתב "על המשמר" כי הידיעה שפורסמה ב"אחד מעיתוני הבוקר של החרדים" שקרית ומסר גרסה אחרת לאירוע.[85]
בשנות ה-50 אירעו מעת לעת מקרי חילול שבת המוניים במסיבות פרטיות, ומקרים בהם עבדו בתי חרושת בשבתות. אנשי "משמרת השבת" ומפגינים אחרים ארגנו פעולות מחאה, אך בדרך כלל נשמר הסדר הציבורי והמשטרה אבטחה את האירועים.[86][87] בשנים הבאות ידעו הפגנות השבת בבני ברק תקופה ארוכה של שקט והסטטוס קוו נשמר באופן כללי.
גל אלימות קצר היה באמצע שנות ה-60 בשכונות החילוניות בדרום-מזרח העיר, תושבי מרכז בעלי מלאכה טענו כי שינויים שערכה העירייה בהסדרי התנועה בעיר נועדו בעצם "לכלוא" אותם בשכונתם במהלך השבת ולקפח את זכויותיהם, בעקבות כך אירעו הפגנות והיתקלויות עם המשטרה בכמה שבתות וגם בימות החול.[88] התקופה האחרונה שבה התנהלו הפגנות אלימות בנושא זה הייתה בשנים 1976–1977,[89] אז התרכזו ההפגנות סביב סגירת רחוב השומר לתנועת כלי רכב בשבת. הפגנות אלו התקיימו מדי שבת במשך תקופה ארוכה ובמהלכן נפצעו ונעצרו עשרות. הפגנות אלו הסתיימו עם מותו של הרצל עטיה, צעיר בן 20 שנסע בהפגנתיות ברחוב ונתקל ברכבו בכבל מתכת לא חוקי שנמתח לרוחב הרחוב בידי עיריית בני ברק. בכירים בעירייה הועמדו לדין ובהם ישראל גוטליב ראש העירייה לשעבר.[90] ב-1978 החלה בעבודתה ועדה מיוחדת של משרד התחבורה לבחינת החלטת עיריית בני ברק לסגור את הרחוב לתנועה בשבתות[91][92] ומאז ראשית שנות ה-80 סגור הרחוב לתנועה בשבתות.[90]
צדו האחר של רחוב השומר, בסמוך לגשר קוקה קולה, המשיך להיות פתוח גם בשנים הבאות, עובדה שהביאה לסבב הפגנות ממושך נוסף בחורף 1985–1986.[93]
בשנים הראשונות טיפל בענייני המושבה ועד שנעדר יכולת לגבות מיסים ופעילותו הייתה מינורית. גורמים שונים התלוננו על כך שאין במושבה גן ציבורי, מדרכות ושירותים שונים ודרשו לייסד מועצה שתוכל לגבות מיסים ולסדר את ענייני המושבה.[94]
מועצה מקומית
ב-21 באוקטובר 1937 הכריז מושל מחוז לוד רוברט אדוארד הרולד קרוסבי על בני ברק כמועצה מקומית. בעקבות ההכרזה נערכו בחירות ומונתה מועצה זמנית. כראש המועצה הראשון מונה יעקב פרבשטין. הרכב המועצה הראשונה: 5 נציגים מ"הגוש האזרחי", 3 מהסתדרות העובדים, ו-3 מהפועל המזרחי, פועלי אגודת ישראל והפרוגרסיבים.[95] עם כינון המועצה הוכן תקציב שנתי והוקמה ועדת שמות לרחובות בני ברק.
ב-27 באוגוסט 1939, נערכו הבחירות הראשונות למועצה המקומית. 11 המנדטים שבמועצת העיר התחלקו בין רשימת ההסתדרות מפא"י שזכתה ב-3 מנדטים, ושאר הרשימות, רשימת בע"ב ומגרשים (פרל), רוויזיוניסטים, למען בני ברק (פרבשטיין), פאג"י, הפועל המזרחי, המתיישבים הראשונים (גרשטנקורן), בעלי בתים ושוכרי דירות (הרשמן), חרדים (טשרטקוב), זכו כל אחת במנדט אחד. מפלגת המרכז (גרדין), שרצה אף היא לא זכתה באף מנדט.(רשימת אגודת ישראל עדיין לא רצה למועצה).[96] לאחר הבחירות הוקמה קואליציה של חברי המועצה הדתיים עם חברי מפא"י ומייסד המושבה יצחק גרשטנקורן נבחר לנשיא המועצה בישיבתה הראשונה, כשהוא מחזיק בתפקיד ברציפות עד 1954. נציג המפלגה הרוויזיוניסטית נותר באופוזיציה.[97]
בספטמבר 1943 נערכו הבחירות השניות למועצה המקומית, בעת עריכת הבחירות היו במושבה 5,000 תושבים, מהם 2,200 בעלי זכות בחירה.
באביב 1948 התקיימו בחירות למועצה המקומית שנכפו לפי החלטת מושל האזור ובניגוד להחלטת המועצה. בבחירות אלו התמודדה בין היתר תנועת "למען האיחוד" שרצתה לקדם את הרעיון של איחוד מוניציפלי בין בני ברק ורמת גן, רעיון שעלה וירד בשנים הקודמות ואף נידון בבתי משפט. בעיתונות זכה הרעיון להתנגדות השמאל,[98] גם בשל השתייכותו של אברהם קריניצי ששלט ברמת גן שלטון ללא מצרים לציונים הכלליים המזוהים עם הימין וזיהויו עם הבורגנות,[99] לתמיכת הימין החילוני[100] ולהתנגדות הדתיים בשל החשש מאובדן הצביון הדתי הייחודי של המושבה.[101] במקביל התנהלה מערכת הבחירות סביב שאלת צביונה של המועצה כמקום תורני-חרדי[102][103] או כמושבת פועלים.[104] הבחירות התקיימו ב-23 במרץ 1948 בהשתתפות 10 רשימות שהתמודדו על 11 מושבים במועצה המקומית. הרכב המועצה לא השתנה במאזן הכוחות דתיים-חילוניים, ואולם ההסתדרות הפסידה נציג אחד שאותו קיבלה מפלגת האיחוד עם רמת גן.[105]
בני ברק הוכרזה כעיר בידי המועצה המקומית בסוף 1949,[106][107] לאחר דיונים ממושכים באפשרות להקמת עיר אחת ליד תל אביב שתכלול את בני ברק עם רמת גן וגבעתיים.[108] רמת גן ובני ברק הוכרו רשמית כערים בידי משרד הפנים באמצע ינואר 1950,[109][110] ההכרזה הרשמית נחתמה בידי שר הפנים חיים משה שפירא.[111]
בעקבות פרישת יצחק גרשטנקורן לחופשה פתאומית לנסיעה פרטית למשך חצי שנה לארצות הברית, ומיקוח ממושך בין חברות הקואליציה העירונית, נחתם באפריל 1953 הסכם רוטציה בין שלושה ראשי עיר: ראובן אהרונוביץ' (פאג"י, מאי-יוני); משה בגנו (הפועל המזרחי, יולי-אוגוסט); י. מקובר (בעלי בתים וציונים כלליים, ספטמבר-אוקטובר).[112]
בפברואר 1954 החריף המשבר הקואליציוני בעיריית בני ברק, סגני ראש העירייה, אהרונוביץ' ובגנו, פרשו מתפקידם, ועלתה דרישה לפיטורי ראש העיר גרשטנקורן. המשבר הסתיים כאשר הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג כפה את עצמו על הצדדים כבורר, בהסדר שישאיר את גרשטנקורן על מקומו כראש העיר. הבוררות התקבלה בברכה בקרב הדתיים,[113] אך ספגה לגינוי חריף בעיתונות הכללית.[114][115] מתחת לפני השטח נמשכו הסכסוכים עד שבראשית מאי הודיע גרשטנקורן על התפטרותו. כממלא מקום ראש העירייה נבחר י. מקובר ממפלגת הציונים הכלליים,[116][117] והוחל במשא ומתן קואליציוני כדי לקבל מועמד מוסכם לראשות העיר ולהימנע ממערכת בחירות, הוצעו ארבעה מועמדים,[118] ובתום שבועות של דיונים נבחר משה בגנו מהפועל המזרחי כראש העיר השני של בני ברק.[119][120] כסגניו נבחרו ש. לאופר (חרות) ור. אהרונוביץ' (פאג"י).[121] בסוף נובמבר חזר המשבר הקואליציוני,[122] ובעקבות הסכם בין הפועל המזרחי ופועלי אגודת ישראל נבחר בראשית שנת 1955 נציג פא"י, ראובן אהרונוביץ' לעמוד בראש העיר.[123]
בבחירות 1955 לא השתנה הרכב המועצה משמעותית, מפא"י התחזקה במנדט אחד אך נותרה באופוזיציה, מועצת העיר בחרה במסגרת הסכם רוטציה את ראש העיר המכהן ראובן אהרונוביץ' להמשיך בתפקידו, כממלא מקומו וסגנו נבחר משה בגנו שהחליף אותו בראשות העיר כעבור שנתיים. עם הרכבת הקואליציה הותירו שני מקומות בהנהלת העירייה עבור סיעת מפא"י, והיא הצטרפה מאוחר יותר לקואליציה. זלמן מילשטיין התמנה כסגן ראש עיר ללא שכר מטעם מפא"י.[124]
בראשית ספטמבר נכנס לתוקפו הסכם הרוטציה בהנהגת העירייה, משה בגנו נכנס לתפקידו כראש העיר, וראובן אהרונוביץ' שימש סגן וממלא מקום.[125][126]
ביוני 1960 התמנתה לראשונה אישה למועצת העיר, מאשה רוזן חברת מפא"י.[127] במקביל, עם התפטרותו של זלמן מילשטיין בשל מחויבותו לתפקידו כראש לשכת התעסוקה, התמנה כסגן ראש העירייה זורח שבץ שהחזיק בתפקיד זה עד 1965.
בבחירות 1978 הדיח מועמד הרשימה החרדית "למען בני ברק התורתית" שמואל וינברג את ראש העיר המכהן ישראל גוטליב (מפד"ל)[128] זאת למרות פרסומים בערב הבחירות לפיהם החרימו רבנים ממנהיגי הפלג הליטאי, הרב חיים שאול קרליץ והרב אלעזר מנחם מן שך, את הבחירות.[129]
ראשי העירייה
בבחירות שנערכו בשנת תרפ"ה (1925), שנה לאחר העלייה לקרקע, נבחר מייסד המושבה ורוכש אדמותיה יצחק גרשטנקורן לראש הוועד הראשון שלה, ועמד בראשו כמה שנים. בהמשך, בשל משבר בוועד המושבה, הוא התפטר מראשות הוועד. כמה שנים עמד בראש הוועד הרב נחמן שמואל יעקב מיודסר. כאשר קיבלה בני ברק מעמד של מועצה מקומית, בשנת תרצ"ז (1937), מונה לעמוד בראש המועצה יעקב פרבשטיין, שעלה מליטא בשנות העשרים, עסק בקבלנות בתל אביב, וכמה שנים קודם לכן עבר לבני ברק ופעל שם רבות (בנו היה הרב אברהם פרבשטיין מראשי ישיבת חברון). בבחירות הראשונות למועצה שנערכו לאחר שנתיים, בתרצ"ט (1939), נבחר מחדש מייסד המושבה יצחק גרשטנקורן, שעמד בראש המועצה עד שנת תשי"ד (1954).
ב-1954 החליף משה בגנו, נציג הפועל המזרחי את יצחק גרשטנקורן בראשות העירייה, במסגרת הסכם רוטציה. באמצע 1955 החליף אותו ראובן אהרונוביץ', ובגנו חזר לתפקיד רק בספטמבר 1957. לאחר הבחירות של 1959 לא חודש הסכם הרוטציה ובבחירות של 1965 נחלשה המפד"ל ונותרה באופוזיציה עד 1966. לאחר פרישת אהרונוביץ' החליף אותו שמואל וינברג ואחריו במסגרת רוטציה, שמעון סירוקה, שכיהן בתפקיד עד סוף 1969. לאחר הבחירות בשנה זו, גיבש ישראל גוטליב מהמפד"ל קואליציה עם המערך וגח"ל וזכה בראשות העיר. ב-1974 הורכבה קואליציה משותפת עם אגודת ישראל ונציג האגודה הרב יצחק מאיר כיהן כראש העירייה בשנתיים הבאות, גוטליב חזר לכהונה זו בשנים 1976–1978. בין השנים 1979–1983 כיהן שוב שמואל וינברג בראשות העיר ובבחירות 1983 רץ משה אירנשטיין בראש רשימה עירונית משותפת 'למען בני ברק התורתית' וזכה בראשות העיר, הוא כיהן בתפקיד עד 1991 ושוב בין 1993–1995. בין 1991–1993 עמד בראש העירייה הרב ירחמיאל בויאר. בתום הקדנציה השנייה של אירנשטיין, מונתה לניהול העיר ועדה קרואה שבראשה עמד עמוס מר-חיים.
