Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי החוץ של הממלכה המאוחדת מנוהלים על ידי משרד החוץ וחבר העמים בראשות מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים. ראש הממשלה וסוכנויות רבות אחרות ממלאות תפקיד בקביעת המדיניות, ולמוסדות ועסקים רבים יש תפקיד בהם.
הממלכה המאוחדת הייתה המעצמה החזקה בעולם במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, בעיקר במהלך מה שמכונה "השלום הבריטי" – תקופה של עליונות חסרת תחרות ושלום בין-לאומי חסר תקדים באמצע המאה ה-18. המדינה המשיכה להיחשב כמעצמת-על עד למשבר סואץ ב-1956, ותקרית מביכה זו, יחד עם אובדן האימפריה, גרמו לכוחה הגלובלי של בריטניה להיחלש בהדרגה. עם זאת, בריטניה נותרה מעצמה גדולה וחברה קבועה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות, חברה מייסדת ב-G7, ה-G8, ה-G20, נאט"ו, AUKUS, ה-OECD, ארגון הסחר העולמי, מועצת אירופה, OSCE וחבר העמים הבריטי. הממלכה המאוחדת הייתה מדינה חברה באיחוד האירופי וקודמיו מאז 1973. עם זאת, עקב תוצאות משאל עם על חברות ב-2016, הליכי הפרישה מהאיחוד האירופי החלו ב-2017 והסתיימו כאשר בריטניה עזבה רשמית את האיחוד ב-31 בינואר 2020. מאז משאל וסיום שיחות הסחר עם האיחוד האירופי, החלו קובעי המדיניות הבריטיים לחפש הסכמי סחר חדשים עם שותפים גלובליים אחרים.
לאחר היווצרותה של ממלכת בריטניה הגדולה (שאיחדה את אנגליה וסקוטלנד) ב-1707, יחסי החוץ הבריטיים המשיכו במידה רבה את אלה של ממלכת אנגליה. מדיניות החוץ הבריטית התמקדה בתחילה בהשגת מאזן כוחות בתוך אירופה, כאשר אף מדינה לא השיגה דומיננטיות ביבשת. מדיניות זו היוותה הצדקה מרכזית למלחמותיה של בריטניה נגד נפוליאון, ולמעורבות בריטית במלחמות העולם הראשונה והשנייה. בריטניה המשיכה בהרחבת האימפריה הבריטית הקולוניאלית שלה על ידי הגירה והשקעות.
צרפת הייתה האויבת הראשית של בריטניה עד תבוסתו של נפוליאון ב-1815. הייתה לה אוכלוסייה גדולה בהרבה וצבא חזק יותר, אבל צי חלש יותר. הבריטים הצליחו בדרך כלל במלחמותיהם הרבות. מלחמת העצמאות האמריקאית (1775–1783), הייתה אחת המלחמות היחידות בה בריטניה, ללא כל בעלות ברית גדולות, הובסה על ידי שלוש עשרה המושבות האמריקאיות שזכו לתמיכת צרפת, הולנד וספרד (בעקיפין). אסטרטגיה דיפלומטית בריטית מועדפת כללה סבסוד של צבאות בעלות ברית יבשתיות (כגון פרוסיה), ובכך הפיכת הכוח הפיננסי העצום של לונדון ליתרון צבאי. בריטניה הסתמכה במידה רבה על הצי המלכותי שלה לביטחון, וניסתה לשמור עליו כחזק בעולם. השליטה הבריטית בים הייתה חיונית להיווצרותה ולתחזוקה של האימפריה הבריטית, שהושגה באמצעות צי שהיה גדול משני הציים הבאים אחריו בגודלם, לפני 1920. הבריטים בדרך כלל עמדו לבדם עד תחילת המאה ה-20, אז הם התיידדו עם ארצות הברית וכרתו בריתות עם יפן, צרפת ורוסיה. גרמניה הייתה אז האויב העיקרי של מדינות אלו.
100 השנים הללו היו בדרך כלל שלוות וכונו "השלום הבריטי", שנאכף על ידי הצי המלכותי. בתקופה זו היו שתי מלחמות חשובות, שתיהן מוגבלות בהיקפן. מלחמת קרים, שהתקיימה בין השנים 1853 ו-1856, בה הובסה רוסיה. מלחמת הבורים השנייה (1899–1902) ראתה את תבוסתן של שתי הרפובליקות הבוריות בדרום אפריקה. לונדון הפכה למרכז הפיננסי בעולם, והעסק המסחרי התרחב ברחבי העולם. "האימפריה הבריטית השנייה" נבנתה עם בסיס באסיה (במיוחד בהודו) ובאפריקה.
אחרי 1918 הייתה הממלכה המאוחדת "ענק בבעיה" שהיה כוח דיפלומטי הרבה פחות דומיננטי בשנות ה-20 מאשר קודם לכן. לעיתים קרובות היא נאלצה לפנות את מקומה לארצות הברית, שהפעילה לעיתים קרובות את עליונותה הכלכלית.[1] הנושאים העיקריים של מדיניות החוץ הבריטית כללו תפקיד מוביל בוועידת השלום בפריז בשנים 1919–1920, שם דייוויד לויד ג'ורג' פעל למתן את הדרישות הצרפתיות לנקמה בגרמניה.[2] הוא הצליח, אך עד מהרה נאלצה בריטניה למתן עוד יותר את מדיניות צרפת כלפי גרמניה, כמו בהסכמי לוקרנו משנת 1925.[3][4] יתר על כן, בריטניה השיגה מנדטים שאפשרו לה ולשלטונותיה לשלוט ברוב המושבות הגרמניות והעות'מאניות לשעבר.[5]
בריטניה הפכה לחברה פעילה בחבר הלאומים, אך רשימת ההישגים שלה הייתה מועטה.[6]
פירוק הנשק היה בעדיפות גבוהה על סדר היום, ובריטניה מילאה תפקיד מרכזי עם ארצות הברית בוועידה הימית בוושינגטון ב-1921 בפעולה לפירוק ימי של המעצמות הגדולות. עד 1933 הסכמי פירוק הנשק קרסו והנושא הפך להתחמשות מחדש לקראת מלחמה נגד גרמניה הנאצית.[7]
בריטניה הצליחה חלקית במשא ומתן עם ארצות הברית בנוגע להלוואות המלחמה הגדולות שבריטניה נאלצה להחזיר.[8] בריטניה תמכה בפתרון האמריקני לשילומים הגרמניים באמצעות תוכנית דוז ותוכנית יאנג. בכך שילמה גרמניה את השילומים השנתיים שלה באמצעות כסף שנלווה מבנקים בניו יורק, ובריטניה השתמשה בכסף שהתקבל כדי לשלם לוושינגטון.[9] השפל הגדול שהחל ב-1929 הפעיל לחץ עצום על הכלכלה הבריטית. בריטניה החייתה את ההעדפה האימפריאלית, שמשמעותה מכסים נמוכים בתוך האימפריה הבריטית וחסמים גבוהים יותר לסחר עם מדינות חיצוניות.
בפוליטיקה הבריטית, למפלגת הלייבור המתהווה מדיניות חוץ ייחודית וחשדנית המבוססת על פציפיזם. מנהיגיה האמינו ששלום בלתי אפשרי בגלל קפיטליזם, דיפלומטיה סודית והסחר בנשק. הלייבור הדגיש גורמים חומריים שהתעלמו מהזיכרונות הפסיכולוגיים של המלחמה הגדולה ומהמתחים הרגשיים הרבים בנוגע ללאומיות ולגבולות המדיניים. אף על פי כן, מנהיג המפלגה רמזי מקדונלד הקדיש הרבה מתשומת ליבו למדיניות בתוך אירופה.[10]
זיכרונות חיים של זוועות מלחמת העולם הראשונה משכו בריטים רבים – ומנהיגיהם בכל המפלגות – לפציפיזם בעידן שבין המלחמות. מדיניות זו הובילה ישירות למדיניות פייסנית כלפי דיקטטורים (בעיקר כלפי מוסוליני ושל היטלר) כדי להימנע מאיומי המלחמה שלהם.[11]
ההתגרות הגיעה מאותם דיקטטורים, תחילה מבניטו מוסוליני, הדוצ'ה מאיטליה, ולאחר מכן מאדולף היטלר, פיהרר גרמניה הנאצית החזקה יותר. חבר הלאומים התגלה כמאכזב לתומכיו; הוא לא הצליח לפתור אף אחד מהאיומים שהציבו הדיקטטורים. המדיניות הבריטית כללה פיוס הדיקטטורים בתקווה שהם ישבעו. עד 1938 היה ברור שהמלחמה מתקרבת, ושלגרמניה יש את הצבא החזק ביותר בעולם. מעשה הפיוס האחרון הגיע כאשר בריטניה וצרפת הקריבו את צ'כוסלובקיה לדרישותיו של היטלר בהסכם מינכן בספטמבר 1938.[12] במקום לשבוע, היטלר איים גם על פולין, ולבסוף ראש הממשלה נוויל צ'מברלין הפסיק את הפייסנות ועמד איתן בהבטחתו להגן על פולין. היטלר חתם על הסכם עם יוסיף סטלין, מנהיג ברית המועצות, לחלוקת מזרח אירופה ב-23 באוגוסט 1939; כאשר גרמניה אכן פלשה לפולין בספטמבר 1939, בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה, וחבר העמים הבריטי הלך בעקבות לונדון.[13]
לאחר חתימת הברית הצבאית בין הממלכה המאוחדת ופולין באוגוסט 1939, הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה בספטמבר 1939 בתגובה לפלישה של גרמניה לפולין. הכרזה זו כללה את מושבות הכתר והודו, שבהן שלטה בריטניה ישירות. השלטונות היו עצמאיים במדיניות החוץ, אם כי כולם נכנסו במהירות למלחמה נגד גרמניה. לאחר התבוסה הצרפתית ביוני 1940, בריטניה והאימפריה שלה עמדו לבד בלחימה מול גרמניה, עד יוני 1941. ארצות הברית נתנה תמיכה דיפלומטית, כספית וחומרית, החל מ-1940, במיוחד באמצעות חוק השאל-החכר. התמיכה האמריקאית החלה ב-1941 והגיעה למלוא כוחה במהלך 1943. באוגוסט 1941, ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט נפגשו וחתמו על האמנה האטלנטית, לפיה "יש לכבד את הזכויות של כל העמים לבחור את צורת הממשל שבה הם חיים". ניסוח זה היה מעורפל והתפרש אחרת על ידי הבריטים, האמריקאים והתנועות הלאומניות.[14]
החל מדצמבר 1941, יפן השתלטה על הקולוניות הבריטיות באסיה, כולל הונג קונג, מלאיה, ובמיוחד בסיס המפתח בסינגפור. לאחר מכן נכנסה יפן לבורמה, לכיוון הודו. תגובתו של צ'רצ'יל לכניסתה של ארצות הברית למלחמה הייתה שניצחונה של בריטניה מובטח וכך גם עתידה הקולוניאלי, אך התבוסות פגעו באופן בלתי הפיך במעמדה וביוקרתה של בריטניה כמעצמה אימפריאלית. ההבנה שבריטניה לא יכולה להגן עליהן יותר דחפה את אוסטרליה וניו זילנד לקשרים הדוקים קבועים עם ארצות הברית.[15]
כשהיא מתמודדת עם מצוקה כלכלית חמורה בשנת 1945 (שנגרמה על ידי חובות והרס נרחב של התשתיות), צמצמה בריטניה באופן שיטתי את פעולותיה מעבר לים. במקום זאת היא השתתפה במלחמה הקרה נגד הקומוניזם, במיוחד כחברה מייסדת של נאט"ו ב-1949.[16]
הבריטים בנו אימפריה עולמית גדולה, שהגיעה לשיא גודלה בשנת 1922, לאחר יותר מחצי מאה של עליונות עולמית ללא עוררין. אולם העלויות המצטברות של לחימה בשתי מלחמות עולם הטילו נטל כבד על הכלכלה הבריטית, ולאחר 1945 החלה האימפריה הבריטית להתפורר במהירות, כאשר כל המושבות הגדולות קיבלו עצמאות. מאמצע עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20, מעמדה של בריטניה כמעצמת על נחלש אל מול ארצות הברית וברית המועצות. רוב המושבות לשעבר הצטרפו לחבר העמים הבריטי, ארגון של מדינות עצמאיות לחלוטין במעמד שווה לבריטניה, שלא ניסתה לכפות מדיניות קולקטיבית על החברות בו.[17][18] המושבה הגדולה האחרונה, הונג קונג, נמסרה לסין ב-1997.[19] 14 הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים קשורות באופן חוקתי לממלכה המאוחדת, אך אינן חלק מהמדינה כשלעצמה.[20]
בריטניה קיצצה את מעורבותה במזרח התיכון לאחר משבר סואץ ב-1956. עם זאת, בריטניה יצרה קשרים צבאיים הדוקים עם ארצות הברית, צרפת וגרמניה, באמצעות הברית הצבאית של נאט"ו. לאחר שנים של משא ומתן, בריטניה הצטרפה לשוק האירופי המשותף ב-1973, שהפך לאיחוד האירופי בשנת 1993.[21] עם זאת, היא לא התמזגה עם אירופה כלכלית, והחזיקה את הלירה שטרלינג כמטבע הלאומי שלה בנפרד מהאירו, מה שבידד אותה חלקית ממשבר החוב האירופי ב-2011.[22] ביוני 2016 הצביעה בריטניה בעד עזיבת האיחוד האירופי.[23][24]
יוזמות מדיניות חוץ של ממשלות בריטניה מאז שנות ה-90 כללו התערבות צבאית בסכסוכים ולשמירה על שלום, תוכניות סיוע הומניטרי והגדלת הוצאות הסיוע, תמיכה בהקמת בית הדין הפלילי הבין-לאומי, הקלת חובות למדינות מתפתחות, תעדוף יוזמות לטיפול בשינויי אקלים וקידום סחר חופשי.[25] הגישה הבריטית תוארה כ"להפיץ את הנורמות הנכונות ולשמר את נאט"ו".[26]
הקמפיין הגדול של 2012 היה אחד ממאמצי הקידום הלאומי השאפתניים ביותר שבוצעו אי פעם על ידי מדינה גדולה. הקמפיין תוכנן לנצל את מקסימום את תשומת הלב העולמית לאולימפיאדת לונדון. המטרות היו להפוך את התרבות הבריטית לגלויה יותר על מנת לעורר מסחר, השקעות ותיירות.
הממלכה המאוחדת החלה להקים מתקנים אוויריים וימיים במפרץ הפרסי, באיחוד האמירויות הערביות, בחריין ועומאן, בשנים 2014–2015.[27][28][29][30] לפי כמה פרשנויות, בריטניה נותרה המדינה השנייה בעוצמתה בעולם בזכות עוצמתה הרכה ויכולתה הלוגיסטית לפרוס, לתמוך ולקיים כוחות צבאיים מעבר לים במספרים גדולים".[31] אף על פי שהפרשנים הטילו ספק בצורך בהקרנת כוח גלובלית,[32] המושג "בריטניה הגלובלית" שהציגה הממשלה השמרנית ב-2019 סימן פעילות צבאית נוספת במזרח התיכון ובאוקיינוס השקט, מחוץ לתחום ההשפעה המסורתי של נאט"ו.[33][34]
בסוף ינואר 2020 עזבה בריטניה את האיחוד האירופי, עם הסכם סחר מ-1 בינואר 2021 שקבע את תנאי היחסים הכלכליים בין בריטניה לאיחוד האירופי.
לממלכה המאוחדת יחסים מגוונים עם המדינות המרכיבות את חבר העמים, שמקורו באימפריה הבריטית. צ'ארלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת, ולפניו גם אמו, אליזבת השנייה) הוא ראש חבר העמים ומשמש כמלך וראש המדינה של 15 מתוך 56 המדינות החברות בו. מדינות אלו נקראות ממלכות חבר העמים. במשך הזמן כמה מדינות הושעו מחבר העמים מסיבות שונות. זימבבואה, למשל, הושעתה בגלל השלטון האוטוריטרי של נשיאה, רוברט מוגאבה,[53] וכך גם פקיסטן, אך היא חזרה מאז. מדינות שהופכות לרפובליקות עדיין זכאיות לחברות בחבר העמים כל עוד הן נחשבות דמוקרטיות.
בריטניה הייתה פעם מעצמה קולוניאלית דומיננטית במדינות רבות ביבשת אפריקה והתאגידים הרב-לאומיים שלה נותרו משקיעים גדולים באפריקה שמדרום לסהרה. כיום הממלכה המאוחדת, כחברה מובילה בחבר העמים, מבקשת להשפיע על אפריקה באמצעות מדיניות החוץ שלה. המחלוקות הנוכחיות בבריטניה הן עם זימבבואה על רקע הפרות זכויות האדם. ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, הקים את ועדת אפריקה ודחק במדינות העשירות להפסיק לדרוש ממדינות מתפתחות להחזיר את חובותיהן הגדולים. היחסים של בריטניה עם מדינות מפותחות (לעיתים קרובות דומיניונים לשעבר) מחוזקים על ידי מספר רב של קשרים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים, קשרי סחר והגירה.
מ-2016 עד 2018 התחוללה שערוריית וינדראש, אז גירשה בריטניה מספר אזרחים בריטים בעלי שורשים במדינות חבר העמים בחזרה למדינות חבר העמים מהן הגיעו בטענה שהם "מהגרים בלתי חוקיים".[54]
מדינה | תחילת יחסים רשמיים | הערות |
---|---|---|
אנטיגואה וברבודה | 1981 | ראו יחסי אנטיגואה וברבודה–הממלכה המאוחדת |
ארגנטינה | 15 בדצמבר 1823 | ראו יחסי ארגנטינה–הממלכה המאוחדת
היחסים בין המדינות נותקו לפני מלחמת פוקלנד, והוחזרו רק ב-1990 לאחר שמרגרט תאצ'ר עזבה את תפקיד ראש ממשלת בריטניה. לממלכה המאוחדת שגרירות בבואנוס איירס, ולארגנטינה שגרירות בלונדון. |
איי בהאמה | 1973 | ראו יחסי איי בהאמה–הממלכה המאוחדת |
ברבדוס | 1966 | ראו יחסי ברבדוס–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות קשורות בהיסטוריה משותפת החל משנות ה-20 של המאה ה-17. ברבדוס חברה בחבר העמים הבריטי, ועד 2021 חלקה עם הממלכה המאוחדת ראש מדינה, המלכה אליזבת השנייה. כאחת המושבות האנגליות הראשונות, התיישבות הקבע האירופית הראשונית התרחשה בתחילת המאה ה-17 על ידי מתיישבים אנגלים. ברבדוס נותרה לאחר מכן כטריטוריה עד שהיא ניהלה משא ומתן על עצמאות בשנת 1966. בשנים האחרונות, מספר גדל והולך של אזרחים בריטים רכשו בתים שניים בברבדוס,[58] והאיים דורגו כשוק היצוא הרביעי בגודלו של האזורים הקריביים לממלכה המאוחדת.[59] הנציבות העליונה הבריטית הוקמה בברידג'טאון, בירת ברבדוס, ב-1966. לברבדוס נציבות עליונה בלונדון. |
בליז | 1981 | ראו יחסי בליז–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת נציבות עליונה בבלמופן, ולבליז נציבות עליונה בלונדון. |
בוליביה | 1837 | ראו יחסי בוליביה–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות בלה פאס, ולבוליביה שגרירות בלונדון. |
ברזיל | 1826 | ראו יחסי ברזיל–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות בברזיליה, ולברזיל שגרירות בלונדון. |
קנדה | 1880 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קנדה
לשתי המדינות קשרים היסטוריים ושיתוף פעולה פורה. קנדה חברה בחבר העמים הבריטי וחולקת עם הממלכה המאוחדת מונרך.[60] שתי המדינות נלחמו יחדיו במלחמת קוריאה ומאוחר יותר גם במלחמת אפגניסטן. שתי המדינות חברות מייסדות בנאט"ו וב-G7. וינסטון צ'רצ'יל אמר שקנדה היא "המרכז של העולם דובר האנגלית", מכיוון שהיא מחברת בין שתי מדינות דוברות אנגלית גדולות: הממלכה המאוחדת וארצות הברית. שלוש המדינות היו הראשונות לחלוק ביניהן את הידע על פצצת האטום ועבדו ביחד על פרויקט מנהטן. בריטניה הייתה שותפת הסחר הגדולה ביותר של קנדה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, אך כיום היא נמצאת בתחתית הרשימה. הסיבה לכך היא שקנדה ובריטניה נמצאות בשני גושי סחר שונים: קנדה בנאפט"א והממלכה המאוחדת באיחוד האירופי. |
צ'ילה | 1844 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–צ'ילה
צ'ילה סיפקה לבריטניה סיוע במלחמת פוקלנד מכיוון שהיא עצמה הייתה בסכסוך עם ארגנטינה לגבי הגבול בין המדינות בערוץ ביגל. לממלכה המאוחדת שגרירויות ב, פוארטו מונט, ולפראיסו, פונטה ארנס וסנטיאגו. לצ'ילה שגרירות בלונדון. |
קולומביה | 18 באפריל 1825 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קולומביה
הממלכה המאוחדת עזרה לקולומביה לקבל עצמאות מספרד. קולומביה, כמו ארצות הברית וצ'ילה, הכריזו על ארגנטינה כמי שתקפה ראשונה במלחמת פוקלנד. לממלכה המאוחדת שגרירות בבוגוטה ושתי קונסוליות בקאלי ובקרטחנה.[61] לקולומביה שגרירות בלונדון.[62] |
קוסטה ריקה | 1849 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קוסטה ריקה |
קובה | 1902 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קובה |
דומיניקה | 1978 | ראו יחסי דומיניקה–הממלכה המאוחדת |
הרפובליקה הדומיניקנית | 1871 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–הרפובליקה הדומיניקנית |
אקוודור | 1935 | ראו יחסי אקוודור–הממלכה המאוחדת
ב-2012 הגיעו היחסים למשבר כשג'וליאן אסאנג', מייסד אתר ויקיליקס, נכנס לשגרירות אקוודור בלונדון וביקש מקלט. אסאנג' הפסיד במשפט נגד הסגרתו לשוודיה באשמת תקיפה מינית ואונס, אך כשנכנס לשגרירות הוא היה בשטח דיפלומטי ולכן מחוץ להישג ידה של משטרת בריטניה.[63] משרד החוץ וחבר העמים הבריטי מסר הודעה לממשלת אקוודור המזכירה לה את הוראות החוק הדיפלומטי והקונסולרי מ-1987 המאפשר לממשלת בריטניה לחזור בה מהכרה בהגנה דיפלומטית משגרירויות. המהלך התפרש על ידי קיטו כפעולה של איבה, ושר החוץ האקוודורי, ריקרדו פטינו, הצהיר כי "האיום המפורש" הזה יענה ב"תגובות הולמות בהתאם לחוק הבין-לאומי".[64] אסאנג' קיבל מקלט מדיני ב-16 באוגוסט 2012, כששר החוץ פטינו קבע כי חששותיו של אסאנג' מדריפה פוליטית הם "לגיטימיים".[65] |
אל סלוודור | 1834 | ראו יחסי אל סלוודור–הממלכה המאוחדת |
גרנדה | 1974 | ראו יחסי גרנדה–הממלכה המאוחדת |
גואטמלה | 1834 | ראו יחסי גואטמלה–הממלכה המאוחדת |
גיאנה | 1966 | ראו יחסי גיאנה–הממלכה המאוחדת
גיאנה, שהייתה ידועה כגיאנה הבריטית עד עצמאותה ב-1966, הפכה לממלכת חבר העמים הגדולה ביותר באמריקה הדרומית. בשנת 1970 הפכה המדינה לרפובליקה, וכיום שתי המדינות מקיימות יחסים בעיקר דרך חבר העמים. גיאנה קרובה בשטחה לשטח הממלכה המאוחדת. בשל קרבתה היא מזדהה באופן תרבותי בעיקר עם מדינות חבר העמים הבריטי הקריביות, ואף לוקחת חלק בנבחרת איי הודו המערבית בקריקט. לממלכה המאוחדת נציבות עליונה בג'ורג'טאון, ולגיאנה נציבות עליונה בלונדון. |
האיטי | 1859 | ראו יחסי האיטי–הממלכה המאוחדת |
הונדורס | 1834 | ראו יחסי הונדורס–הממלכה המאוחדת |
ג'מייקה | 1962 | ראו יחסי ג'מייקה–הממלכה המאוחדת |
מקסיקו | 27 ביוני 1824 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מקסיקו
הממלכה המאוחדת הייתה המדינה הראשונה באירופה להכיר בעצמאותה של מקסיקו.[66] היחסים בין המדינות החלו לאחר מלחמת המאפים, בה סייעה בריטניה למקסיקו נגד צרפת. היחסים השתפרו עוד יותר כאשר מקסיקו סייעה לבעלות הברית במלחמת העולם השנייה להילחם בכוחות היפנים במערכה באוקיינוס השקט. לממלכה המאוחדת שגרירות במקסיקו סיטי, קונסוליה כללית בקנקון וקונסוליה במונטריי.[67] למקסיקו שגרירות בלונדון.[68] |
ניקרגואה | 1849 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ניקרגואה |
פנמה | 1904 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פנמה
היחסים הבילטרליים בין המדינות חזקים. לממלכה המאוחדת שגרירות בפנמה סיטי,[69] ולפנמה שגרירות בלונדון.[70] |
פרגוואי | 4 במרץ 1853 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פרגוואי
היחסים הדיפלומטיים בין המדינות כוננו ב-4 במרץ 1853, עם החתימה על הסכם ידידות, סחר וניווט בין שתי המדינות. דעה נפוצה בפרגוואי היא שהאינטרסים של האימפריה הבריטית מילאו תפקיד חשוב במלחמת הברית המשולשת.[71] לממלכה המאוחדת אין שגרירות בפרגוואי, והיא מיוצגת במדינה על ידי שגרירותה בבואנוס איירס (ארגנטינה) וקונסוליית כבוד באסונסיון. לפרגוואי שגרירות בלונדון.[72] |
פרו | 1827 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פרו |
סנט קיטס ונוויס | 1983 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סנט קיטס ונוויס |
סנט לוסיה | 1979 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סנט לוסיה |
סנט וינסנט והגרנדינים | 1979 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סנט וינסנט והגרנדינים |
סורינאם | 1975 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סורינאם |
טרינידד וטובגו | 1962 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טרינידד וטובגו |
ארצות הברית | 1 ביוני 1785 | ראו יחסי ארצות הברית–הממלכה המאוחדת
הממלכה המאוחדת וארצות הברית הן בעלות ברית צבאיות קרובות. שתי המדינות חולקות קווי דמיון תרבותיים ומתקני מחקר ומודיעין צבאיים. המדינות רוכשות אחת מהשנייה ציוד צבאי. ארצות הברית מחזיקה במספר רב של אנשי צבא בבריטניה. בשנים האחרונות נשיאי ארצות הברית וראשי ממשלות בריטניה הם לא פעם חברים קרובים, כמו ביל קלינטון (ומאוחר יותר גם ג'ורג' ווקר בוש) וטוני בלייר ורונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר, שחלקו לרוב ראיית עולם דומה. המדיניות הבריטית הנוכחית פועלת לפי ההנחה ש"היחסים עם ארצות הברית הם היחסים הבילטרליים החשובים ביותר של הממלכה המאוחדת".[73] |
אורוגוואי | 1825 | ראו יחסי אורוגוואי–הממלכה המאוחדת
בריטניה מילאה תפקיד חשוב בהיסטוריה של אורוגוואי עד מלחמת העולם השנייה, שלאחריה מילאה ארצות הברית תפקיד גדול יותר ויותר. לממלכה המאוחדת שגרירות במונטווידאו, ולאורוגוואי שגרירות בלונדון.[74] |
ונצואלה | 1842 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ונצואלה |
מדינה | תחילת יחסים רשמיים | הערות |
---|---|---|
אפגניסטן | 1921 | ראו יחסי אפגניסטן–הממלכה המאוחדת |
ארמניה | 2 בינואר 1992[75] | ראו יחסי ארמניה–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות בירוואן,[76] ולארמניה שגרירות בלונדון.[77] |
אזרבייג'ן | 11 במרץ 1992 | ראו יחסי אזרבייג'ן–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות מלאות במועצת אירופה ובארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה. לממלכה המאוחדת שגרירות בבאקו,[78] ולאזרבייג'ן שגרירות בלונדון.[79] |
בחריין | 1971 | ראו יחסי בחריין–הממלכה המאוחדת
בחריין קיבלה עצמאות מבריטניה ב-1971 ומאז מקיימת איתה יחסים דיפלומטיים ומסחריים. הממלכה המאוחדת היא אחת מארבע המדינות האירופיות שיש להן שגרירות במנאמה. לבחריין שגרירות בלונדון |
בנגלדש | 1972 | ראו יחסי בנגלדש–הממלכה המאוחדת
בנגלדש היא בעלת ברית של הממלכה המאוחדת. בריטניה היא המדינה השלישית שהכירה בבנגלדש לאחר עצמאותה מפקיסטן. |
בהוטן | אין יחסים | ראו יחסי בהוטן–הממלכה המאוחדת |
ברוניי | 1984 | ראו יחסי ברוניי–הממלכה המאוחדת
ב-1888 הפכה ברוניי למדינת חסות בריטית, וזכתה בעצמאות מבריטניה ב-1984. לשתי המדינות מערכת יחסים ארוכת שנים וחזקה, במיוחד בנושאי שיתוף פעולה ביטחוני, סחר וחינוך. הממלכה המאוחדת ממשיכה לשחק תפקיד משמעותי בפיתוח תעשיית הגז והנפט בברוניי, וסוכנות ההשקעות של ברוניי היא משקיעה משמעותית בבריטניה, כשלונדון היא מרכז ההשקעות הגדול ביותר שלה מחוץ למדינה. בריטניה היא היעד האקדמי הגדול ביותר עבור סטודנטים מברוניי, כש-1,220 מהם נרשמו למוסדות להשכלה גבוהה בבריטניה בשנים 2006–2007. שתי המדינות חברות מלאות בחבר העמים הבריטי. לממלכה המאוחדת נציבות עליונה בבנדר סרי בגוואן, ולברוניי נציבות עליונה בלונדון. |
קמבודיה | 1953 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קמבודיה |
הרפובליקה העממית של סין | 1954 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סין ויחסי הונג קונג–הממלכה המאוחדת
אף על פי שהיו בצדדים שונים במלחמה הקרה, שתי המדינות היא בעלות ברית במלחמת העולם השנייה והן חברות קבוצות במועצת הביטחון של האו"ם. עם זאת, בגלל המלחמה הקרה, מלחמת האופיום הראשונה והשנייה, מעמדה של הונג קונג ונושאים נוספים, היחסים בין המדינות חוו עליות ומורדות לאורך השנים. ביולי 2019, שגרירים מ-22 מדינות, כולל הממלכה המאוחדת, חתמו על מכתב ל-UNHRC בגנות הדיכוי הסיני של האויגורים ושל קבוצות אתניות נוספות, וקראו לממשלת סין לסגור את מחנות החינוך מחדש בשינג'יאנג.[80] |
מזרח טימור | 2002 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מזרח טימור |
הודו | 1947 | ראו יחסי הודו–הממלכה המאוחדת
הודו הבריטית, שנקראה אז הראג' הבריטי, הייתה בעבר קולוניה של האימפריה הבריטית. אף על פי שגוש השטרלינג כבר לא קיים וחבר העמים הוא פורום לא-רשמי, היחסים בין שתי המדינות עדיין חזקים. הקשר נובע בעיקר מהמספר המשמעותי של הודים החיים בבריטניה. השפה האנגלית, מסילות הרכבת, השיטות המשפטיות והפרלמנטריות והקריקט אומצו בחום בהודו, ומנגד המטבח ההודי פופולרי מאוד בבריטניה ועל פי סקרים שונים הוא המטבח הפופולרי ביותר בממלכה המאוחדת.[81] גם מבחינה כלכלית הקשר בין המדינות חזק: בריטניה היא המשקיעה השנייה בגודלה בהודו (אחרי ארצות הברית), והודו היא המשקיעה הרביעית בגודלה בממלכה המאוחדת.[82][83][84][85] לממלכה המאוחדת שלוש נציבויות גבוהות בהודו: במומבאי, צ'נאי וקולקטה.[86] להודו נציבות עליונה בלונדון ושתי קונסוליות כלליות, בברמינגהאם ובאדינבורו.[87] |
אינדונזיה | 1949 | ראו יחסי אינדונזיה–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות בג'קרטה,[88] ולאינדונזיה שגרירות בלונדון.[89] |
איראן | 1807 | ראו יחסי איראן–הממלכה המאוחדת
לאיראן, שהייתה ידוע כפרס לפני 1935, היו יחסים פוליטיים עם אנגליה מאז התקופה האילח'אנית המאוחרת (המאה ה-13), כאשר אדוארד הראשון, מלך אנגליה שלח את ג'ופרי דה לנגלי לחצר האילח'אנית כדי לחפש ברית. |
עיראק | 1920 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–עיראק
העיצומים נגד עיראק מ-1990 עד 2003 מנעו כל יחסים כלכליים בין שתי המדינות במשך 13 שנים. היחסים בין לונדון ובגדאד מתקדמים אט אט. |
ישראל | 1948 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ישראל
הממלכה המאוחדת כבשה את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית ב-1917. באותה שנה פורסמה הצהרת בלפור, לפי בריטניה רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בעקבות הסכם סייקס–פיקו בין בריטניה לצרפת קיבלה הממלכה המאוחדת מנדט מטעם חבר הלאומים ב-1922. המנדט הבריטי נמשך עד 1948, ובמהלכו חוו היחסים בין היישוב היהודי לבריטים עליות (השתתפות היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה והבריגדה היהודית בצבא הבריטי) ומורדות (פיצוץ מלון המלך דוד והמרי העברי). בריטניה נמנעה בהצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, ועזבה את ארץ ישראל ב-15 במאי 1948. בריטניה, לצד צרפת, היא המדינה היחידה שנלחמה ביחד עם ישראל באחת ממלחמותיה, כשנלחמה לצידה נגד מצרים במלחמת סיני ב-1956. ישראל היא החברה הקרובה ביותר של הממלכה המאוחדת במזרח התיכון, ובריטניה היא החברה הקרובה ביותר של ישראל באירופה. לממלכה המאוחדת שגרירות בתל אביב וקונסוליה באילת,[90] ולישראל שגרירות וקונסוליה בלונדון.[91][92] |
יפן | 14 באוקטובר 1854 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–יפן
הקשר בין המדינות החל ב-1600 עם הגעתו של ויליאם אדמס לחופי קיושו באויטה. בתקופת הסאקוקו היפנית (1641–1853) לא התקיימו יחסים בין המדינות, אך עם השפעת המהפכה התעשייתית התחדשו הקשרים בין המדינות, ולמרות הפסקה במלחמת העולם השנייה נותרו חזקים מאוד היום. |
ירדן | 1952 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ירדן |
קזחסטן | 19 בינואר 1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קזחסטן
הממלכה המאוחדת פתחה שגרירות באסטנה באוקטובר 1992, וקזחסטן פתחה שגרירות בבריטניה בפברואר 1996.[93] יחסי קזחסטן עם המערב השתפרו מאוד בשנים האחרונות, שכן הממשלה שיתפה פעולה באופן הדוק עם המלחמה בטרור בהובלת ארצות הברית. הממלכה המאוחדת היא המשקיעה הזרה השלישית בגודלה בקזחסטן, וחברות בריטיות מהוות 14% מההשקעות הזרות במדינה.[94] |
כווית | 1961 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–כווית |
קירגיזסטן | 1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קירגיזסטן |
לאוס | 1952 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–לאוס |
לבנון | 1944 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–לבנון |
מלזיה | 1957 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מלזיה
שתי המדינות חברות מלאות בחבר העמים הבריטי, ושתיהן חלק מהסדרי ההגנה של חמש המעצמות. מלזיה היא בת ברית חזקה של הממלכה המאוחדת במזרח הרחוק. בריטניה הקריבה קורבנות צבאיים רבים בהבטחת מלזיה חזקה ויציבה, למשל במצב החירום המלאי ועימותי אינדונזיה–מלזיה. היאנג די-פרטואן אגונג עבדול חלים מקדה ביקר ביקור ממלכתי בבריטניה ב-1974, ואזלאן שאה מפרק ביקר בה בנובמבר 1993.[95] המלכה אליזבת השנייה ביקרה במלזיה באוקטובר 1989 ובספטמבר 1998.[96] לממלכה המאוחדת נציבות עליונה בקואלה לומפור, ולמלזיה נציבות עליונה בלונדון. |
המלדיביים | 1965 | ראו יחסי המלדיביים–הממלכה המאוחדת |
מונגוליה | 23 בינואר 1963 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מונגוליה |
מיאנמר | 1948 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מיאנמר |
נפאל | 1 בספטמבר 1816 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–נפאל
היחסים בין הממלכה המאוחדת לנפאל היו ידידותיים מאז ומעולם והיו קשרים הדוקים בין משפחות המלוכה. בריטניה זוכה להערכה רבה בנפאל כתוצאה מקשרים היסטוריים, סיוע בפיתוח המדינה ותמיכה ארוכת טווח במאבק לשלום ודמוקרטיה בנפאל. |
קוריאה הצפונית | 2000 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קוריאה הצפונית
לממלכה המאוחדת שגרירות בפיונגיאנג, ולקוריאה הצפונית שגרירות בלונדון. |
עומאן | 1971 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–עומאן
היחסים בין הממלכה המאוחדת ועומאן חזקים ומתוחזקים אסטרטגית. באפריל 2010 ממשלת עומאן ביקשה יורופייטר טייפון מבריטניה.[97] לממלכה המאוחדת שגרירות במינה אל-פחל,[98] ולעומאן שגרירות בלונדון.[99] |
פקיסטן | 1947 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פקיסטן
פקיסטן עזבה את חבר העמים הבריטי ב-1972 במחאה על הכרת הארגון בעצמאות בנגלדש, לפני שהצטרפה מחדש ב-1989. |
הרשות הפלסטינית | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–הרשות הפלסטינית
לממלכה המאוחדת קונסוליה בירושלים המטפלת ביחסי בריטניה עם הרשות הפלסטינית.[100] משרד החוץ וחבר העמים קובע כי "המחוז הקונסולרי כולל את ירושלים (מערבה ומזרחה), הגדה המערבית ורצועת עזה".[100] הרשות הפלסטינית מיוצגת בלונדון על ידי מנואל חסאסיאן, הנציג הכללי הפלסטיני לממלכה המאוחדת. | |
הפיליפינים | 4 ביולי 1946 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–הפיליפינים
לממלכה המאוחדת ולפיליפינים יחסים טובים. יותר מ-80,000 אחים ומטפלים פיליפינים עובדים בבריטניה, והקהילה הפיליפינית בממלכה המאוחדת מונה כ-150,000 איש. לפי ההערכות חיים בפיליפינים 15,000 אזרחים בריטים, וכ-180,000 בריטים מבקרים במדינה בכל שנה. |
קטר | 1971 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קטר
היחסים הבילטרליים בין שתי המדינות התרחבו מאז פתיחת השגרירות הבריטית בדוחה ב-1949. ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון ביקר בקטר ב-2011, אחרי הביקור הממלכתי של אמיר קטר דאז חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני באוקטובר 2010. אמריק קטר הנוכחי, תמים בן חמד אאל ת'אני, ערך ביקור ממלכתי בממלכה המאוחדת באוקטובר 2014. במרץ 2013 הגיעו לקטר צ'ארלס, נסיך ויילס ורעייתו קמילה, דוכסית קורנוול, לביקור ממלכתי. ב-20 בספטמבר 2019 אירח ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון אירח את האמיר תמים בן חמד בדאונינג 10. ג'ונסון הדגיש את העובדה שהיחסים של בריטניה עם קטר "הולכים ומתחזקים". |
ערב הסעודית | 1927 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ערב הסעודית
לממלכה המאוחדת שגרירות בריאד, קונסוליה בג'דה ומשרד סחר בח'ובאר.[101] לערב הסעודית שגרירות וקונסוליה בלונדון.[102] |
סינגפור | 1965 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סינגפור |
קוריאה הדרומית | 26 בנובמבר 1883[103] | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קוריאה הדרומית
היחסים הרשמיים בין הממלכה המאוחדת וקוריאה הדרומית החלו ב-18 בינואר 1949,[103] אולם הקשרים הדיפלומטיים בין המדינות מגיעים עד 1883.[104] ההשתתפות הצבאית הבריטית במלחמת קוריאה במהלך שנות ה-50 הייתה משמעותית, אך היחסים בין שתי המדינות באותה תקופה תוארו כ"רופפים". קשרי מסחר גדלו במהירות במהלך שנות ה-70. במהלך המשבר הפיננסי באסיה בסוף שנות ה-90 ערכה המלכה ביקור ממלכתי בקוריאה הדרומית שהתקבל יפה בזמן המשבר במדינה. כיום קיימים קשרים כלכליים ודיפלומטיים חזקים בין שתי המדינות. לבריטניה יש תוכנית ויזה שבאמצעותה צעירים דרום קוריאנים יכולים לחיות ולעבוד בממלכה המאוחדת במשך שנתיים.[105] לממלכה המאוחדת שגרירות בסיאול, ולקוריאה הדרומית שגרירות בלונדון.[106][107] |
סרי לנקה | 1948 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סרי לנקה
נשיא סרי לנקה מייטריפלה סיריסנה ביקר בממלכה המאוחדת ב-2015 ופגש את ראש הממשלה דייוויד קמרון. ראש ממשלת סרי לנקה רניל ויקרמסינגהה ביקר בבריטניה ב-2018 ופגש את ראשת הממשלה הבריטית תרזה מיי. |
סוריה | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סוריה
ב-2001 התפתחו יחסים חיוביים בין ראש הממשלה הבריטי טוני בלייר לממשלת סוריה, כחלק מהמלחמה בטרור. מאז מלחמת האזרחים ב-2011 הידרדרו היחסים בין המדינות, והממלכה המאוחדת הייתה אחת המדינות הראשונות שהכירו באופוזיציה כנציגה הלגיטימית היחידה של העם הסורי. | |
טאיוואן | אין יחסים | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טאיוואן
בשל מדיניות סין האחת, הממלכה המאוחדת אינה מכירה בממשלת הרפובליקה הסינית וכל היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות מתקיימים על בסיס לא רשמי. לממלכה המאוחדת נציגות בטאיפיי, ולטאיוואן נציגות בלונדון ובאדינבורו. |
טג'יקיסטן | 1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טג'יקיסטן |
תאילנד | 18 באפריל 1855 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–תאילנד
לממלכה המאוחדת שגרירות בבנגקוק,[108] ולתאילנד שגרירות בלונדון.[109] |
טורקיה | 1793 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טורקיה
הממלכה המאוחדת היא הייבואנית השנייה בגודלה של סחורות מטורקיה, אחרי גרמניה. טורקיה מייצאת כ-8% מסך הסחורות שלה לבריטניה.[110] כמיליון בריטים יוצאים לחופשה בטורקיה בכל שנה, בעוד ש-100,000 טורקים טסים לבריטניה למטרות עסקים או נופש.[111] הממלכה המאוחדת לא מכירה ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, המוכרת רק על ידי טורקיה. בריטניה חתומה על הסכם עם יוון וטורקיה בנוגע לעצמאות קפריסין, שבו הממלכה המאוחדת מהווה "מעצמה ערבה" לעצמאות האי.[112] שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות באנקרה, קונסוליה כללית באיסטנבול, קונסוליה משנית באנטליה, קונסוליה באיזמיר וקונסוליות כבוד באדנה, בודרום, פטהייה ומרמריס.[113][114] לטורקיה קונסוליה כללית בלונדון.[115][116] |
טורקמניסטן | 1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טורקמניסטן |
איחוד האמירויות הערביות | 1971 | ראו יחסי איחוד האמירויות הערביות–הממלכה המאוחדת
יחסי איחוד האמיריות והממלכה המאוחדת תוארו לא פעם כ"יחסים מיוחדים". המלכה אליזבת השנייה ביקרה במדינה פעמיים, ו-100,000 בריטים חיים באמירויות. לממלכה המאוחדת שגרירויות באבו דאבי ובדובאי, ולאיחוד האמירויות שגרירות בלונדון. |
אוזבקיסטן | 1992 | ראו יחסי אוזבקיסטן–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות בטשקנט, ולאוזבקיסטן שגרירות בלונדון. |
וייטנאם | 1973 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–וייטנאם
לממלכה המאוחדת הסכם שותפות אסטרטגי עם וייטנאם מ-2010 כדי להפגין את השאיפות המשותפות של שתי המדינות. לממלכה המאוחדת שגרירות בהאנוי וקונסוליה כללית בהו צ'י מין סיטי.[117] לווייטנאם שגרירות בלונדון.[118] |
תימן | 1970 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–תימן
לממלכה המאוחדת שגרירות בצנעא וקונסוליה באל-חודיידה. לתימן שגרירות בלונדון. |
הממלכה המאוחדת שמרה על יחסים טובים עם מערב אירופה מאז 1945, ועם מזרח אירופה מאז סוף המלחמה הקרה ונפילת מסך הברזל ב-1989. לאחר שנים של מחלוקת עם צרפת היא הצטרפה לקהילה הכלכלית האירופית ב-1973, שבסופו של דבר התפתחה לאיחוד האירופי באמצעות אמנת מאסטריכט עשרים שנה מאוחר יותר.[119] בניגוד לרוב מדינות אירופה, בריטניה אינה משתמשת באירו כמטבע שלה ואינה חברה בגוש האירו.[120] במהלך שנות חברותה באיחוד האירופי, הממלכה המאוחדת בחרה באופן קבוע לצאת מהחקיקה והמדיניות של האיחוד האירופי. בגלל הבדלים בגאוגרפיה, בתרבות ובהיסטוריה, סקרי דעת קהל לאומיים מצאו כי מבין 28 העמים באיחוד האירופי, הבריטים הרגישו באופן היסטורי הכי פחות אירופיים.[121][122] ב-23 ביוני 2016, הצביעה בריטניה בעד עזיבת האיחוד האירופי ועזבה רשמית ב-31 בינואר 2020.
מדינה | תחילת יחסים רשמיים | הערות |
---|---|---|
אלבניה | דצמבר 1920 | ראו יחסי אלבניה–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בטירנה,[123] ולאלבניה שגרירות בלונדון.[124] |
אנדורה | 9 במרץ 1994[125] | ראו יחסי אנדורה–הממלכה המאוחדת
הקונסוליה הכללית של הממלכה המאוחדת בברצלונה, ספרד, אחראית על קשריה עם אנדורה.[126] |
בלארוס | 1992 | ראו יחסי בלארוס–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות במינסק,[127] ולבלארוס שגרירות בלונדון.[128] |
בוסניה והרצגובינה | 13 באפריל 1992 | ראו יחסי בוסניה והרצגובינה–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירויות בסרייבו ובבאניה לוקה,[129] ולבוסניה והרצגובינה שגרירות בלונדון.[130] |
גאורגיה | 1919 | ראו יחסי גאורגיה–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות בטביליסי,[131] ולגאורגיה שגרירות בלונדון.[132] |
איסלנד | 1944 | ראו יחסי איסלנד–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות ברייקיאוויק וקונסוליית כבוד באקוריירי.[133][134] לאיסלנד שגרירות בלונדון ו-17 קונסוליות כבוד: באברדין, ברמינגהאם, קארדיף, דובר, אדינבורו, פליטווד, גלאזגו, גרימסבי, האל, ג'רזי, לרוויק, ניוקאסל על הטיין, צפון אירלנד ואורמסקירק.[135] |
קוסובו | 2008 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קוסובו
כאשר קוסובו הכריזה על עצמאותה מסרביה ב-17 בפברואר 2008 הייתה הממלכה המאוחדת אחת המדינות הראשונות שהודיעו על הכרתן במדינה יום לאחר מכן.[136][137] לממלכה המאוחדת שגרירות בפרישטינה,[138][139] ולקוסובו קונסוליה בלונדון.[140] |
ליכטנשטיין | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ליכטנשטיין
שגרירות הממלכה המאוחדת בברן, שווייץ, אחראית על קשריה עם ליכטנשטיין. | |
מולדובה | 17 בינואר 1992[141] | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מולדובה
לממלכה המאוחדת שגרירות בקישינב,[142] ולמולדובה שגרירות בלונדון.[143] |
מונקו | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מונקו
שגרירות הממלכה המאוחדת בפריז, צרפת, אחראית על קשריה עם מונקו. למונקו שגרירות בלונדון. | |
מונטנגרו | 13 ביוני 2006 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מונטנגרו
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בפודגוריצה,[144] ולמונטנגרו שגרירות בלונדון.[145] |
מקדוניה הצפונית | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מקדוניה הצפונית
שתי המדינות חברות בנאט"ו. | |
נורווגיה | 1905 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–נורווגיה
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות באוסלו וקונסוליות באולסון, ברגן, סטוונגר וטרונדהיים, וקונסוליות כבוד בבודה, קריסטיאנסנד וטרומסה.[146] לנורווגיה שגרירות בלונדון וקונסוליה כללית באדינבורו. בנוסף, למדינה קונסוליות באברדין, ארדרוסאן, בארו על הפרנס, בלפסט, ברמינגהאם, בריסטול, קארדיף, דאגלס, דנדי, גיברלטר, גלאזגו, גרימסבי, אינוורנס, ג'רזי, קירקוול, לרוויק, ליברפול, לונדון, מנצ'סטר, ניוקאסל, פלימות', סאות'המפטון וסטורנוויי.[147] |
רוסיה | 1553 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–רוסיה
במהלך חמש מאות השנים האחרונות עברו היחסים יבן המדינות שוב ושוב מברית ליריבות. המדינות היו בעלות ברית במלחמת העולם השנייה, ומיד לאחריה הפכו ליריבות במסגרת המלחמה הקרה. בתחילת המאה ה-21, בעיקר לאחר הרעלת אלכסנדר ליטוויננקו ב-2006, היחסים הפכו שוב מתוחים, ומאז 2014 הפכו לא ידידותיים בגלל הסכסוך האוקראיני-רוסי, וליחסים רעים במיוחד מ-2022 בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה. עוד סיבה להידרדרות היחסים בין המדינות הייתה הרעלת סרגיי ויוליה סקריפאל ב-2018.[148] לממלכה המאוחדת שגרירות במוסקבה וקונסוליות כלליות ביקטרינבורג וסנקט פטרבורג.[149][150] לרוסיה שגרירות בלונדון וקונסוליה באדינבורו.[151][152] |
סן מרינו | 1899, 1961 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סן מרינו
לממלכה המאוחדת קונסול כללי לסן מרינו ברומא, איטליה,[153] ולסן מרינו קונסוליה בלונדון.[154] |
סרביה | 1837 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סרביה
לממלכה המאוחדת שגרירות בבלגרד,[155] ולסרביה שגרירות בלונדון.[156] |
שווייץ | 1900 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–שווייץ
לממלכה המאוחדת שגרירות בברן,[157] ולשווייץ שגרירות בלונדון וקונסוליה כללית באדינבורו. לשווייץ יש קונסוליות גם בבלפסט, קארדיף, איי קיימן, גיברלטר, המילטון, מנצ'סטר וסנט פיטר פורט.[158][159] |
אוקראינה | 1991 | ראו יחסי אוקראינה–הממלכה המאוחדת
הממלכה המאוחדת עמדה לצד אוקראינה בסכסוך האוקראיני-רוסי ובמיוחד בפלישה הרוסית לאוקראינה. הממלכה המאוחדת פתחה קונסוליה כללית בקייב בנובמבר 1991 שהפכה לשגרירות בינואר 1992.[160] אוקראינה פתחה שגרירות בלונדון באוקטובר 1992 וקונסוליה כללית באדינבורו בפברואר 2002.[161] |
הוותיקן | 1982 | ראו יחסי הוותיקן–הממלכה המאוחדת
עם הרפורמציה באנגליה, הקשרים בין לונדון והכס הקדוש, שנוצרו ב-1479, נקטעו ב-1536 ושוב, לאחר שיקומם ב-1553, ב-1558. הקשרים הדיפלומטיים הרשמיים בין הממלכה המאוחדת והכס הקדוש כוננו מחדש ב-1914 והועלו לדרגת שגרירות ב-1982.[162][163] |
מדינה | תחילת יחסים רשמיים | הערות |
---|---|---|
אוסטריה | 1799 | ראו יחסי אוסטריה–הממלכה המאוחדת
אנגליה והאימפריה האוסטרית כוננו את היחסים ביניהן כבר בימי הביניים. אוסטריה והממלכה המאוחדת ממשיכות את היחסים הללו עד היום. לממלכה המאוחדת שגרירות בווינה וארבע שגרירויות כבוד בברגנץ, גראץ, אינסברוק וזלצבורג.[164][165] לאוסטריה שגרירות בלונדון וארבע שגרירויות כבוד באדינבורו, מנצ'סטר, גראנד קיימן והמילטון.[166] |
בלגיה | 1830 | ראו יחסי בלגיה–הממלכה המאוחדת
לשתי המדינות קשרי מסחר עוד מהמאה ה-10, בעיקר סחר בצמר מאנגליה לפלנדריה. שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות וקונסוליה כללית בבריסל.[167] לבלגיה שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד בבלפסט, ברמינגהאם, אדינבורו, גיברלטר, האל, מנצ'סטר, ניוקאסל על הטיין, סנט הלייר וסאות'המפטון.[168] |
בולגריה | יולי 1879 | ראו יחסי בולגריה–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בסופיה,[169] ולבולגריה שגרירות בלונדון וקונסוליית כבוד בדנדי.[170] |
קרואטיה | 1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קרואטיה
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בזאגרב וקונסוליות בדוברובניק וספליט,[171][172] ולקרואטיה שגרירות בלונדון וקונסוליה באדינבורו.[173] |
קפריסין | 1960 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קפריסין
קפריסין קיבלה עצמאות מהממלכה המאוחדת ב-1961, לאחר 83 שנים של שליטה בריטית באי. לבריטניה שני שטחי בסיס ריבוניים בקפריסין. הממלכה המאוחדת לא מכירה ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, והיא חתומה על הסכם עם יוון וטורקיה בנוגע לעצמאות קפריסין, שבו היא מהווה "מעצמה ערבה" לעצמאות האי. לממלכה המאוחדת נציבות עליונה בניקוסיה,[174] ולקפריסין נציבות עליונה בלונדון וקונסוליות כבוד בברמינגהאם, בריסטול, דאנבליין, גלאזגו, צפון אירלנד ומערב יורקשייר.[175] |
צ'כיה | 1993 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–צ'כיה
המלכה אליזבת השנייה ביקרה בצ'כיה במרץ 1996,[176] ושתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בפראג,[177] ולצ'כיה שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד בבלפסט ואדינבורו.[178][179] |
דנמרק | 1 באוקטובר 1654 | ראו יחסי דנמרק–הממלכה המאוחדת
מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק ביקרה בממלכה המאוחדת ב-1974 ובשנת 2000,[180] ואילו אליזבת השנייה ביקרה בדנמרק ב-1957 וב-1979.[181] שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בקופנהגן, ולדנמרק שגרירות בלונדון. |
אסטוניה | 1991 | ראו יחסי אסטוניה–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בטאלין,[182] ולאסטוניה שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד בליברפול, צ'לטנהאם, ויילס ופייזלי.[183][184] |
פינלנד | 6 במאי 1919[185] | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פינלנד לממלכה המאוחדת שגרירות בהלסינקי וקונסוליות כבוד באולנד, ייבסקילה, קוטקה, קואופיו, אואולו, רובניימי, טורקו, ואסה וטמפרה.[186] לפינלנד שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד באברדין, בלפסט, ברמניגהאם, בריסטול, קארדיף, דובר, דנדי, אדינבורו, גיברלטר, המילטון, הארוויץ', האל, אימינגהאם, לידס, לרוויק, ליברפול, מנצ'סטר, מידלסברו, ניוקאסל על הטיין, נוטינגהאם, פלימות', רוצ'סטר, שפילד, סאות'המפטון וסנט הלייר.[185] |
צרפת | 1505 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–צרפת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בפריז וקונסוליות בבורדו, מרסיי וליון,[187] ולצרפת שגרירות בלונדון וקונסוליות כלליות בלונדון ואדינבורו.[188] |
גרמניה | 1680 | ראו יחסי גרמניה–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת בסיסים צבאיים בגרמניה, ושתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בברלין וקונסוליות כלליות בדיסלדורף ובמינכן. לבריטניה גם קונסוליות כבוד בברמן, פרנקפורט, המבורג, הנובר, קיל, נירנברג ושטוטגרט.[189][190][191] לגרמניה שגרירות בלונדון וקונסוליה כללית באדינבורו. לגרמניה גם קונסוליות כבוד באברדין, בארו על ההאמבר, בלפסט, קובנטרי, בריסטול, קארדיף, דובר, גלאזגו, גרנזי, ג'רזי, קירקוול, לידס, לרוויק, ליברפול, מידלסברו, ניוקאסל על הטיין, פלימות' וסאות'המפטון.[192][193][194] |
יוון | 1832 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–יוון
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות באתונה וסגן קונסול כבוד בפטרס. כמו כן, לבריטניה קונסוליות כבוד בכרתים, קורפו, רודוס, סלוניקי וזקינתוס.[195][196] ליוון שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד בבלפסט, ברמינגהאם, אדינבורו, גיברלטר, גלאזגו ולידס.[197] |
הונגריה | 1920 | ראו יחסי הונגריה–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בבודפשט,[198] ולהונגריה שגרירות בלונדון וקונסוליה כללית במנצ'סטר.[199] |
אירלנד | 1921 | ראו יחסי אירלנד–הממלכה המאוחדת
למרות היסטוריה ארוכה של סכסוכים, החל משלטון בית טיודור באי ועד מלחמת העצמאות האירית, הממלכה המאוחדת פועלת כיום בשיתוף פעולה מלא עם ממשלת אירלנד בנושאים רבים. בשנת 1949 העבירו בתי הפרלמנט של אירלנד את חוק הרפובליקה האירית, שהפך אותה לעצמאית באופן רשמי. המדינה פרשה מחבר העמים הבריטי. עד 1998 תבעה אירלנד את צפון אירלנד, אל תביעה זו בוטלה בהסכם יום שישי הטוב. לאירלנד הסכמים חסויים עם הממלכה המאוחדת ונאט"ו בנוגע להגנה אווירית על אירלנד מפני התקפות. אירלנד היא המדינה היחידה שגובלת בממלכה המאוחדת ובריטניה היא המדינה היחידה שגובלת באירלנד. לממלכה המאוחדת שגרירות בדבלין,[200] ולאירלנד שגרירות בלונדון וקונסוליות כלליות בקארדיף, אדינבורו ומנצ'סטר.[201] |
איטליה | 1861 | ראו יחסי איטליה–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. בין 4 ל-5 מיליון תיירים בריטיים מבקרים באיטליה בכל שנה, וכמיליון איטלקים מבקרים בממלכה המאוחדת מדי שנה.[202] כ-19,000 אזרחים בריטיים חיים באיטליה, וכ-150,000 איטלקים בחיים בבריטניה.[203] לממלכה המאוחדת שגרירות ברומא, קונסוליה כללית במילאנו וקונסוליה בנאפולי.[204][205] לאיטליה שגרירות בלונדון, קונסוליה כללית באדינבורו וקונסוליה במנצ'סטר.[206] |
לטביה | 1991 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–לטביה
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בריגה,[207] וללטביה שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד באדינבורו, ויילס, צפון אירלנד ומנצ'סטר.[208] |
ליטא | 4 בספטמבר 1991[209] | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ליטא כ-100,000 ליטאים חיים הממלכה המאוחדת. ב-2006 ביקרו המלכה אליזבת השנייה ובעלה הנסיך פיליפ בליטא.[210][211] שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בווילנה וקונסוליית כבוד בקלייפדה,[212][213] ולליטא שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד בצפון אירלנד, צפון-מזרח אנגליה, ויילס ומערב המידלנדס.[214] |
לוקסמבורג | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–לוקסמבורג
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בלוקסמבורג, וללוקסמבורג שגרירות בלונדון. | |
מלטה | 1964 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מלטה
בשנות ה-50 וה-60 נשקל ברצינות הרעיון של איחוד מדיני בין הממלכה המאוחדת ומלטה. עם זאת, התוכנית לא צלחה ומלטה קיבלה עצמאות מבריטניה ב-1964. מלכת הממלכה המאוחדת נותרה מלכת מלטה עד שהאחרונה הפכה לרפובליקה ב-1974. מלטה חברה בחבר העמים הבריטי. לממלכה המאוחדת נציבות עליונה בוולטה,[215] ולמלטה נציבות עליונה בלונדון וקונסוליות בגיברלטר, האי מאן, צפון אירלנד, ויילס וסקוטלנד.[216] |
הולנד | 1603 | ראו יחסי הולנד–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בהאג וקונסוליות בווילמסטאד ואמסטרדם.[217][218] להולנד שגרירות בלונדון וקונסוליות באברדין, בלפסט, ברמינגהאם, קארדיף, אדינבורו, גרנזי, המילטון, הארוויץ', האל, ליברפול, מנצ'סטר, פלימות' וסאות'המפטון. להולנד גם קונסוליית משנה בדובר.[219][220] |
פולין | 1919 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פולין
שתי המדינות חברות בנאט"ו ויש להן תאגיד הגנה וביטחון משותף. לממלכה המאוחדת שגרירות בוורשה.[221] לפולין שגרירות בלונדון, קונסוליות כלליות באדינבורו ומנצ'סטר וקונסוליות כבוד בבריסטול, גיברלטר, האל, קידרמינסטר, ניורי וסנט הלייר.[222][223][224][225] |
פורטוגל | 1373 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פורטוגל
היחסים בין המדינות מגיעים עד ימי הביניים, מאז הברית האנגלו-פורטוגזית שנחתמה ב-1373. שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בליסבון, קונסוליות בליסבון ופורטימאו וקונסוליות בפונשל, פורטו ופונטה דלגדה.[226][227] לפורטוגל שגרירות וקונסוליה כללית בלונדון וקונסוליות באדינבורו, המילטון, מנצ'סטר וסנט הלייר.[228] |
רומניה | 20 בפברואר 1880 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–רומניה
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאחדת שגרירות בבוקרשט,[229] ולרומניה שגרירות בלונדון, קונסוליות כלליות באדינבורו ומנצ'סטר וקונסוליות כבוד בהירוון, לידס, מורפת'-ניוקאסל וסאות'המפטון.[230][231] |
סלובניה | 1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סלובניה
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בליובליאנה,[232] ולסלובניה שגרירות בלונדון.[233] |
סלובקיה | 1993 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סלובקיה
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בברטיסלאבה,[234] וסלובקיה שגרירות בלונדון.[235] |
ספרד | 1509 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ספרד
במהלך מלחמת העולם השנייה ספרד נותרה נייטרלית, אך נתפסה כמקושרת עם גרמניה הנאצית. גם עם סיום המלחמה נמשכו היחסים הקרירים בין המדינות עד סיום עידן פרנקו והדמוקרטיזציה בספרד. שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות במדריד, קונסוליות כלליות במדריד וברצלונה וקונסוליות בבילבאו, איביזה, לאס פאלמאס דה גראן קנריה, מאלגה, פלמה דה מיורקה וסנטה קרוס דה טנריפה.[236][237] לספרד שגרירות בלונדון וקונסוליות כלליות באדינבורו ומנצ'סטר.[238][239] |
שוודיה | 1653 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–שוודיה
לממלכה המאוחדת שגרירות בסטוקהולם וקונסוליות כבוד בגטבורג ומאלמה.[240][241] לשוודיה שגרירות בלונדון, קונסוליות כלליות באדינבורו וגיברלטר, קונסוליות בגרנזי וג'רזי וקונסוליות כבוד בבלפסט, ברמינגהאם, ברייטון, בריסטול, קארדיף, דובר, גלאזגו, אימינגהאם, לרוויק, ליברפול, מנצ'סטר, ניוקאסל על הטיין, סאות'המפטון וסטורנונוויי.[242] |
מדינה | תחילת יחסים רשמיים | הערות |
---|---|---|
אוסטרליה | 1936 | ראו יחסי אוסטרליה–הממלכה המאוחדת
היחסים בין המדינות קרובים ומאופיינים בהיסטוריה, תרבות, מוסדות ושפה משותפים, אינטרסים ביטחוניים משותפים וסחר והשקעות. מערכת היחסים ארוכת השנים החלה רשמית בשנת 1901 כאשר שש מושבות הכתר הבריטי באוסטרליה התאחדו, וחבר העמים של אוסטרליה הוקם כדומיניון של האימפריה הבריטית. אוסטרליה לחמה לצד בריטניה במלחמת העולם הראשונה, בעיקר בגליפולי, ושוב במלחמת העולם השנייה. ריבונותה של אוסטרליה, שהוכרה הלכה למעשה בתום מלחמת העולם הראשונה, נקבעה בחוק וסטמינסטר מ-1931. הקשרים החוקתיים הסופיים בין הממלכה המאוחדת ואוסטרליה הסתיימו ב-1986 עם חקיקת חוק אוסטרליה. נכון לעכשיו, יותר מ-4% מהאוכלוסייה האוסטרלית נולדה בבריטניה, מה שמחזק עוד יותר את הקשרים בין המדינות. מלך הממלכה המאוחדת משמש גם כמלך אוסטרליה. |
פיג'י | 1970 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פיג'י |
קיריבטי | 1979 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קיריבטי |
איי מרשל | 1991 | ראו יחסי איי מרשל–הממלכה המאוחדת |
מיקרונזיה | 31 באוגוסט 1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מיקרונזיה |
נאורו | 1968 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–נאורו
נאורו הייתה חלק מטריטוריית מערב האוקיינוס השקט הבריטית מספטמבר 1914 עד יוני 1921.[243] הממלכה המאוחדת סיימה למלא תפקיד בממשל של נאורו ב-1968, עם עצמאותו של האי. הנציבות העליונה הבריטית בסובה אחראית על היחסים בין הממלכה המאוחדת ונאורו, לנאורו קונסול כבוד בלונדון.[244] |
ניו זילנד | 1939 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ניו זילנד
עד שנות ה-60 לניו זילנד היו יחסים כלכליים הדוקים ביותר עם הממלכה המאוחדת. לדוגמה, בשנת 1955 הממלכה המאוחדת צרכה 65.3% מהיצוא של ניו זילנד, ורק בעשורים הבאים החלה דומיננטיות זו לרדת כאשר בריטניה התקרבה יותר לאיחוד האירופי. היצוא מניו זילנד לבריטניה היה ירד ל-6.2% בלבד בשנת 2000. מלך הממלכה המאוחדת הוא גם מלך ניו זילנד. |
פלאו | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פלאו | |
פפואה גינאה החדשה | 1975 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פפואה גינאה החדשה
היחסים בין המדינות החלו ב-1975, כאשר פפואה גינאה החדשה קיבלה את עצמאותה מאוסטרליה. שתי המדינות חולקות את המונרך הבריטי כראש המדינה שלהן. |
סמואה | 1962 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סמואה |
איי שלמה | 1978 | ראו יחסי איי שלמה–הממלכה המאוחדת |
טונגה | 1879, 1970 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טונגה הממלכה המאוחדת וטונגה החלו את היחסים הדיפלומטיים הרשמיים ביניהן ב-1897.[245] טונגה הייתה מדינת חסות בריטית מ-1900 עד 1970, אז התחדשו היחסים בין שת המדינות הריבוניות. |
טובאלו | 1978 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טובאלו |
ונואטו | 1980 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ונואטו |
דגל | סמל | שם | מיקום | מוטו | שטח | מספר תושבים | בירה |
---|---|---|---|---|---|---|---|
איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים | דרום האוקיינוס האטלנטי | Leo terram propriam protegat (לטינית: "יגן האריה על אדמתו") | 3,903 קמ"ר | 0 תושבי קבע
כ-100 תושבים זמניים |
קינג אדוארד פוינט | ||
איי הבתולה הבריטיים | הים הקריבי | Vigilate (לטינית: "היה נכון") | 153 קמ"ר | 31,758 | רואוד טאון | ||
איי טרקס וקייקוס | הים הקריבי | 430 קמ"ר | 38,191 | קוקבורן טאון | |||
איי פוקלנד | דרום האוקיינוס האטלנטי | רצה את הצדק ("Desire the right") | 12,173 קמ"ר | 3,377 תושבי קבע
כ-1,350 תושבים זמניים |
סטנלי | ||
איי קיימן | הים הקריבי | הוא על ימים יסדה ("He hath founded it upon the seas") | 260 קמ"ר | 68,076 | ג'ורג' טאון | ||
אנגווילה | הים הקריבי | אחדות, כוח וסיבולת ("Unity, Strength and Endurance") | 102 קמ"ר | 14,869 | דה ואלי | ||
אקרוטירי ודקליה | קפריסין, הים התיכון | 254 קמ"ר | כ-7,700 תושבי קבע קפריסאים
כ-8,000 תושבים זמניים |
אפיסקופי קנטונמנט (אנ') | |||
ברמודה | צפון האוקיינוס האטלנטי | Quo fata ferunt (לטינית: "לכאן נשאנו הגורל") | 53.3 קמ"ר | 62,506 | המילטון | ||
גיברלטר | חצי האי האיברי, אירופה | Nulli expugnabilis hosti (לטינית: "אינו נכבש בידי אף אויב") | 6.5 קמ"ר | 33,701
כ-1,250 תושבים זמניים |
גיברלטר | ||
הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה | אנטארקטיקה | מחקר ותגליות ("Research and discovery") | 1,709,400 קמ"ר | 0 תושבי קבע
50–400 תושבים זמניים |
רות'רה (בסיס צבאי) (אנ') | ||
הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי | האוקיינוס ההודי | In tutela nostra Limuria (לטינית: "למוריה בחזקתנו") | 60 קמ"ר | 0 תושבי קבע
כ-3,000 תושבים זמניים |
דייגו גרסיה (בסיס צבאי) | ||
מונטסראט | הים הקריבי | כל אחד מתאמץ, כולם משיגים ("Each Endeavouring, All Achieving") | 102 קמ"ר | 5,215 | פלימות' (ננטשה בשל פעילות געשית – דה פקטו בריידס) | ||
סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה: | דרום האוקיינוס האטלנטי |
נאמן ובלתי ניתן לערעור ("Loyal and Unshakeable") באמונתנו חוזקנו ("Our faith is our strength") |
410 קמ"ר
121 קמ"ר 82 קמ"ר 207 קמ"ר |
5,586:
4,534 806 246 |
ג'יימסטאון | ||
פיטקרן, הנדרסון, דושי ואיי אויינו | האוקיינוס השקט | 43 קמ"ר | 50 | אדמסטאון |
הממלכה המאוחדת חברה בארגונים הבין-לאומיים הבאים:[246]
הממלכה המאוחדת |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.