מבחינת הכלכלה העולמית – במאה זו המשיכה תפיסת המרקנטליזם את שגשוגה[3], ועלה וצבר השפעה מודל חברות הצ'ארטר (אנ'), בו פעלו חברות מסחריות כמונופולים של סחר או קולוניזציה מטעם ממשלות, וצברו כוח פוליטי, צבאי וכלכלי שהשפיע עמוקות על הכלכלה והפוליטיקה העולמית[4]. עם זאת, המאה התאפיינה בהכללה בתפוקה כלכלית נמוכה ורעב, בין היתר בגלל עידן הקרח הקטן[5].
במחצית הראשונה של המאה התחזקו שיתופי פעולה פרסים ורוסים בהקשר אנטי עות'מאני, תוך ניסיונות – שלא הבשילו – לקיים ברית צבאית של ממש[6].
חברת הודו המזרחית ההולנדית הוקמה בשנת 1602, ויצאה למסע התרחבות קולוניאלי שהתבסס על החזקת מניות ולא על שליטה מלכותית. ספינות סוחר הולנדיות שטו ברחבי העולם, מובילות את "עידן הזהב של הרפובליקה ההולנדית".
תור הזהב של הולנד – הרפובליקה ההולנדית שנודעה בשם הפרובינציות המאוחדות הפכה לכוח המוביל בכלכלה ובפוליטיקה של אירופה, לאחר שקיבלה עצמאות מספרד בשנת 1648. היא גם עברה משברים, כמו משבר הצבעונים (Windhandel) שהוביל לפשיטות רגל בשנת 1637.
1639: עליית האימפריה הרוסית – חלוצים רוסים מקימים מושבה רוסית בגבול האוקיינוס השקט ומותחים מזרחה את תחום השפעתה של האימפריה. כעשור לאחר מכן מוקמת באזור עיר רוסית ועד סוף המאה מהדקת בהדרגה רוסיה של שליטתה בצפון מזרח אסיה[8].
ביפן החלה בתחילת המאה תקופת אדו, שנמשכה עד שנת 1868. בתקופה זו עברה יפן מהפכה חברתית שכללה שינוי מבנה השליטה הפאודלי שהגביר את כוחו של השוגון, ושינויים שמנעו ניידות חברתית[12]. מאפיין נוסף של תקופה זו היה מדיניות בדלנית מאוד שנקראה סאקוקו שלפיה אף אדם זר לא הורשה להיכנס ליפן ואף יפני לא הורשה לצאת ממנה.
1684-1681 – החאנות הדזונגרית (אנ'), בראשות המנהיג אגרסיבי גאלדאן חאן (אנ') יוצאים למסע כיבושים במרכז אסיה[13].
באירופה התפתחו בהדרגה צבאות הקבע המקצועיים, בו שולבו אצילים בתפקידי קצונה, ואת שאר התפקידים איישו בעלי מעמדות נמוכים לצד שכירי חרב[5].
בחלקה המזרחי של אפריקה הדרומית פעלו שבטים נודדים אגרסיביים שביצעו במקומיים פשיטות למטרות סחר עבדים. בני היאו (אנ') שהגיעו לאזור בעקבות סחר שנהב השתלטו על טריטוריה תחת הנהגה צבאית חזקה והפעילו פשיטות עבדים מאורגנות[17].
קולוניאליזם
במחצית הראשונה של המאה, החלו להגיע לאמריקה הצפונית מתיישבים אירופאים, ומתיישבים מאנגליה, צרפת, הולנד, שוודיה וספרד הקימו מושבות ביבשת. האירופאים ניהלו עם העמים הילידים קשרי מסחר מחד, אולם מאידך גם מאבקים מתמשכים סביב שליטה בטריטוריות ובמסחר, וסביב הבדלי תרבות. במקרים רבים נאבקים חלק מהעמים הילידים לצד האירופאים חלק מהמאבקים הפנימיים בין העמים הילידים או בין האירופאים עצמם. במחצית השנייה של המאה השיגו האנגלים והצרפתים את עיקר הדומיננטיות בצד האטלנטי של אמריקה הצפונית (זאת לצד הספרדים ששלטו על שטחים גדולים בדרום היבשת כבר מסוף המאה שעברה) ועד סוף המאה ביססו השתיים את הטריטוריות צרפת החדשה, אמריקה הבריטית וכן טריטוריית חברת מפרץ הדסון[2][18].
בתחילת המאה הפכו ההולנדים לגורם הבולט סחר העבדים הטרנס-אטלנטי, אולם במהלך המאה מתערערת ההגמוניה שלהם, כאשר האימפריות הצרפתית והבריטית משתלטות על מחצית מנתח השוק ולוקחות לשם כך כמות רבה של תושבים, בעיקר משטח במערב אפריקה שנמצא בין אזור סנגל ונהר ניז'ר. אם במאות הקודמות סחר העבדים היה בהיקף קטן יחסית, במאה זו הביקוש לעבדים עלה בחדות במקביל לפיתוח מטעי הסוכר באיים הקריביים ומטעי הטבק באזור צ'ספיק באמריקה הצפונית[19]. על פי חלק מההערכות בתקופה זו הוצאו מאפריקה מדי שנה כ־10,000 איש, או מעט למעלה מכך, למטרות סחר עבדים[17].
במהלך המאה ביססו ההולנדים קולוניה בנקודת עצירה חשובה מסביב לאפריקה – כף התקווה הטובה. באמצע המאה מקימים ההולנדים את מושבת הכף ההולנדית ובעשורים האחרונים של המאה מתמודדים ההולנדים עם שלוש מלחמות גרילה מול הקויסאנים, שכמעט ומביאים לסופה של המושבה בשנת 1659[20].
האימפריה הפורטוגלית הרחיבה לאורך המאה את שליטתה בחופי אפריקה[2][21]. פשיטות מתמשכות של נוודים–שודדים על ממלכת מוטאפה (אנ'), ממלכה ידידותית לפורטוגזים במזרח אפריקה, גרמה להם לבקש עזרה מהפורטוגזים, והם מעמיקים בהדרגה את השפעתם על כל אזור נהר הזמבזי. עם זאת, הניסיונות של הפורטוגזים להעמיק את השפעתם מעט צפונה יותר, באזור נהר הרובומה (אנ'), נבלמים בסוף המאה[20].
מרקנטליזם – מאה זו הייתה תקופת השיא של המרקנטליזם, תפיסה כלכלית המעודדת אומות לחזק את כלכלתן על חשבון כלכלות אחרות. הוגי התקופה שקידמו תפיסה זו, כמו ז'אן-בטיסט קולבר ותומאס מון (אנ'), הגדירו את משאבי הטבע כאמצעי חיוני לשגשוגה של אומה, כך שאם אין לאומה משאבים אלו, עליה להשיגם במסחר שישאיר את המדינה במאזן חיובי של ייצוא מול ייבוא. תפיסה זו עודדה פיתוח ייצור בקולוניות, כאשר כל התוצרת מוחזקת על ידי מונופול בשליטת המעצמה. תחת כלכלה מרקנטליסטית שאפו אומות לדכא את רצונותיהם של התושבים כלפי מותרות שיגבירו ייבוא ויפרו את המאזן[22].
חברות הצ'ארטר (אנ') – מודל כלכלי בו פועלות חברות מסחריות כמונופולים של סחר או קולוניזציה מטעם ממשלות. המודל שהחל בסוף המאה שעברה צבר תאוצה במהלך המאה, בה הוקמו כמה מחברות הצ'ארטר המשמעותיות ביותר, כמו חברת הודו המזרחית הבריטית, שהתאפיינה בהון אדיר וכוח צבאי משמעותי, והייתה חלק מהגורמים שהגבירו את הדומיננטיות של האימפריה הבריטית ברחבי העולם[4].
התרחבות כלכלת סין – סין, שעל פי חלק מההערכות הייתה הכלכלה הגדולה בעולם עוד לפני תחילת המאה[23], חוותה בסוף המאה שגשוג כלכלי תחת שושלת צ'ינג, תוך ניצול יעיל יותר של משאבי טבע כמו תה, טבק וסוכר[24].
באירופה התאפיינה המאה בהכללה במחסור כרוני בכסף וזהב שהקשה על ממלכות לספק את צורכי התושבים[5].
באירופה הפכה לנפוצה יותר גישה שמחליפה את החובה הנוצרית לסייע לעניים בגישה לפיה צדקה לעניים מעודדת את בטלנותם ומובילה אותם לדרך רעה[25].
ראשית אמנות הבמה בארצות האסלאם[29]. בתקופה זו התקיימה מגמה חדשנית – שהחלה במאה ה-16 – של ציור תוך התכתבות עם סגנונות היסטוריים. תקופה זו התאפיינה בקונפליקטים רבים בין רצונם של הציירים לחופש אומנותי לבין הגחמות המתחלפות של הפטרונים השונים. באימפריה הספווית זרמים מרכזיים עסקו בציור מיניאטורי, ביצירות סאטיריות וביצירות שמטרתן יצירת סצנות מדויקות מחיי היומיום[30].
בתקופה זו שגשגה באימפריה העות'מאנית תעשייה אומנותית סביב ייצור עבודות מתכת ומשנהב, שטיחי אוסאק (אנ') וטכניקות חדשות לייצור טקסטיל. התעשייה השפיעה על עיצובם של חפצי נוי ואמנות דקורטיבית באירופה ובמקומות נוספים. בנוסף, בתקופה זו מגיע לשיאו זרם של ספרות טורקית קלאסית[32].
לאורך המאה חוו האזורים המוסלמים של הודו פריחה תרבותית שבאה לידי ביטוי בין היתר בתקופת זוהר של שירה וכתיבה היסטורית[33].
התפתחותן של הקולוניות האירופאיות באפריקה חושפת אוכלוסיות שונות לנגיפים שאינם רגילים אליהם. הפורטוגזים במערב היבשת נדבקו במגפות מקומיות, אולם בדרום אפריקה היו אלו המקומיים שנדבקו במקרים רבים באבעבועות שחורות, שפעת וחצבת שהביאו עמם האירופאים[20].