גצל קרסל

גֶצֶל אליקים קרֶסֶל (Gezel Kressel; ט"ז בסיוון תרע"א, 12 ביוני 1911, גליציה המזרחית – ל' באב (א' דר"ח אלול) תשמ"ו, 4 בספטמבר 1986, ישראל) היה ביבליוגרף, סופר, היסטוריון וחוקר ישראלי. היה מחלוצי הביבליוגרפיה הארצישראלית בעת החדשה, ומתעד העיתונות העברית המוקדמת. חקר וכתב על תולדות היישוב בארץ, בעיקר כמשתקף מהספרות העממית והעיתונות.

גצל קרסל

גצל קרסל בסוף שנות ה-40
גצל קרסל בסוף שנות ה-40
לידה	12 ביוני 1911 זבלוטוב (כיום זבולוטיב), באוקראינה,אז ממלכת גליציה ולודומריה, חלק מנחלת הכתר האוסטרי באימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	4 בספטמבר 1986 (בגיל 75) חולון, ישראל
מדינה	ישראל
מקום מגורים	חולון
שפות היצירה	עברית
יצירות בולטות	לכסיקון הספרות העברית - בדורות האחרונים
בן או בת זוג	איזה פרליס
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1968) פרס אוסישקין (1963)

קרסל פיתח את הענף העברי של הביו-ביבליוגרפיה, צעד נוסף מספריהם של החיד"א ור' חיים מיכל. הוא טען כי התרבות העברית היא ביתו הטבעי של הביו-ביבליוגרפיה, כיוון שיהודי זכור לדורות על-שם ספריו (כדוגמת המחבר, החפץ חיים וכדומה).

ביוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

גצל קרסל נולד בט"ז בסיוון תרע"א (1911) ליחיאל-מיכל ולפייגה בת אברהם וייס בזבלוטוב שבגליציה המזרחית (באימפריה האוסטרו-הונגרית). בתרע"ו (1916) במהלך מלחמת העולם הראשונה נפטר אביו. מפאת הלחימה נאלצו אמו וילדיה לעזוב את העיירה ועברו לכפר בבוהמיה, שם נותרו עד תום המלחמה ולאחריה שבו לזבלוטוב. עוד בילדותו למד לקרוא ספרות עברית מאחיו. שלושת אחיו עלו לארץ ישראל. אחיו הבכור, אברהם, אחותו אסתר, שנישאה לאלחנן בלוישטיין והשתקעה בכפר הס, ואחותו, רחל שנישאה לגדליה ליכטיגשטיין והשתקעה בחולון. לראשונה נדפסו דבריו בשבועון "גלים" שהופיע בוילנה. בחודש סיון תר"ץ (1930) עלה לארץ ישראל כחלק מהעלייה החמישית, בעקבות הזמנתו של ראש כפר גנים, שמשון היבנר. בתחילת דרכו בארץ ישראל, עסק בפרדסנות אצל היבנר אולם בעקבות המשבר בענף עזב את התחום.

קרסל סיפר כי באחד מן הימים שבהם בא לעבוד בפרדס, עלה לאוטובוס כבכל יום, והבחין באיש מחזיק עיתון יהודי-גרמני שבו כתבה על יום-טוב ליפמן צונץ, אבי תנועת "חכמת ישראל". הוא תהה כיצד לא נכתב עד אז שום מאמר בעברית על צונץ, על אף שחלפו חמישים שנה מאז פטירתו, והחליט לכתוב מאמר כזה בעצמו. הוא עבד על המאמר במשך הלילה, ובבוקר שלמחרת נתן אותו למערכת העיתון "דבר". פרסום המאמר גרם להפיכתו של דב סדן למנטור של קרסל והיווה אבן דרך חשובה בקריירה הספרותית של קרסל.

הקשר בין דב סדן לקרסל התהדק עם השנים ומוצאו הגליצאי של קרסל תרם לכך. ניתן לראות דוגמה לכך במכתב שסדן שלח לקרסל ביוני 1936, בו הוא כותב: ”בן מדינתי אתה”.

קרסל כתב למעלה מ-60 ספרים, 20 מבואות, ערך 37 מבואות, וכתב למעלה מ-3,000 כתבות בעיתונים וערכים באנציקלופדיות בנושא עיתונות עברית, ציונות, יישובי חומה ומגדל וביקורת המקרא.

בשנת 1974 מכר את האוסף המונומנטלי שאסף במשך ארבעה עשורים, המכיל בין היתר כ-400,000 גזירי עיתונים ועשרות אלפי ספרים, לאוניברסיטת אוקספורד. על יסוד האוסף נוסדה הספרייה של מרכז אוקספורד ללימודי עברית ויהדות, בעיירה יארנטון (אנ') שבמחוז אוקספורד.^[1] (ב-1991 הצטרף אליה האוסף של גדליה אלקושי, שנמכר לאחר מותו.^[2]) הארכיון האישי גצל קרסל, הכולל מכתבים וגלויות שנשלחו אליו וכן העתקי מכתבים שנשלחו לנמענים אחרים והעתקי מכתבי התשובה שלו, שמור בספרייה הלאומית, שם הופקד על ידי אלמנתו בשנת 1995.^[3]

הכרה וביקורת

קרסל היה סופר, היסטוריון וביבליוגרף מוערך וקיבל מכתבי תודה מאישים מוכרים ומוערכים אחרים כמו דוד בן-גוריון, גרשם שלום, יצחק בן-צבי, ש"י עגנון, זלמן שזר ועוד. אחת מיצירותיו המפורסמות יותר של קרסל, "לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים", שיצא לאור בשני חלקים, זכה להערכה עצומה, אף הגדולה ביותר מבין יצירותיו וכתביו של קרסל. הוא אף זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל על כתיבת ספר זה בשנת 1968.

ב-30 בספטמבר 1963 (י"ב בתשרי תשכ"ד) זכה בפרס אוסישקין על חיבוריו בתחום חקר הציונות^[4] ובשנת 1973 זכה בפרס היצירה לסופרים עבריים על הספר "פרנץ אופנהיימר ומרחביה בתקופת הקואופרציה".

מותו

גצל קרסל נפטר בקיץ 1986 בביתו, לאחר מחלה. בן 75 במותו. נקבר בבית עלמין הדרום.^[5] הותיר אישה, הסופרת איזבלה (איזה) פרליס, שלה היה נשוי מקיץ 1954, ובן, עידו. רחוב בקריית בן-גוריון בדרום חולון, עיר מגוריו, קרוי על שמו.

כתביו (מבחר)

ספרים מפרי עטו

• עיר ומתים: זבלוטוב המלאה והחרבה, בשיתוף עם אברהם קיש, מאיר הניש ואחרים, בהוצאת יוצאי זבלוטוב בארץ-ישראל ובאמריקה, 1949.
• מגילת האדמה - ספר ראשון: קורות, הוצאת הקרן הקיימת לישראל, תשי"א.
• תולדות העיתונות העברית בארץ ישראל, תשכ"ד, בהוצאת הספרייה הציונית.
• לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים א-ב, הוצאת ספרית פועלים, 1965–1967.
• אבי היישוב - הברון אדמונד דה רוטשילד.
• לכסיקון לתודעה יהודית - אישים וספרים, הוצאת מסדה, תשל"א /1971.
• רמת השרון - תרפ"ב-תשכ"ב, הוצאת המועצה המקומית, תשכ"ד, 1963.
• פראנץ אופנהיימר, הוצאת יהושע אורנשטיין - הוצאת יבנה, תשל"ב, 1972.
• אם המושבות פתח-תקווה תרל"ח - תשי"ג בהוצאת עיריית פתח-תקווה, 1953.
• אם המושבות פתח-תקווה בגבורות [עשור למדינת ישראל] (תשי"ח).
• ראשית התעשייה בא"י, הפועל הצעיר, תש"ג.
• אברהם שפירא - ותיק ההגנה והשמירה, תשט"ו.
• ארץ ישראל ותולדותיה - מדריך ביבליוגרפי; תש"ג- הוצאת עם-עובד, סדרת "יד למעיין".

בסופו נספח: "ידיעת ארץ-ישראל- מהותה, יחסינו אליה ודרכי החוקרים" -סקירה על חקר ידיעת הארץ.

• • יצא-לאור שוב בתשמ"א, בהוצאת מכון מזכרת, (ללא הנספח הנ"ל. בסופו רשימת ספרי ג. קרסל)
• "הלבנון" ו"החבצלת", הוצאת ראובן מס, תש"ג.
• חול ורוח: מאסף בהוצאת עיריית חולון, 1964.
• סתרי ספר וסופר, (מחקרים ומסות), צפת: הוצאת מוזיאון אמנות הדפוס, תשל"ה-1975.
• פותחי התקוה: מירושלים לפתח תקווה / ביכורי הניסיונות, תקצ"ט - תרי"ד (1854-1839), הוצאת יד בן צבי, תשל"ו.
  • גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• פותחי התקוה: מירושלים לפתח-תקוה ; תשועה כללית ופרטית, הוצאת רשפים, תל אביב, 1992.

ספרים שערך

ברובם הוסיף מבואות והערות היסטוריים מקוריים, המהווים חיבור חשוב בפני עצמם:

• דוד גורדון, מבחר מאמריו, בעריכת ג' קרסל, תל אביב תש"ב (בו כתב מבוא היסטורי).
• קורות העתים לר' מנחם מנדל מקמניץ, מבוא והערות: ג' קרסל, הוצאת מוסד הרב קוק תש"ו-1946.
• חזיוני מדינה -אסופה בנושא אוטופיות יהודיות. כולל את הרומן 'חזות העתיד' מאת אדמונד מנחם אייזלר, 'מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת' מאת אלחנן ליב לוינסקי, 'אנטיגויות בציון' מאת יעקב בכר ו'שני דמיונות' ליצחק פרנהוף, תל אביב: מ' ניומן, תשי"ד.
• מבחר כתבי ישראל דב פרומקין, הוצאת מוסד הרב קוק תשי"ד, בו כתב מבוא היסטורי.
• יהודה וירושלים - עיתונו של ר' יואל משה שאלאמאן תרל"ז - תרל"ח (בו כתב מבוא היסטורי), הוצאת מוסד הרב קוק, תשט"ו.
• על אדמת ביסראביה: דברי מחקר, זכרונות, רשימות, תעודות ודברי ספרות לקביעת הדמות של יהדותה (תל אביב: איחוד הארגונים של יוצאי ביסראביה, תשי"ט - תשכ"ג) שלושה כרכים (כרך ג' בעריכת ג' קרסל).
• הצופה לבית ישראל, הספרייה הציונית, ערך: ג' קרסל, ירושלים, תשכ"א.
• ספר קוסוב (גליציה המזרחית), הוצא לאור על ידי ארגון יוצאי קוסוב והסביבה בישראל ; בעריכת ג' קרסל, ל' אליצקי, תל אביב: המנורה, תשכ"ד (מהדורה שנייה, תשנ"ח).
• על יוסף ברסלבי, תש"ל-1969.
• נתיבות ציון וירושלים מבחר מאמרי אברהם משה לונץ, בו כתב מבוא היסטורי, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"א-1970.
• י' בריל, יסוד המעלה, בעריכת ג' קרסל (מהדורה מצולמת), ירושלים, תשל"ח.
• נחום סוקולוב, ספר זיכרון לסופרי ישראל החיים עמנו היום (ורשה תרמ"ט), ד"צ מכון מזכרת, תל אביב, תש"מ, בצירוף מבוא ומפתחות.
• האחים שולזינגר - הדפוס וההוצאה, ירושלים: תשמ"ו.
• אפיקי נהריים: מסות ומחקרים, כתב: משה שטארקמן, אסוף וערך: ג. קרסל, מסת מבוא: דב סדן, הוצאת אחיאסף, תל אביב, 1989.

לקריאה נוספת

• דב סדן, 'בעל האוצרות (לכבוד ג. קרסל)', הפועל הצעיר מ, 13 (תשכ"ט), עמ' 20–23.
• זבולון רביד, 'גצל קרסל - בסימן של היקף ושפע: למלאות לו שבעים', הדאר 60, לא (תשמ"א), עמ' 499–500.
• יוחנן ארנון, תרומתו לביבליוגראפיה העברית, "ג. קרסל בן שבעים": מאזנים נב, 5–6 (תשמ"א), עמ' 417–421.
• מלכה קניאל, חוקר העיתונות העברית, מאזנים נב, 6-5 (תשמ"א) עמ' 422–425.
• חיים ליף, 'ג. קרסל – ביבליוגרפיה ותולדות חיים, בצרון 31–32 (1986), עמ' 86–88.
• צמח צמריון, 'איש אשכולות, איש אמונים, טוב-עין ודובר אמת: לדמותו של גצל קרסל ז"ל, בית מקרא, 32, ב (תשמ"ז), עמ' 103–111.

קישורים חיצוניים

• גצל קרסל, דף שער בספרייה הלאומית
• גצל קרסל, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• רשימת הפרסומים של גצל קרסל, בקטלוג הספרייה הלאומית
• כתבי גצל קרסל בפרויקט בן-יהודה
• רשימת המאמרים של גצל קרסל באתר רמב"י
• דוד תדהר (עורך), "גצל קרסל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1356
• דוד תדהר (עורך), "כרך מילואים", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יח (1969), עמ' 5485
• הספרים של ג. קרסל, באתר "סימניה",
  • הספרים של גצל קרסל, באתר "סימניה",
  • הספרים של ג' קרסל, באתר "סימניה",
  • הספרים של ג.קרסל, באתר "סימניה",
  • הספרים של ג קרסל, באתר "סימניה"
• מורשת יהדות גליציה: מחקרים ותשתיות מחקר, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:38:24)
• א.ח. אלחנני, במחיצתו של ג. קרסל, דבר, לרגל זכייתו בפרס אוסישקין לשנת תשכ"ד, 9 באוקטובר 1963
• שלמה גרודזנסקי, הבקיאות והאהבה, דבר, 20 בדצמבר 1968
• אייזיק סדומי, נדודי מפעל־חייו של קרסל: הסופר מסביר פרשת מכירת ארכיונו לאוניברסיטת אוקספורד, דבר, 4 באוגוסט 1974
• נפטר הביבליוגרף והסופר גצל קרסל, מעריב, 5 בספטמבר 1986
• יואל רפל, איש שהיה אנציקלופדיה: במות החוקר והביבליוגרף גצל קרסל, מעריב, 5 בספטמבר 1986
• יצחק גנוז, ג. קרסל – דברים לזכרו, ידע עם כ"ד מס' 55–56, תשמ"ט – 1988, עמ' 102 - 103

מחיבוריו המקוונים

• גצל קרסל, הערות - על קטע אחד, דבר, הערות על "ספר השבת" בעריכת יצחק ליב ברוך, 16 באוקטובר 1936^[6]

הערות שוליים

1. "ארכיון קסלר". אתר ספריית לאופולד מולֶר, אוניברסיטת אוקספורד (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-5 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
2. Library resources, אתר ספריית לאופולד מולֶר, אוניברסיטת אוקספורד (באנגלית).
3. ארכיון גצל קרסל, בספרייה הלאומית
4. פרס אוסישקין חולק, דבר, 1 באוקטובר 1963.
5. הקבר של גצל ואיזה קרסל בבית העלמין חולון, באתר BillionGraves
6. הספר "ספר השבת", באתר "סימניה"