Loading AI tools
מחנך עברי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד יֶלין (י"א באדר ב' ה'תרכ"ד, 19 במרץ 1864 – כ"ב בכסלו תש"ב, 12 בדצמבר 1941) היה מורה, חוקר העברית ואיש ציבור, מראשי היישוב, מייסד מכללת דוד ילין, ממייסדי הסתדרות המורים וועד הלשון העברית, יושב ראש הוועד הלאומי, וממקימי שכונת זיכרון משה בירושלים.
 | |
| לידה |
19 במרץ 1864 ירושלים, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
12 בדצמבר 1941 (בגיל 77) ירושלים, פלשתינה (א"י) |
| ענף מדעי |
בלשנות, שירה עברית, פוליטיקה, ספרות עברית, בלשנות עברית, ציונות |
| מקום מגורים | ארץ ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| מוסדות |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| פרסים והוקרה | על שמו נקראים מספר מוסדות חינוך ובראשם המכללה האקדמית לחינוך על שם דוד ילין, שהקים, וכן לשכת הבונים החופשים מספר 18 בפתח תקווה, שהיה נשיאה |
| בן או בת זוג |
איטה ילין |
| צאצאים |
אבינעם ילין |
| תרומות עיקריות | |
| ייסד, יחד עם אליעזר בן-יהודה, את ועד הלשון העברית; ייסד את אחת המכללות הראשונות למורים שפעלו בעברית; כתב ספרים בדקדוק עברי | |
  | |
ילין נולד בשנת 1864 בירושלים למשפחה ירושלמית ונקרא על שם סבו דוד ילין, שעלה מפולין עם משפחתו בשנת 1834. אביו, יהושע ילין, היה ממייסדי שכונת נחלת שבעה, ואמו שֶׂרח הייתה בתו של שלמה יחזקאל יהודה, שעלה עם משפחתו מבגדאד. משפחתו של שלמה יחזקאל יהודה הייתה מהמשפחות המיוחסות בקרב יהודי עיראק. אביו יחזקאל יהודה היה מעשירי הקהילה היהודית בבגדאד וממנהיגי הקהילה היהודית-עיראקית בכלכותה שבהודו. אמו רחל הייתה בתו של רבי משה חיים, רבה הראשי של בגדאד.
בגיל 14 בלבד כתב ילין עיתון משלו בשם "הר ציון", שנכתב בעותק אחד בלבד פעמיים בחודש במשך למעלה משנה, ויצאו ממנו 43 גיליונות. היה זה מעין ניסיון של ילין בעולם ההוצאה לאור. כמו כן כתב בשנת 1878 בעיתון "הלבנון", ולאחר מכן בעיתונים נוספים, ובהם "המגיד" ו"המליץ".[1]
ילין התחנך ב"חדר", ובהמשך למד בישיבת עץ חיים. בנסיעה לצורך לימודים ללונדון ב־1880, פגש את נסים בכר, שהזמינו ללמוד בבית הספר כל ישראל חברים בירושלים שהקים. אחרי זמן־מה החל ילין עצמו ללמד שם עברית.
בשנת 1885 נישא לאיטה בתו של הרב יחיאל מיכל פינס.
כבר בצעירותו הצטרף לבונים החופשיים בארץ ישראל[2] ונחשב לאורך השנים כאחד הבכירים בארגון. ב־1888 היה אחד ממייסדי בני ברית בארץ ישראל, שהורכב בתחילתו כמעט כולו מבונים חופשיים.
שימש מורה בבית הספר למל ובסמינר עזרה, שם פעל למען השימוש בעברית כשפת הוראה.
בשנת 1890 ייסד, יחד עם אליעזר בן-יהודה, את ועד הלשון העברית (שלימים הפך לאקדמיה ללשון העברית). בן יהודה נבחר כנשיא הוועד, והחברים בו היו ילין, הרב חיים הירשנזון, זאב יעבץ, אברהם משה לונץ, הרב יעקב מאיר (לימים הראשון לציון) ויחיאל מיכל פינס.[3] הוועד פעל במשך כשנה והתפרק, ונוסד מחדש בשנת 1904 על ידי המורים העבריים, שעמדו בפני קשיים גדולים בשימוש בשפה העברית לצורך הוראה. ילין עמד בראשו כנשיא שני עד מותו.
ב־1892 היה אחד ממייסדי מדרש אברבנאל, לימים הספרייה הלאומית של ישראל.
בשנת 1903 ייסד את גן הילדים הראשון שפעל בעברית[4]. באותה השנה השתתף ביוזמתו של מנחם אוסישקין להקים בכנס בזכרון יעקב ארגון כלל־יהודי בשם הכנסייה הארצישראלית. הקמת הארגון הכללי נכשלה, אך בכנס הוקם "איחוד המורים", ששמו שונה לימים ל"הסתדרות המורים". ילין כיהן כנשיא ארגון זה בשלוש שנותיו הראשונות, עד 1906.
בין השנים 1910–1914 היה חבר מועצת עיריית ירושלים, ובין השנים 1920–1925 היה סגן ראש העירייה ויצר שם את החותמת העברית הראשונה. ב־1913 היה גם חבר האספה הלאומית של האימפריה העות'מאנית.
בשנת 1913, במהלך מלחמת השפות שהסעירה את היישוב, פרש ילין מבית המדרש למורים אשר היה שייך לחברת "עזרה", שתכננה להקים את הטכניון על בסיס לימודים בגרמנית ולא בעברית. ילין ייסד אז את "בית המדרש למורים העברי", שהפך לסמינר למורים שבשכונת בית הכרם וכיום נקרא "המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין".
בשנת 1917, עקב מלחמת העולם הראשונה, הוגלו הוא ומשפחתו לדמשק על ידי ג'מאל פחה. המשפחה שהתה בעיר כשנה, שבמהלכה נפטר הבן שמריהו מטיפוס הבהרות.
בשנים 1920–1929 כיהן כנשיא אספת הנבחרים וכראש הוועד הלאומי. בינואר 1924, השתתף ילין כראש הוועד, עם הראשון לציון הרב יעקב מאיר והקולונל פרדריק קיש, במפגש בעמאן עם חוסיין בן עלי, ובנו עבדאללה, בניסיון ליצור יחסים טובים בין הערבים לציונים. את פרוטוקול הפגישה הסודי כתב ילין, ובפגישה אמר למלך בין היתר: "אנחנו היהודים, היושבים בארץ ישראל והשבים אליה, חפצים כולנו לפתח את הארץ בעבודה משותפת עם הערבים, מפני ששני העמים הם אחים בני אב אחד, אברהם"... "העבודה המשותפת שלנו הייתה גדולה בייחוד בימי הביניים, ימי החושך בארצות אירופה, בשעה שהיהודים והערבים עבדו יחדיו להפיץ את החכמה והמדע. ועתה, בשובנו להחיות את ארצנו, רק רגש אחד ממלא את ליבנו - שנוכל לעבוד את עבודת התחייה בשקט ובמרץ עם אחינו הערבים".[5]
בשנת 1925, עם פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים, הוזמן ללמד דקדוק עברי וכן שירה עברית של ימי הביניים. בשנת 1936 התמנה לפרופסור לספרות באוניברסיטה. ילין כתב ספרים בחקר הלשון, היסטוריה וספרות ימי הביניים.
באוקטובר 1937 בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט נרצח אבינעם, בנו החמישי. בעקבות מאורעות אלה והתנהלות השלטון הבריטי כלפי היישוב היהודי באותה עת, כתבו דוד ילין ואשתו איטה מכתב אל הנציב העליון בו הסבירו מדוע הם מחזירים את אותות הכבוד שקיבלו בעבר מהממשלה. על כך פורסם למחרת בעיתון "דבר":
פרופ' דוד ילין ואשתו איטה ילין החזירו אתמול לנציב העליון את אותות-הכבוד, שניתנו להם על ידי הממשלה. וזה נוסח מכתביהם אל הנציב העליון: ר' דויד ילין כותב: "אות-הכבוד שניתן לי על ידי הממשלה הזאת אשר נסיבות פוליטיות מכריעות אצלה את הכף כנגד כל רגש של מוסריות ומביאות אותה לתת עזרתה לאלה שהרגו ורטשו לא רק את בני-עמי (בתוכם גם בני התמים!) ובני-עמם אלא גם את אנשי-צבאה ופקידיה היא. אות-כבוד זה נחשב עתה בעיני כאות לא-כבוד והנני משיבו למי שנתנהו לי לפני 21 שנה, בהיות רוח אחרת בממשלת ה. מ. מלך אנגליה המנוח". מרת איטה ילין כותבת: "הנני רואה עצמי מוכרחה עתה, אחרי הופעת "הספר הלבן", המבטל לגמרי את כל הבטחות ממשלת ה. מ. לעזור לעם ישראל, להקים את ביתו הלאומי בארץ אבותיו, - להשיב לממשלת ה. מ. את האות הזה."[6]
פרופ' דוד ילין הלך לעולמו בשנת 1941 ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על שמו נקראים מספר מוסדות חינוך ובראשם המכללה בבית הכרם.
אשתו איטה הייתה בתו של יחיאל מיכל פינס וגיסו היה יוסף מיוחס. לשניים היו שבעה ילדים - בת בכורה, חמישה בנים ובת זקונים:
אחותו של דוד ילין, שרה, הייתה אשתו של חבר בית המשפט המחוזי בחברון בראשית המאה ה-20, יוסף מני, נכדו של אליהו מני מראשי יהדות עיראק. אחותו רחל נישאה ליחזקאל דנין (סוכובולסקי), ממייסדי תל אביב.
יצחק יחזקאל יהודה ואברהם שלום יהודה היו בני דודו.
ילין היה אישיות מרכזית בהחייאת השפה העברית, והיה פעיל מאוד בחידוש מילים. בניגוד לבן-יהודה, שפנה פעמים רבות לשפה הערבית על מנת להעשיר את השפה העברית - דגל ילין בחידוש עצמאי, או כזה המסתמך על המקורות העבריים העתיקים. פעמים רבות היה מחפש מילה מן המקורות ומחדש את משמעותה, גם אם משמעותה החדשה לא התאימה לזו המקורית. בפרט, עסק ילין במילים יחידאיות בתנ"ך שאין בטוחים בפירושן, דוגמת המילה מנזר שמופעה היחיד הוא בספר נחום, ככל הנראה במשמעות של מלך או של פקיד גבוה בממשל, שחודשה למשמעות של בית נזירים. דוגמאות למילים נוספות שחידש ילין: צלם וצילום (במקום חידושיו של אליעזר בן-יהודה למילים צייר אור וציור אור בהתאמה), בדיחה, חקלאי, מדשאה, מצפן, נדיר, עקיף, קטר, שחקן, תאריך ותעמולה.[7]
פרסם, יחד עם יהודה גור, מילון עברי עם ציורים ב-1920.
לפי המצאי בבית הספרים הלאומי, פרסם דוד ילין למעלה ממאה פרסומים. כאן יובאו רק כמה מהם, לשם מתן מושג על יצירתו.
דוד מלמד, האיש שהקים עיתון בגיל 14, באתר הארץ, 26 באפריל 2013
דוד בן יהושע ילין (1864-1941), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
