ארוחה

ארוחה היא פרק זמן במהלך היום המוקדש לאכילה, בחברותא או ביחידות. ארוחות הן מנהג תרבותי המבוסס על צורך פיזיולוגי – רעב המתעורר בכמה פרקי זמן במהלך היום. ארוחות מותאמות לשעת היום בה הן נאכלות, למנהגי החברה אליה משתייכים הסועדים ולעיתים גם לעונת השנה או לאירוע מיוחד (חג, מסיבה, יום הולדת וכדומה).

ערך ללא מקורות

יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.

המונח "סעודה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו סעודה (פירושונים).

"ילדים וארוחת צהריים", ציור מאת מארק לואי בנז'מן ווטייה, משנת 1857

ברוב החברות המודרניות מתקיימת שגרה של שלוש ארוחות במהלך היום – ארוחת בוקר, ארוחת צהריים וארוחת ערב. בנוסף להן, או במקומן, קיים מגוון של ארוחות ביניים.

ארוחות נאכלות לרוב בבתים ובמגוון סוגי מסעדות, אך ניתן לאכלן בכל מקום, בין השאר בחיק הטבע, למשל בפיקניק, על שפת הים או כארוחת מנגל, ואף תוך כדי נסיעה או הליכה ברחוב.

ארוחה אמורה להשביע, בניגוד לחטיף הנאכל כדי לדחות מעט את הרעב או התיאבון, לפיכך היא גם גדולה יחסית. מזון הנאכל בכמות קטנה ושלא בזמני הארוחות נחשב לרוב כחטיף.

סדר הארוחות במהלך היום

ארוחת בוקר, ציור של האמנית זינאידה סרבריאקובה משנת 1914

• ארוחת בוקר – נאכלת בדרך כלל תוך שעה–שעתיים מהיקיצה.
• ארוחת עשר או הפסקת קפה – לרוב ארוחה קלה או חטיף.
• בוהריים או בוצר – ארוחת בוקר מאוחרת ומורחבת, לרוב מחליפה הן את ארוחת הבוקר והן את ארוחת הצהריים.
• ארוחת צהריים – ארוחת אמצע היום. בישראל היא לרוב הארוחה העיקרית.
• שעת התה או תה מנחה – ארוחה קלה או חטיף בשעות אחר הצהריים. אם היא ארוחה מלאה, היא מחליפה את ארוחת הערב.
• ארוחת ערב – בשעות הערב, בטווח שעשוי לנוע בין 18:00 ל-21:00. יש הנוהגים לאכול אז את הארוחה העיקרית של היום. מרבית הארוחות החגיגיות נאכלות בערב.
• ארוחת לילה – לרוב מתקיימת רק אם ארוחת הערב נאכלת מוקדם מאוד או אינה נאכלת כלל. לעיתים נאכלת כארוחה מלאה או קלה בתום בילוי לילי. בניגוד לכך, עשויה גם להיות רק חטיף קל לפני השינה. בספרד הארוחה נאכלת בסביבות 22:00 במקום ארוחת ערב, כיוון שארוחת ביניים קלה של טאפס נאכלת לרוב בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

ארוחה מרובת מנות

אולם הארוחות הרשמיות של גירטון קולג'

ארוחה חגיגית או ארוחת גורמה עשויה לכלול מנות רבות. בעולם המערבי סדר המנות קבוע למדי:

• מתאבנים בליווי יין, קוקטיילים או אפריטיף
• מרק
• מנה ראשונה שתכולתה עשויה להיות סלטים (אם כי ישנן תרבויות בהן הסלט או מנות ירק מבושל יוגשו לאחר או לצד המנה העיקרית), מאפים ותבשילים כגון פשטידה, בורקס, קרפ, גרטן, לביבות. גם דגים מוגשים לעיתים כמנה ראשונה.
• מנה עיקרית, הכוללת בשר ו/או דג, בליווי ירקות
• מגש גבינות מלווה ביינות תואמים ולעיתים גם בפירות. (בארוחות כשרות שלב זה לא מתקיים, על מנת לא לערב בשר בחלב).
• קינוח קר או חם, מלווה ביין קינוח
• ממתקים, משקאות חמים כגון קפה ומשקאות דיז'סטיף כגון קוניאק, ברנדי, ליקר וכדומה

לעיתים מוגש בין המנות סורבה או מנקה חך אחר.

מנהגים והבדלי תרבויות

ישנם מקומות שבהם נהוג ללוות את הארוחה בשתיית יין

ארוחה בסגנון יפני

מנהגי אכילה וארוחות משתנים בין אזורים ומדינות, ואף בתוך מדינות. הם מושפעים מתרבות האזור, מעמד חברתי, דת, השכלה, חינוך ומנהגים משפחתיים. מגורמים אלו נגזרים כללי נימוסים והליכות שעשויים להיות שונים ואף מנוגדים בקרב קבוצות שונות. דוגמאות להבדלים כאלו:

• בתרבות המערבית נהוג להשתמש בסכו"ם. במזרח הרחוק משתמשים בצ'ופסטיקס. בחלק ממדינות העולם השלישי (אך לא רק בהן) אוכלים בידיים. בעבר, טרם המצאת המזלג, אכלו באירופה באמצעות כף, סכין ואף בידיים.

ארוחה הודית בצלחת מתכת

• החומרים מהם עשויים כלי האוכל משתנים בתרבויות שונות. במערב נהוג לאכול בכלי זכוכית או חרסינה, ילדים צעירים אוכלים מכלי פלסטיק, ובנסיבות מסוימות אוכלים מכלים חד-פעמיים. בהודו נשמרים כלי החרסינה לאירועים מיוחדים, ובארוחות השגרתיות משתמשים בכלי מתכת – צלחת טאלי. נאמני האידאולוגיה האנתרופוסופית מעדיפים להשתמש בכלים מחומרים טבעיים כגון עץ.
• בחלק מהתרבויות אוכלים מכלים אישיים (צלחות וקערות) בעוד בתרבויות אחרות אוכלים מכלי מרכזי משותף. גם בתרבויות בהן אוכלים מכלים אישיים, ישנם מאכלים הנלקחים מכלי משותף, בעיקר מאכלים הניתנים לאכילה בנגיסות בודדות כגון מתאבנים וחטיפים.
• נקניקייה נאכלת בארצות הברית בתוך לחמנייה או באמצעות סכין ומזלג ואילו במספר מדינות באירופה אוכלים אותה תוך אחיזתה.
• יש תרבויות בהן מקפידים לא להתחיל לאכול עד שכל הסועדים התיישבו, בתרבויות אחרות אין זו סוגיה מהותית. ישנן גם תרבויות בהן ממתינים להוראת המארח לפני שיושבים לשולחן.
• ישנן דתות בהן מברכים או מתפללים בקול בתחילת הארוחה או שומרים על פרק זמן קצר של דומייה המאפשר תפילה בדממה.
• בתקופת המקרא אכלו שתי ארוחות ביום: ארוחת בוקר בשדה וארוחה עיקרית בערב במקום הלינה. ארוחת הערב הייתה בעיקרה תבשיל עשוי דגנים או קטניות (למשל נזיד העדשים שמכין יעקב). על ארוחותיהם של העשירים ניתן ללמוד מן הפרקים המספרים על שלמה המלך.^[1]
• ארוחת בוקר ישראלית מלאה אופיינית כוללת מוצרי חלב, ביצים, ירקות ולחם. ארוחת בוקר אנגלית כוללת בעיקר מאכלים מטוגנים, ביניהם ביצים, שעועית, מוצרי בשר ובצק. לעומתה, ארוחת בוקר קונטיננטלית מצומצמת מאוד בגיוונה. ביפן וסין ארוחת הבוקר כוללת מרק. במצרים ארוחת הבוקר כוללת פול מדמס.

ראו גם

• משתה
• סעודת מצווה
• ארוחה מפסקת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארוחות

• סעודות, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. גלי דינור; שוש עייש; אורה שמאי, מאכלים וארוחות בתקופת המקרא, באתר lib.cet.ac.il