מאז 1998 נבחר לראשות העיר בקביעות מועמד הרשימה המשותפת "יהדות התורה" של מפלגות אגודת ישראל ודגל התורה, בראשות הרשימה מוצב לסירוגין נציג אחת המפלגות:
- מרדכי קרליץ (1998–2003)
- ישכר פרנקנטהל (2003–2008)
- יעקב אשר (2008–2013) - אשר עמד בראש "הרשימה התורתית המרכזית" שכללה גם נציגים של ש"ס ושל המפד"ל, בשל איחוד זה של כלל תושבי בני ברק לרשימה אחת לא התקיימו בחירות בשנת 2008 בבני ברק, ואשר הוכרז כראש העיר
- חנוך זייברט (2013-2018, 2024–הווה)
- אברהם רובינשטיין (פברואר-נובמבר 2013, 2018–2024)
מועצת העיר
בבחירות בשנת 1950 זכתה הרשימה הדתית שכללה נציגים של אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, המזרחי והפועל המזרחי ב-6 מנדטים, רשימת ההסתדרות ב-4 מנדטים (2 למפא"י ו-2 למפ"ם), הציונים הכלליים -2 מנדטים וחרות מנדט אחד.[130] המנדט השלושה עשר, שמעון סירוקה, ניתן לרשימה הדתית בהגרלה, מכיוון שלרשימת חרות ולרשימה הדתית היו אותו מספר קולות עודפים.[131] לאחר ההגרלה התברר שהיו 7 מעטפות של חיילים מבני ברק והעירייה החליטה לא לפתחם בנימוק שהגיעו מאוחר מדי, על מנת שלא יהיה סכון שהדתיים יפסידו את המנדט לחרות.[132] חרות פנתה לבג"ץ אשר לאחר הקפאת המצב למספר חודשים[133] הפנה את העותרים לבית המשפט המחוזי. במאי 1951 דחה בית המשפט את העתירה.[134] נציגי מפא"י ומפ"ם נותרו באופוזיציה וקבלו על הפועלים הדתיים שהעדיפו קואליציה עם הימין על פני קואליציה איתם.[135]
בבחירות של 1955 זכו החרדים ב-4 מנדטים, המפד"ל ב-4 מנדטים, מפא"י ב-3, חרות 2, ציונים כלליים 1 ואחדות העבודה 1.[136] בבחירות של 1959 זכו החרדים ב-5 מנדטים, המפד"ל ב-4 מנדטים, המערך ב-3 מנדטים, חרות ב-2 מנדטים ורשימה של עדות המזרח במנדט אחד.[137] בבחירות של 1965 זכו החרדים ב-5 מנדטים, המפד"ל ב-3 מנדטים, המערך ב-3, גח"ל ב-2 והתנועה לאחוה ב-2.[138] בבחירות של 1969 זכו החרדים ל-6 מנדטים במועצה, המפד"ל ל-4 מנדטים, המערך ב-3 וגח"ל ב-2 מנדטים.[139] לאחר הבחירות גיבש ישראל גוטליב מהמפד"ל קואליציה עם המערך וגח"ל והותיר את הגוש התורתי באופוזיציה.[140] בבחירות בדצמבר 1973 זכתה המפד"ל ב-5 מנדטים, אגודה ופועלי אגודה שרצו יחד זכו ל-3 מנדטים, נאמני תורה ספרדיים ב-2 מנדטים, המערך ב-3 מנדטים והליכוד ב-2 מנדטים.[141] בבחירות למועצת עיריית בני ברק בנובמבר 1978 זכתה רשימת "למען בני ברק התורתית" שכללה את אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל ב-9 מנדטים, המפד"ל ב-6 מנדטים, המערך ב-4 מנדטים והליכוד ב-2 מנדטים.[142] בבחירות בנובמבר 1983 זכתה "למען בני ברק התורתית" ב-9 מנדטים, ו"נאמני תורה – עדות המזרח" רשימה ספרדית חרדית בשלושה מנדטים, כך שלראשונה נוצר רוב חרדי במועצת העיר. שאר המקומות במועצה היו 3 למערך, 2 לליכוד, 3 למפד"ל ומנדט אחד לרשימה נוספת של הציונות הדתית.[143] בבחירות בתחילת 1989 זכתה רשימה משותפת של מפלגת ש"ס ודגל התורה ב-9 מנדטים, רשימת "למען בני ברק התורתית" של אגודת ישראל ב-7 מנדטים, המפד"ל ב-3, המערך ב-2 והליכוד ב-2.[144] בבחירות של 1993 זכתה בני ברק התורתית המאוחדת ב-15 מנדטים, צדק-רשימה ספרדית מקורית בשלושה מנדטים, המפד"ל בשלושה מנדטים, הליכוד ב-2 והמערך ב-2.[145] בשנת 1998 זכתה הרשימה התורתית המרכזית ב-17 מנדטים, ש"ס ב-4 מנדטים, המפד"ל ב-3 מנדטים ומפלגת העבודה במנדט אחד.[146] בבחירות בשנת 2003 קיבלה הרשימה התורתית המרכזית 14 מנדטים, ש"ס – 5 מנדטים, איגוד בני תורה ספרדים – 2 מנדטים והמפד"ל – 2 מנדטים.[147] בבחירות 2008, לראשונה לא נערכו בחירות בעיר, עקב ריצה משותפת של כלל הסיעות בעירייה תחת רשימה אחת "הרשימה התורתית המרכזית" (18 נציגים ליהדות התורה, 6 לש"ס ואחד למפד"ל) ומועמד אחד לראשות העירייה – יעקב אשר.[148] בבחירות 2013 נבחרו לראשונה מאז הקמת העיר רק נציגים חרדים. יהדות התורה – 18, ש"ס – 5 ו-2 נציגים לבני תורה. בבחירות 2018 גדלה המועצה ל-27 מושבים, מתוכם זכתה "הרשימה התורתית המרכזית" (יהדות התורה) ב-16 מנדטים, ש"ס ב-6, בני תורה ב-3 ורשימות יחד והליכוד זכו במנדט אחד כל אחת.
חברי מועצת העיר (2024–הווה)
| סיעה | מנדטים | חברי מועצה |
|---|---|---|
| דגל התורה | 10 | מנחם מנדל שפירא, גדליה סילמן, מיכאל קקון, משה דוד מורגנשטרן, שלמה שטרן, עקיבא שטרן, אברהם בינדר, יעקב ביטון, אברהם גלברט, אליעזר כהן. |
| אגודת ישראל | 6 | חנוך זייברט, יהושע מנדל, יוסף יצחק יעקבובויץ, אהרן אלבוים, שלמה פדר, ירחמיאל שמחה שטיצברג. |
| בני תורה | 2 | מנחם כרמל, חנניה לוריא. |
| הליכוד | 1 | יעקב וידר. |
| טובת העיר | 1 | שלמה אלבוים |
| ש"ס | 7 |
רוב שירותי הדת בבני ברק מופעלים על ידי העירייה ובניגוד לשאר הערים בישראל בוחרת את רבני העיר מועצת העיר ולא גוף בוחר בפיקוח משרד הדתות. משרד הדתות מינה רב לבני ברק פעם אחת בלבד, כאשר מינה את הרב שלמה קורח ב-1986.[149]
במשך השנים התעוררו מספר פעמים חילוקי דעות באשר לזהות וסמכות הרבנים המקומיים: ב-1939 התגלע סכסוך בין שני רבני המושבה הוותיקים, הרב מיודסר והרב קאליש, לבין רב חדש, הרב יעקב לנדא. המועצה המקומית החליטה כי ההכשר לחנויות המקומיות יינתן בידי שלושת רבני המושבה, אך הרבנים הוותיקים סירבו לכך. גם התערבותו של הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג שקבע כי לרב לנדא מעמד שווה לזה של הרבנים הוותיקים לא הועיל, וגרשטנקורן הטיל את מרותו ואכף את החלטת הרבנות הראשית והמועצה.[97] בעקבות הסכסוך החליטה מועצת בני ברק לקיים בחירות לרבנות המושבה בהן ייבחר רב אחד בלבד, החלטה זו נתקלה בהתנגדותו של גרשטנקורן.[24] הרב יעקב לנדא והרב קאליש כיהנו במקביל כרבני בני ברק. לעיתים חתם הרב לנדא כ"רב דבני ברק"[150] ולעיתים כ"רב בבני ברק".[151] בשנת 1955 בשערים הוצגו שניהם כ"רבה של בני ברק".[152]
