Loading AI tools
רב ישראלי המכונה "הרב הנזיר" מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב דוד כהן[1] (אלול ה'תרמ"ז – כ"ח באב ה'תשל"ב; ספטמבר 1887 בערך – 8 באוגוסט 1972) היה נזיר ירושלמי מוכר, מקובל, הוגה דעות יהודי וחוקר תלמוד, קבלה והפילוסופיה היהודית. ר"מ בישיבת מרכז הרב, מתלמידיו הבולטים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ומהחשובים שבעורכי כתביו. כונה "הרב הנזיר" בשל מנהגי נזירות שקיבל על עצמו.
 | |
| לידה |
ספטמבר 1887 אלול ה'תרמ"ז  מיישגולה, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
8 באוגוסט 1972 (בגיל 84) כ"ח באב ה'תשל"ב ירושלים, ישראל  |
| מקום קבורה |
 בית הקברות בהר הזיתים, ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות |
?–1972 |
| השתייכות | ציונות דתית, מקובלים |
| תחומי עיסוק | גאולה, עם ישראל, קבלה, נבואה, פילוסופיה, מידות שהתורה נדרשת בהן |
| רבותיו | החפץ חיים, המקובל הרב מנחם מנדל ניי מסנדומיר, הראי"ה קוק |
| תלמידיו | בנו, הרב שאר ישוב כהן; חתנו, הרב שלמה גורן, הרב יוסף טולדאנו, הרב יעקב אריאל, הרב יוחנן פריד |
| חיבוריו | קול הנבואה, ביאורים לאמונות ודעות ולכוזרי, "חוג הראי"ה" על אורות הקודש, ועוד |
| בת זוג | שרה כהן |
| פרסים והוקרה | פרס הרב מימון לספרות תורנית |
  | |
נולד בעיירה מיישָגולה (מיישעגאָלע) שליד וילנה, לרב יוסף יוזפא כגן, שהיה רב העיירה, בנו של הרב זכריה מנדל הכהן כ"ץ, רבה של העיירה ראדין, ולרבנית אסנת[2]. שמו המלא היה "דוד יהודה אריה ליב"[3]. בגיל שבע למד גמרא בחדר אצל בן דודה של אמו, הרב שלמה מקלר. העיד על עצמו שבגיל זה הצליח לענות על שאלות שתלמידים מבוגרים לא הצליחו להשיב עליהן. כבן תשע הובא לראדין לבית סבו, שם למד בשקידה בכל יום עד תשע בערב, בכיתה של תלמידים גדולים ממנו. רבו היה הדרשן הרב משה בנימין שניידר. בהיותו כבן עשר נפטר סבו והאירוע השפיע עליו מאוד.
בגיל עשר נסע לבית אביו, שהיה כעת בעיר קונוטופ באוקראינה, ללמוד בישיבה שפתח בן-דודו של אביו מליטא. הישיבה הייתה בחדרי בית הכנסת, שנקרא "החומה", שם התפללו גם הליטאים, אם כי הנוסח היה חב"די לפי השתייכות רוב המתפללים שם. בגיל שתים עשרה למד אצל דודו הרב ישעיה כ"ץ, שהיה רב בעיירה בקשט והמושבה היהודית הסמוכה בוריסובקה, על יד וולוז'ין. שם גם נערכה חגיגת בר המצווה שלו.
שנה לאחר מכן הובא ללמוד בישיבת וולוז'ין. לצד לימוד התורה נחשף בה לכתבים של סופרי תנועת ההשכלה היהודית. לאחר תקופה קצרה עבר עם דודו לעיר ריוול (כיום טאלין) שם נתקבל דודו לרב, ולמד שם כשנה. בשנת ה'תרס"ג (1903), כשהיה בן שש עשרה, שב לראדין ולמד מהחפץ חיים. בתקופה זו היה חברו לחדר של הרב יוסף כהנמן[4]. בשלב זה החל לנהוג ברוח תנועת המוסר כאשר ערך רשימות אישיות של מעשיו בכל יום לפי טיבם. אז גם החל כותב רשימות תורניות שסגנונן הושפע מסגנון תנועת ההשכלה, מהן ידועים כיום רק מאמריו בענייני התפתחות מעמד האישה, חיי הנישואין וקדושת הבית היהודי[5].
בגיל שמונה עשרה החל ללמוד בישיבה בסלובודקה. בקיץ של אותה שנה, ה'תרס"ה 1905 עבר אל בית דודו הרב אברהם ויסבורד שהיה הרב של העיר טולה.
בשנת התרס"ז נסע לקובנה על מנת להתכונן לבחינות בגרות אקסטרניות של הממשל הרוסי, וסבל מעוני. בתרס"ח חזר לבית הוריו בקונוטופ, מבלי שהשלים את הבחינות, והתקבל למורה בבית ספר מתוקן. בתרס"ט נסע ללמד בתלמוד תורה בעיר שאוול. בסתיו תר"ע (1909) החל ללמוד באקדמיה למדעי היהדות של הברון גינצבורג בסנט פטרבורג. על תקופה זו הוא כותב[6]: "הנני שב לבית המדרש, בדרך חדשה". לאחר כשלוש שנים שם עבר ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת פרייבורג. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש מגרמניה והמשיך בלימודים אקדמיים באוניברסיטת בזל בשווייץ.[7] בבגרותו נהג לגזור על עצמו תעניות דיבור לדבריו בשביל לכפר על דברים שאמר בצעירותו בעת שלמד פילוסופיה.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר היה דוקטורנט לפילוסופיה בשווייץ, פגש שם את הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ומפגש זה שינה את מסלול חייו. את הפגישה תיאר בהקדמה לספר "אורות הקודש" (שיצא בעריכתו):
"אחרי טבילה במימי הרהיין, מצויד ב"שערי קדושה", מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול באתי אליו. מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפילת העקדה בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחר התפילה, מהרתי לבשר במכתב כי יותר מאשר פללתי - מצאתי. מצאתי לי רב"
אחרי מלחמת העולם הראשונה עלה ארצה והחל ללמוד בישיבת מרכז הרב בירושלים, תוך שהוא מתמסר לעריכת כתביו של הרב קוק באופן שיבהיר ויסדר את שיטתו ההגותית של רבו.
במשך תקופה למד קבלה בחברותא עם רבי ישראל אלתר, ה"בית ישראל" מגור[8].
נשא את בת דודתו שרה, בת הרב חנוך אטקין.
נפטר ביום כ"ח באב תשל"ב ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.
בתו, צפייה גורן, נישאה לרב שלמה גורן, לימים הרב הראשי לישראל. בנו, הרב שאר ישוב כהן, היה רבה הראשי של חיפה וחבר מועצת הרבנות הראשית.
תפיסת עולמו הושפעה רבות מעולם הסוד והנסתר. נהג מנהגי נזירות כאי שתיית יין וגידול שיער, וכן מנהגי פרישות נוספים כמו צמחונות ושתיקה מרובה שגזר על עצמו בעיקר בשבתות ובארבעים הימים שבין תחילת חודש אלול ליום כיפור. לצד זאת היה חוקר ובקיא בכמה שפות, ובהן יוונית, לטינית, אנגלית, גרמנית וצרפתית. הוא אף שכר לבנו מורים פרטיים שילמדוהו לימודי חול ועודד את בנו, הרב שאר ישוב הכהן, ואת בתו צפיה לנגן בכינור. לימים הצטרף בנו, בברכתו, לברית החשמונאים, ההגנה וצה"ל.
לפי תיאורו של הרב משה צבי נריה, התפלל בימים נוראים בסידור הרמ"ק - תפילה למשה.
על שולחנו התארחו מדי שבת עניים וגלמודים. בתקופת המנדט שימש ביתו מקלט ללוחמי המחתרות ומקום מפגש לחברי ברית החשמונאים[9].
האמין שהנבואה צריכה לחזור לעם ישראל בעת החדשה. בספרו "קול הנבואה" עסק רבות בעניין זה, והדגיש את היתרון שיש לשמיעה על הראייה כיסוד מרכזי בתפיסת היהדות לאורך הדורות. במסגרת חיפוש הנבואה נהג לשוטט במדבר יהודה כדי למצוא מקורות השראה.
לאחר פטירת רבו הרב קוק הטיל תכלת (שנעשתה מדיונון לפי שיטת האדמו"ר מראדזין) בציציותיו כחלק מתפיסת עולמו של חידוש מצוות שעד כה לא הצליחו לקיים אותם כחלק מקירוב הגאולה.
נהג ללמוד עם תפילין.
לבקשת הרב קוק כתב הרב כהן תוכנית לימודים לקראת יסוד ישיבת מרכז הרב. לפי עדותו, הרב קוק עיין בתוכנית עיון מתון וממושך ולבסוף אמר שאילו היה כותב בעצמו היה כותב תוכנית דומה, אולם הסתייג מהכנסת "הפילוסופיה האשכנזית" של משה מנדלסון ובייחוד זו של נחמן קרוכמל[10]. בפועל לא יושמה התוכנית בישיבה.
התוכנית רחבת היקף, בולטת בה חשיבות ההקדמות והרקע לכל אחד מתחומי התורה. היא כוללת עשרה ראשי פרקים: תנ"ך, מדרש התורה, מבוא המשנה והתלמוד, סדר הדורות ותולדותיהם, מבוא המדרשים האגדיים, תלמוד, ש"ס, פוסקים, שימוש מדעי הטבע לתלמוד, חכמת האלהות, החכמה הפנימית העברית. לדברי הנזיר,
בישראל אי אפשר שהלימודים הרוחניים יהיו חילוניים, הכוח הרוחני והכח הא-להי צריכים להיות אחד... כולם עניינם ומקורם התורה, הרשומה, הכתובה והמסורה... אם הישיבה המרכזית תצמצם חוג לימודיה, יש לחוש כי המכללה החילונית, שברשותה מדעי הטבע, תפתח גם כוחות רוחניים עבריים ברוח חילוני, ויהי הקרע בנשמה הישראלית. ובמלוא הלימודים הרוחניים העבריים ברום היקפם ב"ישיבה המרכזית" ברוח א-להי, יפרח רוח ישראל בתחיית קודשו. אבל לא שיעורי הלימודים לחוד, אלא עבודת החינוך האישי עיקר. כלבני הנביאים, תיקון המידות, והעלאת החיים לתחיית רוח הנבואה.
הרב כהן הרבה לכתוב, אך ספריו כמעט לא ראו אור במהלך חייו. מאז שנת תרפ"ב (1922) התמסר לעריכת ספרי "אורות הקודש", ועריכתם דחתה את עריכת כתביו שלו. הוא הכין את כתביו לדפוס והשאיר לתלמידיו הנחיות מפורטות כיצד להוציאם לאור. ההנחיות נדפסו בספר נזיר אחיו. חלק ניכר מכתביו עדיין לא פורסם.
הרב כהן לימד במשך עשרות שנים בישיבת מרכז הרב (ובכך החל עוד בחיי הרב קוק) את חמשת ספרי מחשבת ישראל שאותם הגדיר הרב קוק כספרים שכל תלמיד חכם חייב להיות בקיא בהם: חובות הלבבות, אמונות ודעות, ספר הכוזרי, מורה הנבוכים וספר העיקרים. הוא גם כתב מבואות שיטתיים ופירושים לספרים אלו, מלבד מורה הנבוכים.
העבודה על עריכת כתביו החלה מיד עם מותו, ובמשך כמה שנים לאחר מכן ראו אור רבים מן הכתבים. לאחר מכן חלה האטה בקצב ההוצאה, שהתחדשה בקצב משמעותי רק בעשור האחרון. רשימה חלקית של הכתבים שפורסמו במהלך העשור הראשון לאחר מותו:
עוד יצאו ספרי ליקוטים של כתביו שלא על פי תוכנית האב לפרסום הכתבים, ובהם:
מכון "נזר דוד" בבית אריאל בירושלים, המנוהל על ידי הראל כהן, הוקם לשם הוצאת כתביו ולהנצחתו.
בית הספר הממלכתי דתי "פסגת דוד" בפסגת זאב, קרוי על שמו. (בעבר פעל בשכונת הגבעה הצרפתית בעיר בית ספר ממ"ד נוסף על שמו, "נזר דוד". כיום בית הספר לא קיים).
רחוב "נזר דוד" בדרום בית וגן, כמו כן קרויים על שמו רחובות בשכונת משכנות זבולון בנתניה וביישוב בית אל.
דוד בן יוסף יוזפא כהן (1887-1972), דף שער בספרייה הלאומית
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
