Remove ads
בִּרְכַּת הַמָּזוֹן היא ברכה אחרונה הנאמרת על פי ההלכה בסיום כל סעודה בה נאכל לחם בכמות משביעה (ומדברי חכמים, אפילו בכמות של כזית). ברכה זו היא מצווה מן התורה, הנלמדת מן הפסוק ”וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ” (ספר דברים, פרק ח', פסוק י').
| מקרא | דברים, ח', י' |
|---|---|
| משנה | מסכת ברכות, פרק ז' |
| משנה תורה | ספר אהבה, הלכות ברכות, פרקים א - ב |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימנים קפ"ב-ר"א |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה י"ט ספר החינוך, מצווה ת"ל |
  | |
ביסוד ברכת המזון עומדת חובת האדם להודות לבוראו על המזון שממנו הוא מתקיים, ולהכיר בכך שהמזון, גוף האדם והקרקע ניתנים מידי הבורא ובהשגחתו.
Remove ads
במשנה ישנה מחלוקת בין התנאים על אילו מאכלים מברכים ברכת המזון[1]. לדעת רבן גמליאל יש לברך ברכת המזון על כל מאכל משבעת המינים, שהם המופיעים בתורה בפרשה של ברכת המזון. לדעת רבי עקיבא מברכים ברכת המזון על כל מה שאדם אוכל ממנו כדי לשבוע ועושה אותו עיקר סעודתו, ואפילו יהיה זה ירק. לדעת חכמים, מברכים ברכת המזון על לחם בלבד, וכך נפסק להלכה. עוד נפסק להלכה, כי מאכלי פת הבאה בכסנין, כגון עוגה, בכמות גדולה (משקל 3 או 4 ביצים), נחשבים כלחם ומברכים גם עליהם ברכת המזון[2].
המקור לחיוב ברכת המזון בלחם דווקא הוא באזכור הלחם בפסוק הקודם למצווה זו בתורה: "אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם" (דברים ח', ט').
Remove ads
מהתורה חייב אדם לברך ברכת המזון כאשר אכל ושבע, שנאמר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ"[3]. וחכמים הוסיפו ותקנו, שגם אדם שאכל כ'זית', כיוון שנהנה, יברך את כל ברכת המזון. ואמרו חכמים[4], שטענו המלאכים לפני הקב"ה: "רבונו של עולם, כתוב בתורתך: "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד"[5], והלא אתה נושא פנים לישראל, שנאמר (במדבר ו, כו): יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹוהֶיךָ", והם מדקדקים על עצמם ומברכים עד כזית".
כאשר התעורר לאדם ספק אם בירך ברכת המזון על מה שאכל, אם שבע, כיוון שהספק הוא במצווה מהתורה עליו להחמיר ולברך את ברכת המזון (ללא הברכה הרביעית, שהיא מדרבנן, ולגביה זהו ספק ברכות להקל[6]). ואם לא שבע, כיוון שהספק במצווה מדברי חכמים, לא יברך[7].
ואם חבירו זוכר שראה אותו מברך, יכול לסמוך עליו[8]. וכן אם הוא יודע בעצמו שהוא רגיל לברך מיד לאחר אכילתו, אף על פי שאינו זוכר זאת במדויק, יכול לסמוך על החזקה שמן הסתם בירך[9].
לדעת רוב הפוסקים, גם אם אכל מהלחם שיעור כ'זית' בלבד, אם אכל עוד מאכלים, ומכולם יחד נעשה שבע, הרי שהוא חייב לברך ברכת המזון מהתורה.
גם נשים חייבות בברכת המזון, אלא שקיים ספק האם נשים חייבות בברכת המזון מהתורה (מדאורייתא) או מדרבנן. להלכה נשים חייבות כגברים[10], אך במקרה של ספק נוסף, כגון איננה זוכרת אם בירכה או לא, נחלקו הפוסקים האם תחזור לברך, ולדעת הרב עובדיה אינה חוזרת, אך טוב שתהרהר הברכה בליבה[11].
כמות האכילה המחייבת מן התורה בברכת המזון היא כדי שביעה, דהיינו אכילת לחם בכמות משביעה שהיא כזית לכל הפחות, אומנם עדיף לאכול כביצה[12]. שיעור זה נלמד מהפסוק "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך"[3]. מדרבנן, כל האוכל לחם בשיעור כזית, מתחייב בברכת המזון.
לפי דעה אחרת בגמרא[13], "ואכלת" מתייחס לאכילה, ו"ושבעת" מתייחס לשתייה. לפי זה, פסק הרמ"א (או"ח קצז:ד) שמי שלא שתה לא יזמן להוציא אחרים ששתו.
