שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
יחסי דרום אפריקה – ישראל
יחסי חוץ מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
Remove ads
יחסי דרום אפריקה – ישראל הם היחסים הדיפלומטיים שבין דרום אפריקה וישראל. בין שנות ה-50 לשנות ה-60, ישראל, שיצרה קשר חזק עם מדינות אפריקה השחורות, הייתה למבקרת גלויה של שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה. ב־1973 רוב מדינות אפריקה ניתקו את יחסיהן עם ישראל בשל מלחמת יום הכיפורים ולחץ מדינות הנפט. מצב זה הביא את ישראל לפתח את קשריה הדיפלומטים עם דרום אפריקה לאורך שנות ה-70 וה־80.
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
ישראל הייתה המדינה הדמוקרטית האחרונה להטיל הסנקציות על דרום אפריקה במשטר האפרטהייד, ורק בספטמבר 1987, לאחר לחץ בינלאומי ואיומים על הפסקת הסיוע מארצות הברית, החליטה ממשלת ישראל להטיל סנקציות על דרום אפריקה.
לאחר נפילת משטר האפרטהייד הידרדרו היחסים בין המדינות, ומפלגת השלטון הקונגרס הלאומי האפריקני, הצהירה על סולידריות עם הפלסטינים. ב-2019 הודיעה דרום אפריקה על החזרת שגרירה מישראל, כחלק ממהלך כולל של הורדת דרג היחסים בין המדינות.[1] ב-2023, לאחר מלחמת חרבות ברזל, פנתה ממשלת דרום אפריקה לבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) וביקשה לפתוח בהליך משפטי נגד ישראל בטענה ש"המעשים של ישראל הם רצח עם באופיים".
Remove ads
יחסי התנועה הציונית עם המשטר שלפני שלטון האפרטהייד
עוד בשנת 1910, עם הקמת ממשלת דרום אפריקה, הביע ראש הממשלה לואי בותה את תמיכתו בציונות, ובשוויון זכויות מלא ליהודי דרום אפריקה.[2] בשנות מלחמת העולם השנייה נחשבה ממשלת דרום אפריקה לאחת הממשלות הידידותיות ביותר לתנועה הציונית. ראש ממשלתה יאן סמאטס היה אוהד של הציונות (על שמו קיבוץ רמת יוחנן). קשריו הקרובים עם התנועה הציונית המקומית הביאו את הסוכנות היהודית לנסות לגייס את הממשלה הדרום אפריקאית לחילוץ יהודים מאזור הכיבוש הנאצי אולם ניסיונות אלו נכשלו בשל חשש של הממשלה מגזענות ומהתנגדות הגורמים שמאוחר יותר הקימו את שלטון האפרטהייד.[דרוש מקור]
דרום אפריקה הצביעה בעד תוכנית החלוקה של האו"ם לארץ ישראל בשנת 1947, והייתה אחת מתוך ארבע מדינות חבר העמים הבריטי שהצביעו בעד.
בשנת 1948 הכירה דרום אפריקה במדינת ישראל.[3]
Remove ads
יחסי ישראל עם שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה
סכם
פרספקטיבה
.jpg)
ישראל פתחה קונסוליה בדרום אפריקה ב-1949, והעלתה אותה לצירות ב-1950.
בשנת 1950 ביקר בדרום אפריקה שר החוץ משה שרת. ב-1956 ביקר בה חבר הכנסת יגאל אלון.[3] בשנות ה-50 וה־60 העדיפה ישראל לבנות את קשריה עם מדינות חדשות שהוקמו לא מזמן באזור שמדרום למדבר סהרה. עקב מדיניות זאת, הצביעה ישראל בעצרת הכללית של האומות המאוחדות בעד החלטה 1598 שגינתה את הנאום של אריק לוא בעד שלטון האפרטהייד ב־11 באוקטובר 1961.[4][5][6]
בשנת 1962 תמכה ישראל בהטלת סנקציות כלכליות על דרום אפריקה. תגובת השלטונות והתקשורת בדרום אפריקה, הייתה שישראל אינה נבדלת מדרום אפריקה במדיניותה. ראש הממשלה של דרום אפריקה, הנדריק פרוורד, כתב בהקשר זה כי "אנשים מתחילים לתהות מדוע, אם ישראל ורבניה מרגישים מחויבים לתקוף את מדיניות ההפרדה שלנו, מדיניות ההפרדה הנהוגה בישראל אינה נראית בעיניהם פסולה". עוד קבע פרוורד כי "הציונים לקחו את ישראל מן הערבים לאחר שאלה התגוררו בה אלף שנים, ובמובן זה ישראל, כמו דרום אפריקה, היא מדינת אפרטהייד".[7] העיתונות באפריקאנס צידדה בפרוורד ואימצה את העמדה לפיה הציונות והאפרטהייד הן שתי צורות של לאומנות אתנית, וכי תהא זו צביעות לתמוך באחת ולהתנגד לאחרת.
בקרב יהודי דרום אפריקה לא הייתה תמימות דעים. היו שסברו כי ישראל הצביעה באופן שגוי וכי לממשלת דרום אפריקה ולעומד בראשה יש סיבה מוצדקת לטרוניה. גם ה-Zionist Record של הפדרציה הציונית של דרום אפריקה ביקר את ישראל.[8] עם זאת, נשמעו גם קולות אחרים. היו שטענו כי בדבריו של פרוורד יש רמז לכך שעתידה של יהדות דרום אפריקה תלוי במידת תמיכתה במדיניות השלטון, לרבות ניתוק מישראל. העיתון South African Jewish Times כתב כי התבטאותו של פרוורד הופכת את יהודי דרום אפריקה לבני ערובה המשמשים מכשיר לכיפוף ידה של ישראל באומות המאוחדות.[9] המדיניות הרשמית של יהדות דרום אפריקה הייתה שלקהילה היהודית אין עמדה ביחס למדיניות האפרטהייד וכי אין בכוחה וגם אין לצפות ממנה להשפיע על מדיניות ישראל. עם זאת, מוטב היה לו נמנעה ישראל בהצבעות נגד דרום אפריקה בעצרת הכללית.[8]
ב-1963 ישראל הודיעה לוועדה המיוחדת של האומות המאוחדות בנושא האפרטהייד כי ישראל תנקוט צעדים כדי לאשר את החרם הצבאי על מדיניות האפרטהייד וכי החזירה את הציר הישראלי מדרום אפריקה,[5][10] כשבמקום שגריר, הותירה "ממונה על היחסים".[3] לפי כריס מקגריל, הכתב בנושאי המזרח התיכון של עיתון הגארדיאן, "ישראל עקבית נגד האפרטהייד בשנות ה־50 וה־60 ובכך כרתה בריתות עם מדינות אפריקאיות שהיו מושבות וקיבלו עצמאות. בשנת 1971, ישראל הציעה לארגון אחדות אפריקה סיוע על סך 2,850 דולר אשר נדחה על ידי הארגון, אבל לא לפני שהתרומה גרמה למתח בין דרום אפריקה לבין היהודים וממשלת ישראל."[11][12]
לאחר מלחמת יום הכיפורים
בעקבות מלחמת יום הכיפורים ב־1973 ניתקו רוב מדינות אפריקה את יחסיהם עם ישראל, וישראל חיזקה את יחסי עם דרום אפריקה המבודדת.[13][14]
ב-1974 העלתה ישראל את מעמד הנציגות לשגרירות, ומינתה שגריר לדרום אפריקה לאחר שלא מונה מ-1963.
ב־1975 עלתה רמת שיתוף הפעולה הכלכלי בין ישראל ודרום אפריקה, שכללה בניית תחנת רכבת חדשה בישראל ובנייה של מתקן להתפלת מים בדרום אפריקה.[15] באפריל 1976, הוזמן ראש ממשלת דרום אפריקה ג'ון פורסטר לבקר במדינת ישראל ולפגוש את ראש הממשלה, יצחק רבין.[13][16] שר החוץ יגאל אלון נפגש עם עמיתו, שר החוץ הילגרד מולר. במהלך הביקור, הבהיר אלון לתקשורת כי "ישראל מתנגד למדיניות האפרטהייד".[3] מאוחר יותר באותה שנה, בכנס החמישי של ארגון המדינות הבלתי-מזדהות שנערך בקולומבו שבסרי לנקה, הוחלט חרם נפט על צרפת וישראל משום שהן מכרו נשק לדרום אפריקה.[15] ב־1977, שר החוץ הדרום אפריקאי פיק בותה ביקר בישראל כדי לשוחח על הבעיות של דרום אפריקה עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ועם שר החוץ הישראלי משה דיין. הקרבה בין שתי המדינות התבטאה גם דרך יחסי הספורט. מוסדות ישראליים וספורטאים ישראלים לא הצטרפו לחרם הספורטיבי הבינלאומי של דרום אפריקה בשל מטרות מקצועיות אישיות, ציוניות ולאומיות.[17]
ב־1981 ערך שר הביטחון הישראלי אריאל שרון ביקור של 10 ימים בכוחות דרום אפריקה בנמיביה,[18] ואמר שדרום אפריקה צריכה עוד נשק כדי להילחם בחדירת השלטון הסובייטי באזור. ב־1984 ביקר שוב פיק בותה בישראל אך הפעם נועד הביקור לפגישה לא רשמית עם שר החוץ הישראלי יצחק שמיר.[19]
ב־1987 מצאה את עצמה ישראל יחידה בין מדינות המערב ששומרת על קשריה עם דרום אפריקה (עם כמה ממדינות אפריקה, כמו מלאווי וחוף השנהב שעדיין שמרו על יחסים דיפלומטים עם דרום אפריקה).[20] ב־18 במרץ 1987 גינתה ממשלת ישראל את משטרת האפרטהייד בדרום אפריקה והגבילה את היחסים עמה. ב־16 בספטמבר באותה שנה אישרה הממשלה שורה של אמצעים להגבלת המסחר, התרבות והספורט בין שתי המדינות.[21]
שיתוף הפעולה הגרעיני
קהילת המודיעין האמריקאית האמינה שישראל השתתפה עם דרום אפריקה במיזמי מחקר גרעינים מתקדמים וסיפקה לדרום אפריקה טכנולוגיה של נשק לא גרעיני מתקדם בשנות ה-70 בזמן שדרום אפריקה פיתחה פצצות אטום.[22][23] דייוויד אלבריט מביטאון מדעני האטום אמר: "כדי להתמודד עם הסנקציות, דרום אפריקה החלה לרכוש בחשאי רשתות באירופה ובארצות הברית וזה היה שיתוף פעולה ארוך וסודי עם ישראל" וגם אמר כי "שאלה נפוצה היא אם ישראל סיפקה נשק לדרום אפריקה כסיוע אף על פי שהעדות טוענת שישראל הייתה נגד שיתוף פעולה משמעותי".[24] לפי ה־NIT, ב־1977 ישראל מכרה לדרום אפריקה 30 גרם של טריטיום בתמורה ל־50 טונות של אורניום ובאמצע שנות ה-80 סייעה לה דרום אפריקה לפיתוח משגר הטילים שביט.[16] בשנת 1977, היה חשש בקרב העולם שישראל חתמה על הסכם שכולל מעבר של טכנולוגיה צבאית ולפחות 6 פצצות אטום.[20]
כריס מקגריל טען כי ישראל "סיפקה מומחים וטכנולוגיה שהיו הבסיס לפצצות האטום של דרום אפריקה".[13] בשנת 2000, דיטר גרהארדט, מרגל סובייטי והמפקד הקודם של חיל הים הדרום אפריקאי, טען כי ישראל הסכימה ב-1974 לתת לדרום אפריקה 8 טילי יריחו 2 עם ראשי נפץ מיוחדים.[25]
Remove ads
1994-2018 - לאחר נפילת שלטון האפרטהייד
סכם
פרספקטיבה
ב-1994, עם נפילת שלטון האפרטהייד, ערכה דרום אפריקה את הבחירות הדמוקרטיות הראשונות שלה, ונלסון מנדלה נבחר להיות נשיא. בנאום שנשא באוגוסט 1993 אמר מנדלה כי מפלגתו, הקונגרס הלאומי האפריקני, הייתה "מאוד לא מרוצה" מהיחסים בין דרום אפריקה בעידן האפרטהייד לישראל, אך הביעה נכונות להתקדם מזה ולמצוא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני .
”בתור תנועה, אנו מכירים בלגיטימיות של התנועה הפלסטינית הלאומית כשם שאנחנו מכירים בלגיטימיות של הציונות בתור תנועה יהודית לאומית... אנו נתעקש על זכותה של ישראל להתקיים בגבולות בטוחים, אבל באותה נחרצות נתמוך בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית.”
בפברואר 1995 הכירה דרום אפריקה במדינה פלסטינית.
בספטמבר 1995, ערך שר החוץ של דרום אפריקה ביקור רשמי בישראל, ובו חתמו שתי המדינות על הסכם להקמת ועדה משותפת לשיתוף פעולה.
נלסון מנדלה, מנהיג הקונגרס הלאומי האפריקני, ביקר לראשונה בישראל ב-1999. מנדלה אמר "למספר הרב של האנשים ששאלו מדוע באתי, אני אומר: ישראל עבדה קרוב מאוד למשטר האפרטהייד אבל אני עושה שלום עם אנשים רבים ששחטו את אנשינו כמו חיות. ישראל שיתפה פעולה עם משטר האפרטהייד אך עדיין היא לא השתתפה בשום זוועה".[26] כשאהוד אולמרט היה סגנו של ראש הממשלה הוא ביקר לראשונה בדרום אפריקה ב־2004,[27] שם נפגש עם נשיא דרום אפריקה, תאבו מבקי, זה היה הביקור הראשון של מנהיג ישראלי בדרום אפריקה אחרי ביטול משטר האפרטהייד.
בשנת 2001, על רקע אינתיפאדה השנייה התקיימה בדרבן ועידת האו"ם נגד הגזענות. הוועידה, שהייתה אמורה לעסוק בבעיות של גזענות, אפליה והדרת מיעוטים, הפכה לזירה של התקפה פוליטית נגד ישראל, ונציגים ממדינות ערביות ואפריקאיות ניסו לקשר את ישראל לגזענות ולמדיניות אפרטהייד, והשוו בין מדיניותה לבין משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.
ב-2004 ביקר סגן שר החוץ הדרום אפריקאי עזיז פאחאד את בניית גדר ההפרדה על ידי ישראל.
ב-24 באפריל 2009, יום לאחר הבחירות בדרום אפריקה בה נבחר ג'ייקוב זומה לשלטון, אמר שגריר דרום אפריקה בישראל כי "דרום אפריקה תמשיך לבסס את היחסים המצוינים השוררים בין המדינות".[28] ב-23 בספטמבר 2009 סגן שר החוץ דני אילון נפגש עם ג'רי מג'ילה, אחד מבכירי משרד החוץ של דרום אפריקה. בפגישה הדגיש סגן שר החוץ את רצונה של ישראל בהידוק היחסים עם דרום אפריקה.[29]
ב-31 במאי 2010, לאחר עצירת המשט לעזה, שגריר דרום אפריקה בישראל נקרא חזרה לארצו, אולם ב-20 ביולי, הודיע על שובו. בכל אותה העת שגריר ישראל בפרטוריה נשאר על כנו ומשרד החוץ הישראלי לא נקט בצעדים מקבילים.
ב-1 במאי 2012, החליטה ממשלת דרום אפריקה על סימון מוצרים ישראליים המיוצרים מחוץ לתחומי הקו הירוק.[30]
ב-2013 שרת החוץ של דרום אפריקה אמרה ששרי הממשלה לא יערכו יותר ביקורים רשמיים בישראל.[31] בתגובה, שר החוץ של ישראל אביגדור ליברמן האשים את שרת החוץ של דרום אפריקה ב”תערובת של צביעות ואנטישמיות קלאסית”.[32] מאוחר יותר אמר סגן שר החוץ של דרום אפריקה איברהים איברהים, כי ”ממשלת דרום אפריקה יותר קיצונית ויותר נוקשה ביחסה לישראל, מאשר מדינות ערביות רבות”.[32]
ב-2015 נמנעה כניסתו לרשות הפלסטינית דרך ישראל, של השר להשכלה גבוהה בלייד זימאנדה, חבר המפלגה הקומוניסטית הדרום אפריקאית, עקב הזמנתו לרשות הפלסטינית ולא לישראל וכן בשל קריאתו להטיל חרם על ישראל.[33] בתגובה קרא להחרים את ישראל ובכלל זה חרם על אוניברסיטאות.[31]
באוקטובר 2015 דרום אפריקה אירחה את יושב-ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, ובעקבות כך זומן שגריר דרום אפריקה בישראל לשיחת נזיפה.[34] בנוסף, לדרום אפריקה נציגות רשמית של חמאס בקייפטאון.[35]
ביקור הנשיא לשעבר שמעון פרס בדרום אפריקה, בפברואר 2016, לווה במחאות.[36] במרץ הגיעה לדרום אפריקה משלחת בראשות מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד, בעקבותיה הוחלט לשפר את היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות.[37]
במאי 2017, 12 שרים וסגני שרים, בתוכם סגן הנשיא סיריל רמפוזה, אשר החל מפברואר 2018 מכהן כנשיא, פתחו בשביתת רעב בת 24 שעות, מתוך הזדהות עם שביתת הרעב של האסירים הפלסטיניים בישראל. הם השוו בינה לבין שביתת הרעב שנעשתה בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה.[38]
באוגוסט 2017, הודיעה מפלגת השלטון "הקונגרס הלאומי האפריקני" שלא תפגוש משלחת חברי כנסת ישראלים בראשות נחמן שי. המשלחת יצאה לדרום אפריקה כדי לפגוש את חברי הקהילה היהודית וגם הגיעה לפרלמנט ופגשה את נציגי האופוזיציה.[39]
Remove ads
2018-2023 - הידרדרות ביחסים
ב-14 במאי 2018, בעקבות העימותים בגבול ישראל-עזה שגברו על רקע העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים, החזירה דרום אפריקה את השגריר הדרום אפריקאי בישראל להתייעצויות.[40] באפריל 2019 הודיעה דרום אפריקה על החזרת שגרירה מישראל ועל הורדת היחסים עם ישראל.[1]
בפברואר 2022 בלחץ דרום אפריקה ואלג'יריה סולקה שרון בר-לי, סמנכ"לית אפריקה במשרד החוץ, מפסגת האיחוד האפריקאי באדיס אבבה.[41] הממונה על השגרירות הוזמן לשיחת נזיפה עם מנכ"ל משרד החוץ.[42] במרץ 2023 קיבל הפרלמנט של דרום אפריקה החלטה הקוראת לסגירת השגרירות בפרטוריה.[43][44]
Remove ads
חרבות ברזל - שפל חדש ביחסים והתלונה בגין רצח עם בהאג
סכם
פרספקטיבה
באותו יום של הטבח שבעה באוקטובר, בשעה שמעשי הטבח של חמאס לא הסתיימו, פרסם משרד החוץ של דרום אפריקה הצהרה שההסלמה היא בעקבות "המשך הכיבוש הבלתי חוקי של אדמות פלסטין, המשך הרחבת ההתנחלויות, חילול מסגד אל-אקצא והמקומות הקדושים לנוצרים ודיכוי מתמשך של העם הפלסטיני", ללא התייחסות להרוגים והחטופים הישראלים או גינוי של חמאס.[45] יום למחרת, דוברות מפלגת השלטון האפריקאית "הקונגרס הלאומי האפריקני" התייחסה למתקפה כ"תגובה לא מפתיעה לברטואליות של שלטון האפרטהייד הישראלי ההתנחלותי".[46][47] ב-17 באוקטובר 2023, ניהלה שרת החוץ של דרום אפריקה שיחת טלפון עם אסמאעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס. לאחר השיחה, הודה חמאס על התמיכה. בעקבות הודעת חמאס, פרסם משרד החוץ של דרום אפריקה הבהרה.[48][49] ב-6 בנובמבר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, הוחלט על ידי ממשלת דרום אפריקה להחזיר מישראל את השגריר ביחד עם הסגל הדיפלומטי, וזאת במחאה על פעולותיה של ישראל ברצועת עזה.[50] ישראל בתגובה הודיעה על החזרתו של השגריר הישראלי בדרום אפריקה, אלי בלוצרקובסקי, להתייעצויות כמחאה על ההתבטאויות חריפות שהשמיעו בכירי המדינה.[51]
תלונת דרום אפריקה נגד ישראל בגין רצח עם
ערך מורחב – תלונת דרום אפריקה נגד ישראל בגין רצח עם
ב-29 בנובמבר 2023 פנתה ממשלת דרום אפריקה לבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ), וביקשה לפתוח בהליך משפטי נגד ישראל בטענה ש"המעשים של ישראל הם רצח עם באופיים" ותוך אזכור התבטאויות של פוליטיקאים ואנשי צבא המבטאות כוונה (אנ') לבצע רצח עם – ודרשה להוציא צו ביניים שישעה את פעולות צה"ל ברצועה.[52]
ב-6 דצמבר 2023, משלחת של חמאס ביניהם חבר הלשכה המדינית באסם נעים, נציג חמאס באיראן ח'אלד קדומי נפגשה במטה מפלגת השלטון "הקונגרס הלאומי האפריקני" ביוהנסבורג עם בכירים דרום-אפריקאים, בכללם מזכ"ל מפלגת השלטון פיקילה מבלולה, כדי לדון על "תמיכתם בעם הפלסטיני".[53]
במרץ 2024 הודיעה שרת החוץ של דרום אפריקה כי אזרחי ארצה שנלחמים בשורות צה"ל, ייעצרו עם שובם הביתה.[54]
במאי 2024, נערך ביוהנסבורג קונגרס ל"מאבק באפרטהייד הציוני" בהשתתפות משלחת של אנשי חמאס שנפגשו עם שרת החוץ של דרום אפריקה.[55]
באוגוסט 2024, גינתה דרום אפריקה את ההתנקשות באסמאעיל הנייה ושלחה את תנחומייה למשפחת הנייה ולעם הפלסטיני.[56]
Remove ads
בציבור הדרום אפריקאי
בניגוד להנהגה, בקרב אוכלוסיית המדינה יש תמיכה ניכרת בישראל, ומרבית הקהילות הנוצריות-שחורות תומכות בישראל.[32] לפי מרכז המחקר פיו, ב־2007 האוכלוסייה הדרום אפריקאית אדישה לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בחלק הלא אדיש, הרוב היה בעד ישראל, (28%) ורק מיעוט בעד הפלסטינים (14%).
ראש "המפלגה הנוצרית הדמוקרטית בדרום אפריקה" קנת מישו, הוא פרו-ישראלי, וגינה את עוינות הממשל כלפי ישראל: ”אני מרגיש שהאנשים שקבלו תמיכה מהיהודים (במאבק באפרטהייד בדרא"פ), פועלים נגדם היום”.[32] לדבריו הסיבה העיקרית לעוינות של הממשל נגד ישראל, היא בשל סיוע כלכלי שמפלגת השלטון קיבלה ומקבלת ממדינות ערב.[32]
בקרב הציבור האפריקאנרי קיימת תמיכה גדולה בישראל ומפלגת חזית החירות פלוס, המפלגה שמייצגת את רוב הציבור האפריקאנרי, מביעה תמיכה חזקה בישראל.
Remove ads
מחאות וחרמות על ישראל
בדרום אפריקה יש פעילות ערה של תנועת ה-BDS.[57]
ביוני 2006 הסתדרות האיגודים המקצועיים של דרום אפריקה (Congress of South African Trade Unions) שמייצגת 1.2 מיליון עובדים דרום אפריקאים ביקרה את ישראל, השווה אותה למדינת דרום אפריקה בעת שלטון האפרטהייד ואף תמך בחרם של "Canadian Union of Public Employees" כנגד כל המוצרים הישראלים.[58]
ב-2014, בעקבות מבצע צוק איתן, קונגרס איגודי העובדים הדרום אפריקאי (אנ') הכריז כי יצטרף לחרם על הרשת וולוורת' (אנ') המוכרת מוצרים מישראל. הם הפגינו נגד הזמר פארל ויליאמס, שקיים עם הרשת קשרים עסקיים.[59]
בנובמבר 2015 הוציאה דרום אפריקה 4 צווי מעצר נגד בכירים בצה"ל בעקבות פרשת המשט לעזה, בהם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, ראש אמ"ן עמוס ידלין, ראש להק מודיעין בחיל האוויר לשעבר אבישי לוי וכן מפקד חיל הים לשעבר אלי מרום.[60]
ארגון אנטי-ישראלי נוסף שבסיסו בדרום אפריקה הוא "Open Shuhada street" הדורש לפתוח את רחוב השוהדא בחברון לתנועה פלסטינית חופשית, לאחר שנסגר בעקבות טבח מערת המכפלה.[61]
ב-2018 החרים שר הספורט טולאס נקסי את טורניר הטניס גביע דייוויס בו השתתפה ישראל, בנימוק של התנגדות למדיניות ישראל ביהודה ושומרון, תמיכת ישראל במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה וסיוע הפלסטינים למתנגדי המשטר.[62]
Remove ads
יהדות דרום אפריקה
- ערך מורחב – יהדות דרום אפריקה
הקהילה היהודית בדרום אפריקה מונה כ-77,500 איש והיא הקהילה היהודית הגדולה ביבשת אפריקה. הקהילה מורכבת בעיקר מיוצאי הרפובליקות הבלטיות במזרח אירופה, והריכוז הגדול בעולם של יהודים יוצאי ליטא. רוב היהודים יושבים בערים יוהנסבורג, קייפטאון ודרבן.
יחסי מסחר
המסחר בין דרום אפריקה וישראל בשנת 2003 עמד על כ־500 מיליון דולר.[27]
בין שנת 2002 לשנת 2006 היקף היצוא לדרום אפריקה גדל בכ-113% מ-120 מיליון דולר לכ-256 מיליון דולר ולעומת זאת היקף היבוא ירד באופן חד של כ-49% מ-235 מיליון דולר לכ-119 מיליון דולר.[63]
המסחר בין שתי המדינות כיום הוא ער ועומד על כ-8.1 מיליארד ראנד דרום-אפריקאי (קצת יותר ממיליארד דולר) נכון לשנת 2007.[64]
מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית בדרום אפריקה. הנספחות מקדמת יצוא מישראל למדינה והשקעות מדרום אפריקה בישראל, תוך ארגון משלחות ואירועים עסקיים. הנספח הכלכלי ביוהנסבורג הוא איתי מלכיאור.[65]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ANC backs anti-Israel protest
- South Africa and Hamas
- דב אלפון, ישראל - דרום אפריקה: העסקים (כמעט) כרגיל, כותרת ראשית, 25 ביוני 1986
- יוסי מלמן, הברית הלא קדושה: יחסיה הסודיים של ישראל עם האפרטהייד, באתר הארץ, 10 באפריל 2010
- הארץ, דרום אפריקה: שרי ממשלתנו לא מבקרים בישראל מתוך סולידריות עם הפלסטינים, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2013
אמיר אורן, דרום אפריקה וישראל: דם, גזע ומעות, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2013- אלוף בן, כך הציל האפרטהייד הגוסס את התעשייה הביטחונית הישראלית, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2013
- יחסי ישראל-דרום אפריקה 1967-1961, פרסום תעודות באתר ארכיון המדינה
- רון טראוב, ישראל ודרום אפריקה: אמת ושקרים בברית המצורעים, באתר מידה, 19 בדצמבר 2017
- - South African Solidarity Rally For Israel, סרטון באתר Vimeo
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads