קריית משה
שכונה במערב ירושלים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריית משה היא שכונה במערב ירושלים, הוקמה בשנת 1925 בסיועה של קרן "מזכרת משה מונטיפיורי" ונקראת על שמו. השכונה, שנמצאת בגובה של 820 מטרים מעל פני הים, היא בין השכונות הגבוהות בירושלים, מתגוררים בה כ-10,080 תושבים.[1]
 | |
| גשר המיתרים מכיוון רחוב הרב צבי יהודה בלילה | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | ירושלים |
| תאריך ייסוד | 1925 |
| על שם | משה מונטיפיורי |
| אוכלוסייה | 10,080 (2023) |
| קואורדינטות | 31°47′12″N 35°11′44″E |
| שכונות נוספות בירושלים | |
|
(למפת ירושלים רגילה)   קריית משה | |
  | |
מצפון גובלות בתחומה שכונת גבעת שאול והכניסה לירושלים, מדרום שכונת בית הכרם, ממזרח שדרות הרצל וקריית הממשלה, וממערב אזור התעשייה גבעת שאול.
השכונה תוכננה במקור על ידי האדריכל ריכרד קאופמן כשכונת גנים עצמאית, אופי זה השתנה לאחר התפתחות שכונות קטנות סביבה אשר התמזגו לתוכה (ביניהן שכונת "מימון", ״בן ציון״, המקשר, מעונות עובדים ברחוב "גת") וסיפוח השכונה לירושלים אשר הקנה לה אופי עירוני.
במשך השנים נבנו בשכונה מוסדות מרכזיים רבים, בהם בית חינוך עיוורים וישיבת מרכז הרב, שהולידה מתוכה את מכון מאיר, ישיבת ירושלים לצעירים ומורשה השוכנים גם הם בשכונה. בעקבות כך גדל מספרם של התושבים הדתיים בשכונה והיא נהייתה מוקד מרכזי עבור החברה הדתית לאומית. השכונה נחשבת לשכונה מרכזית לציבור הדתי לאומי ויש אף המחשיבים אותה כמרכזית ביותר, אולם, עדיין מתגוררות מספר משפחות של חילונים, מסורתיים וחרדים וניתן לראות בה תושבים ירושלמים ותיקים לצד צעירים ומשפחות מרובות ילדים ובני נוער.
בשנת 2011 נחנך הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים העובר בגבולה המזרחי של השכונה. הרכבת הקלה שיפרה את הנגישות ממרכזה של העיר החדשה לשכונה, כתוצאה מכך חלה עלייה בשווי הנדל"ן, השכונה נחשבת למרכזית, בהיותה ממוקמת על צומת דרכים בכניסה לעיר, ובשל קרבתה לאוניברסיטה העברית בגבעת רם, לקריית הלאום ולתחנה המרכזית.[2] בעקבות מיקומה המרכזי של השכונה היא נהייתה לאחת מהשכונות הירושלמיות המבוקשות ביותר לפרויקטים של התחדשות עירונית ופינוי בינוי,[3] דבר שהוביל לשימור נרחב ברחבי השכונה.[4]
הקמת השכונה
קריית משה הוקמה בין השנים 1925–1927 על ידי אנשים מסורתיים שרצו לגור לצד הוריהם הדתיים בירושלים, בהקמתה סייעה קרן "מזכרת משה מונטיפיורי", קרן צדקה הנושאת את שמו של השר משה מונטיפיורי שסייעה קודם לכן בהקמת השכונות ימין משה, מזכרת משה, אהל משה וזיכרון משה. קריית משה הייתה השכונה האחרונה שנבנתה בסיוע הקרן, ולכן יש שכינוה "מונטיפיורי החדשה". שם השכונה המופיע במפות מיסודה ועד אמצע שנות החמישים של המאה העשרים הוא "שכונת מונטפיורי"[5][6]
בשנת 1924 רכש בא-כוחה של הקרן בארץ ישראל, הפרופסור דוד ילין, את אדמת השכונה - 112.5 דונם - במחיר של מאה לירות ארץ ישראלית. תקנות השכונה מעידות על האופי המסורתי שביקשו מייסדיה להנהיג:
"מטרות החברה:
א) לייסד שכונה עברית בקרבת ירושלם.
ב) לקנות, או להשיג באפן אחר, קרקעות ולחלק אותן כנגד תשלום בין החברים בשביל בנין בתים.
ג) לסלול, לתקן ולהחזיק כבישים, דרכים, שרות עגלות, מכוניות וחשמליות, מכון הספקת מים, חנויות ומחסנים. ובכלל לעשות את כל הנחוץ להתיישבות מסודרת בשכונה, כגון: להקים ולהחזיק בתי כנסת, בתי חינוך לאומי גנים, אולמים צבוריים וכדומה".
בשנת 1936 הקימו אנשי הפועל המזרחי (ציונות דתית) בסמוך לקריית משה את "שכונת הפועל המזרחי", ששמה הוסב לאחר מכן ל"שכונת מימון", על שם הרב יהודה לייב פישמן מימון, ממנהיגי הציונות הדתית וממייסדי השכונה. כיום נבלעה שכונת מימון בתוך קריית משה וכמעט שאין מבחינים בין השתיים. המיזוג בין שתי השכונות השפיע על אופייה הדתי לאומי של השכונה כיום.
בשנת 1939 התגוררו בקריית משה 79 משפחות, לכל משפחה בית אבן משלה. בשנת 1941 שלחו התושבים מכתב לראש עיריית ירושלים בבקשה להסתפח לעיר ירושלים (כזכור, בתקנות השכונה נכתב: "ליסד שכונה עברית בקרבת ירושלם"), משום שהשכונה הייתה מרוחקת ממרכזה של העיר החדשה. התושבים פירטו במכתב זה את מראה שכונתם ומציינים את ההקפדה על הניקיון וההיגיינה בשכונה. וכך כתבו:
"עם גידול מספר הדיירים בשכונה - שחלק ניכר מהם אינם חברים - באנו לידי מסקנה כי האופי של אגודה הדדית אינו הולם יותר את צרכי השכונה וברור לנו כי מתאים לה יותר אופי של מועצה או סיפוח לעירייה. מכיוון ששכונתנו קרובה ביותר לגבול המערבי הנוכחי של העירייה ואין כל שכונות מפסיקות בינן - הננו סבורים כי יש הגיון ונחיצות בספוחה לעירייה".
לאחר הקמת המדינה
במלחמת העצמאות נחתו מספר פגזים על השכונה.[דרוש מקור] זהות המפגיזים שנויה במחלוקת: יש אומרים שאלו המצרים, ויש טוענים שהיו אלה כוחות ישראלים שהתכוונו להפגיז את דיר יאסין (גבעת שאול של היום), וטעו בטיווח. השכונה סופחה לירושלים לאחר הקמת המדינה.[7] באפריל 1953 חדרו מסתננים לדירה בשכונה (כיום רחוב המאירי 17, המבנה המקורי נהרס מאוחר יותר), ורצחו שניים מדיירי הבית.[8]
החל משנות ה-50 החל צביונה המקורי של השכונה להשתנות. כבר בסוף שנות ה-30, הוקמה שכונת "המקשר", שבה התגוררו חברי קואופרטיב התחבורה הירושלמי.[9] לידה הוקם בתחילת שנות ה-50 "שיכון קריית משה" (ובשמה המלא - מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ), שיכון ראשון לבני ירושלים ובהם זוגות צעירים ומשתכנים לראשונה. בלט בו בלוק מס 4 (היום - הבניין ברח' הרב צבי יהודה 7) אשר כונה בפי כל "בלוק המורים", שבו התגוררו, בין כלל הדיירים, שר החינוך והתרבות, פרופ' בן-ציון דינור, מנהל הגימנסיה העברית רחביה, זבולון תוחמן, המשורר יצחק שלו (ובנו מאיר שלו), וד"ר שלום לוין שנבחר אז למזכיר הסתדרות המורים ולימים שימש כנשיא הסתדרות המורים וכחבר הכנסת. בקצה רחוב שושנה פוליאקוב התגורר הגאוגרף פרופ׳ מנשה הראל, פלמ"חניק וחתן פרס ישראל לחקר ארץ ישראל. ברחוב אליעזר הלוי, סמוך לרחוב קריית משה, התגורר הגאוגרף אברהם יעקב ברור ובהמשך בנו עורך האטלסים משה ברוור. לאט לאט תפסו בנייני מגורים רב קומתיים בקריית משה הוותיקה את מקומם של הבתים החד-קומתיים. בשנת 1957 קיבלו כל מספר רחובות בשכונה שמות, הרחוב הראשי בשכונה קיבל את השם רחוב קריית משה, השדרה הניצבת לו את השם "שדרות המאירי" על שם הרב משה המאירי.[10]
בשנת 1964 עברה לשכונה ישיבת מרכז הרב, שמאוחר יותר הולידה מתוכה את מכון מאיר השוכן אף הוא בשכונה. בעקבות כך גדל מספרם של התושבים הדתיים בשכונה, והיא נהייתה מוקד מרכזי עבור החברה הדתית לאומית, היא נחשבת לשכונה מרכזית לציבור הדתי לאומי ויש אף המחשיבים אותה כמרכזית ביותר, אולם, עדיין יש בשכונה מספר משפחות של חילונים, מסורתיים וגם חרדים רבים המתגוררים בשכונה, וניתן לראות בה תושבים ותיקים לצד זוגות צעירים ומשפחות מרובות ילדים ובני נוער.
בשנות ה-2000
בשנת 2008 אירע בשכונה הפיגוע בישיבת מרכז הרב בו נרצחו שמונה מתלמידי הישיבה.
בפברואר 2008 נמכר מגרש של 2.1 דונמים ברחוב דגל ראובן, שהיה עתודת הקרקע האחרונה לבינוי בשכונה, תמורת כ-5.2 מיליון דולר.[11]
בשנת 2011 נחנך הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים העובר בגבולה המזרחי של השכונה. הרכבת הקלה שיפרה את הנגישות ממרכזה של העיר החדשה לשכונה. כתוצאה מכך חלה עלייה בשווי הנדל"ן. השכונה נחשבת למרכזית, בהיותה ממוקמת על צומת דרכים בכניסה לעיר, ובשל קרבתה לגבעת רם, לבנייני האומה ולתחנה המרכזית.[2]
בנובמבר 2017, ניתן היתר הבנייה לפרויקט פינוי בינוי בשכונה, ב"מתחם המקשר", שממוקם בין שדרות הרצל לבין רחובות קריית משה וחיים פיק. הפרויקט, שקודם על ידי עיריית ירושלים והמנהלת להתחדשות עירונית בחברת מוריה, כולל שני מגדלים בני 25 קומות כל אחד, שבהם 230 יחידות דיור, אשר הוקמו במקום שישה בניינים קיימים שנהרסו.[12] הריסת הבניינים הקיימים החלה ביוני 2018.[13]
במהלך העשור השני של המאה ה-21 תהליכי התחדשות עירונית בשכונה צברו תאוצה, ובתחילת שנת 2024 עיריית ירושלים כללה את השכונה בשלמותה ברשימת השכונות לשימור של העיר בזכות הערך שנוצר מהעמדת המבנים, המרווח ביניהם והצמחייה סביבם. עם זאת, ההכרזה לא מונעת מיזמים ומקבלנים לבצע שינויים מודרניים[14]
השכונה תוכננה כעיר גנים. תכנונה הופקד בידי האדריכל ריכרד קאופמן, שתכנן שכונות גנים נוספות כגון תלפיות (1921), בית הכרם (1921), רחביה (1922) ובית וגן (1925). על פי עקרון התכנון הסטנדרטי של עיר גנים, הייתה שדרה מרכזית שחצתה את השכונה מצפון לדרום, ובקצה עמד מבנה ציבור. השדרה היא שדרות המאירי של היום, ומבנה הציבור שבסופה הוא "בית הכנסת אוהל יצחק", בתכנונם של האדריכלים אליעזר ילין ווילהלם הקר.
האדריכלים ילין והקר חברו לריכרד קאופמן בתכנון השדרה המרכזית (שדרות המאירי), ונקבע כי לכל אורכה יינטעו עצי ברוש. ראשיתה של שדרה זו בפינת הרחובות הרב צבי יהודה (לשעבר בן-דור)-העילוי-ימין אבות-המאירי, וסופה בהצטלבות עם רחוב קוסובסקי, שם עומד המבנה הציבורי - בית הכנסת. כיום רציפותה של השדרה נקטעת בהצטלבות עם רחוב קריית משה בשל קיוסקים שנבנו על השדרה.
בית הכנסת תוכנן כמבנה אבן מרובע, שעליו בסיס מתומן וכיפה עגולה, מאפייני סגנון בנייה מזרחי-מסורתי. עם זאת, שולבו בתכנון המבנה גם מאפייני הסגנון הבינלאומי שרווח בשנות ה-30: צמדי חלונות ארוכים וצרים. מהתבוננות בחזית הקדמית של המבנה קשה לזהות את התכנון המקורי של הקר וילין, שכן לאורך השנים נוספו בקדמת המבנה חדרי תפילה קטנים ששינו את המראה הקדמי של הבניין כמעט עד לבלי הכר.
ילין והקר אף תכננו את בתי המגורים בשכונה. בתים אלו תוכננו כבתים חד-קומתיים פשוטים ובעלי גגות רעפים, ששיוו לשכונה מראה כפרי. בתים אלה, שהיו בתיהם של מייסדי השכונה וראשוניה, נהרסו ברבות השנים ובמקומם נבנו בתי דירות, עדיין ניתן למצוא בשכונה בתים מקוריים אחדים שהשתמרו.
רב השכונה הראשון היה הרב מרדכי אוסטרובסקי אחיו של הרב משה המאירי[15].
בשנת תשכ"ו מונה לרב השכונה הרב מרדכי יהודה ליב זק"ש, לאחר תקופת כהונה קצרה בה נאלץ לנסוע מחוץ לישראל לצורך טיפול רפואי באחד מבני משפחתו שחלה, הופסקה כהונתו והוא מונה לרבה של שכונת זיכרון משה.
בסוף תשכ"ט נבחר לתפקיד רב בית הכנסת אוהל יצחק, בית הכנסת המרכזי בשכונה, הרב שילה רפאל. בשכונה, שבה גדל ובה גם התגורר סבו המנוח, היו שהתנגדו למינוי רב שלא שירת בצבא. הוא החליט להתגייס על אף שהיה פטור, ושירת כשלושה חודשים.[16]
לאחר פטירת הרב שילה רפאל, החל לכהן חתנו, הרב יוסף אליהו מובשוביץ.[17]
- בית חינוך עיוורים: נוסד בעיר העתיקה בירושלים בשנת 1902 על ידי אברהם משה לונץ. בשנת 1932 נחנך בניין המוסד, כיום ברחוב הרב צבי יהודה 6 (לשעבר רחוב בן-דור). הבניין תוכנן על ידי האדריכל הבריטי צ'ארלס טגארט באופן שיקל על העיוורים את ההתמצאות בו. באמצע שנות ה-60 התרחב המוסד ונבנו אגפים חדשים מצפון לבניין המקורי, לצד רחוב דגל ראובן של היום. המוסד מכשיר ילדים ונערים עיוורים להשתלבות בחברה ומפתח אצלם יכולות למידה ויצירה. זהו אחד המוסדות הוותיקים ביותר בשכונה.
- מוסד הרב קוק: מוסד הוצאה לאור של ספרות תורנית וציונית-דתית. נוסד בשנת 1936 על ידי הרב יהודה לייב פישמן מימון, ושוכן כיום ברחוב הנושא את שמו, במבנה מנדטורי. כיום, מלבד ההוצאה לאור, פועל במקום גם כולל, ספרייה תורנית ובית הכנסת "בית יהודה" על-שם הרב מימון. כמעט מדי שנה מקיים המוסד "כנס תורה שבעל-פה" שבו מרצים הרבנים הראשיים לישראל ודמויות ידועות נוספות מהעולם התורני. המוסד היה מרכזה של שכונת מימון הסמוכה לקריית משה.
הבניין המקורי של בית חינוך עיוורים ברחוב הרב צבי יהודה 6 (לשעבר רחוב בן-דור) - ישיבת מרכז הרב: "הישיבה המרכזית העולמית" נוסדה על ידי הרב הראשי לארץ-ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בשנת 1924 ובתחילה שכנה בביתו של הרב בשכונת בית דוד. בשנת 1964 נבנה בניין הישיבה ברחוב בן-דור בקריית משה. בסביבות שנת 2000 הוסב שמו של הרחוב לרחוב הרב צבי יהודה, על שם הרב צבי יהודה הכהן קוק, בנו של הרב קוק וראש הישיבה במשך שנים רבות.
- ישיבת ירושלים לצעירים: ישיבה תיכונית מיסודה של ישיבת מרכז הרב, הוקמה על ידי הרב יעקב הלוי פילבר, שוכנת בסמוך לישיבת מרכז הרב, ברחוב הרב צבי יהודה.
- מכון מאיר: ישיבת דתית לאומית המשמשת בית מדרש לחוזרים בתשובה. הוקם בשנת 1974 על ידי הרב דב ביגון, ראש המכון עד היום. המכון ממוקם בשני מבנים בשדרות המאירי המחוברים זה לזה, כשהמבנה החדש מביניהם הוקם בסביבות שנת 2000.
- ישיבת המאירי: ישיבת הסדר אקדמאית השייכת למכללת ליפשיץ. בעבר הבניין שימש כבית המדרש למורים "המזרחי" שנוסד בבניין שהיה קודם לכן ביתו של הרב משה המאירי שעל שמו נקרא הרחוב, בשדרות המאירי 11 של היום. מנהלו הראשון היה אליעזר מאיר ליפשיץ, ולאחר מותו נקראה המכללה על שמו. כיום הקמפוס המרכזי של המכללה הוא ברחוב הלל במרכז העיר.
- בית היתומים דיסקין: ממוקם ברחוב ריינס בגבול עם שכונת גבעת שאול, בית היתומים הוקם בירושלים ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בשנת 1880 על ידי הרב יהושע לייב דיסקין (1819–1898), מן הבולטים במנהיגי יהדות אירופה, אשר כיהן ברבנות בחשובות שבקהילות ליטא, המוסד המשיך לפעול גם לאחר מותו של הרב דיסקין, על ידי בנו, הרב יצחק ירוחם דיסקין,[18] ובשנת 1927 עבר בית היתומים לבניין החדש,[19] כיום במתחם שוכנים מספר מוסדות שונים.
- בית היתומות הכללי ע"ש דוד וינגרטן: מוכר גם בשם בית היתומות הכללי - ירושלים, או פשוט בית היתומות הכללי, הוא בית יתומים חרדי לבנות בירושלים שנוסד על ידי הרב דוד וינגרטן ומנוהל על ידי משפחת וינגרטן לדורותיה.
- בית אגודת אפרת: המרכז הראשי של העמותה ״אפרת״ הפועלת לשכנע נשים יהודיות להימנע מביצוע הפלה מלאכותית.
- בית שרה: מעון יום של עמותת אמונה לקידום מעמד האישה הדתית לאומית.
- מגדל אשר - מגדל המים: הוקם בשנת 1967 בתכנון האדריכל עצמון זרגרי, בסגנון הברוטליזם - שימוש בבטון מזוין חשוף, כיום הוא בית כנסת בראשותו של הרב יגאל שפרן.
- בית הכנסת היכל יעקב: בית כנסת נוסח הספרדים שבו כיהן הרב הראשי מרדכי אליהו כרב בית הכנסת, ולשכתו פעלה במקום. בית הכנסת ברחוב הרב ריינס והוא נוסד בשנות ה-80 של המאה ה-20, וקרוי על שם הנדיב יעקב ספרא (אביו של אדמונד ספרא). במקום פועל גם כולל "דרכי הוראה לרבנים" בראשות הרב יוסף אליהו, בנו של הרב מרדכי אליהו.
- בית הכנסת אוהל יצחק: בית כנסת נוסח אשכנז שנוסד עם הקמת השכונה כבית הכנסת המרכזי בה (ראו שרטוט תוכנית המקור של השכונה שלעיל). בית הכנסת קרוי על שם יצחק יעקב ילין שהיה בין מייסדי בית הכנסת ושימש בו במשך שנים ארוכות כחזן וגבאי ראשי. במסיבת חנוכת המבנה שנערכה בט"ו בשבט תרצ"א השתתפו אישים חשובים בהם: הרב אברהם יצחק הכהן קוק, דוד ילין ועוד.[20]
- בית הכנסת שכון קריית משה (הבית הלבן): בית כנסת נוסח ספרד שבעבר שימש את מתגוררי שיכון גת. כיום הוא משמש קשת רחבה של תושבים ומתפללים בו רבים מתושבי השכונה ומחוצה לה.
- בית הכנסת ״עץ יוסף״: בית כנסת לקהילת יהודי תימן, קרוי על שם יוסף ודוולת ששוני, תכנן את המבנה האדריכל דוד קאסוטו, צורתו של בית הכנסת מזכירה צורה של אוהל גדול, והיא מושפעת מהמסורת והדימוי של תרבות תימן המאופיינת בחלקה בחיי נוודים המתגוררים באוהלים, ממוקם בסמוך לבית היתומות וינגרטן, בגבול עם שכונת גבעת שאול ברחוב ״בעל השאילתות״.
- סניף בני עקיבא קריית משה (קמ"ש): בקריית משה פועל סניף של תנועת הנוער בני עקיבא. הסניף הוקם בשנת 1971 וממוקם במתחם בית הספר ״מימון״ בשכונה.
- סניף אריאל גבעת שאול (גב"ש): הסניף הראשון של תנועת הנוער אריאל, ומהסניפים הגדולים בתנועה - מבנה פעילות הבנים ממוקם בבית ספר יסודי לבנים ״נועם - קריית משה״ (אשר ממוקם בפועל ברחוב חיים ויטל בגבעת שאול) כאשר מבנה פעילות הבנות ממוקם בבית ספר יסודי לבנות ״נועם״ אשר ממוקם בפועל ברחוב בזל בקריית משה.
- קריית משה: רחובה הראשי של השכונה, נקרא על-שמה כדי לשמר את השם. שמו הקודם של הרחוב היה הרב אוסטרובסקי (המאירי), שלאחר מכן נקראה על-שמו השדרה הסמוכה, שדרות המאירי.
- שדרות המאירי: השדרה שתוכננה במקור כחלק משכונת הגנים. נקראת על-שם הרב משה המאירי (אוסטרובסקי) 1947-1886, ממנהיגי תנועת המזרחי בארץ ישראל, מורה ועסקן ציבורי. כיום זוהי שדרה להולכי רגל המהווה את מרכז השכונה, משני צדיה נטועים עצי ברוש ולאורכה ממוקמים ספסלי ישיבה. ברחוב זה שוכנים מכון מאיר וישיבת המאירי (מכללת ליפשיץ).
שדרות המאירי בקריית משה - הרב צבי יהודה: על-שם הרב צבי יהודה הכהן קוק (1982-1891), ראש ישיבת מרכז הרב השוכנת ברחוב זה. ערך חלק מכתבי אביו, הרב הראשי לארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. במשך שנים היה הרחוב קרוי רחוב בן-דור, על-שם יצחק בן-דור, עיתונאי שנפל במלחמת העצמאות,[21] ובשנת 2001 שונה לשמו הנוכחי כאשר שם הרחוב הקודם עבר לרחוב בשכונת ארנונה. ברחוב זה התגורר בילדותו הסופר מאיר שלו, ובספרו "בביתו במדבר" הוא מתאר את הווי ילדותו בשכונה, הרחוב חוצה את השכונה ועם השנים הוא נהיה חלק מציר תנועה מרכזי המתחיל משדרות ויצמן בקריית הלאום, דרך רחוב ״כנפי נשרים״ באיזור התעשייה גבעת שאול, עד לשכונת הר נוף, בעקבות כך אוטובוסים עירוניים מרכזיים עוברים בו, וגם הקו הירוק של הרכבת הקלה בירושלים (העבודות בעיצומם ומתוכננים להסתיים במהלך 2026).
- שדרות הרצל: רחוב ראשי על שם בנימין זאב הרצל (1860 - 1904), ממוקם בגבולה המזרחי של השכונה, ברחוב שוכנת תחנת רכבת קלה הקרויה על שם השכונה, הוא ממשיך לשכונת בית הכרם הסמוכה, מסתיים בשכונת בית וגן כאשר רחוב קרית היובל ממשיך אותו.
- הרב קוסובסקי: על-שם הרב חיים יהושע קסובסקי (1960-1873), חוקר ספרות התלמוד ומחבר הקונקורדנציה לספרות חז"ל. ממייסדי קריית משה. ברחוב זה, שמתחיל בסוף השדרה המרכזית (שדרות המאירי), נמצא בית הכנסת המרכזי של השכונה, "אוהל יצחק", ״גן הסוס״ אשר במרכזו ממוקם בית קפה חברתי-קהילתי ״קפה בגן״ כאשר ייעודו הוא שילוב בעלי צרכים מיוחדים במרקם החברתי של השכונה, ברחוב שכן במשך שנים תיכון ״דרור״ המוגדר כתיכון דתי פלורליסטי ושוויוני, אך הוא עבר לשכונת הקטמונים וכיום פועלת במקום אולפנת רננה, במתחם ממוקמת גם הספרייה המרכזית של השכונה.
- גת: קרוי על שם החוקר בן ציון גת (1959-1909). הרחוב מהווה מעין ״שכונה פרטית״ בתוך השכונה, במקור השיכונים ברחוב הוקמו כחלק משיכוני ההסתדרות אשר נבנו בצורה שתשמר חלק מתוכנית הגנים המקורית של השכונה, והוא מאופיין בעצים, צמחייה רבה, שבילים וחורשות קטנות. ברחוב זה נמצאת חורשת זיכרון לנופלים במערכות ישראל.
- הברון הירש: רחוב הממוקם בדרום השכונה במרכז איזור המכונה ״קרית משה הירוקה״ בין הרחובות שושנה, אליעזר הלוי, רב צעיר ובזל. קרוי על שם הברון מוריס דה הירש היה איל הון ונדבן יהודי-גרמני שחי בצרפת, באנגליה ובאימפריה האוסטרו-הונגרית. סייע באמצעות חברת יק"א שהקים, בארגון ובכספים להגירה הגדולה של יהודי מזרח אירופה לאמריקה (ובעיקר לארגנטינה) בשלהי המאה ה-19.
- שושנה (פוליאקוב): על שם הנדבנית שושנה פוליאקוב, שייסדה קרן חסד וסיוע למוסדות דת בירושלים. נפטרה בשנת 1927. בתחילת הרחוב עומד אחד מבתי האבן המקוריים של השכונה. לפני סיפוחה של קריית משה לירושלים נקרא הרחוב רחוב השרון.
- אליעזר הלוי: קרוי על שם דוקטור אליעזר הלוי (1809-1889) שהיה מלומד יהודי בריטי ממוצא גרמני אשר שימש כעוזרו ומזכירו של משה מונטיפיורי במשך כחמישים שנה, הרחוב נחשב לאחד הרחובות היוקרתיים והמשומרים של השכונה כאשר ממוקמים בו מספר מבתי האבן המקוריים שלה.
- הרב מימון: על-שם הרב יהודה לייב פישמן מימון 1962-1875), מראשי הציונות הדתית, מנהיג תנועת המזרחי, שר הדתות הראשון ומחותמי מגילת העצמאות. רחוב מרכזי בשכונת מימון שכיום נבלעה בתוך קריית משה. ברחוב שוכן מוסד הרב קוק, אותו ייסד הרב מימון בשנת 1936 ובראשו עמד עד מותו. שמו הקודם של הרחוב הוא שרי המאה, על-שם סדרת ספרים שכתב הרב מימון.
- דגל ראובן: נקרא על-שם ספרו של הרב ראובן כץ (1963-1880). היה רבה הראשי של פתח תקווה וחבר הרבנות הראשית לישראל. ברחוב זה נמצאים בנייני "בית חינוך עיוורים".
- בן-ציון: על-שם שמואל שמעון בן-ציון (1954-1894), מבוני ירושלים. ברחוב זה ממוקמים "בתי בן-ציון", בתי הדירות שבנה והשכיר לדיירים. בשנת 1954 נרצח על ידי אחד מדיירי הבניין, ככל הנראה על רקע סכסוך כספי, ברחוב שוכן מבנה בית הספר הממלכתי-דתי ״מימון״ כאשר למעשה המבנה משמש מתחם של מספר מוסדות חינוך, גני ילדים, בתי כנסת של מגוון עדות, ופעילות סניף בני עקיבא של השכונה (סניף קמ״ש), הרחוב ממשיך לשכונת גבעת שאול ומרכזו (מתחם בית היתומות וינגרטן) למעשה מהווה את הגבול בין השכונות.
- פרבשטיין: רחוב ראשי המקיף את השכונה מצידה הדרום-מערבי, הקרוי על שם הרב יהושע השל פרבשטין, מנהיג תנועת המזרחי ונשיא קרן היסוד בפולין שבין שתי מלחמות העולם, הרחוב מהווה את גבול השכונה עם בית הכרם ואיזור התעשייה.
- העילוי: רחוב הממשיך את שדרות המאירי; קרוי ע"ש כינויו של הרב שלמה פוליצ'ק (1928-1877), שהיה ראש ישיבה בניו יורק. ברחוב זה שוכן בית היתומות וינגרטן.
- סירקיס: על-שם דניאל סירקיס (1965-1881), ממייסדי התנועה הציונית-דתית בפולין, חבר המועצה הדתית של מדינת ישראל וחבר הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל.
- קורות העתים: רחוב קטן על שם ספרו של ר' מנחם מנדל מקאמיניץ.
- הרב ריינס: רחוב בצפון השכונה, קרוי על-שם יצחק יעקב ריינס (1915-1839), מייסד המזרחי בשנת 1902, סופר וראש ישיבה. היה ציר בקונגרסים הציוניים ומראשוני הרבנים שחברו לבנימין זאב הרצל, שהיה ידיד טוב של הרב ריינס, הרחוב ממשיך לשכונת גבעת שאול.
- הרב ניסנבוים: רחוב בגבול הצפוני של השכונה, קרוי על-שם הרב יצחק ניסנבוים (1942-1868), חובב ציון, מראשי הסתדרות המזרחי. שמו הקודם של הרחוב היה הרב ריינס.
- ימין אבות: המשכו של רחוב הרב צבי יהודה. נקרא על שם ספרו של הרב בצלאל יהושע קנטרוביץ' (1885-1825), מראשי ישיבת עץ חיים, ברחוב שוכן סניף הבנק הבינלאומי ״קרית משה״.
- שפרה: רחוב קטן על שמה של אחת המיילדות העבריות במצרים. ברחוב ארבעה בניינים, אולם מספורם מגיע עד לספרה 5, עקב מספור של גן השעשועים שהוקם במקום ('גן שפרה' או 'גן הנחש').
- פועה: רחוב קטן על שם פועה רקובסקי, מהעסקניות הציוניות החשובות שפעלו בארץ ישראל.
- בעל השאילתות: קרוי על שמו של רב אחא משבחא גאון, מחבר ספר ה״שאילתות״, הרחוב ממשיך לשכונת גבעת שאול.
- הרב עמיאל: רחוב קטן המקשר בין רחובות קוסובסקי ואליעזר הלוי, קרוי על שם רבה של תל אביב, משה אביגדור עמיאל.
- פיק: רחוב קטן הקרוי על שם פרופסור חיים הרמן פיק (1879 - 1952) היה פרופסור למדעי המזרח, חוקר לשונות שמיות ואשורולוג, ממנהיגי תנועת המזרחי בגרמניה ובארץ, ראש מחלקת העלייה של ההסתדרות הציונית, חבר הוועדה המדינית של הסוכנות היהודית המורחבת, ממקימי ופעיל באגודת "עזריאל" לעזרה לרבנים פליטי השואה.
- רב צעיר: רחוב בקצה הדרום-מערבי של השכונה, הקרוי על שמו של הרב חיים טשרנוביץ, שזה היה כינויו הספרותי.
- בזל: רחוב בקצה הדרום-מערבי של השכונה, קרוי על שם העיר השווייצרית בזל, בה התקיים הקונגרס הציוני העולמי הראשון, ברחוב ממוקם בית הספר הממלכתי-דתי ״נעם״ לבנות, כאשר בתוכו יש גם מתחם מגרשי ספורט לכלל התושבים.
- נורוק: רחוב קטן על שם הרב מרדכי נורוק, רב ומנהיג ציוני לטבי וחבר הכנסת.
- בית שערים: על שם העיר הגלילית הקדומה, מושבו של רבי יהודה הנשיא, הרחוב למעשה מהווה את הגבול בין השכונה לגבעת שאול.
במהלך השנים גרו בשכונה אנשי ציבור רבים אשר השפיעו על פרסומה וצביונה של השכונה, בהם בן-ציון דינור, יצחק יעקב ילין, יפה מגנס, זבולון תוחמן, שלום לוין, יהודה ליבס, אברהם אבן-שושן, חנה טאו, דוד שפירא, עזרא ברנע, גדליה נגאל, צבי פישמן, אלי שוסהיים, אברהם יעקב ברור, משה ברור, הסופרים יצחק שלו ומאיר שלו, שכתב על השכונה בספרו ״בביתו במדבר״, רבנים אשר השפיעו רבות על הציונות הדתית, בהם: הרב מרדכי אליהו והרבנית צביה אליהו, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, הרב איתן איזמן, הרב דב ביגון, הרב יהושע בכרך, הרב יוסף ברמסון, הרב אורי שרקי, בנו העיתונאי יאיר שרקי, זמרים כדוגמת אביתר בנאי וישי ריבו, ובנוסף לכך דמויות מהסדרות ״סרוגים״ ו״עספור״ התגוררו בשכונה ולכן חלק מהצילומים התקיימו בה.
- דוד קרויאנקר, אדריכלות המדינה שבדרך בראי יצירתם של הקר-ילין, כתר הוצאה לאור, 2006
- תמר הירדני, רחוב שושנה בקרית משה, ירושלים, סגולה, 102, דצמבר 2018
- שבתי זכריה, ירושלים של מעלה - שכונות ירושלים וסיפוריהן, אריאל, 2005.
- יוחאי רודיק ונאווה כהן ברוזובסקי (עורכים), קריית משה: תולדות שכונת קריית משה ובית הכנסת אהל יצחק בירושלים, ירושלים: מוסד הרב קוק, 2008
- שכונת קריית משה באתר "עיריית ירושלים".
- תמונות של בפורטל "תמונות ירושלים".
קריית משה (ירושלים, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
'שדרות בן דור' והוחלף ב'רחוב הרב צבי יהודה'
מגדל המים בשכונה
חורשת הזיכרון ברחוב גת בקריית משה
_Kiryat_Moshe_memorial_grove.jpg)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