בשנת 1964 הציג ראש העיר את רבני העיר: הרב יעקב לנדא, אב בית דין בני ברק,[153] במרכז העיר, הרב נתן צבי פרידמן בשיכון ה', הרב אברהם צבי וייס בנווה אחיעזר, הרב מ. בלאו בפרדס כץ, הרב ד. שמש לבני עדות המזרח, והרב י. מ. וינגורט בבית הכנסת הגדול.[154]
בשנת תשמ"ו (1986), בהלוויית הרב יעקב לנדא, הכריז ראש העיר על מינוי בנו הרב משה יהודא ליב לנדא לרבנות העיר. המינוי נעשה בתמיכת חלק מן הרבנים והקהילות בעיר, בעיקר מן המגזר החסידי. רבנים וקהילות אחרים בעיר, בעיקר מן המגזר הליטאי, התנגדו למינוי ולא הכירו בו עד לפטירתו. בשנת תשע"ט (2019) בהלוויית הרב משה יהודה ליב לנדא, הכריז ראש העיר על מינוי שני רבנים לעיר: הבן-הנכד הרב חיים יצחק אייזיק לנדא יחד עם הרב שבח צבי רוזנבלט. המינוי נתמך על ידי רבנים מן המגזר הליטאי והחסידי גם יחד. בקיץ של אותה שנה, הכתיר הרב שלום כהן את הרב מסעוד בן שמעון לרב העיר הספרדי.[155]
רשימת הרבנים שכיהנו בפועל כרבני העיר:
- הרב אריה מרדכי רבינוביץ, תרפ"ד–תרפ"ח (1924–1928)
- הרב שלמה זלקינד לנדרס (ממלא מקום), תרפ"ח–תרצ"א (1928–1931)
- הרב נחמן שמואל יעקב מיודסר, תרצ"א–תרצ"ד (1931–1934)
- הרב יוסף צבי קאליש, תרצ"ה–תשי"ז (1935–1957)
- הרב יעקב לנדא, תרצ"ו–תשמ"ו (1936–1986)
- הרב משה יהודא ליב לנדא, תשמ"ו–תשע"ט (1986–2019)
- הרב שלמה קורח (מטעם משרד הדתות), (1986 - 2018)
- הרב יצחק אייזיק לנדא, (תשע"ט, 2019 - מכהן)
- הרב שבח צבי רוזנבלט, (תשע"ט, 2019 - מכהן)
- הרב מסעוד בן שמעון (תשע"ט, 2019 - מכהן)
רבני שכונות
חלק מרבני השכונות בעיר התפרסמו גם מעבר לגבולותיה, בהם: הרב שמעון גלאי (רב אזור שכון ה'); הרב שמואל אליעזר שטרן (רב מערב בני ברק - הרב האשכנזי); הרב מנשה זליכה (פרדס כץ - הרב הספרדי); הרב אהרון שפירא (פרדס כץ - הרב האשכנזי); הרב יצחק זילברשטיין (רמת אלחנן); הרב שלמה מחפוד (שכונת נווה אחיעזר - הרב הספרדי); הרב יצחק ישעיה וייס (שכונת נווה אחיעזר - הרב האשכנזי).
שכונות
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. ישנן כאן טעויות ואי-סדר, כדאי לייבא מפה ולעשות סדר.
בבני ברק מוגדרות 22 שכונות רשמיות, 10 שיכונים נבנו כבר בשנות ה-50, מהם 6 שיכונים (שיכון א'-ו') על ידי חברת "משכנות" של הפועל המזרחי.[156] אך החלוקה הפנימית מגדירה אזורים ושיכונים שונים בנפרד, להלן רשימת השכונות (מצפון לדרום) ופרטים נוספים:
- קריית הרצוג - השכונה קרויה על שם הרב הראשי לישראל, רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בתוך השכונה: שיכון "נחלת סירוקה" שהוקם בידי תנועת צא"י ונקרא על שם ראש העיר שמעון סירוקה
- יסודות
- גני גד שכונה במזרח העיר בני ברק בסמוך לצומת ז'בוטינסקי גהה.
- פרדס כץ (בעבר: תל אפרים) - השכונה קרויה על שם הפרדסן חיים משה כ"ץ ובנו אפרים (פרדי) כץ. בשכונה התגוררו עולים רבים מאירופה, רבים מהם עזבו את העיר בשנות ה-60 של המאה ה-20 ואל השכונה הגיעו עולים רבים מצפון אפריקה. בשכונה הוקמו שיכונים ציבוריים והיום היא מונה כ־30,000 נפש וקיים בה ריכוז של עובדים זרים. בשוליה פועל אזור התעשייה העיקרי של העיר, ובו מוסכים, מגדלי משרדים, מפעל "אלישרא" ועוד.
- תל גיבורים
- שכונת אור החיים
- שיכון ה' - הוקם בראשית שנות ה-50,[157] חלק מבתי האזור כונה "שכונת מרמורש" ויועד ליוצאי אזור מרמורש שברומניה.[158] בשנת 1953 הונחה אבן הפינה לבית הכנסת המרכזי בשכונה והתמנה הרב נתן צבי פרידמן כרב השכונה. מספר בניינים ברחוב צירלזון בשיכון מכונים "רמת לעלוב".
- נאות יוסף ונווה השלושה. במרכז העיר, בין רחובות הרב שך, סוקולוב וז'בוטינסקי
- גבעת סוקולוב במרכז העיר, בין רחובות רבי עקיבא וז'בוטינסקי.
- גבעת רוקח - על שם הנדבן ישראל רוקח
- שכונת הנביאים
- שכונת מערב בני ברק שגובלת עם רמת גן וכביש 481 וכן מגיע עד קניון איילון ברמת גן ומגדלי הצ'מפיון
- רמת אהרן - על שם רבי אהרן קוטלר, השכונה הוקמה בידי צא"י כדי לאפשר דיור בבני ברק למשפחות בני תורה ליטאים. רבה של השכונה היה הרב ניסים קרליץ.
- שכונת נחלת משה (רחובות מלצר ורוזובסקי) במרכז העיר, מאכלסת מוסדות חינוך רבים.
- אזור מרכז העיר
- זיכרון מאיר - השכונה קרויה על שם רבי מאיר שפירא מלובלין, רבה של השכונה מאז היווסדה היה הרב שמואל הלוי ואזנר. מילא את מקומו, בנו הרב חיים וואזנר, ולאחר פטירתו בנו הרב יוסף בנימין ואזנר.
- קריית הישיבה כינוי לקריית ישיבת פוניבז' ורחובות סמוכים.
- שיכון ד'[159] - למרגלות גבעת הישיבה, בשטח שנתחם ברחובות ראב"ד ובן-זכאי.
- שיכון סאטמר - שיכון אותו יזמו עסקנים מחסידות סאטמר בארצות הברית. שטח השיכון נרכש באמצע שנות ה-50 בכמה שלבים, ויועד להקמת 300 יחידות דיור.[160] ב-1958 החלו לבנות את הבניינים הראשונים הסמוכים לרחוב חזון איש. השכונה נחנכה בנוכחות הרבי ביולי 1959.[161] המשתכנים בשכונה נדרשו לחתום שלא יצביעו בבחירות לכנסת ולא יתנו לילדיהם חינוך בעברית.[162]
- שיכון הפועל המזרחי
- הר שלום - אחת השכונות הוותיקות בעיר, בעבר שכן בה בית ההבראה "נוה הלל" ע"ש הלל יפה.[163]
- רמת אלחנן - על שם רבי אלחנן וסרמן, השכונה הוקמה בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 בידי צא"י כדי לאפשר דיור בבני ברק למשפחות בני תורה ליטאים, והתאכלסה בראשית שנות ה-80. רבה של השכונה הוא הרב יצחק זילברשטיין.
- שיכון אגודת ישראל - נבנה בשנות ה-50 המאוחרות כשיכון לעולים חדשים מיסודה של הסתדרות אגודת ישראל. באמצע שנות ה-60 בחרו תושבי השיכון ברב נתן גשטטנר כרבו של השיכון, הוא כיהן במשרתו זו עד פטירתו ב-2010
- שיכון חזון איש - השיכון כולל שני רחובות מרכזיים (רשב"ם ודבורה הנביאה) וגרו בו כמה מתלמידי החזון איש לצד אישים מפורסמים נוספים.
- קריית ויז'ניץ - שטח הקריה המקורי נרכש באמצע שנות ה-40, הנחת אבן הפינה נעשתה ב-1948 והקריה נחנכה ב-1951.[164]
- משכנות יעקב (מרכז בעלי מלאכה) ממוקם קרוב לקריית ויזניץ, קרוב לגבול רמת גן.
- נוה אחיעזר / שיכון א' - נבנה בידי תנועת פועלי אגודת ישראל. אבן הפינה הונחה ב-א' באייר ה'תש"ח, 5 ימים לפני הקמת המדינה. השכונה קרויה על שם ספרו של רבי חיים עוזר גרודזנסקי.[165][166]
- שיכון ו' במזרח העיר, סמוך לנווה אחיעזר ולקרית ויזניץ.
- שיכון ההסתדרות
- שיכון ג' במערב העיר, קרוב לרמת גן. חלקו שיכון מבוסס ובניינים נמוכים ופרטיים.
- רמת דוד (בשמה הלא-רשמי: קריית משה) - נבנתה על אדמות פרדס ברמן שבין רחוב חזון איש לשיכון ג', השכונה קרויה על שם רבי דוד פוברסקי ראש ישיבת פוניבז'. רבה של השכונה הוא הרב שריאל רוזנברג.
- אזור תעשייה בני ברק
רחובות מרכזיים בעיר
רחוב רבי עקיבא חוצה את העיר מצפון-מערב למזרח. זה הרחוב הראשון שנבנה בעיר ומשמש עד היום כרחוב מרכזי. ברחוב זה שוכנו בתחילה מבני הציבור כמו בית הכנסת הגדול והמועצה המקומית ונבנו בו מפעלי תעשייה שונים כמו דובק. בכניסה לרחוב מרח' ז'בוטינסקי הוקם בזמנו שער כניסה. כיום זה רחוב צר והומה שבו מתרכזת הפעילות המסחרית והחברתית בעיר. רחוב ז'בוטינסקי חוצה את העיר בין מחלף גהה להמשכו ברמת גן של רחוב ז'בוטינסקי. הרחוב נחשב כציר תחבורה ראשי וכולל פעילות מסחרית רבה. רחובות מרכזיים נוספים הם רחוב חזון איש ורחוב אהרונוביץ' והמשכו כהנמן (בעבר שני המקטעים נקראו רחוב השומר).
בשנת 1937 היו בבני ברק: בית ספר של המזרחי עם 380 ילדים, תלמוד תורה בו למדו כ-100 ילדים, בית חינוך לילדי עובדים וגן ילדים בהם למדו 52 ילדים, בית יעקב עם 86 תלמידות ושתי ישיבות: בית יוסף וישיבת תפארת ציון.[20]
בעיר פועלים בתי ספר, תלמודי תורה, ישיבות וסמינרים לבנות. החינוך בציבור החרדי מפריד בין המינים כבר מבית הספר היסודי.
חינוך לבנים
תלמודי תורה
בין תלמודי התורה בולטים: תלמוד תורה תשב"ר, תלמוד תורה זיכרון מאיר, תלמוד תורה משכנות יעקב, תלמוד תורה אור מרדכי, תלמוד תורה תורת אמת, תלמוד תורה שתילי זיתים, תלמוד תודה רבי עקיבא מרכז בו למד בילדותו הרב חיים קנייבסקי ותלמוד תורה קרלין.
ישיבות
בין הישיבות הליטאיות הבולטות: ישיבת פוניבז' אשר נחשבת לישיבה החשובה ביותר בציבור הליטאי, ישיבת סלובודקה, ישיבת ארחות תורה, ישיבת בית מתתיהו ובית מדרש עליון. בישיבות הספרדיות בולטות ישיבת בית שמעיה וישיבת כיסא רחמים וישיבת משכנות התורה. בין הישיבות החסידיות בולטת ישיבת עץ חיים באבוב הכלל חסידית, בנוסף למספר ישיבות מגזריות חסידיות כמו ישיבת ויז'ניץ, ישיבת גור ישיבת בעלזא.
כוללים
אברכים נשואים רבים ממשיכים את הלימודים במסגרת הכולל. רוב הכוללים ממוקמים בתוך בתי הכנסת בעיר (כולל בעזרת הנשים שלא פעילה במשך ימות החול), וכן באולמות בתי המדרש שבתוך הישיבות הגדולות.
בעיר קיימים מאות כוללים כאלו, מן המרכזיים והמפורסמים שבהם: כולל פוניבז', כולל חזון איש, כולל קובנא-סלבודקה, כולל עטרת שלמה, כולל מורשה ודעת (מכונה גרטלר), כולל יששכר באהליך, כולל בית הלל ועוד.
חינוך לבנות
בתי ספר יסודיים
רוב בתי הספר היסודיים לבנות בעיר פועלים במסגרת החינוך העצמאי. רובם נושאים אופי ליטאי או כללי, בין הבולטים בית ספר "מרכז" בית הספר הראשון בעיר, בית ספר "זיכרון מאיר", בית ספר "שיכון ג", בית ספר "כהנמן" ועוד. בתי ספר נוספים חלקם בפיקוח החינוך העצמאי אך בקונוטציה מסוימת, כמו בית ספר לבנות ויז'ניץ, בית ספר לבנות "בית מלכה" של חסידות בעלז, בית ספר חסידי כללי, ועוד. בתי ספר נוספים בשפת היידיש הם בית ספר סאטמר, בית ספר דושינסקי, בתי ספר אלו הם פרטיים. רוב בתי הספר לבנות לומדים על פי תוכנית לימודים בפיקוח, תוך לימוד למודי ליבה. ברוב בתי הספר, מונהגת תלבושת אחידה.
לימודים גבוהים לבנות
רוב התיכונים החרדיים לבנות נקראים "סמינר", חלק מהבנות החרדיות ממשיכות לאחר מכן לסמינרים מקצועיים בכיתות י"ג-י"ד.
בין הסמינרים הליטאיים הבולטים: סמינר וולף, סמינר כהנא וסמינר מאיר. בין הסמינרים הספרדיים בולט סמינר אלקיים. ארבעת סמינרים אלו נקראים כולם "סמינר בית יעקב ע"ש הרב י.א. וולף", על שם מייסד הסמינר הראשון בעיר שסמינרים אלו רואים בעצמם ממשיכי דרכו החינוכית. בראשית דרכו נקרא המוסד על שם שרה שנירר מייסדת בית יעקב, הוא הוקם לפני קום המדינה וב-1949 נחנך הבניין השני של המוסד.[167] בציבור החסידי בולטים סמינר ויז'ניץ, סמינר גור (אשר למעשה הם כלל חסידיים) וסמינר החסידי בית יעקב. מוסדות סמינר אור החיים (לחוזרות בתשובה) פועלים בעיר כבר מראשית שנות ה-50.
