Loading AI tools
רב ישראלי ופרופסור לאתיקה רפואית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יגאל בצלאל שפרן (נולד ב-17 ביוני 1950) הוא רב ואיש חינוך ישראלי, פרופסור לאתיקה רפואית ומומחה לרפואה והלכה.
 | |
| הרב שפרן בשנת 2015 | |
| לידה |
17 ביוני 1950 (בן 74) רומניה  |
|---|---|
| ענף מדעי |
אתיקה רפואית |
| מקום מגורים |
קריית משה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת בר-אילן |
| פרסים והוקרה |
יקיר ירושלים (2019) |
| צאצאים |
קוה שפרן |
  | |
נולד ברומניה כנצר למשפחת שפרן שרבים מבניה היו רבנים ברומניה. עלה לארץ עם הוריו בהיותו בן שש, וגדל בתל אביב שם כיהן אביו, הרב מנחם קוה דב, כרב. למד בבית הספר "אלומות" ובתיכון צייטלין בעיר. לאחר שירותו בצה"ל למד בישיבת מרכז הרב אצל הרב צבי יהודה קוק והרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והוסמך לרבנות.[1]
בעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם האקדמיה למדעים (אנ') בבלורוסיה. הרב שפרן נחשב כמומחה בתחומי רפואה והלכה ומשמש כמרצה לאתיקה רפואית באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב ובטכניון. באוניברסיטת בר-אילן הוא ראש המגמה למדע הלכה וחינוך.[2] הוא משמש כראש המחלקה לרפואה והלכה ברבנות הראשית, וחבר בפורומים נוספים (מדעיים ממשלתיים ואזרחיים) העוסקים בתחומי רפואה (כדוגמת ועדת הלסינקי של משרד הבריאות). פרסם מאמרים רבים בתחום זה.[3]
בין השנים 2000–2005 שימש כחבר בועדה לענייני החולה הנוטה למות.
בין הנושאים בהם עסק הרב שפרן כחוקר וכפוסק: קביעת רגע המוות על פי מוות מוחי (נושא הנוגע להשתלת איברים), טיפול בחולה ללא הסכמתו, טיפול בחולה סופני, הלכה ואתיקה בגנטיקה, הנאה מהמת לצורכי רפואה ומחקר, ועוד. ערך ספר "לקט תפילות החולה", בו נאספו תפילות רבות "לאמירה בעת מחלה על ידי החולה, קרובי משפחתו ומבקריו".[4]
בשנת תשמ"ג–תשמ"ד שימש כמנכ"ל הרבנות הראשית לישראל.
הרב שפרן עומד בראש "מרכז מרחבים" להכשרת מורים, אותו ייסד בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 יחד עם שני אברכים נוספים מישיבת מרכז הרב, הרב אריה שטרן והרב יששכר גואלמן, בעידוד ראש הישיבה, הרב צבי יהודה הכהן קוק.[5] בנוסף הוא משמש כרב בית כנסת המנציח את שמו של סבו בשכונת קריית משה בירושלים, בה הוא מתגורר.
בה'תשע"ט נבחר ליקיר ירושלים לאותה שנה. נימוקי הוועדה לנתינת הפרס לרב שפרן היו "על קידום הקשר שבין עולם המדע לעולם ההלכה, על הרחבת מאגר התורמים לכלל האוכלוסיות – בהן דתיות וחרדיות – ועל שנים רבות של יצירת הידברות וסובלנות בממשק שבין רפואה להלכה".
בחשוון ה'תשפ"ה הועלה לדרגת סא"ל לאחר פועלו במילואים בוועדות השונות במהלך המלחמה
אביו, הרב ד"ר מנחם קווה דב שפרן, שהיה רב בפלויישט ברומניה ולאחר מכן שימש כרב ומחנך בישראל, הוא בנו של הרב בצלאל זאב שפרן ואחיהם של הרב חנוך הניך שפרן, הרב ד"ר יוסף שפרן והרב אלכסנדר שפרן ששימשו כרבנים ואנשי חינוך ברומניה. אמו, מלכה, היא בתו של הרב דב בורשטיין שכיהן כרב ודיין ברומניה ובתל אביב, ואחותו של מרדכי בורשטיין.[6] אחיו הוא האלוף עמי שפרן. בין ילדיו: קוה שפרן, איש תקשורת; דביר, מנהל בית ספר באשקלון; הרב חנניה, פוסק הלכה ברבנות הצבאית; ינון, איש עסקים; ישי, מנהל אבטחת מידע.
הרב שפרן דן בהיבטים ההלכתיים של יילוד עובר שמצוי ברחם של אם שעברה מוות מוחי, כלומר מוות של גזע המוח. במאמר סוקר הרב שפרן את מעמדו ההלכתי של עובר לגבי תחומים שונים בהלכה, ותולה את היתר פעולת היילוד בהגדרת מעמד החיים של האם: לסוברים שהאם מוגדרת כגוססת, אסור ליילד אותה, משום שהיילוד עלול להרוג את האם, ואילו לסוברים שהאם נחשבת כמתה חובה ליילד אותה ולהציל את העובר, על פי דברי התלמוד[7]: ”האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד”.[8]
הרב שפרן דן בשאלת הדיווח לחולה על חומרת מצבו. האם חל במצב זה איסור שקר, או שהחשש שאמירת האמת תביא לשברון לב שיחליש את החולה מצדיק את השקר. מאידך, לפעמים שברון הלב יכול לנבוע דווקא אם חש החולה שמסתירים ממנו את מצבו האמיתי. הרב שפרן מסיק שברוב המקרים יש לספר לחולה את מצבו האמיתי, ורק במקרים מיוחדים יש להימנע מכך.[9]
הרב שפרן מסיק שמותר השימוש בתאי גזע עובריים לצורך ניסויים רפואיים, ויש לנהוג כבוד בשאריות התאים שנותרו מהניסויים. הוא אוסר לחבר בין תאי גזע של בני אדם לבין תאי גזע של בעלי חיים, ושאין למכור תאי גזע למדינות שנוהגות בכך איסור.[10]
יגאל בצלאל שפרן, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
