נשיא בית המשפט העליון
שופט העומד בראש בית המשפט העליון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נשיא בית המשפט העליון הוא שופט משופטי בית המשפט העליון בישראל, העומד בראש בית המשפט העליון, ומתוקף כך יש לו השפעה רבה על מערכת בתי המשפט בישראל בכללה.
 | |
.jpg) | |
| איוש נוכחי | יצחק עמית |
|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 13 בפברואר 2025 |
| דרכי מינוי |
הוועדה לבחירת שופטים שיטת הסניוריטי |
| תחום שיפוט | ישראל |
| מושב המשרה | ירושלים, ישראל |
| משך כהונה קצוב | עד גיל 70 אך לא יותר מ-7 שנים |
| ייסוד המשרה | 14 בספטמבר 1948 |
| איוש ראשון | משה זמורה |
החל מחודש פברואר 2025 מכהן בתפקיד יצחק עמית.
בפרק הזמן שבין חודש אוקטובר 2023 ועד חודש פברואר 2025, בעקבות פרישתה של אסתר חיות מתפקיד הנשיאה, לא כיהן נשיא קבוע לבית המשפט העליון. תחילה כיהן עוזי פוגלמן (שהיה המשנה לנשיא) במשך שנה כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עד לפרישתו בחודש אוקטובר 2024, ואחריו כיהן השופט יצחק עמית (שהוא השופט הוותיק בבית המשפט העליון) כממלא מקום הנשיא, עד שנבחר כנשיא קבוע.
תהליך המינוי
סכם
פרספקטיבה
היסטוריה
לפי הוראות סעיף 4(א) לחוק יסוד: השפיטה, וסעיף 8(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, נשיא בית המשפט העליון ממונה על ידי נשיא המדינה, לפי בחירה של הוועדה לבחירת שופטים מבין שופטי בית המשפט העליון המציעים את מועמדותם. כאשר נשיא מסיים את תפקידו, הנוהג בין השופטים הוא כי רק השופט הוותיק ביותר מציע את מועמדותו ("שיטת הסניוריטי"), וזאת כדי למנוע סכסוכים בין השופטים, להפחית את התלות בחברי הרשות המחוקקת והמבצעת, ולמנוע פגיעה במעמד בית המשפט שעלולה להיווצר בגין העלאת טענות נגד המועמדים במסגרת ההשוואה ביניהם. התוצאה היא ששופט שבעת מינויו לבית המשפט העליון הוא צעיר יותר מכל שופטי העליון המכהנים צפוי להפוך, בסופו של דבר, לנשיא. מאז הקמת מדינת ישראל נהוג שהשופטים הוותיקים ביותר בבית המשפט העליון מתמנים לתפקידי נשיאים וסגני נשיאים בו. נוהג זה מכונה שיטת הסניוריטי. על פי הנוהג, הוועדה לבחירת שופטים אינה בוחרת את הנשיאים וסגני הנשיאים אלא מאשרת את המועמד שנקבע על פי הנוהג.
שרי המשפטים חיים רמון,[1] דניאל פרידמן,[2] איילת שקד[3] ויריב לוין[4] פעלו כדי לבטל את שיטת הסניוריטי, אך זו נשארה על כנה.
בשנת 2024 הציג לראשונה שופט שהוא לא הוותיק ביותר את מועמדותו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, אך בוועדה לבחירת שופטים לא היה רוב לבחירתו. שר המשפטים נמנע מלכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי לא למנות לנשיא מועמד שלא תמך בו. בספטמבר 2024 הורה לו בית המשפט העליון כי עליו לממש את חובתו לפרסם את רשימת המועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון ולאחר מכן לכנס את הוועדה.[5] אז הביע שר המשפטים יריב לוין התנגדות פורמלית לשיטת הסניוריטי, כאשר הציע את כל שופטי בית המשפט העליון (למעט השופט פוגלמן העומד לפרוש) כמועמדים למשרת הנשיא.[6] בתגובה הסירו עשרה מהשופטים את מועמדותם לתפקיד נשיא העליון.[7]
ב-26 בינואר 2025 התכנסה הוועדה לבחירת שופטים, מלבד שלושת נציגי הקואליציה בוועדה שהחרימו את הכינוס, ובחרה בעמית לנשיא בית המשפט העליון. השר לוין הודיע כי אינו מכיר בבחירה זו.[8]
נימוקים בעד ונגד שיטת הסיניוריטי
על שיטת הסניוריטי נמתחה ביקורת לאורך השנים על ידי אנשי ציבור. הטענה העיקרית היא שיש לבסס את המינוי על כישורים והתאמה לתפקיד, וששיטה זו מנוגדת לתפיסה שמעוגנת בחוק, לפיה על הוועדה לבחירת שופטים לבחור את הנשיא וסגנו. בשיטת הסניוריטי ניטלת מהם הבחירה והוועדה הופכת לחותמת גומי.[9]
תומכי שיטת הסניוריטי מצביעים על כך שקיומו של קריטריון ידוע מראש מגן על המערכת מפני התערבות פוליטית, שומר על עצמאות בית המשפט העליון ומבטיח שהמכהנים כנשיא וכסגן הנשיא יהיו מי שיש להם ניסיון רב בתפקידי שיפוט והיכרות עם המערכת. כפי שציינה פרופ' רות גביזון, שיטת הסניוריטי "מבטיחה שאדם לא יפעל במהלך כהונתו כשופט בצורה שתנסה לגייס את רצונם הטוב של מי שעשויים להיות מעורבים בקידומו לתפקיד הנשיא. אנשים הגיעו לתפקיד הנשיא רק אחרי שכיהנו שנים ארוכות כשופטים בבית המשפט והכירו היטב את התפקיד ואת המערכת כולה. השקט שהשיטה מניבה, הן במערכת הפוליטית והציבורית והן בתוך בית המשפט עצמו, גם הוא דבר שאין להקל בו ראש."[10] טענה נוספת היא יש לבחון את הסדר הסניוריטי לאור שאר הרכיבים המוסדיים שבמערכת המשפט. לפי טענה זו, בישראל שר המשפטים משפיע ומעורב עמוקות בניהול הרשות השופטת, ויש לו, למשרד האוצר ולנציבות שירות המדינה "דריסת רגל בכל תהליכי הניהול האדמיניסטרטיבי של הרשות השופטת, בעיצוב התקציב ובניצולו ובניהול כוח אדם שיפוטי ומינהלי". לפיכך, "בראיה כוללת של נקודת האיזון בישראל בין עצמאות השפיטה לבין יעילותה הכוללת של הרשות השופטת, לא רק שאין לזנוח את שיטת הסניוריטי, אלא אדרבה: יש מקום לחזק את העצמאות המוסדית של בתי המשפט."[11]
באוגוסט 2017 קיימה ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת דיון ציבורי מיוחד בסוגיית הסניוריטי. בדיון נטלו חלק שרת המשפטים איילת שקד, שרי משפטים לשעבר ומשפטנים בכירים בהווה ובעבר, בהם נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, נשיאי בית המשפט העליון לשעבר, אנשי אקדמיה ואחרים.[12]
השוואה לבתי משפט אחרים
שיטת הסניוריטי נוהגת אך ורק בבית המשפט העליון, ואילו ביתר בתי המשפט בישראל נבחרים הנשיאים וסגני הנשיא על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון מתוך רשימת מועמדים שהומלצו על ידי ועדת איתור.[13] בבתי הדין האזוריים לעבודה נבחרים הנשיאים על ידי שרי המשפטים והעבודה בהסכמת נשיא בית הדין הארצי לעבודה מתוך רשימת מועמדים שהומלצו על ידי ועדת איתור.[13] בבית הדין הארצי לעבודה לא הייתה נהוגה שיטת הסניוריטי, וכך נשיאו השני של בית הדין הארצי לעבודה, מנחם גולדברג, מונה על אף שלא היה בעל הוותק הרב ביותר בעת מינויו.[14] כך היה גם בבחירתה של השופטת נילי ארד ב-2009 לסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, ושנה אחר כך לנשיאה הרביעית של בית הדין הארצי לעבודה, אף על פי שלא הייתה השופטת הוותיקה שם.[15]
במחקר השוואתי שנעשה על ידי מכון תכלית על מדגם של 20 מדינות דמוקרטיות, נמצא כי שיטת הסניוריטי נהוגה ב-10% מהמדינות. מינוי נשיא בית המשפט העליון נעשה על ידי השופטים המכהנים ב-40% מהמדינות שנבדקו, וב-55% על ידי נבחרי הציבור. מינוי משותף על ידי הרשות המחוקקת והרשות המבצעת נעשה ב-20% מהמדינות, ומינוי על ידי הממשלה בלבד נעשה ב-5%. ב-20% מהמדינות שנבדקו יש לשיטת הסניוריטי השפעה מכרעת או חזקה על מינוי נשיא לבית המשפט העליון, ובחמש נוספות יש לוותק השפעה חלקית. ב-70% מהמדינות שנבדקו נשיא העליון נבחר מבין השופטים המכהנים.[16]
משך הכהונה
תיקון מס' 45 לחוק בתי המשפט,[17] שאושר בשנת 2007 ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, קצב את כהונת נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא, לתקופה מרבית של שבע שנים. ברוב המקרים כהונת נשיא בית המשפט העליון קצרה יותר, בגלל שכהונת השופטים מסתיימת בפרישה לגמלאות בהגיעו לגיל 70.
בתיקון לחוק בתי המשפט מחודש יולי 2007,[17] שעבר ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, נקבע שלא ימונה לנשיא בית המשפט העליון מי שנותרו לו פחות משלוש שנות כהונה. בינואר 2012 תיקנה הכנסת בשנית את החוק וביטלה מגבלה זאת, ביוזמת חבר הכנסת יעקב כץ.[18] ההחלטה זכתה לכינוי "חוק גרוניס", כיוון שאפשרה את מינויו של אשר גרוניס לנשיא בית המשפט העליון זמן קצר לאחר חקיקתה.
סמכויות
סכם
פרספקטיבה
חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 מקנה סמכויות אחדות לנשיא בית המשפט העליון:
- מינויים שונים של שופטים, כגון מינוי שופט לכהונה בפועל בתפקיד רם יותר, הם בסמכותו של שר המשפטים, אך דורשים את הסכמתו של נשיא בית המשפט העליון. במקרים נוספים נדרש השר להתייעץ עם נשיא בית המשפט העליון.
- נשיא בית המשפט העליון קובע את גודלו וממנה את הרכבו של בית הדין המשמעתי לשופטים.
- בית המשפט העליון דן במותב של שלושה שופטים, אך נשיא בית המשפט העליון רשאי להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסוים, על מותב אי-זוגי גדול יותר.
- השופט או השופטים הדנים בעניין פלוני שהובא בפני בית המשפט העליון נקבעים בידי נשיא בית המשפט העליון.
- נשיא בית המשפט העליון רשאי לפסול שופט מלדון בתיק מסוים, אם הוא סבור שקיים לגביו חשש לניגוד עניינים.
סמכויות נוספות נקבעו בחוק יסוד: השפיטה:
- נשיא בית המשפט העליון נמנה עם תשעת החברים בוועדה לבחירת שופטים.
- לנשיא בית המשפט העליון וליושב ראש הוועדה לבחירת שופטים נתונה סמכות להתחיל הליך להדחתו של שופט.
- העברת שופט דרך קבע לבית משפט אחר מצריכה את הסכמתו של נשיא בית המשפט העליון או החלטה של בית הדין המשמעתי לשופטים.
- פעילות של שופט בעיסוק נוסף או בתפקיד ציבורי מותרת רק לפי חוק או בהסכמת נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים.
- כאשר מוגשת קובלנה על שופט לבית הדין המשמעתי לשופטים, נפתחת נגדו חקירה פלילית או הוגש נגדו כתב אישום, רשאי נשיא בית המשפט העליון להשעות את השופט לתקופה שיקבע.
בהתאם לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, כאשר יש החלטה על הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, קובע נשיא בית המשפט העליון את הרכבה.
קביעת הרכב הדן בתיק
על פי חוק בתי המשפט, הרכב השופטים הדן בתיק מסוים נקבע על פי החלטת נשיא בית המשפט העליון. על פי מחקר של מירון גרוס ויורם שחר משנת 1999, שמתבסס על ניתוח נתונים, הרכב השופטים בדיונים לא נקבע באקראיות בשנים שנבחנו (1954–1958, 1969–1973, 1984–1988).[19] לפי עדותה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בנאומה בכנס לשכת עורכי הדין, תיקים רגישים מועברים על ידי צוות היומן ללשכת הנשיאה שמעבירה הנחיה שקובעת את זהותו של ראש ההרכב שישב בדין; יתרה מכך, בתיקים שבהם נערך דיון נוסף ההרכבים נקבעים באופן בלעדי על ידי הנשיאה, ולפי עדותה היא בוחרת אותם בדרך כלל משיקולי ותק ואילוצי לוח זמנים.[20] התוצאה מהדברים היא שנשיא בית המשפט יכול לקבוע ששופט מסוים לא ישב בתיק ספציפי גם בלי לתת הנחיה מפורשת וזאת על ידי קביעת ראש הרכב עם ותק נמוך יותר. בנוסף, כיוון שלנשיא בית המשפט העליון יש סמכות להרחיב את המותב או לאשר קיומו של דיון נוסף, בפועל יש לו השפעה רבה על הפסיקה בכלל ההרכבים בבית המשפט העליון.
נעמי לוויצקי בספרה "העליונים" טענה שהנשיאה מרים נאור ניהלה ויכוח סוער עם השופט מני מזוז שהתנגד להריסת בתי מחבלים, שלאחריו חדל מזוז להיות משובץ בהרכבים העוסקים בסוגיה זו, על אף שעד לוויכוח עם נאור ישב מזוז בעתירות בעניין הריסות בתים כמעט ארבע פעמים בחודש.[21] נאור והשופטת אסתר חיות הכחישו שתיהן את הטענות.[22]
מעת לעת נשמעות טענות על כך שנשיא בית המשפט מעורב בקביעת ההרכבים. הדבר מעלה ביקורת על מתן כוח מופרז בידי נשיא בית המשפט העליון:[23] לטענת שמואל שילה, "הרכב השופטים הוא עניין חשוב ביותר, במיוחד כשמדובר בשאלות ציבוריות עקרוניות. הנוהג אצלינו הוא שנשיא ביהמ"ש העליון קובע מי ישב בדין. כוחו של אדם אחד, עם כל הכבוד למעמדו, גדול ביותר. לעיתים קרובות הבחירה בהרכב השופטים יכולה לחרוץ את גורל העתירה או הערעור. קביעה סוביקטיבית, הנוטה להעדיף שופט פלוני על שופט אלמוני, אינה עולה, לדעתי, בקנה אחד עם האובייקטיביות הדרושה בהכרעת סכסוכים. באירופה נוהג זה של בחירה אישית של הרכב שופטים אינו קיים. שם מקפידים שחלוקת התיקים תהיה אקראית, והרכב השופטים נקבע קודם שיודעים באיזה משפט יישבו".
נשיאים
סכם
פרספקטיבה
- אם לא צוין אחרת, תאריך סיום כהונתו של כל אחד מן הנשיאים המנויים מטה, הוא תאריך פרישתו בהגיעו לגיל פרישה, דהיינו גיל שבעים.
- אף אחד מנשיאי בית המשפט העליון לא נפטר בזמן כהונתו.
- מאז שנת 2007, עת נקצבה כהונת נשיא בית המשפט לשבע שנים, לא מילא אף נשיא שבע שנות כהונה מלאות.
- טרם קציבה זו, היחידים שכיהנו כנשיאים יותר משבע שנים, היו יצחק אולשן, שמעון אגרנט, מאיר שמגר ואהרן ברק.
| מס' | דיוקן | שם (תקופת חיים) |
תקופת הכהונה | משך הכהונה | |||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריך עברי | תאריך לועזי | ||||||
| תחילת הכהונה | סוף הכהונה | תחילת הכהונה | סוף הכהונה | ||||
| 1 |  |
משה זמורה (1888–1961) |
י' באלול ה'תש"ח | ב' באב ה'תשי"ד
התפטר מתפקידו |
14 בספטמבר 1948 | 1 באוגוסט 1954
התפטר מתפקידו |
5 שנים ו-321 ימים |
| 2 |  |
יצחק אולשן (1895–1983) |
ב' באב ה'תשי"ד | י"ז באדר א' ה'תשכ"ה | 1 באוגוסט 1954 | 19 בפברואר 1965 | 10 שנים ו-198 ימים |
| 3 |  |
שמעון אגרנט (1906–1992) |
י"ד באדר ב' ה'תשכ"ה | י' באלול ה'תשל"ו | 18 במרץ 1965 | 5 בספטמבר 1976 | 11 שנים ו-174 ימים |
| 4 |  |
יואל זוסמן (1910–1982) |
י"ג באלול ה'תשל"ו | י"ב באדר ה'תש"ם
התפטר מתפקידו |
8 בספטמבר 1976 | 29 בפברואר 1980
התפטר מתפקידו |
3 שנים ו-179 ימים |
| 5 | _(cropped).jpg) |
משה לנדוי (1912–2011) |
י"ז באדר ה'תש"ם | ו' באייר התשמ"ב | 5 במרץ 1980 | 29 באפריל 1982 | 2 שנים ו-56 ימים |
| 6 |  |
יצחק כַהן (1913–1985) |
ז' באייר ה'תשמ"ב | ט' בכסלו ה'תשמ"ד | 30 באפריל 1982 | 15 בנובמבר 1983 | 1 שנה ו-211 ימים |
| 7 |  |
מאיר שמגר (1925–2019) |
כ"א בכסלו ה'תשמ"ד | י"ז באב ה'תשנ"ה | 27 בנובמבר 1983 | 13 באוגוסט 1995 | 11 שנים ו-295 ימים |
| 8 |  |
אהרן ברק (1936–) |
י"ז באב ה'תשנ"ה | כ"ג באלול ה'תשס"ו | 13 באוגוסט 1995 | 16 בספטמבר 2006 | 11 שנים ו-32 ימים |
| 9 |  |
דורית ביניש (1942–) |
כ"ד באלול ה'תשס"ו | ה' באדר ה'תשע"ב | 17 בספטמבר 2006 | 28 בפברואר 2012 | 5 שנים ו-167 ימים |
| 10 |  |
אשר גרוניס (1945–) |
ה' באדר ה'תשע"ב | כ"ו בטבת ה'תשע"ה | 28 בפברואר 2012 | 17 בינואר 2015 | 2 שנים ו-321 ימים |
| 11 | _(cropped).jpg) |
מרים נאור (1947–2022) |
כ"ו בטבת ה'תשע"ה | ו' בחשוון ה'תשע"ח | 17 בינואר 2015 | 26 באוקטובר 2017 | 2 שנים ו-284 ימים |
| 12 | .jpg) |
אסתר חיות (1953–) |
ו' בחשוון ה'תשע"ח | א' בחשוון ה'תשפ"ד | 26 באוקטובר 2017 | 16 באוקטובר 2023 | 5 שנים ו-350 ימים |
| מ"מ | .jpg) |
עוזי פוגלמן (1954–) |
ב' בחשוון ה'תשפ"ד | ד' בתשרי ה'תשפ"ה | 17 באוקטובר 2023 | 6 באוקטובר 2024 | 356 ימים |
| מ"מ |  |
יצחק עמית (1958–) |
ה' בתשרי ה'תשפ"ה | ט"ו בשבט ה'תשפ"ה | 7 באוקטובר 2024 | 13 בפברואר 2025 | 129 ימים |
| 13 | ט"ו בשבט ה'תשפ"ה | מכהן | 13 בפברואר 2025 | מכהן | 3 ימים | ||
עם פרישת הנשיאה חיות ב-16 באוקטובר 2023, לא מונה נשיא קבוע לבית המשפט העליון. המשנה לנשיא, השופט עוזי פוגלמן, החזיק בתפקיד ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון מתוקף תפקידו עד לפרישתו ב-6 באוקטובר 2024 והחל ממחרת אותו יום החזיק השופט יצחק עמית בתפקיד ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון מתוקף היותו ותיק השופטים עד אשר הוועדה לבחירת שופטים בחרה בו כנשיא במינוי קבוע.
בהתאם לשיטת הסניוריטי, הבאים ברשימה מטה עתידים לכהן בתפקיד נשיא בית המשפט העליון:
| # | שופט | תחילת כהונה | סוף הכהונה |
|---|---|---|---|
| 14 | נועם סולברג | 20 באוקטובר 2028 | 22 בינואר 2032 |
| 15 | דפנה ברק-ארז | 22 בינואר 2032 | 2 בינואר 2035 |
| 16 | עופר גרוסקופף | 2 בינואר 2035 | 12 באוקטובר 2039 |
משנה לנשיא
סכם
פרספקטיבה
.jpg)
ב-1953 חלה נשיא בית המשפט העליון, משה זמורה, ושר המשפטים פנחס רוזן יזם תחיקתית את תפקיד ממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון על מנת שניתן יהיה להחליפו בכל עת שמחלתו תמנע ממנו לתפקד. ואמנם בדצמבר 1953, משזמורה הפסיק עבודתו, מונה יצחק אולשן לממלא המקום הראשון על ידי ועדת המינויים.[24]
בשנת 1984, ביוזמתו של מאיר שמגר, שמונה לנשיא בשנה קודם לכן, תוקן החוק והוחלף השם "ממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון" ב"משנה לנשיא בית המשפט העליון"[25] וראשונה נשאה בתואר זה השופטת מרים בן-פורת.
על מינויו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון חלות מגבלות דומות לאלה החלות על מינויו של נשיא בית המשפט העליון: כהונתו מסתיימת בפרישה לגמלאות בהגיעו לגיל 70; בהתאם לתיקון מס' 45 לחוק בתי המשפט משנת 2007, תקופת כהונתו כמשנה לנשיא בית המשפט העליון היא שבע שנים מיום המינוי, ולא ניתן לשוב ולמנותו לתקופת כהונה נוספת באותו תפקיד.
כאשר נתפנה מקומו של נשיא בית המשפט העליון וכל עוד הנשיא החדש לא התחיל לכהן, או נעדר הנשיא מן הארץ או שנבצר ממנו זמנית למלא תפקידו, ממלא המשנה לנשיא את התפקידים המוטלים על הנשיא.
נשיא בית המשפט העליון רשאי להאציל מסמכויותיו למשנה לנשיא.
- רשימת המשנים וממלאי המקום לנשיא בית המשפט העליון
| # | משנה וממלא מקום | תמונה | תחילת כהונה | סיום כהונה | תחת הנשיא |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | יצחק אולשן | | 11 בדצמבר 1953 | 1 באוגוסט 1954
(הפך לנשיא) |
משה זמורה |
| 2 | שניאור זלמן חשין |  | 1 באוגוסט 1954 | 29 בדצמבר 1959
(נפטר בכהונתו) |
יצחק אולשן |
| 3 | שמעון אגרנט | | 29 בפברואר 1960 | 18 במרץ 1965
(הפך לנשיא) | |
| 4 | משה זילברג |  | 18 במרץ 1965 | 16 בספטמבר 1970
(פרש בהגיעו לגיל פרישה) |
שמעון אגרנט |
| 5 | יואל זוסמן | | 7 באוקטובר 1970 | 8 בספטמבר 1976
(הפך לנשיא) | |
| 6 | משה לנדוי |  | 14 בספטמבר 1976 | 5 במרץ 1980
(הפך לנשיא) |
יואל זוסמן |
| 7 | חיים כהן |  | 5 במרץ 1980 | 11 במרץ 1981
(פרש בהגיעו לגיל פרישה) |
משה לנדוי |
| 8 | יצחק כַהן | | 26 במרץ 1981 | 30 באפריל 1982
(הפך לנשיא) | |
| 9 | מאיר שמגר |  | 30 באפריל 1982 | 27 בנובמבר 1983
(הפך לנשיא) |
יצחק כהן |
| 10 | מרים בן-פורת |  | 28 בנובמבר 1983 | 25 באפריל 1988
(פרשה בהגיעה לגיל פרישה) |
מאיר שמגר |
| 11 | מנחם אלון |  | 26 באפריל 1988 | 1 בנובמבר 1993
(פרש בהגיעו לגיל פרישה) | |
| 12 | אהרן ברק | | 1 בנובמבר 1993 | 12 באוגוסט 1995
(הפך לנשיא) | |
| 13 | שלמה לוין |  | 13 באוגוסט 1995 | 20 בפברואר 2003
(פרש בהגיעו לגיל פרישה) |
אהרן ברק |
| 14 | תאודור אור | .jpg) | 20 בפברואר 2003 | 18 במרץ 2004
(פרש בהגיעו לגיל פרישה) | |
| 15 | אליהו מצא |  | 23 באפריל 2004 | 4 בינואר 2005
(פרש בהגיעו לגיל פרישה) | |
| 16 | מישאל חשין |  | 4 בינואר 2005 | 16 בפברואר 2006
(פרש בהגיעו לגיל פרישה) | |
| 17 | אליעזר ריבלין |  | 17 בספטמבר 2006 | 28 במאי 2012
(פרש בהגיעו לגיל פרישה) |
דורית ביניש, אשר גרוניס |
| 18 | מרים נאור |  | 31 במאי 2012 | 15 בינואר 2015
(הפכה לנשיאה) |
אשר גרוניס |
| 19 | אליקים רובינשטיין |  | 15 בינואר 2015 | 13 ביוני 2017
(פרש בהגיעו לגיל פרישה) |
מרים נאור |
| 20 | סלים ג'ובראן |  | 12 ביוני 2017 | 4 באוגוסט 2017
(פרש בהגיעו לגיל פרישה) | |
| 21 | חנן מלצר |  | 30 באוקטובר 2017 | 12 באפריל 2021
(פרש בהגיעו לגיל פרישה) |
אסתר חיות |
| 22 | ניל הנדל |  |
18 באוגוסט 2021[א] | 27 באפריל 2022
(פרש בהגיעו לגיל פרישה) | |
| 23 | עוזי פוגלמן | |
9 במאי 2022[ב] | 6 באוקטובר 2024 |
מאז פרישתו של השופט ג'ובראן ב-4 באוגוסט 2017 לא נשא אף שופט בתואר המשנה לנשיא, עד למינויו של חנן מלצר ב-30 באוקטובר 2017. בהתאם לשיטת הסניוריטי הייתה צפויה אסתר חיות להתמנות למשנה לנשיאה ב-4 באוגוסט (לאחר פרישתו של ג'ובראן), אך ויתרה על כך, וב-5 בספטמבר הגישה חיות את מועמדותה לנשיאה ומלצר את מועמדותו למשנה לנשיאה. כמו כן, מאז פרישתו של השופט פוגלמן ב-6 באוקטובר 2024 לא נושא אף שופט בתואר המשנה לנשיא (פוגלמן אמנם כיהן כממלא מקום הנשיא מאז 17 באוקטובר 2023, אולם הדבר היה מתוקף היותו משנה לנשיא), עד אשר הוועדה לבחירת שופטים תבחר משנה לנשיא.
ברשימה מטה, מצוינים השופטים שצפויים לכהן בתפקיד המשנה לנשיא בית המשפט העליון על פי שיטת הסניוריטי:
| # | שופט | תחילת כהונה | סוף כהונה |
|---|---|---|---|
| 24 | נעם סולברג | 13 בפברואר 2025 | 20 באוקטובר 2028 |
| 25 | דפנה ברק ארז | 20 באוקטובר 2028 | 22 בינואר 2032 |
| 26 | עופר גרוסקופף | 22 בינואר 2032 | 2 בינואר 2035 |
ראו גם
לקריאה נוספת
- יצחק זמיר, בית המשפט העליון, הוצאת שוקן, 2022, הפרק "נשיא בית המשפט העליון", עמ' 202–207.
קישורים חיצוניים
- הודיה קין, מינוי נשיא בית-משפט עליון – סקירה משווה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 14 במאי 2003
- אתי וייסבלאי, תקופת כהונתו של נשיא בית-המשפט העליון – סקירה משווה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 7 ביוני 2007
- נשיאי העליון, סקירת פועלם וחייהם של נשיאי בית המשפט העליון מאז הקמתו הכיתה האינטראקטיבית
גידי וייץ, איזנקוט: צריך לבטל את שיטת הסניוריטי, מועמדו של לוין לעליון עושה רושם טוב, באתר הארץ, 16 בינואר 2025- עדין קליין, המאבק על מינוי נשיא העליון: עד כמה שיטת הסניוריטי חריגה?, באתר גלובס, 24 בדצמבר 2024
- ניצן שפיר, המחקר שבדק: איך ממנים נשיאי בתי משפט בעולם הדמוקרטי?, באתר גלובס, 14 במאי 2023
- האם הודו היא המדינה היחידה שבה נשיא העליון ממונה לפי "סניוריטי"?, באתר גלובס, 13 בספטמבר 2023
ביאורים
- הנדל בעל ותק זהה לפוגלמן ועמית אך מבוגר מהם ולכן נהנה מעדיפות בהתאם לשיטת הסניוריטי
- פוגלמן בעל ותק זהה לעמית אך מבוגר ממנו ולכן נהנה מעדיפות בהתאם לשיטת הסניוריטי. בנוסף, על פי שיטת הסניוריטי פוגלמן היה אמור לכהן כנשיא לאחר חיות, לתקופה של שנה, אך ב-21.3.22 פורסם כי פוגלמן מתכוון לוותר על הנשיאות כך שעל פי שיטת הסניוריטי עמית היה צפוי להיות הנשיא לאחר הנשיאה חיות, אך מכיוון שהוועדה לבחירת שופטים לא התכנסה לבחור את עמית, פוגלמן הפך אוטומטית למ"מ הנשיא מתוך היותו המשנה לנשיא.[26]
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.