Loading AI tools
הפסקת הריון מכוונת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפלה מלאכותית, הפלה יזומה או הפסקת היריון יזומה היא הפסקה מכוונת של היריון, שלא על ידי לידת תינוק חי. אובדן ספונטני של ההיריון לפני היות העובר מוכן לחיים חוץ רחמיים נקרא הפלה טבעית, ומשבוע 20 ואילך הוא נקרא מות עובר תוך רחמי.
 | |
| תחום | מיילדות |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | article/252560 |
| DiseasesDB | 4153 |
| MeSH | D000028 |
| MedlinePlus | 002912 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | O04 |
| ICD-11 |
JA00  |
  | |
ברחבי העולם, הפלה מלאכותית נעשית ממניעים שונים, ביניהם:
כבר בימי קדם היו ידועות שיטות הפלה מלאכותית, אם כי הסיכון שבהן היה רב. הדרכים לביצוע הפלה היו החדרת מכשירים חדים, לחץ על הבטן, ביצוע פעילות פיזית מתישה, ואף שיקויים (סמים) שהיו אמורים לבצע הפלה.
כיום יש מספר טכניקות ביצוע הפלה מלאכותית, שבחירה ביניהן מושפעת בעיקר מגיל ההיריון. ההליך הרפואי מתבצע בדרך כלל במרפאת הפלות.
ערך מורחב – הפלה תרופתיתבישראל ניתן לקבל טיפול תרופתי להפסקת היריון בבית חולים או במרפאה פרטית מאושרת, לאחר אישור של ועדה להפסקת היריון.[5] הליך זה מתבצע בשני שלבים: בשלב הראשון, נוטלת האישה 3 כדורים של מיפפריסטון (מיפג'ין), החוסמים את פעולת ההורמון פרוגסטרון שתפקידו לתמוך ולקיים את ההיריון והאישה משוחררת לביתה. לאחר 48 שעות האישה שבה לבית החולים לאשפוז יום, במהלכו היא נוטלת שני כדורים של מיזופרוסטול (ציטוטק) שמכילים פרוסטגלנדין. כדורים אלו גורמים לפתיחת צוואר הרחם, לכיווץ שריר הרחם ולפליטת תוכנו. ההליך אינו פולשני ופחות טראומטי לגוף מגרידה. הוא אינו כרוך בהרדמה מלאה. האישה עשויה לסבול מבחילות וכאבי בטן כדוגמת אלו המלווים וסת חזקה במיוחד. לאחר 14–21 יום מנטילת המיפג'ין, על האישה לחזור לבית החולים לביקורת ובדיקת אולטרה סאונד על מנת לוודא שהרחם נקי.
עוד טיפול תרופתי לסיום היריון הוא באמצעות מתותרקסט (methotrexate), תרופה שמשמשת גם לטיפול במחלות אוטואימוניות ומחלות ממאירות. תרופה זו מפריעה לתהליך התחלקות מהירה של תאים, ולכן גם פועלת לסיום ההיריון, בלי תלות במיקום ההיריון. מסיבה זו, תרופה זו משומשת בעיקר לסיומם של היריונות חוץ רחמיים.
הרחבה וגרידה (Dilation and curettage) היא הליך גניקולוגי כירורגי קצר נפוץ לביצוע הפלה מלאכותית.[6] ההליך עצמו מתבצע בחדר ניתוח תחת אחד ממגוון של סוגי הרדמה, הכוללים הרדמה כללית, מקומית, אפידורלית,[7] טשטוש, ספינלית, ועוד.
תהליך הגרידה מתחיל בהרחבת צוואר הרחם על מנת לאפשר גישה למכשור. מקובל לעשות זאת בתהליך הרחבה איטית המונעת טראומה לצוואר הרחם שעלולה להיגרם בעקבות הרחבה מכשירנית מהירה. לשם כך מוחדר אל צוואר הרחם חומר אשר סופח אליו נוזלים ומתרחב, זהו מרחיב היגרוסקופי המתרחב בהדרגה (כמו הלמינריה שהיא אצת-ים מיובשת או ה"דליפן" הסינתטי), ובכך מרחיב את צוואר הרחם בצורה הדרגתית. החל מהשבוע ה-12 להריון משתמשים במכשור רפואי להרחבת צוואר הרחם.[6][8] לאחר מכן מנוקות דפנות הרחם ומוציאים את שק ההיריון באמצעות כפית גרידה קהה (Blunt Curette). לאחר סיום התהליך מתבצעת בדיקת אולטרה סאונד לוודא שכל תוכן ההיריון יצא החוצה והרחם נקי משאריות.[9] הליך כירורגי זה נמשך כשעה לכל היותר והמטופלת נשארת, לרוב, להשגחה כשלוש שעות באשפוז יום. עם תחילת ההתערבות הכירורגית נוטלת המטופלת תרופה אנטיביוטית.[10][11]
ככל הליך כירורגי גם הגרידה כרוכה בסיכון. בישראל מקובל לבצע את התהליך עד השבוע ה-13 של ההיריון, שכן לאחריו גדל החשש לפגיעה בבריאות האישה. למרות זאת, ישנם מוסדות רפואיים המבצעים את ההליך עד השבוע ה-20 של ההיריון.[דרוש מקור]
הליך השאיבה וגרידה הוא הליך שגורם לפחות טראומה פיזית מאשר תהליך גרידה, ולכן גם לסיכון מופחת, ולכן שאיבה בשאיפה או בוואקום הוא ההליך הנפוץ ביותר בעולם כיום, והחליף את תהליך ההרחבה והגרידה. שיטה זו נחשבת אחת השיטות הבטוחות והיעילות ביותר לסיום היריון בשלבים מוקדמים (עד 12 שבועות), וניתן להשתמש בשיטה עד 18 שבועות של היריון. בהריונות מתקדמים יותר ניתן להיעזר לעיתים בהליך זה, אך ישנם הליכים אחרים המתאימים יותר.
לאחר הרחבת צוואר הרחם, מוחדרת אל חלל הרחם קנולה המחוברת למשאבה, באמצעותה נשאב התוכן של הרחם, או צינור וואקום (שיטה זו משמשת בעיקר במקרים של הפלה טבעית שלא הושלמה, או מות העובר, בהם יש צורך נוסף לפנות את תכולת הרחם). גרידה עדינה מתבצעת בהליך זה רק כדי לוודא את שלמות ההליך.
בהפלה יזומה בשליש השלישי, בהם טיפול תרופתי או שאיבה אינם מתאימים, ניתן לגרום לזירוז לידה על ידי שימוש במשפחת תרופות הנקראת פרוסטגלנדינים, אשר גורמת להתכווצויות עזות של הרחם, ולכן לאתחול תהליך הלידה באופן מלאכותי. שם התרופה המשמש לזירוז לידה הוא מיסופרוסטול (Misoprostol; שם מסחרי "ציטוטק" – cytothec).
בציטוטק משתמשים במתן וגינלי מדי מספר שעות עד לתחילתה של ההפלה. כשצוואר הרחם מתרחב, תוכן הרחם נפלט החוצה. בהפלה זו אין צורך בהרדמה כללית או אזורית, והיא מתבצעת בחדרה של הפציינטית במחלקת נשים בבית החולים.
תופעות לוואי המקושרות לשיטה זו הן תוצאה מפעולת הציטוטק בגוף, הכוללות חום והפרעות למערכת העיכול.
ערך מורחב – הפלה לא בטוחההפלה לא בטוחה היא הפלה המבוצעת בתנאי תברואה ירודים או על ידי אנשי צוות לא-מיומנים. זהו הליך מסכן חיים. בכל שנה מתרחשות כ-25 מיליון הפלות לא בטוחות, רובן (כ-97%) במדינות מתפתחות. אחת השיטות הנפוצות להפלה לא בטוחה היא החדרת חפץ חד לרחם, בדרך כלל קולב מתכת או מסרגה, הגורמים לקרע בשק השפיר.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור הפניות לוועדה להפסקת היריון בישראל הוא 7.7 לכל 1,000 נשים בגיל הפריון ב-2020, לעומת 18.6 בשנת 1988. באנגליה וולס השיעור המקביל עמד על 16.2, בארצות הברית על 13.2, בגרמניה 5.6 ובפינלנד 8.2.[12]
שיעור ההפלות החוקיות משתנה מאוד בין מדינות שונות. בקצה העליון נמצאות גיאורגיה עם שיעור הפלות של כ-40 לכל 100 לידות חי, ובולגריה, רוסיה, בריטניה, שוודיה וצרפת עם מעל 30. לעומת זאת, בפולין השיעור עמד על 0.1, בישראל על 8.9, ובסלובקיה, שווייץ, אירלנד וגרמניה עמד השיעור על בין 10-13 הפלות כל 100 לידות חי. הממוצע של האיחוד האירופי בשנת 2021 עמד על 21 הפלות לכל 100 לידות חי.[13]
ערך מורחב – הפלה ובריאות הנפשמחקרים רבים מצאו באופן עקבי שהפלה מלאכותית אינה מגבירה את הסיכון לבעיות נפשיות, יחסית ללידה עקב הריון לא מתוכנן. סקירה של Coleman שפורסמה בספטמבר 2011 הגיעה למסקנה שונה, לפיה הפלה מגדילה את הסיכון אצל נשים לבעיות נפשיות ב-81% וכי 10% מבעיות בריאות הנפש אצל נשים מיוחסות להפלות. חוקרים רבים הטילו ספק באמינות מחקר זה ומצאו בו שגיאות ומידע מוטעה.[14]
ערך מורחב – היבטים מוסריים של הפלות מלאכותיותסביב השאלות המוסריות והאתיות הכרוכות בהפלה מלאכותית ניטש ויכוח עז במדינות רבות בעולם, ובהן ארצות הברית, קנדה ואחדות ממדינות אירופה. מתנגדי ההפלות טוענים שהפלה היא רצח של יצור אנושי. לטענתם, העובדה שהעובר מתפתח בגוף האישה אינה נותנת לה בעלות על חייו. מנגד, תומכי ההפלות טוענים שזכות האישה על גופה חלה גם על ההיריון המתפתח בתוכה. לשיטתם, העובר אינו אדם עד שייוולד, ובמיוחד כל עוד אין לו יכולת קיום מחוץ לרחם. ישנה אסכולת ביניים הסבורה כי בשלבים המוקדמים של ההיריון אין לעובר עדיין מודעות, ולכן יש להתיר הפלות, אבל בשלבים מאוחרים יותר, כאשר העובר כבר מפותח, יש לראות בו יצור אנושי הזכאי להגנה.
התנגדות דתית להפלה עשויה לעשות שימוש בביטוי לשחק את אלוהים כדרך לשלול את הלגיטימיות של הפלה שנתפסת כהפרה של עקרון קדושת החיים. בישראל, אחד מהארגונים הפעילים נגד הפלות הוא אגודת אפרת, הפועלת להניא נשים יהודיות מלעשות הפלה, בצידוקים מוסריים, ומסייעת להן לעמוד בעלות גידול התינוקות.
דוח האו"ם על חוקיות הפלות 2017[15]
בשנת 1920 הייתה רוסיה הסובייטית למדינה הראשונה בעולם שהתירה הפלות מלאכותיות.[17] ב-1935 הייתה איסלנד למדינה השנייה. עם זאת, ברית המועצות החזירה את האיסור על הפלות בשנת 1936, למעט מקרים רפואיים חריגים. האיסור בוטל בשנית בשנת 1955.[18]
ערך מורחב – הפלות מלאכותיות בישראל.jpg)
בישראל, עד שנת 1977 חלה פקודת החוק הפלילי מ-1936, שקבעה איסור על ביצוע הפלות, אולם המילים "בניגוד לחוק" פורשו כקובעים שהפלה שנעשתה בתום לב, בבית חולים, לשם שמירת בריאותה הגופנית או הנפשית של האשה, איננו נחשב לעבירה. בנוסף, הוראת היועץ המשפטי לממשלה הייתה שלא להעמיד לדין רופאים שבצעו הפלות, אלא אם פעלו ברשלנות.[19] בשנת 1977 שונה החוק, וכיום מותר בישראל לבצע הפלות ממספר סיבות: גיל האישה (מתחת ל-17 ומעל 40), היריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות, או שהוא שלא מנישואין; הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי; המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לאשה נזק גופני או נפשי.[20] בשנת 2014 הוכנס לסל הבריאות מימון הפלות לנשים עד גיל 33, גם כאשר אין צורך רפואי בהפלה.[21]
בארצות הברית מתקיים ויכוח חריף סביב שאלת התרתן של הפלות. אחת השאלות הראשונות הנשאלות ביחס למועמד לנשיאות או לשיפוט בבית המשפט העליון היא עמדתו בסוגיה זו. ב-1987 נכשל ניסיונו של הנשיא רונלד רייגן למנות את השמרן רוברט בורק לשופט בבית המשפט העליון, בין היתר על רקע התנגדותו של בורק להפלות.
נקודת שיא בוויכוח סביב ההפלות היא פסק דין רו נגד וייד, שבו קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית, ב-22 בינואר 1973, כי חוק מדינת טקסס, הקובע כי הפלה היא מעשה פלילי, סותר את התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית ופוגע בזכותה של אישה להחליט האם היא רוצה להמשיך בהיריון או להפסיקו.
בית המשפט קבע כי מותר לעשות הפלה בשליש הראשון של ההיריון וכן קבע כי הגבלות מסוימות מותרות לעניין השליש השני והשלישי מתוך רצון להגן על בריאותה של האם. בית המשפט קבע כי מרבית ההגבלות שהיו קיימות עד אותה עת בטלות, והתיר רק הגבלות הנוגעות לבריאות האם (ולא הגבלות הדנות בבריאות העובר או בחייו). בית המשפט קבע כי חוקת ארצות הברית אינה מכירה ב"אדם שאינו ילוד" היינו בזכויות העובר.
בשל כך נקבע כי זכויות המדינה להגביל את החירות של האם לעשות הפלה תלויות בשלב ההיריון:
ב-1992 בית המשפט העליון, אף שאישר עקרונית את פסיקת רו נגד וייד, אפשר הגבלות נוספות, למשל חיוב פסק זמן של 24 שעות בין הפנייה לרופא לבין ביצוע ההפלה עצמה.
ההחלטה בעניין רו הביאה להתפרצות יצרים בכל ארצות הברית. קבוצות דתיות רבות החלו במסעי כתיבת מכתבים המתנגדים להחלטה, שנשלחו לבית המשפט העליון. הכנסיות השונות, ובייחוד הכנסייה הקתולית וחלק מהכנסיות האוונגליסטיות, טענו שההחלטה מתירה למעשה רצח עוברים. בנוסף נטען שהחיים נוצרים ברגע ההפריה ולכן קיימת זכות לחיים לעובר, הדוחה את הזכויות השונות, ועל בית המשפט לאזן זכות זו.
בשל ההתנגדות להחלטה נוצרה תנועה "בעד החיים" (Pro-Life Movement) אשר החלה בארגון הפגנות מחאה גדולות בפתח בית המשפט העליון. תנועה זו הפגינה מול קליניקות המבצעות הפלות והחלו בניסיונות לשכנע נשים להתנגד להפלות, ואגפיה הקיצוניים אף עשו שימוש בכוח (שריפת קליניקות ואף רצח רופאים).
בעקבות ההחלטה חוקקו מספר מדינות חוקים המגבילים את זכות ההפלה, ובהם חוקים הקובעים כי נדרשת הסכמת הורים להפלות בקרב קטינים, חוקים המורים לרופאים ליידע הורים של קטינים בדבר ההפלה, ליידע את האב בדבר החלטה של האם להפיל וכן חוקים הקובעים כי הפלות יש לבצע בבתי חולים בלבד ולא בקליניקות, חוקים האוסרים על מימון בתי חולים וקליניקות המבצעים הפלות וכן חוקים הדורשים מאישה הרוצה לבצע הפלה לקרוא מחקרים מסוימים וספרות מסוימת. על אף החלטת בית המשפט העליון החליט השלטון הפדרלי להימנע מלממן הפלות לנשים שאין ביכולתן לממן הפלה. צבא ארצות הברית אוסר לבצע הפלות בבתי חולים צבאיים. סיוע החוץ של ממשלת ארצות הברית לארגוני בריאות בינלאומיים מותנה בהסכמתם לכללי מדיניות מקסיקו סיטי האוסרת על תמיכה או עידוד הפלות מלאכותיות לצורך תכנון המשפחה. המדיניות החלה בזמן שלטון רייגן, בוטלה על ידי קלינטון והוחזרה על ידי בוש הבן.
חלק מחוקים אלה בוטלו על ידי בית המשפט העליון, אולם בשנת 1980 במקרה הריס נגד מקרי השאיר בית המשפט על כנם חוקים הנוגעים למימון הפלות.
מול ההתנגדות לפסק הדין החלו קבוצות שונות להפגין בתמיכה בפסק הדין. תנועות נשים רבות תומכות בפסק הדין כחלק מזכותה של האישה על גופה.
בשנת 2005 הציע הנשיא ג'ורג' בוש תיקון לחוקה האוסר על הפלות בשלושת החודשים האחרונים של ההיריון. ב-13 ביולי 2013 עבר בסנאט של טקסס חוק המונע מהאישה לעשות הפלה אחרי 20 השבועות הראשונים של ההיריון, ברוב של 19 בעד ו-11 נגד. במרץ 2018 נאסרה במדינת מיסיסיפי הפלה לאחר השבוע ה-15 להריון.[22]
ב-24 ביוני 2022 החליט בית המשפט העליון בארצות הברית על ביטול פסק הדין רו נגד וייד.[23][24] בכך ביטל את הקביעה כי הזכות לבחור לעבור הפלה מלאכותית מעוגנת בחוקה.[25] בהחלטה נכתב כי פסק הדין מלפני כמעט 50 שנה "היה שגוי כי אין בחוקה האמריקאית אזכור לזכות לבצע הפלות".[26] על פי פסק הדין כל מדינה רשאית לקבוע (לפי העדפת תושבי המדינה ונציגיהם המחוקקים) את המדיניות הפרטנית שלה בעניין ביצוע הפלות.[27]
פסק הדין ביטל למעשה את ההגנה החוקתית על זכותן של נשים לבצע הפלה. זכותה של האישה על גופה לא מופיעה בחוקה האמריקאית, ולכן בית המשפט יכול היה לתת פרשנות חדשה לסוגיה. לדעת בית המשפט, בשנת 1973 הייתה פרשנות בית המשפט העליון לחוקה בארצות הברית שהסעיף בחוקה המבטיח "הליך הוגן" מספק "זכות לפרטיות" בסיסית, וזו העניקה הגנה חוקתית לזכותה של אישה הרה להפלה. אך פרשנות החוקה האמריקנית לפי פסק דין זה, לא כוללת עוד את הזכות הזו[28]בעקבות החלטת השופטים כל אחת ממדינות ארצות הברית רשאית להחליט על חוקיות או אי-החוקיות של ההפלות בשטחן.[29]
ערך מורחב – הפלות באירלנדבשנת 1967 הפכה ההפלה המלאכותית לחוקית בבריטניה. נשים איריות רבות נסעו לבריטניה מדי שנה והפילו שם את ולדותיהן הבלתי רצויים. בתגובה לכך החלו קבוצות לחץ נגד הפלות במערכה ציבורית, ובשנת 1982 השיגו את תמיכת שתי המפלגות הגדולות פיאנה פול ופינה גייל בשינוי לחוקה האירית, שיאסור הפלות. בשנת 1983, לאחר משאל עם תוקן התיקון השמיני לחוקה האירית, וקבע כי זכותו של העובר לחיים שווה לזכותה של אמו, וכי זכותה של המדינה להגן על זכות זו של העובר. אנשי הלובי למען "הזכות לחיים" הניחו כי לא יעבור זמן רב ובתי המשפט האיריים ייתקלו ב"רו נגד וייד" משלהם, ולא רצו להשאיר את ההכרעה בידי בית המשפט. עם שדולת המתנגדים לתיקון נמנתה נשיאת אירלנד לעתיד מרי רובינסון.
בשנת 1992 פרץ לתודעה הציבורית "מקרה X", ילדה בת פחות מ-14 בעלת נטיות אובדניות, אשר הרתה (ממגע מיני שהוגדר בחוק כ"אונס סטטוטורי"), אך נאסר עליה לעזוב את אדמת אירלנד על מנת שלא לעבור הפלה במדינה שבה ההפלה חוקית. בית המשפט העליון של אירלנד פירש את התיקון השמיני לחוקה כמעניק זכות להפלה במקרים מצומצמים מסוימים, לרבות המקרה שבו חיי האם הם בסכנה.
פסיקות של בית המשפט בשנים 1988 ו-1990 פירשו את התיקון לחוקה כאוסר על קבוצות לתכנון המשפחה מלהציע ייעוץ בענייני הפלה, ומלתת מידע וסיוע בנסיעה לחו"ל לצורך הפלה. פסיקות אלו הפכו לבלתי-פופולריות, במיוחד לאחר "מקרה X". הועלתה השאלה האם האיסור על גישה למידע אינו מפר סעיפים באמנת מאסטריכט. שני תיקונים חוקתיים הוכנסו לחוקה האירית בשנת 1993 והבטיחו את "הזכות לצאת מאירלנד" ואת "הזכות למידע". תיקון שלישי, שהיה אמור להגדיר באופן מפורש מתי תיחשב הפלה לחוקית, נכשל. הוויכוח באשר לחוקתיות של התיקונים נמשך כשנתיים לאחר קבלתם, והם נכנסו לתוקף רק בשנת 1995.
לפי סקרים שנערכו רוב המצביעים באירלנד סבורים כי זכותו של העובר לחיים אינה נופלת מזכותה של אמו להפסיק את ההיריון,[דרוש מקור] ולפיכך אין מקום להפלה יזומה, אך ניסיונות לצמצם את טווח הפעולה שנתן "מקרה X" למבצעי ההפלות, באמצעות משאלי עם, נכשלו.[דרוש מקור]
בעקבות התפרקות ברית המועצות, התעוררה בפולין מחלוקת בין תומכי השארת החוק הסובייטי משנת 1956 שהיה מקל יחסית על ביצוע הפלות, ובין מתנגדי ההליך, בעיקר מקרב הרוב הקתולי במדינה. בשנת 1993 תוקן החוק לפי גישת ביניים שאסרה ביצוע הפלות למעט במקרים בהם האם או התינוק נמצאים בסכנה בריאותית או במקרים בהם ההיריון התרחש כתוצאה מאונס או גילוי עריות.[30][31] בסתיו 2016 אושרה בקריאה מקדימה בבית התחתון של הפרלמנט, ברוב גדול, הצעת חוק האוסרת הפלות באופן גורף, אך פוטרת מאחריות פלילית להן מקרים שנועדו למנוע סכנה ישירה לחיי האישה ההרה, וכן מותירים לרשויות שיקול דעת להקלה בעונש או אף לפטור מאחריות פלילית לאישה המפלת. הצעת החוק עוררה הפגנות מחאה שסוקרו בהרחבה בתקשורת הבינלאומית.[32]
בשנת 2023 בית המשפט העליון של מקסיקו העניק מעמד חוקתי לזכות להפיל.[33]
מחלוקת בסוגיית ההפלות בישראל קיימת עוד מראשיתה של המדינה. בתקופת המנדט הבריטי ולאחר הקמת המדינה היה בתוקף "חוק ההפלות" הבריטי, שאסר ביצוע הפלות באופן גורף ומוחלט.[א] המדיניות בפועל הייתה של אי התערבות. נשים המשיכו לבצע הפלות ורופאים ביצעו אותן בלי התערבות של גורמי האכיפה.[34]
לפני הקמת המדינה לא הייתה מקובלת העמדה הרואה באישה גורם בעל מקום מרכזי בהחלטה להפסיק הריון. התפיסה השלטת הייתה שהפלה היא התנהגות נשית לא אחראית המתנכרת לצרכים הלאומיים. בשיח שהתנהל היו אמירות המצביעות על שיתוף פעולה בין "נשים חסרות אחריות" לבין "רופאים רודפי בצע". השיח על "נשים אמידות" המבצעות הפלות במחתרת היה חלק מהשיח ההגמוני ב-שנות ה-1950.[34]
היה גם שיח דמוגרפי פוליטי, שייעודו השגת "רוב יהודי במדינת ישראל". שיח זה נתמך בטיעונים שהדגישו את "האיום הדמוגרפי" על העם היהודי לאחר מלחמת העולם השנייה ואת חשיבות השמירה על המשכיות המשפחה היהודית.[35]
ערך מורחב – מעמד העובר בהלכהבתורה יש התייחסות להפלה רק כאשר זו תוצאה של קטטה שבה נפגע העובר. גם במשנה ובתלמוד אין התייחסות להפסקת היריון,[36] ובסיס לדיון מאוחר יותר הוא המשנה:
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מְקַשָּׁה לֵילֵד, מְחַתְּכִין אֶת הַוֶּלֶד בְּמֵעֶיהָ, וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים, מִפְּנֵי שֶׁחַיֶּיהָ קוֹדְמִין לְחַיָּיו.
יָצָא רֻבּוֹ, אֵין נוֹגְעִין בּוֹ, שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ.
רש"י אומר על כך: "כל זמן שלא יצא לאוויר העולם לאו נפש הוא וניתן להורגו ולהציל את אמו". הרמב"ם מנמק הלכה זו באמצעות "דין רודף" (אף שבתלמוד נדחה נימוק זה): "הורו חכמים, שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה... מפני שהוא כרודף אחריה להורגה" (הלכות רוצח ושמירת נפש, א', ט'). וכן פסק להלכה ר' יוסף קארו בשו"ע, חושן משפט סימן תכ"ה, ב'. מכל מקום המשנה אינה מתייחסת במפורש למקרה שבו העובר אינו מסכן את האם בעת הלידה. התלמוד מזכיר את הפלת העוברים כמעשה שגוי מתחייב בגינו מיתת בית דין כדין רוצח: "משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין מאי טעמיה דרבי ישמעאל דכתיב (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמו".[37] מכאן נלמד גם שהפלה אינה חמורה כרצח, שהרי יהודי אינו מתחייב בגינה מיתת בית דין.
הפוסקים העוסקים בסוגיה זו לומדים את האיסור על הפלה באמצעות מידות שהתורה נדרשת בהן[דרוש מקור]. בין הפוסקים יש דעות שונות ביחס לתקופות שונות של ההיריון. יש השוללים את ההפלה החל מהרגע הראשון להיריון, ויש הנוטים להקל בראשית ההיריון, על סמך דברי התלמוד (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ט, עמוד ב') "עד ארבעים יום מיא בעלמא" (כלומר: בארבעים הימים הראשונים של ההיריון העובר נחשב כמים).[38] יש המקלים ופוסקים שעד תום שלושה חודשים מתחילת ההיריון אין איסור מדאורייתא על ההפלה, אף זאת על-פי הנאמר בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ח', עמוד ב'): "וכמה הכרת עובר... שלשה חדשים".
הרב יאיר חיים בכרך, מרבני המאה ה-17, הקל באיסור הפלה מלאכותית ומצא לה היתר בנסיבות מסוימות.
הרב משה פיינשטיין, מגדולי הפוסקים של המאה העשרים, קבע שאיסור רציחה מ"לא תרצח" חל גם על עובר, ואסור להורגו, אלא רק לשם הצלת אמו, ונימוקו (בספרו "אגרות משה", ח"מ ח"ב סימן ס"ט אות ב') "מכיוון שהוא לאו נפש גמור, כי חייו תלויים בחיי אמו, לכן הוא נחשב לרודף את אמו יותר ממה שהיא רודפת אותו, ולכן רשאים להורגו כדי להציל אותה", אבל ללא צורך זה "ברור ופשוט כדכתבתי הלכה הברורה ע"פ רבותינו הראשונים המפרשים והפוסקים ממש שאסור בדין רציחה ממש כל עובר, בין כשר בין ממזר בין סתם עוברים ובין הידועים לחולי טאי-זקס שכולן אסורין מדינא ממש, ואין לטעות ולסמוך על תשובת חכם זה".[39]"
פוסקים אחרים בני זמננו, בהם הרב אליעזר ולדנברג, מקלים יותר וסוברים שאין דין של רציחה בעובר, וניתן לאפשר הפלה במקרה שהאישה נזקקת לכך מאוד מסיבות נפשיות או רפואיות וכן במקרה שהוולד סובל מפגם קשה.
הרבנים הראשיים לישראל, שלמה משה עמאר ויונה מצגר, יצאו בתחילת 2013 בקריאה לכל הרבנים שיפעלו בדרשותיהם "לעידוד הילודה בעם היהודי ומניעת הפלות שאינן הכרחיות".[40]
לפי דברי ויינפלד, שתי האסכולות העיקריות עליהן מתבסס הדיון בנושא הפלות ביהדות הן היותו של העובר חלק מהאם בלבד ועל כן היא היחידה שיכולה להחליט האם לבצע את ההפלה או לא, או שמא העובר הוא ישות בפני עצמה והאם אינו גורם הסמכות הבלעדי עליו.[41]
בעת דיוני הכנסת בנוגע לחוק, נידונו רבות הגישות השונות בתוך המשפט העברי, כפי שהן משתקפות לעיל. כלל הדעות הוצגו בסופו של דבר נוצרה מעין פשרה, ניתן להפסיק היריון אך רק באישור ועדה.[42]
על פי ההלכה היהודית, הדיון בסוגיית הפסקת ההיריון מתמקד בעיקר בשאלה מעמדו של העובר – והאם הוא נחשב כאדם חי. מכאן התפתחה האמירה ש"הפלה זה רצח", המשמשת לעיתים לתעמולת המתנגדים, לאמור: זכות האישה על גופה איננה גוברת על חובותיה המוסריות כלפי הזולת ועל האיסור להרוג נפש, ואף שאין מדובר ברצח (גם לא בדין התורה) – אותה זכות נגמרת במקום שבו מתחילה הפגיעה באחר.[43]
הגישה היהודית להפלות שונה מגישות אחרות. התפיסה הקתולית מתייחסת לעובר כישות עצמאית עם מעמד זהה לכל אדם, ולכן ההפלה מושווה לרצח. הגישה הרומית מתייחסת לעובר כחלק מגופה של האם ומתירה לה לפגוע בו. הגישה היהודית מגדירה את העובר כישות עצמאית, אך עם מעמד נמוך יותר מאדם שנולד, ולכן האיסור על הריגתו חלש יותר ואינו נחשב כרצח. ההכרעה המעשית בעניין ההפלות מורכבת הרבה יותר ומותנית בגיל העובר ובעילת ההפלה, ככל שההיריון "צעיר" יותר והעובר אינו מפותח מספיק, וככל שהעילה חזקה יותר – כך ניתן יהיה להתיר את הפסקת ההיריון ביתר קלות למרות שההלכה אינה מתירה הפלה באופן גורף, היא מאפשרת הפלה בתנאים מסוימים. כך למשל, כאשר פוסק מרגיש שהוא אינו יכול להתיר הפלה, הוא עשוי להכיר בשיקול של שברון הלב שתגרור פסיקתו.[43]
המקור המקראי הראשון שנוגע לגישת היהדות לסוגיית ההפלה מצוי בבראשית ט, ו, שם מצווים בני נח: “שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ”. בסנהדרין נז ע”ב, הפסוק מתפרש כאיסור נגד הפלת עובר. בסנהדרין נט ע”א, מורחב האיסור על בני נח גם לישראל. יש אף מי שסובר שהפלה היא עבירה על “לא תרצח”.[44]
בשמות כא, כא-כג, מתוארת קטטה שבמהלכה אחד הצדדים פוגע באישה הרה. אם העובר מת, הפוגע נדרש לשלם נזק לבעל; אבל אם האישה מתה, הוא נידון כרוצח. על פי ההבחנה הזו נראה כי המעמד ההלכתי של העובר והאם אינו זהה. במשנה אהלות ז, ו, מובא שאם חיי האם נתונים בסכנה במהלך הלידה, חובה להפיל את העובר כדי להציל את חיי האם, משום שחיי האם קודמים. עם זאת, אחרי שיצא רוב העובר, אסור להרוג את העובר כדי להציל את חיי האם, משום ש”אין דוחין נפש מפני נפש”.[44]
אפרת נוימן, ההריון ושברו: למה לצפות כשאת כבר לא מצפה, באתר TheMarker, 25 ביולי 2016 שני ליטמן, בישראל הולכים רחוק כדי להבטיח שייוולדו ילדים ללא פגם. אולי רחוק מדי, באתר הארץ, 6 ביוני 2019
פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״ בנושא ״לידת הזכות להפיל״, באתר "כאן"
הפלה מלאכותית, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
