Loading AI tools
ספר המיוחס לרבי יוסף קארו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגיד מישרים הוא ספר מוסר, פרשנות המקרא וקבלה, שיצא לאור בלובלין ובוונציה בשנים ה'ת"ו–ה'ת"ט. הספר מתאר שיחות בין 'מגיד' לרבי יוסף קארו שהתרחשו לפי הנאמר בספר בסביבות השנים ה'רצ"ו–ה'של"ב.
הספר התקבל במסורת היהודית כאותנטי ודבריו נקבעו להלכה על ידי גדולי הפוסקים. אך במחקר, הן הכללי והן התורני, יש שמפקפקים בייחוס הספר לרב קארו, ורואים בו יצירה פסאודואפיגרפית.
ערך מורחב – מגיד (קבלה)במסורת היהודית מתוארים מקרים שבהם מתגלה לצדיק כוח עליון, מלאך או נשמה, ומגלים לו דברי תורה וסודות שונים. תופעה זו נקראת מגיד. ה'מגיד' המתואר בספר 'מגיד מישרים' מתגלה לרבי יוסף קארו בעקבות לימוד המשנה, ואף מזדהה בשמה: ”אני הוא המשנה המדברת בפיך...” הוא מתגלה אליו בדרך כלל בלילות שבת לפנות בוקר ומוסר לו בין השאר חידושים על פרשת השבוע.
בספר כתובות ההתגלויות כיומן אישי של רבי יוסף קארו, ומסודרות על פי פרשיות השבוע. בראשן של חלק מהשיחות מצוינים התאריך, ומעשיו של הרב יוסף קארו בזמן שקדם להתגלות.
חלקו הראשון של הספר – עד לפרשת מצורע, יצא לאור בשנת ה'ת"ו בלובלין, ולאחר שנתיים יצא לאור בוונציה חלקו השני על שאר הפרשות. המביא לבית הדפוס הוא "יצחק בן החבר שמואל בינגא איש ירושלים", שגם נתן לספר את שמו. בתחילת הספר מובאות מספר הסכמות מרבני לובלין ולבוב.
הספר כתוב בעיקר ארמית בלולה בעברית, ומילים בודדות בספרדית. חלק גדול מהספר מכיל פרשנות קבלית לפרשת השבוע. בנוסף מובאות הנהגות הלכתיות והוראות למעשי סגפנות שונים. ה'מגיד' גם מעודד את הרב קארו ומספר לו על מעלתו וחשיבותו בשמיים, על גלגולי נשמות של מקורביו, ועל מאורעות שעתידים לקרות לו. הוא מבטיח לו שלא יעזוב אותו לעולם, ושיזכה לגילוי אליהו. בספר תואר בהרחבה רעיון נהמא דכיסופא.
בעל מגן אברהם כתב בשם מגיד מישרים שאין לאכול בשר בראש השנה,[1] ושיש לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בשבת לפני סעודת הבוקר.[2] גם דברי ה'מגיד' על מעלת קידוש לבנה הובאו בפוסקים.[3]
חוקרים העלו טענות שונות נגד ייחוס הספר לרבי יוסף קארו. בין הטענות: הספר שנדפס רק כשבעים שנה לאחר פטירת הרב קארו, לא הוזכר על ידי בנו ברשימת כתבי אביו, רוב התאריכים המוזכרים בספר אינם מתאימים לימי השבוע, ודבריו סותרים לפעמים את ההלכה שפסק קארו עצמו בשולחן ערוך.[4]
לדעת שלמה רוזאניס מסתבר שהכותבים הם רבי אליהו די וידאש בעל 'ראשית חכמה', ורבי חיים ויטאל תלמיד האר"י.
לעומת זאת צבי ורבלובסקי, שחקר את תופעת המגידות בהרחבה בספרו "רבי יוסף קארו", הגיע למסקנה שאין כל ראיה לכך שמדובר בזיוף. בנוסף, בשיחה בעל פה, טען ורבלובסקי שייתכן כי רבי יוסף קארו נקט בפעולות מאגיות שונות כדי לזכות במגיד, כפי שנהגו מקובלים אחרים בדורו, ואף שאין בספר "מגיד מישרים" אזכורים לכך, ייתכן שהדבר נובע מהעריכה המאוחרת לספר, ולמעשה אף בו נעשה שימוש באמצעים מאגיים. ייתכן שהשמיטו את הדברים כדי "להכשיר" את הבית יוסף, או בשל האופי הדרשני של הספר בעריכתו הסופית שלא נתן מקום לתיאור הפרקטיקות שהביאו לגילוי הסודות.[5] גם העובדה שקיימת בספר הבטחה לרבי יוסף קארו להישרף על קידוש השם – דבר שלא קרה בפועל,[6] מרחיקה את האפשרות שזייפן מאוחר כתב דברים שידע שיימצא בהם 'נביא שקר'.
בשנת ה'תרי"ג פורסם מכתב שנכתב לפי הפרסום על ידי הרב ישעיה הלוי הורוביץ בסביבות שנת ה'ש"פ, כשלושים שנים לפני הדפסת 'מגיד מישרים'. במכתב מספר הרב הורוביץ שהגיעו לידיו קונטרסים של דברי ה'מגיד' לרבי יוסף קארו.[7] גם בספרו שני לוחות הברית מצטט הרב הורוביץ מהספר, ציטוטים שבחלקם לא מופיעים בספר הנדפס.[8] החיד"א כתב שלהשערתו הספר הנדפס הוא אחד מחמישים מהכתבים המקוריים.[9]
דרור בורשטיין, הכפילות המסתורית בחייו של מחבר "שולחן ערוך", באתר הארץ, 14 בספטמבר 2016
יוסף בן אפרים קרו (1488-1575.), מגיד מישרים, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
