Remove ads
משה (בּוֹגִי) יַעֲלוֹן (נולד ב-24 ביוני 1950, ט' בתמוז ה'תש"י) הוא איש צבא ופוליטיקאי ישראלי, אשר כיהן כמשנה לראש הממשלה, שר הביטחון וכרמטכ"ל.
.jpg) | |||||||||||
| לידה |
24 ביוני 1950 (בן 74) ט' בתמוז ה'תש"י קריית חיים,  חיפה  | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||||
| השכלה | אוניברסיטת חיפה | ||||||||||
| מפלגה | הליכוד, תל"ם | ||||||||||
| סיעה | הליכוד, הליכוד - ישראל ביתנו, כחול לבן, יש עתיד – תל"ם | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
 | |||||||||
| משה יעלון, רמטכ"ל | |||||||||
| מדינה |
ישראל | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| כינוי | בּוֹגִי | ||||||||
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל | ||||||||
| תקופת הפעילות | 1968–1971, 1973 – 2005 | ||||||||
| דרגה |
 רב-אלוף | ||||||||
| תפקידים בשירות | |||||||||
| |||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||
 מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפוריםמבצע ליטני  מבצע שלום הגלילהאינתיפאדה הראשונה  המערכה ברצועת הביטחוןהאינתיפאדה השנייה | |||||||||
| עיטורים | |||||||||
 אות לגיון ההצטיינות (ארצות הברית) כראש אמ"ן ב-1998  אות לגיון ההצטיינות (ארצות הברית) כרמטכ"ל ב-2003 | |||||||||
יעלון היה חבר הכנסת מטעם הליכוד, כחול לבן ותל"ם, אשר עמד בראשה. כיהן כחבר הקבינט המדיני-ביטחוני ושר לנושאים אסטרטגיים. כאיש צבא היה מפקד סיירת מטכ"ל, מפקד חטיבת הצנחנים, ראש אמ"ן ומפקד פיקוד המרכז לפני כהונתו כרמטכ"ל.
בתפקידיו האזרחיים היה עמית צבאי בכיר במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, עמית בכיר במכון אדלסון למחקרים אסטרטגיים במרכז שלם ועמית במכון לאסטרטגיה ציונית. בנוסף היה יו"ר "המרכז לזהות ותרבות יהודית" בבית מורשה בירושלים, נשיא עמותת שק"ל, העוסקת בשירות קהילה לאנשים עם צרכים מיוחדים, ויושב ראש "סינפטק" קרן הון סיכון המגייסת הון מאיחוד האמירויות.
Remove ads
נולד בשם משה סמולינסקי. גדל והתחנך בקריית חיים המערבית שבחיפה[1], בנם של דוד – פועל ייצור במפעל "שמן" יליד אוקראינה, ובתיה (לבית זילבר) – ניצולת השואה ילידת גליציה. הוא היה הילד השני במשפחה בת שלושה ילדים. כינויו, "בּוֹגי", נוצר בגיל 10 על ידי זאב וולפר שהתקשה לקרוא לו "מושיק", כפי שנהגו לקרוא לו כולם באותם הימים. ברבות הימים צירף יעלון את הכינוי "בוגי" לחתימתו הרשמית[2]. למד בתיכון עירוני מקיף קריית חיים[3] והיה בו תלמיד מצטיין במגמה הריאלית, ניגן בקלרינט והיה חבר בתזמורת הנוער של חיפה. מילדות היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". בשנת 1967 הוקם גרעין "יעלון" של התנועה שיועד לקיבוץ גרופית בערבה. משה סמולינסקי, שרצה להביע את הזדהותו עם הרעיון החלוצי, שינה את שם משפחתו ליעלון.
לאחר מכן הצטרף יעלון כחבר לקיבוץ גרופית שבערבה, שם עבד כרפתן וכמפעיל דחפור[4]. עד 2024 עוד היה חבר הקיבוץ והחזיק בו בית על אף שבפועל התגורר במכבים-רעות, עד שאספת הקיבוץ החליטה לבטל את חברותו[5].
שירות צבאי
שירות סדיר
בשנת 1968 התגייס לצה"ל במסגרת גרעין הנח"ל "יעלון", והתנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח[6]. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן יצא לקורס מ"כים חי"ר. בקורס מפקדי כיתות פגש בנחמיה תמרי, מפקד הפלוגה שלו, שהשפיע רבות על מסלולו של יעלון בצבא. תמרי אף פיקד על יעלון בפעולה הראשונה שלו מעבר לגבול, עת ארב כוח מהפלוגה לרכב מחבלים בירדן[7]. תמרי מאוד העריך את יעלון, אולם יעלון סירב לבקשתו לצאת לקורס קצינים. הוא שימש כמפקד כיתה וסמל מחלקה מצטיין בגדוד הנח"ל המוצנח, ובשנת 1971 סיים את שירותו הסדיר בדרגת סמ"ר.
מלחמת יום הכיפורים
עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, התגייס יעלון לשירות המילואים בחטיבת הצנחנים 55 בפיקוד דני מט, שלחמה בגזרה המצרית, והייתה הראשונה לצלוח את תעלת סואץ במסגרת מבצע אבירי לב. לאחר שצלחה את התעלה בליל 15 באוקטובר, התמקמה פלוגתו של יעלון במוצב מצרי נטוש סמוך לקו המים. לימים סיפר יעלון כי: ”לפתע ראינו שיירה מצרית מתקרבת. הם לא ידעו שאנחנו שם. חיסלנו כל מה שהיה בשיירה הזאת. אני יודע שאם לא הייתי הורג אותם, הם היו הורגים אותי. זה ההסבר שלי לעצמי, אבל זו עדיין מועקה לא קלה”[8]. בהמשך המלחמה לחם בקרב על העיר סואץ.
תחילת קריירה כקצין
לאחר המלחמה שב לשירות קבע וסיים בהצטיינות קורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס חזר לתפקידי פיקוד בגדוד 50[9], ושימש כמ"מ תחת המ"פ יצחק איתן[10]. כמפקד פלוגת בני המשקים בגדוד 50, בלט באימונים תובעניים שערך ובהם מסע מפרך בן 150 קילומטרים[11]. לאחר תפקיד מ"פ נוסף בבה"ד 1 מונה לפקד על סיירת הצנחנים[12], עליה פיקד במסגרת מבצע ליטני[13], מבצע שלכת[14] ומבצע מנורה[15]. ב-1979 נקרא על ידי נחמיה תמרי לפקד על פלגת האימונים של סיירת מטכ"ל[16], בהמשך שירת כסגנו של מפקד היחידה, עוזי דיין, בין היתר בפיגוע המיקוח במשגב עם[17]. לאחר מכן יצא לחופשה ללא תשלום.
חזרה לשירות
באפריל 1982 חזר לפעילות ביחידה, ועם פרוץ מבצע שלום הגליל מונה כסגן נוסף לשי אביטל. בין היתר לחם יעלון בקרב על המיוערת, כנגד כוח רגלי ורכוב מן הקומנדו הסורי[18]. לאחר יציאת אש"ף מביירות יצא לקורס פיקוד ומטה, לאחר כחודשיים וחצי, בדצמבר 1982, מונה למפקד גדוד 890, והוביל אותו להישגים מבצעיים רבים בגזרת לבנון[19]. במהלך הלחימה שימש פעמים כמפעיל צמ"ה בשטח, אף על פי שכבר היה מפקד גדוד[4]. לאחר מכן שימש סגן מפקד חטיבת הצנחנים, ובמאי 1985 נפצע במהלך מרדף שהוביל אחר מחבלים בלבנון.
לאחר שהחלים יצא ללימודים מתקדמים במכללה לפיקוד ולמטה בקמברלי שבאנגליה. ראש אמ"ן, האלוף אמנון ליפקין-שחק, שמינה את יעלון למפקד סיירת צנחנים שנים קודם לכן, רצה בו לתפקיד מפקד סיירת מטכ"ל. כדי לשכנעו נפגש עמו שחק בשווייץ ואף העלה אותו לדרגת אלוף-משנה. תקופת כהונתו של יעלון כמפקד סיירת מטכ"ל נחשבת לתקופת שיא של הישגים ליחידה שבה קיבלה 4 צל"שים[20], והוא עצמו מחשיב אותה כתקופה היפה בשירותו הצבאי[21]. במהלך כהונתו פיקד על מבצע הצגת תכלית במהלכו התנקשו לוחמי היחידה באבו ג'יהאד (ראש הזרוע הצבאית של אש"ף) בתוניס[11]. פעולה אחרת הייתה מבצע בן בליעל, שנועד להשיג "קלפי מיקוח" לשחרורו של רון ארד, ובמהלכו נחטף ג'ואד אל קצפי[22].
בתום כהונתו כמפקד היחידה השלים תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת חיפה ועבר קורס הסבה לשריון. בשנת 1990 היה למפקד חטיבת הצנחנים[23], והוביל אותה בלחימה ברצועת הביטחון בלבנון ובכלל זה במבצע ברגל ימין[24]. כעבור שנתיים מונה למפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון בדרגת תת-אלוף[25]. ב-10 בדצמבר 1992 הרג באמצעות רימון יד מחבל מהג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, אחרי שירה למוות בלוחם ימ"מ שניסה לעוצרו[26].
בשנת 1993 מונה למפקד בסיס אימונים ליחידות שדה (באלי"ש) בצאלים ולמפקד אוגדה 380 בפיקוד הדרום. בשנת 1995 הועלה לדרגת אלוף וכיהן כראש אגף המודיעין[27]. ב-1998 היה למפקד פיקוד המרכז. שנתיים אחר כך מונה לסגן הרמטכ"ל (בעת ששאול מופז כיהן כרמטכ"ל). בתום כהונתו של מופז מונה, ב-9 ביולי 2002, לרמטכ"ל ה-17 של צה"ל.
שירות כרמטכ"ל
יעלון מונה לרמטכ"ל ביולי 2002, חודשיים לאחר מבצע חומת מגן וכיהן בתפקיד במשך שלוש שנים. שני סגנים כיהנו תחתיו: תחילה האלוף גבי אשכנזי, לימים הרמטכ"ל ה-19 של צה"ל, ולאחריו האלוף דני חלוץ, שנבחר במרץ 2005 להחליף את יעלון בתפקידו כרמטכ"ל.
עיסוק עיקרי של צה"ל במהלך כהונתו של יעלון היה המשך המלחמה בטרור הפלסטיני ודיכוי האינתיפאדה השנייה. בשנתיים הראשונות לכהונתו של יעלון, גל הטרור שמקורו ביהודה ושומרון הלך ודעך, במידה רבה בשל פעילותו של השב"כ וכן בעזרת גדר ההפרדה שהוקמה סביב אזור השומרון. בשלהי 2003 בוצעו פיגועי תופת נוספים כנגד ישראל, חלקם בהכוונת החזבאללה וסוריה. ב־4 באוקטובר 2003 ביצע הג'יהאד האיסלאמי פיגוע התאבדות במסעדת מקסים בחיפה שבו נרצחו 21 בני אדם. בתגובה תקפו מטוסי חיל האוויר מחנה אימונים של מחבלים בסוריה, בסמוך לעין-צאחב, במטרה לאותת לסוריה לרסן את מפקדות ארגוני הטרור בתחומה[28]. לאורך 2004 ערי השרון והצפון, שסבלו בשנים הקודמות מפיגועי התאבדות רבים, נהנו משקט יחסי. גזרת ירושלים נותרה פרוצה במידה רבה, ובעיר אירעו פיגועים קשים רבים.
בספטמבר 2003 הגיעה למערכת הביטחון "ידיעת זהב", שכל צמרת החמאס מתכנסת בבית מסוים. התקבלה החלטה לחסל את כולם באמצעות פצצת MK-84 במשקל כטון, המבצע נקרא "קטיף כלניות". לאחר שהמטוסים כבר היו באוויר, יחידת חקר ביצועים של חיל האוויר התריעה שהפצצה תגרום לנזק סביבתי קשה מידי. ראש השב"כ אבי דיכטר דחף לחיסול צמרת החמאס גם במחיר של פגיעה סביבתית קשה. לעומת זאת יעלון התנגד, ובעקבות זאת הוטלה פצצת MK-82 במשקל כרבע טון. כתוצאה מכך צמרת החמאס, שהתכנסה בקומת הקרקע, כמעט לא נפגעה.
ברצועת עזה המצב הלך והסלים ויישובים ישראלים רבים – לרבות העיר שדרות שבתחומי הקו הירוק – ניצבו תחת איום מטחי רקטות הקסאם. תחת יעלון נוהלו מספר מבצעים גדולים בתחומי הרצועה, שהגדול בהם הוא מבצע ימי תשובה. במהלכם, חדרו כוחות קרקע של צה"ל אל שכונת זייתון, רפיח, בית חאנון, מחנה הפליטים ג'בליה וחאן יוניס על מנת להרוס מחרטות קסאמים, מעבדות נפץ ומנהרות הברחה. במבצעים אלה נהרגו מאות מחבלים, אך גם עשרות חיילי צה"ל, 13 מהם נהרגו ב"אסון הנגמ"שים"[29]. ברפיח הרס צה"ל מאות בתים בניסיון לפגוע במנהרות ההברחה, אולם נחל הצלחה חלקית בלבד. ארגוני זכויות אדם מתחו ביקורת קשה על ההרס ברפיח, ודחו את טענת צה"ל לפיה הדבר היה בבחינת כורח צבאי.
במקביל, נאלץ יעלון להתמודד עם קשיים שאינם מבצעיים במהותם. הדחתו את מפקד אוגדת עזה, תא"ל שמואל זכאי[30], בעקבות כישלונו של זה בבדיקת פוליגרף בדבר הדלפת מידע לתקשורת במבצע ימי תשובה, עוררה מחלוקת בציבור ובדרג המדיני. כמו כן התמודד מול ביקורת שוטפת על שחיקת מוסר הלחימה הצה"לי בעקבות האינתיפאדה השנייה, כפי שבא לידי ביטוי, למשל, בעדויות חיילים בארגון שוברים שתיקה, בהתעללות חיילים בגופות מחבלים, ובחיכוכים גוברים עם האוכלוסייה הפלסטינית במחסומים.
סביב יעלון התעוררו מספר סערות תקשורתיות, חלקן בשל דברים שאמר, חלקן בשל דברים שהוצאו מהקשרם. בין השאר צוטט (שלא במדויק) ב־3 ביולי 2003 כאומר "ניצחנו" בהתייחסו לתוצאות האינתיפאדה השנייה, שנים לפני סיומה. כוונתו המקורית התייחסה לכך שהציבור הישראלי "ניצח" בכך שרוחו לא נפלה בשל מה שכונה על ידו "מתקפת הטרור של שנת 2000". יעלון אף רמז מספר פעמים כי הוא מתנגד למעורבות היתר של שר הביטחון שאול מופז בעניינים פנים-צבאיים, וכן התעמת פעמים אחדות עם חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בראשות ח"כ יובל שטייניץ.
בתקופה שקדמה לתוכנית ההתנתקות טען בפורום סגור של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת שנסיגה חד צדדית מרצועת עזה תהווה "רוח גבית לטרור", טענה שצוטטה מאוחר יותר בידי מתנגדי התוכנית, דבר שתרם למתח בין ראש הממשלה אריאל שרון ליעלון. יעלון העריך שנסיגה ישראלית חד-צדדית תיתן רוח גבית לארגונים אסלאמיים רבים ברחבי העולם[31], והביע חשש להתפרצות גל טרור נרחב בשטחי יהודה ושומרון בעקבות התוכנית[32].
סיום כהונתו
בפברואר 2005 הודיע שר הביטחון, שאול מופז, כי לא יאריך את כהונתו של יעלון בשנה נוספת, וכי הלה יסיים כהונתו ביולי 2005, לפני מועד ביצוע תוכנית ההתנתקות[33]. רבים ראו בצעד זה שיאה של המתיחות בין האישים, שסבבה סביב חילוקי דעות מקצועיים ואישיים כאחד. ראש הממשלה אריאל שרון אישר זאת באומרו כי "הרמטכ"ל לא ממשיך בגלל יחסי העבודה עם מופז". לדברי יעלון עצמו, הסיבה לכך היא שהוא התעקש להביע את דעתו על נזקי ההתנתקות בפני הממשלה[34]. יעלון האמין ששרון עצמו לא האמין במהלך ההתנתקות, שמבחינתו היא נזק אסטרטגי, אלא ביקש להציל את עצמו מהחקירות הפליליות[35]. מספר שבועות לפני סיום כהונתו התבטא יעלון, בנאום שקיבל את השם "נאום הנחשים": "כששאלו אותי למה אני מסתובב עם נעליים גבוהות בקריה, אמרתי – זה בגלל הנחשים"[36]. ההתבטאות התפרשה כתקיפת פורום מטכ"ל, אולם בהמשך ביאר כי האמירה כוונה לאנשי משרד הביטחון[37][38]. כהונתו של יעלון הסתיימה ב-1 ביוני 2005[39]. החליף אותו סגנו, האלוף דני חלוץ, שתמך בהתנתקות.
ב-30 במאי השתתף יעלון במפגן צניחה לציון 60 שנה לניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, יחד עם קצינים ולוחמים מבעלות הברית, ובכך חתם 37 שנות שירות בצה"ל. בריאיון פרישה ל"הארץ" צפה יעלון: "אם אחרי ההתנתקות לא תהיה התחייבות ישראלית לעוד מהלך, תהיה התפרצות אלימה. פיגועים מכל הסוגים. ירי, מטענים, מתאבדים, מרגמות, קסאם" ו"מצבן של כפר סבא, תל אביב וירושלים יהיה כמצבה של שדרות"[40].
תפקידיו במכוני מחקר ועמותות
a.jpg)
ב-2006 שהה יעלון בוושינגטון כעמית צבאי בכיר במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון. החל משנת 2006 יעלון הוא עמית בכיר במכון אדלסון למחקרים אסטרטגיים שבמרכז שלם, יו"ר המרכז לזהות ותרבות יהודית בבית מורשה בירושלים, נשיא עמותת שק"ל לאנשים עם צרכים מיוחדים ועמית במכון לאסטרטגיה ציונית.
לאחר פרישתו, הביע יעלון התנגדות לחזרה לגבולות הקו הירוק, ולהתנתקות בפרט. הוא טען שפתרון שתי המדינות אינו ישים, הן משום שהפלסטינים לא רואים בגבולות הקו הירוק את קץ הסכסוך, והן כי יהודה, שומרון וחבל עזה אינם יכולים להיות ברי קיימא מבחינה כלכלית. לדבריו גבולות הקו הירוק אינם נותנים מענה ביטחוני לטרור או לאיום קונבנציונלי[41]. כמו כן שהפלסטינים, כולל אבו מאזן, לא השלימו עם קיומה של מדינת ישראל וממשיכים לשאוף להשמדתה. הוא הזהיר שיישום ההתנתקות יוביל לגל טרור שיכלול פיגועי התאבדות, ירי רקטות על ערים בישראל, ואף ירי קסאמים מצפון השומרון. הוא אף חזה השתלטות חמאס על רצועת עזה[42]. יעלון המשיך לבקר את תוכנית ההתנתקות גם לאחר יישומה, השווה את המצב בעזה להתחמשות חזבאללה בדרום לבנון, וקרא לצאת למבצע צבאי בעזה במודל "חומת מגן"[43]. בנאום בכנס הרצליה בינואר 2006, טען כי ישראל לא יצרה הרתעה אמינה נגד ירי הרקטות, והנסיגות החד-צדדיות נתפשות כבריחה מהן. הוא התנגד לכל נסיגה שאינה כוללת הכרה פלסטינית בישראל כמדינה יהודית, והסביר שהסכסוך נובע מאי-הכרה ערבית בזכות קיומה של ישראל.
בנאום שנשא במכון הדסון בוושינגטון, ב-7 במרץ, התייחס יעלון לתוכנית הגרעין האיראנית ואמר שלכל צבא מערבי יש יכולת צבאית לבצע תקיפה באיראן, וברור שצריכה להיות תוכנית מוכנה לביצוע תקיפה שכזו.
מלחמת לבנון השנייה התחוללה כשנה לאחר שפרש מתפקידו, ובמהלכה נחשפו ליקויים בתפקוד צה"ל. ועדת וינוגרד קבעה כי צה"ל לא היה מוכן כראוי למלחמה. יעלון טען כי בסוף תקופת כהונתו צה"ל היה מוכן למלחמה, אך ניהולה היה כושל[44]. הוא קרא לראש הממשלה אהוד אולמרט להתפטר, והאשימו כי ביומיים האחרונים שלח חיילים להיהרג לצורך ספין תקשורתי[45], אולם עמדתו לא התקבלה על ידי ועדת וינוגרד. יעלון גם תקף את מחליפו בתפקיד הרמטכ"ל, דני חלוץ, ולאחר שפרש מתפקידו האשים אותו בהשחתת צה"ל[46].
קריירה פוליטית
ב-26 במאי 2007 אמר יעלון בתוכנית "פגוש את העיתונות" שפעולה קרקעית בעזה הכרחית, כדי לנקות אותה מטרור. כמו כן אמר שהירי הכבד לעבר שדרות ומלחמת לבנון השנייה באו בעקבות ההתנתקות[47].
ב-17 בנובמבר 2008, החליט יעלון להצטרף למפלגת הליכוד. בנאומו במצודת זאב אמר כי "דרך הנסיגות שאנו הולכים בה היום אינה מבצרת את ביטחונה של מדינת ישראל והדרך הזו בעת הזו חייבת להיפסק"[48]. בפריימריז נבחר למקום השמיני ברשימת הליכוד לכנסת ה-18. עם כניסתה של ממשלת נתניהו השנייה לשלטון התמנה בה יעלון למשנה לראש הממשלה, שר לנושאים אסטרטגיים וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני. באוגוסט 2009 השתתף משה יעלון, יחד עם שרים נוספים מהימין, בביקור בהריסות חומש שפונתה בתוכנית ההתנתקות. כמו כן, השתתף בכנס של קבוצת "מנהיגות יהודית" בליכוד, שבו הביע ביקורת חריפה על ההתנתקות ושיתף במשנתו הפוליטית. יעלון גינה את מה שכינה "הפתרוניזם" – מגמה פסיכולוגית בחברה הישראלית השואפת למצוא פתרון לכל סכסוך, אשר לדבריו מובילה לחשיבה "עכשווית" ושטחית. הוא טען שהגישה הזאת מנוצלת על ידי האליטות, מאוסלו ועד להתנתקות, "כמו וירוס פנימי שגורם לנו להאמין שניתן להביא שלום עכשיו". האמירה נתפסה כקריאה לתנועת "שלום עכשיו" וירוס – ועוררה סערה תקשורתית. יעלון גם התייחס לזכות היהודים להתיישבות בארץ ישראל, וציין כי "יהודים צריכים ויכולים להיות בכל מקום בארץ ישראל לנצח", אך הבהיר שכל התיישבות חייבת לעמוד באישור הרשויות, ואינה יכולה להתבצע בניגוד לחוק[49][50]. למרות זאת תמך יעלון בהחלטת הקבינט ב-25 בנובמבר 2009 להקפיא בנייה פרטית חדשה באיו"ש למשך עשרה חודשים[51].
בעת הפעולה לעצירת המשט לעזה במאי 2010 היה יעלון ממלא מקום ראש הממשלה, עקב היעדרותו מהארץ של נתניהו. הוא הגן על ההחלטה לעצור את המשט ועל החלטת הלוחמים לפתוח באש[52]. באוקטובר 2011, משהובא לאישור הממשלה מתווה ההסכם לשחרור גלעד שליט, הצביע השר יעלון כנגד מתווה העסקה – בטענה כי הדבר יהווה ניצחון לחמאס ולארגוני הטרור, ויסכן את ביטחונם של אזרחי ישראל[53].
שר הביטחון
.jpg)
ב-18 במרץ 2013 מונה משה יעלון לשר הביטחון לאחר הבחירות לכנסת ה-19, ובכך החליף את אהוד ברק[54]. במהלך כהונתו, החליט להמשיך את ייצור וההצטיידות בטנק מרכבה סימן 4מ, לאחר שחשש כי קו הייצור ייסגר בשל קשיים כלכליים. במאי 2014 התנגד לחתימה על האמנה לפיקוח על סחר בנשק, בשל חשש לפגיעה בצה"ל[55]. כשר ביטחון, נקט במדיניות נוקשה נגד פעולות "תג מחיר"[56] ותמך במעצרים מנהליים של חשודים המעורבים בפעולות אלו[57]. בנוסף, מספר התבטאויות שלו נתפשו כביקורת כלפי ארצות הברית, דבר שגרם למורת רוח בממשל האמריקאי. בשנת 2015, אסר על כל פעילות משותפת של צה"ל עם ארגון "שוברים שתיקה"[58][59], כולל מתן הרצאות וסדנאות לחיילים. בסוף 2015 הוענק לו אות אביר איכות השלטון על יושרה פוליטית[60]. ב-24 במרץ 2016 גינה את הירי שביצע סמל אלאור אזריה במחבל מנוטרל בחברון[61]. ב-20 במאי 2016 הודיע על התפטרותו מהממשלה ומהכנסת בשל התנהלות ראש הממשלה בנימין נתניהו וחוסר האמון בו[62].
ביוני 2016 הוענק לו תואר עמית כבוד מהמרכז האקדמי רופין[63].
הזירה הפלסטינית
בשנת 2013 חלה בהסלמה ב"טרור היחידים" שכלל פיגועי דקירה, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה ביהודה ושומרון. ברצועת עזה הנהיג יעלון מדיניות של תגובה מיידית על כל הפרה של הרגיעה, כולל על ירי פצצות מרגמה ורקטות שנפלו בשטחים פתוחים. יעלון היה מעורב במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים (2013–2014) והציג עמדה נצית המתעקשת על ביטחון ישראל, הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית, הפסקת ההסתה במערכת החינוך ושמירת נוכחות ישראלית בבקעת הירדן – דרישות שהפלסטינים דוחים. כן סבור יעלון ש"אין פרטנר" כשהפלסטינים בראשות אבו מאזן, מאחר התבצרו בעמדותיהם, שאינן מקובלות על ישראל, מבלי להתפשר בדבר[64]. בעקבות גל הטרור הפלסטיני בסוף 2015 ותחילת 2016 הממשלה החליטה על החמרת הענישה על יידוי אבנים, הריסת בתי מחבלים והוצאת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית של ערביי ישראל מחוץ לחוק.
במבצע צוק איתן, יעלון הצהיר: "המטרה של מקבלי ההחלטות היא להחזיר את חמאס לשולחן המשא ומתן בקהיר – בתנאים שישראל תכתיב, ולקבל הפסקת אש – כפי שדורשים בירושלים"[65]. הוא העדיף לסיים את המבצע ללא כניסה קרקעית לרצועת עזה, ורצה להביא לחיסול המנהרות באמצעים מדיניים[66]. במהלך המבצע נפל קרוב משפחתו, סג"ם הדר גולדין[67]. יעלון הביע צער על הכניסה הקרקעית בזמן צוק איתן[68] וטען שמענה למצוקה אזרחית עשוי היה למנוע את המלחמה[69].
הזירה הסורית
בתקופת יעלון ייחסו לחיל האוויר הישראלי מספר תקיפות בסוריה השסועה במלחמת אזרחים שנועדו להשמיד נשק "שובר שוויון" שהעביר משטר אסד לחזבאללה.
יו"ר תל"ם
לאחר ההתפטרותו, יעלון הכריז על כוונתו להתמודד על הנהגת המדינה וייסד את העמותה "מנהיגות אחרת"[70]. בספטמבר 2017 הצהיר כי אינו פוסל שותפות פוליטית עם מפלגת העבודה ויאיר לפיד[71]. כמו כן הביע תמיכתו באוטונומיה בשטחי יו"ש ובישות מפורזת, שהיא פחות ממדינה.
ב-25 בדצמבר 2018, הוא הכריז על הקמת מפלגה חדשה בשם תל"ם[72][73], שהתמזגה עם מפלגת "חוסן לישראל"[74] והשתלבה ברשימת כחול לבן, בה הוצב במקום השלישי. הרשימה זכתה ב-35 מנדטים ויעלון חזר לכנסת. במרץ 2020, לאחר פיצול כחול לבן, יעלון ויאיר לפיד הקימו סיעה משותפת בשם "יש עתיד – תל"ם"[75]. לקראת הבחירות לכנסת ה-24, הוא החליט להתמודד באופן עצמאי אך ב-1 בפברואר 2021 הסיר את מועמדותו[76].
פרישה מהפוליטיקה
בנובמבר 2021, יעלון מונה ליושב ראש "סינפטק" קרן הון סיכון המגייסת הון מאיחוד האמירויות.
עו"ד דוד שמרון הגיש תביעת דיבה נגד יעלון, שטען כי קיבל שוחד במסגרת עסקת הצוללות[77]. התביעה הסתיימה בפשרה, בה שילם יעלון 88,000 ש"ח לאחר שהודה שאין אמת בטענותיו[78].
Remove ads
יעלון סובר כי חיי האדם הם מעל האדמה, ולכן טוב שלום מארץ ישראל השלמה. אולם, מאחר שכל נסיגה מביאה עמה גל של טרור, אסור לישראל במצב הנוכחי לסגת שוב. בספרו "דרך ארוכה קצרה" קושר יעלון בין הנסיגה מלבנון למה שכונה על ידו "מלחמת הטרור הפלסטינית" של שנת 2000. הוא טוען כי במזרח התיכון הבינו לאחר מלחמת יום הכיפורים שלא ניתן להכריע את ישראל במלחמה בעצימות מלאה, אך פגיעה הדרגתית, כמו זו שביצע חזבאללה בלבנון, יכולה לשבור את חוסנה[79]. יעלון התנגד גם לתוכנית ההתנתקות ב-2005, שלדבריו הביאה לעליית החמאס בעזה מספר חודשים לאחר מכן. לדבריו, מקור המוטיבציה הפלסטינית אינה בהתנחלויות או המצב הכלכלי, אלא ההסתה בחינוך הפלסטיני[80]. הסתה הנובעת לדעתו ממלחמת תרבויות, בין תרבות מערבית שמקדשת את החיים, לתרבות ג'יהאדית שמקדשת את המוות. מתחייב מכאן שהנוסחה של "שטחים תמורת שלום" אינה רלוונטית. הוא מכנה את הדרך השואפת ל"שלום עכשיו" כ"דרך הקצרה", ודווקא "הדרך הארוכה", הנמנעת בשלב זה מנסיגות, היא זו שתביא שלום בזכות הפגנת חוסן בעיני האויב – ומכאן שם הספר.
בנוסף, יעלון מתנגד להשבת חטופים ישראלים תמורת שחרור מחבלים רבים, והיה אחד מהשרים שהתנגדו לעסקת שליט, שבמסגרתה שוחררו 1,027 מחבלים. יעלון נימק כי העסקאות הקודמות הביאו להרג אזרחים וחיילים שמניינם עלה על מספר המשוחררים[53]. במהלך מלחמת חרבות ברזל, הביע יעלון תמיכה בהימנעות מהנהגת שלטון ישראלי ברצועת עזה לאחר המלחמה, תוך שמירה על חופש פעולה ביטחוני של ישראל, והחזרת שלטון הרשות הפלסטינית[81].
מבחינה חברתית – יעלון הצהיר לא פעם על תמיכתו בשוויון זכויות מלא ללהט"ב ותמך פומבית בנישואים חד-מיניים[82].
במהלך "הרפורמה המשפטית", היה יעלון אחד ממתנגדיה והאשים את ראש הממשלה נתניהו בהרס המערכת המשפטית, על מנת לחמוק מהעמדה לדין[83][84]. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל טען יעלון כי בלי הרפורמה המשפטית, אותה כינה: "ההפיכה המשטרית" – חמאס לא היה יוצא לטבח שבעה באוקטובר[85].
Remove ads
יעלון נשוי לעדה ואב לשלושה ילדים. בתו אשבל שירתה שירות לאומי, ובן ובת נוספים שלו שירתו ביחידות מובחרות[86]. הוא בעל תואר ראשון במדע המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה. מתגורר במודיעין-מכבים-רעות.
- משה (בוגי) יעלון, דרך ארוכה קצרה, ידיעות ספרים, 2008.
- משה (בוגי) יעלון, "מנהיגות צבאית", בתוך: "על מנהיגות צבאית", אוניברסיטה משודרת הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמודים 7–16.
- עמוס הראל ואבי יששכרוף, המלחמה השביעית - איך ניצחנו ולמה הפסדנו במלחמה עם הפלסטינים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004.
- רביב דרוקר ועפר שלח, בומרנג - כישלון המנהיגות באינתיפאדה השנייה, הוצאת כתר, 2005.
- משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000.
אתרים רשמיים:
משה יעלון, באתר הכנסת
משה יעלון, ברשת החברתית פייסבוק
משה יעלון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- משה יעלון, באתר כנסת פתוחה
- משה יעלון, באתר ערוץ הכנסת
- ליאור פרידמן, הווידאופדיה: משה (בוגי) יעלון, באתר מאקו, 16 באפריל 2009
משה יעלון (1950-), דף שער בספרייה הלאומית
ראיונות:
- עמוס הראל, הרמטכ"ל ל"הארץ": מדאיג שאסד מקבל החלטות על בסיס אל-ג'זירה, באתר הארץ, 6 במאי 2003
- ריאיון פרישה לגלעד עדין בתוכנית "האולפן המרכזי" בערוץ 10, 2005
- ארי שביט, יש גבול, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2006
- דנה ויס, הראיון המלא עם השר משה בוגי יעלון, באתר מאקו, 17 ביולי 2010
- שלמה צזנה ועמוס רגב, "אין לנו פרטנר" - ריאיון עם משה יעלון, באתר ישראל היום, 22 בספטמבר 2009
- מזל מועלם, שיחת היום: "בוגי יעלון, עימות נתניהו-אובמה יוביל לאינתיפאדה?, באתר הארץ, 23 במאי 2011
- אליענה שפר ועדי לרנר, נותן בראש: השר משה יעלון מוריד את הכפפות, באתר nrg, 20 באפריל 2012
- רינה מצליח, פגוש את העיתונות - התכנית המלאה - 15 במרץ 2014, באתר מאקו, 15 במרץ 2014
- ריאיון לתוכנית "יומן" עם אילה חסון, 29 באוגוסט 2014
אמירה לם, פנים אל מול פנים, באתר "ידיעות אחרונות", 10 ביוני 2016
דוד בן בסט מראיין את משה יעלון, "הנבחרים", באתר YouTube, 21 באפריל 2017- אריאל כהנא, "אם לא הייתי מפוצץ את עסקת כלי השיט, עדיין הייתי שר הביטחון", באתר ישראל היום, 21 במרץ 2019
- מיקי לוין, “זו שעת חירום, משנים את המשטר לנגד עינינו": משה יעלון בריאיון מיוחד, באתר מעריב אונליין, 9 במאי 2019
- דוד בן בסט מראיין את משה יעלון, "הנבחרים", באתר YouTube, 28 ביוני 2019
כתבות:
- עמוס הראל, בוגי מן הצנחנים, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2002
- עפר שלח, "אל תצפו למהפכה", באתר ynet, 14 במרץ 2002
- עמיר רפפורט, רמטכ"ל, שפר הופעתך, באתר nrg, 10 ביולי 2004
- הרב אליעזר מלמד, בעניין השר לשעבר יעלון, רביבים, עיתון בשבע, י"ח באייר ה'תשע"ו, 26 במאי 2016
- השר משה (בוגי) יעלון נכנס לתפקידו כשר הביטחון, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 19 במרץ 2013
מכּתביו:
- משה (בוגי) יעלון, ההתנתקות מן האמת ומן המציאות, באתר nrg, 24 בפברואר 2006
- משה יעלון, "שרון לא הבין מה זה מדינת חוק. מופז היה שפוט", באתר ynet, 20 בספטמבר 2008
- ישראל והפלסטינים: חזרה ליסודות, תכלת 33, סתיו תשס"ט, 2008
- בחזרה למדיניות שלום המעניקה קדימות לביטחון, בתוך: "צורכי הביטחון של ישראל לקראת הסדר מדיני עם הפלסטינים", המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 2010
- סכסוך קיומי, לא טריטוריאלי, באתר ynet, 30 במאי 2011
- ניקח את רמאללה, אחר כך - תל אביב, באתר ישראל היום, 10 ביוני 2011
- אסון ולקח, באתר ישראל היום, 29 באפריל 2010
- "אחריי" זה אחריו. געגועיי לנחמיה תמרי, באתר ynet, 13 בינואר 2012
- אחיי גיבורי התהילה: פרויקט זיכרון מיוחד, באתר nrg, 20 באפריל 2012
- קו פרשת המים שלי, ynet, 2 בספטמבר 2013
- צה"ל, התעשייה הביטחונית וישראל - אתגרים וטכנולוגיות, שריון 42, נובמבר 2012, עמ' 45-40, באתר "יד לשריון"
- אנשי השנה תשע"ו: רא"ל גדי איזנקוט וכוחות הביטחון, באתר nrg, 30 בספטמבר 2016.
Remove ads
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads