שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
הכרה בישראל
הכרה דיפלומטית במדינת ישראל בקרב מדינות העולם מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
הכרה בישראל היא הכרה דיפלומטית במדינת ישראל בקרב מדינות העולם. מעמדה של ישראל נתון במחלוקת בשל הסכסוך הישראלי-ערבי ונכון לשנת 2025, מבין שאר 193 המדינות החברות באו"ם, 170 מדינות באו"ם מכירות בישראל.
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פרטים רבים לא נראים נכונים ובלי מקורות. | |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסרים פרטים. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
מדינות אשר מכירות במדינת ישראל
מדינות אשר ניתקו את יחסיהן עם מדינת ישראל
מדינות אשר ביטלו את הכרתן במדינת ישראל
מדינות אשר מעולם לא הכירו במדינת ישראל
Remove ads
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
הכרה בישראל דה-פקטו ודה-יורה
ב-14 במאי 1948 הוקמה מדינת ישראל עם הכרזת העצמאות אשר נישאה בבית דיזנגוף. הליגה הערבית ומדינות ערב התנגדו לכל חלוקה של ארץ ישראל ולהקמת מדינה יהודית. בשל כך הללו נקטו בפעולה צבאית נגד המדינה, אשר נחשבת בישראל למלחמת העצמאות. עם הכרזת העצמאות הוקמה גם הממשלה הזמנית של ישראל, שזכתה בתוך זמן קצר בהכרה דה פקטו של ארצות הברית, ואחריה איראן (אף על פי שהצביעה נגד תוכנית החלוקה של האו"ם), איסלנד, ניקרגואה, רומניה ואורוגוואי. ב-15 במאי 1948 גואטמלה הייתה המדינה השנייה שהכירה בישראל דה יורה לאחר ארצות הברית,[1][2] ולאחריה הצטרפו ברית-המועצות ניקרגואה, צ'כוסלובקיה, סרביה ופולין.[3] ארצות הברית הרחיבה את ההכרה דה-יורה ב-31 בינואר 1949 לאחר מערכת הבחירות לאספה המכוננת.
קבלת ישראל לאו"ם
ב-15 במאי 1948, יממה לאחר הכרזת העצמאות, פנתה ישראל לאו"ם וביקשה להתקבל כחברה מן המניין, אך הבקשה נדחתה על הסף במועצת הביטחון. גם הפנייה השנייה של ישראל, ב-17 בדצמבר 1948, נדחתה על ידי מועצת הביטחון,[4] הפעם בהצבעה, שתוצאותיה היו 5 בעד, 1 נגד ו-5 נמנעו. סוריה הייתה המתנגדת היחידה; ארצות הברית, ארגנטינה, קולומביה, ברית המועצות הצביעו בעד ובלגיה, בריטניה, קנדה, סין וצרפת נמנעו.
הפנייה השלישית של ישראל הייתה לאחר הבחירות לאספה המכוננת. ב-4 במרץ 1949, בהחלטה 69 של מועצת הביטחון של האו"ם, נאמר שישראל היא מדינה שוחרת שלום, ומועצת הביטחון ממליצה על קבלתה כחברה באו"ם. בהצבעה, נציג מצרים נמנע ונציג הממלכה המאוחדת לא הופיע כלל לדיון. בעד ההחלטה הצביעו סין, צרפת, ארצות הברית, ברית המועצות, ארגנטינה, קנדה, קובה, נורווגיה, והרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית.
ב-11 במאי 1949 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב של שני שלישים את הבקשה להכניס את ישראל לאו"ם בהחלטה 273 של העצרת הכללית של האו"ם. בהצבעה באספה הכללית הצביעו 37 בעד, 12 נגד ו-9 נמנעו. המדינות שהצביעו בעד היו ארגנטינה, אוסטרליה, בוליביה, קנדה, צ'ילה, סין, קולומביה, קוסטה ריקה, קובה, צ'כוסלובקיה, הרפובליקה הדומיניקנית, אקוודור, צרפת, גואטמלה, האיטי, הונדורס, איסלנד, ליבריה, לוקסמבורג, מקסיקו, הולנד, ניו זילנד, ניקרגואה, נורווגיה, פנמה, פרגוואי, פרו, הפיליפינים, פולין, אוקראינה, דרום אפריקה, ברית המועצות, ארצות הברית, אורוגוואי, ונצואלה ויוגוסלביה. מקרב המתנגדות היו שש משבע חברות הליגה הערבית (מצרים, עיראק, לבנון, סעודיה, סוריה ותימן) וכן אפגניסטן, בורמה, אתיופיה, הודו, איראן (שהכירה לפני כן בישראל דה פקטו) ופקיסטן. הנמנעות היו בלגיה, ברזיל, דנמרק, אל סלוודור, יוון, סיאם, שוודיה, טורקיה והממלכה המאוחדת. רבות מהמדינות שהצביעו בעד כבר הכירו בישראל, לפחות דה פקטו, עוד לפני ההצבעה באו"ם.
שנות השישים והשבעים
עד לסוף שנות ה-60 רקמה ישראל יחסים דיפלומטיים עם רוב מדינות מערב אירופה, אמריקה הצפונית והדרומית, וחלק ניכר ממדינות אפריקה.
לאחר מלחמת ששת הימים הופעל לחץ דיפלומטי וצבאי רב על ישראל, ומדינות ערב איימו להטיל אמברגו נפט על מדינות שקיימו יחסים דיפלומטיים עם ישראל. כתוצאה מכך ניתקו מדינות רבות באפריקה ובאסיה את יחסיהן עם ישראל. גם מדינות הגוש הסובייטי תמכו בחרם הערבי, ורובן ניתקו בשנת 1967 את קשריהן הדיפלומטיים עם ישראל, בהן ברית המועצות, פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה ובולגריה. לאחר קריסת ברית המועצות ב-1991 חידשו מדינות אלה את היחסים דיפלומטיים עם ישראל.
בעקבות ועידת ח'רטום (1967) ומשבר האנרגיה העולמי (1973) ניתקו מדינות רבות את יחסיהן הדיפלומטיים עם ישראל, בהן מדינות מאמריקה הלטינית (בוליביה, קובה, ניקרגואה וונצואלה), מהליגה הערבית (מאוריטניה), מאפריקה (צ'אד, גינאה, מאלי וניז'ר) וכן איראן (עוד לפני המהפכה האסלאמית). רוב היחסים עם מדינות אלה לא שוקמו.
משנות השמונים ואילך
בעקבות ההכרה של אש"ף בישראל והתקדמות בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, שוקמו היחסים הדיפלומטיים עם מדינות רבות באפריקה ואסיה ואף עם מספר מדינות ערביות. קריית הוותיקן הכירה בישראל באופן רשמי בשנת 1994.
בשנת 2002 הליגה הערבית הציעה הכרה של מדינות ערב בישראל, כחלק מיוזמת השלום הערבית.
בעקבות מלחמת לבנון השנייה (2006) והסגר על רצועת עזה (2007) הורעו או הושעו היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבין מספר מדינות.
היחסים בין צ'אד נותקו ב-28 בנובמבר 1972, וחודשו ב-20 בינואר 2019.[5]
בספטמבר 2020, איחוד האמירויות הערביות ובחריין הכירו במדינת ישראל.
בדצמבר 2020 הכירה מרוקו בישראל. כמו כן, סודאן הכירה במדינת ישראל בינואר 2021.
בפברואר 2021 קוסובו הכירה במדינת ישראל, ופתחה שגרירות בירושלים במרץ של אותה השנה.[6]
Remove ads
המצב כיום
נכון לשנת 2025, 23 מדינות החברות באו"ם לא מכירות במדינת ישראל, בהן 14 מדינות החברות בליגה הערבית (אלג'יריה, ג'יבוטי, כווית, לבנון, לוב, סומליה, סוריה, עומאן, עיראק, ערב הסעודית, קומורו, קטר, תוניסיה ותימן), 7 מדינות חברות הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (אינדונזיה, איראן, אפגניסטן, בנגלדש, ברוניי, מלזיה ופקיסטן), ו-2 מדינות נוספות (קובה וקוריאה הצפונית).
חלק מהמדינות אינן מאפשרות כניסת בעלי דרכונים של מדינות אחרות, שבהם מופיעה אשרת כניסה לישראל.
ישנן גם 9 מדינות (בוליביה, בליז, ונצואלה, מאוריטניה, מאלי, האיים המלדיביים, ניז'ר, ניקרגואה וקולומביה) אשר מכירות במדינת ישראל, אך ניתקו את היחסים הדיפלומטים עמה.
Remove ads
רשימת המדינות
סכם
פרספקטיבה
| = מדינות שניתקו קשרים דיפלומטיים עם ישראל | = מדינות ללא קשרים דיפלומטיים עם ישראל או הכרה בה | = מדינות שביטלו את הכרתן בישראל | |||||
- הקישורים הפנימיים מתייחסים לערכים אודות היחסים בין המדינות. אם לא קיים ערך שכזה, הקישור יהיה לערך אודות המדינה.
Remove ads
ראו גם
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads