Remove ads
הרב חיים מאיר דרוקמן (ט"ז בחשוון ה'תרצ"ג, 15 בנובמבר 1932 – ב' בטבת ה'תשפ"ג, 25 בדצמבר 2022) היה רב ישראלי, ראש ישיבה, מחנך, חבר כנסת, מחבר ספרי הגות רבים ומנהיג ציבור ציוני דתי. מהרבנים הבולטים בציונות הדתית. לאחר פטירת הרב אברהם אלקנה שפירא והרב מרדכי אליהו, היה לאחד מהרבנים המובילים בהנהגת הציונות הדתית. בשנותיו האחרונות נחשב לזקן רבניה, והיה חבר הנשיאות של איחוד רבני תורת הארץ הטובה.
 | |||||
| הרב דרוקמן, 1982 | |||||
| לידה |
15 בנובמבר 1932 ט"ז בחשוון ה'תרצ"ג  קוטי, הרפובליקה הפולנית השנייה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 בדצמבר 2022 (בגיל 90) ב' בטבת ה'תשפ"ג  ירושלים, ישראל | ||||
| שם מלא | חיים מאיר דרוקמן | ||||
| מקום קבורה | בית העלמין משואות יצחק | ||||
| תאריך עלייה | 14 באוגוסט 1944 | ||||
| מדינה |
ישראל | ||||
| השכלה |
ישיבת מרכז הרב  | ||||
| מקום מגורים | מרכז שפירא | ||||
| תקופת הפעילות |
? – 25 בדצמבר 2022 | ||||
| השתייכות | ציונות דתית | ||||
| תחומי עיסוק |
| ||||
| רבותיו | הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב דוד כהן (הנזיר), הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא[1] | ||||
| תלמידיו | הרב שמעון לפיד, הרב ארל'ה הראל, הרב דוד דודקביץ, הרב נעם פרל, הרב שבתי זליקוביץ, הרב חיים וולפסון | ||||
| חיבוריו | קמעא קמעא, לזמן הזה, צמאה נפשי ועוד | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| תפקידים נוספים | חבר הכנסת | ||||
| פרסים והוקרה |
| ||||
  | |||||
כיהן כראש ישיבת אור עציון ונשיא מוסדותיה, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, יושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא וחבר ההנהלה הארצית של תנועת בני עקיבא. כיהן כחבר הכנסת וסגן שר הדתות מטעם המפד"ל. בשנים 2004–2012 כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. היה חתן פרס ישראל על מפעל חיים לשנת ה'תשע"ב (2012).
Remove ads
ילדותו
נולד בקוטי (קיטוב), פולין (כיום אוקראינה) לאברהם מרדכי ומילכה. לאחר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, כשברית המועצות כבשה את העיירה, נשלח לבית ספר ביידיש של היבסקציה, שם הוכרחו הילדים להגיע ללמוד בשבת. לאחר הכיבוש הנאצי הסתתר עם הוריו במחבוא שנחפר מתחת לבית דודו באזור הלא-יהודי של העיירה. בקיץ ה'תש"ב נמלטו הוריו ביחד עמו לצ'רנוביץ, שהייתה אז תחת שלטון רומניה, שם שהו במשך שנה. בחלק מהזמן שהה בבית יתומים. בהמשך מסרו אותו הוריו לזוג יהודים חשוכי ילדים שקיבלו סרטיפיקטים, והם העלו אותו יחד עמם לארץ ישראל, בכ"ה באב ה'תש"ד (14 באוגוסט 1944[2]), באחת משלוש הספינות שהפליגו בים השחור מקונסטנצה לאיסטנבול. על פי התוכנית המקורית היו אמורים הוא והוריו המאמצים להפליג על המפקורה, אולם הם איחרו והועלו על הספינה "מורינה", וכך ניצלו חייהם מגורלה של הספינה, שטובעה בידי צוללת וכמעט כל נוסעיה נספו[3]. לאחר שהגיע ארצה למד במוסד עלייה. לאחר המלחמה עלו הוריו ארצה, ומשפחתו התאחדה[4].
בני עקיבא, שבט איתנים וישיבת כפר הרואה
בגיל 13 החל ללמוד בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה אצל רבותיו הרב משה צבי נריה והרב אברהם צוקרמן, ואף פעל לצרף אליה עוד מחבריו שהכיר במוסד עליה. הוא הצטרף לתנועת בני עקיבא והקים סניפים רבים של התנועה. היה מדריך של "שבט איתנים" בסניף תל אביב ומאוחר יותר הפך למדריך הארצי של השבט. בין חניכיו בסניף תל אביב היו מי שלימים יהיו הרבנים: זלמן ברוך מלמד, יעקב פילבר, צפניה דרורי, בנימין הרלינג, ידידיה כהן ושבתי זליקוביץ, השופטים דוד פרנקל וחיים פיזם, מנהיג המפד"ל זבולון המר ועוד.[5]
בשנת ה'תש"ט (1949) התגייס לצה"ל במסגרת הנח"ל בגרעין ז' של בני עקיבא. הגרעין ביצע את הכשרותיו בטירת צבי ועלה להגשמה בקיבוץ סעד. בשנת ה'תשי"ב (1952), הצטרף להנהלה הארצית של תנועת בני עקיבא.
בהדרכתו ובהשפעתו של הרב דרוקמן, הובילו חניכיו מספר שינויים בתנועת בני עקיבא, שחיזקו את צביונה התורני. לאחר משא ומתן אישרה התנועה לחברים המעוניינים בכך לדחות את גיוסם לצורך לימוד בישיבה, והסדירה את העניין עם שר הביטחון. כתוצאה מכך, בשנת ה'תשי"ד (1954) ייסדו 13 מחברי הקבוצה, יחד עם הרב דרוקמן, את ישיבת כרם ביבנה והחלו ללמוד בה. אחרים פנו לישיבת מרכז הרב. ביוזמתו של הרב דרוקמן, החליטה ועידת התנועה לעודד את כלל החניכים מכאן ואילך ללמוד תורה בישיבה לפני גיוסם לנח"ל[6].
ישיבת מרכז הרב, גוש אמונים ופעילות חינוכית
בשנת תשט"ז (1955–1956) יצא הרב דרוקמן לארצות הברית בשליחות חינוכית מטעם בני עקיבא. שם הכיר לראשונה את הרב אליעזר ולדמן, ומאז למדו בחברותא בקביעות במשך כמעט שבעים שנה, עד לפטירת הרב ולדמן בשנת ה'תשפ"ב.
בתום שנת השליחות בארצות הברית, חזר הרב דרוקמן ארצה ופנה יחד עם הרב ולדמן ללמוד אצל מי שנעשה לרבו המובהק, הרב צבי יהודה הכהן קוק, בישיבת "מרכז הרב" בירושלים. הוא הפך מקורב מאוד לרצי"ה, שהכריז: "ר' חיים דרוקמן הוא אדם גדול". לאחר תקופה בישיבת מרכז הרב התמנה על ידי הרצי"ה ללמד בה אמונה. לפי עדותו של הרב פרופ' נחום רקובר, הרב דרוקמן היה הראשון מבין תלמידי הרצי"ה שהורשה ללמד אמונה בישיבה[7].
היה פעיל בתנועת "גוש אמונים". לקראת פינוי יישובי סיני ירד עם משפחתו ותלמידיו לחבל ימית. בנוסף לכך, ב-1968 ערך הרב דרוקמן את ליל הסדר במלון פארק שבחברון, שנה לאחר תום מלחמת ששת הימים ושחרור חברון[8]. הדבר התאפשר לאחר שהרב משה לוינגר ואנשיו ארגנו עלייה של מספר משפחות לחברון. אירוע זה נחשב לנקודת ציון בהקמת מפעל ההתנחלויות, אותו הרב דרוקמן טיפח לאורך כל חייו.
בשנת תשכ"ג, רבו, הרב צבי יהודה קוק, שלח אותו לעמוד בראשות הישיבה התיכונית אור עציון ובשנת ה'תשל"ז הקים את הישיבה הגבוהה אור עציון. במהלך השנים למדו אצלו (בישיבה התיכונית) פוליטיקאים ואנשי ציבור, כגון: בני גנץ, ישראל כ"ץ, דודי אמסלם, יוסי כהן ועוד.
כיהן כחבר הוועד המנהל של איגוד ישיבות ההסדר ובעל השפעה רבה על הקשר שבין ישיבות ההסדר וצה"ל. כמו כן כיהן כיו"ר ארגון ישיבות בני עקיבא. במקביל הוסיף לכהן עד ליום פטירתו, במשך יותר משבעים שנה, בהנהלה הארצית של תנועת הנוער בני עקיבא. בגלל עובדה זו, ובגלל סגנון הנהגתו של הרב דרוקמן, כתב עליו הרב חיים נבון שהוא היה "האדמו"ר-המדריך של הציונות הדתית"[9].
בכ"ג בחשוון ה'תשנ"ד (7 בנובמבר 1993), נפצע בפיגוע ירי שבוצע לעבר רכבו בדרכו לקריית ארבע. בפיגוע נרצח נהגו, אפי איובי[10], תושב כפר דרום. השב"כ, שחשש שזהו ניסיון התנקשות ברב, העמיד שמירה בסמוך לביתו במרכז שפירא למשך מספר חודשים.
בשנת 1999 מתח עליו היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ביקורת על שלא עירב את המשטרה בפרשת ההטרדות בישיבת "נתיב מאיר"[11]. בתגובה אמר הרב דרוקמן כי כאשר הגיעו אליו שמועות אודות הטרדות, "בו ביום הוצאתי אותו מתפקידו [...] דבר אחד לא ידעתי – שהייתי צריך לדווח על כך גם למשטרה. צר לי מאוד שלא עשיתי זאת"[12].
בשנת 2011 העניקה לו אוניברסיטת בר־אילן תואר דוקטור של כבוד, על פועלו בתחום החינוך ובתחום הגיור[13].
ביום העצמאות ה'תשע"ב (2012) קיבל הרב דרוקמן את פרס ישראל על מפעל חיים. בנימוקי השופטים נאמר:
בכל שנות פעילותו תרם הרב דרוקמן תרומה ניכרת וחשובה לקירוב בין חלקי העם, מתוך אהבת ישראל אמיתית ובעצם, בכל מסגרות העשייה הרבות המגוונות שלו היה לאבן שואבת וחינך את תלמידיו לשילוב של תורה ארצישראלית, שמביאה לידי מעשה בחיי היום־יום ובהתערות בחברה הישראלית על כל חלקיה. הרב מעורב בפתרון סכסוכים עמוקים, העומדים בלב החברה הישראלית, בתחומי הדת והמדינה, החינוך ומערכת היחסים בין חלקי החברה השונים, ומהווה אוזן קשבת וכתובת לעצה, לסיוע ולתושייה.
כחודש לאחר מכן יצא לאור הספר הראשון שכתב (קודם לכן יצאו סיכומי תלמידים משיעוריו), "קמעא קמעא", העוסק בגאולת ישראל בדורנו, תקומת מדינת ישראל, השיבה לארץ וקיבוץ הגלויות.
בתמוז ה'תשע"ה קיבל את פרס היצירה התורנית ע"ש הרצי"ה[14].
היה מחברי הנשיאות של רבני תורת הארץ הטובה[15].
למד חברותא עם הרב אליעזר ולדמן במשך למעלה מ-60 שנה, חברותא שהחלה עוד בטרם עלייתם ארצה[16].
חבר הכנסת
בשנת ה'תשל"ד, לאחר שהמפד"ל נכנסה לממשלת המיעוט של גולדה מאיר למרות התנגדותו ומחאתו של הרצי"ה אשר כינה את העובדה שהממשלה נסמכת על קולות גויים "חילול ה'", הורה הרצי"ה לרב דרוקמן להיכנס לשדה הפוליטי ולפעול לתיקון[17][18].
לקראת הבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 הוצב הרב דרוקמן במקום השני ברשימת המפד"ל לכנסת, לבקשת הרצי"ה, וגם במטרה לשמר את המצביעים הימניים של המפלגה. הרב קוק והרב דרוקמן ראו במקום הגבוה ברשימה לכנסת גם הבטחה לתפקיד בכיר לאחר הבחירות, וביקשו שהרב דרוקמן יכהן כשר החינוך[19], אולם בעת הקמת הממשלה ניתן התפקיד לזבולון המר. ב-1979 הצביע נגד הסכם השלום בין ישראל למצרים, בטענה שאינו מאמין לנשיא מצרים אנואר סאדאת. לקראת הבחירות לכנסת העשירית איים הרב דרוקמן בהקמת רשימה עצמאית[20], אך לבסוף הוא נשאר ברשימת המפד"ל.
בממשלת בגין השנייה, בשנת 1981, מונה לסגן שר הדתות. הוא פרש מהתפקיד לאחר 7 חודשים (2 במרץ 1982) בשל אישור הנסיגה מחבל ימית בכנסת. בשנת 1983 פרש מהמפד"ל והקים את מחנה הציונות הדתית (מצ"ד) ויחד עם פועלי אגודת ישראל הקים את מפלגת מורשה, שבמסגרתה התמודד בבחירות לכנסת ה־11 (בשנת 1984). ב־1986 פרש מ"מורשה" וחזר והצטרף למפד"ל. הוא פרש מהכנסת ב־1988. לקראת הבחירות לכנסת ה־15 (בשנת 1999) נקרא בידי הרב אברהם אלקנה שפירא והרב מרדכי אליהו[21] לשוב ולכהן בכנסת, הוצב במקום השני ברשימת המפד"ל, וכיהן בכנסת עד 2003.
אב בית הדין לגיור
בשנת 1997 עמד בראש הוועדה לגיור קטינים שהגישה את המלצותיה לראש הממשלה. בראשית שנת 2004 החל לכהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה עד לפברואר 2012, על פי בקשת ראש הממשלה שרון[22]. במהלך תקופת כהונתו חתם על כ־50 אלף תעודות גיור[23].
במרוצת השנים כיהן הרב דרוקמן כאב בית דין לגיור, אף שמעולם לא הוסמך לדיין, במחוז הדרום והנהיג מדיניות מקלה יחסית. בקרב רבנים חרדים הייתה התנגדות למדיניות זו. בשנת 2008, בפרשת גיורי הרב דרוקמן, נמתחה ביקורת חריפה על הרב דרוקמן ועל גיוריו, על ידי הרכב של שלושה דיינים של בית הדין הרבני הגדול בראשות הרב אברהם שרמן, שדן בתקפות גיורה של אישה שהתגיירה בבית דינו של הרב דרוקמן[24]. פקפוקים בכמה גיורים שעליהם היה חתום הרב דרוקמן, החלו להיוודע, בעת שנודע כי הרב דרוקמן חתם על תעודות גיור, אף שלא נכח בטקס הגיור, ולא הכיר את המתגיירים. בעקבות תלונה שהגיש הרב דרוקמן קבעה נציב תלונות הציבור על שופטים, טובה שטרסברג־כהן, כי הרב שרמן הסתמך "על תיק עלום שלא הוצג כראיה" והמליצה להדיחו, המלצה שנתמכה על ידי שר המשפטים דניאל פרידמן[25], אך הוועדה למינוי דיינים לא אישרה המלצה זו. בשנת 2012 קיבל בית המשפט הגבוה לצדק את עתירת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, משנת 2008, פסל את החלטות בית הדין הרבני באשדוד ובית הדין הרבני הגדול, והכיר בגיוריו של הרב דרוקמן נגד החלטת בית הדין הרבני הממונה על כך.[26].
פטירתו
כשבועיים לפני פטירתו אובחן הרב כחולה בנגיף הקורונה. תחילה אושפז בביתו, ולאחר מכן הועבר לבית החולים הדסה עין כרם, שם הידרדר מצבו. ביום רביעי הסמוך לפטירתו עבר החייאה מוצלחת, ומאז הורדם והונשם עד לפטירתו ב-25 בדצמבר 2022, אור לב' בטבת – זאת חנוכה ה'תשפ"ג[27][28]. למחרת יצאה הלווייתו ביישוב מרכז שפירא, בהשתתפות רבבות, בהם אישי ציבור רבים, ובחסימת צירים משטרתית. ההלוויה שודרה בשידור חי בטלוויזיה וברדיו בישראל, ובאתרי החדשות באינטרנט. נקבר בבית העלמין במשואות יצחק סמוך ליישוב מרכז שפירא בו התגורר.[29]
Remove ads
לאחר פטירתו של הרצי"ה זוהה עם ממשיכו בראשות ישיבת מרכז הרב, הרב אברהם אלקנה שפירא וראה בו את ממשיכו של הרצי"ה בהיותו "הסלע האיתן של כלל ישראל וארץ ישראל" אשר כל העניינים הציבוריים והלאומיים מתרכזים סביבו ובהדרכתו[30] וכן עם הרב מרדכי אליהו.
בפולמוס סביב סירוב פקודה בשנת 2004 היה שמו בין החתומים על כרוז הרבנים שקרא לסרב פקודה[31]. בפועל, הורה לתלמידיו לנסות להתחמק כמידת יכולתם ולסרב רק אם לא תהיה שום ברירה אחרת. בראיון עמו ב"מעריב" אמר: ”מותר לסרב במקרה של פינוי יישובים יהודיים, כשלא מסכימים לשחרר אותך מזה”. לדעתו, המקרה דומה לאדם עם יד שבורה: ”אם למשל הייתה לי יד שבורה לא היו מטילים עלי לסחוב דברים, נכון? אז כך גם אם יש לי לב שבור. אני לא מסוגל לעשות את זה. אני חושב שצריך להתחשב בזה.” עמדה זו כונתה סרבנות אפורה[32]. הוא הדגיש שמדובר במצב שבו השלטון עובר לידי גויים, כמו במקרה של גוש קטיף, אולם אם השלטון נשאר בידי יהודים הרי שלמרות הזדהותו עם המפונים הוא לא יורה לסרב.
הרב דרוקמן היה חבר באיחוד הרבנים למען ארץ ישראל.
לדברי חגי סגל, לאחר מעצר המחתרת היהודית אמר הרב דרוקמן לאנשיה שהם פעלו שלא כראוי, אך הבדיל בין הפגיעה הממוקדת בראשי הערים, לפעולות אחרות, באומרו: ”אם היה נעשה רק המעשה של הפגיעה בראשי הערים הערביות ביו"ש הכל היה נראה אחרת”[33]. עם זאת, ב־1988 שיגר מברק ברכה לרגל שחרורו מהכלא של ברק ניר, ששימש כנהג בפיגוע במכללה האסלאמית[34]. כמו כן, לאחר פיגוע ליד אלון מורה שבוצע על ידי תושבים מהכפר ביתא, אמר כי הכפר ביתא חייב להימחק מעל פני האדמה על ידי מערכת הביטחון[35].
הרב דרוקמן היה בין חברי הכנסת הבודדים שנשארו במליאה כאשר מנהיג מפלגת "כך" הרב מאיר כהנא נאם בה[36][37].
הרב דרוקמן תמך בגיוס בני ישיבות, והיה חבר בוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון בשנת 1986 לעניין גיוס חרדים, שהמליצה לבחון מחדש את הפטור הגורף של בני ישיבות מצה"ל, ולתת פטור לשנים ספורות שלאחריהן רק מכסה מצומצמת תזכה לפטור "תורתו אמונתו". גם בעשור השני של המאה ה־21 הביע תמיכה בגיוסם של בחורי הישיבות באומרו כי אין המדובר בשוויון בנטל אלא במצווה מן התורה, וגיבה את התנהלות הבית היהודי בראשות נפתלי בנט בעניין[38]. במרץ 2014 התנגד להשתתפות בהפגנת החרדים שבעקבות חקיקת חוק הגיוס, בנימוק שלא ראוי להתבטא באופן בוטה נגד המדינה[39].
הרב דרוקמן תמך בתחילה ברב מוטי אלון וטען כי "שפכו את דמו"[40]. אלון המשיך להעביר שיעורים בישיבתו גם לאחר שהורשע באוגוסט 2013 בעבירות של מעשה מגונה בכוח. בשנת 2019, לאחר הגעת תלונות נוספות שאומתו, חזר בו הרב דרוקמן והודיע שהרב אלון ”לא יוכל להעביר שיעורים או לקיים פעילות ציבורית אחרת לקהל הרחב”[41].
בעקבות בג"ץ קעדאן והסתלקות הממשלה מתמיכתה הראשונית בתיקוני חוק שהציע, אמר: ”איני מעלה בדעתי שציונות פירושה שדווקא ביישוב יהודי יגורו ערבים”[42].
במשנתו שאב הרב דרוקמן השראה מהראי"ה קוק וחינך לאהבת עם ישראל כולו ולאהבת מדינת ישראל[43]. הרב מרדכי אליהו התבטא שאת אהבת ישראל של עצמו הוא רוכש דרך אהבת ישראל שישנה לרב דרוקמן[44]. הרב דרוקמן היה חבר בוועדת רבנים שייעצה למפלגת הבית היהודי בענייני דת ומדינה, ותמך בקו שלה מול ביקורת של הרב שלמה אבינר ואחרים[45].
לקראת הבחירות לכנסת ה-24, תמך בהקמת מפלגת הציונות הדתית על ידי בצלאל סמוטריץ' ובמהלכיה, על אף זיהויו לאורך כל השנים עם המפד"ל והבית היהודי, שלא התמודדה בבחירות ותמכה במפלגת ימינה. הוא קבע כי ”בצלאל סמוטריץ ורשימת הציונות הדתית הם ההמשך של המפד"ל”[46], ובבחירות לכנסת העשרים וחמש אף הוצב כמועמד אחרון ברשימתה לכנסת[47]. לאחר הבחירות נפגש בביתו עם מנסור עבאס שביקש לשכנע את הרב לתמוך בהקמת ממשלה בראשות בנימין נתניהו שתיתמך בידי מפלגת רע"ם, אך הרב הודיע לאחר מכן שהוא מתנגד למהלך והדבר לא יצא אל הפועל[48]. ביוני 2021, לקראת הקמת ממשלת בנט ולפיד, שהייתה בשותפות רשימה ערבית, נמנה עם הרבנים שחתמו על עצומה לפיה אין לקבל "שתקום ממשלה בישראל שתפגע בדברים היסודיים ביותר בענייני דת ומדינה (...) ייפגעו גם ענייני הביטחון, ששייכים לעצם קיומנו, כאשר היא נשענת על תומכי טרור"[49]. הוא אף יצא, על אף גילו המופלג ומצבו הרעוע, להפגין מול ביתו של ניר אורבך כדי להניאו מלתמוך בהקמתה[50].
ביחס לרפורמת הגיור של השר מתן כהנא, תמך הרב דרוקמן באופן עקרוני בגיור על ידי רבני ערים כמו שהוצע בה, אך התנגד לנוסח הצעת החוק כל עוד לא יוסיפו לו תנאי – שעליו עמד – שיכפיף את המערכת לרבנות הראשית וייתן לה שליטה על ההרכבים המגיירים, ובידיה לפסול הרכב שיהיה בעייתי לדעתה[51]. זאת גם כדי למנוע מצב של רבנים שיגיירו ללא קבלת מצוות. בנושא זה התבטא ואמר: "איש אינו אומר שמוכנים לקבל גיור ללא קיום תורה ומצוות. 'גיור מסורתי'? אין דבר כזה"[52]. פעל לכך שהרבנות הראשית תדון עם השר כהנא על החוק, והצר על כך שהרבנים הראשיים מתנגדים לקיום משא ומתן בעניין. אולם, לאחר שהרבנות הראשית התנגדה לחוק הבהיר שלמרות תמיכתו בגיור על ידי רבני ערים, הוא מתנגד לחקיקתו בניגוד לעמדתה, ואף חתם על מכתב של מועצת הרבנות הראשית שהתכנס בכדי להביע התנגדות לחוק, תוך שהוסיף בכתב ידו "מן הראוי להדבר עם הרבנים הראשיים...וכן בעניין הגיור"[53][54][55][56].
Remove ads
הרב דרוקמן היה נשוי לד"ר שרה, רופאה, בתו של פרופ' יעקב נחום אפשטיין[57]. הרבנית נפטרה בכ׳ בשבט ה׳תשפ"ד. לזוג עשרה ילדים, מהם שתיים מאומצות[58]. חתנו הוא הרב שמעון לפיד שאף החליפו בראשות הישיבה. לבני הזוג קרוב למאתיים נכדים ונינים. הרב דרוקמן התגורר במרכז שפירא.
במהלך השנים אירחו לשבתות אנשים רבים שביקשו להתקרב ליהדות, רבים מהם הפכו לבני בית[59].
- הרב שמעון לפיד – ראש ישיבת אור עציון וראש הכולל בישיבה[60]
- הרב ד"ר יונה גודמן – סמנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא[61]
- הרב דוד דודקביץ' – רב היישוב יצהר וראש הישיבה[62]
- הרב דוד טברסקי - ראש ישיבת בני עקיבא 'הדרום' רחובות.
- הרב ארלה הראל – לשעבר ראש ישיבת שילה[63]
- הרב יצחק נריה – ראש ישיבת תורה מציון ומייסד קרן אחד לאחד[64]
- הרב אביה הכהן – חוקר ומורה תנ"ך[65].
- הרב נעם פרל – לשעבר מזכ"ל בני עקיבא העולמית[66]
- הרב יוסף אלנקווה – רב יישובי גוש קטיף לשעבר[67]
- הרב חיים וולפסון – ראש ישיבת ההסדר ירוחם[68]
- הרב יעקב (קובי) לוין – ראש מכינת אור מאופיר ורב היישוב נטע[דרוש מקור]
- הרב זאב רוזנפלד, רב היישוב טלמון[דרוש מקור]
- יאיר שחל – מזכ"ל בני עקיבא לשעבר[דרוש מקור]
- אורית סטרוק – חברת כנסת מטעם מפלגת הציונות הדתית ופעילת התיישבות[69]
Remove ads
(את ספריו של הרב דרוקמן ערכו תלמידיו על פי שיעוריו)
- אורות התשובה – מאת הרב קוק, עם "תוספות תשובה", מראי מקומות שכתב עם הרב אליעזר ולדמן, ועם מבוא מאת הרב דרוקמן, הוצאת ישיבת אור עציון
- נתיבי אור – שיחות שליקט וערך תלמידו, דוד שניאור
- קמעא קמעא – ספר בענייני גאולת ישראל במדינתו, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון" ו"ידיעות ספרים", תשע"ב
- סדרת לזמן הזה (שלושה כרכים) – "אורותיהם המיוחדים של המועדים והזמנים לימינו", בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ג-תשע"ד
- הגדה של פסח לזמן הזה – ביאורים ועיונים בהגדה של פסח, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ה
- צמאה נפשי – "מהנשמה המתפללת תדיר ועד לתפילה הנהוגה בימינו", בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ה
- סדרת התורה לדורנו (שישה כרכים) – סדרה על פרשת השבוע, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון"
- סדרת אבות לבנים (שישה כרכים) – פירוש וביאור על מסכת אבות, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ט-תשפ"א
- מצות הצבא – שיעורים בענייני צבא ומלחמה, נערך משיעוריו בידי נכדו, אלנתן הכהן
- ושבת – עיון בשלושת פרקי המבוא לספר אורות התשובה, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תש"ף
- אורות התורה – מאת הרב קוק, עם מראי מקומות ותיקונים מאת הרב דרוקמן, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשפ"א
- חזון הצמחונות והשלום – שיעורים על חזון הצמחונות והשלום של הרב קוק, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשפ"א
- ואשיבה (שני כרכים) – תשובות אמוניות לצעירים, בכרך הראשון מובאות תשובותיו בענייני צניעות ומשפחה, עם ישראל וארץ ישראל. בכרך השני מובאות תשובותיו בענייני אמונה ועבודת ה', תורה ולימוד תורה. בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשפ"ב
- הקדמה לשבת הארץ – שיעורים על הקדמת הספר שבת הארץ של הרב קוק, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשפ"ב
- בחיל וברוח – פרקי עיון ומחשבה בענייני מלחמה, צבא וביטחון בדורנו, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשפ"ג
- אמרות חיים – לקט אמרות ומשפטי השראה, בעיקר מתוך ספריו, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשפ"ג
- שו"ת מענה חיים – תשובות אמוניות בענייני הדור והשעה. עד כה יצא כרך א, בנושא צניעות, משפחה ומעמד האישה. בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשפ"ג
Remove ads
פעילותו של הרב דרוקמן בתחום החינוך והחברה זכתה להכרה ולהוקרה, וזכה בפרסים רבים, בהם:
- בשנת תשס"ג (2002) – פרס ירושלים למנהיגות רוחנית קהילתית, מאת ההסתדרות הציונית העולמית[70]
- בשנת 2008 – "פרס הציונות הדתית" מתנועת המפד"ל
- בשנת 2011 – תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר־אילן
- בשנת התשע"ב – תעודת הוקרה מראש אכ"א
- בשנת התשע"ב – פרס ישראל למפעל חיים
- בשנת התשע"ג – פרס ירושלים בתחום החינוך[71]
- בשנת התשע"ה – אות יקיר בני עקיבא
- בשנת התשע"ה – פרס היצירה התורנית על שם הרצי"ה קוק
- בשנת התשע"ט – אות הוקרה מטעם מרכז מורשת בגין[72]
- בשנת התש"פ – "אות מופת הדור לחינוך יהודי" מהארגון העולמי של בתי הכנסת והקהילות האורתודוקסיות בישראל ומחוצה לה והמועצה העולמית לחינוך תורני
- בשנת התשפ"א – פרס ירושלים לחינוך להתיישבות[73]
Remove ads
- אלישיב רייכנר, הנני – סיפורו של הרב חיים דרוקמן, הוצאת ידיעות ספרים, 2018
- אתר ההנצחה הרשמי לרב חיים דרוקמן.
- הרב חיים דרוקמן, באתר פרס ישראל
- מאמרים של הרב חיים דרוקמן, באתר ספריית אסיף
- באתר רמב"י
- רשימת המאמרים של חיים דרוקמן, באתר רמבי"ש
חיים דרוקמן, באתר הכנסת- חיים דרוקמן, באתר כנסת פתוחה
- מאתר מכון מאיר
- שיעורי הרב חיים דרוקמן, מאתר ישיבת אור עציון
- מידע על ספרי הרב חיים דרוקמן באתר המכון שעל יד ישיבת אור עציון
אוקיינוס, דף שער בספרייה הלאומית- כל הכתבות על הרב חיים דרוקמן, באתר ערוץ 7
ראיונות:
- הרב דרוקמן – זכרונות ילדות, ראיון של הרב הראל כהן עם הרב דרוקמן, באתר ישיבה
- מוטי לוי, הרב דרוקמן: לא תקום מדינה פלסטינית בספטמבר, באתר וואלה, 17 במאי 2011
- נטעאל בנדל, דברים שלא ידעתם על הרב חיים דרוקמן, באתר כיפה, כ"ז באב ה'תשע"ב, 15 באוגוסט 2012
- יהודה שלזינגר, חיים שכאלה, באתר ישראל היום, 29 במאי 2015
- טלי פרקש, הרב דרוקמן: הציונות הדתית היא לא סוג־ב', באתר ynet, 23 באוגוסט 2018
אלישיב רייכנר, "השואה היא ביטוי שיא של נצח ישראל", בעיתון מקור ראשון, 30 באוגוסט 2018- ועידת החינוך הלאומית מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא ומקור ראשון, "חינוך, דרך חיים" ראיון על חייו האישיים, בעיתון מקור ראשון, 25 בנובמבר 2022, א' בכסלו תשפ"ג
- יאיר שרקי, "המאחד בציונות הדתית הוא מעל למפריד", באתר ערוץ 7, 6 בספטמבר 2018
- גיא עזרא, אריה יואלי, לכבוד יום הולדתו: 10 עובדות על הרב חיים דרוקמן, באתר "סרוגים", 3 בנובמבר 2020
- שרה ב"ק, "הרב דרוקמן, מראשי הציונות הדתית בריאיון מרגש לשרה ב"ק", באתר עכשיו 14, 21 ביולי 2022
וידאו
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads