Loading AI tools
חוקים ופירוט על שירות בצה"ל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שירות בצה"ל הוא שירות חובה לאזרחי ישראל, ומוסדר בעיקר באמצעות חוק שירות ביטחון (נוסח משולב), התשמ"ו-1986. כן חלות על חיילים שהתגייסו לצה"ל פקודות מטכ"ל והוראות הפיקוד העליון. השירות הצבאי קצוב בזמן ומסתיים בהליך שחרור מצה"ל.
בחברה הישראלית, חובת השירות הצבאי מגדירה את תחילת שלב הסיום של גיל ההתבגרות[1].
השירות בצה"ל מתקיים בשלושה מסלולים:
משרתי החובה ומשרתי הקבע, יחד עם אזרחים עובדי צה"ל, מרכיבים את הצבא הסדיר.
ניתן להשתבץ בשלושה מערכים עיקריים בשירות החובה: המערך הלוחם, מערך תומכי הלחימה והמערך העורפי. השיבוץ נקבע בהתאם לפרופיל וליחידה בה ישובץ, אם כי ישנם מקרים בהם חלק מהמלש"בים מתנדבים מעצמם להיות לוחמים בצבא באותן חילות ויחידות.
לעיתים מקדים את שירות החובה בצה"ל קורס קדם צבאי (קד"צ).
חלק מן המועמדים-לשירות-ביטחון דוחים את שירותם מסיבות שונות, כגון יציאה לשנת שירות, השלמת בחינות בגרות, לימודים במסגרת העתודה האקדמית, בישיבה גבוהה במסלול הסדר מרכז, במכינות קדם צבאיות, ובישיבות הסדר. דחיית השירות טעונה קבלת אישור לכך מהצבא, ועתודאים בדחיית שירות נחשבים למי שגויסו כבר לצה"ל.
אגף כוח האדם במטה הכללי הוא הגוף המתכנן ומתאם את פעילות הצבת כוח האדם ותנועתו, מטפל במשאבי האנוש של הצבא, עוסק בתכנון מול תקינת אגף התכנון ובתנאי השירות של הפרט.
על פי ההערכה של מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים:
בסך הכול - 176,500 חיילים ועוד 445,000 חיילי מילואים.
ערך מורחב – שירות חובה בצה"לשירות חובה מתקיים מכוח חובה שנקבעה בחוק שירות ביטחון. שירות זה מתחיל עם הגיוס לצה"ל של תושב ישראל שהגיע לגיל 18 שנה. למתגייסים עד 30 ביוני 2015 תקופת השירות הייתה 36 חודשים[2] לגברים (שמורכבים מ-30 חודשי חובה על פי החוק ועוד 6 חודשים חובה על פי תקנות חירום) ו-24 חודשים לנשים. בעקבות אישור המלצות ועדת שקד, למתגייסים החל מ-1 ביולי 2015 משך השירות לגברים קוצר בארבעה חודשים ועומד על 32 חודשים[3]. החל מיולי 2020 משך השירות לגברים קוצר בחודשיים נוספים, והוא עומד על 30 חודשים. למי שנקרא לשירות חובה כשגילו מעל 27 שנים, תקופת השירות קצרה יותר.
.jpg)
שירות קבע הוא מסלול שנועד למי שרואה בצה"ל את מקום עבודתו, לתקופה קצרה או ארוכה. שירות הקבע מתחיל בדרך כלל מיד בהמשך לשירות החובה, אך יש גם המשתחררים משירות צבאי בתום שירות החובה ומתגייסים לקבע במועד מאוחר יותר. יש גם הפורשים משירות קבע, וחוזרים אליו לאחר תקופה מסוימת.
משרתי הקבע מהווים את השדרה הפיקודית והמקצועית מדרג הביניים ומעלה. נכון ל-2015, מספרם הוא כ-40 אלף[4].
שירות הקבע מתבסס על הסכמה חוזית בין משרת הקבע ובין צה"ל. בחוזה השירות נקבע משך השירות, ולקראת סיומו עשוי להתקיים דיון בהארכת משך השירות. לעיתים, נדרשים חיילי חובה להתחייב לשירות קבע בתמורה לשיבוצם בעיסוקים צבאיים המצריכים תקופת הכשרה ממושכת.
בתמורה לשירות הקבע מקבל משרת הקבע שכר, ופרישה לאחר תקופת שירות ממושכת מזכה את משרת הקבע בפנסיה מצה"ל. זכות זו ניתנת למשרתי הקבע בגיל מוקדם יחסית למקובל במשק. בנוסף יכול הרמטכ"ל להעניק תוספת לגמלה המשולמת לפורש כתקופה שהייתה גדולה משהייתה למעשה, תוספת הידועה כהגדלות הרמטכ"ל.
להבדיל מהמקובל בצבאות מערביים רבים, אין למשרתי הקבע בצה"ל יחסי עובד-מעביד, אין חופש ההתאגדות ובהתאמה גם אין ועד עובדים, וחל איסור על פעילות פוליטית ועבודה מחוץ לצבא.
משך שירות הקבע בצה"ל מחולק משנת 1998 לשני סוגים:
חרף היותו של משרת הקבע עובד מדינה, הוא אינו נהנה ממעמד של עובד קבוע בדומה לזה של שאר עובדי המדינה (על פי רוב, עובדי מדינה יזכו בקביעות לאחר 5 שנות עבודה).
משרת קבע ראשוני אינו נחשב לבעל קביעות עד לכניסתו לקבע מובהק. החוזה עליו חותם משרת הקבע הראשוני מתנה את הישארותו בצבא מעבר ל-7 השנים הראשונות בקבלת דרגת רס"ר או רס"ן. ללא קבלת דרגה זו, על משרת הקבע לפרוש. מסיבות תקציביות, בעיקר פנסיה תקציבית הניתנת למשרתי הקבע מגיל צעיר יחסית, מוגבל מספר המשרתים בקבע מובהק למכסה קבועה. כן התפתחה פרקטיקה של הוצאה לחופשה ללא תשלום עד להתפנות תקן של קבע מובהק, ואף הוצאה לקורס קצינים, שלאחריו "התאפס" משך השירות הראשוני והוא נספר מחדש מיום ההסמכה לקצונה. נהלים אלה התקיימו עקב הרצון לשמר במערכת הצבאית משרתי קבע איכותיים. לאחר מספר שנים הוחלט על ידי צה"ל, מסיבות משפטיות, לאסור את השימוש במנגנונים אלו, ונקבעו נהלים למשך הארכת השירות תחת התחייבות, להחזרת אזרח לשירות קבע ראשוני לאחר תקופת שירות שכזו בעבר, ולהוצאה לקצונה של נגדים.
כיום צה"ל יכול לפטר משירות קבע עד לגיל 40 בעילות של "היעדר אופק שירות" (על פי הפ"ע 3.0509), עד לגיל המינימלי לפרישה הקבוע בחוק בעילת "תפקוד לקוי" (על פי הפ"ע 3.0509) ועד לגיל של שנתיים לפני הגיל המינימלי לפרישה הקבוע בחוק בעילות מטעמים ארגוניים (על פי הפ"ע 3.0508), וזאת בתנאי שמשרת הקבע השלים 8 שנים בשירות במצטבר. אם לא השלים 8 שנים בשירות קבע, אין הגבלת גיל לשחרור בעילות השונות. כמו כן, יכול צה"ל לפטר משרתי קבע על פי הפ"ע 3.0501 במסגרת "ועדה להתרת התחייבות" מטעמים הנוגעים לאירועים פליליים, ערכיים ומשרתי קבע לגביהם נגזר עונש מאסר בפועל בבית דין.
גיל הפרישה לגמלאות מצה"ל הוא נושא הנדון בציבור פעמים רבות ועולה מדי שנה בדיוני התקציב בכנסת. היסטורית, הוחלט ששירות בצה"ל יהיה במודל של "שתי קריירות", ששולב עם פנסיה תקציבית. קצינים ונגדים פרשו משירות צבאי לרוב בין הגילאים 42 ל-45, זכו לפנסיה ששולמה מתקציב המדינה, והמשיכו לעבודה בשוק האזרחי או הממשלתי. עם השנים הגדיל הסדר זה את עלות השכר והגמלאות בצבא עד כדי 12 מיליארד ש"ח. כאמור, צה"ל חילק בשנת 1998 את משק הקבע לשתי אוכלוסיות, כאשר משרתי הקבע הראשוני שהשתחררו לא היו זכאים לפנסיה (עד למעבר הצבא לפנסיה צוברת) ובכך נחסכו עלויות הפרישה לגמלאות של משרתים רבים. עם השנים הגיע צה"ל למצב שבו רק אחד מתוך עשרה חיילים שנכנסו לשירות קבע פורש לגמלאות בסיום שירות מלא, ובסך הכל מונה משק הקבע המובהק כיום פחות מ-50% מכלל המשרתים. בהמשך למהלך זה, ובעקבות לחץ ציבורי רב והחלטת ממשלה משנת 2010[5], הוחלט על העלאת גיל הפרישה למשרתי הקבע באופן הדרגתי, כך שנגדים ישרתו במודל של "קריירה אחת" וקצינים יישארו במודל "שתי קריירות". גיל הפרישה משתנה גם בהתאם לאופי השירות - לוחמה, מקצועות טכנולוגיים וכדומה - ונועד לענות על היבטי שחיקה בתפקיד ושימור איכות המשרתים בהתאמה לתנאים המוצעים בשוק האזרחי.
על מנת למשוך קצינים להישאר בצבא הקבע ולהתמודד על תפקידי מג"ד, הונהגה בשנת 1994 "תוכנית אופק" שהציעה לאנשי קבע מסלול של 6 שנים, שכלל שנתיים לימודים אקדמיים על חשבון הצבא והטבות במשכורת ובתנאים הנלווים. בעקבות עליית הגיל של המשרתים בתפקיד מג"ד, נקבעה החל משנת 2011 תוכנית המשך בשם "אופק ב'" עבור קצינים שסיימו את אופק א', טרם מונו לתפקיד מג"ד אך עדיין מיועדים לתפקיד[6].
ערך מורחב – שירות המילואים בישראלתושבי ישראל שסיימו את השירות הסדיר בצה"ל בתפקיד הנדרש למערך המילואים (בעיקר חיילים ששירתו בתפקידי לחימה ומיעוט חיילים ששירתו בתפקידים עורפיים), משובצים בכוחות המילואים שלו, לשם תגבור הצבא הסדיר במצב חירום (מלחמה, מבצע צבאי או אסון טבע) ובשגרה (אימונים, ביטחון שוטף). מיעוט מחיילי המילואים מגויסים ליחידות בהן שרתו בשירות סדיר, ורובם משרתים ביחידות מילואים.
שירות המילואים מוסדר בעיקר לפי חוק שירות המילואים.
ערך מורחב – שירות חובה בצה"לשירות הקבע הוא שירות תובעני, הדורש פעמים רבות שהייה ממושכת הרחק ממקום המגורים, שעות עבודה רבות מעבר לשעות העבודה המקובלות במשק האזרחי, כמו גם אפשרות לשינוי מקום שירות כל כמה שנים. משרתי הקבע זוכים להטבות שונות מעבר לשכר, כדוגמת: השתתפות בתשלומי קייטנות וגני ילדים, סבסוד לנופש שנתי, מלגות לימוד לילדים, 'נקודות ספורט' המאפשרות קניית ציוד וביגוד ספורט בשווי שנתי של 900 ש"ח לבני המשפחה, והשתתפות בשכר דירה (בגובה של כ־1,000 ש"ח), בכפוף לעמידה בתנאים שונים. הטבות אחרות מתבטאות בביטוח רפואי המאפשר רכישת תרופות ללא השתתפות עצמית, פטור מתשלום בעת ביקור אצל רופא מקצועי, וזכאות לטיפולים רפואיים שונים במרפאות צבאיות (כדוגמת רפואת שיניים) ללא תשלום. דמי ביטוח בריאות ודמי ביטוח לאומי מנוכים משכר אנשי קבע בשיעורים מופחתים בהשוואה למשכורות אזרחיות.[דרוש מקור] במקרים מסוימים לימודים אקדמאים לאנשי קבע בשליחות הצבא משולמים במלואם על ידי צה"ל, הממשיך לשלם במקביל משכורת מלאה לאיש הקבע.
שווי השימוש ברכב צמוד לאנשי קבע הזכאים לרכב ליסינג מהצבא נמוך באופן משמעותי משווי השימוש המחושב במקומות עבודה אזרחיים.[דרוש מקור] גם הטבות אחרות לאנשי הקבע אינם מחושבות במלואם כשכר לחישוב מס. אנשי קבע ברמת פעילות גבוהה זכאים להנחה של כ־5% במס הכנסה.
עד 2004 היו משרתי הקבע זכאים לפנסיה תקציבית החל מגיל 45 (גיל הפרישה מצה"ל לאנשי קבע), בגובה של עד 70% מהמשכורת האחרונה (2% בגין כל שנת שירות בקבע). החל משנה זו עברו אנשי הקבע (ככל עובדי המדינה) לפנסיה צוברת. אך בגלל ההפרש בין גיל הפרישה מצה"ל לגיל הפרישה באזרחות, מובטחת לאנשי הקבע פנסיית גישור לשנים אלו.
לחיילי המילואים ניתנת הגנה מפני פגיעה בו עקב שירותו הצבאי:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
