ציור קיר

ציור קיר הוא כל יצירת אמנות אשר מצוירת או צבועה ונמשחת ישירות על קיר, תקרה, או משטח גדול קבוע אחר. מאפיין מובחן של ציור קיר הוא שמרכיבים אדריכליים של המרחב בו הוא נוצר, משולבים בהרמוניה לתוך הציור.

ציור קיר על בניין הסוכנות היהודית בתל אביב

היסטוריה

ציורי הקיר העתיקים ביותר הידועים עד כה התגלו במערת אל קסטיו, שבקומפלקס המערות של מונטה קסטיו, במחוז קנטבריה בצפון ספרד. העתיק שבהם (דיסק אדום, נקודה בעצם) מתוארך לתקופה שלפני כ-40,000 שנה. הציורים הבאים אחריהם בעתיקותם התגלו במערת (chauvet) בארדש שבצרפת והם צוירו לפני למעלה מ-30,000 שנה. גם באוסטרליה התגלו ציורי קיר עתיקים ביותר, שייתכן שהם מתחרים בעתיקותם אפילו בציורי מערת אל קסטיו, אף כי לגבי תיארוכם יש חילוקי דעות. ציורי קיר הרבה פחות עתיקים השתמרו בקברים מצריים המתוארכים ל-3150 לפנה"ס.^[1] וכן בארמונות התרבות המינואית (1700–1600 לפנה"ס) ובעיר העתיקה פומפיי (100 לפנה"ס – 79 לספירה).

בעידן המודרני, המונח הפופולרי לציורי קיר הוא "מורליסטה" ומקור שמו בתנועת האומנות המקסיקנית. היצירה המפורסמת מסגנון זה היא Great Wall of Los Angeles של ג'ודי באקה שמהווה ציור קיר באורך של 840 מ'.

קיימות טכניקות רבות וסגנונות שונים לציורי קיר. הידוע שבהן הוא הפרסקו, הנעשה בעזרת ציור עם צבעים מסיסים במים המונחים ישירות על טיח סיד לח וטרי, ולאחר שהמשטח מתייבש הצבעים מתבהרים.

ציורי הקיר של היום צבועים במגוון דרכים שונות, באמצעות צבעי שמן או חומרים שנים על בסיס מים. ובסגנונות המשתנים מן המופשט לאשליה של מציאות.

טכניקות ציור הקיר

ציור קיר של ז'אן אנדרה ריקסן, טולוז, צרפת

טכניקות ציור היסטוריות

בהיסטוריה של ציורי הקיר השתמשו במספר שיטות:

ערכים מורחבים – פרסקו, סקו

פרסקו, מן המילה האיטלקית affresco, שפירושה "טרי", ומתארת שיטה בה צבע נמשח על טיח, קירות או תקרות. על ידי פיגמנט המעורבב במעט מים ומונח על סיד או טיח טרי ונספג לתוכו. בשיטה זו צבעי הציור נשארים בהירים מאות בשנים.

סקו, שפירושו "יבש" באיטלקית. נעשה על טיח יבש ולכן מחייב שימוש בחומר מקשר כגון ביצה, טמפרה, דבק או שמן כדי לחבר את פיגמנט הצבע אל הקיר.

מצו פרסקו (או חצי פרסקו) הוא ציור על טיח כמעט יבש בו הפיגמנט רק חודר מעט לתוך הטיח. הוא מתואר כמצב בו הטיח יציב דיו שלא ניתן להטביע בו טביעת אצבע. בטכניקה זו השתמש הצייר מיכלאנג'לו ויש בה מעט מיתרונותיה של שיטת הסקו.

חומרים

בתקופת יוון ורומא העתיקה השתמשו בציורי הקיר בשעווה חמה מומסת עם חומר מאחד כמו דונג דבורים או שרף שנמשחה על הקיר בעודה חמה.

ערך מורחב – טמפרה (ציור)

טמפרה היא אחת השיטות העתיקות לציורי הקיר. בטמפרה משתמשים בחומר מחבר המבוסס על חומרים מתחלבים כדוגמת חלבון הביצה וחלמון הביצה מהולים במים.

במאה ה-16 באירופה, השתמשו גם בציור שמן על קנבס שהועבר אל הקיר לאחר סיומו. יתרון השיטה היא השלמת היצירה בסטודיו של האמן. אולם חסרונות השיטה היא בעמידותו הנמוכה של בד הקנבס אל מול הטיח. כמו כן, צבעי השמן מייצרים צבע פחות מבריק ובהיר, והפיגמנטים מצהיבים ומשופעים מניזקי הזמן והסביבה.

טכניקות מודרניות

פרסקוגרפיה על בד קנבס

היום ציירי הקיר משתמשים בטכניקות שונות לציור. ובדרך שונה למשיחתם של הצבעים. החל מצבעים מסיסים במים או שמן, תחליבים וצבעי אקריליק, המיושמים בעזרת מברשת, גלגלת או איירבראש.

כיום ניתן להקרין את העיצוב שרוצים לצייר על המשטח בעזרת מקרן, ולהעתיק אותו עם עפרון בטרם מתחילים בצביעה. ובסיום הצביעה למרוח שכבות של לקה המגינה על העבודה מנזקי הסביבה.

שיטה נוספת היא הפרסקוגרפיה (בתרגום: כתיבת פרסקו), תהליך בו מייצרים ציורי קיר בעזרת צילום והדפסה דיגיטלית של היצירות על משטחי קנבס, היתרון הוא שניתן לצלם יצירות קיימות ולייצר אותן מחדש באיכות דומה למקור. החסרונות הם בייצור המוני פוטנציאלי ובכך שהיצירה כבר לא תהיה יחידה במינה. כן מזמיני היצירות לא יכולים להוסיף ליצירה, ברגע שהיא עברה לתהליך ההדפסה. שיטת הפרסקוגרפיה משמשת לרוב בפרסומות גדולות המוצגות על קיר של מבנה. ניתן לצייר ישירות על גבי הקיר או להדפיס על ויניל ולחברו אל הקיר.

חשיבותם של ציורי הקיר

ציורי הקיר חשובים בכך שהם מביאים את האמנות למרחב הציבורי בשל גודלם ומובלטותם. ועבור האומנים הם חושפים את יצירתם לקהל רחב שייתכן ולא יגיע לגלריה לאומנות.

ציורי הקיר יכולים לקחת חלק בשחרור חברתי או כאמצעי להשגת מטרה פוליטית. האפקטים החזותיים יכולים למשוך תשומת לב ציבורית לנושאים חברתיים. כאשר במשטרים טוטליטריים הם יכולים להיעשות בהזמנה ובשירות השלטון ככלי תעמולתי לשליטה על ההמון.

לציורי הקיר יכולה להיות השפעה דרמטית במודע או שלא במודע על עמדותיהם של העוברים והשבים. וכן להוסיף לאסתטיקת סביבת היומיום שלהם.

ציורי קיר מפורסמים ניתן למצוא במקסיקו, ניו יורק, פילדלפיה, בלפסט, דרי, לוס אנג'לס, ניקרגואה, קובה ובהודו המשמשים אמצעי חשוב של תקשורת עבור אנשים בעלי אתניות שונה וקהילות בהם יש סכסוך מתמשך. כדוגמת הסכסוך בדרי שבצפון אירלנד, ואף לסייע לפתור את המחלוקות בטווח הרחוק.

בנוסף, עיירות רבות משתמשות בציורי קיר כאטרקציה תיירותית וכאמצעי להגדיל את הכנסות העיירות.

ציורי קיר בישראל

ציורי קיר נעשים גם בישראל, בעיקר בערים הגדולות ירושלים ותל אביב, שבהן יש גם מסורת של גרפיטי ואמנות רחוב לצד קהילות אמנים יוצרים. הציורים נעשים בחלקם כיוזמות פרטיות וחלקם ביוזמת הרשויות או גופים ציבוריים. חלק מהציורים נוצרו כמחאה או כהבעת הזדהות ואחרים נועדו כדי לקשט ולשפר את חזות העיר. בין ציירי הקיר הידועים בישראל נמנים רמי מאירי, דורון וינר, עדי סנד ו-Know hope.

• ציורי קיר בישראל בתגובה לטבח שבעה באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל
• 
  ציור קיר באשדוד לזכר טבח שבעה באוקטובר עם הכיתוב "לא נשכח ולא נסלח"
• 
  "קיר התקווה" ברעננה למען שחרור החטופים במלחמת חרבות ברזל
• 
  ציור קיר באשדוד לעידוד וחיזוק המוראל המציג את צה"ל כצבא של אריות
• 
  ציור קיר על בניין עיריית פתח תקווה

ציורי קיר בעיצוב פנים

ציורי קיר כיום נמצאים גם כאלמנט דקורטיבי בעיצוב פנים. גם בשוק הפרטי בו הציורים משמשים כמרכיב אומנותי, בדומה לתמונה ממוסגרת על קיר כשהקיר כולו משתלב בחלל ומהווה יצירת אמנות בפני עצמה. יצירה כזאת מעניקה ייחודיות לבית מגורים, או כמממשת פנטזיה בחדר ילדים על ידי ציור של יער או מסלול מרוצים ומעודדת כך משחק וחיבור אל יצירות אומנות.

ציורים כחלק מעיצוב פנים ניתן למצוא גם במרחבים ציבוריים כדוגמת, בתי ספר, בתי חולים ובתי אבות כמרכיב המנעים את האווירה ומעניק תחושה כי מוסדות אלה משדרים אכפתיות.^[2]

בשנות ה-80 ציורי קיר בבתים הפכו לפופולריים במיוחד, ייתכן וניתן לשייך זאת למרחבי הבית שהצטמצמו בערים. וציורי הקיר מעניקים אשליה של מרחב רב יותר וטבעי בעזרת ציור הטבע והופכים לחלק מהמרכיב האדריכלי של הבית המשפיע על תחושת דייריו.

גלריית תמונות

• 
  פסטיבל התירס, 1941, שמן על קנווס. ציור קיר בנושא חקלאות על קיר של סניף דואר באיווה.^[3]
• 
  ציור קיר באורגוסולו בסרדיניה, עיירה שרבים מקירותיה מקושטים בציורי קיר.
• 
  ציור קיר של One Red Shoe של יער בבית פרטי באנגליה (2007)
• 
  ציור קיר בספרייה של "לה שאטו קאטניס" בלגיה (1987)
• 
  ציור קיר של דייגו ריברה המתאר את ההיסטוריה של מקסיקו בארמון הלאומי של מקסיקו סיטי
• 
  ציור קיר של רמי מאירי בנחלת בנימין בתל אביב

ראו גם

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ציור קיר

• פרסקו
• סגרפיטו
• גרפיטי
• ציור חזיתות
• מוראליזם

לקריאה נוספת

• Campbell, Bruce (2003). Mexican Murals in times of Crisis. Tucson: University of Arizona Press. ISBN 0-8165-2239-1.
• Folgarait, Leonard (1998). Mural Painting and Social Revolution in Mexico, 1920–1940: Art of the New Order. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-58147-8.
• Rouse, E. Clive (1996). Mediaeval Wall Paintings. Guildhall: Shire Publications.
• Woods, Oona (1995). Seeing is Believing? Murals in Derry. Guildhall: Printing Press. ISBN 0-946451-31-1.
• Latzke, Rainer Maria (1999). Dreamworlds – The making of a room with illusionary painting. Monte Carlo Art Edition. ISBN 978-3-00-027990-4.
• Tarantino, A (2011): Seattle Street Art – A Visual Time Capsule Beyond Graffiti, Createspace, ISBN 061545190X

קישורים חיצוניים

• איך להכין ולשמור על ציור קיר (באנגלית)
• אומנות המאיה העתיקה (באנגלית)
• ארכיון ציורי הקיר הגדול בעולם (באנגלית)
• ד"ר גילי חסקין, ‏ציורי המוראלים במקסיקו, באתר GoTravel
• ג׳ק נגר ויעל אלף, חשיפה וטיפול בטיח, סטוקו וציורי קיר באתר הארכאולוגי, רשות העתיקות, 2013