Loading AI tools
מנהג יהודי המתקיים בחג הסוכות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמחת בית השוֹאֵבָה (נוסח אחר: שמחת בית השאובה[1]) היא מנהג יהודי עתיק שהתקיים בימי חג הסוכות לקראת שאיבת המים למצוות ניסוך המים בבית המקדש. במשך כל השנה היו מנסכים יין על המזבח עם הקרבת הקורבנות, ובשבעת ימי חג הסוכות בלבד היו מנסכים מים בנוסף. בימי חול המועד נלוו לניסוך המים שורה של טקסים שמחים במיוחד שנקראו "שמחת בית השואבה", וכללו מוזיקה וריקודים. הם נמשכו כל הלילה והסתיימו בשאיבת המים ממעיין הגיחון וניסוכם על המזבח עם בוקר.
במסכת סוכה מתוארים ניסיונות של הצדוקים לשלול את מצוות ניסוך המים, אליה התנגדו כיוון שאינה נזכרת כפשוטה בתורה שבכתב אלא אך ורק במסורת הפרושית לתורה שבעל פה. בשל מחלוקת זו, קבעו חז"ל כי המצווה תעשה בפומביות ובחגיגיות רבה, כדי לשלול את דעתם של הצדוקים.[2]
מקור מצוות ניסוך המים בהלכה למשה מסיני, אם כי יש לה רמז במקרא.[3] הטעם שנתנו חז"ל לניסוך המים בסוכות הוא קיומו של החג בתחילת עונת הגשמים, בזמן שבו נידונים כל הגשמים של השנה החדשה.
שמחת בית השואבה הייתה נחגגת בלילות ברוב עם ונאמר עליה כי ”מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה – לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו”[4]. השמחה מתוארת לכל שלביה במשנה, מסכת סוכה, פרק ה', עם המרכיבים הבאים.
לפידים מקובעים על עמודים גבוהים הודלקו על ידי פרחי כהונה ואורם האיר כל חצר בירושלים:
בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג,
יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל.
וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם,
וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן,
וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד,
וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג,
שֶׁהֵן מַטִּילִין לְכָל סֵפֶל וָסֵפֶל.
מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן,
מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין,
וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה.
חכמים היו רוקדים ושרים בפני ההמון עם אבוקות אש: ”חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן, וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת.”[5] במעשי הפעלולים והאקרובטיקה התפרסם במיוחד רבן שמעון בן גמליאל הזקן.
הלוויים היו מנגנים בעמדם על חמש עשרה מדרגות המקבילות לחמישה עשר שירי המעלות שבספר תהלים:
וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר,
עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים,
שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה.
וְעָמְדוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים בַּשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן.
_-_The_Rabbi_of_Kalib.jpg)
עם הזריחה, בשעת קריאת הגבר, היו צועדים בטקסיות מזרחה, לכיוון השמש העולה, ואז מפנים גבם לשמש ומצהירים על האמונה בה':
קָרָא הַגֶּבֶר – תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ.
הִגִּיעוּ לְמַעְלָה עֲשִׂירִית – תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ.
הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה – תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ.
הָיוּ תוֹקְעִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִזְרָח.
הִגִּיעוּ לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח – הָפְכוּ פְנֵיהֶן לַמַּעֲרָב, וְאָמְרוּ:
'אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה – אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ; וְאָנוּ – לְיָהּ עֵינֵינוּ'.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָיוּ שׁוֹנִין וְאוֹמְרִין: 'אָנוּ לְיָהּ, וּלְיָהּ עֵינֵינוּ'.
לפי המשנה המיקום המרכזי של חגיגות שמחת בית השואבה נקבע בעזרת הנשים. האזור קרוי בשם זה שכן בו הייתה מותרת כניסה ושהייה של נשים, לעומת עזרת ישראל הפנימית, שבעיקרה מיועדת רק לגברים ה"טהורים" (להבדיל מגבר טמא שהכניסה לעזרה אסורה עליו). בשמחת בית השואבה נהגו להפריד בין הגברים לבין הנשים ב"עזרת הנשים".
בתוספתא מסופר כי ההפרדה בוצעה בשני שלבים:
בימינו, נהוג לציין את זכר "שמחת בית השואבה" בלילות חול המועד סוכות, בריקודים המלווים בכלי זמר ונגינה. כן יש הנוהגים להרבות בשירות ותשבחות בלילות חול המועד ולומר את חמישה עשר פרקי שיר המעלות שבספר תהלים (פרקים ק"כ-קל"ד).
בקהילות וישיבות חרדיות רבות נערכים במשך ימי חול המועד סוכות אירועי "שמחת בית השואבה", בליווי תזמורות וריקודים.[6] ידועים במיוחד הם אירועי שמחת בית השואבה במשך לילי הסוכות, הנערכים כבר עשרות שנים בשכונת מאה שערים ובעיקר בחסידויות קרלין, תולדות אהרן, ותולדות אברהם יצחק לשם נוהרים עשרות אלפים מכל החוגים והעדות, ובמערת המכפלה.
בחסידות חב"ד נהוג לקיים אירועי "שמחת בית השואבה" בכל מקום, מתוך הדגשה לקיים אותם מחוץ לבית הכנסת, ברחובה של עיר. זאת בעקבות קריאת הרבי מלובביץ להוציא את השמחה מתוך בית הכנסת כדי שתפרוץ גם אל הרחוב. בשכונת קראון הייטס, השכונה המרכזית של חסידות חב"ד בברוקלין, נערכים מדי ערב ריקודים עד השעה 6 בבוקר ונחשבת לשמחת בית השואבה הגדולה בעולם.
בשמחת בית השואבה מקיים מכון המקדש תרגול ניסוך המים על המזבח.[7]
יש הקוראים לסוכות "חג המים" כי בו מנסכים מים על גבי המזבח (נוסף על נסכי היין, כבשאר השנה). כמו כן לפי המסורת, בחג הסוכות נקבע גורל השנה מבחינת הגשמים: "ובחג הסוכות נידונים על המים".[8]
בקיבוצים רבים חוגגים בטקס מקורי שכולל מוזיקה, שירה וריקודים. הטקס מבטא את ציפייתם של חברי הקיבוץ לשנה ברוכת גשמים עבור שדותיהם.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
