Remove ads
המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים בשנים 2013–2014 היה משא ומתן ישיר וגלוי בין ישראל לרשות הפלסטינית שמטרתו הייתה להביא לחתימה על הסדר קבע ובכך לקדם את השלום בין ישראל, הפלסטינים והעולם הערבי ובכך להביא לקיצו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני והסכסוך הישראלי-ערבי. משך המשא ומתן נקבע לתשעה חודשים, בין אוגוסט 2013 ועד מאי 2014.
.jpg)
המשא ומתן נפתח לאחר שלוש שנים ללא שיחות רשמיות או מגעים גלויים בין הצדדים, מאז המשא ומתן בשנת 2010. תהליך המשא ומתן התנהל באמצעות מגעים חשאיים, והושהה באפריל 2014.
Remove ads
עם בחירתו של ברק אובמה לכהונה שנייה כנשיא ארצות הברית מינה אובמה את ג'ון קרי לתפקיד מזכיר המדינה. קרי פעל עם מינויו להבאת הצדדים לשולחן המשא ומתן לאחר נתק של שלוש שנים בין הצדדים. לבסוף הושגו ההבנות הבאות, על ידי הצדדים, שהובילו לפתיחת המשא ומתן.[1]
- ישראל - התחייבה לשחרור 104 אסירים ביטחוניים פלסטיניים כמחווה לרשות הפלסטינית.
- הרשות הפלסטינית - התחייבה להפסיק מהלכים חד-צדדיים כנגד ישראל באו"ם וכן התחייבה לנהל משא ומתן רצוף במשך תשעה חודשים לפחות (ההבנה האחרונה הגיעה כדרישה בעקבות מקרי עבר בהם הפלסטינים נטשו את שולחן המשא ומתן).
- ארצות הברית - הפקידה בידי שני הצדדים מכתבי ערבויות. במכתב שהופקד בידי ישראל הובעה תמיכה והכרה אמריקאית בישראל כמדינת העם היהודי. בזה הפלסטיני הובעה תמיכה אמריקאית ברעיון מדינה פלסטינית בשטחי 67' עם תיקוני שטחים.
Remove ads
ב-13 באוגוסט 2013 שחררה ישראל 26 אסירים פלסטינים,[2] בהם 14 אסירים מרצועת עזה ו-12 מיהודה ושומרון. מרבית האסירים (17) נשפטו על רצח ממניע לאומני, ומיעוטם על סיוע לרצח. מרבית המקרים (21) הם של רצח וסיוע לרצח ישראלים, שני מקרים הם של רצח חיילים, מקרה רצח אחד הוא של תיירת, ושני מקרי רצח של פלסטינים שנחשדו כמשת"פים. כל מקרי הרצח (למעט שניים) אירעו בין השנים 1989–1994, מקרה רצח אחד ב-1985, ואחד ב-2001. בחלק מהמקרים מדובר בשחרור מוקדם זמן לא ארוך קודם לזמן השחרור שנקבע קודם למשא ומתן: שניים מהאסירים היו אמורים להשתחרר תוך חצי שנה, ועוד 8 - תוך 3 שנים, שלושה אסירים נוספים היו מיועדים להשתחרר בעוד 9 - 12 שנה, והיתרה (13) היו במאסר עולם שלא נקצב. שחרור המחבלים לווה במחאה חריפה, בעיקר מצד המשפחות השכולות והארגונים ישראל שלי ואלמגור - ארגון נפגעי טרור.
הפעימה השנייה של שחרור המחבלים הייתה ב-29 באוקטובר 2013, בה שחררה ישראל 26 אסירים פלסטינים. גם במקרה זה השחרור לווה במחאה חריפה ובהפגנות, בעיקר מצד המשפחות השכולות והארגונים ישראל שלי ואלמגור - ארגון נפגעי טרור, בין השאר בהפגנת אלפים ליד כלא עופר.[3] הפעימה השלישית של שחרור המחבלים הייתה ב-31 בדצמבר 2013, בה גם בפעם הזאת שחררה ישראל 26 מחבלים.[4]
הפעימה הרביעית, הייתה אמורה לצאת לפועל בשבוע שבו חל ה-1 באפריל, אך לא התקיימה מכיוון שהפלסטינים לא הסכימו להאריך את המשא ומתן. בעקבות הפיצוץ בשיחות, ג'ון קרי טס לביקור בזק במדינת ישראל, בו נועד עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בירושלים, ועם סאיב עריקאת, שליח הרשות הפלסטינית למשא ומתן, ברמאללה. הוא ניסה לשכנע את נתניהו באמצעות שחרור יונתן פולארד תמורת שחרור מאות מחבלים פלסטינים, אך מהלך זה לא יצא אל הפועל. בעקבות הפרת ההתחייבות הפלסטינית לא לפנות לארגונים בינלאומיים אחרי שאבו מאזן הגיש בקשה להצטרפות ל-15 ארגונים, כולל של האו"ם, ביטלה ישראל את הפעימה הרביעית של שחרור המחבלים.[5]
Remove ads
השיחות החלו ב-30 ביולי 2013, סבב השיחות הראשון נערך בוושינגטון.[6] בראש המשלחת הישראלית עמדה השרה ציפי לבני, כאשר עו"ד יצחק מולכו מוגדר כשליח ראש הממשלה לשיחות. בראש המשלחת הפלסטינית עמד סאיב עריקאת. שליח ארצות הברית למשא ומתן הוא הדיפלומט מרטין אינדיק.[7]
סבב השיחות השני היה אמור להיערך ב-26 באוגוסט ביריחו, אולם הפלסטינים ביטלו את השתתפותם בעקבות מות שלושה פלסטינים במהלך מהומות עם כוחות צה"ל.[8]
נטען[דרושה הבהרה] כי במשך המשא ומתן פעלו הפלסטינים לקדם חרם על ישראל בזירה הבינלאומית,[9] אף על גב הצהרת אבו מאזן כי איננו תומך בחרם על ישראל.[10]
על פי המתווך האמריקאי מרטין אינדיק, במהלך השיחות הסכים הצד הישראלי לוויתורים "בטווח שמאפשר הסכם", אך הצד הפלסטיני התחמק מלספק תשובה על ההצעה הישראלית עד התפרקות השיחות.[11]
באפריל 2014 התפוצץ המשא ומתן לאחר שישראל עיכבה את הפעימה הרביעית של שחרור מחבלים ובתגובה פנתה הרשות הפלסטינית ל-15 מוסדות של האו"ם, בניגוד להתחייבותם. כתנאי להמשך השיחות דרשו הפלסטינים הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67' ומזרח ירושלים כבירת פלסטין ושחרור 1,200 מחבלים בהם מרואן ברגותי, אחמד סעדאת ופואד שובאכי. ישראל סירבה לדרישות אלה וביטלה את שחרור המחבלים שתוכנן לפעימה הרביעית.[5] בסוף אפריל, בעקבות הסכם הפיוס בין החמאס לפת"ח, החליטה ישראל להשעות את המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים ולהטיל עליהם סנקציות כלכליות.[12]
באפריל 2014 חשף ותרגם יהונתן דחוח-הלוי מסמכים פלסטיניים שחיבר בחודש מרץ סאיב עריקאת, הממונה על המשא ומתן מטעם הרשות הפלסטינית, ובהם נכתב שהפלסטינים מתכוונים להפר את התחייבויותיהם ולפנות לאו"ם ולמוסדות בינלאומיים אחרים למרות המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים וללא קשר לתוצאותיו.[13] במאי אותה שנה, מכון מבט לתקשורת הפלסטינית חשף פוסט בפייסבוק שכתב דובר חמאס לשעבר איהאב אל-רסין, ובו טען כי בפגישות פרטיות שמקיים אבו מאזן עם אנשי חמאס הוא מבהיר להם שכאשר הוא מצהיר שממשלת האחדות "מכירה בישראל", מילים אלו רק נועדו למעשה "להוליך שולל את האמריקאים ואת הכיבוש (ישראל) - לא בשביל חמאס".[14]
במרץ 2017 חשף מייק הרצוג כי לשיחות אלו קדם ערוץ חשאי שהיה פעיל כשנתיים.[15] במאמר דעה שפרסם יוסי ביילין בעקבות הפרסום, הוא טוען כי המעבר לשיחות גלויות הוא בין הסיבות שהובילו לכשלונן.
שיחות אלו הן האחרונות עד כה, נכון לשנת 2024 שבהן התרחשו שיחות רשמיות בין ישראל לפלסטינים למען סיום הסכסוך הישראלי פלסטיני.
Remove ads
- יהושע בריינר ואמיר תיבון, מערכת וואלה! חדשות, האסירים שישוחררו: רוצחי ישראלים ו"מחסלי בוגדים", באתר וואלה, 12 באוגוסט 2013
- יוסי ביילין, לקחי הערוץ הבלתי נודע, באתר ישראל היום, 9 במרץ 2017
- Ben Birnbaum and Amir Tibon, The Explosive, Inside Story of How John Kerry Built an Israel-Palestine Peace Plan, and Watched It Crumble, ניו ריפבליק, 20 ביולי 2014
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads