Loading AI tools
רב ספרדי מחבר השולחן ערוך מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי יוסף קארו[1] (מכונה גם השולחן ערוך, הבית יוסף, מרן והמחבר; 1488, ה'רמ"ח[2] – 24 במרץ 1575, י"ג בניסן ה'של"ה[3]), מגדולי הפוסקים, מחבר השולחן ערוך, כסף משנה והבית יוסף. עסק גם בקבלה. מקובל לסמנו כפותח תקופת האחרונים.
ציור בדיוני של רבי יוסף קארו | |
לידה |
1488 ה'רמ"ח טולדו, כתר קסטיליה |
---|---|
פטירה |
24 במרץ 1575 (בגיל 87 בערך) י"ג בניסן ה'של"ה צפת, האימפריה העות'מאנית |
כינוי | מרן, השולחן ערוך, הבית יוסף, המחבר |
מקום קבורה | בית הקברות העתיק בצפת, ישראל |
מדינה | האימפריה העות'מאנית |
תקופת הפעילות | ? – 24 במרץ 1575 |
תחומי עיסוק | הלכה, קבלה |
רבותיו | רבי יעקב בירב |
תלמידיו | רבי משה קורדובירו, רבי משה אלשיך, רבי משה גאלנטי |
חיבוריו | כסף משנה, בית יוסף, שולחן ערוך, מגיד מישרים, אבקת רוכל, כללי התלמוד. |
חתימה | |
נולד ב-1488 בעיר טולדו[4] בספרד לבואינה (בעברית פירושו; טובה) ולרב אפרים[5] בן הרב יוסף.[6] בעודו ילד קטן נאלץ לנדוד עם הוריו בעקבות גירוש ספרד (1492), והמשפחה הגיעה לליסבון שבפורטוגל ב-1497 עזבה המשפחה את ליסבון וב-1498 הגיעה המשפחה לאיסטנבול. אחר שאביו נפטר הוא גדל בבית דודו רבי יצחק קארו. על פי עדות עצמית ב-1511 הוא שהה במצרים[7] ב-1519 בערך הוא היגר לאדריאנופול עד ל-1536 השנה בה היגר לצפת הוא נע על ציר סלוניקי-ניקופול[8]-אדירנה-איסטנבול.
באדירנה, בשנת ה'רפ"ב החל בכתיבת חיבורו על הטור – הבית יוסף שם גם הקים את בית הכנסת וישיבת "בית יוסף".
ב-1536 לאחר מכן עלה לארץ ישראל, וקבע את מקומו בצפת. בעיר הגלילית נעשה תלמידו של רבי יעקב בירב, והיה הראשון שהוסמך על ידו כרב עם חידוש הסמיכה בפולמוס הסמיכה עמד לצד רבו מהר"י בירב.[9]
בצפת, לימד תלמידים בבית מדרשו, הנודע כיום כבית הכנסת רבי יוסף קארו, ישיבתו הייתה המשך לישיבתו של מהר"י בירב. בצפת הקים מספר ישיבות ושם בראשם את תלמידיו.
שלושים ושתיים שנה ארך חיבור ה"בית יוסף" שנכתב על הארבעה טורים לרבי יעקב בן הרא"ש ובו ערך ר' יוסף קארו דיונים הלכתיים מעמיקים, בסופם קבע את עמדתו המסכמת. עשר שנים נוספות חלפו עד להוצאת החיבור לאור. לקיצור שסיכם את הלכות ה"בית יוסף" קרא: שולחן ערוך, וקיצור זה עתיד היה להיעשות במהלך ההיסטוריה לעיקר.
ספריו הודפסו (על ידי שליחיו) בדפוס ונציה בשל היופי, הדיו והתפוצה של בית הדפוס, הרב קארו לשם כך חיכה עד 1564 שבית הדפוס יפתח שוב והיה מוכן לסבול את הצנזורה בשל כך.[10]
בחלק מתקופת הכתיבה פרצה בצפת מגפת דבר והרב עבר לביריה. נפטר בצפת בי"ג בניסן ה'של"ה.
באדירנה הוא התחתן עם בתו של יצחק סבע[11] (מחשובי העיר, ואביו של שמואל סבע) שנפטרה במגפה בסלוניקי יחד עם ילדיהם (ה'רצ"ד); יצחק ויהודה, והבת בואינה שנקברו בסלוניקי ומצבותיהם שרדו עד השואה.[12] לאחר מכן נשא את בתו של הרב חיים אלבלג מניקופול,[13] ממנה נולדו לו שני בנים אחד מהם הוא שלמה אשר ייבם את אשת אחיו יצחק ב-1580 לאחר מכן היגר לאיסטנבול. בספר מגיד מישרים מסופר על חתונה של בתו.[14]
בזקנתו, בהיותו קרוב ל-80 (1565 בערך), נישא בשלישית לבתו של הרב זכריה זבשיל אשכנזי,[15] ובגיל מופלג זה נולד לו בנו יהודה. יהודה היגר לסלוניקי כדי להוציא את תשובות אביו על אבן העזר.[16]
השולחן ערוך מבוסס על פסקי הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש ("עמודי ההוראה") תוך שימוש קטן בתורת הקבלה,[17] ועל כן הוא מותאם לפסיקה בקרב "עדות המזרח". עוד בחיי רבי יוסף קארו הופצו חלקי ה"שולחן ערוך" עם "מפת השולחן", דהיינו הערות והתאמות של הספר למנהגי ופסיקות יהדות אשכנז שנכתבו בידי הרמ"א – רבי משה איסרליש זאת בשל חסרים של מנהגי אשכנז ופסיקות אחרות החולקות על הכלל של "עמודי ההוראה".[18]
על הספר נכתבו פירושים רבים, בהם הש"ך, הט"ז, מגן אברהם, חלקת מחוקק, בית שמואל, חיי אדם, משנה ברורה ועוד. גם בתימן, התקבל הספר שולחן ערוך בידי חלק מהקהילות, לאחר שהופץ עם הערות והתאמות למנהגיהם בידי רבי דוד משרקי מצנעא בחיבור הנקרא שתילי זיתים.[19]
חיבור חשוב אחר של רבי יוסף קארו הוא "כסף משנה" על "משנה תורה" של הרמב"ם שברובו נכתב לאחר חיבור הבית יוסף, אולם חלקים ממנו נכתבו קודם.[20]
הוא עסק גם בשאלות ותשובות שנשלחו אליו מחכמים שחיו בדורו, ואלו נדפסו בספר השו"ת "אבקת רוכל". בין השואלים היו רבי משה אלשיך ורבי שלמה אלקבץ. מודפסת בספר גם שאלה המיוחסת לאר"י, אם כי קמו עוררין אם אכן הוא כתבה.[21]
לדעת הרב עובדיה יוסף, הרב קארו מוגדר כ"מרא דארעא" ("רב הארץ"), וכל תושבי ארץ ישראל, ובפרט בני עדות המזרח, חייבים לקבל את הוראותיו, אולם אף הרב עובדיה הורה הנהגות שונות כנגד שיטת השולחן ערוך על הרוב משום שמדובר במנהג קדום לר' יוסף קארו,[22] הרב בן ציון אבא שאול חלק על דבריו וסבר שבני עדות המזרח קיבלו על עצמם את הלכותיו בתורת ספק.[23]
כרב בצפת לא נמנע רבי יוסף קארו מלשלוח ידו בקבלה, אף על פי שאין היא מרבה להופיע בכתביו ההלכתיים.[24] רבי משה קורדובירו מצטט חידושי קבלה שלו. רבי שלמה אלקבץ תיאר באיגרת שאותה מצטט רבי ישעיה הלוי הורוביץ, אירוע של התגלות שאותה חווה יחד עם ר' יוסף קארו בליל שבועות בשנת 1533, וסיפר:
"זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו (רבי יוסף קארו), קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא".
האירוע התרחש בהיותם בעיר ניקופול ובעקבותיו החליטו השניים לעלות לארץ ישראל.
כמו כן נדפס לראשונה בלובלין בשנת ת"ו ספרו "מגיד מישרים". ספר זה הוא יומן של התגלויות "מגיד", הכולל תאריכים מדויקים של ההתגלויות, העיסוק בו עסק רבי יוסף קארו לפני ההתגלות – לרוב לימוד פרקי משניות, ותוכן ההתגלויות עצמו. דברי המגיד של ר' יוסף קארו נמסרו בשפה הארמית.
התגלותו של "מגיד" בנפשו של פוסק הלכות רציונלי הפתיעה רבים, והיו שתהו אם למעשה אין מדובר בזיוף ובאגדה שיוחסה בטעות לרבי יוסף קארו. בראש המערערים עמד שי"ר, לעומת זאת צבי ורבלובסקי, שחקר את תופעת המגידות בהרחבה בספרו "רבי יוסף קארו", הגיע למסקנה שאין כל ראיה לכך שמדובר בזיוף. בנוסף, בשיחה בעל פה, טען ורבלובסקי שייתכן כי רבי יוסף קארו נקט בפעולות מאגיות שונות כדי לזכות במגיד, כפי שנהגו מקובלים אחרים בדורו, ואף שאין בספר "מגיד מישרים" אזכורים לכך, ייתכן שהדבר נובע מהעריכה המאוחרת לספר, ולמעשה אף בו נעשה שימוש באמצעים מאגיים. ייתכן שהשמיטו את הדברים כדי "להכשיר" את הבית יוסף, או בשל האופי הדרשני של הספר בעריכתו הסופית שלא נתן מקום לתיאור הפרקטיקות שהביאו לגילוי הסודות.[25]
ישנם חיבורים נוספים שלא נדפסו ונעלמו במהלך השנים: פירוש לספר משלי, פירוש לפירוש רש"י לתורה, פירוש לפירוש הרמב"ן לתורה, פירוש למשניות וחיבור בשם "קופת רוכלים".
על שמו ועל שם ספרו נקראו רחובות ברבות מערי ישראל,[28] מספר בתי כנסת ומוסדות, ובד"ץ הכשרות בד"ץ בית יוסף.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.