Loading AI tools
הליך משפטי המתקיים בבית הדין הבין-לאומי בהאג מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החלת האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם ברצועת עזה (דרום אפריקה נ' ישראל) (באנגלית: Application of the Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide in the Gaza Strip (South Africa v. Israel)) הוא הליך משפטי שפתחה דרום אפריקה בבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) ובו טענה להפרות של האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם על ידי ישראל כלפי הפלסטינים ברצועת עזה במסגרת מלחמת חרבות ברזל.
| ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך | |
 | |
| ערכאה | בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) |
|---|---|
| תאריך טענות | 11–12 בינואר 2024 |
| חברי המותב | |
| נשיא בית המשפט |
 ג'ואן דונוהיו,  נוואף סלאם |
| חברי המותב |
|
  | |
נציגי דרום אפריקה הגישו בקשה לפתיחת ההליך ב־29 בדצמבר 2023,[1] הדיונים הפומביים התקיימו בארמון השלום בהאג, הולנד, ב־11 וב־12 בינואר 2024.[2][3] ישראל יוצגה על ידי מלקולם שו כפרקליט[4] ואהרן ברק במותב השופטים.[5] הצוות המשפטי של דרום אפריקה כולל את ג'ון דוגארד (אנ'), ווהאן לואו (אנ') וטמבקה נגקוקאיטובי (אנ') כעורכי דין ואת דיקגאנג מוסנקה (אנ') כשופט אד הוק.[6]
ב־26 בינואר 2024 הוציא בית הדין שישה צווים זמניים בהם הורה לישראל לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע מעשה שעלול להיחשב כרצח עם, להגן על הפלסטינים, להעביר סיוע הומניטרי ולדווח על כך בתוך חודש. עם זאת, בית המשפט לא הורה על הפסקת אש.[7][8]
ב־24 במאי 2024 הוציא בית הדין צווי מניעה חדשים נגד ישראל בעקבות הכניסה הקרקעית למזרח העיר רפיח.
ב-5 ביוני 2024 התפטר אהרן ברק ממותב השופטים מטעמים אישיים-משפחתיים.[9][10] ב-1 ביולי 2024 מונה רון שפירא למחליפו של אהרן ברק במותב השופטים מטעמה של מדינת ישראל.[11]
ערך מורחב – אמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עםבשנת 1948 אימצה העצרת הכללית של האומות המאוחדות את האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, פה אחד. האמנה מגדירה רצח עם בשני מרכיבים הכרחיים:[12][13]
על האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם חתומות הן ישראל והן דרום אפריקה.[14][15]
התלונה הוגשה על ידי דרום אפריקה, אך בהמשך ביקשו להצטרף לתביעה מדינות נוספות החתומות על אמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, בהן ספרד וצ'ילה.[16]
התביעה הציגה את ההאשמות במה שהיא מכנה "הקשר רחב יותר של התנהלותה של ישראל כלפי הפלסטינים במהלך האפרטהייד שלה בן 75 השנים, הכיבוש הלוחמני בן 56 השנים של השטחים הפלסטיניים והסגר בן 16 השנים על עזה".[17][18] נשיא דרום אפריקה סיריל רמפוזה אף השווה את פעולותיה של ישראל לאפרטהייד.[19][14]
התביעה ביקשה מבית הדין, כנקודת התחלה, לנקוט אמצעי הגנה זמני (אנ') ולהוציא צו ביניים המחייב את ישראל "להשהות לאלתר את פעולותיה הצבאיות בתוך וכנגד עזה".[20]
בעוד שמתן פסק דין לגופו של עניין עשוי להימשך שנים, צו הביניים יכול להינתן בתוך שבועות, משום שדיון בצו ביניים זוכה לעדיפות עליונה על פני דיונים אחרים (לפי סעיף 74 לחוקי בית הדין),[21] ומשום שכדי להוציא צו ביניים "לא נדרש לקבוע אם אכן בוצעה הפרה של אמנת רצח העם, אלא רק לקבוע האם הנסיבות מחייבות צו ביניים כדי להגן על הזכויות שנובעות מהאמנה". הפנייה מסתמכת על צו ביניים שהוציא בית המשפט ב-2019 נגד מיאנמר בעקבות הטבח שביצע השלטון ברוהינגיה.[22]
טענת התביעה מתבססת על שני מרכיבי רצח עם:
בפנייה בת 84 העמודים טענה התביעה כי "מעשיה של ישראל... הם רצח עם באופיים, שכן הם מחויבים בכוונה ספציפית... להשמיד פלסטינים בעזה כחלק מהקבוצה הלאומית, הגזעית והאתנית הפלסטינית".[23][20]
כראיות לכוונתה של ישראל לבצע השמדת עם, הוצגו על ידי התביעה התבטאויות רבות מצד פוליטיקאים, אנשי צבא ואנשי תקשורת במדיה הישראלית וברשתות החברתיות, לצד סרטונים שצילמו חיילים והתבטאויות של קצינים.[24] בין השאר, מצטטת התביעה את ההתבטאויות הבאות:
בנוסף, בין הסרטונים של חיילי צה"ל שהוצגו כראייה כנגד ישראל היה סרטון בטוויטר ששותף גם על ידי חבר הכנסת לשעבר ינון מגל, בו נראים חבורות חיילים על מדים שרים וצוהלים: "ובמצווה אחת דבק / למחות את זרע עמלק" ו"את הססמה שלנו מכירים / אין בלתי מעורבים".[29][30]
לטענת התביעה, ישראל מבצעת פעולות העונות לרף הנדרש לביסוס העובדתי בעבירת רצח העם. טיעון זה מתבסס על מספר האזרחים ההרוגים בעזה, המשבר ההומניטרי והפגיעה בתשתיות העיר עזה, ההופכת את המגורים בה לבלתי אפשריים.[26] לטענתם הפעולות כללו הרג המוני של פלסטינים בעזה, הרס בתיהם, גירושם ועקירתם, וכן חסימת הגישה שלהם למזון, מים וסיוע רפואי. בנוסף טענה דרום אפריקה שישראל הטילה אמצעים למניעת לידות פלסטינים באמצעות הרס שירותי בריאות חיוניים להישרדותן של נשים הרות ותינוקותיהן. בתביעה נטען כי כל הפעולות הללו "נועדו להביא להשמדתם של הפלסטינים כקבוצה".[23]
דובר משרד החוץ הישראלי ליאור חייט הכריז כי "ישראל דוחה בשאט נפש את עלילת הדם של דרום אפריקה", והצהיר כי טענתה "משוללת יסוד עובדתי ומשפטי". חייט אף טען כי "דרום אפריקה משתפת פעולה עם ארגון טרור הקורא להשמדת מדינת ישראל", והאשים את חמאס בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ואף ניסיון לביצוע רצח עם במתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר.[31] משרד החוץ מסר בערוצים דיפלומטיים כי לפסיקה נגד ישראל "יכולות להיות השלכות פוטנציאליות משמעותיות שאינן רק בעולם המשפט אלא בעלות השלכות מעשיות דו-צדדיות, רב-צדדיות, כלכליות וביטחוניות".[32]
ב־2 בינואר 2024 החליטה ישראל להופיע בפני בית הדין בהאג, אף על פי שבעבר כפרה בסמכותו בדיונים על גדר ההפרדה ב־2004[33] ועל התמשכות השלטון הישראלי ביהודה ושומרון ב־2022.[34]
היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה המליצה למנות את נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק כשופט מטעם ישראל, וראש הממשלה נתניהו קיבל את המלצתה.[35]
ישראל בחרה במלקולם שו, מומחה יהודי-בריטי למשפט בין-לאומי וזכויות אדם, לייצג אותה כפרקליט מטעמה.[4] חברים נוספים בצוות ההגנה הם טל בקר, גלית רג'ואן, עמרי סנדר, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה למשפט בין-לאומי גיל-עד נועם, איל בנבנישתי וכריסטופר סטייקר.[36]
כנגד טענותיה של דרום אפריקה הציגה ישראל טיעונים הנוגעים לשני המרכיבים של רצח עם:
יסוד הכוונה: ישראל טענה כי האמירות שהובאו בתביעה הוצאו מהקשרן, והטענה העיקרית היא שמי שאמרו את הדברים אינם ממקבלי ההחלטות (קבינט המלחמה, הרמטכ"ל ומפקדים בכירים אחרים בצה"ל) אשר מקפידים לומר בכל הזדמנות כי ישראל נלחמת בחמאס בלבד, ואינה מבקשת לפגוע באזרחים.[26]
יסוד עובדתי: ישראל טענה כי היא פועלת על פי הדין הבין-לאומי, וכל המלחמה נועדה להגנה עצמית, הן ההכרזה על המלחמה והן הלחימה עצמה.[26]
כמו כן ציינו נציגי ישראל את ההקשר בו מתחוללת המלחמה: מתקפת הפתע בה פתחו חמאס וארגוני הטרור הפלסטינים בעזה, במסגרתה נרצחו 1,163[37] ישראלים ונחטפו 251[38]. ההגנה ציינה גם את השימוש במגן אנושי בידי חמאס.[39][40]
בספטמבר 2024 פורסם כי משרד החוץ החל בקמפיין דיפלומטי כדי לנסות ללחוץ על דרום אפריקה לא לקדם את התיק בבית הדין הבינלאומי לצדק, באמצעות חברי הקונגרס של ארצות הברית. בפנייה של משרד החוץ לדיפלומטים ישראליים הם התבקשו לפנות לחברי קונגרס כדי שאלה יפנו לדיפלומטים דרום-אפריקאים בארצות הברית ויאיימו עליהם שאם דרום אפריקה לא תשנה את מדיניותה, הם יפעלו להשעיית קשרי הסחר של ארצות הברית עם דרום אפריקה.[41]
ב-26 בינואר הוציא בית הדין שישה צווים זמניים:[7][8]
ב-16 בפברואר 2024 דחה בית הדין בקשה מצד דרום אפריקה להחמיר את הצווים נגד ישראל בשל פעולה צבאית אפשרית ברפיח,[42] אך ב-28 במרץ אושרה בקשתה להוצאת צו המורה לישראל לאפשר ללא הפרעה אספקת סיוע הומניטרי לרצועה.[43]
ב-24 במאי 2024 הוציא בית הדין צו ביניים, אותו ביקשה דרום אפריקה בעקבות פתיחת הפעולה הישראלית ברפיח, הקובע כי "על ישראל לעצור את המבצע הצבאי וכל פעולה באזור רפיח שעלולה להשפיע על האוכלוסייה האזרחית ברפיח", "לנקוט בצעדים על מנת למנוע הרס וראיות בנוגע לאמנת רצח העם" ו"להבטיח גישה מיידית לעזה של כל ועדת חקירה, ועדה למציאת עובדות וגופי חקירה שימונו על ידי האו"ם לחקור טענות על רצח עם".[44]
בית הדין קבע לוחות זמנים להמשך הדיון בנושא המהותי, סביב טענת דרום אפריקה לרצח עם בעזה. נקבע כי דרום אפריקה צריכה להגיש כתב טענות עד 25 באוקטובר 2024, וישראל תידרש להשיב עד יולי 2025.[45]
מדינות וגופים רבים הביעו עמדה בעד ונגד התביעה.
תביעת דרום אפריקה זכתה לתמיכה בקרב מדינות רבות בעולם (בעיקר מדינות העולם השני והשלישי, אך גם מדינות אירופיות כמו ספרד,[16] אירלנד[46] וסלובניה[47]), בהן אינדונזיה, אלבניה, איראן, בוליביה, בוסניה והרצגובינה, בלארוס, בנגלדש, ברזיל, ג'יבוטי, האיים המלדיביים, ונצואלה, זימבבואה, טורקיה,[48] ירדן,[49] לבנון, מלזיה,[48] מרוקו, מקסיקו, לוב, ניקרגואה, נמיביה, סוריה, סנט וינסנט והגרנדינים, עיראק, ערב הסעודית, פקיסטן, צ'ילה, קוריאה הצפונית, קובה, קולומביה, קומורו ורוסיה; ולתמיכת מדינות שההכרה בהן מוגבלת כמו הרשות הפלסטינית, קוסובו וצפון קפריסין. בנוסף תמכו בתביעה ארגונים בין-מדיניים ובינלאומיים כגון הליגה הערבית,[50] הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי וארגון המדינות הבלתי-מזדהות.
מעל ל-1,400 תנועות ברחבי העולם, מפלגות, ארגונים א-פוליטיות, איגודים וחברות, אקטיביסטים ופמיניסטיות הצטרפו לעצומה המביעה תמיכה בתביעה נגד מדינת ישראל, ביניהן; קוד ורוד: נשים למען שלום, קול יהודי לשלום, הפדרציה הפלסטינית הכללית של האיגודים המקצועיים (PGTFU), וליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות (WILPF).
חבר הכנסת עופר כסיף ממפלגת חד"ש חתם על עצומה שתומכת בטענות התביעה נגד מדינת ישראל,[51][52] ובעקבות זאת נפתח תהליך להדחתו מהכנסת, ללא הצלחה.[53]
המתאם לתקשורת אסטרטגית של המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית, ג'ון קירבי, אמר כי ארצות הברית, מוצאת את בקשתה של דרום אפריקה "חסרת ערך, חסרת תועלת וללא כל בסיס עובדתי". דובר מחלקת המדינה של ארצות הברית מת'יו מילר אמר ש"אין ראיות המוכיחות את הטענות".[54] מזכיר המדינה האמריקאי, אנתוני בלינקן אמר ש"העתירה של דרום אפריקה מסיחה את דעת העולם ממאמצים חשובים להשגת שלום וביטחון".[55]
דובר ממשלת בריטניה אמר כי "הקייס (התביעה) של דרום אפריקה מוטעה לחלוטין" והוסיף כי "בריטניה עומדת מאחורי זכותה של ישראל להגן על עצמה בכפוף לחוק הבינלאומי".[56] שר החוץ הבריטי, דייוויד קמרון אמר "אני לא חושב שהעתירה עוזרת, אני לא מסכים עמה, ואיני חושב שהיא צודקת".[55]
שרת החוץ הגרמנית אנאלנה ברבוק מתחה גם היא ביקורת על העתירה, ואמרה שהיא "לא מוצאת אף כוונה [לרצח עם] מצד ישראל בהגנתה העצמית נגד ארגון הטרור חמאס". ב-12 בינואר הודיעה גרמניה שתצטרף לדיון כצד שלישי, וכן תתמוך בעמדת ישראל.[57]
שר החוץ של צרפת סטפן סז'ורנה הצהיר כי "להאשים את המדינה היהודית ברצח עם זה לחצות סף מוסרי. אסור לנצל את הרעיון של רצח עם למטרות ניגוח פוליטיות/מדיניות".[58]
לצדם גם מדינות מפותחות שונות כאוסטרליה, קנדה,[59] איטליה, אוסטריה, הונגריה, צ'כיה, אוקראינה, קוריאה הדרומית, יפן, טאיוואן והונג קונג; ואף מדינות וטריטוריות מתפתחות כדוגמת פוארטו ריקו, סמואה האמריקאית, איי מרשל, גואם, איי מריאנה הצפוניים, איי הבתולה של ארצות הברית, הפיליפינים, תאילנד, גואטמלה, פרגוואי והודו הביעו גם הן ביקורת על התביעה, ותמכו בצד הישראלי, אם כי במידות שונות ומסויגות.[55]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
