Remove ads
שמחת בית השוֹאֵבָה (נוסח אחר: שמחת בית השאובה[1]) היא מנהג יהודי עתיק שהתקיים בימי חג הסוכות לקראת שאיבת המים למצוות ניסוך המים בבית המקדש. במשך כל השנה היו מנסכים יין על המזבח עם הקרבת הקורבנות, ובשבעת ימי חג הסוכות בלבד היו מנסכים מים בנוסף. בימי חול המועד נלוו לניסוך המים שורה של טקסים שמחים במיוחד שנקראו "שמחת בית השואבה", וכללו מוזיקה וריקודים. הם נמשכו כל הלילה והסתיימו בשאיבת המים ממעיין הגיחון וניסוכם על המזבח עם בוקר.
במסכת סוכה מתוארים ניסיונות של הצדוקים לשלול את מצוות ניסוך המים, אליה התנגדו כיוון שאינה נזכרת כפשוטה בתורה שבכתב אלא אך ורק במסורת הפרושית לתורה שבעל פה. בשל מחלוקת זו, קבעו חז"ל כי המצווה תעשה בפומביות ובחגיגיות רבה, כדי לשלול את דעתם של הצדוקים.[2]
מקור מצוות ניסוך המים בהלכה למשה מסיני, אם כי יש לה רמז במקרא.[3] הטעם שנתנו חז"ל לניסוך המים בסוכות הוא קיומו של החג בתחילת עונת הגשמים, בזמן שבו נידונים כל הגשמים של השנה החדשה.
שמחת בית השואבה הייתה נחגגת בלילות ברוב עם ונאמר עליה כי ”מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה – לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו”[4]. השמחה מתוארת לכל שלביה במשנה, מסכת סוכה, פרק ה', עם המרכיבים הבאים.
מנורות זהב
לפידים מקובעים על עמודים גבוהים הודלקו על ידי פרחי כהונה ואורם האיר כל חצר בירושלים:
בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג,
יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל.
וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם,
וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן,
וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד,
וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג,
שֶׁהֵן מַטִּילִין לְכָל סֵפֶל וָסֵפֶל.
מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן,
מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין,
וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה.
ריקודים ופעלולים
חכמים היו רוקדים ושרים בפני ההמון עם אבוקות אש: ”חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן, וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת.”[5] במעשי הפעלולים והאקרובטיקה התפרסם במיוחד רבן שמעון בן גמליאל הזקן.
שירה ונגינה
הלוויים היו מנגנים בעמדם על חמש עשרה מדרגות המקבילות לחמישה עשר שירי המעלות שבספר תהלים:
וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר,
עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים,
שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה.
וְעָמְדוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים בַּשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן.
יציאה מזרחה בתרועות
_-_The_Rabbi_of_Kalib.jpg)
עם הזריחה, בשעת קריאת הגבר, היו צועדים בטקסיות מזרחה, לכיוון השמש העולה, ואז מפנים גבם לשמש ומצהירים על האמונה בה':
קָרָא הַגֶּבֶר – תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ.
הִגִּיעוּ לְמַעְלָה עֲשִׂירִית – תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ.
הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה – תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ.
הָיוּ תוֹקְעִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִזְרָח.
הִגִּיעוּ לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח – הָפְכוּ פְנֵיהֶן לַמַּעֲרָב, וְאָמְרוּ:
'אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה – אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ; וְאָנוּ – לְיָהּ עֵינֵינוּ'.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָיוּ שׁוֹנִין וְאוֹמְרִין: 'אָנוּ לְיָהּ, וּלְיָהּ עֵינֵינוּ'.
Remove ads
לפי המשנה המיקום המרכזי של חגיגות שמחת בית השואבה נקבע בעזרת הנשים. האזור קרוי בשם זה שכן בו הייתה מותרת כניסה ושהייה של נשים, לעומת עזרת ישראל הפנימית, שבעיקרה מיועדת רק לגברים ה"טהורים" (להבדיל מגבר טמא שהכניסה לעזרה אסורה עליו). בשמחת בית השואבה נהגו להפריד בין הגברים לבין הנשים ב"עזרת הנשים".
בתוספתא מסופר כי ההפרדה בוצעה בשני שלבים:
- "בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים רואין מבפנים ונשים מבחוץ." דבר שגרם לעירוב כלשהו בין הנשים והגברים, בזמן הכניסה והיציאה.
- "כיוון שראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלוש גזוזטראות בעזרה כנגד שלוש רוחות, שמשם נשים רואות בשמחת בית השואבה, וכשהיו רואין שמחת בית השואבה לא היו מעורבין". הנשים היו עומדות על מרפסות מיוחדות שנבנו עבורן, כדי שלא יתערבו עם הגברים וצופות בשמחה.
Remove ads
בימינו, נהוג לציין את זכר "שמחת בית השואבה" בלילות חול המועד סוכות, בריקודים המלווים בכלי זמר ונגינה. כן יש הנוהגים להרבות בשירות ותשבחות בלילות חול המועד ולומר את חמישה עשר פרקי שיר המעלות שבספר תהלים (פרקים ק"כ-קל"ד).
בקהילות וישיבות חרדיות רבות נערכים במשך ימי חול המועד סוכות אירועי "שמחת בית השואבה", בליווי תזמורות וריקודים.[6] ידועים במיוחד הם אירועי שמחת בית השואבה במשך לילי הסוכות, הנערכים כבר עשרות שנים בשכונת מאה שערים ובעיקר בחסידויות קרלין, תולדות אהרן, ותולדות אברהם יצחק לשם נוהרים עשרות אלפים מכל החוגים והעדות, ובמערת המכפלה.
בחסידות חב"ד נהוג לקיים אירועי "שמחת בית השואבה" בכל מקום, מתוך הדגשה לקיים אותם מחוץ לבית הכנסת, ברחובה של עיר. זאת בעקבות קריאת הרבי מלובביץ להוציא את השמחה מתוך בית הכנסת כדי שתפרוץ גם אל הרחוב. בשכונת קראון הייטס, השכונה המרכזית של חסידות חב"ד בברוקלין, נערכים מדי ערב ריקודים עד השעה 6 בבוקר ונחשבת לשמחת בית השואבה הגדולה בעולם.
בשמחת בית השואבה מקיים מכון המקדש תרגול ניסוך המים על המזבח.[7]
יש הקוראים לסוכות "חג המים" כי בו מנסכים מים על גבי המזבח (נוסף על נסכי היין, כבשאר השנה). כמו כן לפי המסורת, בחג הסוכות נקבע גורל השנה מבחינת הגשמים: "ובחג הסוכות נידונים על המים".[8]
בקיבוצים רבים חוגגים בטקס מקורי שכולל מוזיקה, שירה וריקודים. הטקס מבטא את ציפייתם של חברי הקיבוץ לשנה ברוכת גשמים עבור שדותיהם.
Remove ads
- תבורי, יוסף, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים: מאגנס, תשנ"ה, עמ' 194 ואילך – סיכום מקיף.
- מנחם בן ישר, על שמחת בית השואבה, אוניברסיטת בר-אילן, דף שבועי 723, סוכות ושמחת תורה, תשס"ח
- כפי שהיה נהוג בבית-המקדש, כשאבוקות בידיו: האדמו"ר מלעלוב מלהיב את חסידיו באתר YouTube
- הרב אליעזר מלמד סוכות, הלכות שמחת בית השואבה, א, י. בספרו פניני הלכה
- מידע על שמחת בית השואבה בקטלוג הספרייה הלאומית
- מאמרים בנושא שמחת בית השואבה, באתר ספריית אסיף
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads