Loading AI tools
הימנעות מאכילה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צום הוא הימנעות רצונית מאכילה ומשתייה למשך פרק זמן מסוים.
ברמה העקרונית, לגוף דרושים שתייה ומזון כדי לקיים את האנרגיה שבה הוא משתמש כדי לפעול. עם זאת, אדם בריא ששומר על אכילה ושתייה מספיקים יכול לצום מספר שעות (לפעמים יותר מיממה) בלי שיקרה לו נזק ממשי. זאת מכיוון שהגוף שומר מאגרים של אנרגיה ושומן שבעתות מצוקה הוא יכול לנצל.
למשל, לאחר כ-12 שעות של צום, הגוף מתחיל לפרק חומצות שומן קיימות בגוף כדי ליצור אנרגיה, זאת מכיוון שרמת הגלוקוז בדם שעלתה לאחר הארוחה ירדה עד למצב שבו לא ניתן להפיק מהגלוקוז אנרגיה זמינה עבור תאי הגוף. בשלבים הבאים, חלק מהאנרגיה נלקחת מפירוק של חלבונים בשריר וממולקולות שמתקבלות בתהליך פירוק השומן.[1]
הצום נעשה, לעיתים קרובות, מהסיבות הבאות:
הצום מלווה אצל רוב האנשים בתחושת רעב ובתשישות ואצל חלק מהאנשים אף בכאבי ראש ותופעות גופניות נוספות. האדם הצם שרוי לרוב במתח פסיכולוגי בשל השינוי שהוא חווה, במיוחד כאשר ישנה מחויבות דתית או חברתית להמשכת הצום לפרק זמן קבוע. ישנם הרגלי אכילה מסוימים המקילים על הכניסה אליו ועל היציאה ממנו. לעיתים דווקא צום עלול לגרום לעליה במשקל, כאשר הארוחות שלפניו ואחריו גדולות במיוחד.
ערך מורחב – תעניתביהדות קיימים שישה ימי צום במשך השנה. הצום החשוב ביותר הוא יום הכיפורים, בתאריך י' בתשרי, הנחשב ביהדות כיום גזירת הדין וכיום הקדוש בשנה. מקור הצום ביום כיפור הוא מציווי בתורה, ומטרתו אינה אבלות, אלא עינוי הגוף לצורך התעלות והיטהרות הנפש.
ארבעה צומות נוספים נקבעו בעקבות החורבן של בית המקדש הראשון ושל בית המקדש השני, והם מציינים אבלות על החורבן. ארבעה מוזכרים בספר זכריה:
לאחר בניית בית המקדש השני התבטלו הצומות הקלים (צום גדליה, עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, תשעה באב) ולאחר חורבנו שבו ימים אלו להיות צומות.
מלבד תעניות אלו, מציינים ביהדות עוד יום צום אחד נוסף – תענית אסתר בי"ג באדר, היום לפני חג הפורים.
ישנו עוד צום שחל רק על בכורות הנקרא תענית בכורות בי"ד בניסן. זהו מנהג יהודי שבו בכורים צמים בערב פסח מהבוקר עד ליל הסדר. למעשה, כיום נוהגים רוב הבכורים לאכול בסעודת מצווה (כגון זו של סיום מסכת) אשר האכילה בה דוחה את הצום, בגלל היות הצום רק מנהג, ובכך פוטרים את עצמם מהמשך הצום. הורים להם ילד בכור אשר אינו יכול לצום נוהגים לצום בשביל הילד.
ביום הכיפורים ובתשעה באב הצום אורך יממה שלמה מערב היום הקודם עד לערב היום הבא. שאר הצומות הם קלים יותר, ומתחילים רק בבוקר של אותו יום. הבדל נוסף הוא שבצומות הקלים אסורים רק אכילה ושתייה, לעומת יום הכיפורים ותשעה באב בהם קיימים ארבעה איסורים נוספים: רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה (קיום יחסי מין), ונעילת נעלי עור.
צומות נוספים קיימים ככפרה ותיקון על חטאי הצם. מקום חשוב יש לצומות אלו על פי תורת הקבלה, ומופיע רבות בתיקוניו של האר"י. לעיתים, בתיקונים אלו, מספר ימי הצום מקבילים למספר הגימטריה של שם החטא או של אחד משמות האל הקשורים לאיסור זה.
בתנועה הקונסרבטיבית (מסורתית), יש רבנים הקוראים לצום גם במהלך יום השואה.[2]
בדת הנוצרית אין ציווי לצום מלא מאכילה ושתייה. עם זאת הצום הוא מעשה מקובל כמעשה הסתגפות, צער ואבל ומשמש כחלק לחזרה בתשובה וכמעשה של התקרבות לאל. כמו כן הצום יכול להיות גזרה אשר מטיל הכומר על המאמין בעת הווידוי. הזרמים השונים בנצרות נבדלים במידת ההגבלות שהם מטילים על אכילה, ובתכיפות המועדים שבהם מתקיימות ההגבלות. בנצרות האורתודוקסית ההגבלות האלה שכיחות וגם בנצרות הקתולית יש מועדים רבים הכוללים הגבלות ממין זה. בכנסיות הפרוטסטנטיות, לעומת זאת, אין כמעט מועדים שבהן מצווה המאמין להגביל את עצמו באכילה.
בנצרות הקתולית ובנצרות האורתודוקסית יש הגבלות על אכילה במועדים מסוימים:
הצום באסלאם הוא אמצעי לכפרת עוונות, והוא נכלל בחמשת עמודי האסלאם (המצוות הראשיות באסלאם). הצומות באסלאם מלאים, כלומר דורשים הימנעות מאכילה, משתייה ומהנאות גוף אחרות כגון סיכה ויחסי אישות, אולם הם מתקיימים בשעות היום בלבד. אין צום המתקיים בשעות החשכה.
בדת המוסלמית יש חודש שלם - חודש רמדאן - שבו נמנעים מאכילה, משתייה ומהנאות גוף אחרות במהלך שעות היום, ואילו בלילה אוכלים סעודה חגיגית - אפטאר.
בנוסף לצום רמדאן, שהוא חובה על כל המאמינים, נהוגים גם צומות רשות (בעיקר באסלאם הסוני). המרכזי בהם הוא צום עשוראא. יש המקיימים צום זה במשך שעות היום ביום העשירי בחודש מוחרם (החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי), ויש הצמים בשעות היום של שלושת הימים בין ה-9 ל-11 במוחרם. קיום הצום הוא ביטוי לאדיקות דתית, או פיצוי על ביטול צום רמדאן עקב מחלה, נסיעה וכיוצא באלה.
צום נוסף הנחשב מומלץ אך אינו חובה, וקיומו הוא ביטוי לאדיקות דתית, הוא צום בחודש שוואל, החודש העשירי בלוח השנה המוסלמי. מוסלמים אדוקים בוחרים שישה ימים בחודש שוואל (לאחר תום עיד אל-פטר), וצמים בהם כמעין המשך לצום רמדאן (הוא החודש התשיעי בלוח המוסלמי). מסורות מוסלמיות אומרות מפי מוחמד, כי מי שצם ברמדאן ובשישה ימים מחודש שוואל, נחשב כמי שצם שנה שלמה.
הצום קיים בעולם הרפואה כמרפא לחוליים מסוימים ולחיזוק מערכת הבריאות בכלל. הרופא היווני היפוקרטס כינה את הצום הרפואי כ"סכין המנתחים של הטבע"[דרוש מקור].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
