Loading AI tools
חג הנחגג בקרב קהילת יהודי אתיופיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סִיגְד (בגעז: ስግድ, "סגידה") שמו העממי של חג המֶהֶללַה (ምህልላ, "תחינה"); הנקרא גם עמתה סו (ዐመተ ሰወ, "יום הקיבוץ"), הוא אחד מחגי ומועדי ביתא ישראל. החג חל חמישים יום אחרי יום הכיפורים הנקרא אסתרי, בתאריך כ"ט בחשוון. הסיגד הוא יום של צום, טהרה והתחדשות, וכמיהה לירושלים[2]. ובמרכזו טקס חידוש הברית בין העם לאל, הכולל קריאת קטעים מן המצהף קדוס וברכות ותפילות לגאולה. הטקס נערך בראש הר גבוה, כסמל למעמד הר סיני, ומנהלים אותו כהני הקהילה. ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה שאותו קיימו עזרא ונחמיה בירושלים בימי שיבת ציון, כמתואר בפרקים ח'-י' של ספר נחמיה.
 | |
| סוג |
חג  |
|---|---|
| סיבה | אירוע מקראי: "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱלֹהֵיהֶם."[1] |
| סמלים | תענית, מתן תורה, גאולה ומשיח, ירושלים |
| מתקשר עם | יום הכיפורים, סוכות, הקהל, ספירת העומר, שבועות |
| מועד | |
| תאריך |
כ"ט בחשוון
ה'תשפ"ה |
  | |
בישראל התקבל המנהג לערוך את טקס הסיגד בטיילת ארמון הנציב, המשקיפה אל הר הבית בירושלים, בנוכחות בני העדה ואישי ציבור. בשנת 2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסיגד כחג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה.[3]
המהללה חל בערב ראש חודש שהוא גם צום המאליא החודשי.[4] בעבר היה מועד החג בכ"ט בכסלו, אך לאחר רפורמה שהתרחשה בלוח השנה של ביתא ישראל באמצע המאה ה-19 הוא הועבר לכ"ט בחשוון, 50 יום אחר אסתסרי (יום הכיפורים).[5]
השם "מהללה" משמעותו תחינה או תחנון, ומבדיל את החג מתפילות ימות הצום האחרים הנקראים 'סומא'.[6] השם העממי "סיגד", או סֶגדֶת, המתפרש כ"יום עבודת ה'", סגידה, שימש בעבר אחד הכינויים ליום הכיפורים[7] וממנו ירש את השם. שם נוסף לחג הוא עמתה סו שמשמעותו, "יום הקיבוץ".[8] שמות אלו מעידים כולם על אופי החג.
באתיופיה לעיתים היו דוחים את החג בכמה ימים, אם כדי להבדילו מימי המהללה הנוצריים - צומות הנוצרים - ואם בשל חפיפתו את השבת; כאשר נפל ביום שישי היה מוקדם ליום חמישי, וכאשר חל בשבת היה נדחה ליום ראשון.
קיימות מספר מסורות לגבי זמן ונסיבות קביעת החג. למרות ההבדלים ביניהן, המסורות כולן מדגישות כי החג נקבע בהשראת העצרת שקיימו עזרא ונחמיה לחידוש הברית בין עם ישראל ואלוהיו בימי שיבת ציון, וכי מטרתו הייתה בראש ובראשונה להגן על הקהילה ולשמר את זהותה בימים קשים של מלחמות, רדיפות והתבוללות[9] באמצעות שיבה למעמד הר סיני וקבלת התורה.[10]
החג משמש כבניין קומה נוספת על חשבון הנפש הפרטי של יום הכיפורים. ביום זה מוסיפים לחשבון הנפש הפרטי את הפן הציבורי, ובהתקהלות המונים מכריזים על חידוש הברית עם האל ומתפללים על המשכיות האמונה ובוא הגאולה השלמה.
בנוסף, מבטא החג את הכמיהה לירושלים. הכמיהה לשוב לירושלים והדאגה לשלומה של העיר הן מוטיבים מרכזיים בתפילות החג[16]. דוגמה לכך ניתן למצוא בפיוט נְאוּ נְסַגֶדֶ ("בואו נשתחווה") הנאמר בחג ומופיעה בו הכמיהה לירושלים ולבית המקדש, בין היתר בבתים הבאים:
וְיָבוֹאוּ מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב וְיִשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלָיִם׃
וְיָבוֹאוּ מִצָּפוֹן וּמִדָּרוֹם וְיִשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלָיִם׃
וְיָבוֹאוּ מֵאַרְבָּעָה כִּוּוּנים וְיִשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלָיִם׃
הרב שרון שלום מקהילת ביתא ישראל מציין חמש נקודות משמעותיות בחג:
באתיופיה היה נהוג להתחיל בהכנות לחג ימים רבים לפניו. תושבי כפרים נידחים היו מתקבצים לכפרים היהודיים הגדולים ומתארחים אצל קרובי משפחתם או אצל תושבים מקומיים, כדי לקיים עצרת המונית.
יום לפני החג היה נהוג להיטהר ולהכין את מלבושי החג. בנוסף, יום לפני החג, או מוקדם בבוקר החג, היו הכהנים בסיוע גברים אחדים, שוחטים כבשים ופרות שישמשו לתפילה ולשבירת הצום. נוסף על כך, נהגו הכוהנים לבחור הר שיתאים לטקס ולוודא שהוא נקי וטהור מעצמים גדולים ומקברים.[17] הבחירה בהר נעשתה משתי סיבות: לשם הגברת הדמיון למעמד הר סיני ומתוך אמונה שמקום גבוה הוא טהור יותר וששורים בו שכינה וחסד.[18] אחרי בחירת ההר המתאים הקימו הכוהנים סביב פסגתו מעגל אבנים והכינו שולחן מיוחד למצהף קדוס.
בערב החג היה נהוג להתפלל תפילות מיוחדות במסגיד, וביום החג, שהיה גם יום צום, נהגו אנשי הקהילה להשכים קום, לטבול בנהר וללבוש בגדי חג. לאחר מכן התאסף הקהל במסגיד. בני הקהילה נהגו לשאת בחג תפילות רבות, רובן לסיום הגלות ולשיבה לירושלים.
אז היו הכהנים מוציאים את ספר האורית מן ההיכל שבו שכן, כשהם מלווים בקריאות שמחה של החוגגים. אחר הוצאת הספר החלו החוגגים לצעוד לעבר ההר הנבחר, ובראשם הכהנים והשמגלוּץ',[19] זקני העדה, הנושאים את האורית. אנשים מן הקהל נהגו לא פעם לטפס במעלה ההר כשעל ראשיהם אבנים או ספרי קודש.[17]
בהגיעם לפסגת ההר היו הכהנים מוציאים את האורית מהבד העוטף אותו והקהל ליווה אותם בשירה. ברגע זה קיבל הטקס סבר חמור יותר; הכהן הגדול של היישוב היה נכנס למתחם המגודר - צעד סמלי הדומה לכניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש - ומתחיל בקריאת מקטעים מן המצהף קדוס, המספרים על התגלות האלוהים בהר סיני למשה רבנו - פרשת הסנה הבוער ומעמד הר סיני -, ועל טקס האֲמָנָה - טקס חידוש הברית בין העם לאלוהיו בתקופת נחמיה - ואת פרשת הברכות והקללות מספר ויקרא, ופרקים נוספים מספר מלכים, ירמיהו, ישעיהו, דניאל ותהילים. הקריאה בפרקים נעשתה בשפת געז ותורגמה במקביל לשפת ההמון - אמהרית או טיגראינית. הקהל היה חוזר על המילים כשהוא פורס ידיו לעבר השמים, מעשה המציין את קבלת חוקי התורה.
בתום חלק זה של החג, היו בני הקהילה מתוודים על חטאיהם, כשהם פורשים ידיהם כלפי מעלה וכורעים ומשתחווים. בסיום הטקס היו תוקעים בחצוצרות ומביעים את הרצון לחגוג בשנה הבאה בירושלים.
לאחר מכן היו יורדים מן ההר וצועדים חזרה אל הכפר בשירה וריקודים, ומתכנסים שוב במסגיד, שם נהגו הכוהנים להכות בתוף ולרקוד ולשיר עם האורית.[17] בכפר היו מקיימים סעודת מצווה חגיגית לחתימת היום. אף על פי שטקסי החג נערכו ביום אחד, נהוג היה בקרב העם לחגוג ולשמוח משך כמה ימים לאחריו. נזירי העדה, לעומת זאת, נהגו לפרוש בתום היום המקודש לתקופת התבודדות.[20]
.jpg)
טקסי הסיגד הראשונים בישראל נחוגו בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, כאשר אירועי החג בשנת 1982 אף נערכו בהשתתפות הנשיא יצחק נבון.[21] העצרת המרכזית והתפילות נערכו במקומות שונים עד שהתקבע המנהג לערכם בהר ציון, ולקיים בסיומם תהלוכה לעבר כותל המערבי בליווי שירה ותפילות. חוסר הנחת של הכהנים מן המעבר בסמוך לכנסיות הרבות שבהר ציון הוביל להחלטה לנהל את טקס החג באזור טיילת גבריאל שרובר (טיילת ארמון הנציב), שם מתכנסים כיום בני העדה האתיופית. במסורת חדשה החלו חניכי תנועות הנוער בני עקיבא והנוער העובד והלומד לצעוד אחר ירידת הכוהנים מן ההר אל הכותל המערבי, בתהלוכה המלוּוה בשירה ובריקודים. מתכונת החג בישראל שונה מזו שהייתה נהוגה באתיופיה, ולמעט התהלוכה המשותפת והתפילות, רבים מן המנהגים מצוינים באופן סמלי בלבד.
בשנת 2023 בעקבות מלחמת חרבות ברזל הוחלט לבטל את הטקס הממלכתי בארמון הנציב.[22]
ב-30 ביוני 2008 אישרה הכנסת את חוק חג הסיגד, ה'תשס"ח-2008, שהוצע על ידי חבר הכנסת אורי אריאל מן האיחוד הלאומי, בשיתוף חברי כנסת מש"ס, מרצ, העבודה והליכוד.[23] החוק קובע כי חג הסיגד יצוין על ידי המדינה בכ"ט בחשוון, בעצרת מרכזית שתאורגן על ידי משרד התרבות והספורט ובפעילויות חינוכיות שייוחדו לחג הסיגד על ידי שר החינוך. כמו כן נקבע בחוק כי יום הסיגד הוא יום בחירה. נוסח הצעת החוק התבסס על נוסח חוק יום ירושלים.[24] בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי "אימוץ החג על ידי הכנסת ועל ידי מדינת ישראל יאפשר את שימורה של מסורת עתיקת יומין ויתרום לתחושת ההזדהות והמעורבות של בני הקהילה האתיופית בחברה הישראלית".[25] עוד קובע החוק, כי אם יחול יום כ"ט בחשוון ביום השבת, יוקדם החג ליום חמישי, כ"ז בחשוון.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל ביתא ישראל | ||
סרטונים מחגיגות הסיגד, סרטון באתר יוטיובSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
