שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
ממשלת ישראל השלושים ושתיים
ממשלת נתניהו השנייה (2009–2013) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
ממשלת ישראל השלושים ושתיים, המכונה גם ממשלת נתניהו השנייה, הייתה הממשלה של מדינת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-18 והושבעה ב-31 במרץ 2009[1]. הממשלה כיהנה עד 18 במרץ 2013, לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה. זו הממשלה השלישית - מאז קום המדינה, והראשונה - במשך שלושים השנים הקודמות לסיום כהונתה, אשר כיהנה לפחות ארבע שנים עבריות רצופות (למעשה מיום ו' בניסן ה'תשס"ט עד יום ז' בניסן ה'תשע"ג).
Remove ads
במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-22 באוקטובר 2013 (י"ח בחשוון תשע"ד), אך הן הוקדמו בתשעה חודשים בעקבות חקיקת חוק פיזור הכנסת השמונה עשרה[2] אותו יזמה הממשלה.
Remove ads
תוצאות הבחירות לכנסת השמונה עשרה
ערך מורחב – הבחירות לכנסת השמונה עשרה
Remove ads
הקמת הממשלה
קדימה, בראשות ציפי לבני, קיבלה בבחירות 28 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה בכנסת, אולם גוש הימין-חרדים התחזק משמעותית והגיע ל-65 חברי-כנסת, כשבראשו הליכוד עם 27 מנדטים. כמו כן, התבררה קריסת השמאל הישראלי: העבודה קיבלה 13 מושבים ומרצ נותרה עם 3 מנדטים בלבד. מפלגתו של אביגדור ליברמן, ישראל ביתנו, הפכה לסיעה השלישית בגודלה בכנסת עם 15 מושבים, ואילו הסיעות החרדיות נחלשו מעט – 11 מנדטים לש"ס וחמישה מנדטים ליהדות התורה. מפלגת הגמלאים, שזכתה בבחירות הקודמות ל-7 מנדטים, לא עברה את אחוז החסימה.
לאחר הבחירות, עם פרסום המדגמים, נאמו בנימין נתניהו, יו"ר הליכוד, אשר הפך לסיעה השנייה בגודלה, וציפי לבני. שניהם טענו לניצחון. כעשרה ימים לאחר הבחירות, הטיל הנשיא שמעון פרס את מלאכת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו. זאת לאחר ש-65 חברי כנסת המליצו בפני הנשיא על נתניהו כמי שראוי להטיל עליו את הרכבת הממשלה, לעומת 28 חברי כנסת (ממפלגתה בלבד), שהמליצו על ציפי לבני, ולאחר שמפלגת העבודה החליטה שלא להמליץ על אף אחד מחברי הכנסת.
Remove ads
ציוני דרך ומדיניות
סכם
פרספקטיבה
הממשלה ה-32 כללה בראשית דרכה 30 שרים ו-9 סגני שרים, 8 בעלי תפקידים יותר מאשר הממשלה ה-31. הממשלה כללה 4 שרים בלי תיק ועוד מספר משרדים חדשים שהוקמו במיוחד כגון "המשרד לענייני מודיעין" ו"משרד ההסברה והתפוצות". במספר שריה, ממשלה זו היא הגדולה ביותר שהוקמה בישראל עד אז (הממשלה ה-35 גדולה ממנה).
ב-17 בינואר 2011 פרשה מפלגת העבודה מהקואליציה והשרים בנימין בן אליעזר, יצחק הרצוג ואבישי ברוורמן התפטרו. סיעת העצמאות שהתפצלה ממפלגת העבודה נשארה בקואליציה ומטעמה התמנו סגני השרים מתן וילנאי ואורית נוקד לשרים. בכך מנתה הממשלה 29 שרים ו-7 סגני שרים.
ב-8 במאי 2012 התרחבה הקואליציה, עם הצטרפותה של מפלגת קדימה בראשות שאול מופז, וכחודשיים לאחר מכן, ב-17 ביולי 2012, פרשה המפלגה מן הממשלה וחזרה לספסלי האופוזיציה.
קווי היסוד
קווי יסוד של ממשלת ישראל ה-32[3]:
- הממשלה תפעל באופן אקטיבי כדי לבצר את הביטחון הלאומי ולהקנות ביטחון אישי לאזרחיה, תוך מאבק נחרץ ונחוש באלימות ובטרור.
- הממשלה תקדם את התהליך המדיני ותפעל לקידום השלום עם כל שכנינו תוך שמירת האינטרסים הביטחוניים, ההיסטוריים והלאומיים של ישראל.
- הממשלה תקדם תוכנית להתמודדות עם המשבר הכלכלי ותפעל ליצירת התנאים הכלכליים שיאפשרו צמיחה בת קיימא, וכן יצירה ושמירה על מקומות העבודה במשק.
- הממשלה תחתור לצדק חברתי על ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני באמצעות חינוך, תעסוקה והגברת הסיוע לשכבות החלשות באוכלוסייה.
- הממשלה תעמיד את נושא העלייה והקליטה בראש מעייניה ותפעל בנחרצות להגברת העלייה מכל מדינות תבל.
- הממשלה תעמיד את החינוך במרכז סדר העדיפות הלאומי ותפעל לקידום רפורמות במערכת החינוך.
- הממשלה תשמור על צביונה ומורשתה היהודי של המדינה, ובד בבד תכבד את הדתות והמסורות של בני הדתות האחרות במדינה, בהתאם לערכי מגילת העצמאות.
- הממשלה תפעל לקידום רפורמות ממשליות לשיפור היציבות והמשילות.
- הממשלה תפעל לביצור שלטון החוק בישראל.
- הממשלה תפעל להגנה על איכות הסביבה בישראל, לשיפור איכות החיים של תושבי המדינה ולהשתתפות ישראל בתרומה למאמץ הגלובלי בנושאי אקלים.
אירועים מרכזיים

לקראת סוף 2009 החליטה הממשלה על הקפאת הבנייה בהתנחלויות ל-10 חודשים, בתגובה ללחץ אמריקאי וסירובה של הרשות הפלסטינית להיכנס למשא ומתן עם מדינת ישראל כל עוד לא תופסק הבנייה בשטחים.[4] למרות זאת, נתניהו לא הפסיק את הבנייה בירושלים (כולל במזרח ירושלים) והדבר גרם למספר התנגשויות עם הממשל האמריקאי בראשותו של ברק אובמה.
ב-3 בנובמבר 2009 עצר חיל הים את אוניית המשא פרנקופ ומצא עליה כמות גדולה של כלי נשק ותחמושת שהעבירה איראן לחזבאללה.
ב-19 בינואר 2010 בוצעה התנקשות בחייו של מחמוד אל-מבחוח, בכיר בחמאס, שנמצא מת בחדרו שבמלון בדובאי. החמאס, משטרת דובאי ורוב ממשלות העולם ייחסו את ההתנקשות למוסד הישראלי.
ב-10 במאי 2010 ישראל הוזמנה להצטרף לארגון ה-OECD[5], והפכה לחברה מלאה בארגון ב-7 בספטמבר 2010[6].
ב-31 במאי 2010 השתלט חיל הים של צה"ל על אוניות שנטלו חלק במשט לעזה שנועד לשבור את הסגר על רצועת עזה[7]. ההשתלטות על אחת האוניות, המאווי מרמרה הטורקית, לוותה בעימות אלים בין חיילי שייטת 13 לבין פעילים אלימים שהסתיים ב-9 פעילים הרוגים. יחסי טורקיה–ישראל התדרדרו באופן ניכר בעקבות המשט[8].
בספטמבר 2010 התנהל משא ומתן ישיר בין ישראל לפלסטינים בוושינגטון ובשארם א-שייח'. לקראת השיחות הוקפאה הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים. עם תום ההקפאה, ב-26 בספטמבר, פרשו הפלסטינים מן השיחות.
ב-17 בינואר 2011 הודיעו אהוד ברק וארבעה חברי כנסת נוספים (מתן וילנאי, עינת וילף, אורית נוקד ושלום שמחון) במכתב לחברי מפלגת העבודה על פרישתם מהמפלגה והקמת סיעה עצמאית בשם "העצמאות". ועדת הכנסת אישרה את המהלך[9]. בתגובה למהלך, השרים יצחק הרצוג, אבישי ברוורמן ובנימין בן אליעזר הודיעו על התפטרותם מהממשלה[10].
שנת 2011 התאפיינה בהוצאה לפועל של רפורמות רבות במגוון תחומים, אשר העיקריות שבהן: הרפורמה במערכת החינוך, הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל[11], הרפורמה במיסוי הגז, הרפורמה בשוק הסלולר[12] והרפורמה בבריאות השיניים לילדים[13].
באוקטובר 2011 אושרה העסקה לשחרורו של גלעד שליט תמורת שחרור למעלה מאלף אסירים ביטחוניים, בהם רבים אשר הורשעו ברצח.[14]
ב-8 במאי 2012 עברה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק מטעם הממשלה לפיזור הכנסת[15], אך לאחר מכן, עוד באותו היום, נחתם הסכם בין הליכוד לקדימה על כניסת "קדימה" לקואליציה, דבר שייתר את הצעת החוק לפיזור הכנסת. בהסכם נקבע בין השאר שהממשלה תיזום חוק לשינוי שיטת הממשל ויו"ר קדימה, שאול מופז, יתמנה לשר[16].
אולם, ב-17 ביולי 2012, עשרה שבועות לאחר כניסתה לקואליציה, הודיע יו"ר מפלגת "קדימה" שאול מופז על פרישת סיעתו מהקואליציה, בטענה שסיעתו לא הגיעה להסדר עם ראש הממשלה לגבי חוק שירות חובה לחרדים[17].
ב-13 באוגוסט 2012 נענה אבי דיכטר, עד אז חבר הכנסת בסיעת קדימה אשר באופוזיציה, לבקשת ראש הממשלה להצטרף אל הממשלה כשר להגנת העורף. זאת במקום מתן וילנאי, אשר נבחר לכהן כשגריר ישראל בסין. ב-16 באוגוסט התפטר דיכטר מהכנסת והושבע לשר[18]. את מקומו בכנסת תפס אחמד דבאח[19].
אירועים עיקריים
פעולות עיקריות
- חתימה על הסכם שכר חדש מול ארגון המורים, על ידי שר החינוך גדעון סער.
- הקמת ועדת ששינסקי לבחינת המיסוי על גז ונפט, קבלת מסקנותיה והעברתן כחוק בכנסת, על ידי שר האוצר, יובל שטייניץ.
- פתיחת תדרי הסלולר לשתי חברות נוספות – הוט מובייל וגולן טלקום, תוך מתן אישורים גם למפעיל סלולר וירטואלי להגברת התחרות בשוק הסלולר. המהלך הובל על ידי שר התקשורת משה כחלון.
- המשך ההשקעה בפיתוח תשתיות תחבורה וקידום תוכנית החומש לרכבת ישראל, על ידי שר התחבורה ישראל כץ.
- בניית גדר הגבול ישראל-מצרים
- מבצע כנפי יונה
- ביצוע הרפורמה בתחבורה הציבורית בגוש דן
- הקמת הוועדה לקידום השוויון בנטל
- הרפורמה בחוק התכנון והבנייה, שמטרתה לקצר את הליכי האישור של תוכניות בניה[20].
- בעקבות לקחי השריפה בכרמל הוקמה יחידת הכיבוי האווירי.
- מכללת אריאל הוכרזה כאוניברסיטה.
Remove ads
סיעות הקואליציה
סכם
פרספקטיבה
- מספר הח"כים החברים בקואליציה:
- 74 ח"כים לפני פרישת סיעת העבודה; פלג שלה, סיעת העצמאות, נשאר בקואליציה (31 במרץ 2009 – 17 בינואר 2011).
- 66 ח"כים עד להצטרפות סיעת קדימה (17 בינואר 2011 - 8 במאי 2012).
- 94 ח"כים בזמן חברות סיעת קדימה בקואליציה (8 במאי 2012 - 17 ביולי 2012).
- 66 ח"כים לאחר פרישת סיעת קדימה (17 ביולי 2012 – 18 במרץ 2013).
Remove ads
הרכב הממשלה
סכם
פרספקטיבה
עם כינונה, כללה הממשלה 30 שרים. בינואר 2011, התפלגה מפלגת העצמאות ממפלגת העבודה, שלושה שרים ממפלגת העבודה עזבו את הממשלה ושני שרים של עצמאות הצטרפו אליה. בין מאי ליולי 2012 הצטרף שאול מופז לממשלה שחזרה למנות 30 שרים. בספטמבר ובדצמבר 2012 התפטרו יוסי פלד ואביגדור ליברמן ומספר השרים ירד ל-27.
בממשלה זו כיהנו לראשונה 12 שרים חדשים - יובל שטייניץ, גלעד ארדן, גדעון סער, דניאל הרשקוביץ, משה יעלון, סופה לנדבר, יעקב מרגי, משה כחלון, סטס מיסז'ניקוב, אבישי ברוורמן, יוסי פלד ואורית נוקד.
22 שרים כיהנו בעבר בממשלה - בנימין נתניהו, עוזי לנדאו, אהוד ברק, יצחק אהרונוביץ', אריאל אטיאס, מתן וילנאי, יולי אדלשטיין, אביגדור ליברמן, שלום שמחון, דן מרידור, יעקב נאמן, סילבן שלום, אלי ישי, יצחק הרצוג, ישראל כ"ץ, בנימין בן אליעזר, לימור לבנת, מיכאל איתן, זאב בנימין בגין, משולם נהרי, שאול מופז ואבי דיכטר.
השרים ומשרדיהם
הליכוד | ישראל ביתנו | העבודה | ש"ס | יהדות התורה | הבית היהודי | העצמאות | קדימה | ||||||||||||
פער בין כהונותיהם של שרים שונים באותו המשרד, משמעו מילוי מקום על ידי ראש הממשלה |
חילופי שרים וסגני שרים
Remove ads
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ממשלת ישראל השלושים ושתיים
- ממשלת ישראל השלושים ושתיים, באתר הכנסת
- הממשלה ה-32: קווים לדמותה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ירון דרוקמן, שלושים מי יודע: פני הממשלה, באתר ynet, 31 במרץ 2009
- מזל מועלם, הכנסת אישרה: ממשלת נתניהו השנייה יוצאת לדרך, באתר הארץ, 31 במרץ 2009
- ההסכם הקואליציוני עם ש"ס, באתר בחדרי חרדים
- שוקי שדה וצבי זרחיה, מה עושים שרים בלי תיק, וכמה זה עולה לנו?, באתר TheMarker, 12 באוקטובר 2012
Remove ads
ביאורים
- בהמשך הקדנציה של הכנסת ה-18 החליף אותה שאול מופז בראשות המפלגה.
- לליכוד היו בכנסת היוצאת 12 מנדטים. מפלגת אח"י, לה היו 2 מנדטים במסגרת רשימת איחוד לאומי-מפד"ל, הצטרפה לליכוד לפני הבחירות ונציגיה הוצבו במקומות לא ריאליים ברשימה המשותפת.
- בכנסת הקודמת היו למפלגות מולדת ותקומה 4 מנדטים במסגרת רשימת איחוד לאומי-מפד"ל.
- בכנסת ה-17 היו למפד"ל, המרכיב העיקרי בגוף החדש שנקרא "הבית היהודי", 3 מנדטים במסגרת רשימת איחוד לאומי-מפד"ל.
- סגן שר במעמד שר
- יעקב ליצמן ששימש כסגן שר הבריאות, כיהן כשר הבריאות בפועל.
- כיהנו עוד מספר משנים לראש הממשלה בתפקיד שר ביצועי
- כיהן כשר בלי תיק
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads