Loading AI tools
מנהג ביום האחרון של חג הסוכות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיבוט ערבה הוא מנהג המתקיים בהושענא רבא, היום האחרון של חג הסוכות, כזכר למצוות ערבה במקדש. נהוג לאגוד את ענפי הערבה ובסיום התפילה של הושענא רבא לחבוט את הערבות ברצפה. מאחר שנטילת ערבה היא מנהג שהנהיגו הנביאים[1], ולא תקנה דרבנן, לא נתקנה לה ברכת המצווה.
 | |
| תלמוד בבלי | מסכת סוכה, דף מ"ד |
|---|---|
| משנה תורה | ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז', הלכה כ"ב |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן תרס"ד |
  | |
ערך מורחב – מצוות ערבה במקדשעל פי המשנה במסכת סוכה, נטילת לולב בחג הסוכות הייתה נהוגה הן בבית מקדש והן מחוצה לו, אולם נטילת ערבה הייתה נהוגה במקדש בלבד. במשנה, מסכת סוכה, פרק ד', משנה ה' היא נקראת מצוות ערבה.
בבית המקדש היו זוקפים עץ ערבה גדול בכל אחת מארבע קרנות המזבח החיצון ותוקעים ומריעים, כפי שכותב הרמב"ם:
כיצד הייתה מצותה?
בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה, וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח.
ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה, תוקעין ומריעין ותוקעין...
וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה, אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה.
כיצד עושה?
לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש;
בלא ברכה – שדבר זה מנהג נביאים הוא.— הלכות סוכה ולולב, פ"ז, הלכות כ'-כ"א
טעם נטילת הערבה ביום זה הוא משום שערבה גדלה על המים, וביום זה נידונים על המים לכן לוקחים ערבות ומתפללים על המים[2].
בטעם החבטה כתבו הגאונים: ערבה שאינה עושה פרי ונובלת מהר מסמלת את מידת הדין ומיום זה יתבטלו הדינין וייסתם פי המקטרג ויינתן בעפר.[3].
האר"י הוסיף שהיות ויש חמישה מידות דין בעולם, לכן יש לקחת חמשה ערבות ולהכות חמישה פעמים[4].
או שהערבה דומה לשפתים והיא באה לכפר על חטאי השפתיים, והחבטה בקרקע רומזת להכנעת גאוותו של החוטא כנאמר בפסוק: "יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה"[5] שישתחווה עד הקרקע שהעפר יגיע לפיו.[6]
על פי הלבוש, טעם מנהג חבטת הערבה הוא שעשוע ושמחה, כדרך שעשו בשמחת בית השואבה כדי לקיים ”ושמחתם לפני ה'” ולהודות על טובת הגשמים[7].
בזמן חז"ל נהג מנהג שעשוע נוסף של חטיפת לולבים ואתרוגים[8]. המהרי"ל מתאר שנהגו לכבות את נרות בית הכנסת עם הערבות בשעת החבטה לשם שמחה[9].
מבחינת ההלכה, די בענף אחד עם עלה אחד לטובת חיבוט הערבה, אולם בשל הרצון להדר במצווה היו שכתבו שיש לקחת לפחות שלושה ענפים. בהשפעת דברי האר"י, המנהג הנפוץ כיום הוא לחבוט חמישה ענפים חמש פעמים[10]. את הערבות אוגדים בקשר[11].
לדעת רש"י אין שיעור לאורך הערבה[12]. לדעת הר"ן שיעורה שלושה טפחים, כאורך הערבה שבלולב, וכן נפסק להלכה[13]. נהגו לקחת ענפים ארוכים ויפים משום חיבוב מצווה[14].
נהוג ששמש בית הכנסת מביא ערבות למכירה, כשם שבבית המקדש סיפקו שלוחי בית דין ערבות לציבור[15].
מנהג הנטילה מתקיים בהגבהה, ובנוסף בחבטת הערבה[16]. לפירוש רש"י חבטה היא נענוע, ולפירוש הגאונים והרמב"ם חבטה בקרקע[17]. שני הפירושים הובאו להלכה[18].
מבצעים את חיבוט הערבה בסיום התפילה של הושענא רבא. מאחר שנטילת ערבה היא מנהג נביאים, לא נתקנה לה ברכה, מפני שלא ניתן לומר עליה "וציוונו"[20]. במהלך החיבוט יש הנוהגים לומר את המשפט הארמי "חביט חביט ולא בריך", שמוזכר בגמרא, המשמש כתזכורת לכך שיש לחבוט ללא ברכה.
עם זאת, ישנם נוסחים של בקשות ותפילות הנאמרות לפני ואחרי חיבוט הערבה. חלק מהספרדים ועדות המזרח נוהגים אחר כך לפתוח את דלתות ההיכל, לומר נשמת כל חי עד "מעולם ועד עולם אתה אל" (ללא הברכה שבסוף), ומסיימים על ידי אמירה בה מכוונים לזכות ולהיות במעמד זה גם שנה הבאה.
את הענפים שנותרים לאחר החיבוט נהגו לשמור כסגולה ולהשתמש בהם לתשמיש מצווה, כגון חומר בעירה לאפיית המצות בפסח, בדומה לנעשה עם שאר המינים (אתרוג למרקחת או סגולה ללידה קלה; לולב לביעור חמץ או סגולה נגד גנבים והדס להריח בהבדלה במוצאי שבת).
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