בתי ספר כלליים ומיוחדים
מספר קטן של בתי ספר מיועד לבנים ביניהם בית הספר "רזי-לי". כמו כן קיימים בעיר מספר בתי ספר לחינוך מיוחד ומסגרות לבוגרים המופעלים על ידי עמותות כגון עלה, אהל שרה, ושיח סוד.
פרט למרפאות קהילתיות של כל קופות החולים, נמצאים בבני ברק בית עזר מציון, מכון לרפואה דחופה טרם איכילוב, "מכון מור" לבדיקות רפואיות ועמותת יד שרה.
בית חולים
בבני ברק ממוקם המרכז הרפואי מעייני הישועה, יזם את בנייתו ד"ר משה רוטשילד, רופא תושב העיר. המרכז הרפואי מעיני הישועה הוא בית חולים חרדי ייחודי המתנהל על פי ההלכה. בכל פעולה רפואית שיש בה ספק הלכתי, מערב הצוות הרפואי את הצוות ההלכתי, בראשות רב בית החולים, ורק לאחר הכרעת ההלכה מתבצעת הפעילות הרפואית. הפעילות הרפואית בשבתות ובחגים מתבצעת לפי כללי ההלכה. נוסף על כך, מקפיד בית החולים על שאר עקרונות ההלכה בשלל נושאים, כגון: שמירה על צניעות, והקפדה על הפרדה בין גברים לנשים במקומות שניתן. בשל פיקוח הכשרות, הנהלת בית החולים לא מאפשרת להכניס לתחומו מזון מבושל, הוראה זו נאכפת בכניסה למתחם בית החולים. על פי הגישה הנקוטה בבית החולים, מחייבת ההלכה בדרך כלל הארכת חיי החולה, מבלי להתחשב בגילו ובמצבו הרפואי. כמו כן היא אוסרת המתת חסד.
"פרדוקס בני ברק"
בני ברק היא בין הערים בעלות תוחלת החיים הגבוהה ביותר (78.4 שנים לגברים ו-81.6 שנים לנשים).[168]
חוקרים בודקים את התופעה שבריכוזים החרדים בישראל ובניו יורק (ברוקלין) התושבים מאריכים חיים, אף על פי שהם מודעים פחות לתזונה בריאה, כושר גופני או רפואה מונעת, ונמצאים בדירוג סוציו-אקונומי נמוך, ועדיין מאריכים ימים מעל הצפוי, יש מהחוקרים שהעלו השערה כי הלכידות החברתית הגבוהה והערבות ההדדית גורמת לאריכות הימים.[169]
.jpg)
.jpg)
כבר משנותיה הראשונות של בני ברק כמושבה, עשו פרנסי המקום מאמצים להביא אליו בתי חרושת ותעשייה קלה. מפעלים אלו נבנו בתוך המושבה ומחוצה לה באזורי תעשייה מיוחדים. כבר באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 הוקם בעיר בנק "בני ברק" שנועד לארגן את המימון ליוזמות תעשייתיות שנתקלו בספקנות בקרב מנהלי הבנקים המבוססים ביישוב. בסביבות 1925 הוקם בית החרושת לאריגים "ברקאי", ב-1930 עבר למושבה מעכו בית החרושת של פרגמן לעורות. ב-1935 הוקם בעיר מפעל הטבק של "דובק", וב-1936 הוקם בה בית חרושת לייצור צמר גפן רפואי בידי שמואל אהובי. ב-1940 פעלו בבני ברק 25 מפעלים שונים.
בין היתר נבנו בבני ברק עד קום המדינה: בית החרושת "אושא" לרשתות מתכת וחוטי ברזל; בית חרושת למרצפות; "דר" לכפתורים; "ירדן"; שלושה מפעלים לייצור נקניק: "ארליך", "דיאמנטשטיין" ומפעל נוסף; מפעל לייצור צמר גפן; מפעל לייצור קרח; המפעל הראשון של "אֹסֶם" (הוקם ב-1946); בית החרושת לביסקוויטים "דאננברג"; בית חרושת לגומי; בית חרושת לצבעים "בנדיקט" (ברחוב הרצל). בעיקר רווחו מפעלי טקסטיל רבים: "ארגמן" ו"משי זקס" (בשטח שבו ניצב מכון מור), בית חרושת לווילונות "פלקוביץ", "טווה-אורג", "ארג", "הטווה", "ספקטרמן", מפעל סריגה "אלד" (בפרדס כץ), "פלך" מטוויית צמר.[170] בית חרושת "יעקובוביץ" לאריגים בזיכרון מאיר. עד 1949 נוספו גם המפעלים: "נורמה" ו"פלק", והוקמה טחנת הקמח "דגן לישראל".[171] בסך הכל פעלו בתחום המועצה המקומית בני ברק ערב הכרזתה כעיר, 65 מפעלי תעשייה.[172]
גם אזור התעשייה קריית אריה נכלל בשטח המועצה המקומית בני ברק ופיתוחו בוצע על ידה.[173][174][דרושה הבהרה]
עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20 הוקמו בבני ברק גם: מפעל "קרגל" לייצור קרטון גלי; מפעל "עונג" לריהוט מתקפל; בית החרושת ויטה-פלוטקין לגלידות, מרקים ושימורים[175]; מפעל "סטורן" למוצרי טריקו[176]; מפעל "מיל" לחוטים; מפעל "המגדר" לייצור חוטי תיל; "המגפר"; בית החרושת "אמריקאנה" לרהיטים[177] ובית החרושת "פרומין" למאפים.
בראשית המאה ה-21 מוקם בעיר מתחם העסקים "BBC - בני ברק ביזנס סנטר", ובו מגדלי משרדים רבי קומות. בשנת 2012 הופקדה תב"ע בב/572 לתכנון מתחם "בני ברק צפון", מתחם בן 1450 דונם, הכולל בתוכו את תחנת הרכבת בני ברק ושטחים מסחריים וחקלאיים רבים. בסך הכל, לפי התוכנית המוצעת אמור האזור לכלול בנייה שאינה למגורים בשטח כולל של 1,387,697 מ"ר.[178]
נכון ל-2017, שוכן בבני ברק מטה החברות: החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, בית ההשקעות מיטב דש, חברת האשראי מקס איט פיננסים, והוצאת הקיבוץ המאוחד.
בנוסף למיון הפסולת למחזור הקלאסי (נייר, בקבוקים וכדומה), העיר בני-ברק מתאפיינת במיון מטעמי דת והלכה.
מתקני גניזה
מתקני הגניזה המפוזרים בעיר נועדו לסילוק תשמישי קדושה וכתבי קודש (כגון ספרים ועלונים של פרשת השבוע), מאחר שעל פי היהדות דבקה בהם קדושה ואין להשליך אותם לאשפה. לאחר האיסוף, הכתובים על קלף (ספרי-התורה, התפילין ומזוזות) נקברים בצורה מכובדת בבתי העלמין; דברי הדפוס נקברים בבורות ייעודיים.
איסוף תרומות
ברחובות מרכזיים של העיר בני-ברק מותקנות קופות צדקה רבות על תמרורים ועמודי תאורה. כמו כן בקרבת אזורי מסחר ותחנות תחבורה ציבורית ממוקמים מתקנים לאיסוף מוצרי מזון יבשים לתרומה עבור נזקקים.
פריטים יד שנייה
נקודות לאיסוף ביגוד משומש וחפצים יד-שנייה (כגון: נעליים, תיקים, צעיפים, בגדי ילדים, משחקים וצעצועים, ספרים, מצעים, כלי בית) מופעלות על ידי מספר ארגונים כגון ארגון "יד חדוה".
פחי שמיטה
אחת ל-7 שנים, במשך שנתיים, עיריית בני-ברק ממקמת כ-100 פחים ייעודיים לפסולת שמיטה.
על פי ההלכה היהודית, כל מאכל הקדוש בקדושת שביעית או שאריותיו, אין להשליך אותו לפח האשפה. ולכן, כל שאריות המזון (כגון פירות וירקות מאוצר בית דין) נזרקים לפח שמיטה.[179]
"מי ברק" הוא תאגיד המים והביוב של העיר בני-ברק כפוף להוראות רבני העיר ופועל בפיקוח הלכתי צמוד, במיוחד באספקת המים בשבתות ובמועדי ישראל.
כ-70% מהמים נרכשים מחברת מקורות. ו-30% מהמים מופקים ממקורות מים של מי ברק ומקידוחים מקומיים.
הספקת המים בשבתות
מדידת צריכת המים בעיר בני ברק נעשה באמצעים אנלוגיים, ולא דיגיטליים כדי למנוע חילול שבת.
שאיבת המים נעשית באמצעות גנרטור, כדי למנוע חילול שבת על ידי עובדי חברת החשמל.[180]
כשרות המים לפסח
העיר בני ברק מתנתקת ממי המוביל הארצי כחמישה ימים לפני חג הפסח עד לאחר סיום החג, ואספקת המים לעיר מתבססת על מיהול של מי קידוחים ומים מותפלים.[181]
צריכת חשמל בשבתות
בנוסף לצריכת החשמל הרגילה מחברת החשמל לישראל, משקי בית רבים בבני ברק מתחברים לגנרטור שבת או משתמשים במצברים לשימוש בשבתות וחגי ישראל. זאת בטענה כי חברת החשמל מבצעת עבודות פריקת פחם מספינות בלב ים עם טרקטורים אל תחנות הכוח באמצעות עובדים יהודיים בימי שבת, גם ללא צורך של "פיקוח נפש".
תחבורה ציבורית
אוטובוסים
חברת "דן" מפעילה את השירות העירוני בבני ברק. היא מפעילה 6 קווים עירוניים הנוסעים ברחבי העיר, בנוסף לקווים עירוניים שבנוסף לשירות עירוני, נוסעים גם לרמת גן, גבעתיים, פתח תקווה ותל אביב. "מטרופולין" מפעילה בעיר 3 קווים עירוניים הממשיכים לבקעת אונו. בנוסף על ציר ז'בוטינסקי ועל דרך אם המושבות, עובר שירות עירוני הנוסע מפתח תקווה לתל אביב.
בהיותה הריכוז השני החרדי בחשיבותו, מהעיר יוצא שירות אוטובוסים בינעירוני לכל מקום בו קיימות קהילות חרדיות משמעותיות. האוטובוסים הבינעירוניים עוברים בכל הרחובות הראשיים בעיר וגורמים לגודשי תנועה וזיהום אוויר, וזאת מפני שלעיר אין תחנה מרכזית. בין החברות הבינעירוניות שפועלות בעיר, "קווים" מפעילה קווים למודיעין עילית ולביתר עילית, אגד ודרך אגד לירושלים, אפיקים לאשדוד, מטרופולין לאלעד, ובית שמש אקספרס לבית שמש.
רכבת קלה
הקו האדום של הרכבת הקלה עובר בעיר מתחת לציר ז'בוטינסקי וכולל שני תחנות: אהרונוביץ', בפינה של ז'בוטינסקי ואהרונוביץ', ובן-גוריון בסמוך לרחוב רבי עקיבא ומתחם ה-BBC.
רכבות
תחנת הרכבת בני ברק – רמת החייל. נמצאת בקצה הצפוני של העיר ברחוב הלח"י, רחוק מאזורי המגורים. ועל כן לא משרתת את העיר.
בבני ברק שלושה אולמות תרבות:
- אולם "רמת אלחנן" שנמצא בסביבת שכונות: רמת אלחנן, רמת אהרון ונחלת משה.
- אולם "משואות" שנמצא באזור מרכז ומערב העיר.
- אולם "אורליאן" שנמצא באזור שכון ו' ודרום העיר.
ספורט
בראשית שנותיה התקיימו בבני ברק מספר קבוצות ספורט, בהן קבוצות הכדורגל: בית"ר בני ברק והפועל בני ברק ששיחקה בליגה השנייה; קבוצת הכדורסל אליצור בני ברק; וקבוצות הכדורעף 'פלד' בני ברק, אליצור בני ברק (שיכון ה')[182][183] והפועל בני ברק.[184]
קבוצת מכבי פרדס כץ משחקת בליגה ג'.
בריכות שחייה
ב-13 בספטמבר 2023 נפתחה לתקופת הרצה בריכה אולימפית[דרוש מקור] עירונית במתחם צפון העיר.
בעיר פועלות מספר בריכות שחיה פרטיות, כגון: בריכת מפלים, מוסדות שערי ציון, והבריכה הטיפולית של עזר מציון.
תרבות
אירועי תרבות בבני ברק מוצעים באופן פרטי או בסבסוד עירוני, ומובנים לציבור החרדי, אירועים אלו נערכים בדרך כלל לנשים במתנ"סים וכוללים הצגה או סרט חרדי. בחופשות עירית בני ברק מסבסדת מופעים לגילאים שונים. מופעים אלו נערכים בהפרדה.
במה חרדית
ענף הבמה מפותח בעיקר לנשים. הופעות אלו כוללות מחזות על במה, מקהלות ומחולות, ופתוחות לנשים בלבד.
קולנוע
אין בעיר בתי קולנוע כלל. בשנות ה-40 וה-50 פעלו בעיר שני בתי קולנוע: קולנוע "אוריה" במרכז העיר, וקולנוע "דן" בפרדס כץ, תוכנית להקמת קולנוע נוסף נתקלה בהתנגדות חברי העירייה הדתיים.[185]
קולנוע "יס פלאנט" בקניון איילון ברמת גן משרת את העיר.
מוזיאון
בבני ברק פעיל מוזיאון אחד, גנזך קידוש השם, שבו תצוגה קטנה על החיים הדתיים באירופה טרם השואה ובמהלכה, לצד ארכיון גדול בנושא זה.
גן חיות
- ערך מורחב – פארק החי
בהמשך רחוב אשל אברהם, בסמוך לשכונת רמת אלחנן, ממוקם גן החיות פינת החי (או כפי שהיא מכונה "פארק החי"). הגן כולל בעלי חיים ומתקנים לילדים. פינת החי מותאמת לציבור החרדי כאשר מפורטים בה הסברים ייחודיים בהיבט וכן היא אינה פתוחה בשבת. הכניסה אליו היא חופשית.
גינות ציבוריות
נכון לשנת 2020 יש כ־70 גינות ציבוריות ברחבי העיר המיועדות לציבור הרחב.[דרוש מקור]
ארגוני חסד
בעיר בני-ברק פועלים ארגוני צדקה וחסד הפועלים למען מתן עזרה באופן וולונטרי. ארגוני צדקה רבים פועלים בתחום הבריאות והרפואה (כגון: עזר מציון של חנניה צ'ולק, עזרה למרפא של אלימלך פירר) למען עניים ונזקקים (קופת העיר וחסדי נעמי).
התנדבות
שיעורי ההתנדבות בעיר בני-ברק גבוהים בעיקר מאחוזי האוכלוסייה החרדית בעיר. בקרב היהודים נמצאו הבדלים מובהקים בין רמות הדתיות השונות (חילוני, מסורתי, דתי, וחרדי) בנטייה להתנדב. חרדים מתנדבים בשיעורים הגבוהים ביותר, הן בהתנדבות פורמלית והן בהתנדבות בלתי פורמלית.[187] בולט בבני ברק התנדבותם של מספר רב מתושבי העיר בארגוני ההצלה מד"א איחוד הצלה, בבני ברק בנוסף ארגון משלו בשם ארגון הצלה שכפוף למד"א.
גמילות חסדים
בבני ברק אחד מהריכוזים הגדולים בארץ למוסדות גמילות חסדים. המושג גְמָ"ח (ראשי תיבות של "גמילות חסדים") פירושו השאלת ציוד ללא כוונות רווח. משפחות רבות משאילות ציוד ללא מטרות רווח, ומתמקדות בתחום מסוים, לדוגמה השאלת שמלות כלה, ציוד לאירועים, ציוד רפואי (גמ"ח תרופות), מוצצים לתינוקות, סידורים וחומשים וכדומה.
מדריך בני ברק מסווג את הגמ"חים ל-11 קבוצות המתחלקות ל-200 נושאים. מספרם של המוסדות מגיע ל-1,000. לעיתים, הגמ"חים מוקדשים להנצחת זכרם של נספים, לרפואת קרובים, להצלחת ידידים או בעקבות אירועים שבהם נזקקו היוזמים לעזרה ולא יכלו לקבלה בזמן או בתנאים שעמדו לרשותם. מוסדות הגמ"ח מתחלקות לקבוצות העיקריות הבאות: צורכי בריאות – 190 גמ"חים, שמחות, בעיקר לברית מילה ופדיון הבן -100, דת ותשמישי קדושה – 160, היריון ולידה – 90, חתונות, אירוסין ושידוכים – 90, לבית וליום יום – 400, שבעה וזיכרון, שבת, שמחות ואירועים – 250 ועזרה לתינוקות 180.
- יצחק גרשטנקורן, זכרונותי על בני ברק. חלק ראשון: תרפ"א-תרפ"ד, ירושלים תש"ב; חלק שני: תרפ"ד-תרפ"ח, ירושלים תש"ו[190]
- בני ברק בת כ"ה: חוברת יובל, תל אביב: א' אוליבר, עיריית בני ברק, תש"י, 1950
- בני ברק בת 30 שנה, תל אביב: א' אוליבר, עיריית בני ברק, תשט"ו, 1955
- המודיע: מוסף מיוחד - בני ברק בת ארבעים, ירושלים תשכ"ד
- בני ברק עיר ואם בישראל, אלבום. צלם: יצחק פריידין, גנזך קידוש השם, תל אביב תשל"ו
- יצחק מאיר, על חומותיך בני ברק: קורותיה ודברי ימיה של העיר בני ברק. חלק ראשון: בעשור הראשון לקיומה. חלק שני: עשור השני והשלישי לקיומה. בני ברק: האגודה לחקר תולדות בני-ברק. תשמ"ח-תשנ"ג
- בני ברק. תשעים השנים הראשונות: תרפ"ד-תשע"ד, מוסף "המודיע", אלול תשע"ד
- משה נחמני, חלוצים לציון: הקמת המושבה בני ברק בתמיכתו של הראי"ה קוק, ירושלים תשע"ד
- הרב משה צבי נריה, ליקוטי הראי"ה - ב, ירושלים תש"ן - תשנ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
אתר האינטרנט הרשמי של בני ברק
בני ברק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בני ברק (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- מידע על בני ברק בקטלוג הספרייה הלאומית
- פרופיל בני ברק נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
- מיכאל יעקובסון, תמונות וסקירות אדריכליות של אתרים בבני ברק, באתר 'חלון אחורי'
- מיכאל יעקובסון, בני ברק הגיעה למאה ה-21, ושכולם יאכלו את הכובע, באתר Xnet, 18 בינואר 2012
- זאב אלכסנדרוביץ', סדרה 11: צילומי בני ברק והסביבה, צולמו בין השנים 1932–1936
- אלי אלון, סיפורו של קולנוע שבח בני ברק, באתר News1 מחלקה ראשונה, 28 בינואר 2019
נתי טוקר, בני ברק - על סיר צ'ולנט בחלל של WeWork, באתר TheMarker, 25 בנובמבר 2018
משחטה וקאנטרי שלא קיימים: אזור הדמדומים בתקציב בני ברק, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 09:32), 27 באוקטובר 2019- מפות מוקדמות של העיר בני ברק (עד שנת 1969), מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
- מן העיתונות
- בני־ברק בת 20, משמר, 14 ביוני 1944
- יום העצמאות בבני ברק, הצופה, 4 במאי 1952
- י. פלד, "ירושלים הקטנה" - בני ברק, מעריב, 29 באפריל 1955
- ישעיהו אביעם, ה"טריאומוויראט" החולש על בני ברק, מעריב, 19 בינואר 1960
- נחום פונדק, נסיעה לחלל - באוטובוס 61, דבר, 23 במרץ 1962
- מוסף "בני ברק", נספח למגזין "מעריב עסקים"
- אבישי שמיר, המפד"ל תנועה שהיא גשר, מעריב, 22 בדצמבר 1987
- פנחס שמיר, בני ברק - עיר של חסד. ראיון על העיר עם ראש העירייה משה אירנשטיין, מעריב, 22 בדצמבר 1987
- אבי רן, מועצת פועלי בני ברק, מעריב, 22 בדצמבר 1987
- מיכאל לוי, תורה ומלאכה בעירו של רבי עקיבא, מעריב, 22 בדצמבר 1987
- חיים באר, דו"ח מעולם אחר: עיירה יהודית בלב פרדסים גדועים, דבר, 28 במרץ 1983
- כתבות על בני ברק, באתר "גלובס"
- מיכל מרגלית, האם בני-ברק בדרך לגזול את תואר ה"סיטי" מרמת-גן?, באתר גלובס, 15 במרץ 2011
- יהודה שלזינגר, בני ברק החדשה, באתר ישראל היום, 14 בדצמבר 2012
- קובי פינקלר, בני ברק שלא הכרתם, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2017
- אבי ששון, חרדים למורשתם – דילמות בסבך מורשת ושימור בבני ברק, בתוך: הכינוס הארצי ה־2 לשימור מורשת התרבות בישראל: קובץ מאמרים, יוני 2017, עמ' 120–129
- ניצן צבי כהן, בני ברק חוגגת 100: מושבת החקלאים הציונית שהייתה לאחת הערים הצפופות בעולם, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 13 ביוני 2024
- בני ברק הקדומה
- עמית שדמן, חורבת בני ברק – דוח סופי, באתר רשות העתיקות, 3 במרץ 2010
- בני ברק הקדומה, באתר פארק אריאל שרון
- בני ברק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
