חגי ישראל ומועדיו

חגי ישראל ומועדיו הם כלל החגים והמועדים היהודיים הקיימים. זמנם של החגים והמועדים נקבע על פי הלוח העברי. תחת הגדרה זאת נכנסים ימים רבים: חלקם מהתורה, חלקם נקבעו על ידי חז"ל וחלקם נוספו במשך השנים. ניתן לסווג את החגים והמועדים למספר סוגים: קיימים חגים שהם ימי שמחה, ומועדים שהם ימי צום ותענית, ימי אבל וזיכרון וימים של חשבון נפש.

עיינו גם בפורטל פורטל שבת ומועדי ישראל הוא שער לכל הנושאים הקשורים לשבת ולמועדי ישראל. הפורטל כולל את זמני החגים, מצוות ומנהגים, פרשת השבוע, מידע על התעניות ועוד.

תפוח בדבש, רימון ושופר. מסמלי החג היהודי ראש השנה

מעגל החגים הישראלי בסדר כרונולוגי (החל מתשרי) – וידאו

כרטיס ברכה לראש השנה מגרמניה, שנת 1900. ביום זה מתחילים עשרת ימי תשובה, לכן מאחלים "לשנה טובה תכתבו". הפסוק בתחתית מתייחס לארבעת המינים, אותם אוחזים בחג הסוכות (ראו תמונה).

מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעיתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג".^[1] מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. הערבית משמרת מונח זה במילה חג' – עלייה לרגל. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל: פסח, שבועות וסוכות.

במשנה ובתלמוד מובאים דיונים והלכות על רוב החגים. רוב מוחלט של דינים אלה מובאים בסדר מועד.

מועדים מהתורה

סדר פסח, ברלין, שנות העשרים

בתורה מוזכרים שמונה מועדים. כל המועדים מוזכרים כזכר ליציאת מצרים, אך לכל אחד מהם משמעות שונה ולרובם מצוות המיוחדות להם:

• שבת: זכר למעשה בראשית, לכך שה' ברא את העולם בשישה ימים ושבת ביום השביעי, וכן זכר ליציאת מצרים.
• ראש חודש: היום הראשון לחודש, וייתכן שקשור גם ליציאת מצרים שהרי המצווה הראשונה שבה נצטוו ישראל לפני יציאת מצרים היא קידוש החודש.
• פסח ושביעי של פסח: יציאת מצרים ולידתו של עם ישראל כעם. אוכלים מצות לזכר הלחם שאכלו בני ישראל בצאתם ממצרים.
• שבועות: מועד מתן תורה בהר סיני.
• ראש השנה: יום בו תוקעים בתרועה כדי להכריז על יום דין לכל ברואי העולם ועל בואו של יום הכיפורים עשרה ימים לאחר מכן.
• יום הכיפורים: יום צום ומחילת עוונות בין איש לרעהו לכפרת חטאיהם של כל בני ישראל.
• סוכות: ישיבה בסוכה לזכר הסוכות שבהן ישבו בני ישראל בזמן נדודיהם במדבר.
• שמיני עצרת: יום חג נוסף לאחר שבעת ימי חג הסוכות.

כל המועדים מלבד ראש חודש נקראים "מקראי קודש", כלומר אסורים בעשיית מלאכה, ומדרבנן גם איסורי שבות ושאר איסורי חז"ל לשבתות. מצווה המשותפת לכל ימי מקרא קודש היא הדלקת נרות שבת ויום טוב. שבת ויום הכיפורים אסורים בעשיית כל מלאכה, אך המועדים האחרים (כולל היום האחרון של פסח) מוגדרים כ"יום טוב" ומותרים בעשיית מלאכת אוכל נפש. ראש חודש מותר בעשיית מלאכה, אך נוהגים בו יותר בחגיגיות ויש הנוהגים שלא לעשות בו מלאכות מסוימות. חול המועד מותר במלאכה פשוטה, אך אסור לעבוד בו.

שלושת הרגלים

סוכה

החגים פסח, שבועות וסוכות, מיוחדים במצוות עלייה לרגל שיש בהם, ועל כן הם מכונים "שלוש הרגלים" ומקריבים בהם עולת ראייה ושלמי חגיגה. התורה מדגישה כי שלוש הרגלים הן זכר ליציאת מצרים. התורה חוזרת ואומרת במצוות החגים: "וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם"^[2] ומכאן נובע גם האופי הסוציאלי של החגים: לזכור את החלש בחברה, את הגר, העני, היתום והאלמנה, כשם שה' זכר את בני ישראל שהיו גרים במצרים.

• יציאת מצרים: ט"ו בניסן, היום הראשון של חג הפסח הוא היום בו יצא עם ישראל ממצרים, כמו שנאמר:

”אֶת־חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי־בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא־יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם.”^[3] וכן: ”כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה.”^[4]

שביעי של פסח נחשב ליום שבו אירעה קריעת ים סוף.

• מתן תורה: חג השבועות הוא היום בו קיבל עם ישראל את התורה ויום בו מקריבים את ביכורי החיטה של ארץ ישראל.

”כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן.... וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.... וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לה'. מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה.... וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.” (ויקרא, כ"ג, ט'–כ"ב)

”וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.... וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.” (דברים, ט"ז, י'–י"ב)

• נדודים במדבר: חג הסוכות הוא זכר לענני כבוד שבהם הקיף ה' את עם ישראל בצאתם ממצרים, שנאמר:

”בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל־הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.” (ויקרא, כ"ג, מ"ג)

חז"ל מסבירים שהתורה ציוותה לחוג את חג הסוכות בתשרי ולא בניסן מפני שגם בלי ציווי התורה הרבה אנשים יוצאים בניסן מהבית לשדה בגלל החום ובונים סוכות, ואז לא היה היכר שהסוכה היא זכר ליציאת מצרים ולא מפני שחם בבית.

