Loading AI tools
הספרים החיצוניים הם ספרים שנכתבו בחלקם הגדול על ידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני, ולא נתקבלו ככתבי יד מקודשים בעת חתימת התנ"ך (אנ').
תרגומיהם של חלק מספרים אלו נחשבים מקודשים אצל חלק מהנוצרים ונכללים בברית הישנה.
רוב הספרים החיצוניים נכתבו במקור בעברית. חלקם נכתבו במקור בארמית או ביוונית, וזאת במיוחד במצרים שהייתה בה קהילה יהודית גדולה ביותר בעיר אלכסנדריה.
מאחר שחז"ל, שלא הכניסו את הספרים החיצוניים לתנ"ך, ראו את הספרים החיצוניים באור שלילי, אבדו בדרך כלל ספרי המקור העבריים. מרבית הספרים נשמרו רק בתרגומים, לפעמים בכמה נוסחים באותה שפה, וחלקם מכילים תרגומים משובשים למדי. קטעים מן הספרים החיצוניים נתגלו בתקופות מאוחרות במגילות מדבר יהודה ובגניזת קהיר.
במאות הראשונות לחורבן עוד ניתן לספרים החיצוניים מקום בחיי הדת היהודיים, אך עם ניכוסם ועליית חשיבותם למאמינים הנוצרים פסק כמעט לחלוטין השימוש בהם. אך השפעתם לא נעלמה – רעיונות וסיפורים לא מעטים שמצויים בספרות החיצונית נכנסו לתוך הספרות המדרשית, ומשם הגיעו ללב ליבה של היהדות הרבנית.
חלק לא מבוטל מהספרים מספרים ומרחיבים על סיפורי המקרא (כגון עליית משה, אדם וחוה, צוואת אברהם ועוד). חלק נכבד אחר מהווה המשך לספרות החכמה והמחשבה היוונית, ומושפע רבות מהתרבות ההלניסטית. ישנם גם ספרי היסטוריה, שהבולטים שבהם הם ארבעת ספרי המקבים, המספרים את סיפורם של החשמונאים והמרד בשליטים הסלאוקים.
אצל הנוצרים מקובלת חלוקה של הספרים החיצוניים לספרים אפוקריפיים וספרים פסאודואפיגרפיים.
פירוש המילה אפוקריפיים הוא גנוז או חבוי, (ביוונית απόκρυφα – גנוז, חבוי) והוראתה המקורית: ספר שאינו נמנה עם המסורת הספרותית הגלויה והמקובלת (למרות היותו ספר עתיק). הספרים האפוקריפיים נכנסו בחלק מן הכנסיות הנוצריות לתוך הביבליה בניגוד לספרים הפסאודואפיגרפיים. המונח פסידואפיגרפון משמעו חיבור המיוחס למחברו (מחבר קדמון) שלא כדין.
הספרים הפסאודואפיגרפיים, הם ספרים שיוחסו למחבריהם, לרוב אנשי המקרא, שלא כדין, ולכן גם נקראו על שמם. לדוגמה "צוואת אברהם", "צוואות השבטים", ועוד.
כך לדוגמה, הספר חכמת שלמה משויך אצל הנוצרים לאפוקריפה ואילו מזמורי שלמה נחשב לספר פסאודואפיגרפי, אף על פי שלחוקרים ברור כי לא זה אף לא זה נכתבו בתקופתו של שלמה המלך או על ידו.
החוקר אברהם כהנא שתרם תרומה מכרעת לחקר הספרים החיצוניים ואף תרגם את רובם לעברית, מציע את החלוקה הבאה לספרים החיצוניים:
במקורות חז"ל אין התייחסות לספרים ספציפיים בספרות החיצונית, למעט ספר בן סירא הנזכר בתלמוד. חז"ל מזהירים שלא לקרוא בספרים חיצוניים כשהם משתמשים באסמכתא מהתנ"ך "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי, הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר:" (מגילת קהלת, פרק י"ב, פסוק י"ב)
- ההתייחסות הראשונה היא במשנה, מסכת סנהדרין, פרק י', משנה א': "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס. רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים". על משנה זו נאמר בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק', עמוד ב': "רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים וכו'. תנא: בספרי מינים. רב יוסף אמר: בספר בן סירא נמי אסור למיקרי." יש כאן צמצום של האיסור של רבי עקיבא – האיסור הוא רק על ספרי המינים כלומר ספרי הנוצרים. רב יוסף מוסיף התייחסות ספציפית לספר בן סירא ואוסר על הקריאה בו בנוסף לספרי הנוצרים.
- מעניינת הגרסה המקבילה בתלמוד הירושלמי (מסכת סנהדרין דף נ' ע"א): "רבי עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים כגון סיפרי בן סירא וסיפרי בן לענא אבל סיפרי המירס וכל ספרים שנכתבו מכאן והילך הקורא בהן כקורא באיגרת". התוספת כאן מלמדת שספרי חכמה יוונית כגון ספרי הומרוס, ושאר ספרים שנכתבו לאחר תקופת בית שני אינם נחשבים כ'ספרים חיצוניים' ולכן אין בעיה לקרוא בהן.
- במדרשים אנו מוצאים את המימרה: "כל המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים מהומה הוא מכניס לביתו, כגון ספר בן-סירא" (קהלת רבה יב, יב-יג).
גם בתקופה מאוחרת יותר, ניתן עדיין למצוא בספרות היהודית התייחסויות לספרים החיצוניים, ובמיוחד לספר בן סירא, לספר היובלים ולצוואות השבטים. יש מהחכמים שהתייחסו לספרים החיצוניים בשלילה, ויש מהם בחיוב.
בפירוש רש"י למסכת סנהדרין מוזכר היבט שלילי לגביהם ונטען שבספרים אלו יש דברי הבאי, והם גורמים לביטול תורה.
הרשב"ם התייחס בשלילה לספרים החיצוניים, וכתב "אין לחוש לספרים חיצונים", אך מאידך גיסא, הביע הרמב"ן דווקא יחס חיובי אליהם, ובהקדמתו לפירוש התורה הוא מביא קטעים מספר חכמת שלמה, שהיה מצוי אצלו ככל הנראה בתרגומו הסורי; גם מעשה שושנה, מהתוספות לספר דניאל, היה מוכר לרמב"ן במקורו הסורי.
ידוע כי עוד במאה התשיעית השתמרו לפחות קטעים מספר היובלים בידי אסף הרופא, וייתכן שגם בידי תלמידי רב סעדיה גאון.
בדורות הבאים אבדו המקורות העבריים של הספרים החיצוניים, וחכמי ישראל היו משתמשים בתרגומים ולא במקור. כך לדוגמה יש המפרשים בדברי מחבר ספר הזוהר (זוהר חדש יתרו ל"ז, ב') כי הוא מביע את צערו על כך שלא נשארו ספר חנוך וספר אדם הראשון במקורם העברי.
בספרים כגון ספר יוסיפון, ספר ירחמאל וספר יוחסין השלם, נעשה שימוש בסיפורים מתוך הספרים החיצוניים. מתוך ספר אסף הרופא אנו למדים שמחבר הספר הכיר את ספר היובלים.
עדנה הייתה לספרים החיצוניים בתקופת ההשכלה. נפתלי הרץ וייזל ויהודה ליב בן זאב תרגמו חלק מן הספרים החיצוניים לעברית.
על פי מסורת חז"ל, ספרים שנכתבו ברוח הקודש נכנסו לחלק הכתובים של התנ"ך, לעומת הספרים החיצוניים שלא הוכנסו אף על פי שנכתבו (בחלקם) באותה תקופת זמן ואף מצוטטים כאמירות חכמה אנושיות (אך לא אלוהיות).
אין הסכמה בין החוקרים בנוגע לנסיבות שבעטיין ספרים אלו אינם כלולים בקאנון העברי. בעבר היה מקובל לטעון שספרים אלו נדחו מסיבה תאולוגית, אך עם הצטברות העובדות בעת האחרונה, דעה זו נראית פחות ופחות סבירה, מכמה סיבות:
- חז"ל טוענים כנגד הספרים החיצוניים, אך מצד שני אנו מוצאים בכמה מקומות בתלמוד ציטטות חופשיות מתוך ספר בן סירא[1]. ציטטות אלו מובאות באותו ניסוח המשמש לציטוט מספרי המקרא: "דכתיב" (ככתוב). השימוש בנוסחה זו לציטוט מספר בן סירא מעיד לא רק על כך שכולם אמורים לזהות את המקור (כיוון שזה לא מפורש בטקסט התלמודי), אלא גם על כך שאין להתנצל על העובדה שקוראים בספר בן סירא.
- הרמזים היחידים בידינו לכך שאכן נערך דיון כלשהו על הכנסת ספרים או הוצאת ספרים מהקאנון העברי נוגעים אך ורק לספרים שבסופו של דבר הוכנסו: אסתר, יחזקאל, שיר השירים וקהלת. עובדה זו מעידה שהדיון היה תאורטי בלבד, והתייחס רק לאופיים של ספרים שממילא כבר התקדשו, ולמידה של זהירות הנדרשת לקורא בהם.
- קשה גם לטעון שהספרים שלא התקדשו שייכים כולם לזרם המנוגד לפרושים, כיוון שיש כמה דוגמאות סותרות (למשל: ספר בן סירא, ספר טוביה וספר יהודית).
משלל העדויות שבידינו עולה כי אי-הקדשת ספרים אלו איננה תוצאה של תאולוגיה, אלא של נסיבות היסטוריות. נסיבות אלו קשורות בוודאי לתקופה שבה נכתבו הספרים, שכן רוב הספרים החיצוניים נכתבו בתקופה מאוחרת יותר לספרי המקרא. עם זאת, סיבה זו אינה יכולה להיות יחידה ומכרעת, כיוון שלדעת חוקרי המקרא, ספר דניאל הקאנוני מאוחר בכמאה שנה לספר חנוך א' בעיבודו הסופי.
תרגומם של הספרים החיצוניים לעברית תרם תרומה חשובה לחוקרים ולמעיינים במורשת תרבותית זו. הכנתו של קובץ כולל של הספרים החיצוניים בעברית, בידי אברהם כהנא ועוזריו בשנת ה'תרצ"ב (1932), קידמה רבות את המחקר בנושא. בספרו הוא מציע, כאמור לחלק את הספרים לפי קשריהם לספרי התנ"ך, והרשימה המובאת להלן מתבססת על חלוקה זו:
ספרים חיצוניים לתורה
- ספר אדם וחוה – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית, לטינית ועברית (תרגום של אברהם כהנא).
- ספר היובלים (היובלות) – רובו של המקור העברי אבד. נשמר בשלמותו רק בתרגום לגעז (אתיופית קלאסית). במגילות מדבר יהודה התגלו קטעים בעברית.
- ספר חנוך א' – או ספר חנוך החבשי(האתיופי) רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר רק בתרגום לשפת געז. נמצאו חלקים בארמית במגילות מדבר יהודה.
- ספר חנוך ב' או ספר רזי חנוך (הסלאבי) – המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לסלאבית כנסייתית עתיקה.
- ספר חנוך ג'
- צוואות השבטים (צוואות בני יעקב). רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית. נמצאו חלקים בעברית ובארמית במגילות מדבר יהודה ובגניזת קהיר (לטקסט).
- צוואת אברהם – חובר כנראה על ידי יהודי פרושי או איסיי. (הספר "צוואת אברהם" לא נזכר בספרו של כהנא אולם צריך להיות משויך לסיווג זה)
- חזון אחרית הימים של אברהם עוסק בחייו ובחזון אחרית הימים שחזה אברהם. המקור העברי או הארמי אבד. נשמרו כמה חלקים בתרגום לסלאבית כנסייתית עתיקה. (הספר לא נזכר בספרו של כהנא אולם צריך להיות משויך לסיווג זה)
- עליית משה – המקור העברי או הארמי אבד. נשמרו כמה חלקים בתרגום ללטינית ולגעז.
- יוסף ואסנת – חיבור שנכתב במקורו ביוונית, כנראה על ידי יהודי הלניסטי שהתגורר במצרים. גרסה עברית פורסמה על ידי גבי צורן בכתב העת "דפים למחקר בספרות", תשמ"ה.
ספרים חיצוניים לנביאים
- דברי גד החוזה – נמצא בקהילת קוצ'ין. (בספרו מגילות קוצ'ין, טען משה הלל (חוקר עצמאי) כי מדובר בזיוף שנכתב בסביבות שנת 1756 בידי המומר היהודי עמנואל יעקב ואן דורט לאחר שחזר ליהדותו.[2] פרופסור מאיר בר-אילן סבור שאכן מדובר בספר עתיק.[3])
- ספר חכמת שלמה – חיבור פילוסופי יהודי-הלניסטי. ייתכן שחלקים מספר זה מקורם בעברית. נשמר בתרגום ליוונית.
- מזמורי שלמה – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- איגרת ירמיהו – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- עליית ישעיהו – המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לגעז.
- ספר ברוך – הספר במלואו נשמר בלשון היוונית. חלקים מספר זה נכתבו בעברית והם אבדו, אך נשמרו בתרגום ליוונית. חלקים אחרים חוברו ביוונית.
- חזון ברוך א' או חזון ברוך הסורי – חובר כנראה בעברית. המקור והתרגום ליוונית אבד. נשמר בתרגום היוונית לארמית סורית.
- חזון ברוך ב' – או חזון ברוך היווני חובר ביוונית.
ספרים חיצוניים לכתובים
- דברי איוב – המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לקופטית.
- חזון עזרא – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ללטינית.
- עזרא החיצוני – המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- תהילים קנ"א ותהילים קנ"ב–קנ"ה – מזמורים שאינם כלולים בספר תהילים – תהילים קנ"א נמצא בנוסח עברי של תהלים ממערה 11 בקומראן. נוסח זה שונה מן התרגום היווני אותו מביא כהנא בספרו. תהילים קנ"ב–קנ"ה נשתמרו בתרגום הסורי. מזמורים אלו לא נכללו בספרו של כהנא, ככל הנראה מפני שהחשיב אותם לחיבורים נוצריים שלא חוברו בעברית ולא שייכים לקאנון העברי האבוד. קטעים מתהילים קנ"ד וקנ"ה בעברית התגלו במערה 4 ובמגילת התהילים הגדולה ממערה 11 בקומראן. מספר מזמורים נוספים שלא היו ידועים ממקורות אחרים נמצאו גם כן במגילות קומראן.
- תוספות למגילת אסתר – חלום מרדכי, העתק מפקודת אחשוורוש להשמדת היהודים, תפילת מרדכי ואסתר, פרטים על בוא אסתר לפני אחשוורוש לבקש ביטול הגזירה, העתק מפקודת אחשוורוש לטובת היהודים, פתרון חלומו של מרדכי – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- תוספות לספר דניאל – תפילה והלל של שלושת חברי דניאל שהושלכו לכבשן האש, מעשה שושנה, בל והתנין. המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- תפילת מנשה – המקור כנראה יווני. מתייחס לתפילת מנשה מלך יהודה המופיעה בדברי הימים.
שאר ספרים חיצוניים
- ספר בן סירא – דבריו של שמעון (ויש אומרים ישוע) בן סירא. חלקים מהמקור העברי אבדו. נשמר בתרגום ליוונית. נמצאו חלקים בעברית במגילות מדבר יהודה ובגניזת קהיר.
- ספר יהודית – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- ספר טוביה – רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית. במגילות מדבר יהודה התגלו קטעים בעברית ובארמית. מקובל לחשוב שהגרסה העברית היא תרגום של המקור הארמי, שנעשתה מצרכים תאולוגיים.
- ספר מקבים א' (חשמונאים) – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- ספר מקבים ב' – חובר ביוונית.
- ספר מקבים ג' – חלקים ממנו אבדו. חובר ביוונית.
- ספר מקבים ד' – חובר ביוונית.
- איגרת אריסטיאס – חובר ביוונית.
- חזיונות הסיבילות – חוברו ביוונית.
- קדמוניות המקרא – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ללטינית.
בנוסף למקורות אלו, ניתן לציין חיבורים שנמצאו אך ורק במגילות מדבר יהודה. בשל הדמיון הסוגתי, ניתן לשער שחיבורים אלו היו מתוייגים כ"ספרים חיצוניים" גם כן אילו נשתמרו בכנסיות בתרגומים. בין חיבורים אלה:
- המגילה החיצונית לבראשית
- צוואת קהת
- חזון עמרם
- נאום יהושע
- מזמור לציון
- חיבורי דוד המזכיר את לוח השנה במגילות קומראן
בקנון של תרגום השבעים, כלולים הספרים הבאים: יהודית, טוביה, ברוך, מעשה שושנה, בל והתנין, איגרת ירמיהו, חכמת שלמה ומקבים א' וב'. כמו כן, כלולות תוספות נרחבות לאסתר, לדניאל ותהילים קנ"א.
בזמנים שונים נעשו תרגומים של הספרים החיצוניים בחזרה לעברית. כך לדוגמה נמצא תרגום לעברית של ספר החשמונאים[דרושה הבהרה] שמקורו לפני המאה ה-11, תרגומים לספר טוביה, לספר יהודית ואחרים. רבי עזריה מן האדומים תרגם לעצמו חלק מן הספרים החיצוניים והשתמש בהם בספריו.
- הספר "בן סירא" תורגם לראשונה בחזרה לעברית מתוך הנוסח הסורי שהשתמר, כפי שמעיד המתרגם: "נעתק ללשון עברי ואשכנזי ומתורגם ארמית עם באור העניין ופתרון מלות הארמית והערות מוסר", על ידי יהודה ליב בן-זאב בברסלאו בשנת 1798. בשנת 1953 יצא לאור בהוצאת מוסד ביאליק ספרו של משה צבי סגל "בן סירא השלם".[4] הספר כולל מבוא מקיף בו משה צבי סגל סוקר את בן-סירא וזמנו, את מבנה הספר וצורתו הפיוטית, את תורתו של בן-סירא, את תולדות הספר, שרידיו העבריים ונוסחיו השונים.
- התרגום הראשון לעברית של התוספות למגילת אסתר נעשה על פי נוסח הוולגטה הלטיני על ידי רבי יעקב בן מכיר אבן תיבון בן המאה ה-13. בשנת 1819 פורסם בברסלאו תרגומו של הרב שלמה פלסנר, עם מבוא היסטורי ספרותי. תרגום נוסף נערך על ידי זעקיל יצחק פרנקל בשנת 1830 ונכלל במהדורתו "כתובים אחרונים". תרגום המתבסס על נוסח המקור היווני, נערך על ידי אברהם כהנא ונכלל במהדורתו "הספרים החיצוניים" שיצאה לאור בשנת 1956.
בשנת 1830 פורסמה עבודתו של יצחק זעקיל פרנקל "כתובים אחרונים: הנודעים בשם אפוקריפה אשר לא נודעו" ובה תרגום ספרים חיצוניים מיוונית לעברית[5].
בשנת 1956 יצאה לאור בהוצאת מסדה אוסף תרגומים ופירושים של הספרים החיצוניים בעריכת אברהם כהנא[6]
בשנת 1958 יצא לאור בהוצאת יבנה ספרו של אליה שמואל הרטום בו תרגום ופירוש לספרים החיצוניים[7].
בשנת 2004 התפרסמו בסדרה "בין מקרא למשנה" של מכון יד בן צבי הספרים "ספר מקבים א', מבוא תרגום ופירוש מאת אוריאל רפפורט", ספר מקבים ב', מבוא תרגום ופירוש מאת דניאל שוורץ" ו"ספר היובלים, מבוא, תרגום ופירוש כנה ורמן".
לכל כנסייה רשימה של ספרים חיצוניים משלה. הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית בכללותה מתייחסות אל הספרים החיצוניים מתוך תרגום השבעים, כאל ספרים קנוניים לכל דבר. חשוב להאיר כי בנוסף לספרים חיצוניים ל-'ברית הישנה', הכנסיות הנוצריות מכירות בספרים חיצוניים לברית החדשה. בעוד שה-'ספרים החיצוניים' הכלולים בקנון הכנסייתי, מכונים 'epigrapha' – אלו שלא נכללו בתוכו מכונים 'Pseudepigrapha'. מקצת אלו לעיתים כלולים בביבליות הנפוצות.
בניגוד לכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית בכללותה, הכנסייה הרוסית וכן הכנסיות הפרוטסטנטיות נצמדות למאמר רומאים ג 1-2: 'אִם כֵּן מַה הוּא יִתְרוֹן הַיְּהוּדִי וּמַה הִיא תּוֹעֶלֶת הַמִּילָה׃ הַרְבֵּה מִכָּל פָּנִים תְּחִילָּתוֹ שֶׁבְּיָדָם הָפְקְדוּ דִּבְרֵי אֱלֹוהִים'. אף על פי כן, לספרים החיצוניים חשיבות רבה יותר, בכנסיות למיניהן מאשר ביהדות – והביבליה של לותר למשל כוללת 73 ספרים. היחס אליהם הוא כאל ספרים, שיש בהם לקחים חשובים.הקאנון הרחב ביותר בנצרו הוא זה של הכנסייה האתיופית הכולל 81 ספרים.
מהדורות
- כתובים אחרונים, יצחק זעקיל פרענקיל, מהדורת לייפציג, תק"ץ/1830. הספר בקטלוג הספרייה הלאומית
- הכתובים האחרונים, שלמה פלעסנער,
- מהדורה א': נוזלים מן לבנון, ברלין, 1833;
- מהדורה ב': טורן, תרכ"ה/1865. הספר בקטלוג הספרייה הלאומית;
- הוספה למגלת אסתר, תקע"ט/1819.
- אברהם כהנא (עורך) הספרים החיצוניים לתורה לנביאים ולכתובים, תל אביב: הוצאת מסדה, 1956.
- הספרים החיצונים, מפורשים פרוש חדש בצירוף מבואות על ידי א. ש. הרטום, הוצאת יבנה תל אביב.
- נחמן אביגד ויגאל ידין, מגילה חיצונית לבראשית ממגילות מדבר יהודה: תיאור המגילה ותוכנה, פקסימיליות, ירושלים: הוצאת מאגנס שעל יד האוניברסיטה העברית, תשי"ז/1957.
- Otto Fridolinus Fritzsche, Libri Apocryphi V. T. Graece (1871)
תיאורים
- תיאור מקיף של התרגומים לעברית נמצא בספר "אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות", מאת ד"ר יום-טוב לוינסקי, כרך ב, עמ' 518–519.
- Metzger, Bruce M. An Introduction to the Apocrypha. [Pbk. ed.]. New York: Oxford University Press, 1977, cop. 1957
כתובים אחרונים, באתר ויקיטקסט
ביבליוגרפיה של ספרים חיצוניים, באתר ויקיטקסט הספרים החיצונים-מהדורת אברהם כהנא, באתר ויקיטקסט- הספרים החיצוניים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ג'ורג' פוט מור, קרופורד האוול טוי, "הספרים החיצוניים", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- הספרים החיצוניים בתרגום לעברית מהמאה ה-19, באתר דעת
- גצל קרסל, חזונות אסר שאלתיאל, דבר, כולל סקירה כללית של הספרים החיצוניים, כ"ח בחשוון תרצ"ז, 13 בנובמבר 1936
- אתר הכולל קישורים לטקסט המלא של הספרים החיצוניים ולמאמרים על אודותם (באנגלית)
- הרב משה ארנרייך והרב יוסף כרמל, היחס לספר "מקבים" ולספרים חיצוניים, אתר כיפה
- סיפור בל והדרקון, מתוך האתר של שמעון בוזגלו
מהדורות מקוונות
- ספרים חיצוניים המופיעים באינטרנט בטקסט מלא בספריה הווירטואלית של מכון הלכה ברורה ובירור הלכה.
- מהדורת פרנקל:
- מהדורת לייפציג, 1830:
- (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים"
) - יצחק זעקיל פרנקל, כתובים אחרונים, באתר היברובוקס,
- (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים"
- מהדורת וורשה 1863:
- (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים" )
- מהדורת וורשה 1863, באתר היברובוקס;
- (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים"
- מהדורת לייפציג, 1830:
- מהדורת פלסנר:
- נוזלים מן לבנון, ברלין, 1833; (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים" )
- שלמה פלסנר, כתובים אחרונים, חלק א', (כולל את: איגרת ירמיה, ספר ברוך א-ב', תפלת עזריה, שירת חנניה מישאל ועזריה, תפלת מנשה, תהלים קנ"א), טהרן, 1865, באתר היברובוקס
- נוזלים מן לבנון, ברלין, 1833; (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים"
- מהדורת אברהם כהנא:
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
