Loading AI tools
תחרות ספורט שנערכה ב-1935 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המכביה השנייה נערכה ב-1935, בין 2[1] ל-10 באפריל. היא התקיימה שלוש שנים לאחר המכביה הראשונה (1932) ולא כעבור ארבע, כנהוג באולימפיאדה. הדבר נבע מרצון המארגנים שלא להיראות כמחקים את האולימפיאדות, וחשוב מכך - לאפשר לספורטאים המעוניינים בכך להישאר בארץ ישראל, ובכך לעלות לארץ חרף חוקי "הספר הלבן" של הבריטים.
סמל המכביה השנייה | |
עיר מארחת | תל אביב, פלשתינה (א"י) |
---|---|
מדינות משתתפות | 28 |
ספורטאים משתתפים | 1,350 |
טקס הפתיחה | 2 באפריל 1935 |
טקס הנעילה | 10 באפריל 1935 |
האצטדיון הראשי | אצטדיון המכביה |
המכביה השנייה נערכה באביב, כקודמתה המכביה הראשונה. בעוד ההכנות לזו הראשונה נמשכו שלושה חודשים בלבד, הרי שההתארגנות לקראת המכביה השנייה ארכה כשנה, עובדה שהגדילה באופן ניכר את ההוצאות. המכביה סבלה מבעיה תקציבית חמורה. קופת מכבי ארץ-ישראל הייתה דלה ביותר, או כפי שצוטט "התקציב הספיק בקושי לבולי-הדואר", ולכן הוחלט כי מכביה זו תיתמך כספית על ידי מכבי העולמי, כשמכבי ארץ ישראל מופקדת על הביצוע. נשיאות ההסתדרות ארגנה מגבית גדולה לקרן המכביה. משרדי מכביה מיוחדים נפתחו למטרה זו בלונדון, אלכסנדריה, ברלין, ורשה, פראג ותל אביב, ואורגנה מגבית מיוחדת בדרום אפריקה לטובת האצטדיון בתל אביב. הכרטיסים לתחרויות המכביה הוצעו למכירה בבית-מסחר לפסנתרים ובבתי-המרקחת של תל אביב.
מכביה זו הוכיחה כי ניתן להגיע מקופה ריקה לתוכן רב-ערך מבחינה לאומית, חינוכית וספורטיבית.
במכבייה השנייה השתתפו 1,350 ספורטאים, נציגי 28 ארצות, שהתחרו ב-18 מקצועות. השתתפו בה נציגים ממדינות מרכז ומזרח אירופה (אסטוניה, בולגריה, דנציג, הונגריה, יוגוסלביה, ליטא, לטביה, פולין, צ'כוסלובקיה ורומניה), וכן ממדינות ערב: מרוקו, לוב, מצרים וסוריה (לאחר מכביה זו, חלה הפסקה ארוכת שנים בהשתתפות משלחות ממדינות אלה). לראשונה הגיעו משלחות מאיטליה, בלגיה, הולנד, טורקיה, צרפת ודרום אפריקה (משלחות ממדינות אלה המשיכו להגיע למכביות הבאות).
ברגע האחרון הופתעו המארגנים מהשתתפות משלחת מכובדת מגרמניה, שקיבלה אישור מהשלטונות הנאציים להצטרף למשחקים.
משלחת דנציג צעדה בנפרד ממשלחות מכבי פולין וגרמניה, ברוח העימות הפוליטי בין אותן מדינות באותה תקופה.
למרות התנגדותה של משטרת המנדט הבריטי, נערך ברחובות תל אביב מצעד מרשים של משתתפי המכביה, שנסקר על ידי הלורד מלצ'ט[2][3], נשיא הכבוד של הסתדרות מכבי העולמי. ההמנון שחיבר יגאל כספי נבחר מבין 15 המנונים מוצעים, והושר בטקסי הפתיחה והנעילה.
