גרגוריוס החמישה עשר
האפיפיור משנת 1621 ל-1623 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרגוריוס החמישה עשר (בלטינית: Gregorio PP. XV) היה אפיפיור מ-9 בפברואר 1621 עד ליום מותו ב-8 ביולי 1623.
_-_Google_Art_Project.jpg) | |||||
| גרגוריוס החמישה עשר | |||||
| לידה |
9 בינואר 1554 בולוניה, מדינת האפיפיור | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
8 ביולי 1623 (בגיל 69) רומא | ||||
| שם לידה | Alessandro Ludovisi | ||||
| מדינה | מדינת האפיפיור | ||||
| מקום קבורה | |||||
| השכלה | |||||
| דת | הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
חייו
סכם
פרספקטיבה
נולד בבולוניה (אז במדינת האפיפיור) כאלסנדרו לודוביסי (Alessandro Ludovisi), אחד משבעת ילדיהם של פומפאו לודוביסי (Pompeo Ludovisi), רוזן סמוג'ה (Samoggia), כיום סאווינו (Savigno) בנפת בולוניה וקמילה ביאנקיני (Camilla Bianchini). הוא למד באוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית ברומא שנוהלה בידי הישועים והשלים את לימודיו לתואר במשפט הקאנוני ובמשפט הרומי באוניברסיטת בולוניה ביוני 1576. תחילה עסק כמשפטן בשירות האפיפיור ברומא, ואין כל עדות שהוא עבר הסמכה לכהונה. אבל מכיוון שבמרץ 1612 מינה אותו האפיפיור פאולוס החמישי כארכיבישוף של בולוניה, יש להניח כי הוסמך לכמורה, וב-1 במאי של אותה שנה הוא הוסמך כבישוף.
באוגוסט 1616 שלח אותו האפיפיור כנונציו לדוכסות סבויה על מנת לתווך במחלוקת שבין קרלו אמנואלה הראשון, דוכס סבויה לפליפה השלישי, מלך ספרד בנושא מרקיזות מונפראטו (Marchesato di Monferrato) שבשליטת בית גונזגה ממנטובה.[1] ב-19 בספטמבר 1616 מינה אותו פאולוס לכומר קרדינלי. ב-3 בדצמבר 1618 קיבל את כובע החשמן, והכנסייה ברומא שיועדה לו בתוקף תפקיד זה[2] הייתה סנטה מריה אין טרנספונטינה (Santa Maria in Traspontina). החשמן לודוביסי נשאר במקום מושבו בבולוניה עד מותו של האפיפיור פאולוס החמישי כשנסע לרומא להשתתף בקונקלאווה שבה נבחר כאפיפיור.
כבר שנבחר, ובעיקר תחת השפעתו של החשמן בורגזה, הוא הבין שבגילו המתקדם (הוא היה אז בן 67), ובמצב בריאותו המעורער, הוא יהיה זקוק לאדם נמרץ שבו יוכל לשים את מבטחו שיסייע לו בניהול הכנסייה. אחיינו, לודוביקו לודוביסי, צעיר בן 25, נראה לו כאדם המתאים, ולמרות הסיכון שיואשם בנפוטיזם, הוא מינה אותו לחשמן שלושה ימים לאחר שנבחר כאפיפיור. באותו יום הוא גם מינה את אחיו הצעיר אורציו, אביו של לודוביקו, למפקד צבא האפיפיור (Capitano generale della Chiesa).
האחיין לודוביקו לא אכזב את דודו האפיפיור. האנציקלופדיה הקתולית מודה ש”אמת הדבר שלודוביקו קידם את האינטרסים של משפחתו בכל דרך אפשרית, אבל הוא גם השתמש בכישוריו המבריקים ובהשפעתו הגדולה למען טובת הכנסייה, והיה מסור לאפיפיור באמת ובתמים”. גם גרגוריוס לא טמן את ידו בצלחת וסידר למשפחת לודוביסי שתי דוכסויות, אחת עבור אחיו אורציו, שקיבל תואר "אציל רומאי" (Nobile Romano) ודוכס פיאנו רומאנו (Fiano Romano)[3] ב-1621, והשנייה דוכסות צגארולו (Zagarolo)[4] שנקנתה ממשפחת קולונה על ידי אחיינו לודוביקו לודוביסי ב-1622. אחיין נוסף ניקולו הוכתר כנסיך פיומבינו (Principe di Piombino)[5] ואדון (Signore) של האי אלבה ב-1634, לאחר שנשא לאישה את יורשת העצר ב-30 במרץ 1632.
גרגוריוס מיעט להתערב בפוליטיקה האירופית, מעבר לסיוע הכספי בסך מיליון דוקטים של זהב שנתן לפרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ולליגה הקתולית הגרמנית[6] כנגד הפרוטסטנטים, כמו גם לזיגמונד השלישי ואזה, מלך האיחוד הפולני-ליטאי כנגד האימפריה העות'מאנית.
בין הפעולות הבולטות של גרגוריוס כאפיפיור היו:
- ה"הכרזה כנגד קוסמים ומכשפות" (Omnipotentis Dei, 20 במרץ 1623) - הצו האפיפיורי האחרון כנגד מעשי כישוף. הוא הפחית עונשים קודמים, ועונש מוות הוגבל לאלו ש"הוכח כי כרתו ברית עם השטן, וביצעו מעשה רצח בעזרתו".
- הבולה האפיפיורית Aeterni Patris ("אב נצחי") שכתב וחתם ב-15 בנובמבר 1621, הסדירה את בחירת האפיפיור, שמאז ואילך היו צריכות להיערך בהצבעה חשאית, וכללו שלוש שיטות אפשריות: בחינה קפדנית, פשרה והכרזה פה אחד.
- הקמת משרד מיוחד ("קונגרגציה" במינוח של הקוריה הרומאית) הקונגרגציה הקדושה למען הפצת האמונה (אנ') (Sacra Congregatio de Propaganda Fide) או בקיצור ה"פרופגאנדה" (מכאן גם בא מקור המילה הלועזית לתעמולה) ב-6 בינואר 1622. משרד זה, ששימש זרוע המיסיון של האפיפיורות, ניהל ספרייה לצורכי מחקר, הדפיס קטכיזם (מדריך בהִלכות הדת ובתפילות) בשפות שונות, הפעיל בית ספר להדרכת כמרים ומיסיונרים (ה-Collegium urbanum), חילק שטחי השפעה, והנחה פעילות כנסייתית מעבר לים. להקמת משרד זה הייתה גם מטרה סמויה לנסות לעקוף את ה"פדרואדו""[7] על ידי משלוח נציגים אפיפיורים לאזורים בשליטת ספרד ופורטוגל. משרד זה קיים עד היום כאחת מתשע הקונגרגציות (מיניסטריונים) של הוותיקן, אם כי שמו שונה ב-1982 להקונגרגציה לבישור לאומות העולם.
- הכרזה על קדושים חדשים, בהם תרסה מאווילה, פרנסיסקו חאווייר, איגנטיוס מלויולה, פיליפו נרי ואיזידור הפועל. הוא גם הכריז על מבורכים חדשים ובהם אלויסיוס גונזגה (Aloysius Gonzaga) ופדרו מאלקנטרה (San Pedro de Alcántara).
- תמיכה בתרבות. הוא היה אחראי להבאת האמן הבולונזי גוארצ'ינו לרומא, נקודת ציון בהתפתחות הבארוק האיטלקי. הפסל ג'ובאני לורנצו ברניני הכין פרוטומה של האפיפיור, והפסל אלסנדרו אלגארדי (Alessandro Algardi) הכין טונדו[8] הכולל פרוטומה של האפיפיור שמצוי בכנסיית סנטה מריה אין ואליצ'לה (Santa Maria in Vallicella).
גרגוריוס החמישה עשר מת בארמון קווירינאלה ב-8 ביולי 1623, ונקבר בכנסיית סנט'איגנציו. יורשו היה האפיפיור אורבנוס השביעי.
קישורים חיצוניים
- גרגוריוס החמישה עשר באנציקלופדיה הקתולית
- אלסנדרו לודוביסי - החשמנים של הכנסייה הקתולית
- גרגוריוס החמישה עשר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גרגוריוס החמישה עשר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.