פרט לכך, התורה קושרת את שלוש הרגלים למנהגי החקלאות:

• חג האביב: חג הפסח חל בתחילת עונת הבשלת השעורה (תחילת הקיץ). במהלך ימי החג מתקיים טקס הנפת העומר מהתבואה הבשלה הראשונה ואחריו מתחילה ספירת העומר עד חג שבועות, "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה".^[5]
• חג הקציר: חג השבועות חל בעת הבשלת החיטה. הוא נקרא 'חג הקציר'. "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה" (שמות, כ"ג, ט"ז); על חג השבועות נאמר גם: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות, ל"ד, כ"ב).
• חג האסיף: חג סוכות נקרא 'חג האסיף'. "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת־מַעֲשֶׂיךָ מִן־הַשָּׂדֶה" (שם).

מקורות בתנ"ך

המועד הראשון שמוזכר הוא שבת, מיד לאחר סיפור מעשה בראשית: ”וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ” (ספר בראשית, פרק ב', פסוק ג') שבת מוזכרת במקומות רבים נוספים בתורה.^[6] לאחריה מוזכרים גם שלוש הרגלים, פסח שבועות וסוכות: ”שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ... וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה” (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוקים י"ד–ט"ז). הרגלים נזכרים גם בספר דברים, פרק ט"ז.

המקום הראשון בו מוזכרים כל מועדי השנה באופן מסודר הוא בספר ויקרא, פרק כ"ג. בפרק זה מפורטים המועדים השונים, עם הכינוי "מקרא קודש" ואיסור עשיית מלאכה: ”וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי...” (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים א'–ב') בפרק מפורטות מצוות השבת, פסח, שבועות, סוכות, ראש השנה ויום הכיפורים, ובנוסף גם ספירת העומר, שתי הלחם ולקט ופאה. על כל מועד מוזכר התאריך שלו והמצוות המיוחדות לו.

מקור בולט נוסף לחגים בתורה הוא ספר במדבר, פרקים כ"ח-כ"ט, שם מצוינים כל הקורבנות שיש להקריב בהם. כאן מוזכר גם ראש חודש. אזכור נוסף מובא קודם לכן: ”וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת” (ספר במדבר, פרק י', פסוק י')

בנוסף, סדר יום הכיפורים בבית המקדש מתואר בהרחבה בספר ויקרא, פרק ט"ז.

המועדים הללו מוזכרים גם בנביאים ובכתובים. כך למשל נאמר ”אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד...” (ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק י"ג)

חגים עתיקים מתקופת השופטים

תקופת השופטים נחשבת כתקופת ביניים בתולדות עם ישראל המקראי – בין תקופת יציאת מצרים לבין ראשית הממלכה, וככזו יש לה כמה מאפיינים ייחודיים. אחד מהם הוא נושא החגים.^[7]

החגים המוכרים מהיהדות המודרנית אינם מוזכרים בספרים העוסקים בתקופה זו (ספר שופטים ובמידה מסוימת גם ספר שמואל), וכן מופיעים בספר חגים אחרים.

• ”מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה” (ספר שופטים, פרק י"א, פסוק מ') – מהכתוב עולה האפשרות שמדובר בחג שחזר על עצמו תקופה ארוכה, ובו בנות ישראל קוננו על בת יפתח הגלעדי.^[7]
• ”וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה” (ספר שופטים, פרק כ"א, פסוק י"ט) – מהקשר הכתוב עולה התיאור לחג בו בנות שלו רקדו בכרמים. יש המזהים חג זה עם המסורת המוזכרת במשנה,^[8] על פיה בנות ירושלים היו יוצאות לחולל בכרמים ולחפש בני זוג בט"ו באב וביום הכיפורים. במחקר ישנה השערה שמדובר בחג נפרד.^[7]
• זבח משפחה – בספר שמואל,^[9] המתאר בחלקו את סוף תקופת השופטים, מתוארים מנהגים אשר ניתן לפרשם, ברמת הפשט, כקיום טקסי חג משפחתיים, הכוללים זבח, במועדים קבועים או שאינם קבועים, וזאת ללא קשר לשמחה משפחתית ספציפית דוגמת ברית מילה או בר מצווה. מסורות אלו נקשרו בכתבי חז"ל לזבחי תודה^{[דרוש מקור: איפה בחז"ל?]}, אך קשר זה שנוי במחלוקת במחקר.^[7]

חגים נוספים בתקופת בית שני

• יום קורבן עצים – בספר נחמיה, פרק י', פסוק ל"ה הוזכרה קביעת ימים מיוחדים להבאת עצים למזבח העולה. תאריכיהם מפורטים במשנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ה'.
• שבעת ימי המילואים – לפי מגילת המקדש נחגגים מדי שנה בתחילת החודש הראשון (ניסן).
• בלוח השנה במגילות קומראן יש ספירות נוספות של 50 יום כספירת העומר – מחג השבועות עד מועד התירוש וממועד התירוש עד מועד היצהר. סך הכל ארבעה מועדי ביכורים.

מקורות בספרות חז"ל

לחגי ומועדי ישראל מוקדש סדר שלם מששת הסדרים שבמשנה – סדר מועד. לשבת מוקדשות מסכת שבת ומסכת עירובין, לפסח מוקדשת מסכת פסחים, לסוכות מסכת סוכה, לראש השנה מסכת ראש השנה, וליום הכיפורים מסכת יומא. לשבועות אין מסכת בפני עצמה, אך דיני יום טוב בכללותם מוצגים במסכת ביצה, ודיני קורבנות המועדים במסכת חגיגה. לחול המועד מוקדשת מסכת מועד קטן.

שמות ימי החג והמועד

שם פופולרי	שם מקראי	כינוי חקלאי	שם חז"לי	כינויים נוספים
פסח (חג)	חג המצות[10]	חג האביב[11]	פסח	חג החירות, זמן חירותנו
שבועות (חג)	חג (ה)שבועות,[12] יום הביכורים,[13] חג הקציר[14]	חג הקציר	עצרת	חג מתן תורה, יום הקהל, יום החמישים
ראש השנה (יום טוב)	זיכרון תרועה,[15] יום תרועה[16]	אין	ראש השנה	יום הזיכרון
יום כיפור (יום טוב)	יום (ה)כיפורים,[17] שבת שבתון[18]	אין	יום הכיפורים	אין
סוכות (חג)	חג הסוכות,[19] חג האסיף[20]	חג האסיף	חג	אין
שמחת תורה (חג)	שמיני עצרת,[19]	אין	יו"ט אחרון של חג	אין

מועדים מדרבנן

הדלקת נרות חנוכה, מצווה מדרבנן.

חז"ל קבעו ימי שמחה בימים שנעשו בהם ניסים לעם ישראל כדי לפרסם את הנס ועל ידי כך לחזק את האמונה בה'. את ימי הצום קבעו חז"ל כזכר לחורבן כדי להתאבל על בית המקדש וכדי שיהיו תזכורת לעוונות שהחריבו את בתי המקדש, דבר שיגרום לחזור בתשובה.

ימי השמחה

בימי בית שני הוסיפו חז"ל למועדים מדאורייתא ימי שמחה מדרבנן בימים בהם נעשו ניסים. העיקריים בהם אלו "ימי הפורים", שנקבע בתקופה הפרסית, וחנוכה שנקבע בימי מרד החשמונאים. בעבר צוינו ימים רבים נוספים המפורטים במגילת תענית, כדוגמת "יום ניקנור" על תבוסת המצביא היווני בפני המכבים, אולם בעקבות חורבן בית המקדש השני בטלו מועדים אלה שמלכתחילה נקבעו בעקבות אירועים מקומיים ובעלי חשיבות פחותה. למעשה מלבד פורים וחנוכה, אין ימים אחרים בעלי מחויבות דתית.

בחנוכה תיקנו חכמים להדליק נרות ולגמור את ההלל בכל יום, ובפורים תיקנו אנשי כנסת הגדולה ארבע מצוות: קריאת מגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות ומשתה ושמחה. בחנוכה ובפורים מותר לעבוד, אם כי נהגו שלא לעבוד ביום הפורים. בשני ה"חגים" החדשים תיקנו חכמים להוסיף בתפילה ובברכת המזון את נוסח "על הניסים" המיוחד לכל אחד משני החגים. בימי החנוכה אין מצוות שמחה, אבל בפורים, כאמור לעיל, אחת המצוות היא משתה ושמחה ובכלל זה נהגו להרבות בבשר (שמחה) ויין (משתה).

חז"ל הגדירו גם את יום ט"ו באב כיום טוב, אולם לא קבעו לגביו הלכות מיוחדות, מלבד המנהג של בנות ירושלים לחולל בכרמים ולחפש בני זוג. גם ל"ג בעומר נחשב החל מימי הביניים כיום שמחה, אך בלי מצוות והלכות מיוחדות. ימים אלו מתבטאים כיום מבחינה הלכתית רק בכך שאין אומרים בהם תחנון ושאסור להתענות בהם ולהספיד בהם. עם זאת, ישנם מנהגים שונים הקשורים לל"ג בעומר: הדלקת מדורות, עלייה לקבר רשב"י וביצוע חלאקה.

י"ד באייר מופיע בחומש במדבר כיום הקרבת פסח שני ובמגילת תענית כיום שאסור בהספד ותענית. כיום רבים נוהגים שלא לומר בו תחנון ויש שאוכלים בו מצות.

בנוסף לפורים הרגיל בשנים מעובר בהם יש גם אדר א' ולו שלושים יום הנוספים לשנה תקנו חז"ל כי כל המועדים החלים בשנה רגילה יחולו באדר ב'. עם זאת נהגו לציין את הפורים במידה מסוימת גם באדר א' והוא קיבל את השם פורים קטן (ושושן פורים קטן), ובקרב הפסוקים נחלקו הדעות איך לציין יום זה ומה מן הלכות הנוגעות ביום זה. והיום מקובל שלא נאמר ביום זה תחנון, מרבים מעת בסעודה ושמחה ויש הפסוקים גם בלהרבו במשלוח מנות.

הצומות וימי האבל

קינות ליד הכותל המערבי

הנביאים שהיו בזמן חורבן בית המקדש הראשון תיקנו ארבע תעניות כאבל על חורבן בית המקדש:

• ביום עשרה בטבת היום בו החל המצור על ירושלים;
• ביום תשעה בתמוז בו נפרצה חומת ירושלים;
• ביום תשעה באב בו נחרב בית המקדש;
• וביום שלושה בתשרי בו נרצח גדליה בן אחיקם על ידי ישמעאל בן נתינה, דבר שעורר את חמתו של נבוכדנצר על שארית הפליטה.

לאחר בניין בית המקדש השני התבטלו מרבית התעניות והפכו לימי חג, אולם לאחר חורבן בית המקדש השני חזרו התעניות להיות ימי צום ואבל. צום תשעה בתמוז הפך לצום ביום שבעה עשר בתמוז, היום בו נבקעה חומת ירושלים בזמן בית המקדש השני. פרט לארבע התעניות, נוהגים לצום ביום י"ג באדר, תענית הנקראת תענית אסתר והיא לזכר התענית שצמה אסתר לפני שנכנסה למלך אחשוורוש.

כל ימי הצום הם ימים שבהם הצום הוא רק מעלות השחר ועד צאת הכוכבים מלבד תשעה באב שצמים בו בין בלילה ובין ביום. כל הצומות אסורים רק באכילה ושתייה, פרט לתשעה באב שכמו יום הכיפורים הוא אסור גם בנעילת נעלי עור, ברחיצה וסיכה ובתשמיש המיטה.

ראשי שנים

טקס הבסיסה – מנהג מיהדות צפון אפריקה לא' בניסן

ערך מורחב – ראשי שנים ביהדות

חז"ל קבעו ארבעה תאריכים שבהם מתחילה השנה עבור תחומים שונים:

• א' בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים: מיום זה מתחילים לספור את שנות שלטונם של מלכים או מנהיגים אחרים, וכן את חגי השנה.
• א' באלול – ראש השנה למעשר בהמה: בהמות שנולדו לפני תאריך זה אינן מצטרפות עם בהמות שנולדו ממנו והלאה.^[21]
• א' בתשרי – ראש השנה לשמיטה ויובל, לנטיעות ולירקות: מיום זה מתחילים לספור את שנותיהם של העצים לשם קיום מצוות ערלה, וכן את שנות השמיטה והיובל. על פי המסורת, מקובל לספור מיום זה את שנות העולם. ביום זה מתקיים גם חג מהתורה הנקרא בימינו "ראש השנה", שפותח את עשרת ימי תשובה.
• ט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות: מיום זה מתחילים לספור את שנותיהם של פירות האילן, לשם קביעת מעשרות. בגלות איבד יום זה את משמעותו המקורית, וברבות השנים קיבל אופי של געגוע לארץ ישראל ולפירותיה. כיום יש הנוהגים לערוך בו סדר ט"ו בשבט.

מקורות בתנ"ך

פורים מתואר כולו במגילת אסתר, כולל הציווי לחגוג.

ארבע התעניות מוזכרות באופן עקיף: ”כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים” (ספר זכריה, פרק ח', פסוק ט')

מקורות בספרות חז"ל

לפורים מוקדשת מסכת מגילה. לחנוכה אין מסכת ספציפית אלא תכניה מצויים במקומות שונים בגמרא ומקורות חז"ל.^[22] סיפור חנוכה מתואר בספרים החיצוניים "ספרי מכבים". דיני התעניות מצויים במסכת תענית.

מועדים ממלכתיים

בית מקושט בדגלי ישראל לכבוד יום העצמאות.

לאחר קום המדינה, קבעה הכנסת את ה' באייר, כיום העצמאות של המדינה, וכחג לאומי, ובין היתר, קבעה אותו כיום שבתון. עם הזמן נקבע גם יום שמחה נוסף, יום ירושלים, שחל ביום כ"ח באייר, היום שבו שוחרר הכותל המערבי על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים. הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום העצמאות ויום ירושלים כימי שמחה והודיה, והנהיגה בהם תפילות הודיה (כגון קריאת פרקי "הלל" ותפילה לשלום המדינה), אולם יהודים חרדים סירבו להכיר בהם כמועדים דתיים.

ימי זיכרון

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשנת 1950, קבעה הרבנות הראשית את יום הקדיש הכללי כיום זיכרון עבור קורבנות השואה. ימי זיכרון נוספים שנקבעו, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, יום הזיכרון ליצחק רבין, יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, ויום הזיכרון לרחבעם זאבי.

בנוסף קבעה מדינת ישראל טקסי זיכרון ממלכתיים^[23] בזמנים נוספים לאירועים שונים. כגון טקס האזכרה הממלכתי ליוסף טרומפלדור וחבריו שנפלו בי"א באדר בקרב על הגנת תל חי. המוכר גם בשם יום תל חי.

בתחילת שנת 2024 נוסף יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל שיצוין בכל שנה בעקבות הירצחם של מאות אזרחים ואנשי כוחות הביטחון במהלך מתקפת הפתע על ישראל (2023) ובעקבותיו יצאה ישראל למלחמת חרבות ברזל ברצועת עזה.

ימי אבל לאומי

ערך מורחב – יום אבל לאומי (ישראל)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ימי ציון

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יהדות.

