לונדון, כפי שצולמה מלוויין לנדסט. ניתן להבחין בבירור בפיתולי נהר התמזה.
לונדון היא עיר עולם מובילה ומפותחת בתחומים רבים: אמנות, מסחר, חינוך, תרבות, אופנה, פיננסים, טיפול רפואי, מדיה ותקשורת, שירותים מקצועיים, מחקר ופיתוח, תיירות ותחבורה. הפיתוח הרב של העיר בכל התחומים הללו תרם למעמדה החשוב בקרב ערי העולם. העיר היא אחת מהמרכזים הפיננסיים הגדולים בעולם ומוצבת במקום החמישי בעולם מבחינת גודל תמ"ג לאזור מטרופוליטני,[2] ונכון ל-2024, היא נמצאת במקום השמיני בדירוג הערים היקרות בעולם של חברת הייעוץ האמריקאית מרסר.[3] נוסף על כך, היא מהווה בירת תרבות עולמית. לונדון היא העיר המתוירת ביותר בעולם[דרושה הבהרה] – מקום ראשון במספר טיסות בין-לאומיות נכנסות, ומערכת שדות התעופה שלה היא העמוסה ביותר בעולם.[2] ריכוז האוניברסיטאות בשטחה של העיר הוא הגדול ביותר של מוסדות להשכלה גבוהה באירופה. בשנת 2012, הייתה לונדון לעיר הראשונה שאירחה את משחקי האולימפיאדה המודרניים בפעם השלישית.
העיר מורכבת ממגוון רחב של אנשים ותרבויות, ויותר מ־300 שפות מדוברות בין גבולותיה. ב־2017, מנתה אוכלוסייתה כ־8,825,000 תושבים, מה שהציב אותה במקום השלישי בגודל אוכלוסייה לעיר באירופה (אחרי איסטנבול ומוסקבה). מספר תושביה מהווה כ־12.5% מאוכלוסיית הממלכה המאוחדת.[4] במטרופולין לונדון מתגוררים יותר מ־15 מיליון תושבים,[5] והוא הגדול ביותר באיחוד. לונדון הייתה העיר הגדולה בעולם לפי מספר תושבים בין השנים 1831 ל-1925.
שני ממצאים ארכאולוגיים מתארכים את לונדון לתקופות קדומות: שרידים של גשר מתקופת הברונזה נמצאו על גדות נהר התמזה, מצפון לגשר ווקסהול. הגשר הקדום חצה את הנהר, או שהוביל לאי בנהר שכבר אבד. שאריות קורות העץ של הגשר תוארכו לכ־3,500 שנה לפני זמננו. בשנת 2010 נמצאו יסודות של מבנה עץ גדול על חוף הנהר, מדרום לגשר ווקסהול. יסודות אלה תוארכו לסביבות 6,500 שנה לפני זמננו. מטרתו של המבנה הזה, מהתקופה המזוליתית, אינו ידוע. שני הממצאים הללו נמצאו על הגדה הדרומית של הנהר, בנקודת חציה טבעית, שבה נהר אפרה משתלב עם נהר התמזה.
אף על פי שישנן באזור העיר עדויות להתיישבויות בריטוניות־קלטיות אחדות, היישוב המרכזי הראשון הוקם על ידי הרומאים בשנת 43 לספירה, בשם לונדיניום. יישוב זה שרד שבע־עשרה שנים ובסביבות שנת 61 שבט איקני־קלטי, שהונהג על ידי המלכה בודיקיאה כבש את היישוב והחריבו. העיר ההרוסה שבה וקמה לתחייה במהרה, ותוך עשור שגשגה והייתה למרכז סחר חשוב, ועד לשנת 100 לספירה כבר עקפה לונדיניום את קולצ'סטר והייתה לבירת הפרוביניקיה הרומאיתבריטניה. בשיא פריחתה, במאה השנייה, חיו בלונדון הרומאית כ־60,000 תושבים.
התקופה האנגלו־סקסית
עם קריסת שלטון האימפריה הרומית, בתחילת המאה החמישית לספירה, התפוגגה הפרוביניקה, לונדון חדלה מלהיות בירתה, וחומות לונדיניום ננטשו. עם זאת ישנן עדויות למעט תושבים רומאיים שנשארו באזור עד שנת 450, ליד מה שכיום כנסיית סנט מרטין בשדות. משנת 500 והלאה התפתחה באזור התיישבות אנגלו־סקסית שנקראה בשם לונדנוויץ', מעט מערבה מהעיר הרומאית הישנה. לונדנוויץ' גדלה בהדרגה, עד שבשנת 680 כבר הייתה לעיר נמל חשובה. בתחילת המאה התשיעית החלה העיר לדעוך עקב תקיפות ויקינגים חוזרות ונשנות, עד לשנת 886, שבה "הוקמה מחדש" על ידי המלך אלפרד הגדול. ממצאים ארכאולוגיים מראים שהעיר שהוקמה על ידי המלך אלפרד חזרה אל הגבולות הרומאיים הישנים.
מהמאה ה־11, לונדון הייתה העיירה הגדולה והחשובה ביותר באנגליה. מנזר וסטמינסטר, שנבנה מחדש בסגנון רומנסקי, בידי המלך אדוארד המודה, היה לאחת הכנסיות הגדולות באירופה. עד לאותה תקופה, העיר וינצ'סטר הייתה בירת אנגליה האנגלו־סקסית, אך מעתה והלאה, לונדון עמדה במרכז העניינים – המקום המרכזי שבו התקיים מסחר בסחורות בין־לאומיות, ובסיס־הגנה מרכזי לתקופת מלחמה. חשיבותה הצבאית, הכלכלית והפוליטית של העיר שגשגה, עד שהייתה לבירת הארץ.
במהלך המאה ה־12, החלו מוסדות השלטון להתרכז בעיירה וסטמינסטר (הסיטי של וסטמינסטר) – כגון בית המשפט המלכותי, ארמון המלוכה ועוד. בעוד וסטמינסטר הייתה לבירת הארץ מבחינה שלטונית־אדמיניסטרטיבית, שכנתה הקרובה, לונדון, נשארה העיירה הגדולה ביותר ומרכז המסחר הראשי. לונדון שגשגה תחת מוסד השלטון הייחודי שלה – האיגוד של לונדון, שמנהל עד היום את אזור הסיטי. בשנת 1100, אוכלוסיית העיר מנתה כ־18,000 תושבים. בתוך מאתיים שנים מספר זה הגיע לכמעט 100,000.
אסון הכה את העיר במהלך מגפת המוות השחור באמצע המאה הארבע־עשרה, כשהעיר איבדה כמעט שליש מאוכלוסייתה. בשנת 1381, לונדון עמדה במוקד מרד האיכרים.
תחילת העת המודרנית
בעת מלכות בית טיודור התנתקה הכנסייה האנגליקנית מרומא וממרותו של האפיפיור, בתהליך שלימים נקרא הרפורמציה, מעבר מהנצרות הקתולית לפרוטסטנטית. לפני הרפורמציה, היה יותר ממחצית שטחה של לונדון בבעלות מנזרים ומוסדות דתיים אחרים וכשליש מתושביה היו נזירים, נזירות ואנשי דת. החלטתו של הנרי השמיני לפרק את כל המנזרים זכתה לפיכך לאהדה מצד תושבי העיר, שהיו הנהנים העיקריים משינוי הבעלות. התהליך נמשך בערך משנת 1530 עד 1538 כשרוב המנזרים והרכוש הכנסייתי מצא עצמו בסופו של דבר בידי הגילדות השונות של העיר, בתקופת מלכותו של אדוארד השישי. בתקופה זו החלה חשיבותה הכלכלית של העיר לונדון לגדול גם מחוץ לאנגליה. בעיר התפתחה תעשייה זעירה (בעיקר תעשיית האריגה), והמסחר התרחב. עם גילוי העולם החדש, סחורות הגיעו ללונדון מרוסיה והמזרח התיכון ונשלחו ממנה לאמריקה.
לחצו כדי להקטין חזרה
לחצו להגדלה
רובעי לונדון. למידע על רובע, לחצו עליו
בתקופה זו היו למספר חברות מסחריות מונופולין על המסחר לאזור מסוים, כך לדוגמה לחברת רוסיה שנוסדה בשנת 1555 היה מונופולין על המסחר עם רוסיה ולחברת הודו המזרחית הבריטית שנוסדה בשנת 1600 על פי צו מלכותי היה מונופולין על המסחר עם צרפת. הרס אנטוורפן בשנת 1572 על ידי הספרדים יצר חלל בעולם הסחר האירופי, ולונדון (לצד אמסטרדם) הפכה לאחר מכן לעיר נמל מרכזית בכל אזור הים הצפוני. בשנת 1565 נוסדה הבורסה למסחר של העיר על ידי סר תומאס גרשם, שנקראה על פי צו מלכותי של אליזבת הראשונה – הבורסה המלכותית. העלייה במסחר הביאה לגידול רב במספר תושבי העיר ובמשך כ־100 שנה הכפילה העיר פעמיים את מספר תושביה מ־100,000 תושבים בשנת 1580 ל־200,000 בשנת 1600 ול־400,000 בשנת 1650.
במהלך המאה ה־16, ויליאם שייקספיר ועמיתיו חיו ויצרו בלונדון, בתקופה שבה הייתה קיימת עוינות רבה להתפתחות תרבות התיאטראות – מחששות כי הבילוי ההמוני יגרום להתפרעויות, או שהצפיפות תביא להתפשטות מגפות, וכן בשל התנגדות הפוריטנים מנימוקים דתיים. עם זאת, המחזאים פעלו תחת חסות המלך (בעיקר אליזבת הראשונה ויורשה, ג'יימס הראשון) ונבנו בעיר – אך עדיין מחוץ לגבולות הסיטי – תיאטראות רבים, בהם הגלוב המפורסם. אכן, הצפיפות הייתה מבעיותיה המרכזיות של העיר, גם במאה ה־17. בתחילת המאה ניגפה העיר במחלות רבות, שהגיעו לכדי שיא במגפה הגדולה, בשנים 1665–1666, שבה נספו כ-100,000 תושבים, חמישית מאוכלוסיית העיר.
השרפה הגדולה של לונדון פרצה בשנת 1666, ולמעשה הביאה לקיצה של המגפה. האש ניצתה בסמטת פודינג, ובמהירות נסחפה והשתלטה על בתי העץ הרבים. בניית העיר מחדש נמשכה יותר מעשור שנים תחת פיקוחו של האדריכל והמדעןרוברט הוק. בשנת 1708 נסתיימה בנייתה המחודשת של קתדרלת סנט פול, על ידי כריסטופר רן. בראשית מלכות בית הנובר, שכונות חדשות הוקמו במערב, כגון מייפייר, גשרים חדשים שנתווספו מעל התמזה האיצו את פיתוח דרום לונדון, שמדרום לנהר. במזרח העיר, נמל לונדון פותח אף הוא והורחב עוד במורד הזרם.
בשנת 1762, רכש המלך ג'ורג' השלישי את בית בקינגהאם והחל בשיפוץ שנמשך 75 שנים. במהלך המאה ה־18, גאתה הפשיעה בעיר ובשנת 1750 הוקם בעיר כוח שיטור מקצועי ורשמי. בסך הכול נקבעו 200 עבירות, שעונשן מיתה, ונשים וילדים היו ניתלים גם על גנבות פעוטות. מעל 74 אחוזים מהילדים שנולדו בלונדון בתקופה זו מתו לפני הגיעם לגיל חמש. העיר פרחה מבחינה תרבותית ואינטלקטואלית, ובתי־קפה רבים הוקמו כמקום לדיון והעלאת רעיונות. התפתחות זו התאפשרה עקב התפשטות האוריינות והתפתחות העיתונות הכתובה, שהביאה את חדשות העולם לכל דורש. רחוב פליט היה למרכז העיתונות הבריטית.
סמואל ג'ונסון, מאנשי הספרות הבולטים באנגליה, שחי בתקופה זו, כתב כך: "לא תמצא אף אדם עם דעת ישרה, שיהיה מוכן לעזוב את לונדון. לא, אדוני! כשלאדם נמאס מלונדון, הרי שנמאס לו מהחיים; שכן בלונדון יש את כל מה שהחיים יכולים להציע".
מהמאה ה־19 ועד ימינו
לונדון הייתה העיר הגדולה בעולם בין השנים 1831 ל־1925. תנאי הצפיפות הקשים בעיר הובילו להתפרצויות חוזרות ונשנות של כולרה, שתבעו 14,000 קורבנות ב־1848, ו־6,000 ב־1866. בעקבות עומס התנועה הכבד ששרר בעיר הוקמה הרכבת העירונית הראשונה בעולם. התרחבותה של העיר באה לידי ביטוי גם מבחינה שלטונית־אדמיניסטרטיבית: עד אמצע המאה ה־19 גוף בשם מועצת העבודות המטרופולינית דאג לעבודות הציבוריות בעיר, ורק העיר העתיקה ורבעים ספורים היו תחת תחום אחריותו. גוף זה בוטל בשנת 1889, ובמקומו הוקמה מועצת מחוז לונדון, שכעת תפקדה כרשות השלטון המקומית של כל אזור לונדון הפנימית. העיר ספגה הפצצות מצד הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, שנערכו ברובן באמצעות צפלינים. במלחמת העולם השנייה הייתה הבירה מטרתו העיקרית של הבליץ, מערכת הפצצות המרוכזת של הלופטוואפה שנועדה להכניע את האימפריה ולאפשר פלישה גרמנית לאיי הבית. יותר מ־30,000 לונדונים נספו, ונהרסו שטחים נרחבים בעיר. מיד לאחר המלחמה, בשנת 1948, נערכו בעיר המשוסעת והחבולה משחקי האולימפיאדה באצטדיון ומבלי הישן.
בשנת 1951 נערך פסטיבל בריטניה בסאות' בנק. בשנת 1952, אירוע זיהום אוויר חמור שיתק את העיר למשך ארבעה ימים, הביא למותם של כ־4,000 תושבים, ולנזקים בריאותיים לעוד עשרות אלפים. לימים נקרא הזיהום בשם הערפיח הגדול, והוביל להגברת התודעה לאיכות הסביבה, ואף למספר חוקים בנושא. החל משנות הארבעים של המאה העשרים, לונדון הייתה ליעד מרכזי למהגרים רבים, בעיקר ממדינות חבר העמים כגון ג'מייקה, הודו, בנגלדש ופקיסטן, מה שתרם לאופייה המגוון והקוסמופוליטי.
החל משנות השישים התמלאה העיר בצעירים שהביאו לעיר צביון מרענן. תרבות לונדון החוגגת התרכזה באזור צ'לסי וברחובות קרנבי וקינג. עקב גידול בשטח העיר, הוחלפה רשות השלטון בגוף חדש – מועצת לונדון רבתי. במהלך הסכסוך בצפון אירלנד, ספגה העיר מספר מתקפות טרור מצד המחתרת האירית. גם עימותים פנים־אזרחיים על רקע גזעי צפו ועלו, כדוגמת המהומות בבריקסטון בשנת 1981, בין כוחות המשטרה ומהגרים אפרו־קריביים. אוכלוסייתה של לונדון רבתי הצטמצמה עם השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ומשיא של 8.6 מיליון תושבים ב־1939 ירד מספר התושבים לכ־6.8 מיליון בשנות השמונים. אזור הנמל הופצץ רבות במהלך מלחמת העולם השנייה וכמעט כל המחסנים המקוריים נהרסו לחלוטין. על אף ניסיון השיקום, תעשיית הנמל החלה לדעוך בשנות ה־50. חוסר הגמישות והניידות הפכו את המעגנים של מרכז לונדון לפחות רלוונטיים מול נמלי הים, ועד 1980 כל המעגנים נסגרו. במרוצת הזמן אזור הנמל פותח מחדש ונהפך לאזור מגורים ומסחר: הקמת הדוקלנדס וקנרי וורף בשנות השמונים על חורבות הנמל הישן העצימו את מקומה החשוב של לונדון בכלכלה העולמית והפכוה למרכז פיננסי עולמי.
מחסום התמזה הוקם בשנות השמונים על מנת להגן על העיר מפני גלי גאות מהים הצפוני. מבחינה שלטונית, שוב פורקה רשות השלטון – מועצת לונדון רבתי בשנת 1986, וכל אזור המטרופולין נשאר ללא שלטון מקומי עד לשנת 2000, עם הקמת רשות לונדון רבתי. לכבוד תחילת האלף השלישי, נבנו בעיר כיפת המילניום, הלונדון איי וגשר המילניום. ב־6 ביולי 2005 זכתה לונדון במכרז האולימפי, ואירחה את האולימפיאדה ב-2012, כך שהיא העיר הראשונה שאירחה את המשחקים שלוש פעמים.
בשנת 1999 התרחשה בעיר מתקפת הטרור שכללה שלושה פיצוצים באזורים שונים בעיר. ב־7 ביולי 2005, התרחשו סדרה של פיגועי טרור ברכבת התחתית של לונדון ובאוטובוס. ארגון הטרור אל־קאעידה נטל אחריות על הפיגועים, שגבו את חייהם של 52 תושבים.
לונדון של היום מורכבת מצירוף של ערים, עיירות, רבעים, שכונות ופרוורים אשר לאורך השנים נסתפחו לשטחה האדמיניסטרטיבי של "לונדון רבתי", וכולם יחד נקראים "לונדון". הגרעין ההיסטורי המקורי של העיר נקרא "הסיטי של לונדון" (City of London) או בקיצור "הסיטי", ומשמש היום בעיקר כמרכז המוסדות הפיננסיים של העיר. מסביב לו 32 רבעים (boroughs), שלכל אחד מהם אוטונומיה אדמיניסטרטיבית מסוימת, אך כולם יחד מהווים את לונדון רבתי. מעבר להם, פרוורים נוספים שאינם חלק מלונדון אך מהווים חלק משטחה המטרופוליני של העיר. תושבי העיר לרוב מתייחסים לכל השטח התחום בכביש ההיקפי M25 כאל "לונדון", הגם שהוא כולל כמה שכונות ועיירות שאינן משתייכות לתחום המנהלי של לונדון רבתי.
בשנת 2011 מנתה העיר וסביבתה 8 מיליון תושבים. מתוכם 59.8% הם לבנים, 20.9% אסייתים, 15.6% שחורים ממוצא אפריקני, מאזור הקריביים, ו-5% מעורבים. החלוקה הדתית היא: 48.4% נוצרים, 20.7% ללא דת, 12.4% מוסלמים, 5% הינדו, 1.8% יהודים, ו-1.5% סיקים. 21.8% מהתושבים נולדו מחוץ לאיחוד האירופי.
המטרופולין של לונדון מונה כ-15 מיליון תושבים ונחשב למטרופולין הגדול ביותר באירופה ואחד מבין 20 הגדולים בעולם.
בלונדון ישנה קהילה יהודית גדולה בת כ-150 אלף יהודים, והיא מהווה את הקהילה היהודית הגדולה ביותר בבריטניה, ואחת הגדולות באירופה. רובה של הקהילה מרוכז בצפון מערב לונדון, באזורים – גולדרס גרין (Golders Green), הנדון (Hendon) ופינצ'לי (Finchley). הקהילה הישראלית נמצאת בעיקר באזור גולדרס גרין וניתן למצוא ברחוב הראשי של האזור חנויות ומסעדות רבות בבעלות ישראלית. יש בית ספר ישראלי שפועל ביום ראשון לטובת הקהילה הישראלית. ישנה מגמת נהירה של יהודים לשכונות אלו, תוך עזיבה של אזורים אחרים בעיר בהם היו קיימות בעבר קהילות יהודיות משגשגות.
בצפון מזרח לונדון, באזור סטמפורד היל (Stamford Hill) נמצאת קהילה חרדית גדולה המונה מעל 50,000 נפשות.[8] הקהילה החרדית של לונדון היא אחת הגדולות והמשפיעות באירופה כולה. הקהילה ברובה מאופיינת כחסידית, אך כוללת גם חוגים ליטאיים. במהלך העשור הראשון של המאה, עד תחילת משבר הסאבפריים, ידעה הקהילה החרדית תנופה כלכלית אדירה. רבים מהם התעשרו מאוד, הודות לשוק הנדל"ן הפורח באנגליה. חלק מחברי הקהילה מופיעים דרך קבע ברשימת האנשים העשירים ביותר באנגליה, המתפרסם מדי שנה בטיימס הלונדוני.
בלונדון מספר בתי ספר יהודיים וישיבות, בהם ניתן למנות את חב"ד ליובאוויטש, Independent Jewish Day School, JFS, King Solomon ו"חשמונאים". קיימים בעיר גם סניפים של תנועות נוער יהודיות רבות כגון FZY, בני עקיבא, עזרא, הבונים דרור צבאות ה' חב"ד, ועוד. כמו כן פועל שבט צופי צבר של תנועת הצופים העבריים, אשר פונה בעיקרו לקהילה הישראלית ומתנהל בעברית. בלונדון יוצאים לאור מספר שבועונים יהודיים כשהראשי והוותיק שבהם הוא הג'ואיש כרוניקל. עבור הקהילה הישראלית ודוברי העברית בלונדון פועל האתר עלונדון.
האקלים בלונדון ממוזג ומשקעים יורדים בעיר לאורך כל חודשי השנה. החודש החם ביותר הוא יולי עם טמפרטורה ממוצעת של 18.7 מעלות צלזיוס. החודש הקר ביותר הוא ינואר עם טמפרטורה ממוצעת של 5.5 מעלות צלזיוס. ממוצע המשקעים בעיר הוא 601.7 מילימטרים כאשר פברואר הוא החודש היבש ביותר. שלג יורד לעיתים בתקופת החורף
העיר לונדון ידועה כאחד ממרכזי התרבות המרכזיים בעולם, כעיר בירה היא גם מכילה את מרכזי התרבות של אנגליה והממלכה המאוחדת כולה. בלונדון ישנם עשרות אולמות תיאטרון המרוכזים בעיקר ב"וסט אנד" ברובע וסטמינסטר (שבניגוד למשתמע משמו דווקא אינו במערב העיר, אלא ממש במרכזה. הוא נקרא היסטורית West End משום מיקומו ממערב ל"סיטי", הגרעין המקורי של העיר). כמה מהידועים בין התיאטראות הם התיאטרון הלאומי ותיאטרון הפלדיום. מדי ערב מוצגות בעיר עשרות הצגות הסוחפות אליהן מספר רב של צופים. בעבר אף הציג ויליאם שייקספיר את מחזותיו בתיאטראות בבירה.
בלונדון יש מועדוני ספורט רבים, ובפרט מועדוני כדורגל. ללונדון יש 13 מועדונים בליגות המקצועניות. כמות נמוכה יחסית לעומת אזורים אחרים באנגליה עם אותה כמות אוכלוסייה: המועדונים הבולטים ביותר הם ארסנל מרובע איזלינגטון עם 13 אליפויות, צ'לסי מפולהאם עם 6 אליפויות (לה האצטדיון הקרוב ביותר למרכז לונדון), וטוטנהאם מרובע הארינגיי עם 2 אליפויות.
למגוון אמצעי התחבורה הציבורית של לונדון יצא מוניטין בין-לאומיים וכמה מסמליהם הפכו לסמלי תרבות מוכרים. התחבורה הציבורית כוללת את הרכבת התחתית של לונדון, הנקראת גם ה-"Tube" (אשר החלה לפעול ב-1863 והייתה לרכבת התחתית הראשונה בעולם), רכבת עילית ליעדים בלונדון ומחוץ לה, אוטובוסים עירוניים (המאופיינים לרוב בצבעם האדום הבוהק ובמבנה הקומתיים), רכבות קלות במזרח המטרופולין ובדרומו ותחבורת שיט בנהר התמזה. ישנן המוניות השחורות הייחודיות ללונדון ו-"Mini-Cabs", שהן מוניות שניתן להזמינן רק בטלפון ולא ברחוב, אך הן זולות בהרבה מהמוניות השחורות.
רשות התחבורה המטרופולינית של לונדון (ה-TfL) מרכזת את כל מפעילי התחבורה הציבורית (שרובם פרטיים) לכדי מערכת אינטגרטיבית אחת, ומהווה למעשה את ה"פנים לציבור" של כלל התחבורה הציבורית. הרשות מרכזת את כלל התחומים: מיפוי, כרטוס, קביעת ותיאום לוחות זמנים, מודיעין, שילוט, תכנון קווים ואף מיתוג השירות. רבים מתושבי לונדון אף אינם יודעים מיהי החברה המפעילה קו מסוים, שכן אין להם כל צורך לדעת זאת. הקמת רשות זו ופעילותה האינטנסיבית (בשילוב תמריצים שליליים לשימוש ברכב פרטי) העלו את מספר המשתמשים בתחבורה הציבורית בלונדון רבתי בעשרות אחוזים.
בין היתר, מפורסם "הסקוטי המעופף" (Flying Scotsman) – הרכבת העושה דרכה מאדינברו ללונדון מדי יום ביומו. מסילת רכבת זו נחנכה בשנת 1863 ואורכה 633 קילומטרים.
החל מ-17 בפברואר2003 הוחלה "אגרת גודש בלונדון". נהגי מכוניות שנכנסים ל"תחום העומס" (Congestion Zone) בין השעות 7:00 בבוקר ל-22:00 בערב בימים שני עד ראשון (שבעה ימים בשבוע) חייבים בתשלום אגרה של 15 פאונד ליום. אם האגרה לא משולמת עד חצות ביום שלמחרת הנסיעה היא גדלה ל-130 פאונד; אם משלמים את הקנס תוך 14 יום, הנהג יצטרך לשלם רק חצי מהקנס בסך 65 פאונד. אופנועים, אופניים וכלי רכב שעובדים על דלק חלופי פטורים מהאגרה, כמו גם תחבורה ציבורית, רכב נכים ורכבי חירום. תושבי "תחום העומס" מקבלים 90% הנחה על אגרת העומס, אך רק בתשלום עבור שנה מראש.
המחזאי חנוך לוין שילב את העיר לונדון בכמה מונולוגים במחזותיו, הידוע בהם הוא המונולוג של בלה במחזה "אורזי המזוודות", שהתפרסם לאחר שהפך לשיר עם הפזמון "לונדון לא מחכה לי". הדוברת בשיר היא ישראלית מדרום תל אביב המתעתדת לעזוב את הארץ ללונדון כדי לחפש עתיד טוב יותר על אף שאין לה אשליות שתמצא עתיד כזה, אך "בלונדון הייאוש יותר נוח". בנוסף מופיעה לונדון במחזה שלו "הטיול המאורגן",[10] וכן במונולוג "בבית המלון".[11]
פורטל לונדון הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות לונדון. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בלונדון על כל רבדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות ועוד.
הממלכה המאוחדת
אנגליה
.svg)
ערך מורחב – היסטוריה של לונדון
.jpg)
.jpg)
.jpg)
אתר האינטרנט הרשמי של לונדון (באנגלית)
לונדון, ברשת החברתית פייסבוק
לונדון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
לונדון, ברשת החברתית אינסטגרם
לונדון, הבלוג הרשמי
אסתר זנדברג, סכנת המגדלים שמאיימת על לונדון, באתר הארץ, 3 באפריל 2014
לונדון (אנגליה), דף שער בספרייה הלאומית
