צפיפות אוכלוסייה

צפיפות אוכלוסייה או צפיפות אוכלוסין היא מונח בתחום הדמוגרפיה, המציין את יחס האוכלוסייה לשטח עבור מרחב גאוגרפי. היחס נמדד לקילומטר רבוע, או מטר רבוע לתושב.

מונח זה מאפשר לזהות בקלות שטחים לא מיושבים, שטחים כפריים וערים. כמו כן, הוא מסוגל לקבוע את דמות היישוב. לרוב, כאשר צפיפות האוכלוסייה נמוכה (מעט תושבים) ניתן לצפות להתיישבות הנפרסת על פני שטחים גדולים ומקצה מרחב גדול לכל פעילות (מגורים רחבים, שדות חקלאיים וכו'), בעוד שבמקרה של צפיפות אוכלוסין גבוהה (תושבים רבים) ניתן לצפות לניצול מרבי וחסכני של השטח (מבנים רבי קומות, מפעלי תעשייה כמקור הכנסה וכו').

בסוף שנת 2022 עמדה אוכלוסיית העולם על 8 מיליארד איש, פי שלושה ממספר האנשים שחיו בעולם בשנת 1950. יחד עם זאת, בשל מגמה של ירידה בילודה, קצב הגידול בשנת 2021 היה הנמוך ביותר מאז שנת 1950. ארגון האומות המאוחדות מעריך שאוכלוסיית העולם תגיע למספר שיא של 10.4 מיליארד איש בשנת 2080, מספר שיישאר יחסית יציב עד לשנת 2100^[1].

גורמים רבים מושפעים מצפיפות האוכלוסייה:

ההשפעה על הקשרים החברתיים והתודעה האנושית שונים. לרוב במקומות בעלי צפיפות אוכלוסייה גבוהה קיימת נטייה לזרות וניכור סביבתי, וחיבור למנגנונים חברתיים המוניים (מקום עבודה גדול ומורכב, מקומות בילוי המוניים וכו'), בעוד שבמקומות דלילי אוכלוסין קיימים חוגים חברתיים מצומצמים ואינטימיים יותר.
הפרעה לאקולוגיה: באזורים בהם צפיפות אוכלוסייה גבוהה, קיימת הפרעה רבה ביותר ביחס לשטח, שכן הפעילות הכלכלית גדלה. עם זאת, לעיתים קרובות ההפרעה לנפש קטנה יותר שכן השטח מנוצל בצורה חסכנית.
שיטת התחבורה משתנה, ומתאימה עצמה לצורכי התושבים. לרוב, במקומות מיושבים בצפיפות יושם דגש על רשת תחבורה צפופה (כביש בכל רחוב, אוטובוסים עירוניים, רכבות תחתיות וכו') וכלי רכב קלים הנוסעים למרחקים קצרים (אופניים, אופנועים וכו') בעוד שבמקומות מיושבים בדלילות תהיה נטייה למסלולי תחבורה ארוכים, בשימוש כלי רכב מהירים בעלי קיבולת גבוהה (מטוסים, רכבות מהירות וכו'^[^{דרוש מקור]}).
התשתיות באזורים צפופי אוכלוסייה לרוב מבוססות יותר, בשל העלויות הנמוכות. עם זאת, צפיפות אוכלוסין גבוהה מהיכולת הכלכלית של החברה עשויה להביא לקריסת התשתיות מרוב עומס.
לארגונים החשובים לכלל האוכלוסייה, כדוגמת מוסדות ממשלתיים, משרדי חברות ארציות, נמלי ים ותעופה, מגרשי ספורט, יש נטייה להימצא במקומות צפופי אוכלוסייה, מטעמי נגישות הקהל וכוח האדם.

מצב בו צפיפות האוכלוסין רבה במיוחד, ומביאה לנזקים בלתי נשלטים (פגיעה חמורה באקולוגיה, קריסת התשתית העירונית, צמצום יתר של שטחי חקלאות, מחסור במגורים וכו') מכונה התפוצצות אוכלוסין.

מצב שבו צפיפות האוכלוסין נמוכה עלולה לגרום למערבולת הכחדה ולהוביל להפחתת פוריות נוספת. במצב זה עלולות להיווצר למשל בעיות מוגברות באיתור בני זוג מיניים.

התייחסות לצפיפות האוכלוסייה היא מרכיב מרכזי בתכנון דמוגרפי. ברוב הארצות פיזור האוכלוסייה אינו אחיד, וקיימים שטחים מסוימים בהם צפיפות גבוהה מהרגיל. אזורים אלו מכונים "המרכז". הכוח העיקרי המביא להיווצרותם של המרכזים הוא יעילות כלכלית מסיבות גאוגרפיות או היסטוריות הגורמת לפיתוח ומגורים במרכז שזולים יותר מאזורי הפריפריה. ממשלות רבות רואות יתרון בפיזור מסוים של האוכלוסייה, מטעמים שונים (צמצום פערים חברתיים, הגנה על גבולות, מניעת פיצוץ אוכלוסין וכו').

ישראל היא בין המדינות הצפופות בעולם, עם צפיפות אוכלוסייה של 426 נפשות לקמ"ר, נכון לשנת 2020 (לא כולל יהודה ושומרון כשמוסיפים את שטחי c הצפיפות היא 386 נפשות לקמ"ר)^[2]. הצפיפות בפועל גבוהה יותר, מפני שבשטח שבין באר שבע לאילת המהווה כחצי משטח המדינה גרים רק אחוז אחד מהאוכלוסייה. צפיפות האוכלוסייה בישראל צפויה לעלות בחדות בעשורים הקרובים עקב קצב גידול האוכלוסייה בישראל, שהוא מן הגבוהים בעולם, והגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD^[3].

שורה ארוכה של מומחים ואנשי ממשל בכירים טוענים שהעלייה בצפיפות האוכלוסייה תביא עמה פגיעה בכלכלה וביכולת המדינה לספק תשתיות שיענו על צורכי האוכלוסייה, תוך התדרדרות באיכות החיים של כלל התושבים^[4]. בין טענותיהם: צפיפות הולכת וגדלה בכיתות הלימוד עלולה להביא להגדלת פערי ההשכלה, והצורך בהרחבת השטחים הבנויים צפויה להביא לצמצום השטחים הפתוחים ושמורות הטבע, ופגיעה במגוון האקולוגי. כמו כן, צפיפות האוכלוסייה משפיעה באופן ישיר על הנסועה בכבישי ישראל, מה שמורגש בעומס הכבד בכבישים ובמערכת התחבורה. לזאת מתווסף העומס על מערכת הבריאות שצפוי אף הוא לגדול עם הגידול בצפיפות האוכלוסייה^[4].