Remove ads
.jpg)
ברכת המזון מורכבת מארבעה חלקים שנקבעו במהלך הדורות. בתורה לא נקבע נוסח מדויק לברכה, אלא הוזכר באופן כללי שתוכן הברכה יהיה הודיה לה' על האוכל ועל נתינת ארץ ישראל לעם ישראל[14]. המקור החשוב ביותר למקורן של הברכות מצוי בתלמוד הבבלי במסכת ברכות[15]:
אמר רב נחמן:
משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן;
יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ;
דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים: דוד תקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך" ושלמה תקן "על הבית הגדול והקדוש".
הטוב והמיטיב ביבנה תקנוה, כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, תקנו ביבנה הטוב והמיטיב.
ברכת הזן
תוכנה הוא הודאה לה' שמזין את העולם, ונותן לחם לכל חי, וכל השפע שאנו מקבלים הוא רק מה', ולא ממעשה האדם. ועם ישראל התנסה בזה, בניסיון המן- שנאמר:[16] ”וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא”. החיים במדבר קשים, אפשר מרוב קשיים להתריס כלפי מעלה, ומנגד, אפשר להתחזק באמונה, ולהתבונן בניסים שעל ידם הקדוש ברוך הוא מקיים את ישראל. הניסיון הקשה ביותר היה קשור לאכילת המן. אדם רגיל לדאוג ליום המחר, לשם כך הוא מכין לעצמו את מזונותיו על ידי מלאכתו בשדה, בחרושת ובמסחר. אולם כל זה לא היה אפשרי במדבר. אפילו לשמור מן מיום אחד למחרתו היה אסור, ואפילו לאכול יותר ממה שאדם נצרך לא היה ניתן, כי כמות המן הייתה מוגבלת למה שאדם זקוק לאכול ביום אחד ולא יותר. והיה כל יהודי צריך להאמין בה' שגם מחר יוריד לו מן מהשמיים. מי שלא היה חזק באמונתו, חש תמיד רעב, וכפי שנאמר (שם ג-ד): ”וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ”. ועיקר המצווה לברך את ה' כאשר אדם אכל ושבע, שנאמר[3]: ”וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ”. מפני שכאשר אדם שבע הוא עלול להתגאות ולשכוח שהכל מאת ה'.
ברכת הארץ
תוכנה הוא הודאה על הארץ, על מצוות ברית המילה ועל התורה ומצוותיה, שנתפסות גם הן כמתנת הבורא. על פי המסורת, ברכת הארץ נתקנה על ידי יהושע בן נון עם כיבוש ארץ ישראל.
ברכת בונה ירושלים
תוכנה של הברכה הוא תפילה על מלכות בית דוד ועל בנין ירושלים ובית המקדש. בזמן קיום הבית התפילה הייתה למען המשך קיומו וקיום שושלת בית דוד, ומעת החורבן התפילה היא למען השבתם של המלכות וירושלים ובית המקדש. הברכה כוללת גם בקשה לפרנסה טובה, ומוסיפים לה תוספות מיוחדות בשבת ומועד (ראו להלן). על פי המסורת, דוד המלך התקין את חלקה הראשון של ברכת בונה ירושלים, ואת חלקה השני התקין בנו, שלמה המלך, שבנה את בית המקדש הראשון.
ברכת הטוב והמטיב
בה מודים לאל על הטבתו עם ישראל. על פי התלמוד[17], ברכת הטוב והמטיב נתקנה על ידי חכמי המשנה לאחר מרד בר כוכבא, כתפילת הודיה ושבח. הטוב - על כך שהורשו לקבור את גופותיהם של הרוגי ביתר, שקבורתם הושהתה. המטיב - שגופות הרוגי ביתר לא העלו סירחון, לא נרקבו ולא נאכלו על ידי בעלי חיים.
לפי פירוש קרבן העדה, ברכה זו קשורה לברכת הטוב והמיטיב שנאמר על היין: מפני שהיה נהוג לברך ברכת המזון יחד עם שתיית כוס יין, היו רגילים לברך "הטוב והמטיב" ברגע זה, ולפיכך תיקנו וריאציה של אותה ברכה כאן כזכר להרוגי ביתר.[18]
Remove ads
מים אחרונים
ערך מורחב – מים אחרונים
מים אחרונים, זהו כינוי להלכה של נטילת ידיים בסוף הסעודה לפני שמברכים ברכת המזון. חיוב זה הותקנה על ידי חכמי המשנה משתי סיבות, ניקיון הידיים לכבוד ברכת המזון. וכן מטעמי בריאות, לנקות את הידיים ממלח סדומית שיכול לסמא את העיניים אם יגע בהן. יש מחלוקת אם גם בזמננו צריך ליטול מים אחרונים. האם כיוון שאנחנו אוכלים עם סכו"ם ידינו נקיות, וגם אין משתמשים במלח סדומית אם כן אין צורך ליטול ידיים. או שמא גם כעת הידיים מתלכלכות בשעת אכילה, וכן יש מלחים אחרים עם תכונות של מלח סדומית. לפי הקבלה יש טעמים נוספים ליטול ידיים השייכים גם בזמננו. השולחן ערוך כותב בסימן המדובר[19] ש:”מים אחרונים חובה”, אך בהמשך[20] מוסיף: ”יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים...”.
לפני שנוטלים מים אחרונים, יש שנוהגים לומר את ההלכה הנזכרת בשולחן ערוך: ”מים אחרונים חובה” (אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף א'), וזאת כדי לומר דברי תורה בסעודה.
זימון
- ערך מורחב – זימון
חובת אמירת זימון לפני הברכה חלה בסעודה שבה סעדו ביחד לפחות שלושה גברים שהם בני מצווה. הזימון הוא קריאה של מברך אחד לחבריו לברך עמו בצוותא "נברך (את) שאכלנו משלו", ותשובתם "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". כאשר הסועדים הם עשרה או יותר, חובה להזכיר את שם ה' בברכת הזימון. אזי הפניה היא "נברך אלוהינו שאכלנו משלו", והתשובה בהתאם "ברוך אלוהינו" וכו'.
הוספות בגוף הברכה
ישנן מספר הוספות לברכה במועדים שונים.
- על הנסים - תוספת לברכת הארץ הנאמרת בחנוכה ובפורים.
- רצה - בשבת נוספה לברכת "בונה ירושלים" לפני "ובנה ירושלים", הוספה הפותחת במילים: "רצה והחליצנו".
- יעלה ויבוא - תוספת לברכת בונה ירושלים במועדים הבאים: ראש חודש, פסח (חג המצות), שבועות, סוכות, שמחת תורה (שמיני עצרת), ראש השנה (מכונה בנוסח התפילה - יום הזיכרון) וכן ביום כיפור למי שנאסר עליו להתענות.
הוספות לאחר הברכה
רבים נוהגים לומר לאחר הברכה בקשות רבות המכונות יחד "הרחמן", מכיוון שכולן פותחות בתואר זה. יש הנוהגים להוסיף אחריהן פסוקים שונים. רבים חילופי הנוסחאות בין עדות ישראל בברכות הרחמן ובפסוקים שאחריהן. בין בקשות אלו נהוגה בקהילות מסוימות ברכת האורח, תוספת שאומרים אורחים ובהם בקשת ברכה לבעל הבית ובעל הסעודה. בין תוספות "הרחמן" ישנן בקשות מיוחדות עבור שבתות, ימים טובים ומועדים אחרים, שמקומן לאחר "הרחמן הוא יפרוש עלינו סוכת שלומו".
בנוסף בחלק נוסף של סוף ברכת המזון תיקנו כי בכי בחלק מימות השנה ובהם כל יום שנאמר בו מוסף ובסעודת מצווה של מילה או סעודת פורים וכדומה צריך לומר מגדול ולא מגדיל כבשאר ימות השנה.[21]
ב"חיידר" המסורתי נהגו לסכם את ברכת המזון ביידיש ("אלע מאל בענטשן מיר..."). בקרב יהדות לוב, כורדיסטן, בוכרה ועוד (מהנוהגים על פי נוסח ליבורנו), נוהגים להוסיף בסיום הברכה: "ברוך הזן, ברוך שולחן, ברוך משה בן עמרם; הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". חלק מעדות אלו נוהגות להוסיף פסוקים נוספים, למשל "יי ימלוך לעולם ועד"[22]. בקרב קהילות יהודי גאורגיה, נוהגים בסיום ברכת המזון בתוספות מיוחדות של מזמורי התהלים כ"ד וקכ"ח. ולאחריהם אומרים את הפסוקים הבאים: פעמיים את הפסוק וראה בנים לבניך וכו', לאחריו: שלום רב לאוהבי תורתך וכו', ומסיימים עם הפסוק: ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום.
פיוטי ברכת המזון
מראשית ימי הפיוט הוחל בכתיבת פיוטים לברכת המזון, ממש כפי שנכתבו יוצרות ומערביות לברכות קריאת שמע או קרובות לחזרת הש"ץ. ככל הנראה נתפשה ברכת המזון שלאחר סעודות חגיגיות כמעמד דומה לזה של תפילה בציבור, ולכן זכתה להתפייט בדומה לה[23]. בדומה לשאר סוגי הפיוט הקלאסיים, מעיקרם נועדו גם פיוטי ברכת המזון להחליף את נוסח הקבע של הברכה ולא להצטרף אליו (בתקופה מאוחרת החלו לומר את הפיוט בנוסף לנוסח הקבוע). לכן המבנה הרגיל שלהם הוא מערכת בת שלשה קטעים, אחד לכל אחת משלש הברכות הראשיות של ברכת המזון. הברכה הרביעית, הטוב והמטיב, לא זכתה בדרך כלל לקטע מפויט, ונאמרה בנוסח הקבע. למן התקופה הקדם-קלאסית של הפיוט (המאה ה-5) עבור בתקופה הקלאסית, וכלה בתקופה המזרחית המאוחרת (המאה ה-11), היו פיוטי ברכת הזמון סוג פופולרי למדי, ובגניזה הקהירית נמצאו שרידים של למעלה ממאה פיוטים כאלה. ישנם פיוטי ברכת המזון המיועדים לימות החול הרגילים (בהם נוסחאות קצרות במיוחד הכוללות מילים ספורות לכל ברכה), כאלה המיועדים לשבת, לראשי חודשים, למועדים, לשמחות כנישואין וברית מילה ואף לאבלים. מרבית פיוטי ברכת המזון הללו אינם חתומים בשם המחבר, אך יש גם המכילים אקרוסטיכון של שמו, לעיתים פייטן מפורסם וידוע-שם כרבי אלעזר בירבי קליר ורבי שמואל השלישי. פיוטים רבים מסוג זה התפרסמו בידי אברהם מאיר הברמן[24], וכולם התפרסמו מחדש בצירוף מחקר מקיף בידי אבי שמידמן[25].
בפיוט הספרדי והמרכז-אירופאי ירדה קרנם של פיוטי ברכת המזון, ונכתבו פיוטים ספורים מסוג זה. גם אלו לא נכתבו במבנה המסורתי שהיה מקובל במזרח, ולעיתים הרחיבו רק ברכה אחת מברכת המזון ולא את כולן. במנהגים שבתקופת הדפוס נותר פיוט בודד מפיוטים אלה, הוא הפיוט אלהים צוית לידידך בחירך מאת רבי אפרים מבונא המיועד לברכת המזון של סעודת ברית מילה ונועד להרחיב את הברכה השנייה של ברכת המזון, היא הברכה בה מזכירים את ברית המילה. פיוט זה נהוג במנהג אשכנז המערבי עד ימינו.
Remove ads
- ערך מורחב – כוס של ברכה
לאחר ברכת המזון יש שנוהגים לברך את ברכת "בורא פרי הגפן" ולשתות כוס של יין. ברכת המזון בה מברכים ברכה זו נקראת "ברכת המזון על הכוס" וכוס היין נקראת "כוס של ברכה". ישנה מחלוקת מתי יש חיוב לעשות כן. ישנם הסוברים שבכל אכילה שמברכים בה ברכת המזון-חובה לברך על "כוס של ברכה". יש דעות לפיהן אין חיוב ו"כוס של ברכה" היא מנהג. למעשה, נוהגים לברך על "כוס של ברכה" בעיקר בעת שמחות, ויש נוהגים לעשות כן בכל פעם שיש זימון או זימון בעשרה.
- נוסח ברכת המזון: ברכת המזון - נוסח כל העדות, הלכות ומנהגים.
- הרב עמנואל מזרחי, טעם ברכת המזון, באתר הידברות
- מידע על ברכת המזון בקטלוג הספרייה הלאומית
- הרב יצחק ברנד, "נוסח ברכת המזון לאחר כיבוש ארץ ישראל בדורנו", בתוך קדושת ציון, גיליון 44.
- חלק ממערך שיעור בנושא ברכת המזון באתר דעת
- הלכות מים אחרונים וברכת המזון בקיצור שולחן ערוך
- הרב אליעזר מלמד, ברכת המזון באתר פניני הלכה
- מבוא לברכת המזון באתר הפיוט והתפילה מבית הזמנה לפיוט
- ברכת המזון בנוסחי עדות והמזרח ואשכנז - כולל הלכות מהשולחן ערוך והרמב"ם באתר אשובה
- כתב יד, סדר ברכת המזון, מאה 18, אמשטרדם, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- ברכת המזון בנוסח עדות המזרח אשכנז ותימן באתר פרשת יהדות
- סדרת סרטונים קצרה בנושא ברכת המזון. https://www.youtube.com/watch?v=uZ_grD93k18&list=PLHbl6N6AAn0G7xYBW2OF8suZLPlQHYmxA
- ברכת המזון נוסח עדות המזרח מותאם לנייד
- הערך "ברכת המזון", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- מאמרים בנושא ברכת המזון, באתר ספריית אסיף
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads