Loading AI tools
שטח חסות של ארצות הברית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמואה האמריקנית (באנגלית: American Samoa ⓘⒾ) היא אזור מבודד של ארצות הברית, הממוקם בדרום האוקיינוס השקט, מזרחית לסמואה.
| |||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||||||||||||||||
| מוטו לאומי | סמואה, תני לאלוהים להיות ראשון | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המנון לאומי | הדגל זרוע הכוכבים | ||||||||||||||||
| ממשל | |||||||||||||||||
| משטר | טריטוריה לא מאורגנת של ארצות הברית | ||||||||||||||||
| ראש הרשות המבצעת |
מושל סמואה האמריקאית  | ||||||||||||||||
| מושל סמואה האמריקאית | למנו פלטי מאוגה | ||||||||||||||||
| שפה רשמית | סמואית, אנגלית | ||||||||||||||||
| עיר בירה |
פאגו פאגו פאגאטוגו (מושב הממשלה) 14°16′46″S 170°42′02″W 14°16′57″S 170°41′24″W | ||||||||||||||||
| רשות מחוקקת |
הפונו של סמואה האמריקאית | ||||||||||||||||
| רשות שופטת |
בית המשפט העליון של סמואה האמריקאית | ||||||||||||||||
| גאוגרפיה | |||||||||||||||||
| יבשת | אוקיאניה | ||||||||||||||||
| העיר הגדולה ביותר | טפונה | ||||||||||||||||
| שטח יבשתי[1] | 224 קמ"ר (220 בעולם) | ||||||||||||||||
| אחוז שטח המים |
86.84 אחוז | ||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC -11 | ||||||||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||||||||
| הקמה | |||||||||||||||||
| ועידת טריפרטיט | 1899 | ||||||||||||||||
| דמוגרפיה | |||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[2] (הערכה 1 בנובמבר 2024) | 46,515 נפש (212 בעולם) | ||||||||||||||||
| צפיפות | 207.66 נפש לקמ"ר (70 בעולם) | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| כלכלה | |||||||||||||||||
| תמ"ג[4] (2022) | 871 מיליון $ (203 בעולם) | ||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 18,725$ (73 בעולם) | ||||||||||||||||
| מטבע | דולר אמריקני (USD) | ||||||||||||||||
| שונות | |||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | as | ||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 684 1 | ||||||||||||||||
|
www | |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
המגע הראשון של תושבי האזור המהווה כיום את סמואה האמריקנית החל בראשית המאה ה-18. מגלה הארצות ההולנדי, יאקוב רוחבן היה האירופאי הידוע הראשון שהגיע לאיי סמואה ב-1722. בעקבות ביקור זה הגיע החוקר הצרפתי לואי דה בוגנוויל (אנ') שקרא לאיים ב-1768 בשם "איי הנווט". המגעים עם התושבים המקומיים היו מוגבלים עד לשנות השלושים של המאה ה-19, כאשר מיסיונרים וסוחרים אנגליים החלו להגיע לאזור.
המגעים הראשונים של תושבי האזור עם המערב כללו עימותים אלימים בין החוקרים הצרפתים לבין תושבי האיים שהתרחשו באי טוטואילה. הסמואים האשימו את האירופאים ועקב כך נוצר להם מוניטין של פראים.
פעילות המיסיון בסמואה החלה בסוף 1830 כאשר ג'ון ויליאמס מהאגודה המיסיונרית הלונדונית הגיע מאיי קוק ומטהיטי.[5] באותה עת זכו הסמואים במוניטין של פראים ומחרחרי מלחמה, שכן התרחשויות אלימות התחוללו בין הילידים לבין מבקרים אירופאים. בסוף המאה ה-19, עצרו כלי שיט צרפתים, בריטים, גרמנים ואמריקאים באופן שגרתי בסמואה והם עשו שימוש בנמל פאגו פאגו כתחנת תדלוק בפחם לספנות.
במרץ 1889 נכנס כוח ימי של הקיסרות הגרמנית לכפר בסמואה ובעשותו כן גרם נזק לרכוש אמריקאי. בעקבות כך נכנסו שלוש ספינות מלחמה אמריקאיות לנמל אפיה והתכוננו להתעמתות עם שלוש ספינות מלחמה גרמניות שנמצאו שם. לפני שנורתה ירייה אחת, החריבה סופה טרופית, הן את הספינות האמריקאיות והן את הספינות הגרמניות. עקב כך נכפתה הפסקת אש על הצדדים בשל חוסר בספינות מלחמה.[6]
עם פרוש המאה ה-20 יושבו היריבויות הבינלאומיות של סוף המאה הקודמת עם כינוסה של הוועידה התלת-צדדית בוושינגטון ב-1899 שבה חילקו גרמניה וארצות הברית את איי סמואה לשני חלקים: קבוצת האיים המזרחית הפכה להיות טריטוריה של ארצות הברית (איי טוטואילה ב-1900 ומאנואה ב-1904) והם מהווים היום את סמואה האמריקנית. קבוצת האיים המערבית, ששטח האדמה שלהם גדול בהרבה, הפכו להיות לטריטוריה שהייתה ידועה בשם סמואה הגרמנית. בריטניה וויתרה על כל תביעותיה בסמואה ובתמורה בוטלו כל הזכויות של גרמניה בטונגה, באזורים מסוימים באיי שלמה ובמערב אפריקה. לוועידה התלת-צדדית קדמו ועידת וושינגטון ב-1887, הסכם ברלין ב-1889 וההסכם האנגלו-גרמני על סמואה שנחתם ב-1899.
בשנה שלאחר מכן, קיבלה ארצות הברית באופן רשמי את החלק שהוקצה לה באיים, קבוצה קטנה של האיים המזרחיים, שבאחד מהם שכן הנמל החשוב של פאגו פאגו. לאחר שצי ארצות הברית תפס את השליטה בסמואה המזרחית עבור ממשלת ארצות הברית, הורחבה תחנת הטענת הפחם בפאגו פאגו להיות בסיס מלא של הצי, שנודע בשם בסיס צי ארצות הברית טוטואילה. לצורך כך חתם הצי על הסכם להעברת שטחים עם ראשי השבטים בשם ממשלת ארצות הברית. ב-17 ביולי 1911 הוסב שמם של בסיס הצי בטוטואילה והבסיסים באאונואו ובמנואה באופן רשמי לסמואה האמריקאית.[7][8]
ב-1918, בשלבים האחרונים של מלחמת העולם הראשונה, גבתה מגפת השפעת הספרדית את קורבנותיה ברחבי העולם, כשהיא מתפשטת במהירות ממדינה למדינה. סמואה האמריקנית הייתה אחת משלושת המקומות היחידים בעולם (האחרים היו קלדוניה החדשה והאי מרז'ו שבברזיל) שלא אירע בהם שום מקרה מוות במהלך המגפה, וזאת בזכות התגובה המהירה של המושל ג'ון מרטין פויר, שלאחר ששמע על הדיווחים על פרוץ המגפה בשידור רדיו, ביקש מארצות הברית ספינות קרנטינה. תוצאות תגובתו המהירה של פויר זיכו אותו בצלב הצי. בזכות פעולתו זו של פויר, ראו בו תושבי סמואה האמריקנית כגיבור שלהם. בטריטוריה השכנה, סמואה המערבית, שהייתה אז בשליטת ניו זילנד, נגבה מחיר הדמים הגבוה ביותר מכל איי האוקיינוס השקט, כש-90% מהתושבים נדבקו במחלה ו-30% מכל הגברים, 22% מהנשים ו-10% מהילדים איבדו את חייהם. פויר הציע סיוע לעמיתיו הניו זילנדים, אך המנהלן של סמואה המערבית, רוברט לוגן, שזעם על כמות ספינות הקרנטינה שראה מקיפות את סמואה האמריקנית, סירב להצעה. בכעסו ניתק לוגן את כל הקשרים עם עמיתו האמריקני.[9]
לאחר מלחמת העולם הראשונה, במהלך פעילותה של תנועת המאו בסמואה המערבית (שאז נשלטה על ידי ניו זילנד במסגרת מנדט חבר הלאומים), פעלה גם תנועת המאו בסמואה האמריקנית בהנהגתו של סמואלו ריפלי, וטרן של מלחמת העולם הראשונה מכפר לאון שבטטואילה. לאחר פגישות שהתנהלו בארצות הברית, נמנע ממנו לרדת מהספינה שהחזירה אותו לסמואה האמריקנית והוא לא הורשה לשוב בשל העובדה שתנועת המאו בסמואה האמריקנית דוכאה על ידי צי ארצות הברית. ב-1930 שיגר הקונגרס של ארצות הברית ועדה בהנהגת האמריקנים שהיה להם חלק בהפלת ממלכת הוואי, שתחקור את מעמדה של סמואה האמריקנית.
ב-1925 סופח לסמואה האמריקנית האי סוואן, שנכלל ברשימת האיים האמריקנים על פי חוק הגואנו.
ב-1938 נהרגו הטייס הנודע אד מוזיק וצוותו בהתרסקות המטוס הימי Samoan Clipper מדגם S-42 של חברת פאן אמריקן וורלד איירווייז מעל פאגו פאגו, כאשר ביצעו טיסת סקר לאוקלנד, ניו זילנד. בזמן כלשהו לאחר ההמראה אירעה תקלה במטוס ומוזיק הפנה אותו בחזרה לפאגו פאגו. בעוד הצוות עוסק בהשלכת דלק כחלק מההכנה לנחיתת החירום, אירעה התפוצצות שקרעה את המטוס לגזרים.[10]
במהלך מלחמת העולם השנייה, עלה מספר כוחות חיל הנחתים של ארצות הברית שהיו מוצבים בסמואה על האוכלוסייה המקומית ולכך הייתה השפעה תרבותית רבה. גברים סמואנים מגיל 14 ומעלה קיבלו אימון צבאי על ידי סגל צבא ארצות הברית. סמואנים שירתו בתפקידים שונים במהלך המלחמה, כולל בתפקידים קרביים, בתפקידי רפואה, בתפקידי קשרים ובתיקוני ספינות.
ב-1949 הוצגה על ידי מחלקת הפנים לקונגרס של ארצות הברית הצעת חוק למתן עצמאות לסמואה האמריקנית, הצעה שנפלה, בעיקר עקב מאמציהם של ראשי השבטים המקומיים, בהנהגת טויסופו מריאוטה. מאמצים אלו הובילו לכינונה של המועצה המחוקקת של הטריטוריה.
ב-1956 הוחלף מושל סמואה האמריקנית שעד אז מונה על ידי צי ארצות הברית בפיטר טלי קולמן, שנבחר בבחירות מקומיות. אף על פי שמבחינה טכנית נחשבה סמואה האמריקנית ל"בלתי מאורגנת" (unorganized), מאחר שהקונגרס של ארצות הברית לא העביר חוק מתאים בנוגע לטריטוריה, קיים בה ממשל עצמי על פי חוקה שנכנסה לתוקף ב-1 ביולי 1967. הטריטוריה האמריקנית של סמואה נכללת ברשימת הטריטוריות ללא ממשל עצמי של האו"ם, נתון שעליו חולקים פקידי הממשל של הטריטוריה, שמחשיבים את עצמם כממשל עצמי.
לסמואה האמריקנית ולנמל התעופה הבינלאומי פאגו פאגו הייתה משמעות היסטורית בנוגע לתוכנית אפולו.[11] צוותי האסטרונאוטים של אפולו 10, אפולו 12, אפולו 13, אפולו 14 ואפולו 17 נמשו מהמים מאות ק"מ אחדים מפאגו פאגו והועברו במסוקים לנמל התעופה המקומי לפני שהוטסו להונולולו.[12]
בעוד שסמואה האמריקנית וסמואה המערבית חולקות שפה ומוצא משותפים, התפצלו התרבויות שלהן בעשורים האחרונים לכיוונים שונים, כשתושבי סמואה האמריקנית מהגרים לעיתים קרובות להוואי ולארצות הברית ומאמצים מנהגים אמריקאים רבים, כמו העיסוק בפוטבול ובבייסבול. תושבי סמואה המערבית נוטים יותר להגר לניו זילנד, שהשפעתה ניכרת בעיסוק בענפי הרוגבי והקריקט הפופולריים יותר באיים המערביים.
עקב המצב הכלכלי הקשה בטריטוריה, ניצלו רבים מתושבי סמואה האמריקנית ותושבי אזורים מבודדים נוספים של ארצות הברית את האפשרות לשירות צבאי.[13] משמעות הדבר ששיעור ההרוגים בשירות צבאי מקרב תושבי האיים ביחס לגודל האוכלוסייה גבוה יותר בהשוואה לחלקים אחרים של ארצות הברית. נכון ל-23 במרץ 2009 נהרגו 10 מתושבי סמואה האמריקנית בעיראק ושניים נהרגו באפגניסטן.[14]
ב-29 בספטמבר 2009, רעידת אדמה בעוצמה של 8.1 התרחשה ליד סמואה האמריקנית, סמואה וטונגה, וגרמה לצונאמי שהסב נזק רב בנפש וכן ברכוש. רעידת האדמה העוצמתית החריפה גם בעיה נוספת בסמואה האמריקנית: שקיעת האדמה. בשילוב עם עלייה יחסית של פני הים.[15]
ערך מורחב – פוליטיקה של סמואה האמריקניתהחוקה של סמואה האמריקנית אושרה בשנת 1966 ונכנסה לתוקף בשנת 1967. זכות ההצבעה היא מגיל 18 ומעלה, וראשי הרשות המבצעת להלכה הם נשיא ארצות הברית וסגנו. מושל המדינה הוא למנו פלטי מאוגה (מאז 3 בינואר 2021). הרשות המחוקקת מורכבת משני בתי מחוקקים, בית הנבחרים (21 מושבים: 20 מושבים נבחרים על ידי הצבעת הציבור, ומושב אחד ממונה), והסנאט (18 מושבים. נבחרים לתקופה של 4 שנים).
החג הלאומי חל ב-17 באפריל (לטריטוריה אין יום עצמאות).
מבחינה מנהלית סמואה האמריקנית מחולקת ל-3 מחוזות ו-2 אטולים לא מאורגנים.
| מחוז | שם בשפת המקור | אוכלוסייה נכון לשנת 2010 | שטח |
|---|---|---|---|
| מחוז המזרח | Eastern District | 23,030 | 67.027 |
| מחוז המערב | Western District | 31,329 | 74.781 |
| מחוז מנואה | Manu'a District | 1,143 | 56 |
כלכלת סמואה האמריקנית היא כלכלה פולינזית מסורתית, שבה יותר מ-90% מן הקרקעות נמצאות בבעלות משותפת. הפעילות הכלכלית קשורה בקשרים הדוקים לארצות הברית, שותפת הסחר הגדולה ביותר של סמואה האמריקנית.
כוח הקנייה בתל"ג הוא 500 מיליון דולרים, כאשר כוח הקנייה לנפש הוא כ-8,000$. כוח העבודה כולל כ-14,000 איש ואישה, וענף התעסוקה הגדול ביותר הוא מפעלים לייצור שימורי טונה, שהם גם מוצר הייצוא העיקרי. התעשיות העיקריות בסמואה האמריקנית הן ייצור טונה, כאמור, ומלאכת יד. התוצרת חקלאית של סמואה האמריקנית כוללת בננות, קוקוס, ירקות, קולקס, עץ הלחם, קופרה, אננס, פפאיה, מוצרי חלב ומשק חי. השותפים לייצוא (נכון לשנת 2003) הם אינדונזיה (70%), אוסטרליה (6.7%), יפן (6.7%), וסמואה (6.7%).
שיעור האבטלה בסמואה האמריקנית עומד על כ-6%, ושיעור ההוצאות שלה עולה על ההכנסות (127 מיליון דולר הוצאות לעומת 121 מיליון דולר הכנסות). העברות כספים ישירות מממשלת ארצות הברית תורמות במידה רבה לרווחתה הכלכלית של סמואה האמריקנית: 63% מתקציב הממשלה מקורו בתמיכה אמריקנית (נכון ל-1997). ניסיונות השלטונות להרחיב ולהגדיל את הפעילות הכלכלית נתקלים בקשיים בשל המיקום המרוחק, התחבורה המצומצמת, וההוריקנים ההרסניים.
בשנת 2007 הוחל בתהליך מדורג של העלאת שכר המינימום בסמואה האמריקנית, כדי להשוותה בהדרגתיות לזה של ארצות הברית. בשנים שלאחר מכן ירדה התעסוקה בטריטוריה ב-30% והתל"ג לנפש ירד ב-10%. בעקבות זאת, הוקפאו העלאות שכר המינימום בשנת 2009. בספטמבר 2011 טען המושל של סמואה האמריקנית בפני הקונגרס של ארצות הברית ששכר המינימום הוא הגורם לירידה בפעילות הכלכלית והמשך העלאת שכר המינימום עלולה לחסל את המגזר הפרטי בטריטוריה.[16] בספטמבר 2015 חזר הקונגרס להעלות את שכר המינימום בסמואה האמריקנית בתהליך הדרגתי תלת שנתי. החוק להעלאת שכר המינימום עבר בלחץ של מושל ג'ורג'יה שביקש למנוע את התחרות במפעל טונה במדינה שלו.[17]
בטריטוריה יש 350 ק"מ כבישים, מהם כ־150 ק"מ סלולים, ואין מסילות ברזל. יש בה שלושה נמלי תעופה קטנים, מהם לשניים מסלולי המראה סלולים.
סמואה האמריקנית נמצאת באוקיאניה, קבוצת איים באוקיינוס השקט, בערך בשני שלישים מהדרך מהוואי לניו זילנד. שטח האדמה בסמואה האמריקנית הוא 199 קמ"ר, ואילו שטח המים הוא 0 קמ"ר. שטחה של סמואה האמריקנית גדול במקצת משטחה של וושינגטון. סמואה האמריקנית אינה גובלת עם מדינות אחרות.
האקלים הוא בעיקר טרופי. כמות הגשמים שיורדים בשנה בממוצע - 3 מטרים. בסמואה האמריקנית יש סכנות תמידיות של סופות טרופיות ומפולות הרים.
אוכלוסיית סמואה האמריקנית כוללת כ-58,000 אנשים, רובם בגיל 15–64, חלקם בגיל 0–14, ומיעוטם מגיל 65 ומעלה. שיעור הצמיחה בקרב האוכלוסייה של סמואה האמריקאית בשנה, הוא 0.04%.
97% מן האוכלוסייה (כולל תינוקות וילדים) יודעים קרוא וכתוב (זכרים: 98%, נקבות: 97%).
| מס' | מחוז | שם בשפת המקור | בירה | אוכלוסייה נכון לשנת 2000 | שטח |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | מחוז המזרח | Eastern district | פגו פגו | 23,441 | 67 |
| 2 | מחוז המערב | Western district | טפונה | 32,435 | 75 |
| 3 | מחוז מנו'א | Manu'a district | לומה | 5,000 | 58 |
אתר האינטרנט הרשמי של סמואה האמריקנית (באנגלית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
