ויליאם השני, מלך אנגליה

ויליאם השני, מלך אנגליה
William II of England
לידה	1056; דוכסות נורמנדיה
נהרג	2 באוגוסט 1100 (בגיל 44 בערך); ניו פורסט (אנ'), ממלכת אנגליה
מקום קבורה	קתדרלת וינצ'סטר
דת	נצרות קתולית
	9 בספטמבר 1087 – 2 באוגוסט 1100; (12 שנים)
	→ ויליאם הראשון, מלך אנגליה הנרי הראשון, מלך אנגליה ←

ויליאם השני (כונה "רופוס" או "האדום" בשל דמותו האדמונית; 1056 – 2 באוגוסט 1100) היה בנו השלישי של ויליאם הכובש ומלך אנגליה מ-1087 ועד ל-1100. הוא היה גם בעל סמכות בנורמנדי והשפעה בסקוטלנד.

עובדות מהירות לידה, נהרג ...

סגירה

תאריך לידתו המדויק של ויליאם אינו ידוע, אך היה זה בשנים 1056–1060. הוא נולד בדוכסות אביו בנורמנדיה, אשר ירש אחיו הבכור רובר השני, דוכס נורמנדיה. כבנו המועדף של אביו, זכה ויליאם בכס אנגליה לאחר מותו של ויליאם הכובש, אך תמיד הייתה קיימת איבה בינו לבין אחיו הבכור, על אף שהם התפייסו לאחר ניסיון הפיכה ב-1091 של אחיהם הצעיר הנרי. מבין השלושה, נדמה כי ויליאם היה המפייס.

חלוקת אדמות ויליאם הכובש לשני חלקים הציבה דילמה בפני אותם אצילים אשר החזיקו באדמות משני צדדי התעלה. מאחר שוויליאם הצעיר ורובר היו אויבים טבעיים, חששו אותם אצילים כי לא יוכלו למלא את דרישות שני המנהיגים, וכך היה עליהם להסתכן ולאבד את חסדיו של שליט אחד על מנת לזכות בחסדי השני. הפתרון היחיד, כפי שהם ראו זאת, היה לאחד פעם נוספת את ממלכת אנגליה ודוכסות נורמנדיה תחת שליט אחד. במרדף אחר מטרה זו, הם מרדו בוויליאם ב-1088 לטובת אחיו רוברט, כשבראשם עומד הבישוף אודו מבאייה, אחיו למחצה של ויליאם הכובש. ויליאם הצליח לאסוף את האנגלים ולהביס את המרד, ובכך להבטיח את סמכותו באותה תקופה מוקדמת ומסוכנת לשלטונו.

ב-1096 הצטרף רוברט למסע הצלב הראשון והשאיר את ויליאם לכהן כעוצר נורמנדיה עד לשובו. אך לא הצליח לחזור לנורמנדיה עד ספטמבר 1100, חודש לאחר מותו של ויליאם.

חלק ניכר מתקופת שלטונו של ויליאם התמקד במאבקים עם הכנסייה. לאחר מות ארכיבישוף לנפרנק ב-1089 הוא לקח לעצמו רווחים כנסייתיים להם לא היה זכאי, וספג על כך ביקורת. ב-1093 מונה אנסלם לתפקיד הארכיבישוף מקנטרברי, מינוי שגרר תקופה ארוכה של טינה בין המדינה לכנסייה. ויליאם ואנסלם חלקו איש על רעהו בדבר מגוון של נושאים כנסייתיים, ובאוקטובר 1097 יצא אנסלם לגלות. בעיה זו של ויליאם הומתקה מעט על ידי יכולתו לטעון לרווחי הארכיבישופות של קנטרברי במהלך שהותו של אנסלם בגלות, שם נותר עד לשלטונו של יורשו של ויליאם, הנרי הראשון.

ויליאם הסתכסך גם עם מלקולם השלישי, מלך סקוטלנד, אך שמר על שלום עם יורשו, המלך אדגר.

ויליאם היה ידוע גם בשל אופיו הראוותני. הוא מעולם לא נישא, ולא היו לו ילדים בלתי חוקיים. בימינו מקובל להניח כי הוא היה הומוסקסואל.

אחד הדברים הזכורים ביותר לגביו הצורה בה מת, במהלך ציד בניו-פורסט, כאשר חץ פילח את חזהו, אך הנסיבות לכך נותרו לא מתועדות. לא ידוע אם הייתה זו תאונה או רצח. כמה היסטוריונים העלו את הסברה כי היה זה רצח, שנעשה בפקודת אחיו של ויליאם, שירש את הכס כמלך הנרי הראשון. סברה זו מעולם לא הוכחה.

המלך ויליאם השני קבור בקתדרלת וינצ'סטר.

ויליאם היה חייל אפקטיבי, אבל הוא היה שליט חסר רחמים, ולכאורה לא היה אהוב על ידי מי ששלט בו. על פי הכרוניקה האנגלו-סקסונית, הוא היה "שנוא כמעט על כל עמו ונתעב כלפי אלוהים." כותבי תקופתו נטו להסתכל על שלטונו של ויליאם בעין רעה, ככל הנראה בשל מאבקיו הארוכים והקשים עם הכנסייה: כותבי הימים הללו היו בעצמם בדרך כלל אנשי דת, ולכן ניתן היה לצפות שדיברו עליו באופן שלילי. השר הראשי שלו היה רנולף פלמברד, שאותו מינה גם כבישוף של דורהאם ב-1099. פרטי היחסים של המלך עם תושבי אנגליה אינם מתועדים באופן אמין. בני דורו של ויליאם, כמו גם אלה שכתבו לאחר מותו, גינו אותו בכל תוקף על שליטתו במה שהמתנגדים הללו ראו כחצר מלוכה מוגזם. בהתאם למסורת של מנהיגים נורמנים, בז ויליאם לאנגלים ולתרבות האנגלית.

ויליאם השני שימש כנושא לשני רומאנים היסטוריים של ג'ורג' שיפוויי (George Shipway), שנקראים The Paladin ו-The Wolf Time. הדמות הראשית ברומנים אלו היא וולטר טירל, לכאורה האיש שהתנקש במלך ויליאם, ועל פי העלילה ההתנקשות תוכננה בידי הנרי.

רישאר השני, דוכס נורמנדיה

ז'ידי מבריטני

פילבר דה פלז

לא ידועה

בלדווין הרביעי, רוזן פלנדריה

אוגיפה מלוקסמבורג

רובר השני, מלך צרפת

קונסטנס מארל