חגים עדתיים

כהן מביתא ישראל בחג הסיגד בירושלים, 2008

עדות מסוימות נוהגות לציין מועדים מיוחדים, שנוסדו במהלך הגלות:

• הסיגד: חגם של קהילת ביתא ישראל. יום משלים ליום הכיפורים. נחגג בתאריך כ"ט בחשוון.
• פורים שני: שם כלל למספר מועדים שונים הנחגגים בקרב קהילות שונות על מעשה נס והצלה שאירה לאותה הקהילה. (להרחבה על המועדים השוני ראו בערך)
• הסהרנה: חגם של הקהילה היהודית בכורדיסטן. נחגג במקור בחול המועד פסח אך בישראל נחגג בחול המועד סוכות.
• הבסיסה: חגם של יהדות לוב ויהדות תוניסיה, נחגג בתאריך א' בניסן.
• מימונה: חגם של יוצאי ארצות המגרב. נחגג באסרו חג פסח (בארץ ישראל: כ"ב בניסן, ובחוץ לארץ: כ"ג בניסן). אצל האשכנזים לילה זה מכונה רומפלנאכט.
• יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל: יום לזכר עולים מאתיופיה שנספו בדרכם לישראל. מצוין ביום ירושלים (כ"ח באייר).

שמירת החגים לאורך הדורות

מרבית אזרחי ישראל, גם כאלה שמגדירים את עצמם חילונים, מקיימים חלק ממצוות החגים. על פי סקר הלמ"ס לשנת 2009^[24] המצווה הפופולרית ביותר היא סדר פסח – 88% מהאוכלוסייה היהודית מקיימת אותו. בנוסף, 79.3% מדליקים נרות חנוכה, 49.4% צמים ביום כיפור, 47.9% אינם אוכלים חמץ בפסח ו-29% בונים סוכה בסוכות.

לצד הקפדה על קיום מסורתי, ישנם מנהגים חדשים שהחלו נוהגים בשנים האחרונות. כך לדוגמה, מאז תחילת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, נהגו תושבי הקיבוצים והמושבים לערוך בשבועות טקסי הבאת ביכורים מודרניים ובהם מקיימים הופעות עם שירים וריקודים, תהלוכות של כלים חקלאיים מקושטים, הבאת פירות בשלים בתוך סלים ועוד.^[25] כמו כן, בפסח יש שנוהגים להגיד "הגדה של פסח אלטרנטיבית"^[26] ובה, בנוסף (או במקום) לטקסט המקורי, גם שיבוץ של שירים עבריים, סיפורים וכן הלאה.

שמירת החגים בשואה

בזמן השואה, יהודים רבים, (כולל כאלה שלא שמרו מסורת לפני המלחמה) הקפידו על קיום מצוות החגים.^[27] יהודים דבקו במסורת כדי לא לאבד צלם אנוש, ולזכור מי הם ומאין באו. כך מספר הרב סיני אדלר:

בהגיע ימי חנוכה, הצלחנו, להשיג נר אחד, אשר היה בשבילנו נכס רב משמעות. בלילה הראשון של חנוכה התאספנו בקומה העליונה של אחד הדרגשים והדלקנו בצוותא את הנר היקר לנו עד מאד. בוודאי שהדלקה זאת של הנר הדליקה גם בלבנו תקוות חדשות לעתיד טוב שבוא יבוא, וחיזקה את ביטחוננו הגדול ב"מעוז צור ישועתי". ברגע כזה התעוררו בנו הגעגועים הגדולים אל העבר, אל הימים שבהם חגגנו את ימי החנוכה כל אחד בבית הוריו ברוב שמחה. אבל העבר הזה נעלם ואיננו ולכן התעוררה ביתר שאת הבקשה הבוקעת מעומק לבנו לעתיד שאמנם רחוק עדיין, אבל בו תתקיים תפילתנו ששרנוה גם אז: "תכון בית תפלתי ושם תודה נזבח, לעת תכין מטבח מצר המנבח, אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח"^[28]

בתנאי מחנות העבודה היה בלתי-אפשרי שלא לעבוד בשבת וחגים. על כן, היו יהודים שהיו מסתפקים במצוות זכירת שבת, או שהיו שומרים אותה בד' אמות (בפרטיות). היו יהודים שהיו מתאמצים מאוד כדי להשיג בחירוף-נפש תשמישים למצוות.^[29]

חגי ישראל בתרבות

טקס ביכורים במושב נהלל, 2006

החגים מהווים, גם בדורות האחרונים, חלק חשוב בתרבות היהודית. וכך אמר למשל חיים נחמן ביאליק:

"עצתי האחת היא : חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי מסיבתכם. העיקר, שתעשו הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה. אבותינו לא נמאסו עליהם שבתותיהם ומועדיהם, אף על פי שחזרו עליהם כל ימי חייהם כמה וכמה פעמים בנוסח אחד. הם מצאו בהם כל פעם טעם אחר והתערותא [התעוררות] חדשה. ויודע אתה מפני מה? מפני שהייתה בהם לחלוחית וברכת החג שכנה בנפשם. אלה שאינם מוצאים טעם בחגים ובמועדים, סימן שנפשם ריקה ותוכם חול, ולאלה אין תקנה.

כחלק מניסיונות השימור של החגים בתרבות, נחגגים בחגים אירועי תרבות שונים, הקשורים למסורת.^[30] לדוגמה, בפורים נוהגים לקיים "עדלאידע" תהלוכה גדולה וצבעונית עם סממנים הקשורים לחג.

בחוקי מדינת ישראל

בפקודת סדרי השלטון והמשפט הגדיר החוק הישראלי רק את חגי התורה כימי מנוחה, שבהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה אסור להעביד יהודי בהם. בימים טובים שאינם "חגים דאורייתא", כמו פורים וחנוכה, אין החוק אוסר עבודה, וכן בימי חול המועד.

יום העצמאות מוגדר כיום שבתון,^[31] אך אין איסור לפתוח בו חנויות.

רשימה כרונולוגית של כל החגים והמועדים

מועדים מהתורה, מדרבנן, על פי מנהג ותעניות

קטגוריה	תאריך	שם החג/המועד	סיבה לקיומו	מצוות ומנהגים	יום לימודים	יום עסקים
דאורייתא	ט"ו–כ"א בניסן	פסח	מכת בכורות בליל הסדר, יציאת מצרים בראשון של פסח, קריעת ים סוף בשביעי של פסח	איסור אכילת חמץ, אכילת מצות, סיפור יציאת מצרים, קערת הפסח, תפילת טל. בעבר גם קורבן פסח ומנחת העומר	לא
מנהג	כ"ב בניסן	מימונה	משום שמותר לאכול חמץ, לזכר כך שלאחר יציאת מצרים עם ישראל הגיע לארץ ישראל וזכה בשפע הארץ	מתארחים ומארחים אוכלים פירות, עוגיות, ומאכלים של יהדות מרוקו ואלג'יריה	כן
מנהג	י"ח באייר	ל"ג בעומר	פטירת רשב"י והפסקת המגפה של תלמידי רבי עקיבא	נוהגים להדליק מדורות, ללמוד קבלה ולעלות לקברי צדיקים ובייחוד לציונו של רבי שמעון בר יוחאי	כן (החל משנת תשפ"ד)	כן
דאורייתא	ו' בסיוון	שבועות	קבלת התורה במעמד הר סיני	נוהגים ללמוד תורה כל הלילה, לקרוא את מגילת רות ואת עשרת הדיברות ולאכול מאכלי חלב. בעבר הקריבו את שתי הלחם	לא
ארבע תעניות	י"ז בתמוז	שבעה עשר בתמוז	לזכר בקיעת חומות ירושלים לפני חורבן בית המקדש	צום מבוקר עד ערב	כן
ארבע תעניות	ט' באב	תשעה באב	לזכר חורבן בתי המקדש, הראשון והשני	צום מערב עד ערב, מנהגי אבלות
מנהג	ט"ו באב	ט"ו באב	חמישה דברים שאירעו בו	בעבר ריקודים בכרמים, שידוכים, יום האהבה היהודי
דאורייתא	א' בתשרי	ראש השנה	פתיחת עשרת ימי תשובה, יום בריאת האדם ויום דין לכל ברואי העולם לפי חז"ל, ראש השנה החקלאי. א' מדאורייתא וב' מדרבנן	תקיעת שופר. נוהגים לקיים התרת נדרים, סדר ליל ראש השנה ותשליך	לא
ארבע תעניות	ג' בתשרי	צום גדליה	לזכר רציחת גדליה בן אחיקם, מנהיג שארית הפליטה בישראל לאחר חורבן הבית, בידי ישמעאל בן נתניה	צום מבוקר עד ערב	כן
דאורייתא	י' בתשרי	יום הכיפורים	כפרת עוונות	צום מערב עד ערב, תפילה, תשובה. בעבר היה זה היום היחיד בשנה בו נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים	לא
דאורייתא	ט"ו–כ"א בתשרי	סוכות	הסוכות שבהם ישבו בני ישראל במשך 40 שנות נדודיהם במדבר	ישיבה בסוכה, ארבעת המינים. בעבר גם ניסוך המים, הושענות (כיום פיוטי הושענות) ומצוות ערבה (כיום חיבוט ערבה)
דאורייתא	כ"ב בתשרי	שמיני עצרת	לאחר סוכות, המיועד לכל אומות העולם, יום המיוחד לעם ישראל בלבד	תפילת הגשם
מנהג	כ"ב בתשרי / כ"ג בתשרי (חו"ל)	שמחת תורה	סיום מחזור של קריאת התורה והתחלת קריאה חדשה	נוהגים להעלות לתורה את כל המתפללים ולעשות הקפות עם ספרי תורה
מנהג	כ"ט בחשוון	חג הסיגד	יום צום טהרה והתחדשות וחידוש הברית בין עם ישראל לה'	טקס הסיגד בארמון הנציב	כן
דרבנן	כ"ה בכסלו – ב' / ג' בטבת	חנוכה	ניצחון החשמונאים על היוונים, טיהור בית המקדש ונס פך השמן	הדלקת נרות חנוכה. נוהגים לאכול מאכלים רוויים בשמן זית	לא	כן
ארבע תעניות	י' בטבת	עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי	תחילת המצור על ירושלים, יום זיכרון לנספים בשואה, יום זיכרון לגירוש ספרד	צום מבוקר עד ערב, והדלקת נרות נשמה	כן
מנהג	ט"ו בשבט	ט"ו בשבט	ראש השנה לאילנות	סדר ט"ו בשבט, כיום נוהגים גם לנטוע עצים
תענית (מנהג)	י"ג באדר	תענית אסתר	לזכר צום אסתר המלכה וכל עם ישראל שישב בשושן עקב הגזירה שגזר המן	צום מבוקר עד ערב
דרבנן	י"ד באדר / ט"ו באדר (שושן פורים)	פורים	הצלת היהודים מגזרות ההשמדה של המן במלכות אחשוורוש	מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, סעודת פורים, נוהגים להתחפש	לא	כן

מועדים ממלכתיים

קטגוריה	תאריך	שם החג/המועד	סיבה לקיומו	מצוות ומנהגים	יום עסקים ולימודים
ממלכתי	כ"ז בניסן	יום הזיכרון לשואה ולגבורה	מוקדש להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי, ועם זכר מעשי הגבורה והמרד בימים ההם	צפירת דומייה, טקס זיכרון ממלכתי, מנהגי אבלות לאומיים	כן
ממלכתי	ד' באייר	יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל	יום זיכרון לחללים במלחמות ישראל ובפעולות האיבה	צפירת דומייה, טקס זיכרון ממלכתי, טקסים בבתי העלמין הצבאיים, מנהגי אבלות לאומיים
ממלכתי	ה' באייר	יום העצמאות	לזכר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל בתום המנדט הבריטי	הדלקת משואות, הנפת דגלים, זיקוקי דינור, הענקת פרס ישראל	לא
ממלכתי	י' באייר	יום הרצל	יום הולדתו של "חוזה המדינה" – בנימין זאב הרצל, להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני	בבתי הספר ובמחנות צה"ל מוקדש זמן ללימוד פועלו וחזונו, כנס בירושלים לזכרו וישיבה בכנסת לזכרו	כן
ממלכתי	כ"ו באייר	יום השחרור וההצלה	לציון ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה	טקס ממלכתי בכנסת ויום לימודים על מלחמת העולם השנייה במוסדות הלימוד
ממלכתי	כ"ח באייר	יום ירושלים	איחוד ירושלים תחת ריבונות ישראלית במלחמת ששת הימים	ריקוד דגלים טקס בכנסת ומצעד דגלים ברחובות ירושלים העתיקה והכותל
ממלכתי	כ"ח באייר מצוין ביום ירושלים	יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל	נקראם גם "יום נספי סודאן". לזכר יהודי אתיופיה שנספו במהלך חילוצם והעלאתם אל מדינת ישראל בדרכם מסודאן	טקס ממלכתי באתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל
ממלכתי	כ"ט בתמוז	יום ז'בוטינסקי	יום פטירתו של זאב ז'בוטינסקי, להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני	מתקיים טקס זיכרון ממלכתי בקבר זאב ז'בוטינסקי בהר הרצל בירושלים, במחנות צה"ל מוקדש זמן ללימוד פועלו וחזונו הציוני, מתקיים בירושלים כנס לזכרו של זאב ז'בוטינסקי, ובו דנים בנושאים מעולם הציונות ברוח חזונו ובסמוך לתאריך זה מתקיים דיון מיוחד בכנסת לציון זכרו ופועלו
ממלכתי	כ"ד בתשרי	יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל	מתקפת הפתע (7.10) ומלחמת חרבות ברזל	טקס זיכרון ממלכתי, טקסים בבתי העלמין הצבאיים
ממלכתי	ל' בתשרי	יום הזיכרון לרחבעם זאבי	יום הירצחו של השר רחבעם זאבי	טקס אזכרה ממלכתי שמתקיים בהר הרצל סמוך לקברו, ישיבה מיוחדת בכנסת לזכר רחבעם זאבי
ממלכתי	ז' בחשוון	יום העלייה	להכרה בחשיבותה של העלייה לארץ ישראל כבסיס לקיומה של מדינת ישראל, ולציון מועד הכניסה לארץ ישראל שאירע ביום י' בניסן עם יהושע	הנפת דגלים, יום לימודים על העליות לישראל וחשיבותן להתפתחות המדינה
ממלכתי	י"ב בחשוון	יום הזיכרון ליצחק רבין	ראש ממשלת ישראל יצחק רבין נרצח ביום זה	יום הזיכרון מצוין בטקסים ממלכתיים, בהר הרצל (שם קבור רבין), בכיכר רבין (שם נרצח) וברחבי ישראל, מנהגי אבלות לאומיים – דגלי המדינה מורדים לחצי התורן בכל המוסדות הממלכתיים
ממלכתי	ו' בכסלו	יום בן-גוריון	יום פטירתו של דוד בן-גוריון ראש ממשלת ישראל הראשון	יום זה מצוין בישיבה מיוחדת בכנסת, במחנות צה"ל, במוסדות המדינה ובבתי הספר שמקדישים זמן ללימוד מורשתו חזונו ופועלו של בן-גוריון לדורות הבאים
ממלכתי	י"ז בכסלו	יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל	הודיה ותמיכה בפצועי מערכות ישראל	אירוע הוקרה במעמד נשיא המדינה ציון יום ההוקרה בכנסת, מערכת החינוך ותנועות הנוער עורכות פעילויות חינוך והסברה בנושא
ממלכתי	כ"א בטבת	יום הלשון העברית	יום הולדתו של אליעזר בן-יהודה, לקידום מעמדה של הלשון העברית בישראל ובעולם	אירוע בו מחולק פרס ראש הממשלה ללשון העברית על שם אליעזר בן-יהודה, כנס שנתי בנושא הלשון העברית, הענקת מדליות לאישים שהרימו תרומה חשובה להנחלת הלשון העברית ולמחקרה, אירועים ופעילויות מיוחדות במערכת החינוך ואירועים ופעילויות מיוחדות בתפוצות לציון יום הלשון העברית
ממלכתי	ז' באדר	יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע	לזכר חללי ישראל שמתו ומקום קבורתם לא נודע. מבוסס על מסורת לפיה יום פטירתו של משה רבנו, שמקום קבורתו לא נודע, חל ביום זה	טקס ממלכתי בגן הנעדרים שבהר הרצל וטקסים ברחבי הארץ
ממלכתי	י"א באדר	יום תל חי	לזכר יוסף טרומפלדור וחבריו שנפלו בי"א באדר בקרב על הגנת תל חי	מתקיים טקס ממלכתי ברחבת האריה השואג. בבתי הספר ובתנועות נוער, מוקדש זמן ללימוד המורשת

ראו גם

• חגי ומועדי ביתא ישראל
• חג
• יום טוב
• חול המועד
• מגילת תענית
• אסרו חג
• יום הזיכרון
• סעודת אסתר
• סעודת יתרו
• יום כיפור קטן
• פורים קטן

לקריאה נוספת

• יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים: פרשת מועדי ישראל, ערכם, גילוייהם והשפעתם בחיי עם ישראל ובספרותו מימי קדם ועד היום הזה, 8 כרכים, הוצאת דביר, 1965.
• יום-טוב לוינסקי, אלה מועדי ישראל, הוצאת אחיאסף.
• שלמה גורן, מועדי ישראל, ידיעות ספרים, 1993.
• יואל רפל, מועדי ישראל: אנציקלופדיה שימושית לשבת ולחג, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1989.
• אליעזר מרכוס, חג לעם - אנתולוגיה של סיפורי-עם לחגי ישראל, הוצאת כתר, 1990.
• יעקב שלום ליכט, מועדי ישראל, זמנים ומועדים בתקופת המקרא ובימי בית שני, מוסד ביאליק ירושלים, תשמ"ח.
• אליעזר שביד, ספר מחזור הזמנים: משמעותם של חגי ישראל, הוצאת עם עובד, 1984.
• ישעיהו ליבוביץ, שיחות על חגי ישראל ומועדיו, הוצאת ליאור שרף, 1999.
• שלום רוזנברג, בעקבות הזמן היהודי: הפילוסופיה של לוח השנה, הוצאת ידיעות ספרים, 2013.
• ביני תלמי, רונן אחיטוב ואילת לין, חג ישראלי: הצעות לטקסי החגים במשפחה בצירוף מבואות עיוניים, הוצאת עם עובד, 2014.
• רינה חבלין, זמן יהודי-ישראלי: חג ומועד כמפתח לשיח זהות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.
• שמואל ברוך גנוט, דבר למועד: אסופת מאמרים בענייני המועדים, אתר השבת.
• עדין שטיינזלץ, חיי שנה, הוצאת ידיעות ספרים, 2005.
• משה זאב סולה, המועדים והמקרא: קדמוניות החגים ומנהגיהם, תרבות מקראית, פרשנות מקורית, הוצאת כתר, 1983.
• דבורה ומנחם הכהן, חגים ומועדים, הוצאת כתר 1979.
• ישי רוזן-צבי, ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל, כנרת, זמורה - מוציאים לאור, 2023.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: חגי ישראל ומועדיו
טקסט בוויקיטקסט: מועדים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חגי ישראל

• הלכות יום טוב בקיצור שולחן ערוך
• אתר חג שמח
• חגי ישראל בפורטל כיפה
• רשימת הטקסים הממלכתיים של מדינת ישראל
• חגים וצומות - יהדות, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ח
2. ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ב
3. ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ו
4. ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק א'
5. ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ט'
6. בעיקר ספר שמות, פרק ל"א, פסוקים י"ב–י"ז, וכן עשרת הדיברות
7. ד"ר חגי משגב, איך נראתה יהדות בתקופת השופטים, באתר המכללה האקדמית הרצוג, דקות 51:14-43:27
8. משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח'
9. ספר שמואל א', פרק כ', פסוק כ"ט
10. ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ו; ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק י"ח; ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ו'; ספר דברי הימים ב', פרק ל', פסוק י"ג ופסוק כ"א; ספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק י"ז
11. בהשראת הציווי לשמור על חודש האביב, החודש בו יצאו בני ישראל ממצרים: ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ו; ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק י"ח; || ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק א'
12. ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י' ופסוק ט"ז; ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק י"ג
13. ספר במדבר, פרק כ"ח, פסוק כ"ו
14. ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ז
15. ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק כ"ד
16. ספר במדבר, פרק כ"ט, פסוק א'
17. ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים כ"ז–כ"ח; ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ט'
18. ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ל"א; ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ב
19. ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ד; ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ט"ז; ספר דברים, פרק ל"א, פסוק י'; ספר זכריה, פרק י"ד, פסוקים ט"ז–י"ט; ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק י"ג; ספר עזרא, פרק ג', פסוק ד'
20. ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ב
21. ראה בערך מעשר בהמה את מחלוקת התנאים בעניין
22. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א - כג, בעיקר מפורסמת סוגיית "מאי חנוכה" המובאת במסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
23. רשימת הטקסים הממלכתיים של מדינת ישראל, באתר הכנסת.
24. הסקר החברתי של הלמ"ס, 2009
25. גילי סופר, מקצות הארץ באנו: טקסי ביכורים ברוח חקלאית, באתר ynet, 24 במאי 2004
26. דוגמה להגדה של פסח חילונית שעוצבה על ידי קהילת שכונת שפירא בת"א בפסח תשס"ו
27. יפה אליאך, שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות-הריכוז, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
28. מזכרונותיו של הרב סיני אדלר על חנוכה באושוויץ - בירקנאו, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
29. מעדותה של שרה שטרן קטן על החיים הדתיים בגטו לודז', באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
30. נכס לתרבות הישראלית, אורי הייטנר, עיתון שווים 2007, מובא באתר "חגים"(הקישור אינו פעיל, 3.7.2019)
31. יום העצמאות - חוקים באתר הכנסת

יהדות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.