במכביה זו נוספו ענפי ספורט רבים וחשובים למשחקים הרשמיים, ביניהם: אופניים, ג'ודו, הרמת משקולות, חתירה, כדורעף וקליעה למטרה. ענפי הכדוריד והכדורסל, שלא התקיימו באותה מכביה, הוחזרו לרשימה במכביה השלישית, בעוד ענפי הרכיבה והאופנועים הוצאו סופית מהתחרויות.
(10 רוכבי אופניים מ-3 מדינות)
- אלסלקה ( ארץ ישראל) - 1:27:45.2 שעות
- מאנס בלאושטיין ( פולין) - 1:27:46.0 שעות
- ברט ( ארץ ישראל) - 1:27:46.8 שעות 1:27:46,8
(50 מתאגרפים מ-8 מדינות)
תחרות | ||
---|---|---|
זבוב | דוד קצן דרום אפריקה |
אריה בירנבוים פולין |
תרנגול | הרמן נושקס גרמניה |
מרסל מטטיה מצרים |
נוצה | אלברט נפוסי מצרים |
פאול פרנק גרמניה |
קל | אברהמס דה פרייס הולנד |
סולי הורשטיין ארצות הברית |
מעורב | בן בריל הולנד |
זיגמונד שטדטלנדר גרמניה |
בינוני | היימן דה קוסטה אנגליה |
אוסקר קרונפלד גרמניה |
קל כבד | אריה נוידינג פולין |
שמעון גולדברג ארץ ישראל |
כבד | א. לונץ אנגליה |
שלמה פין ארץ ישראל |
(200 אתלטים מ-14 מדינות)
ליליאן קופלנד מארצות הברית, האלופה האולימפית בזריקת דיסקוס זכתה בשלוש מדליות זהב בשלושת הענפים בהם השתתפה. סיביל קוף מארצות הברית, כוכבת המכביה הראשונה, זכתה ב-4 מדליות, 2 זהב ו-2 כסף. מרילה פרייוולד מפולין בעלת מדליית ארד ממשחקי העולם לנשים זכתה בשתי מדליות זהב[4][5][6][7].
בסיום תחרויות האתלטיקה, דורגה ארצות הברית במקום הראשון (254 נקודות), 2. גרמניה (183 נקודות), 3. פולין (178.5 נקודות), 4. ארץ ישראל (139.5 נקודות), 5. אוסטריה (135 נקודות), 6. צ'כוסלובקיה (105 נקודות), 7. דרום אפריקה (91 נקודות), 8. צרפת (47 נקודות), 9. אנגליה (10 נקודות), 10. דנצינג (8 נקודות), 11. יוון (8 נקודות), 12. יוגוסלביה (5 נקודות), 13. הולנד (3 נקודות), 14. רומניה (2 נקודות).
התחרות |
||||||
---|---|---|---|---|---|---|
ריצת 100 מטר | מ. סמית דרום אפריקה | 11.2 שניות | ד"ר קורט לוין גרמניה | 11.3 שניות | ה. לוצוף דרום אפריקה | 11.4 שניות |
ריצת 200 מטר | אלפרד קניג אוסטריה | 23.2 שניות | הארי הופמן ארצות הברית | 23.3 שניות | ורנר שטמן גרמניה | 23.3 שניות |
ריצת 400 מטר | הארי הופמן ארצות הברית | 53.0 שניות | אלפרד קניג אוסטריה | 53.0 שניות | אברהם היימן דרום אפריקה | 54.1 שניות |
ריצת 800 מטר | אברהם רוזנקרנץ ארצות הברית | 2:02.4 דקות | פרנץ אורגלר גרמניה | 2:04.8 דקות | לאון פאסי יוון | 2:05.8 דקות |
ריצת 1500 מטר | אברהם רוזנקרנץ ארצות הברית | 4:19.2 דקות | שמואל רפופורט צרפת | 4:25.2 דקות | ארפד בלודי אוסטריה | 4:25.4 דקות |
ריצת 5000 מטר | ד"ר יוסף הורביץ דרום אפריקה | 16:09.8 דקות | ארנסט רוזנגרטן גרמניה | 17:09.8 דקות | ולטר בק אוסטריה | 17:15.0 דקות |
ריצת 10000 מטר | ד"ר יוסף הורביץ דרום אפריקה | 33:01.1 דקות | ביל שטיינר ארצות הברית | 33:56.5 דקות | מקס רינה (Max Rayne) אנגליה | 34:05.8 דקות |
ריצת מרתון | ביל שטיינר ארצות הברית | לאופולד אופר אוסטריה | הרולד מיד אנגליה | |||
שליחים 4x100 מטר | דרום אפריקה מ. סמית ה. לוצוף אברהם היימן פיליפ סמית | 45.6 שניות | אוסטריה אלפרד קניג פריץ דויטשר | 46.0 שניות | גרמניה קורט שטרנליב ורנר שטמן היינץ אאופריכטיג קורט לוין | 46.2 שניות |
שליחים 4x400 מטר | אוסטריה אלפרד קניג פריץ דויטשר | 3:36.4 דקות | ארצות הברית הארי הופמן | 3:38.3 דקות | ארץ ישראל | |
ריצת 110 מטר משוכות | פיליפ סמית דרום אפריקה | 17.0 שניות | עמיחי כספי ארץ ישראל | 17.3 שניות | ג'יימס סנדלר ארצות הברית | 18.3 שניות |
ריצת 400 מטר משוכות | אברהם רוזנקרנץ ארצות הברית | 1:01.6 דקות | פריץ דויטשר אוסטריה | 1:03.7 דקות | גבריאל קלסון פולין | 1:04.5 דקות |
קפיצה לגובה | ג'יימס סנדלר (James "Jimmy" Sandler) ארצות הברית | 1.81 מטר | אלפרד בלנק גרמניה | 1.70 מטר | מרטין פיידן ארצות הברית | 1.65 מטר |
קפיצה לרוחק | בדריך ווסר צ'כוסלובקיה | 6.44 מטר | ברמן צרפת | 6.27 מטר | עמיחי כספי ארץ ישראל | 6.18 מטר |
קפיצה במוט | אלפרד שיפר צ'כוסלובקיה | 3.10 מטר | מרטין פיידן ארצות הברית | 3.00 מטר[8] | זוסמן ארץ ישראל | 2.90 מטר |
קפיצה משולשת | ברמן צרפת | 12.56 מטר | עמיחי כספי ארץ ישראל | 12.20 מטר | ג'יימס סנדלר ארצות הברית | 12.05 מטר |
הדיפת כדור ברזל | ג'וליוס פינקלשטיין (Julius Finkelstein) ארצות הברית | 13.30 מטר | לזר גולדשנידר צרפת | 12.44 מטר | בלא וייס צ'כוסלובקיה | 12.40 מטר |
זריקת דיסקוס | זאב שטיל פולין | 38.11 מטר | בלא וייס צ'כוסלובקיה | 36.91 מטר | טוביה מיורצ'יק פולין | 35.49 מטר |
יידוי פטיש | בלא וייס צ'כוסלובקיה | 32.95 מטר | הרמן גרמניה | 29.75 מטר | טוביה מיורצ'יק פולין | 26.43 מטר |
הטלת כידון | דב רבינוביץ' ארץ ישראל | 50.50 מטר | בלא וייס צ'כוסלובקיה | 49.15 מטר | דוד הירשלר ארץ ישראל | 48.65 מטר |
קרב עשר | וילי פטשאו (Willi Petschau) צ'כוסלובקיה | 4606 נקודות | בלא וייס צ'כוסלובקיה | 4561 נקודות | אריה אטרמן (Leo Attermann) צרפת | 4312 נקודות |
תחרות | |
---|---|
תרנגול | הרמן לייזרוביץ' דנמרק |
נוצה | אלכסנדר רייכנברג צ'כוסלובקיה |
קל | לו קורסן דרום אפריקה |
חצי בינוני | מ. ויינטראוב ארצות הברית |
בינוני | יוסף גולדין דרום אפריקה |
תחרות | |||
---|---|---|---|
תרנגול | הרמן לייזרוביץ' דנמרק |
קרל לוינגר צ'כוסלובקיה |
ורנר דויטש גרמניה |
נוצה | אריך פינסוס (אנ') אוסטריה |
אלכסנדר רייכנברג צ'כוסלובקיה |
סטונידסקי ארץ ישראל |
קל | וילהלם שלנגר אוסטריה |
בלה שטיינגיסר גרמניה |
|
חצי בינוני | אוגן פליישמן צ'כוסלובקיה |
אברהם רוזנפלד בלגיה |
בלה שטיינגיסר גרמניה |
בינוני | קרל גוטליב אוסטריה |
דרטלוור צ'כוסלובקיה |
ויקטור בקה גרמניה |
חצי כבד | שמואל רוזנברג צ'כוסלובקיה |
הנס ברגמן אוסטריה |
אלינסקי מצרים |
כבד | זלמן אונרייך צ'כוסלובקיה |
פרנץ מילר אוסטריה |
- פולין
- אוסטריה
- צ'כוסלובקיה
מקום 4 - יוגוסלביה
- אנה מנדלה[9] ( גרמניה) - 118 נקודות
- שרה קורצפלד[10] ( פולין) - 111 נקודות
- רות וולפס (רונד)[11] ( הולנד) - 110 נקודות
- חיים רוזנברג ( פולין) - 189 נקודות
- היינריך קליפפר[12] ( אוסטריה) - 184 נקודות
- אלפרד פלזנפלד[13] ( צ'כוסלובקיה) - 176 נקודות
מקום 4 - אגון גליק[14] ו( יוגוסלביה) ואמיל בושיץ[15] ( אוסטריה) - 175 נקודות
מקום 5 - קרל אברסון[16] ( אוסטריה) - 174 נקודות
דניאל פרן ( אנגליה), דורג מקום 6 בעולם בשנת 1932 ולדיסלב הכט (אנ') ( צ'כוסלובקיה), דורג מקום 6 בעולם בשנת 1934, השתתפו בטורניר וניצחו בו.
- דרום אפריקה
- אנגליה
- פולין
מקום 4 - צ'כוסלובקיה
מקום 5 - צרפת
מקום 6 - ארץ ישראל
- אוסטריה
- לטביה
- ארץ ישראל
מקום 4 - רומניה
מקום 5 - גרמניה
מקום 6 - יוון
מקום 7 - אנגליה
מקום 8 - ליטא
- ד"ר סלומון ( רומניה)
- גורביץ-שוסטר ( ליטא)
- רומניה
- גרמניה
- ארץ ישראל
מקום 4 - פולין
מקום 5 - אנגליה
מקום 6 - ליטא
(50 שחקני כדוריד מ-3 מדינות)
- גרמניה 2 ניצחונות
- ארץ ישראל 1 ניצחון 1 הפסד
- רומניה 2 הפסדים
שחקני נבחרת גרמניה: רולף אריך צ'ופק, מוזס פלורשיים, היינץ גולדמן, ארנולד הופמן, פריץ כהאן, סלומון קלינגר, ולטר מאי, קורט מרקס, פריץ רות, ורנר שפנדאו, האנס סמואל, אייזק שפייר, ריכארד שליסר, וואלורד
שחקני נבחרת ארץ ישראל: פרד צ'סניק, פליקס פרייד, בנימין גולדשטיין, גולדגלנץ, בן-ציון גרונמן, אדוארד גולדברג, נחמיה גרף, היינץ היצלקוביץ', קרבצקי, לייהמן, יוסף לוין, ס. מרגליות, זלצר, צבי שפייזר, היינץ שטיינברג, שירלינסקי, אדוארד שטרן, טייטלבאום, יהודה צוקרברג
שחקני נבחרת רומניה: יצחק אפלבאום, מקס גלר, מנפרד הלר, יוסף, אייזיג רייזברג.
[7]
- צ'כוסלובקיה (גוסטב מלנר, שמואל פוליאקוב, גוסטב וילנר)
- אוסטריה
- ארץ ישראל
מקום 4 - מרוקו
מקום 5 - פולין
מקום 6 - לוב
(20 כדורסלניות מ-2 מדינות)
- פולין
- ארץ ישראל
שחקניות נבחרת פולין: לוסי דויטשר, עדה אידלסון, דבורה ליפפלד, דבורה רוזנבלט
שחקניות נבחרת ארץ ישראל: מלכה ברסקי, יונה, לורה, ויקטוריה לרנר, חנה ליפשיץ, מיקי, דורותי סלוון, עדינה שצ'ופק, שושנה, מנחמה גלמן,
(30 כדורסלנים מ-4 מדינות)
- מצרים 6 נקודות
- טורקיה 4 נקודות
- ארץ ישראל 2 נקודות
מקום 4 - סוריה 0 נקודות
שחקני נבחרת מצרים: עבדל וואווה בנובה, ז'אן ביאלובוס, דוד הררי, מוריס הררי, סיזר ג'רמי, מוריס כליף, שמואל פרחי, ויקטור סלמה, הוברט סלמה
שחקני נבחרת טורקיה: יוסף בן-זרע, סמי בן-יקר, ניק פרננדז, ג'ק נחמיאס, ג'וזפה סוריה, מוריס סוריה, ג'ק בן חביב, ג'ק חביב, איליה לוי
שחקני נבחרת ארץ ישראל: הנרי אברהמס, יוסף בקשי, אל פליישר, פינקל, לארי הלפרין, פרד כץ, קלייזינגר, אלברט פסטרנק, אייזק סגל, סם שטיינברג, אליהו סוויסלוצקי, מוריי טננבאום
שחקני נבחרת סוריה: אלברט סולי, לאון אברבנס, מאיר אידלמן, גרשון לוברסקי, פרידמן, מורי פינקלשטיין, מרדכי קרניאל, נוטקין, משה רדנר, דוד זניו
(50 סייפים מ-8 מדינות)
[17]
- ליזל פלק גרמניה
- רות פכטר גרמניה
- רובוביץ ארץ ישראל
4. רות סלומון גרמניה
5. מילר יוגוסלביה
6. מאושרה שרר ארץ ישראל
- שאול מויאל מצרים
- ארנשטיין יוגוסלביה
- יוסף מזרחי מצרים
4. אליאס פישר גרמניה
5. אלנקווה מצרים
6. שטרן יוגוסלביה
- מצרים
- יוגוסלביה
- ארץ ישראל
- אנדרה ברמן צרפת
- שאול מויאל מצרים
- ג'וזיפ שטיין יוגוסלביה
4. לואיס אנגליה
5. ג'ייבס מצרים
6. שינדלר מצרים
- מצרים
- יוגוסלביה
- ארץ ישראל
- ג'וזיפ שטיין יוגוסלביה
- זינגר יוגוסלביה
- ארוס רומניה
4. שטרן יוגוסלביה
5. למפל אוסטריה
6. פרוייליך יוגוסלביה
בתחרויות השתתף יוליוס בלס מצ'כוסלובקיה, בעל מדליית ארד באליפות אירופה.
- ג'ניס ליפסון ( ארצות הברית) - 88.9 נקודות
- אלזה מודרן (Else Modern) ( אוסטריה) - 62.3 נקודות
- קרמר ( גרמניה)
- אלזה מודרן ( אוסטריה)
- יוליוס בלס ( צ'כוסלובקיה) - 148 נקודות
- ד"ר ארנסט ביליג (Ernst Billig) ( ארץ ישראל) - 124.9 נקודות
- קרלי אדלר ( אוסטריה) - 116.7 נקודות
- ד"ר ארנסט ביליג ( ארץ ישראל) - 124.9 נקודות
- קרלי אדלר ( אוסטריה)
(110 שחייניות ושחיינים מ-11 מדינות)
(כולל תחריות השחייה, קפיצות למים וכדורמים)
מקום | מדינה | ניקוד |
---|---|---|
1 | אוסטריה | 196 נקודות |
2 | צ'כוסלובקיה | 127 נקודות |
3 | ארצות הברית | 75 נקודות |
4 | ארץ ישראל | 67 נקודות |
5 | פולין | 47 נקודות |
6 | גרמניה | 18 נקודות |
7 | צרפת | 8 נקודות |
8 | מרוקו | 6 נקודות |
9 | דרום אפריקה | 5 נקודות |
10 | לטביה | 2 נקודות |
11 | לוב | 2 נקודות |
פריצי לוי והדי ורטהיימר מאוסטריה, שזכו כל אחת בשתי מדליות זהב והגנו על תאריהן מהמכביה הראשונה בלטו בתחרויות השחייה בין הנשים. לוי וורטהיימר זכו כל אחת במדליית ארד באליפות אירופה בשחייה (400 מטר חופשי ו-200 מטר חזה בהתאמה) וסיימו במקומות 11 ו-13 בהתאמה באולימפיאדת אמסטרדם (1928)[5].
התחרות |
||||||
---|---|---|---|---|---|---|
100 מטר חופשי | ג'ניס ליפסון ארצות הברית | 1:14.4 דקות שיא מכביה |
פריצי לוי אוסטריה | 1:16.2 דקות | אנמרי פיק אוסטריה | 1:21.6 דקות |
400 מטר חופשי | פריצי לוי אוסטריה | 6:17.0 דקות | ג'ניס ליפסון ארצות הברית | אנמרי פיק אוסטריה | ||
100 מטר גב | ג'ניס ליפסון ארצות הברית | 1:30.3 דקות | לוסי גולדנר אוסטריה | 1:35.7 דקות | אלישבע שמידט אוסטריה | 1:36.2 דקות |
200 מטר חזה | הדי ורטהיימר אוסטריה | 3:18.0 דקות | לוני גוטמן (Loni Guttmann) גרמניה | 3:29.9 דקות | רות לנגר אוסטריה | 3:43.6 דקות |
שליחות 4x100 מטר חופשי | אוסטריה | 5:34.6 דקות | ארץ ישראל מרים פרנק שרה סברנסקי י. שיין פ. גבלר | 6:02.6 דקות | פולין גרטרודה דוידוביץ' פאני קנדל לידיה פסטור | 7:11.2 דקות |
פבל שטיינר מצ'כוסלובקיה שהגן על תוארו מהמכביה הראשונה. שטיינר זכה במדליית ארד באליפות אירופה במשחה ל-100 מטר חופשי וכן פרנטישק גטרויר מצ'כוסלובקיה שזכה ב-4 מדליות זהב, בלטו בתחרויות השחייה בין הגברים[5].
התחרות |
||||||
---|---|---|---|---|---|---|
100 מטר חופשי | פבל שטיינר צ'כוסלובקיה | 1:02.6 דקות | אלפרד נקש צרפת | 1:03.2 דקות | איליה שרייבמן פולין | 1:04.2 דקות |
400 מטר חופשי | פרנטישק גטרויר צ'כוסלובקיה | 5:18.0 דקות | ג'ורג' שיינברג ארצות הברית | איליה שרייבמן פולין | ||
1500 מטר חופשי | פרנטישק גטרויר צ'כוסלובקיה | 21:33.0 דקות שיא מכביה |
פאול ואגו אוסטריה | 22:11.2 דקות | ג'ורג' שיינברג ארצות הברית | 22:53.8 דקות |
200 מטר חזה | גרשון שרייבמן פולין | 3:01.8 דקות שיא מכביה |
אבלס (H. Abeles) צ'כוסלובקיה | 3:06.0 דקות | ולטר גולדשמיט גרמניה | 3:17.5 דקות |
100 מטר גב | ג'ורג' שיינברג ארצות הברית | 1:15.0 דקות | ארנסט ריינר צ'כוסלובקיה | 1:20.7 דקות | רייזר (Reiser) אוסטריה | 1:22.2 דקות |
שליחים 4x200 מטר חופשי | צ'כוסלובקיה פרנטישק גטרויר פבל שטיינר לדרר פוליאקוב | 10:22.0 דקות[18] | מצרים | 10:32.8 דקות | אוסטריה | 10:57.0 דקות |
במכביה השנייה נערכו לראשונה תחרויות שחמט במסגרת המכביה. בתחרות השחמט זכה האמן משה בלאס מפולין, מי שהיה בעברו אלוף ורשה וחבר במשלחת האולימפית הפולנית. בלאס צבר 7 וחצי נקודות מתוך 9 אפשריות והקדים את יוסף פורת ואת דוד אנוך, שצברו שבע נקודות כל אחד. הזכייה הקנתה לבלאס תואר לא רשמי של אלוף ארץ ישראל.
מקום | מדינה | ניקוד |
---|---|---|
1 | אוסטריה | 399.5 נקודות |
2 | גרמניה | 374 נקודות |
3 | ארץ ישראל | 359.5 נקודות |
4 | פולין | 341 נקודות |
5 | ארצות הברית | 337 נקודות |
6 | צ'כוסלובקיה | 314 נקודות |
7 | דרום אפריקה | 135 נקודות |
8 | מצרים | 125 נקודות |
9 | יוגוסלביה | 106.5 נקודות |
10 | אנגליה | 75 נקודות |
11 | צרפת | 71 נקודות |
12 | רומניה | 63.5 נקודות |
13 | הולנד | 34 נקודות |
14 | דנמרק | 13 נקודות |
15 | דנציג | 10 נקודות |
16 | יוון | 9 נקודות |
17 | בלגיה | 8 נקודות |
18 | מרוקו | 6 נקודות |
19 | לטביה | 2 נקודות |
20 | לוב | 2 נקודות |
21 | ליטא | 2 נקודות |
ארץ ישראל נהנתה באותה שנה מגאות כלכלית יחסית. העיר תל אביב גדלה ונסללו רחובותיה הראשיים. גם האצטדיון גדל ונוספו לו מקומות צפייה רבים.
המכביה השנייה העניקה ליישוב את בריכת השחייה הראשונה (50 מטרים) בשכונת בת גלים בחיפה, ששימשה לתחרויות עד המכביה הרביעית.
המכביה השנייה התארגנה ונערכה בשנים הראשונות לשלטון הנאצים בגרמניה, לאחר עליית היטלר לשלטון ב-1933, ועל אירופה כולה ריחף ענן כבד. בארץ ישראל המשיך שלטון המנדט הבריטי להגביל את מספר אשרות העלייה. רבים ממשתתפי המכביה, במיוחד מקרב המשלחות מבולגריה, גרמניה ופולין, ניצלו את ההזדמנות להישאר בארץ ישראל. המשלחת מפולין שכללה 70 ספורטאים נשארה כולה בארץ ישראל ולא היה מי שיחזיר את הדגל לוורשה[20]. אפילו חברי תזמורת כלי הנשיפה מבולגריה, שהגיעו להשתתף בטקסי הפתיחה והנעילה, נשארו כולם, ובתום המכביה שלחו חזרה לבולגריה רק את כלי נגינתם.
שתי המכביות הראשונות נערכו בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל, וזכו לכינוי "מכביות העלייה", בזכות מאות המשתתפים ממדינות מזרח ומרכז אירופה שניצלו את ההזדמנות להישאר בארץ ישראל בתום המשחקים. שתיהן היו הרבה יותר ממפעל ספורטיבי - הן היו חלק מכלל המפעל הציוני והלאומי, בשנים הקריטיות שלפני מלחמת העולם השנייה והקמת מדינת ישראל.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.