הוועדה לבחירת שופטים
הגוף הבוחר את השופטים בבתי המשפט בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוועדה לבחירת שופטים היא ועדה שבוחרת את השופטים בבתי המשפט בישראל, ולאחר בחירתם מתמנים השופטים לכהונה על ידי נשיא המדינה. הוועדה הוקמה ב-1953, בעקבות חקיקת חוק השופטים. כללי הרכב הוועדה נועדו להפחית השפעת לחצים פוליטיים על בחירת השופטים.[א]
בשנותיה הראשונות נקראה הוועדה "הוועדה למינוי שופטים", ועם חקיקתם, בשנת 1984, של חוק יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט (שהחליף את חוק השופטים) שונה שמה לשם הנוכחי.
מבנה הוועדה לבחירת שופטים
סכם
פרספקטיבה
על פי סעיף 4 לחוק יסוד: השפיטה, הוועדה מונה תשעה חברים, לפי החלוקה הבאה:
- שר המשפטים – העומד בראשה, ושר נוסף לפי בחירת הממשלה.
- שני חברי כנסת שתבחר הכנסת.
- שני חברי לשכת עורכי הדין שנבחרים בבחירות חשאיות על ידי המועצה הארצית של הלשכה.
- נשיא בית המשפט העליון, ושני שופטים נוספים מבית המשפט העליון (מתחלפים אחת ל־3 שנים לפי בחירת חבר השופטים, בדרך כלל הבחירה היא לפי ותק[2]).
חוק בתי המשפט מוסיף שלושה תנאים:
- נציגי הכנסת ייבחרו בבחירה חשאית ויכהנו כל עוד הם חברי הכנסת שבחרה בהם, או במקרה של בחירות עד לבחירת נציגים חדשים.
- הנציגים הנבחרים של לשכת עורכי הדין ושל בית המשפט העליון יכהנו למשך 3 שנים.
- לפחות נציגה אחת של הכנסת, נציגה אחת של השופטים, נציגה אחת של הלשכה, ונציגה אחת של הממשלה תהיינה נשים. תנאי זה הוסף לחוק בשנת 2014.
הרכבה הנוכחי של הוועדה
| חבר הוועדה | סיעה | תפקיד | תחילת כהונה | |
|---|---|---|---|---|
| נציגי הממשלה | ||||
.JPG) |
יריב לוין | הליכוד | סגן ראש הממשלה שר המשפטים יו"ר הוועדה |
29 בדצמבר 2022 |
 |
אורית סטרוק | הציונות הדתית | שרת ההתיישבות | 13 באוקטובר 2023[3] |
| נציגי הכנסת | ||||
 |
קארין אלהרר | יש עתיד | חברת הכנסת | 14 ביוני 2023 |
.jpg) |
יצחק קרויזר | עוצמה יהודית | חבר הכנסת | 12 ביולי 2023 |
| נציגי בית המשפט העליון | ||||
.jpg) |
יצחק עמית | נשיא בית המשפט העליון | 7 באוקטובר 2024[ב] | |
 |
נעם סולברג | המשנה לנשיא בית המשפט העליון | 1 במרץ 2024[ג] | |
 |
דפנה ברק ארז | שופטת בבית המשפט העליון | 17 באוקטובר 2023 | |
| נציגי לשכת עורכי הדין | ||||
 |
יונית קלמנוביץ | עורכת דין | 22 בפברואר 2024[4] | |
 |
מוחמד נעאמנה | עורך דין | 28 ביולי 2020 | |
מנהל בתי המשפט (כיום צחי עוזיאל) מכהן מתוקף תפקידו כמזכיר הוועדה.
הרכב הוועדה בתהליך הקמת הוועדה
בעת הקמת הוועדה הוצע שהרכב הוועדה יהיה: שר המשפטים (שיהיה היושב ראש), שר נוסף, נשיא בית המשפט העליון ושופט נוסף של בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה (שיהיה רשאי למנות במקומו את פרקליט המדינה), דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שני חברי כנסת וחבר המועצה המשפטית (כיום לשכת עורכי הדין).[5]
במהלך הדיון בכנסת העלו מספר חברים הסתייגויות לגבי הרכב הוועדה. יעקב שמשון שפירא ובנימין ששון הזהירו מפני השתתפות פרקליט המדינה בוועדה, מאחר שתפקידו מחייבו להופיע בפני שופטים באופן יומיומי. בנימין ששון גם ביקש שבוועדה יהיו נציגים של הסתדרות עורכי הדין במקום חברי הכנסת. דוד בר-רב-האי התנגד להכללת נציג הסתדרות עורכי הדין בוועדה, באומרו שהאינטרס העצמי עלול להתגבר על האינטרס של המדינה. אליהו-משה גנחובסקי ביקש שיהיה לרבנים נציג בוועדה.[6]
בסופו של דבר שונה נוסח הצעת החוק במהלך הדיונים בה. היועץ המשפטי לממשלה ודיקן הפקולטה למשפטים הוצאו מהרכב הוועדה והוספו נציג נוסף של המועצה המשפטית ושל בית המשפט העליון.[7]
נציגי הכנסת
מאז הקמת הוועדה ועד לשנת 1992, וכן בשנים 2003–2006, שני נציגי הכנסת בוועדה היו חברי הקואליציה. בשנים 1992–2003 ו-2006–2009 נבחר חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה.[8] ביוני 2009 נבחרו לוועדה שני חברים מסיעות הימין מטעם הכנסת השמונה עשרה, לאחר שאורי אריאל מהאיחוד הלאומי נבחר כנציג האופוזיציה בגברו על רוני בר-און ממפלגת קדימה, והצטרף לדוד רותם מישראל ביתנו, נציג הקואליציה.[9]
ביוני 2013 נבחרו שני נציגי אופוזיציה לוועדה כנציגי הכנסת התשע עשרה (יצחק הרצוג ממפלגת העבודה ויצחק כהן ממפלגת ש"ס, שגברו על דוד רותם מהליכוד - ישראל ביתנו).[10]
ביולי 2015 נבחרו שני חברי כנסת ממפלגות הימין כנציגי הכנסת העשרים: נורית קורן מהליכוד כנציגת הקואליציה, ורוברט אילטוב מישראל ביתנו כנציג האופוזיציה. בין מאי 2016 ונובמבר 2018, החל מהצטרפות ישראל ביתנו לקואליציה ועד פרישתה ממנה, שני נציגי הכנסת בוועדה היו חברי כנסת מהקואליציה. עתירה לבג"ץ נגד מצב זה נדחתה בנימוק של שיהוי, ותוך הבחנה בין מצב שבו חבר כנסת עובר מהאופוזיציה לקואליציה לבין מצב שבו מלכתחילה נבחרו שני חברי כנסת מהקואליציה.[11]
בעת הדיון על חוק יסוד: השפיטה, שקבע את הרכב הוועדה, ביקשה חברת הכנסת שולמית אלוני לציין בדבריה בכנסת, מטעם ועדת החוקה, כי הייתה הצעה שנבחרי הכנסת יהיו אחד מן הקואליציה ואחד מן האופוזיציה, אך הצעה זו לא נתקבלה. הצעות אחדות לתיקון חוק יסוד: השפיטה (הרכב הוועדה לבחירת שופטים), שהוגשו בכנסת ה-18, ה-19 וה-20 (בשנים 2009–2019), לעיגון מעמד חבר אופוזיציה כחבר בוועדה, לא זכו לרוב.
במסגרת ההסכמות על הקמת ממשלת ישראל השלושים וחמש בשנת 2020, נקבע שלוועדה ייבחרו 2 חברי קואליציה כנציגי הכנסת העשרים ושלוש, ובכנסת העשרים וארבע אחד מנציגי הכנסת היה מהאופוזיציה.
ב־14 ביוני 2023 שררה מתיחות סביב ההצבעה החשאית בכנסת לבחירת נציגיה לוועדה, על רקע המחלוקת בנושא הרפורמה המשפטית שקידמה הממשלה. שתי מועמדות בלבד – חברות הכנסת קארין אלהרר מן האופוזיציה וטלי גוטליב מן הקואליציה – עמדו לבחירה. על פי תקנון הכנסת נדרשו חברי הכנסת לסמן בטופס הבחירה "בעד" או "נגד" עבור כל מועמדת. אלהרר קיבלה את אמון המליאה, בין השאר בזכות מספר ח״כים שהפרו את ההוראה הקואליציונית שלא לתמוך בה. גוטליב לא זכתה לאמון המליאה, ועל פי תקנון הכנסת, באופן תקדימי, הוכרז על קיום סבב בחירות נוסף בתוך חודש למילוי המקום הפנוי. ב-12 ביולי 2023 נבחר יצחק קרויזר לנציג הקואליציה בוועדה.
הצעות לשינוי הרכב הוועדה
לאורך השנים, מאז 1953 הועלו מספר הצעות לשינוי הרכב הוועדה ואופן בחירת השופטים.
בשנת 2006, טרם מינויו לתפקיד שר המשפטים, כתב פרופ' דניאל פרידמן כי רצוי שרק אחד השופטים בוועדה יהיה מבית המשפט העליון, והשניים האחרים יהיו שופטי בית משפט מחוזי או שופטי בית משפט מחוזי בדימוס. היתרונות שראה בכך הם: פיזור סמכויות (מניעת מסירת עמדת כוח לקבוצה קטנה יחסית של שופטי בית המשפט העליון), גישה אובייקטיבית יותר למועמדים, והתקווה שלשופטים המחוזיים תהיה היכרות טובה יותר עם המועמדים לערכאות הנמוכות.[12] יושב ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, יורי גיא-רון, התנגד להצעה זו וטען שהגוף האחרון שיש לשנותו במערכת המשפט הוא הוועדה לבחירת שופטים.[13]
אחדים מחברי הכנסת ניסו בזמנים שונים לשנות בחקיקה את מבנה הוועדה, בהם דוד טל ומיכאל איתן עת היה יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, אך הצעותיהם לא זכו לתמיכה מספקת.[דרושה הבהרה]
לקראת סוף שנת 2011 נדונה בכנסת הצעת חוק לשינוי הרכב הוועדה, כך שלשכת עורכי הדין תשלח נציג אחד של האופוזיציה ונציג אחד של הקואליציה, באופן דומה לנהוג בכנסת. ההצעה שונתה מספר פעמים באופן מהותי במהלך הדיונים, ובין היתר הוצע לקיים בחירות חדשות לנציגי הלשכה (כיוון שהתקיימו בחירות לפי החוק המקורי לפני שעברה ההצעה). אך לפני הקריאה השנייה והשלישית החליטה הקואליציה להקפיא את הצעת החוק.[14]
לאחר הבחירות לכנסת ה-25, השיק שר המשפטים יריב לוין הצעה לרפורמה משפטית, שבמסגרתה הרוב בוועדה למינוי שופטים יהיה אצל נבחרי הציבור ונציגיהם, ובפרט אצל נציגי הקואליציה ונציגים ציבוריים שימנה שר המשפטים. לאור ביקורות שונות ומחאה ציבורית על כך שהקואליציה תשלוט בפועל בוועדה, העלו השר ויו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן הצעה חלופית, לפיה יהיה בכוח הקואליציה, עם גורמים שממונים על ידיה, למנות בכל קדנציה שני שופטים ונשיא לבית המשפט העליון (ולא בערכאות האחרות). לוין הסביר כי ההצעה המקורית הייתה גורמת למצב שבו קואליציה יכולה למנות מספר בלתי מוגבל של שופטים, מצב שלדבריו "אינו יכול להתקיים במדינה דמוקרטית".[15] המבקרים הצעה זו סברו שהשופטים שימונו על ידי הקואליציה עלולים להיות מושפעים בהחלטותיהם מהממשלה. לדבריהם חשוב שכל השופטים יהיו נקיים מהשפעות פוליטיות.[16] ההצעה החדשה התקבלה בוועדת החוקה, חוק ומשפט והונחה על שולחן הכנסת.[17]
ייצוג נשים
בשנת 2014 תוקן החוק כך ש"לפחות אחד מנציגי שופטי בית המשפט העליון בוועדה, לפחות אחד מנציגי הממשלה בוועדה, לפחות אחד מנציגי הכנסת בוועדה ולפחות אחד מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה יהיו נשים".[18]
תפקידי הוועדה
סכם
פרספקטיבה
עיקר תפקידה של הוועדה, כפי שמעיד שמה, הוא בחירת שופטים. הוועדה ממנה שופטים לכל הערכאות: בית המשפט העליון, בתי משפט מחוזיים, בתי משפט שלום, בתי משפט לתעבורה ובתי הדין לעבודה (הארצי והאזוריים). בנוסף, בוחרת הוועדה את נציב תלונות הציבור על שופטים. הוועדה איננה ממנה דיינים לבתי משפט דתיים ואלו מתמנים בוועדות אחרות בעלות מבנה דומה. בנוסף למינוי שופטים, הוועדה ממנה את נשיא בית המשפט העליון ואת המשנה לנשיא, וכן גם את נשיא בית הדין הארצי לעבודה והמשנה לנשיא. כן דנה הוועדה בהפסקת כהונת שופט כאשר נבצר ממנו למלא את תפקידו בגלל מצבו הבריאותי[19] או כאשר נשיא בית המשפט העליון, שר המשפטים או נציב תלונות הציבור על שופטים מציע לבטל את המינוי. ביטול מינוי יהיה ברוב של לפחות שבעה חברי הוועדה[20] ונעשה בהליך מעין משפטי[21] במקרים נדירים ביותר. הוועדה גם רשאית לאשר בקשה של שופט ליציאה מוקדמת לפנסיה.
תהליך בחירת השופטים
תהליך בחירתם של השופטים מוסדר בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד–1984. תהליך זה כולל:
- הגשת מועמדות לכהונה על ידי המבקש להתמנות לשופט.
- המבקש ממלא שאלון ובו קורות חייו וניסיונו. כמו כן עליו לצרף שמות ממליצים.
- המבקש מוזמן לראיון בפני ועדת משנה הכוללת שלושה חברי ועדה שמחליטים האם המועמד ימשיך לקורס.
- אם המועמד עבר קורס של המרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים, נכללת חוות הדעת מהקורס בבקשה.
- אם המבקש הוא שופט בערכאה נמוכה יותר מהערכאה אליה הוא מבקש להתמנות, הוא מתבקש לצרף עשרה פסקי דין מהשנתיים שקדמו לבקשתו.
- הנהלת בתי המשפט פונה אל הממליצים לצורך קבלת חוות דעתם על המועמד.
- פרסום המועמדות ב"רשומות" (ראו דוגמה), ולאחריו תקופת המתנה בת 45 יום לפחות, שבה רשאי כל אזרח לפנות לוועדה טרם הדיון, בהסבר מנומק מדוע אין לבחור במועמד מסוים.
- ועדת משנה של הוועדה לבחירת שופטים, ובה שלושה חברים לפחות (ולפחות שופט אחד, עו"ד אחד וח"כ אחד) מראיינת את המועמד. אורך הראיון כ-20 דקות.
- הוועדה לבחירת שופטים מתכנסת ומחליטה על אישור המינוי או דחייתו. בוועדה הדיון נעשה מול התקנים החסרים ומול מספר המועמדים לכל תקן.[22] החלטת הוועדה למנות שופט בכל הערכאות, להוציא לבית המשפט העליון, מתקבלת ברוב רגיל מבין החברים הנוכחים בפגישה. במינוי שופטי בית המשפט העליון בלבד – על פי חוק שיזם גדעון סער ושנחקק ב-2008 – דרוש רוב של 7 מ-9 חברי הוועדה או שניים פחות ממספר הנוכחים בפגישה (6 מ-8, 5 מ-7)[23] מאז חקיקת החוק, מינויי השופטים מחייבים הסכמה בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי. זאת כיוון שהן הדרג הפוליטי והן הדרג המקצועי יכולים להטיל וטו על מינויים שהם מתנגדים להם.[24][25]
- על-פי חוק חל חסיון על דיוני הוועדה והם אינם מפורסמים לעיון הציבור. חסיון זה ייחודי להליך מינוי שופטים, ובכל הליך בחירה למשרה ציבורית אחרת יש חובה לרישום ופרסום פרוטוקולים של הוועדות המאתרות.
בשנת 2009 חוללה הוועדה שינוי מהותי בהליך מינוי שופטים בישראל, וקבעה כי המועמדים יעברו מבחני התאמה וקורס, כמו כן הם ילוו בפסיכולוג שיבחן את התאמתם המנטלית (זאת, בניגוד לדעתה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש).[26] הקורס מועבר על ידי שלושה שופטים מכהנים (שניים מבית המשפט המחוזי ואחד מבית המשפט העליון, לעיתים שופטים בדימוס), ולצידם שני פסיכולוגים תעסוקתיים, והוא כולל סימולציות משפטיות שונות וריאיון עם פסיכולוג במשך חמישה ימים.[27][28] מאז 2016 צורף אל השופטים גם עורך דין מטעם לשכת עורכי הדין.[28]
בנובמבר 2017, במסגרת תוכנית התחקירים והראיונות "עובדה", נחשפו הצופים להתנהלותם של חלק מחברי הוועדה לבחירת שופטים ולחיכוכים ביניהם.[29] בעקבות שידור הכתבה שיגרה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות מכתב לנשיאי בתי המשפט, ובו מתחה ביקורת על התנהלות חלק מהשופטים ועל פוליטיזציה של הליך המינוי והסכנות הגלומות בכך.[30]
בינואר 2019 נחשפה פרשת מינויי שופטים תמורת שוחד מיני, במסגרתה נחקר חשד לפיו אפי נוה, יושב ראש לשכת עורכי הדין, השתמש לכאורה בהשפעתו על הוועדה על מנת למנות ולקדם שופטים תמורת שוחד מיני. התיק נסגר על ידי הפרקליטות בנימוק שאין סיכוי סביר להרשעה.
בשנת 2022 אישרה הוועדה לבחירת שופטים כי יתקיים שימוע פומבי למועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון. הפומביות תחול על מעמד הראיונות של המועמדים בפני ועדת המשנה. ראיונות אלו, על פי ההצעה, יועברו לציבור בשידור חי בטלוויזיה.[31][32]
בחירתם של שופטי תעבורה מוסדרת בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים – שופט תעבורה), התשמ״ז–1986.
מינויים של שופטים מותנה, בנוסף לבחירתם על ידי הוועדה לבחירת שופטים, באישור טקסי על ידי נשיא המדינה. על כן, כל עוד השופט לא מונה בפועל על ידי נשיא המדינה ומינוי זה (על ידי הנשיא) לא התפרסם ברשומות, השופט עדיין לא מונה והוועדה רשאית לחזור בה מהמלצתה.[33]
הדחת שופטים
תפקיד נוסף של הוועדה הוא הדחת שופטים. הצעה לסיום כהונתו של שופט יכולה להגיע משר המשפטים, מנציבות תלונות הציבור על שופטים, או מנשיא בית המשפט העליון, ולקבלתה נדרש רוב מיוחס של שבעה מחברי הוועדה.[34] בכל שנות קיומה של הוועדה הדבר נעשה פעם אחת, במקרה של השופטת הילה כהן[35][36] (היו מקרים נוספים של שופטים שפרשו מרצונם אך לא הודחו על ידי הוועדה, כדוגמת אליעזר מלחי).
כינוס הוועדה
סכם
פרספקטיבה
בהתאם לסעיף 7(א) לחוק בתי המשפט, על שר המשפטים לכנס את הוועדה כאשר ראה שיש למנות שופט. הוועדה פועלת לפי כללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד-1984.[37]
בשנת 2005 נטען שציפי לבני נמנעה מלכנס את הוועדה כאשר לא היה רוב למינוי רות גביזון לבית המשפט העליון.[38] בתחילת שנת 2007 עתר בן-ציון ציטרין לבג"ץ בדרישה ששרת המשפטים, ציפי לבני, תכנס את הוועדה לצורך בחירת שופטים.[39] דרושה דומה הועלתה כלפי השר יעקב נאמן בשנת 2011.[40]
במסגרת הרפורמה המשפטית בשנת 2023 נמנע שר המשפטים, יריב לוין, לכנס את הוועדה עד לקבלת הרפורמה.[41] כתוצאה משיתוק פעילות הוועדה בשנת 2023 הלך וגדל בשנה זו מספר התקנים הלא מאוישים בבתי המשפט, ובכלל זה בחירת שני שופטים לבית המשפט העליון, ובחירת נשיא לבית המשפט העליון.[42] לאחר שהוועדה לא כונסה במשך 15 חודשים[43] ובעקבות מלחמת חרבות ברזל, כונסה הוועדה בנובמבר 2023, לראשונה מאז הקמת ממשלת ישראל ה-37, והחלו תהליכים מקדמיים לבחירת שופטים ובחירת נשיא לבית המשפט העליון. בספטמבר 2024 הורה בית המשפט העליון ללוין לפרסם את רשימת המועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון ולאחר מכן לכנס את הוועדה.[44] ב-26 בינואר 2025 התכנסה הוועדה לבחור נשיא לבית המשפט העליון. שלושת נציגי הקואליציה החרימו את הישיבה כשהיה ידוע שאין להם רוב נגד בחירת עמית, והוא נבחר לנשיא.[45] השר לוין הודיע להנהלת בתי המשפט שאיננו מכיר ביצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון.[46][47]
קואליציות בוועדה
הרכב הוועדה, שבו נציגים לרשות השופטת, לממשלה, לכנסת וללשכת עורכי הדין, הביא לשיתופי פעולה מגוונים בין מרכיבי הוועדה לאורך השנים. עד שנות התשעים של המאה העשרים התקבלו רוב החלטותיה של הוועדה פה אחד, לעיתים מתוך הסכמה למינויו של מועמד אחד בתמורה לתמיכה במועמד אחר[23]. בתחילת שנות השמונים נטען כי נציגי הלשכה בוועדה שיתפו פעולה עם ארבעת נציגי הקואליציה וממשלת בגין מול השופטים.[48] במהלך חלק משנות התשעים נטען כי השופטים שלטו בוועדה באמצעות שיתוף פעולה עם נציגי הלשכה, ובימי ממשלת נתניהו הראשונה באמצעות שיתוף פעולה עם שר המשפטים צחי הנגבי.[49]
לעיתים נציגי לשכת עורכי הדין שיתפו פעולה עם הפוליטיקאים בוועדה ולא עם השופטים. למשל, פורסם כי עו"ד פנחס מרינסקי היה מקורב לשר יעקב נאמן, ועו"ד רחל בן ארי נחשבה בשנת 2011 למקורבת לנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש.[50] בהמשך העשור פורסם כי נרקמה ברית בין השרה איילת שקד ליו"ר לשכת עורכי הדין אפי נווה[51] ועו"ד אילנה סקר.[52]
תולדות הקמת הוועדה
סכם
פרספקטיבה
מינוי שופטים עד הקמת הוועדה
עד חקיקת חוק השופטים היה שר המשפטים ממנה את השופטים, ורק מינוים של שופטי בית המשפט העליון היה טעון את אישור הממשלה והכנסת.
כאשר קמה מדינת ישראל עזבו את הארץ השופטים הערבים והבריטים שמונו על ידי שלטונות המנדט, אך במרבית בתי המשפט נותרו שופטים יהודים שאפשרו את המשך פעולתם של בתי המשפט כבר למחרת הכרזת העצמאות. בבית המשפט העליון כיהן באותה עת שופט יהודי אחד בלבד, גד פרומקין. שר המשפטים הראשון פנחס רוזן החליט שלא להמשיך את כהונתו של פרומקין. מונו חמישה שופטים חדשים, והממשלה הזמנית ומועצת המדינה הזמנית אישרו את מינויים ביולי 1948.[53] חמשת השופטים מונו לפי מפתח מפלגתי: הנשיא משה זמורה ויצחק אולשן היו מזוהים עם מפא"י, מנחם דונקלבלום היה מזוהה עם הציונים הכלליים, הרב שמחה אסף ייצג את הדתיים, ואילו שניאור זלמן חשין מונה משום שנחשב בטעות לרוויזיוניסט ומונה בהמלצת התנועה הרוויזיוניסטית אף שלא היה כזה, ולמעשה היה חבר בהגנה. במחקר שערך ניר קידר נטען שלמרות שלשופטים לא היה תפקיד פורמלי בהליך המינוי, בפועל – גם לפני הקמת הוועדה לבחירת שופטים בשנת 1953 – היה לדעתם משקל מכריע, ושר המשפטים רוזן פעל תוך התחשבות בדעתם.[54]
בשנת 1949 חיבר המשפטן לאו כהן הצעת חוקה שבה נאמר בסעיף 72 כי השופטים יתמנו על ידי נשיא המדינה בהתאם להמלצת שר המשפטים, ושר המשפטים יתבסס על המלצות ועדה לבחירת שופטים שבה יהיו עשרה חברים – רק שלושה מתוכם פוליטיקאים.[55] הצעת החוקה נדונה בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת הראשונה, אך לא קודמה.
הקמת הוועדה
בפברואר 1951 עבר בכנסת בקריאה ראשונה חוק השופטים שהוצע על ידי שר המשפטים פנחס רוזן. בהצעת החוק נקבעו בין היתר דרכי מינוים של שופטים. הוצע כי את השופטים ימנה נשיא המדינה, לפי הצעת שר המשפטים, בהתאם להמלצתה של ועדה בת תשעה חברים.[5][56] בינואר 1953 הועלה החוק שוב.[6] כאשר הציג שר המשפטים פנחס רוזן את הצעת החוק במליאת הכנסת לפני הקריאה הראשונה, הוא הסביר את הצורך בשינוי השיטה כך: ”החוק מחייב גם להבא את שיטת מינויים של השופטים ומעדיף אותה על שיטת בחירת השופטים. מינוי שופטים הוא עניין למומחים, ולמומחים בלבד, ואסור שענין זה ייהפך לעניין פוליטי. השופט שלנו אזרח הוא ככל האזרחים, וזכותו וחובתו ליצור לעצמו דעה פוליטית ולהצביע על-פיה בבחירות פוליטיות; אך היותו שופט אינה עולה יפה עם פעילות מפלגתית או פוליטית כלשהי; והדברים מן המפורסמים הם שאינם צריכים ראיה”.[1]
במסגרת דיוני ועדת החוקה בהצעת החוק הביע מנחם בגין מתנועת החרות רצון להקטין ככל האפשר את תפקיד הפוליטיקאים בהליך המינוי. לדבריו "אנחנו באים להבטיח את אי-תלותם של השופטים, ולשם כך עלינו להבטיח במידת האפשר גם את אי-תלותם של ממניהם. ההצעה שהובעה זה עתה על ידי חבר הכנסת שפירא [הצעה זו הייתה הרכב הוועדה שהתקבל בסופו של דבר], יש בה הרבה מן ההליכה לקראת הדרישה הזאת ...[אבל] אני בא להציע תיקון הרכב ועדת המינויים מכפי שהוצע על ידי מר שפירא, ואני מציע את ההצעה הבאה: ארבעה שופטים, שני חברי כנסת, שני עורכי-דין ושר המשפטים...אני מציע לחברי...ללכת צעד נוסף לקראת הכוון של אי-תלות הוועדה".[57]
בחוק שעבר בכנסת בקריאה שלישית ב-20 באוגוסט 1953 נקבע לעניין המינויים כי חברי הוועדה יהיו תשעה והיא תוכל למנות שופטים כל עוד מספר חבריה אינו פוחת משישה. עוד נקבע כי שר המשפטים יוכל בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון למנות נשיאים ונשיאים תורניים של בתי משפט מחוזיים ושלום. שר המשפטים יוכל גם, בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון, למנות לכהונה זמנית בפועל שופטים לבתי המשפט השונים מתוך מאגר השופטים הקיימים. כך למשל שר המשפטים יוכל למנות שופט מחוזי לכהונה בפועל של שופט עליון לזמן של עד שנה אחת.[58]
המחלוקת על דרך מינוי השופטים בישראל
סכם
פרספקטיבה
מאז נקבעה שיטת הבחירה באמצעות ועדה הועלו יותר מ-60 הצעות חוק לשינוי שיטת בחירת השופטים.[59] מבקרי השיטה טוענים ששיטת הבחירה אינה מייצגת את הציבור כיאות, וכיוון שבית המשפט העליון דן בנושאים הנתונים במחלוקת פוליטית, שיטת הבחירה שבה נציגי הציבור הם מיעוט מהחברים בוועדה פוגמת בעקרונות הדמוקרטיה. לעומתם, תומכי השיטה טוענים שההצעות לשינוי יגרמו לפוליטיזציה של הוועדה, שתבחר שופטים על פי דעותיהם הפוליטיות ומידת נאמנותם לשלטון ולא על פי כישוריהם המקצועיים.
מבקרי השיטה הקיימת טוענים שברוב המדינות הדמוקרטיות, הסמכות לבחור את שופטי הערכאה העליונה מסורה לנבחרי הציבור באופן בלעדי, ולרשות השופטת אין השפעה על ההליך מלבד – בחלק מהמקרים – ייעוץ והצעות מועמדים לא מחייבות, שהרשויות הנבחרות רשאיות להתעלם מהן ובידיהן מצויה הסמכות הסופית. עוד מוסיפים מבקרי השיטה, שכאשר מדובר בערכאות חוקתיות, שבסמכותן לפסול חוקים, התמונה חד-משמעית עוד יותר.[60][61] לעומתם, מתנגדי השינוי טוענים שבמדינות רבות יש איזונים שמבטיחים שהכוח לא יוחזק כמעט בבלעדיות בידי הקואליציה[62] ושבחלק מהמדינות הדמוקרטיות יש לגורמי מקצוע ולשופטים מעורבות בהליך המינוי של שופטי הערכאה העליונה, בין אם בהצעת מועמדים או בחוות דעת על מועמדים שהוצעו, ובין אם בחברות בגוף שבוחר את השופטים.[63][64]
סקירה משווה שנערכה על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנת 2023, מראה כי מנגנוני האיזונים והבלמים במדינות השונות משתנים בהתאם למסורת המשפטית ולמבנה הפוליטי של כל מדינה. המשותף למנגנוני האיזונים והבלמים במדינות השונות הוא הרצון למנוע ריכוז יתר של כוח בידי גורם אחד, להבטיח ייצוג הוגן של השקפות שונות בהרכב בית המשפט, ולקדם בחירה של שופטים מקצועיים ובלתי תלויים. ברוב המדינות, סמכות המינוי מחולקת בין מספר רשויות, בדרך כלל הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. כדי למנוע ריכוז יתר של כוח בידי גורם אחד ולהבטיח ייצוג של השקפות שונות בהרכב בית המשפט. במדינות רבות, נדרש רוב מיוחס בהליך הבחירה, במטרה להבטיח הסכמה רחבה על בחירת המועמדים ולייצג את מפלגות האופוזיציה. במספר מדינות, ובכללן ישראל, ועדות בחירה או ועדות מקצועיות מייעצות לרשות הממנה בנוגע למועמדים המתאימים, במטרה להבטיח בחירה על בסיס כישורים מקצועיים ולצמצם את ההשפעה של שיקולים פוליטיים. במדינות אחרות ההליכים לבחירת שופטים גלויים לציבור ומתפרסם מידע על המועמדים והקריטריונים לבחירה, כדי להגביר את אמון הציבור במערכת המשפט ובהליך המינוי.[65]במדינות בהן אין מנגנונים הכוללים אנשי מקצוע, יש מנגנונים אחרים שמהווים איזונים ובלמים ואשר בישראל אינם קיימים.[66]
מחקר השוואתי שערך פורום קהלת בשנת 2019 סקר את שיטת מינוי השופטים לערכאות חוקתיות עליונות ב-42 מדינות שבהן יש ביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית; רוב המדינות שנבחנו מעניקות את השליטה בזהות שופטי הערכאה החוקתית העליונה לנבחרי הציבור, במיעוטן ממנים נבחרי הציבור רק את רוב שופטיה (ולא את כל שופטיה), ומיעוט קטן מוסר את סמכות המינוי של רוב או כל השופטים לגורמים שאינם נבחרי ציבור.[59] המכון הישראלי לדמוקרטיה ביקר את מתודולוגיית המחקר של פורום קהלת, בנימוק שכדי להבין את התמונה החוקתית המלאה כהלכה, יש להביא בחשבון עוד פרמטרים מוסדיים רלוונטיים שמחקר זה אינו מתחשב בהם. לצורך הדגמה נסקרו עוד שני מדדים: הראשון הוא חלוקת הכוח בין המוסדות הפוליטיים הנדרשת לשם הוצאה לפועל של תהליך הבחירה (רוב מיוחס, חלוקת הכוח בין רשויות השלטון או קואליציה אופוזיציה); והשני הוא מספר הזכויות המוגנות על ידי המסמך החוקתי. לפי ביקורת זו, בישראל מעוגנות מעט זכויות במסמך החוקתי, והמודל הישראלי פועל על פי המקובל ברוב עצום של הדמוקרטיות — ומגביל את כוחה של הקואליציה בבחירת שופטים.[67]
על פי דוח של ה-OECD מ-2022, שופטים מקצועיים "רגילים" ממונים בדרך כלל בהתאם להליכים קפדניים בוחני כישורים. לעומת זאת, שופטים של בית משפט חוקתי מתמנים ספציפית לכהונה בבית משפט זה. בנוסף, הכישורים הנדרשים מהם משתנים מאד ממדינה למדינה, ועל פי רוב גם שונים מהרקע הנדרש משופטים רגילים. הליך המינוי של שופטים לבתי המשפט החוקתיים יהיה אפוא בעל מאפיינים פוליטיים יותר מזה של שופטים בבתי משפט רגילים; והוא נסמך לא רק על בסיס מקצועי אלא גם על תפיסה של אחריותיות דמוקרטית. בנוסף, מטרה מרכזית שרוב המדינות מבקשות להשיג בהקשר של בחירת שופטים לבית משפט חוקתי, היא שאף קבוצה לא תשלוט בהליך הבחירה ובתוצאתו לטובתה.[68][69]
ד"ר גיא לוריא טוען שאם בוחנים את הרפורמות בשיטות מינוי שופטים בעולם הדמוקרטי מאז מלחמת העולם השנייה, מגלים מגמה של ניסיונות לצמצם את הפוליטיזציה בתהליכי מינוי השופטים. כמו כן, שיטה כמו זו הנהוגה בישראל, שבה שופטים מעורבים בהליך המינוי, הפכה לדגם הדומיננטי בערכאות שיפוט מקצועיות. אך גם בערכאות בעלות סמכות לביקורת שיפוטית על חקיקה מתרבות הדוגמאות לשיטות שמעניקות משקל לעמדת השופטים או מנסות בדרכים אחרות למנוע פוליטיזציה. בבתי דין חוקתיים זה נעשה לעיתים באמצעות הענקת הסמכות למינוי שליש משופטי הערכאה לידי הרשות השופטת; או בדרישה של רוב מיוחס מקרב נבחרי הציבור (כגון שני שלישים) שמבטיח משקל לעמדת האופוזיציה.[70] בניגוד לבית הדין לחוקה, בית המשפט העליון בישראל עוסק בדרך כלל בערעורים פליליים ואזרחיים, ורק במעט מן המקרים בסוגיות חוקתיות.[71][72]
אחת ההצעות לשינוי – הצעתו של מרדכי הלר משנת 1999 – היא לעבור לשיטה המזכירה את המינויים לבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית: בסמכות ראש הממשלה להציע מועמדים, ובידי הכנסת הסמכות – לאחר הליך שימוע פומבי – לאשרם או לדחותם (הדבר הוצע עת היו נהוגות בחירות ישירות לראש הממשלה בישראל, והלר ראה בראש הממשלה ובכנסת שתי רשויות בלתי תלויות). הלר אף העלה את האפשרות להוסיף ועדה מקצועית כדי להבטיח שהמועמדים יעמדו ברמה נאותה של כשירות.[73]
בשנת 1996 קרא פרופסור שמואל שילה לשנות את שיטת הבחירה כך שהשופטים "שלא יהיו מעור אחד", כמו שנובע מ"הצהרת מונטריאול" מ-1983,[74] בנימוק ש"ביהמ"ש העליון הופך בשנים האחרונות לזירה מעין פוליטית כיוון שנידונים בפניו עניינים בעלי אופי פוליטי-ציבורי".[75]
המכון הישראלי לדמוקרטיה תומך בהשארת המצב הקיים.[76] גם נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, התבטא נגד הצעות לשינוי דרך בחירת השופטים, וטען שאף על פי שהשיטה הישראלית איננה חפה מבעיות, היא עולה על כל ההצעות לשפרה, וכי בעניין הזה עדיף שהמדינות האחרות ילמדו מישראל ולא ההפך.[77]
פרופסור רבקה ווייל ציינה כי הוועדה לבחירת שופטים מוסמכת גם לפטר שופטים (ברוב של שבעה). לכן, לטענתה, ברגע שהפוליטיקאים ישלטו בוועדה עשוי לבוא הקץ על עצמאות השפיטה, משום שהשופטים יחששו מפיטורין בעקבות פסיקה, ואילו עקרון על של כל חברה דמוקרטית הוא קיומה של רשות שופטת עצמאית, בלתי תלויה, שאין עליה מורא זולת מרותו של החוק.[78]
ועדות בחירה נוספות
סכם
פרספקטיבה
במקביל לוועדה לבחירת שופטים פועלות מספר ועדות בחירה נוספות לתפקידי שיפוט, הפועלות באופן דומה.
הוועדה לבחירת דיינים
הוועדה לבחירת דיינים מופקדת, בהתאם לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, על בחירת הדיינים למערכת בתי הדין הרבניים. הוועדה מוסמכת גם לסיים כהונתו של דיין, לדון בנבצרות של דיין מחמת מצב בריאותי, ולאשר בקשת דיין לפרישה מוקדמת. שר המשפטים מכהן על פי חוק כיושב ראש הוועדה, אך בממשלה ה-34 הועברו סמכויותיה של שרת המשפטים איילת שקד בעניין זה לשר האנרגיה, יובל שטייניץ.[79]
חברי הוועדה:[80]
- שלושה נציגי הממשלה ובראשם השר לשירותי דת
- שני חברי הכנסת.
- שני הרבנים הראשיים לישראל.
- שני דיינים מבית הדין הרבני הגדול (בדרך כלל נהוג לבחור את הוותיקים שבהם).
- שני עורכי דין, שנבחרים בבחירות חשאיות על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.
- שתי טוענות רבניות, אחת שממונה על ידי שר המשפטים או השר שממונה בהסכמתו ואחת שממונה על ידי שר הדתות.
חברי הוועדה כיום:
| חבר הוועדה | סיעה | תפקיד | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| נציגי הממשלה | ||||||
.jpg) |
מיכאל מלכיאלי | ש"ס | השר לשירותי דת יו"ר הוועדה | |||
|
אורית סטרוק | הציונות הדתית | שרת ההתיישבות | |||
.jpg) |
דודי אמסלם | הליכוד | השר לשיתוף פעולה אזורי, שר במשרד המשפטים והשר המקשר בין הממשלה לכנסת | |||
| נציגי הכנסת | ||||||
.jpg) |
פנינה תמנו | המחנה הממלכתי | חברת הכנסת | |||
.jpg) |
אליהו ברוכי | יהדות התורה | חבר הכנסת | |||
| נציגי הרבנות הראשית | ||||||
 |
הרב קלמן בר | הרב הראשי האשכנזי לישראל | ||||
 |
הרב דוד יוסף | הרב הראשי הספרדי לישראל | ||||
| נציגי בית הדין הרבני הגדול | ||||||
| פנוי | דיין בבית הדין הרבני הגדול | |||||
.jpg) |
הרב אברהם שינדלר | דיין בבית הדין הרבני הגדול | ||||
| נציגי לשכת עורכי הדין | ||||||
 |
יצחק גורדון | עורך דין | ||||
|
יעל דולב | עורכת דין | ||||
| טוענות רבניות | ||||||
|
רחל דותן | טוענת רבנית | ||||
|
רויטל דהן | טוענת רבנית | ||||
ועדה לבחירת שופטים צבאיים משפטאים
הוועדה מופקדת, בהתאם לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, על מינוי השופטים הצבאיים המשפטאים.
חברי הוועדה:[81]
- שר הביטחון, יושב ראש הוועדה
- שר המשפטים
- נשיא בית המשפט העליון
- שופט בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו
- עורך הדין שתבחר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין
- הרמטכ"ל
- ראש אכ"א
- נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
- שופט צבאי-משפטאי של בית הדין הצבאי לערעורים שיקבע נשיאו.
חברי הוועדה כיום:
| חבר הוועדה | סיעה | תפקיד | ||
|---|---|---|---|---|
| נציגי הממשלה | ||||
.jpg) |
ישראל כ"ץ | הליכוד | שר הביטחון יו"ר הוועדה | |
|
יריב לוין | הליכוד | סגן ראש הממשלה שר המשפטים | |
| נציגי בית המשפט העליון | ||||
|
יצחק עמית | נשיא בית המשפט העליון | ||
| פנוי | שופט בית המשפט העליון | |||
| נציגי לשכת עורכי הדין | ||||
|
נדב ויסמן | עורך דין | ||
| נציגי צה"ל | ||||
 |
רב-אלוף הרצי הלוי | ראש המטה הכללי של צה"ל | ||
.jpeg) |
אלוף דדו בר כליפא | ראש אגף כוח האדם של צה"ל | ||
| נציגי בתי הדין הצבאיים | ||||
 |
אלוף אורלי מרקמן | נשיאת בית הדין הצבאי לערעורים | ||
 |
תא"ל נועה זומר | המשנה לנשיאת בית הדין הצבאי לערעורים | ||
ועדה לבחירת קאדים
הוועדה למינוי קאדים מופקדת, בהתאם לחוק הקאדים, התשכ"א-1961, על מינוי הקאדים למערכת בתי הדין השרעיים. הליך בחירת הקאדים מוסדר בכללי הקאדים (סדרי דיון ועבודה של הועדה למינוי קאדים), התשנ״ו–1996, שנקבעו על ידי ועדת המינויים. סדרי הבחינות, המהוות חלק מתנאי הכשירות לכהונת קאדי, נקבעו בתקנות הקאדים (סדרי בחינות בכתב), התשס"ד-2003[82](הקישור אינו פעיל, 3.12.2022).
הוועדה מוסמכת גם לסיים כהונתו של קאדי, לדון בנבצרות של קאדי מחמת מצב בריאותי, ולאשר בקשת קאדי לפרישה מוקדמת. שר המשפטים מכהן כיושב ראש הוועדה.
חברי הוועדה:[83]
- שר המשפטים – יו"ר הוועדה.
- שר נוסף. כאשר אין שר מוסלמי, רשאית הממשלה לבחור סגן שר מוסלמי.
- שלושה חברי הכנסת, לפחות שניים מהם מוסלמים, שאותם בוחרת הכנסת בבחירות חשאיות.
- שני קאדים מבית הדין השרעי לערעורים.
- שני עורכי הדין, מהם לפחות אחד מוסלמי, שנבחרים בבחירות חשאיות על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.
חברי הוועדה כיום:
| חבר הוועדה | סיעה | תפקיד | ||
|---|---|---|---|---|
| נציגי ממשלת ישראל ה־37 | ||||
|
יריב לוין | הליכוד | סגן ראש הממשלה שר המשפטים יו"ר הוועדה | |
| טרם נבחר שר נוסף | ||||
| נציגי הכנסת ה־25 | ||||
.jpg) |
ינון אזולאי | ש"ס | חבר הכנסת | |
.png) |
אחמד טיבי | חד"ש-תע"ל | חבר הכנסת | |
 |
מנסור עבאס | רע"ם | חבר הכנסת | |
| נציגי בית הדין השרעי לערעורים | ||||
|
עבד אלחכים סמארה | נשיא בית הדין השרעי לערעורים | ||
|
איאד זחאלקה | קאדי חבר בית הדין השרעי לערעורים | ||
| נציגי לשכת עורכי הדין | ||||
|
יסמין ברהום | עורכת דין | ||
|
וואל חלאילה | עורך דין | ||
ראו גם
לקריאה נוספת
- אמנון רובינשטיין וברק מדינה, המשפט החוקתי של מדינת ישראל, הוצאת שוקן, מהדורה שישית, 2005, כרך א: עקרונות יסוד, עמ' 137-130
- שמעון שטרית, על השפיטה - מערכת הצדק במשפט, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2004, הפרק "מינוי שופטים – אמות המידה והליכי הבחירה", עמ' 266–306.
- יצחק זמיר, בית המשפט העליון, הוצאת שוקן, 2022, הפרק "מינוי שופטים", עמ' 189–201.
קישורים חיצוניים
סכם
פרספקטיבה
- הוועדה לבחירת שופטים, באתר משרד המשפטים
- לאה ענבל, בחירה לדורות / בפרוטקצ'יה ממנים שופטים, כותרת ראשית, 20 ביולי 1983
- יובל יועז ופאדי עיאדאת, שר המשפטים גיבש הליך חדש לבחירת שופטים, באתר הארץ, 6 במרץ 2007
- יעל כהן-רימר, הוועדה לבחירת שופטים - מי? כמה? למה? האומנם?, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 23 ביוני 2009
- עו"ד דינה צדוק, שיטות מינוי שופטים לערכאות עליונות – סקירה משווה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 5 במאי 2010
- יובל יועז, "המסר בפסילת שריזלי ורביד: לא יקודם מי שיתנכל למקורב לשלטון", באתר גלובס, 21 ביוני 2010
- אביעד בקשי שינוי שיטת בחירת השופטים בישראל, המכון לאסטרטגיה ציונית, אוגוסט 2011
- אסף שפירא, הליכי מינוי שופטים – מבט השוואתי, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 25 באפריל 2012
- עמרי אסנהיים.., משחקי הכס, באתר מאקו, 22 בנובמבר 2017
- המשרוקית של גלובס, על שיטת המינוי של שופטים בישראל, 2019
- גיא לוריא, הוועדה לבחירת שופטים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, אוגוסט 2019
- אביטל מגן, עדי כהן אהרונוב וישי לקס, בחירת שופטים לבית משפט חוקתי או לבית משפט עליון, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 29 בינואר 2023
- רות גביזון, סניוריטי, למרות הכל עורך הדין, ינואר 2012, עמ' 10–16
- סוזי נבות, "שיטת הסיניוריטי כמוסכמה חוקתית", ICON-S-Blog, מיום 16 בינואר 2017
- גיא לוריא, שיטת ה"סניוריטי" ו(העדר) עצמאותה הניהולית של הרשות השופטת, ICON-S-IL Blog מיום 29 באוגוסט 2017
ביאורים
- שר המשפטים פנחס רוזן אמר[1] בדיון בקריאה ראשונה בהצעת חוק השופטים, בשנת 1953: "חידוש אחר שחוק זה מחדש בפרשת מינויי שופטים הוא שמינויים אלה נעשים לתפקיד מתפקידי נשיא־המדינה. אי־תלותם של השופטים תמצא את ביטויה גם בכך, שאין מקבלים מינוי מידי הרשות המבצעת — לא בהשתתפות הרשות המחוקקת ולא בלעדיה — אלא מידי הנשיא. מאחר שלפי הקונסטיטוציצה שלנו אין הנשיא פועל אלא לפי הצעה ובחתימת קיום של אחד משרי הממשלה, הרי למינויי שופטים זקוק הוא להצעת שר־המשפטים, והצעת שר־המשפטים אינה ניתנת אלא על־פי המלצת ועדת־מינויים, שקיומה והרכבה קבועים עכשיו בחוק, ובה מיוצגים הרשות המבצעת — הממשלה, הרשות המחוקקת — הכנסת, הרשות השופטת — על ידי שופטים, וכן מקצוע המשפט — התביעה הכללית, עורכי־הדין ומדע המשפט." ובאותו עמוד: "החוק מחייב גם להבא את שיטת מינויים של השופטים ומעדיף אותה על שיטת בחירת השופטים. מינוי שופטים הוא עניין למומחים, ולמומחים בלבד, ואסור שעניין זה ייהפך לעניין פוליטי. השופט שלנו אזרח הוא ככל האזרחים, וזכותו וחובתו ליצור לעצמו דעה פוליטית ולהצביע על-פיה בבחירות פוליטיות; אך היותו שופט אינה עולה יפה עם פעילות מפלגתית או פוליטית כלשהי; והדברים מן המפורסמים הם שאינם צריכים ראיה."
- עמית כיהן כחבר הוועדה גם מ-1 במרץ 2021 ועד 29 בפברואר 2024
- סולברג כיהן כחבר הוועדה גם מ-9 באוגוסט 2023 עד 17 באוקטובר 2023
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.