זרוע היבשה

זרוע היבשה
	סמל זרוע היבשה, דגל זרוע היבשה
פרטים
כינוי	הירוקים
מדינה	ישראל
שיוך	צה"ל
סוג	זרוע
בסיס האם	מחנה בר-לב
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1983–הווה (כ־41 שנים)
פיקוד
יחידת אם	המטה הכללי של צה"ל
דרגת המפקד	אלוף
מפקד נוכחי	אלוף תמיר ידעי
מפקדים	מפורט בהמשך הערך

זרוע היַבשה (זִ"י) היא זרוע רב-חילית המאגדת את חילות היבשה הלוחמים של צבא הגנה לישראל, ואחראית לבניין הכוח היבשתי של צה"ל. בראשות הזרוע, עומד קצין בדרגת אלוף שהוא חבר המטה הכללי של צה"ל. מפקד זרוע היבשה הנוכחי הוא אלוף תמיר ידעי.

עובדות מהירות פרטים, כינוי ...

סגירה

ב-1983 הוקמה לראשונה מִפקדת חֵילות השדה (מפח"ש). ב-1999, במסגרת התוכנית "צה"ל 2000" הוקמה על-בסיס המפח"ש מפקדת הזרוע לבניין הכוח ביבשה, וזו שינתה בהמשך את שמה למפקדת זרוע היבשה (מז"י), וב-2007 לזרוע היבשה (ז"י).

מטה זרוע היבשה ממוקם במחנה בר-לב הסמוך לקריית מלאכי, מערבית לצומת מלאכי (קסטינה). בפועל מחזיקים מפקד הזרוע (מז"י), ראש המטה (רמ"ט), ראשי החטיבות (רח"טים) וקציני החיל הראשיים בלשכות כפולות, ורובם יושבים במחנה רבין (הקריה בתל אביב).

רוב גופי המטה של זרוע היבשה ממוקמים במחנה בר-לב ("קסטינה"), חלקם במחנה דורי (בסיס "תל השומר") ובמחנה ידין ("צריפין").

תפקידים

בניין הכוח

ייעוד הזרוע הוא לשאת באחריות כוללת לארגון ובניית הכוח ביבשה, מרמת החייל ועד רמת הגיס, כהכנה למלחמה, מצבי-חירום ומשימות ביטחון שוטף.

המטרה בהקמת הזרוע הייתה להביא למיצוי מיטבי של כוח האדם שבמסגרת כוחות היבשה והמשאבים העומדים לרשותה לצורך הגברת האפקטיביות המבצעית והניהולית של צה"ל. על ידי קבלת האחריות לבניין הכוח באופן אחוד ניתן היה, למשל, לגבש את תפיסת הקרב המשולב של צה"ל באופן מיטבי, במקום לפזר את בניין הכוח בין קציני החיל הראשיים (חי"ר, שריון, תותחנים והנדסה), כאשר פיתוח האמצעים נמצא בכלל תחת אחריות אגפים אחרים של המטכ"ל (אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, אגף התקשוב).

מייעוד הזרוע נגזרים תפקידיה, הנשענים על כלל תחומי בניין הכוח כפי שנהוג לסווגם:

פיתוח וגיבוש תורות לחימה (תו"ל) לכוחות היבשה
רכש, פיתוח, הצטיידות ואחזקת אמצעי לחימה (אמל"ח)
תכנון וניהול כוח אדם שבמסגרת כוחות היבשה
תכנון וביצוע של כלל היבטי ההדרכה, ההכשרות והאימונים של כוחות היבשה
תכנון וארגון סדר-הכוחות (סד"כ) ביבשה והמשאבים שבידיה.

הפעלת הכוח

בניגוד לזרוע האוויר והחלל (חיל האוויר) וזרוע הים (חיל הים), לזרוע היבשה ניתנה רק הסמכות לבניין הכוח ביבשה. הפעלת כוחות היבשה בצה"ל נעשית על ידי המטה הכללי באמצעות הפיקודים המרחביים (פקמ"רים) שבראשם אלופי הפיקודים, וכן באמצעות אגף המבצעים (אמ"ץ) שגם בראשו קצין בדרגת אלוף (ר' אמ"ץ). לפני הקמת הזרוע שימש המטה הכללי, בנוסף להיותו המפקדה העליונה והרב-זרועית של צה"ל, גם כמפקדה העליונה של כוחות היבשה, ופרטנית לגבי כוחות השריון והכוחות הנלווים אליהם, שימש "מפקד גייסות השריון" (ראו מפקדי חיל השריון בעבר) כאחראי הן על בניין הכוח והן על הפעלתו (כמו מפקדי חיל האוויר וחיל הים כיום).

מבנה ארגוני

מבנה זרוע היבשה הנוכחי מתבסס על מטה המורכב מחטיבות (בדומה ללהקים שבמטה זרוע האוויר והחלל והמספנים שבמטה זרוע הים), מפקדות קציני החיל הראשיים העוסקים בבניין-הכוח שבתחום מקצועיותם ויחידות עצמאיות אחרות (כמו בתי-הספר לפיקוד, מרכזי אימונים וכו'). המבנה ההיררכי של החטיבות, כנהוג ביחידות מטה בצה"ל, מורכב ממחלקות, ענפים ומדורים.

זרוע היבשה מורכבת ממערך התמרון בראשות אלוף ומחמישה חילות לחימה ולכל חיל ייעוד ותפקיד מסוים בשדה הקרב:

חיל הרגלים והצנחנים - חיל הפועל באופן רגלי, רכוב וממוכן באופן מתמרן במגע עם האויב, כיבוש יעדים, טיהור שטחים וביטחון שוטף. חטיבות החי"ר מפעילות גדודי רובאים, צלפים, נגמ"שים וגדודי סיור למטרות שונות - סיור ומודיעין, הנדסה קרבית וטילים נגד טנקים.
חיל השריון - חיל הפועל באמצעות טנקים לפגיעה בכוחות הקרקע של האויב ובהם השריון והחי"ר, באופן מתמרן.
חיל ההנדסה הקרבית - חיל המתמחה בהנדסה צבאית וחבלה, ובנוסף לכך מתפקד ככוח חיל רגלים. פועל באופן רגלי וממוכן באופן מסייע במגע עם האויב, השמדת תשתיות וחבלה התקפית, וכשנדרש גם בטיהור שטחים וכיבוש יעדים, בטיפול בבתים ממולכדים, פתיחת צירים, חבלה וסילוק פצצות, הפעלת ציוד מכני הנדסי בשדה הקרב, צליחה וגישור, מיקוש, חבלה התקפית ופיצוץ תשתיות האויב. החיל מפעיל פלוגות פלסים, מחלקות סיור, פלוגות צמ״ה ויחידה מובחרת אחת.
חיל התותחנים - חיל המתמחה בירי ארטילרי לעבר האויב, על מנת לסייע בקרב ולשתק את כוחות הארטילריה של האויב בשדה הקרב. החיל מפעיל תותחים מתנייעים, ארטילריה רקטית, מערך איכון וכלי טיס בלתי מאוישים.
חיל הגנת הגבולות - אחראי על פעילות ביטחון שוטף, איסוף מודיעין קרבי ושמירה והגנה על גבולות ישראל. מורכב מגדודי איסוף קרבי וגדודי חי"ר גבולות מעורבים.

תרשים המבנה ארגוני

זרוע היבשה

אלוף תמיר ידעי

ראש המטה וראש חטיבת התכנון
תא"ל רמי אבודרהם

אגף הטכנולוגיה
והלוגיסטיקה
אלוף מישל ינקו

חטיבת תקיפה רב
זרועית

חטיבת כוח האדם
תא"ל תומר כהן

מערך התמרון
אלוף סער צור

חיל הגנת הגבולות

תא"ל אליעד מאור

פיקוד ההכשרות
והאימונים
אלוף דוד זיני

חיל הרגלים

תא"ל ערן אוליאל

חיל השריון

תא"ל אוהד מאור

מרכז למפקדות
ומטה מבצעי

תא"ל קובי הלר

מרכז הכשרות יסוד
וחטיבת ההדרכה
תא"ל אלרן מוראש

חיל התותחנים

תא"ל יאיר נתנס

חיל ההנדסה הקרבית

תא"ל יואב טורחאנסקי

המרכז לאימונים
ביבשה

תא"ל יעקב הלר

קורס מפקדי פלוגות
ומפקדי גדודים
תא"ל אודי צור

בית הספר
לקצינים של צה"ל

אל"ם יהודה ואך

היסטוריה

מפקדת חילות השדה

ב-1969 ו-1972 הובאו הצעות לביטול החילות והקמת מפקדת כוחות שדה, אך אלו נדחו. ב-1975 הרמטכ"ל מוטה גור מינה את שמואל גונן לבחון את ארגון כוחות היבשה, והתוכנית שהוגשה (תוכנית המפח"ש) ואומצה על ידי הרמטכ"ל, המליצה על השארת המבנה הקיים והתבססות על החילות כמבנה עיקרי הכפוף לרמטכ"ל. ב-1977 נערכו דיונים בוועדת החוץ והביטחון בראשות משה ארנס, שציין בדיעבד את הצלחת הסאגר במלחמת יום הכיפורים כעדות לצורך במסגרת-על לכוחות היבשה. בעקבותם, שר הביטחון עזר ויצמן, שתמך בהקמת המפכ"ש, מינה באוגוסט 1977 את ישראל טל לחקור את תפקוד וארגון כוחות היבשה בצה"ל.^[1] טל הגיש את מסקנותיו בחודש דצמבר בדו"ח בו המליץ לבצע רה-ארגון עמוק בצה"ל ובמסגרת זאת להקים את המפכ"ש – מפקדת כוחות השדה, כגוף מפעיל מרכזי לכוחות היבשה.

הרמטכ"ל גור התנגד למסקנותיו של טל אך העבירן לבחינה ולבסוף הן נדחו באוגוסט 1978 על ידי ויצמן והרמטכ"ל רפול שהחליף את גור, בנימוק של צורך להימנע משינויים ארגוניים רחבים בעת תהליך השלום הרגיש עם מצרים.^[2] בדצמבר 1978, הובאה גם הצעתו של יקותיאל אדם^[3] אך זו לא התקבלה. ב-29 בנובמבר 1979 החליט המטכ"ל, בעקבות לחץ של עזר ויצמן, להקים את המפכ"ש ולהחזיר את טל לשירות כדי להקים את המפכ"ש ולעמוד בראשו.^[4] בדצמבר מונה צוות הקמה שהכין עבודת מטה על המשאבים הנדרשים למהלך זה ועל העבודות הקודמות בנושא ודו"ח מסכם הוגש בפברואר 1980 (דו"ח בר-דוד). החלטה על הדו"ח, שהציג חמש חלופות (כולל זו של טל), לא התקבלה ועקב כך פרש תא"ל בר-דוד מצה"ל.

בפברואר 1983 מונה משה ארנס לתפקיד שר הביטחון וזה מינה את משה לוי לרמטכ"ל, תוך התניית מינויו בתמיכה במהלך הקמת המפכ"ש.^[5] לוי הסכים אך דרש לשנות את השם למפח"ש (באותה התקופה מעמדם של החילות היה משמעותי והמהלך להקמת מפקדה איים לפגוע בסמכויותיהם). אולם כשלבסוף הוקם הגוף ב-1983, לא היה זה על פי מתווהו של טל ועיקר הדגש היה ריכוז הסמכויות בנושא בניית הכוח אך לא הפעלת כוח, כזרוע מקבילה לזרוע האוויר והים.^[6] בסוף יוני 1983 קבע הרמטכ"ל לוי את העקרונות בבסיס המפח"ש והאלוף דן שומרון, מפקד המפח"ש הראשון ולימים הרמטכ"ל, מינה צוות הקמה שפעל עד לכניסתו בפועל לתפקיד ב-25 באוקטובר. תפקידה של המפקדה היה גיבוש תורת-הלחימה והארגון של חילות-השדה ופעולתם בקרב-המשולב ביבשה. בנובמבר נקבע כי החל מ-18 בדצמבר, שלישות ארבעת החילות (הכפופים למפח"ש) תתמקם במחנה בר-לב (שלפני כן שימש את מפקדת גייסות השריון).

תוכנית "צה"ל 2000"

ב-1998 הוחל בגיבוש התוכנית לארגון מחדש של צה"ל, "צה"ל 2000", לקראת התמודדות עם אתגרי העתיד. במסגרת התוכנית נקבע כי מפח"ש תהפוך, בסופו של תהליך, ל"זרוע יבשה" שתהיה לפיקוד העליון של כלל כוחות היבשה (כלומר, לזרוע יבשה האחראית הן לבניין הכוח שתחת אחריותה והן להפעלתו בשעת-חירום). במסגרת זו יהפוך המטכ"ל למפקדה רב-זרועית של צה"ל, שישמש מעין "ועדת מטות משולבים", באופן דומה למבניהם של צבאות רבים ברחבי העולם (למשל הכוחות המזוינים של ארצות הברית). אז הרמטכ"ל ישמש כראש המטות המשולבים של צה"ל, ולא יצטרך לעסוק בעת מלחמה בהפעלת הפיקודים המרחביים היבשתיים, אלא רק בתכנון והפעלת כוחות רב-זרועיים. את התוכנית הובילו ודחפו, בין השאר, האלופים גבי אשכנזי ודן חלוץ (בתפקידיהם כסגן הרמטכ"ל, האחראי מסורתית על ענייני בניין-הכוח, וראש אגף המבצעים).

מפקדת הזרוע לבניין הכוח ביבשה

ב-1999 הוקמה מפקדת הזרוע לבניין הכוח ביבשה, על בסיס מפקדת חילות השדה. עם הקמתה היא כללה את ארבעת חילות השדה: חיל הרגלים והצנחנים, חיל השריון, חיל התותחנים וחיל ההנדסה. בראש הזרוע עמד אז האלוף משה עברי סוקניק. בשנת 2000 הוקם חיל מודיעין השדה, וצורף למפקדת הזרוע.

ב-2004 ארגנה זרוע היבשה את כנס LIC2004 (וכעבור שנה את כנס LIC2005), שעסק במתאר הלחימה בעימות מוגבל (עמו"ג, באנגלית: Low Intensity Conflict - LIC), לוחמה בשטח בנוי (לש"ב) ולוחמה בטרור (לוט"ר). בתערוכה הוצגו אמצעים טכנולוגיים רבים וכן התקיימו כנסים והרצאות של קצינים בכירים מהארץ ומהעולם.

במרץ 2005, עם מינויו של דני חלוץ לרמטכ"ל, הוחל בהאצת העבודה לקראת מימוש תוכנית "צה"ל 2000". לפי הנחייתו, התהליך צפוי היה להסתיים ביוני 2006, אז כביכול אמורה הייתה להסתיים הכפפתם של כל הגופים והסמכויות הרלוונטיים לזרוע (נכון להיום, עוד לא ניתנו לזרוע סמכויות הפעלת הכוח). עם זאת, כחלק מתהליך התעצמות הזרוע, החליף בנובמבר 2005 האלוף בני גנץ (אז אלוף פיקוד צפון) את האלוף יפתח רון-טל בתפקיד מפקד הזרוע, וכן נוסף תקן זמני לאלוף נוסף, בתפקיד סגן-מפקד הזרוע לתורה, הדרכה ואימונים (תוה"ם), אליו נכנס האלוף מאיר כליפי.

בסוף דצמבר 2005 ותחילת ינואר 2006, במסגרת "צה"ל 2000", המשיכה מז"י בתהליך הפיכתה לזרוע עצמאית (זרוע היבשה – ז"י). הזרוע קיבלה תחת פיקודה את החילות תומכי-הלחימה ואת הסמכויות להפעלתם מאגפי המטכ"ל השונים:

חיל התקשוב הוכפף לזרוע מאגף התקשוב.
חיל החימוש וחיל הלוגיסטיקה הוכפפו לזרוע מאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה – אט"ל, שהפך בעקבות השינוי לאגף הלוגיסטיקה, הרפואה והמרכזים – אלר"ם
חיל השלישות (שמוזג לחטיבת כוח האדם במטה הזרוע) הוכפף לזרוע מאגף כוח האדם, כאשר בתחילה שימשו שני קצינים בדרגת תא"ל בתפקידי ראש החטיבה וקצין החיל הראשי, ובמהלך שנת 2007 התמזגו שני התקנים.
היחידה הטכנולוגית (יחט"ל) הועברה לזרוע מאט"ל, והפכה לחטיבה טכנולוגית ליבשה (חט"ל) במטה הזרוע. החטיבה אחראית למרכיב אפיון ופיתוח אמצעי הלחימה והתקשוב המשמשים את כוחות היבשה.

בהמשך הוכפף לזרוע גם בסיס האימונים ליחידות שדה (באלי"ש), והפך למרכז אימונים משותף לכלל כוחות היבשה הנקרא "המרכז הלאומי לאימונים ביבשה" (מל"י).

עם חילופי הרמטכ"ל בעקבות מלחמת לבנון השנייה, החליט הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי לבטל רבים מהשינויים שביצע קודמו בתפקיד, רא"ל דני חלוץ; החילות תומכי הלחימה חזרו לאגפי המטכ"ל כולל בסיסי ההכשרות שלהם וכן ניטלו מהזרוע רבות מסמכויות הפעלת הכוח שניתנו לה קודם לכן. חיל התקשוב חזר לאגף התקשוב, חילות החימוש והלוגיסטיקה חזרו לאלר"ם (אשר שמו שונה חזרה לאט"ל) וחיל השלישות חזר לאכ"א באמצעות הפרדת התקנים.

משנת 2007 מתקיימות עבודות מטה רחבות היקף במטרה לקבוע גבולות גזרה בין החילות שחזרו לאגפים לבין הזרוע וכן חלוקת סמכויות בין גורמי האמל"ח והתקשוב הפנים-זרועיים לבין החט"ל וחטיבת התקשוב שעתידה לקום בזרוע. שינויים ארגוניים נרחבים אלה יידונו ויישומם יתבצע בפועל בהמשך התר"ש (תוכנית רב-שנתית).

זרוע היבשה

ב-2007 הפכה מפקדת זרוע היבשה לזרוע היַבשה. במקביל, תקן סגן מפקד הזרוע לתו"ל (תורת לחימה), הדרכה ואימונים (קצין בדרגת אלוף) בוטל וסמכויותיו הוחזרו לראש חטיבת היבשה (רח"ט יבשה, תא"ל) ולראש-מטה הזרוע (רמ"ט, קצין בדרגת תא"ל) המשמש גם כראש חטיבת התכנון (רח"ט התכנון).

ב-2016 מוזג אט"ל (אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה) לתוך זרוע היבשה, ובעקבות כך שונה סמל הזרוע.

ב-2018 הודיע צה"ל על שינוי גדול בלחימת היבשה, שעיקרו – לצד קליטת אמצעי לחימה חדשים, רחפנים ומערכת ניהול קרב דיגיטלית משופרת^[7] – הוא מעבר לצוותי קרב חטיבתיים וצוותי קרב גדודיים במקום החטיבות הנפרדות שיש היום לחיל הרגלים ולחיל השריון. ביוני 2018 החלה הקמת צק"ח גדעון - חטיבה ניסיונית על בסיס חטיבת גולני, חטיבה 7 וגדוד הנדסה קרבית 603, שתפתח ותבדוק את תפישת שדה הקרב המשולב.^[8]^[9]

בשנים 2014–2018 מימשה זרוע היבשה את תר"ש גדעון שכללה התעצמות טכנולוגית והצטיידות באמצעי לחימה מתקדמים, מעבר לתוכנית 17/17 של אימונים ותעסוקה מבצעית, בניית ושיפוץ מחנות ומתקני אימונים ועוד.^[10]

בשנת 2020 הונהג סמל ותג שרוול חדש לזרוע, וכן הוקמו פיקוד ההכשרות והאימונים בזרוע היבשה בפיקודו של אלוף מוטי ברוך, ומערך התמרון בפיקוד אלוף יעקב בנג'ו.

מדים

בתקופת ראשיתו של צה"ל, עקב מלחמת העצמאות, לא היו לחיילים מדים אחידים. הפרט שאפיין את כולם היה גוני הצבע החאקי. עם סיום מלחמת העצמאות, הפכו המדים מצבע ירוק בהיר לצבע ירוק זית, צבע המשמש את לוחמי זרוע היבשה עד היום.

ככל חיילי צה"ל, לוחמי ותומכי הלחימה של זרוע היבשה נעים מחוץ ליחידה על מדי ה-א' שהן המדים הייצוגיים ואילו כאשר הם בבסיס ובפעילות נעים על מדי ב' שהם מדי העבודה.

החל שנת 2001 לובשים הקצינים את המדים הייצוגיים בכל עת בה הם שוהים על מדי א'. מדי הקצינים בזרוע היבשה כוללים חולצה מכופרת בצבע תכלת ומכנס בצבע כחול-ירקרק.

בשנת 2018 החלה זרוע יבשה בהפעלת פיילוט ניסיוני להיתכנות מדי ב' מנומרים ללוחמי הזרוע; מאות לוחמים וקצינים השתתפו בפיילוט בו נבחנו דגמי מדים אמריקניים חסיני אש ומשופרים. הלוחמים טענו לאי נוחות ולסכנת ירי דו-צדדי בשל הדמיון למדי אויב. בפברואר 2019 הודיע צה"ל כי הפיילוט הניסיוני כשל וכי הוא מבטל אותו.^[11]

בינואר 2023, הודיע מפקד זרוע היבשה האלוף תמיר ידעי כי מדי לחימה טקטיים יחולקו לכל לוחמי זרוע היבשה; עד עתה השתמשו במדים אילו רק לוחמי היחידות המובחרות של צה"ל, אך בשל הצלחתם בפעילויות מבצעיות, והגדלת ביטחונו האישי של הלוחם, הוחלט לאחר עבודת מטה לאמץ את המדים לכלל לוחמי הזרוע. מדי הלחימה הטקטיים מאופיינים ביתרונות ייחודיים שאין למדי ב' הרגילים כמו שרידות (הם תפורים מבד מיוחד שמונע בעירה ומכבה את עצמו בעת שריפה), נוחות וטכנולוגיית נידוף זיעה, המשפרות את אפקטיביות הלוחם.^[12]^[13]

אמצעי לחימה

מז"י אחראית בין השאר על הצטיידות חילות היבשה באמצעי לחימה וציוד מערכתי מסייע. אמצעי הלחימה כוללים נשק אישי, נשק קל, תחמושת, רכב קרבי משוריין (רק"ם) ועוד. הציוד המערכתי כולל אמצעי מיגון, אמצעי תצפית, אמצעי ראיית לילה, אמצעי הישרדות בשטח, אספקה ומזון, מדים ואפודים, כלי רכב (כגון ג'יפים או משאיות) ועוד.

ערכים מורחבים על אמצעי הלחימה של חילות היבשה:

אמצעי לחימה של חיל הרגלים
נשק קל (נק"ל) בשימוש צה"ל
אמצעי לחימה של חיל השריון ורשימת טנקים של צה"ל
אמצעי לחימה וכלים הנדסיים של חיל ההנדסה
אמצעי לחימה של חיל התותחנים
אמצעי לחימה של חיל האיסוף הקרבי
מערכת שליטה ובקרה - צבא יבשה דיגיטלי (קרוי בזרוע פרויקט צי"ד)

ראשי מפח"ש, מז"י וז"י

מפקד זרוע היבשה (מז"י) הוא קצין בדרגת אלוף הממונה על ידי הרמטכ"ל בתיאום עם שר הביטחון. בעבר היה ידוע בשמות "מפקד מפקדת חילות השדה" (מפח"ש) ו"מפקד מפקדת זרוע היבשה" (מז"י).

מידע נוסף שם, תקופת כהונה ...

שם	תקופת כהונה	הערות
דן שומרון	ספטמבר 1983 - ינואר 1985	לימים הרמטכ"ל ה-13
אמיר דרורי	ינואר 1985 - אוגוסט 1986	לימים סגן הרמטכ"ל
אורי שגיא	אוגוסט 1986 - מרץ 1991	לימים ראש אמ"ן
עמנואל סקל	מרץ 1991–1994
זאב ליבנה	1994–1996
עמוס מלכא	1996–1998	לימים ראש אמ"ן
משה עברי סוקניק	1998 - יוני 2001
יפתח רון-טל	יוני 2001 - נובמבר 2005
בני גנץ	נובמבר 2005 - דצמבר 2007	לימים הרמטכ"ל ה-20, ראש הממשלה החלופי ושר הביטחון
אבי מזרחי	דצמבר 2007 - ספטמבר 2009	לימים אלוף פיקוד המרכז
סמי תורג'מן	ספטמבר 2009 - פברואר 2013	לימים אלוף פיקוד הדרום
גיא צור	פברואר 2013 - אוגוסט 2016
יעקב ברק	אוגוסט 2016 - מאי 2019
יואל סטריק	מאי 2019 - אוקטובר 2021
תמיר ידעי	אוקטובר 2021 ואילך