Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוועדה הציבורית לענייני החולה הנוטה למות (מכונה גם ועדת שטינברג), היא ועדה ציבורית שהתכנסה בין השנים 2000–2004 הוועדה הורכבה מאנשים בתחומי הרפואה, דת, משפט, פילוסופיה ואתיקה שיחד ניסחו את הצעת החוק 'חוק החולה הנוטה למות'.
בראש הוועדה עמד פרופסור אברהם שטינברג.
הקידמה בידע המדעי-רפואי ובאמצעים הטכנולוגיים הביאה להארכת תוחלת החיים הממוצעת באופן משמעותי, ואיפשרה גם להאריך חיים בשלבים סופניים בתנאים ובמצבים שקודם לכן היו בלתי אפשריים, מטופלים אלו סבלו לעיתים מהפרעות קשות בתפקודי איברים שונים, כאבים פיזיים, תפקוד שכלי לקוי, וסבל גופני ונפשי חמור, מקרים אלו הובילו לדילמות מוסריות-רפואיות חמורות ועוררו ויכוחים רבים בין חלקי הציבור.
במקביל להתפתחות הטכנולוגית, עבר העולם המערבי מהפך מוסרי ביחסי חולה-רופא, מגישה פטרנליסטית, שעל פיה הרופא הוא המחליט מה טוב לחולה ופועל בהתאם להבנתו בלבד, לגישה אוטונומיסטית, שעל פיה החולה הוא המחליט עבור עצמו, גישה זו הובילה לא אחת להתנגשות בין רצונותיו של החולה (או בני משפחתו) להכרעתו המקצועית של הרופא.
סוגיא כבדת משקל נוספת, הינה אופן חלוקת המשאבים בין החולים. המשאבים המוגבלים ברפואה אינם מאפשרים לתת את כל הטיפול הרפואי האפשרי לכל נזקק, ומהווים לעיתים אחד השיקולים בתהליך קבלת ההחלטות ביחס לחולים הנוטים למות.
בישראל היחס המעשי לחולים הנוטים למות טרם חקיקת החוק הייתה שונה ממרכז רפואי אחד למשנהו, ממחלקה אחת לאחרת, ולעיתים מרופא אחד לחברו.
בשנת 2000 מינה שר הבריאות שלמה בניזרי ועדה ציבורית בראשות פרופ' הרב אברהם שטינברג, לשם בחינת סוגיות הטיפול בחולה הנוטה למות. הוועדה מנתה 59 חברים, ובהם אנשי רפואה, דת, משפט, פילוסופיה ואתיקה. דיוני הוועדה הניבו הצעת חוק,[1] שאותה הניחה הממשלה על שולחן הכנסת בדצמבר 2004. הצעה זו הצטרפה להצעת חוק דומה של חבר-הכנסת רומן ברונפמן וקודמה יחד עם הצעה זו.
...אשר על כן, הצעת החוק מורכבת מאיזון בין ערכים שונים, ובעיקר בין קדושת החיים, מניעת סבל, וכיבוד האוטונומיה של הפרט. ואמנם החוק המוצע על ידי הוועדה הציבורית הוא ייחודי לצרכיה וערכיה המיוחדים של מדינת ישראל, ועל כן הוא מכיל הרבה מרכיבים והסדרים ייחודיים. חברי הוועדה הציבורית סבורים כי הצעת החוק עונה על מרבית הדרישות הרפואיות, המוסריות, ההלכתיות והמשפטיות הנוגעות לחולה הנוטה למות, וכי היא מכילה מנגנונים ראויים לפתרון בעיות שלא נצפו בהצעת החוק. ברור הדבר, כי הצעת החוק על סעיפיה הרבים אינה יכולה להשביע את רצונם המלא של כולם. כמו כן אין ספק כי כל הצעת חוק בנושא כה סבוך ורגיש "תיזכה" לביקורות שונות (ענייניות ובלתי-ענייניות), ובוודאי יהיו כאלו שיחלקו על סעיפים שונים בהצעת החוק של הוועדה מנקודות מבט שונות. אכן חברי הוועדה הציבורית סבורים כי בהצעת החוק המוגשת בזה אכן יש איזון נאות וראוי בין הערכים הרלוונטיים השונים, ובין הגישות השונות בציבור הישראלי, המיוצגות על ידי חברי הוועדה הציבורית.
מספר עקרונות מוסריים נוגעים לנושא החולה הנוטה למות:
ערך החיים, איכות החיים, עקרון האוטונומיה וזכויות החולה, חובת ההטבה לזולת, חובת המניעה של נזק מהזולת, חלוקה צודקת של משאבים מוגבלים.
בנוסף לעקרונות הבסיסיים הללו, יש לשקול גם שיקולים נוספים:
החלטות במצבים של אי-ודאות, ולנוכח האפשרות לטעויות באבחנה, בטיפול ובתחזית; תפקידיו של הרופא ביחס לחולה הנוטה למות; שאלת המדרון החלקלק; שאלת המחליט הסופי; דרגת שיתופו של החולה בתהליך קבלת ההחלטות, ומידת גילוי המידע לחולה; והמעורבות של בני המשפחה— מתוך דו"ח מסקנות הוועדה
בסיום עבודת הוועדה, הציגו חבריה את הצעת החוק שהכילה כ-20 הגדרות רלוונטיות, וכ-115 סעיפים וסעיפי-משנה.
הצעת החוק שהוצגה ביקשה לקבוע מערכת נורמות מוסריות ומשפטיות, שעל פיהן יש להתייחס לחולה הנוטה למות.
הצעת החוק התייחסה לכל סוגי החולים הנוטים למות (כשירים ושאינם כשירים, יילודים, קטינים או בגירים), לכל סוגי הטיפולים הנוגעים אליהם, להנחיות רפואיות מקדימות ולמינוי מיופי-כוח, וכן למעמדם של מטפלים מקצועיים (בני משפחה או ידידים ויועצים).
בהצעת החוק גם הוצגו דרכים ומנגנונים לפתרון בעיות אינדיבידואליות, הסדרה של נהלים שונים הנוגעים לקבלת החלטות, וכן דרכי תיעוד ודרכי בקרה הנוגעים לחולה הנוטה למות.
כשנה לאחר הגשתה של הצעת החוק, בדצמבר 2005, אושר החוק בכנסת,[2] והוא נכנס לתוקף ב-15 בדצמבר 2006, שנה מיום פרסומו.
מאז אישורו תוקן החוק ארבע פעמים, בתיקונים טכניים בלבד.
יו"ר הוועדה היה פרופ' אברהם שטינברג. הוועדה חולקה ל-4 ועדות משנה:
יו"ר ועדת המשנה הרפואית/המדעית היה פרופ' צ'רלס ספרונג
חברי הוועדה:
יו"ר ועדת המשנה הפילוסופית/ערכית היה הפרופסור אסא כשר
חברי הוועדה
יו"ר ועדת המשנה המשפטית היה השופט בדימוס פרופ' אמנון כרמי
חברי הוועדה
יו"ר ועדת המשנה ההלכתית היה הרב יעקב אריאל
חברי הוועדה
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.