Loading AI tools
פעולות של הריסת מבנים במסגרת הלוחמה בטרור בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הריסת בתי מחבלים היא פעולה של מדינת ישראל להריסת בתים של מחבלים פלסטינים כחלק ממדיניות להרתעה מלבצע פיגועים. הבסיס החוקי למדיניות זו נעוץ בתקנה 119 בתקנות ההגנה (שעת חירום) והיא אושרה מספר רב של פעמים גם בבג"ץ. עיקר השימוש בה נעשה בתקופות של גלי טרור ואלימות פלסטינית.
על פי תקנה 119 בתקנות ההגנה (שעת חירום), שאותן ירשה מדינת ישראל מהמנדט הבריטי, רשאי המפקד הצבאי להורות על הריסת כל מבנה שהוא, אם התעורר החשד כי שימש לפעולה המהווה עבירה שעליה נשפטים בבית משפט צבאי, או אם נחה דעתו של המפקד הצבאי כי מי מתושביו היה מעורב בעבירה כזאת. ניסוח התקנה מעניק יד חופשית לצבא להרוס מבנים כאמצעי ענישה או הרתעה. הפעלת הסמכות אינה מותנית בהרשעתו של המפגע בדין הפלילי, אלא די בכך שבפני המפקד הצבאי המורה על כך הונחו ראיות מנהליות, המניחות את דעתו כי העבירה בוצעה על ידי תושב הבית המיועד להריסה:
מפקד צבאי רשאי להורות בצו שיוחרמו לזכות ממשלת ישראל כל בית, מבנה או קרקע, שיש לו טעם לחשוד בהם שמהם נורה כל כלי-יריה שלא כחוק, או שמהם נזרקו, פוצצו, התפוצצו או נורו באופן אחר פצצה, רימון-יד או כל חפץ נפיץ או מבעיר שלא כחוק, או כל בית, מבנה או קרקע השוכנים בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב, שבהם נוכח לדעת כי תושביהם, או מקצת מתושביהם, עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים שלאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה, עבירה שבה כרוכות אלימות או הטלת אימה או עבירה שעליה נדונים בבית-משפט צבאי; ומשהוחרמו כל בית או מבנה או קרקע כנ"ל, רשאי המפקד הצבאי להחריב את הבית או את המבנה או כל דבר הנמצא בבית, במבנה, בקרקע או עליהם.
— תקנות ההגנה לשעת חירום, 1945. תקנה 119
במערכת הביטחון הישראלית רווחת הגישה שהריסת בתי מחבלים היא אפקטיבית ביצירת הרתעה ומניעת פיגועים, כאשר ההרתעה היא לא רק כלפי המחבל עצמו אלא גם כלפי בני משפחתו ובני ביתו. דברים ברוח זאת צוטטו מפי בכירים במערכת הביטחון, בהם גדי איזנקוט,[3] אהוד ברק[4] ודני יתום.[5] על פי חוות דעת שירות הביטחון הכללי, הריסת בתי מחבלים מרתיעה מחבלים פוטנציאליים מביצוע פיגועים, ומעודדת בני משפחה להסגיר מפגעים מבעוד מועד.[6][7]
במהלך השנים פרסם השב"כ מידע על בני משפחה שהסגירו את קרוביהם לכוחות הביטחון במטרה למנוע את הריסת ביתם. כך למשל דודו של עלי אבו חאמד מהכפר אלעיזריה, שתקף בגרזן את צביקה כהן בקניון מעלה אדומים בשנת 2016 ופצע אותו באורח אנוש, הסגיר אותו לשב"כ כדי למנוע את הריסת הבית. ב-15 בנובמבר 2015, בעקבות הריסת בתי המחבלים, הסגירה משפחתו של המחבל שביצע את פיגוע הירי בעתניאל ב-13 בנובמבר 2015 את הרוצח לידי השב"כ מחשש שצה"ל יהרוס את ביתם.[8] בעקבות זאת סירב היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לאשר את הריסת ביתו של המחבל שרצח ב-2015 את הרב יעקב ליטמן ובנו נתנאל בכביש 60 סמוך לעתניאל.
בשנת 2010 פרסמו שלושה חוקרים מהאוניברסיטה העברית, אפרים בן-מלך, קלוד בר רבי ואסטבן קלור, מחקר הבודק את אפקטיביות הריסת בתי מחבלים, כאשר הפרמטר הנמדד היה הפחתה במספר הפיגועים.
בתקציר למחקרם כתבו השלושה (בתרגום חופשי):
מאמר זה בוחן האם הריסות בתים הן אמצעי יעיל למניעת טרור של מחבלים מתאבדים. אנו מקשרים בין נתונים מקוריים על בתים שנהרסו על ידי צה"ל, עם נתונים על קיומם של פיגועי התאבדות נגד מטרות ישראליות. על ידי בחינת שינויים בהריסות בתים לפי מיקום וזמן, ופיגועי התאבדות במהלך האינתיפדה הפלסטינית השנייה, אנו מראים כי הריסות בתים כעונש (אלה שמכוונות נגד מחבלים מתאבדים פלסטינים) גורמות לירידה מיידית ומשמעותית במספר פיגועי ההתאבדות. האפקט הולך ודועך כשמתרחקים בזמן ומבחינה גאוגרפית. לעומת זאת, מצאנו שהריסת בתים לא ממוקדת (הריסות שההצדקה להן היא רק המיקום של הבית, והן אינן קשורות לזהות או לפעולה כלשהי של הבעלים של הבית) גורמת לגידול משמעותי במספר הפיגועים. תוצאות אלו תואמות את העמדה שאלימות סלקטיבית היא כלי יעיל למאבק בקבוצות טרור, בעוד שאלימות ללא הבחנה מעודדת אותו.
— Efraim Benmelech, Claude Berrebi, Esteban Klor, Counter-Suicide-Terrorism: Evidence from House Demolitions, 2010-10.
בתוכנית "שש עם סיון רהב-מאיר" אמר הכתב אוהד חמו שבשיחות עם פלסטינים נאמר לו שהריסת בתי מחבלים מייצרת רתיעה בקרב מחבלים פוטנציאלים ובני משפחותיהם מלבצע פיגועים.[9]
השופט נעם סולברג הסביר בפסק דין שבו נדחתה עתירה לביטול הריסת בתים מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), את ההיגיון שמאחורי הריסת הבתים:
מחבלים מתאבדים הדגישו בפרֵדות המוקלטות מחיי העולם הזה את ההטבות שבהן יזכו משפחותיהם, כמעין פיצוי על לכתם, ואף תארו עד כמה המחשבה על הטובה שתצמח למשפחתם ליוותה אותם ממש בסמוך למעשה. בהציבם דגש מיוחד על בית משפחת המחבל, מסמנים אפוא ארגוני הטרור עצמם את 'הבטן הרכה' שבה הרתעה עשויה להועיל.
מן המקובץ עולה, כי הריסת בתי מחבלים תוסיף לתחשיב העלות-תועלת שאותו עורך מחבל פוטנציאלי את הידיעה על כך שקרוביו ישלמו מחיר על מעשיו... אולם ההרתעה נועדה להשפיע לא רק במישרין על הלך-מחשבתו של המחבל, אלא גם להניאו ממעשיו באמצעות התערבות מצד בני משפחתו... החשש מפני הרס ביתה, נועד לרתום את משפחת המחבל הפוטנציאלי לממש את השפעתה לכיוון הרצוי, להניעהּ מלהעמיד לרשותו את מעגל התמיכה הקרוב, ובכך להטותו מלחבור לטרור או לממשו. הנה כי כן, ההרתעה תורמת, ולוּ גם במעט. המעט הזה, בנסיבות הזמן והמקום, עשוי לעיתים להיות גורם מכריע; לשבט או לחסד.
— בג"ץ 8091/14 המוקד להגנת הפרט ואחרים נ' שר הביטחון ומפקד כוחות הצבא בגדה המערבית, ניתן ב־31 בדצמבר 2014.
לעומת זאת, דו"ח של צוות חשיבה בראשותו של ראש אגף התקשוב בצה"ל, אלוף אודי שני שבחן ב-2005 את מדיניות הריסת הבתים למטרות הרתעה, ציין שלא נמצאה הוכחה לכך שמדיניות הריסת הבתים יעילה לאורך זמן.[10] חה"כ דדי צוקר טען שהריסת בתים "לא מרתיעה ולא משקיטה ... אך משיגה אפקט הפוך, והופכת את התושבים לסמל".[11] צבי גילת בחדשות טען שההריסות אינן יעילות בנימוק שהיו כפרים בהם צה"ל הרס בתים שוב ושוב בסמיכות זמנים.[12]
הריסת בתים של אנשים שלא בצעו פיגועים מהווה ענישה כלפי אנשים שלאו דווקא פשעו ולכן ישנם המתנגדים לפעולה זאת. נגד הריסת בתי מחבלים הוגשו לבג"ץ עתירות רבות.[13] רוב העתירות נדחו בבג"ץ שאישר עקרונית את הריסת הבתים[14] כצעד ללוחמה בטרור והרתעה, אך קבע שיש להשתמש בה במידתיות. עם זאת, חלק משופטי בית המשפט העליון התנגדו עקרונית להריסת בתים כאמצעי ענישה, בהם מישאל חשין ומני מזוז. בקיץ 1988 בקשו שופטי בג"ץ מנציגי המדינה להודיע מראש על ההריסה למשפחות ולאפשר להן לערער על ההחלטה, אך נציגי המדינה הסכימו לכך רק לגבי מקרים בהם המחבל לא גרם למוות או פציעה חמורה.[15] ב-30 ביולי 1989 פסק בג"ץ שעל המדינה להודיע מראש על הריסת בתים ולאפשר לנוגעים בדבר לערער ולעתור לבג"ץ.[16] בסוף 1989 אישר בג"ץ הריסת בית בו התגורר מחבל בשכירות.[17] במרץ 2024, אישר בג"ץ לראשונה הריסת בית מחבל שביצע פיגוע ירי בו פצוע הפיגוע נשאר בחיים ולא נרצח.[18]
ארגוני שמאל וארגוני זכויות אדם, ובראשם ארגון המוקד להגנת הפרט, פועלים באופן עקבי למניעת הריסת בתי המחבלים, לצורך כך הם משתמשים בארגונים ייעודיים כמו הוועד הישראלי נגד הריסת בתים שפועלים לסכל את ההריסה באמצעים משפטיים ובאמצעות התנגדות פיזית. הם עתרו מספר פעמים לבג"ץ בדרישה שיאסור על הריסת בתי מחבלים. רוב העתירות נדחו.[19]
על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה, הריסת בתים נחשבת לאמצעי קיצוני הפוגע פגיעה לא מידתית בקניין הפרטי ומהווה ענישה קולקטיבית. בהתבסס על דו"ח הוועדה של משרד הביטחון בראשות האלוף שני, המכון קרא להימנע מהריסת בתי מחבלים כל עוד לא הוכח ששיקולי התועלת עולים על שיקולי העלות.[20][21]
בינואר 2016 פורסמה יוזמה של הרשות הפלסטינית ולפיה כל עובד יפריש יום אחד ממשכורתו לטובת קרן לשיקום בתי מחבלים שנהרסו.[22] הערכות הצבא שהסכום שייאסף מכ-145 אלף עובדים יעמוד על כ-25 מיליון ש"ח.
באופן כללי, המדיניות מופעלת רק כלפי מחבלים תושבי השטחים שגרמו למוות. אולם בחודש מרץ 2024 אישר בג״ץ לראשונה הריסת בית מחבל שביצע פיגוע ללא נרצחים.
בתחילה, נהגו להרוס בתים גם במזרח ירושלים, למרות שחל עליה החוק הישראלי.[23] אולם בהמשך, עברו למדיניות של אטימת בתים במזרח ירושלים, בגלל התנגדות של עיריית ירושלים להריסה באזור בו חל החוק הישראלי.[24] עם זאת, גם בשנים מאוחרות יותר היו מקרים בהם נהרסו בתים של תושבי מזרח ירושלים.[25]
בשלהי מרץ 2022, בעקבות שני פיגועים קטלניים שבוצעו בבאר שבע ובחדרה על ידי ערבים ישראלים, הציע ראש השב"כ להחיל את מדיניות הריסת בתי המחבלים גם בתוך שטחי הקו הירוק, אולם ראש הממשלה נפתלי בנט ושר הביטחון בני גנץ התנגדו למהלך עקב קשיים משפטיים וחשש מהתלקחות השטח.[26]
בשנות ה-80 פעלו הרשויות להרוס בתים של משפחות של מחבלים שלא גרמו לפגיעה בנפש, למשל מחבלים שזרקו בקבוקי תבערה[13] ומספר בתים נהרסו בקלקיליה בגלל יידוי אבנים.[12] במהלך האינתיפאדה הראשונה אף נשקל להרוס בתים של חשודים ביידוי אבנים.[27] במדיניות הקיימת לא נהרסים בתים בנסיבות שבהן הפיגוע מסתיים בלי הרוגים, על אף שלפי נוסח תקנה 119 הדבר אפשרי. מדיניות זו היא תוצאה של שורת פסקי דין של בג"ץ אשר מנעו או צמצמו משמעותית הריסות בתי מחבלים במקרים שהמחבל ניסה לרצוח אך הניסיון הוביל לפציעה קשה. כך למשל בפיגוע שבו נורה ונפצע חבר הכנסת יהודה גליק, לאחר שיצא מסכנת חיים, בעקבות דרישת השופטים שינה צה"ל את הצו מהריסת הבית לאטימת חדרו הפרטי של המחבל בלבד.
ביולי 2018 פורסם כי בעקבות פנייה של שר הביטחון אביגדור ליברמן, שביקש לבחון מתווה אשר יאפשר הריסת בית מחבל גם כאשר הנפגע נפצע ולא נהרג, בוחן היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אפשרות לגיבוש מתווה שיעקוף את החלטות בג"ץ בנוגע להריסת בתי מחבלים, זאת, בעקבות פסיקות חוזרות של שופטי בג"ץ אשר מנעו הריסה במקרה של פציעה בלבד.[28]
בחודש מרץ 2024 אישר בג״ץ הריסת בית מחבל שפצע באורך אנוש שוטר בפיגוע ירי באוקטובר 2023, על אף שהשוטר נותר בחיים. בית המשפט קיבל את טענת מערכת הביטחון ודחה בדעת רוב את העתירה של משפחת המחבל. השופטים מינץ ואלרון ציינו כי המציאות מחייבת בימי שגרה ככלל ועל אחת כמה וכמה בימי מלחמה – יצירת הרתעה ממשית מפני ביצוע מעשי טרור נוספים. השופט יצחק עמית התנגד בדעת מיעוט לצו ההריסה.[18]
בפסק דין אחר נימק השופט סולברג מדוע אין צורך להשתמש בתקנה 119 כלפי מחבלים יהודים:
הטעם לכך שלא נעשה שימוש בתקנה 119 כלפי יהודים נעוץ בכך שבמגזר היהודי אין צורך באותה הרתעה סביבתית שהיא תכליתה של הריסת הבתים. הציבור היהודי, ככלל, מוּרתע ועומד, ואינו מוּסת. אמנם אין לכחד: יש ויש מעשים של תקיפה מצד יהודים כלפי ערבים. לבטח מחוייבוֹת רשויות האכיפה, ונדרשים בתי המשפט, למצות גם במקרים הללו את הדין הפלילי עד תום. להוותנו אף לכדי הרצח הנורא של מוחמד אבו-ח'דיר הגענו, שלא לדבר על הרצח המזעזע של בני משפחת דוואבשה, שלא כל פרטיו ידועים. אך השוני עולה על הדמיון בכמה וכמה היבטים, ובעיקר לצורך ענייננו – ביחס הסביבה: גינוי תקיף והחלטי מקיר לקיר במגזר היהודי, מה שאין כן בצד שכנגד.[29]
נימוק דומה ניתן על ידי פרקליט המדינה שי ניצן.[30]
בפסק דין נוסף שעסק בסוגיה זו נקבע כי "כוחה של תקנה 119 יפה הן ביחס למחבלים ערבים והן ביחס למחבלים יהודים, הכל בהתאם לנסיבות הזמן והמקום, ולאמות המידה שנקבעו בפסיקה ביחס להפעלתה".[31]
מדיניות הריסת בתי מחבלים החלה כבר בשנת 1967. באותם ימים, הריסת הבתים נומקה בראש ובראשונה בכך שהבתים שימשו כמסתור למחבלים ולחומרי חבלה.[23] כך למשל, באוקטובר 1969 נהרס מוסך של תושב שנחשד במתן מסתור למחבלים ובית אחר שבו נמצא נשק.[32][33][34] בשנות ה-70[35] ותחילת שנות ה-80 מוקדו הפרסומים על הרס בתי המחבלים בכך שתושביהם היו חברים בחוליות מחבלים.[36] בימי האינתיפאדה הראשונה נעשה השימוש בה לדבר שבשגרה[37] ובתשעת החודשים הראשונים שלה נהרסו 67 בתים.[11] על פי הנתונים, בתקופת האינתיפאדה הראשונה הרסה מדינת ישראל כ-300 בתים ואטמה עוד כ-200. על פי בדיקה של בצלם, ביהודה ושומרון נהרסו יותר בתים מאשר ברצועת עזה, ההריסות היו יותר מלאות, והיו יותר מיידיות באופן שמנע הגשת עתירות לבג"ץ.[12]
מדיניות הריסת הבתים פחתה באופן ניכר עם סיום האינתיפאדה הראשונה, וחזרה שוב בשנת 2000 עם פרוץ האינתיפאדה השנייה.
במהלך האינתיפאדה השנייה (2000–2005) חידשה ישראל את מדיניות הריסת הבתים למחבלים ושולחיהם לצורכי לחימה בטרור. גל פיגועי התאבדות בישראל וטרור פלסטיני יומיומי ביהודה, שומרון ועזה גרם לצה"ל להרוס בתים רבים, הן לצרכים מבצעיים והן לשם הרתעת המחבלים, ולנטרל את השפעת התגמולים הכספיים שהעניקה הרשות הפלסטינית למשפחות המחבלים. מאחר שהריסת הבתים נעשתה בשטח עוין, בתקופה בה הפלסטינים הפעילו טרור אינטנסיבי ביהודה, שומרון ועזה, כמו גם נוכחות חמושים רבים ומלכודות נפץ בזירות הפעולה, את עיקר הריסות הבתים ביצע חיל ההנדסה הקרבית באמצעות דחפורי D9 משוריינים ואת השאר באמצעות פיצוץ המבנה. בין השנים 2000–2005 נהרסו 538 בתי מחבלים מתאבדים במסגרת מדיניות זו.[38]
בשנת 2005 חל צמצום עד כדי הפסקה בשימוש בצעד של הריסת בתים. הצמצום נומק בירידה בטרור וכן לאור מסקנות הצוות בראשותו של ראש אגף תקשוב בצה"ל, אלוף אודי שני, שקבע בתחילת ינואר 2005 שלא נמצאה הוכחה לכך שמדיניות הריסת הבתים הייתה יעילה לאורך זמן.[10] לעומת זאת, התנועה למשילות ודמוקרטיה טענה שההפסקה נבעה מהלחץ של בית המשפט העליון[39]. תיאור לחץ זה הובא בספרו של ד"ר דוד זכריה[40]:
כאשר התקיים עוד דיון... פנה הנשיא ברק בפתח הדיון לפרקליט שייצג את המדינה ושאל אותו אם הוא "מודע להלכי הרוח של בית המשפט". כאשר השיב הפרקליט בחיוב, אמר לו הנשיא כי הוא מבקש ממנו "להיכנס לאווירה של בית המשפט". ולמען הסר ספק, הוסיף הנשיא בעל פה כי שלא כבעבר, כיום הוא רואה טעם רב בדעת המיעוט של השופט חשין בסוגית הריסות הבתים.
— ד"ר דוד זכריה, קולו הזך של הפיקולו: בית המשפט העליון, דיאלוג ומאבק בטרור (2012), עמ' 62.
ביולי 2008, בהתייעצויות ביטחוניות שקיים ראש הממשלה אהוד אולמרט זמן קצר לאחר פיגוע הדריסה ברחוב יפו, הביע עמדה שלפיה יש להרוס את בית המחבל.[41] אולמרט אמר, בגיבוי מערכת הביטחון, שמכיוון שאין דרך לגדר את כל ערביי מזרח ירושלים, יש ליצור אלמנט הרתעתי באמצעות הריסת בתים ושלילת זכויות סוציאליות.[42][43] גם שר הביטחון אהוד ברק היה שותף לעמדה זו.[44]
היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז קבע כי אין מניעה משפטית להרוס בתי מחבלים, אך הדגיש שיש לתאם כל פעולה שכזאת עם משרד המשפטים.[45][46] בינואר 2009 אטם צה"ל את ביתו של המחבל מהפיגוע בישיבת מרכז הרב.[47] במרץ התיר בג"ץ להרוס את בית המחבל מפיגוע הטרקטור והוא נהרס בחודש אפריל.[48]
ביוני 2014 אישר בג"ץ להרוס את ביתו של הנאשם ברצח ניצב-משנה ברוך מזרחי, זיאד עוואד וביתו פוצץ. בסוף יוני 2014, זמן קצר אחרי גילוי הגופות של שלושת הנערים שנרצחו, הרס צה"ל חלק מהבתים של החשודים ברצח, קוואסמה ואבו עיישה, ובאוגוסט המשיך בכך, לאחר שנדחתה עתירה לבג"ץ נגד ההריסה. בעקבות הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה בהר נוף בו נרצחו 4 מתפללים בידי שני מחבלים פלסטינים מג'בל מוכאבר, הנחה ראש הממשלה את כוחות הביטחון להרוס את ביתם, אך הריסת הבית נדחתה, עקב עתירה לבג"ץ. ב-31 בדצמבר 2014 דחה בג"ץ את רוב העתירות ואישר להרוס את רוב בתי המחבלים, למעט בית המחבל שהתנקש ביהודה גליק, מאחר שגליק שרד את הירי.[49]
ב-13 בספטמבר 2015, ערב ראש השנה ה'תשע"ו פרץ גל הטרור הפלסטיני (2015–2016), שכלל מספר רב של פיגועי בודדים, לרוב פיגועי יידוי אבנים ופיגועי דקירה אך גם פיגועי דריסה ופיגועי ירי. בעקבות גל הטרור החליטה ממשלת ישראל בנובמבר לחזור למדיניות של הריסת בתי מחבלים על מנת להרתיע מחבלים נוספים מלבצע פיגועים וכן להניא משפחות מלעודד את בניהם לבצע פיגועים. מאז הרסו כוחות חיל ההנדסה הקרבית כ-16 בתי מחבלים. לדוגמה, בנובמבר 2015 פוצצו לוחמי יהל"ם את בתיהם של המחבלים שרצחו את איתם ונעמה הנקין ומלאכי רוזנפלד.[50] בדצמבר פוצצו לוחמי יהל"ם בית של מחבל בשועפט[51] ואת הבית בשכם של מפקד החוליה שרצחה את הזוג הנקין.[52] ב-23 בפברואר 2016 הרסו כוחות של חיל ההנדסה הקרבית בתים של שני מחבלים.[53] ב-4 באפריל הרסו כוחות צה"ל ומג"ב באמצעות מחפר ממוגן של חיל ההנדסה הקרבית 3 בתים של מחבלים בקבטייה.[54] ב-10 ביוני 2016 הרסו כוחות של צה"ל, מג"ב והמנהל האזרחי את בית המחבל שרצח את דפנה מאיר.[55] ב-4 באוגוסט 2016 הרס צה"ל את בתיהם של המחבלים מוחמד וח'אלד מח'אמרה, שביצעו את פיגוע הירי במתחם שרונה.[56]
ב-15 בנובמבר 2015, בעקבות הריסת בתי המחבלים, הסגירה משפחתו של המחבל שביצע את פיגוע הירי בעתניאל ב-13 בנובמבר 2015 את הרוצח לידי השב"כ מחשש שצה"ל יהרוס את ביתם.[8]
במרץ 2019 אישר בג"ץ להרוס את בית המחבל עאסם ברגותי, שביצע את הפיגועים הקטלניים בצומת עופרה ובגבעת אסף כחודשיים קודם לכן.[57] באוקטובר 2020 אישר בג"ץ בדעת רוב, כנגד דעת המיעוט של השופט מני מזוז, להרוס את בית המחבל שרצח את הרב שי אוחיון בפיגוע דקירה בפתח תקווה.[58]
מאז ההחלטה על המדיניות הרסו כוחות חיל ההנדסה הקרבית, משמר הגבול והמנהל האזרחי למעלה מ-28 בתי מחבלים (10 מהם על ידי כלי צמ"ה ו-8 על ידי פיצוץ).[59] בדיון בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת ב-31 באוקטובר 2018 נחשף כי רק 45 בתי מחבלים נהרסו בין 2015–2018, המהווים 30% מסך הבתים שהיו מיועדים להריסה.[60]
במחקר שפורסם לסיכום נתוני הריסת הבתים לשנת 2022 על ידי אם תרצו נמצא כי משך הזמן הממוצע שלקח מיום הפיגוע ועד למימוש צו ההריסה נגד בית המחבל עמד על כ־100 ימים, המחקר הציג כי משך הזמן הארוך ביותר להריסת בית בשנה החולפת עמד על 165 ימים לבית המחבל מפיגוע הירי ברחוב דיזנגוף (2022), משך הזמן הקצר ביותר היה לבית המחבל שרצח חמישה אנשים בפיגוע הירי בבני ברק, ובו משך הזמן עמד על 65 ימים בלבד.[61]
בשנים 2014–2017 אישר בג"ץ לצה"ל לממש באופן מלא רק 36 אחוזים (20 בתים) מכלל הצווים שהוצאו להריסת בתי מחבלים. 64 אחוזים מהצווים נגמרו בהריסה חלקית (34%), באטימה (18%) או בביטול הצו על ידי בג"ץ (12%).[28][דרושה הבהרה]
באוקטובר 2018 פרסם המוקד להגנת הפרט כי נהרסו 54 בתים, המהווים כ-30% מסך הבתים המועמדים להריסה.[62]
בדצמבר 2018 הרס צה"ל מספר חלקי קירות מהקומה התחתונה של בית המחבל שרצח שני עובדים בא.ת ברקן, לאור עמדת הפרקליטות הצבאית כי אין להרוס את כלל המבנה היות שהמחבל עצמו לא עשה שימוש בקומות העליונות של הבית.[63] על כך נמתחה ביקורת רבה מצד משפחות הנרצחים בפיגוע, שדרשו את הריסת הבית כולו הואיל והוכח שכל בני משפחת המחבל היו שותפים במידה כלשהי בביצוע הפיגוע.[64] בפגישה של בני המשפחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, עודד אותם נתניהו להגיש עתירה לבג"ץ על ביצוע ההריסה החלקית, וזאת לאחר שטען שידיו כבולות משפטית מהתערבות ישירה בנושא.[65]
בתקופת כהונתו של נפתלי בנט כשר הביטחון הרס צה"ל מספר בתי מחבלים, כולל בית מחבל שנהרס ונבנה מחדש. רוב ההריסות בוצעו על ידי מחפרים ממוגנים של מערך הצמ"ה של חיל ההנדסה הקרבית.
באוגוסט 2020 ביטל בג"ץ את צו ההריסה שניתן לביתו של המחבל שרצח את החייל עמית בן יגאל, בנימוק שאשתו וילדיו של המחבל לא ידעו על כוונותיו ולא היו מעורבים במעשה. השופטים מני מזוז וג'ורג' קרא תמכו בביטול הצו, בעוד שהשופטת יעל וילנר התנגדה.[66] היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הגיש בקשה לדיון נוסף.[67] באוקטובר 2020 דחתה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות את הבקשה, בנימוק שלא נפסקה הלכה חדשה.[68] בעקבות ההחלטה אטם צה"ל את חדרו של המחבל, אך בני משפחתו פתחו את האטימה.
לדברי מזוז עמדתו העקרונית כנגד הריסת בתי מחבלים הביאה לכך שהוא לא שובץ לתיקים שעסקו בנושא, מה שהביא לכך שהוא פרש מכס השיפוט בטרם הגיעו לגיל 70.[69]
ב-8 ביולי 2021 נהרס ביתו של המחבל שרצח את יהודה גואטה בפיגוע בצומת תפוח כחודשיים קודם לכן, זאת לאחר שבג"ץ דחה את עתירת משפחת המחבל למנוע את ההריסה.[70] שגרירות ארצות הברית בישראל גינתה את ההריסה בטענה ש"אין להרוס את ביתה של משפחה שלמה בגין מעשיו של אדם אחד".[71] בתגובה נמסר מלשכת ראש הממשלה בנט: ”ראש הממשלה מעריך ומכבד את הממשל האמריקני. יחד עם זאת, הוא פועל אך ורק בהתאם לשיקולי הביטחון של מדינת ישראל ולהגנה על חיי אזרחי ישראל.”[72]
ב-20 בינואר 2022 הוצא צו להריסת קומת הקרקע בבית בו התגורר ג'ית אללה גראדאת, אחד המחבלים שרצחו את יהודה דימנטמן סמוך לחומש כחודשיים קודם לכן. בני משפחתו שהתגוררו בבית, שנמצא בכפר סילת אל-חארית'יה, עתרו כנגד הצו, אך בג"ץ דחה את העתירה. בפסק הדין ציין השופט אלרון שבני משפחת המחבל ידעו על כוונתו לבצע את הפיגוע, איחלו לו הצלחה, בירכו אותו על הצלחתו לאחריו וסייעו בהסתרתו ובהסתרת כלי הנשק.[73] ב-13 בפברואר 2022 ביצעו כוחות צה"ל את צו ההריסה. במהלך הפעולה הושלכו על כוח צה"ל אבנים ובקבוקי תבערה, ואף נפתחה לעברו אש חיה.[74] ב-8 במרץ נהרסו בכפר בתיהם של שני מחבלים נוספים שהשתתפו בפיגוע.[75]
ב-30 במרץ 2022, בעקבות גל פיגועים קטלניים שהיה באותו שבוע, החליט הקבינט המדיני-ביטחוני לזרז את הליך הריסת בתי המחבלים.[76]
ביוני החליט ראש הממשלה נפתלי בנט לדחות את הריסת בית המחבל רעד חאזם שביצע את הפיגוע ברחוב דיזנגוף כמה חודשים קודם לכן, עד לאחר ביקורו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בישראל כחודש לאחר מכן.[77] גם את הריסת ביתו של אחד המחבלים שרצחו את ויאצ'סלב גולב בפיגוע הירי באריאל הוחלט לדחות בשבועיים לאחר ביקור ביידן.[78]
ב-29 בינואר 2023 החליטה ממשלת ישראל באופן תקדימי לאטום את ביתו של המחבל בן ה-13 שביצע את הפיגוע ליד עיר דוד יום קודם לכן, שבמסגרתו נפצעו אב ובנו באורח קשה ובינוני.[79]
במהלך מלחמת חרבות ברזל (2023) הרסו כוחות חיל ההנדסה הקרבית 10 בתי מחבלים ביהודה ושומרון באמצעות חבלה וכלים הנדסיים ממוגנים.[80]
Army bulldozers demolish four houses – דחפור D9N משוריין הורס בית באינתיפאדה השנייה West Bank - Hamas members' houses demolished – דחפור D9N משוריין הורס בית של מחבל חמאס באינתיפאדה השנייה
הריסת בית מחבל, סרטון בערוץ "חיל ההנדסה הקרבית", באתר יוטיוב (אורך: 01:11)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
